"חשבתי שאלה הרגעים האחרונים שלי": אלון דורון על הרגע המכונן בחייו

בתור ילד זה מה שהרגשתי שני נמצא בסכנת חיים כרגע שזה משהו ש של להיות ולחדול כזה שלום קוראים לי אלון אני בן 33 ברוך השם נשוי לומד כיום בכולל בירושלים בערך בגיל שבע היה שלב מסוים בחיים שלא הרגשתי טוב למשך תקופה ארוכה הרבה זמן חשבו שזה בעצם הקב גרון שיבוא או משהו שאנטיביוטיקה תפתור אני מקצר בערך אחרי חודש חודשיים אחרי שהרבה אנטיביוטיקות לא עזו שני הסבתות שלי שאחת מהמהם לצערי נפטרה ממש לפני חודש אה אומרות ראו אותי ואמרות בואנה לא נראה טוב הוא נראה צהוב הוא נראה הוא נראה לא בסדר אחרי שהם אמרו את זה להורים שלי אז הם החליטו לקחת אותי לבדיקת דם הבדיקת דם גילו שבעצם ההמוגלובין מאוד נמוך ואני סובל

מלוקמיה שזה בעצם סרטן אדם בעצם זה שאתה שומע ככזאת בשורה גם מתור ילת זה משהו שמשפיע לך על החיים אתה אומר את סרטן סכנת חיים והכל יותר הטריד אותי העניין שזה גרם צר להורים שלי לא יותר מזה חשדתי על עצמי ברור אבל גם על הצר שזה גורם להורים שלי וככה בעצם סחבתי את כל ה את כל החודשים של המחלה ברוך השם אבא שלי מאוד עזר לי הוא מאוד שימח אותי וניסה כמה שיותר ש שהמצב של ה בוא נקרא אוירה הכללית ם מעוד כלפי מעלה שמכה וככה לעודד אותי אני זוכר ערב אחד מסוים שבו שזה בעצם הרגע שיותר שיותר עצב לי את האישיות נקרא לזה הרגע ש ששינה לי את חיים זה היה לילה מסוים שבו בעצם אני מרגיש לאט לאט שהחום החום גוף שלי מאוד עולה

ואני מבחינתי בתור ילד אני לא יודע בוודאות אם זה היה סכנת חיים או לא אבל בתור ילד זה מה שהרגשתי שנמצא בסכנת חיים כרגע שזה משהו ש של להיות או לחדול כזה א החום גוף עולה 398 40 41 42 ומגיע למצב שכבר החיות שמות קומפרסים וכולי כאילו על כל הגוף ואמא שלי לידי ככה יושבת שפה המחשבה שעולה לי זה בעצם כאילו זהו כזה א טוב היינו פה בוא כאילו נמשיך הלאה יאללה לעולם הבא כאילו זה זה המחשבה שחשבתי שזהו כאילו זה זה הרגעים האחרונים שאני נמצא פה בעולם הזה ואז מיד אחר כך אני אשואל ל עצמי רגע משהו משאיר אותי עדיין כאן משה משהו אומר לי איזה קול פנימי כזה או כול חיצוני שאומר לי יש לך עדיין מה לעשות כאן יש לך עדיין מה

מה לתרום לעולם הזה כי מצד הטבע בן אדם חולה ישלו המלות עולות אז כאילו יאללה נגמר למה הנשמה כבר לא לא יוצאת אבל מה שהו עדיין אומר לך תישאר פה יש לך עדיין אייזה אייזה עניין מסוים לעשות כאן אני זוכר ש חום גוף עלה אני לא זוכר איך הוא ירד אבל ברוך השם אני כאן אותו לילה בגיל שמונה בעצם שהייתי בבית חולים הוא יצר סוג של סימן שלה מאוד חזק של נשארתי כאן אבל מה אני עושה עם האשרות שלי כאן מה אני עושה עם הקיום שלי ובמשך שנים לא בדיוק הבנתי לאן לאן הדברים הולכים מה מה שווה לעשות מה טוב לעשות מה מה הדבר הכי גבוע שאפשר לעשות אם כבר נשארת כאןו ובשלב מסוים אני זוכר שלמדתי ספר בן איש חי הלכות ששמה בהקדמה הוא

כותב את כל ההשתלשלות של איך הוא איך הוא נפל לבור ואיך הוא ניצל מהבור ומאז הוא הקדיש את החיים שלו לתורה ואז אני זוכר שראיתי את זה והרגשתי חיבור מאוד חזק כי זה מאוד זה בדיוק הסיפור שלי כביכול נפל לבור כאילו אני חליתי מהמחלה והוא מישהו הציל אותו ואני גם ניצלתי מה מהמחלה אז הרגשתי סוג של הערה כזאת ב באותה שנייה ואני ממש כמו שאני זוכר את ה את ה אותו לילה בבית חולים ככה אני זוכר את אותו יום שלמדתי את את הספר של הבן איש חי אחרי שחמתי ם המחלה אז ברוך השם יותר הקדשתי את את החיים שלי לכיוון של לימוד תורה