שניים: הרב שלום ארוש ויעקב כהן - חיים מתוך שמחה (עם כתוביות בעברית)

"נמצא הבדל בין מי שחי באמונה ומקבל "הכל בשמחה, בתודה, לבין מי שלא מקבל "באמונה ומתלונן. "זה ההבדל בין חיים טובים, לחיים קשים". וזאת ציטטה מספרו של הרב שלום ארוש, 'שעריו בתודה'. ואנחנו כמובן בתוכנית מדברים אמונה עם הרב שלום ארוש. שלום, כבוד הרב. קודם כל, אני שמח לפגוש אותך. סוף סוף. ישתבח שמו. - האיש שמשמח אנשים, פוגש את האיש ששמח באמת, כי אני עצוב בדרך כלל. זה... זה... - אני דכאוני. דכאוני. כן? - תראה מרוקאי, ראית מרוקאי שמח? אין מרוקאי שמח, כבוד הרב. - לא? אין דבר כזה. לא קיים, אני חושב, בגלל זה אני תוהה לגביך. אין מרוקאי שתפגוש אותו ותגיד לו: "מה שלומך?" והוא יענה לך: "אה, מה נשמע"? "בסדר,

ברוך השם", אין. זה תמיד: "מה שלומך"? - "הנה, אתה רואה, מה אני אגיד לך, "לא יודע בני, ככה, כמו ש"... תמיד מתלוננים. תמיד, נכון? בוכים בוכים. "אני... אתה רואה... הייתי"... ואז הם מתחילים לספר לך סיפורים שלא ברורים. "הייתי" - אין להם סיפורים, "הייתי... הלכתי עם אמא, נסעתי באוטובוס לקופת חולים, באתי, אחותך באה, לא ראיתי "אותה, אז הנה אני פה". מה הוא סיפר? אתה לא מבין כלום. ככה זה המרוקאים. אתה רואה? שמחת אותי. עכשיו, כבוד הרב, באמת, שאלה לי אליך: שמחה זה רגש, נכון? עכשיו, איך אם אני מרגיש משהו אחר, איך אני כופה על עצמי להיות בשמחה כמו שאתה, הרב, מכוון כל הזמן להיות בשמחה? קודם כל, שמחה בגימטריה -

שכל. - שכל? כן - הופה, הבנתי עכשיו. בקיצור, בקטנה אמרת לי: אתה, אין לך שכל. כאילו, אמרתי כאן "אני לא שמח," אמרת לי, אין לך שכל. לא. אז ככה, באמת שמחה היא תוצאה של הבנה. אתה מבין? אדם מבין שטוב לו, והכל טוב, הוא יודע שזה לא... אדם, איך הוא מסתכל על החיים. כן? יש כל מיני מימרות בעולם: "אתה מסתכל על "החצי כוס המלאה", "על חצי הכוס הריקה," "אתה רואה רק את הנקודה השחורה," יש תמונה יפה, הוא רק רואה את הנקודה... כל מיני מימרות שיש בעולם. באמת, זה עניין של הסתכלות, זה עניין של הבנה, זה עניין של שכל. אבל מי מגיע להרגשות האלה? זה כל כך עמוק מה שאתה אומר שזה נכון, אז איך אני כבן אדם, יעקב כהן עכשיו רוצה

להגיע לשמחה אמיתית שהיא כנה ואמיתית, פשוטה מאוד, ולא על עבודה עצמית כי אני מרגיש עצוב, ואף אחד לא יכול להגיד לי עכשיו תהיה שמח, אני עצוב, עזוב אותי, לך ממני. אני באמת עצוב, אני לא זה רגש מאוד קשה להחליף אותו ברגשות אחרים שהם פתאום מתהווים בך באותו רגע. באמת זה קשור הכל לאמונה. באמת. בוא תקשיב טוב. בורא עולם ברא ובורא עולם. והעולם מתנהג לפי מה שבורא עולם רוצה שיתנהג, ומתנהג לפי הכללים של בורא עולם. סתם, תיקח עכשיו משל, יש הכבישים, הדרכים, יש להם חוקים. אדם יחליט לא, הוא לא אכפת לו, הוא לא שומע לחוקים. מה יהיה איתו? אני לא יודע מה יהיה איתו, או בית משוגעים, או בית חולים, או לאיפה... או בית

סוהר. איפה הוא יהיה? אז אתה אומר, מי שלא חי באמונה, הוא לא חי בשמחה אם ככה. בטח - עכשיו, אבל לא כל אלה שחיים באמונה, חיים בשמחה. אני מכיר הרב אנשים שאתה יודע, כל היום לומדים והם דכאוניים יותר ממני. - יפה! זו הטעות של כל העולם שחושבים שמי שלומד תורה כבר יש לו אמונה. אמונה זו מידה. הוא לומד תורה אבל אין לו אמונה. זאת אומרת, יש לו אמונה חלשה מאוד. קטנה מאוד. אני יכול לספר לך סיפור אחד מאלפי סיפורים, ואני לא מגזים כשאני אומר, שלא תחשוב שאני אומר סתם "אלפי," אנשים רוצים להגזים. לא. אם אני אומר לך אלפי, זה אלפי. כן? ישיבות גדולות שהם רחוקים לגמרי מכל הדרך שאני הולך בה. ואני אספר לך סיפור אחד: יהודי

מאוד חשוב, מאוד חשוב. ממש חשוב. רב גדול חיבר ספר וממש תלמיד חכם, והיה לו איזשהו... הוא הסתבך עם מישהו, והגיע איתו למשפטים. והבן אדם, הרב הזה נפל לדכאון, ולעצבות, וכעסים, כל היום היה עם לשון הרע: "למה הוא לא מוכן להעיד לי?", "למה הוא"?... בקיצור, כל היום לשון הרע, כל היום, ועד שהגיע ממש לדכאון. עכשיו, יום אחד חשב, ערב יום הכיפורים חשב: "איך אני אתפלל?", אין לו כוח לפתוח מרוב כל הצער שהוא נמצא בו. מסתכל על הספריה, רואה איזה ספר ירוק, מושך אותו, רואה 'בגן האמונה,' בקיצור, הבן אדם התחיל לקרוא את 'בגן האמונה,' והתחיל להבין שהכל זה השם. הכל זה בורא עולם. מה, עד עכשיו הוא לא הבין? ואתה מדבר על איש

חכם, איש ירא שמים, עד עכשיו הוא לא הבין שהכל מהשם יתברך? כן - אני פחות חזק ממנו, בטוח, יפה - אבל אני בכל זאת חושב שזה הכל ממנו. אבל עדיין, ההכל ממנו הזה, עדיין אני צריך עבודה עצמית יומיומית, יומיומית, כדי להבין את זה - בוא בוא, בוא נסביר קודם כל. קודם כל, לא ברור שכל מי שלומד תורה, יש לו אמונה. יש לו אמונה חלשה. תסביר לי את זה. מה זאת אומרת לא כל אחד שלומד תורה? כל מי שלומד תורה, אני יודע קודם כל, א' - יש לו אמונה. - לא. מה זאת אומרת, אין לו? - לא לא לא. אמונה זו מידה. כמו שתגיד: כל מי שלומד תורה, הוא עניו. כל מי שלומד תורה הוא שמח, כל מי שלומד תורה הוא סבלני. מה פתאום, זה מידות. הוא לומד

תורה... נכון, אם היה באמת משתמש בתורה, ולומד אותה בצורה נכונה, ודאי היה צריך להגיע עם עבודה, עם עבודה - אבל התורה, זה דבר שמאיר ופותח, אז פה זה סותר קצת, איפה האיש, איפה האיש? - בלי עבודה, אין דבר כזה, תורה יכולים ללמוד תורה, גם באוניברסיטה לומדים תורה. - אז אתה אומר שזו עבודה על המידות כבר. אם בן אדם אין לו עבודה עצמית, והוא לא עובד על עצמו לתקן את המידות שלו, ולבנות את החיים שלו, וממש את האישיות שלו, נו, אז מה, אתה רואה אנשים לומדים תורה ואין להם אישיות, אין להם כלום. אז מה? אז איך אני עובד על עצמי במידה הזו באמת של להיות שמח? אבל אמיתי, אמיתי. שקודם כל, בהתחלה זה טכני, אני מאמין, לקבל הכל

בשמחה, זה לנסות לעבוד על עצמך שאחר כך הדבר הזה, הטכני, הופך להיות לטבע רגיל. נכון? אבל איך אני עובד על זה? איך אני דואג לזה שכל הזמן אני אהיה בשמחה? כי אני איש שמצחיק אנשים אבל מצד שני, אני גם מאוד עצוב. אז אתה יודע, הסנדלר הולך יחף. זה בדיוק.... כן כן! מאוד מאוד עצוב, אני דכאוני. זה שבאתי לכאן, זה נס. 'לעז'יב' אומרים, 'לעז'יב.' "איך באת"? - "אני לא יודע" "מה, לקחת אוטובוס"? אז זה נס שבאתי לפה כי אני אני אומר לך את האמת, אני איש מאוד עצוב. - אז, טוב, אמרת שאתה אדם מאמין אני מבין שיש לך אמונה אבל חלשה מאוד, מאוד חלשה כי האמונה... יש דברים קשים באמונה. אחד הדברים הקשים באמונה שאדם, כשקורה לו

משהו עם בני אדם, הוא כבר לא אומר שזה השם, הוא אומר, זה הבני אדם עשו לו. זה אחד הדברים הקשים. עוד דבר שקשה באמונה, כשאדם מאשים את עצמו שהוא עשה טעות, והוא מאשים את עצמו ורודף את עצמו וגם זה חוסר אמונה. טעית - זה גם מאת השם. אחד הדברים הקשים באמונה, שאדם לא מאמין שהכל לטובה, כי הוא צודק, הוא רואה בעיניים שזה לא טוב. הוא צריך להאמין שזה טוב. הוא רואה בעיניים שזה לא טוב... - זה עוד יותר קשה, גם בשמחה, וגם לטובה. איך... איפה?... - אדרבה, הלטובה מביא את האדם לשמחה. אם הכל טוב אז הוא שמח. למה אדם לא שמח? כי הוא חי במציאות שהוא - שרע לו, והכל לא טוב לו, ומר לו, יש לו פחדים - "אולי יהיה ככה", מה יהיה?

אם אתה מאמין שיש בורא לעולם, שהוא מנהיג את העולם, והוא מנהיג אותך, ושומר עליך, וכל מה שיקרה, זה הכל ממנו לטובתך. אז אתה תהיה עצוב? על מה? אז כשיהיה לך טוב? כן, אבל איך... איפה אתה... אוף... איך... - אווו איך אני מגיע עכשיו שזה גם לא להיות עצוב, גם להיות בשמחה, וגם כל מה שהקב"ה עושה - לטובה. - אז עזוב את השמחה, השמחה היא תוצאה הכל בא מ... זאת אומרת שאני צריך להתנהג כאילו אני צריך להיות - לא לעשות כלום. לשבת בבית, לא לעשות כלום, הנה, אני עכשיו עם כבוד הרב, אחר כך ללכת לשבת בבית, "הכול ממנו יתברך, ברוך השם." כאילו, אז למה אומרים בכל זאת, תעשה, אתה צריך גם לעשות השתדלות אז למה? אם הכל ממנו, והכל

זה, אז מה אני... איפה אני בתוך כל הדבר הזה? אתה צריך לעשות כל מה שאתה צריך לעשות כי יש לך בחירה, ובאת לעולם הזה, עולם העשיה, לעשות דברים, להתקדם, לקדם דברים. הכל טוב ויפה. מצוין. אבל כשאתה צריך להסתכל על דברים, לנתח את הדברים, להסתכל עליהם בעיניים של האמונה. יש לך, כמו שאומרים: משקפיים של אמונה. משקפיים של אמונה, העיניים של האמונה. שטעית, בסדר, "השם לא עזר לי פה, יש לי... בטח לטובתי שטעיתי." אדם יסתכל על כל דבר חיובי בעין חיובית כי עין חיובית היא תוצאה של אמונה שמה שקרה, זה מהשמים. והכל לטובה. זאת אומרת, אתה מערבב בין "אחרי מעשה" ל"לפני מעשה." לפני מעשה יש לך בחירה, לבחור ללכת ככה או ככה. זה

לפני מעשה. אז נגיד נניח ימין או שמאל, טוב? -אבל גם לפני מעשה שאני חושב נגיד שעשיתי איזושהי בחירה טובה, אני לא חושב שטעיתי בבחירה שלפני. מצוין. - אז... ואז עשיתי ואז נפלתי. אז עכשיו, איך אני אקבל את זה שהכל לטובה? - אה, אחרי שנפלת אחרי המעשה - אחרי המעשה, עכשיו אתה מסתכל על זה - ככה השם רצה. למה? - שבחרתי בחירה טובה, ובכל זאת קיבלתי את המכה, ובכל זאת ככה השם רצה שאני... - שתעבור... אבל יש לזה תוצאה שאני לא יודע מתי. - מה ככה מה אני רוצה, יש לך... זה שלב שמביא אותך לשלב נפלא. זאת אומרת, אתה בעיניים שלך הגשמיות רואה: לא, נפלתי. לא. כבר נפלתי, יש לי מכאן בחירה חדשה. מה הבחירה החדשה שיש לי אחרי

שנפלתי? או ליפול, או לקבל את זה - אווו. או ליפול יותר, או להגיד: זה לטובה. ויש בזה... ופה, יש דבר שאני לא רואה אותו. מה זה נקרא שאדם... הרי אומרים: "מצמיח קרן ישועה," זו תפילה בשמונה עשרה, שהשם מצמיח, שהוא מביא ישועה ממקום שלא חשבת עליו, וגם דברים שנראים לך רעים, השם מצמיח מהם טוב. הבנתי, אבל רגע. אני לא... זה עדיין קשה לי להבין כי בן אדם נופל לבור, קשה לו, אתה יודע, מה, איך הוא יכול להגיד "גם זו לטובה," ולנסות לצאת מהמצב הזה הכל כך קשה שהוא נמצא בו? זה אני עוד לא מבין. אם הוא יגיד: זה לטובה... - כן, אבל זה לא יוציא אותו מזה אז אתה יודע, קיבלתי מכה, אני אומר: זה לטובה, מי אמר שפתרתי לי את

הכל? שיצאתי מזה? - לא, זה כן, זה כן. כשאדם הוא מאמין שזה לטובה, והוא מדבר, הוא אומר דבר ראשון: "תודה רבה "לך, תעזור לי לצאת מפה". והוא יצא. הכוח של האדם, זה האמונה. זה הכוח של האדם. אתה אומר, מי שלא חי באמונה, מה? מה, אני לא מבין? אז הוא לא... הוא נופל בתוך רדיפה עצמית וייאוש ועצבות, והוא עכשיו אומר: "יאללה, "זהו, כבר הכל אבוד." אין אבוד, אין אבוד. באמונה אין אבוד, באמונה אין יאוש, באמונה אין רע. ועכשיו, בהרבה תחומים אתה יכול ליפול נגיד למרה שחורה. אבל נגיד, יש הרבה תחומים שהם קשים מאוד שאתה לא יודע... נגיד בזוגיות, אוקיי? הלכת, התחתנת, נפלת, ואתה יודע אחרי החופה נפלת. אתה מכיר את זה, נפלת,

נפלת עכשיו, מה? לנסות לתקן את זה? להגיד: "הכל משמים" ולקבל את זה? - כן. מה כן? - כן. מה, אתה חי... - כן כן! לקבל את זה ככה? - בטח, אדם לא מבין שיש לו שליחות, הוא רק חושב מה שהוא מבין, "זה לא טוב לי", מאיפה אתה מבין שזה לא טוב לך? אני מרגיש, מה זאת אומרת? לי יש רגשות, כמו שדיברנו על הרגש של השמחה, אני מרגיש שעכשיו עם מי שאני נמצא, לא טוב לי, לא טוב לי להיות, זה לא משהו שהולך להתפתח ולהיות יפה, זה משהו שהולך להיות לא טוב. אם אתה תדע איך לנווט את הדברים בצורה נכונה, אתה תראה שאתה תהפוך את זה לטובה. - איך? איך? זה מאוד פשוט. אדם חושב... אדם רואה... אדם יכול לשנות את השני. אדם יכול לשנות את השני.

אם אדם... אין דבר כזה בעולם. כל העולם זה מראה, מראה. בפרט אישה היא מראה של הבעל. כך כתוב בכתבי האריז"ל. האישה לבנה והאיש... - מה, אם מרוקאי מתחתן עם תימנייה, התימנייה היא מראה שלי? איפה אתה, כבוד הרב? אז לכן אני אומר לך, עוד פעם, אתה צריך לדעת - זה הכול מראה. אתה צריך לדעת, אתה יכול... הנקודה היא, בן אדם הולך עם השכל שלו, ועם ההבנה שלו וההרגשה שלו וזהו. הוא רוצה שהקב"ה יכתיב את החיים לפי מה שהוא רוצה. לא. אתה צריך להתבטל. יש לך תוכניות, יפה, לבורא עולם גם יש תוכניות. לכן אתה צריך לדעת איך אני?... - אבל איך... אבל אנחנו לא יכולים לזהות את התוכניות של בורא עולם. אתה רק צריך... מה, אתה אומר לי

כן? כן, כשרצית משהו ולא הלך לך כמו שרצית, זו התוכנית של בורא עולם. - אבל אתה יודע שזה לא... זאת אומרת, עשית טעות בחיים, זה לא הזיווג. כמו שיש פרידות עסקיות, פרידות מכל מיני... אז גם פה, לא צריך כל הזמן לנסות לשאוף שזה יהיה בסדר. לא טוב, תיפרד, לך הביתה. מה, למה לא? אם... - מה, כשאתה נפרד עסקית מבן אדם, זה לא אותו דבר? גם... בעניין של זוגיות זה לא נכון. התחתנת - זה הזיווג שלך. עכשיו אתה צריך לדעת, להבין למה זה לא מצליח. חפש מה אתה, החלק שלך שאתה לא עושה, ובגלל זה, זה לא מצליח. מה הבן אדם חושב... עוד פעם, יש לך תוכניות, יש תוכניות של בורא עולם. מה אתה אומר: "איך אני אדע?" מה שקורה איתך, זה

תוכניות של בורא עולם. תתבטל אליהן. - הבנתי. האדם לא... הוא: "לא, לא הולך כמו שאני רוצה" אז הוא לא רוצה, שוברים את הכלים. לא משחקים, שוברים את הכלים. לא. אין דבר כזה. נכון, אני רציתי ככה, אבל אני רואה שבורא עולם מוליך את זה אחרת. אז בוא אני אתבונן. בוא נתבונן. לכן, למה אדם הוא עצוב? למה אדם הוא מדוכא? אבל זה טיפה מכניס... אולי זה פחד שיכניס אותי טיפה לאדישות. - לא נכון "תראה, הכל משמים", "הכל"... אז אתה רגוע, אתה שמח. יפה - "קרה - זה משמים, קרה זה." זה, מי שנכנס לאדישות, זה בן אדם שאין לו, שהוא לא נורמלי, מחילה מכבודך. אדם נורמלי רוצה להתקדם בחיים, והוא לא יכנס אף פעם לאדישות. הוא רק רוצה

להתקדם, הוא רק רוצה לפעול. אבל אני פועל לפי מה שאני מבין וכשאני רואה שבורא עולם רוצה אחרת, אני הולך עם מה שבורא עולם... זו הנקודה, למה? אני לא נעצר. למה אני... למה יפילו אותי לאדישות? למה? אז אולי עצלנות, אולי יותר נכון. - למה עצלנות? אני עובד יותר קשה. אדרבה, העצלן, זה שלא מוכן להתבטל למה שבורא עולם אומר. כל דבר: "יאללה, "מתגרשים" - זה עצלן, שלא רוצה לעבוד. זה עצלן. זה עצלן. זה שכל דבר: "יאללה", "טוב, אז לא מתאים לי." החרוץ הוא כן עובד, הוא אומר "אה, זה? אני אעבוד ואני אתקן, ואני"... שוב פעם, זה להגיע להבנה הזאת שזה הכל מבורא עולם. זאת הבעיה. אין... תדע לך... אין! אדם רוצה לחיות בעולם של

בורא עולם, שהעולם יתנהג לפי מה שבורא עולם רוצה, והוא רוצה לחיות ולהתנהג לפי איך שהוא מבין. תבין. - אז אתה כל יום צריך להיות בעבודה עצמית בעצם - נכון אבל שורה תחתונה, אתה כל הזמן, מאז שאתה מתעורר אתה בעבודה עצמית עם עצמך נכון. אמת. - ...כדי להגיע לאיזושהי מידה מסוימת שבורא עולם רוצה ממך. כל היום אני בעבודה עצמית. כל הזמן. - אתה לא יכול ככה מדרך לימוד, דרך זה, דרך לימוד תורה או דרך תפילה, להגיע למידה נכונה, אתה לא יכול. אלא זו עבודה עצמית, רגע, עשיתי את זה ככה, להתחיל להגיע כל הזמן להבנה - למה עשיתי את זה? רגע, עשיתי את זה כי אני ככה או כי אני ככה או ככה? לנסות לפתור את זה תוך כדי עם עצמך. זאת

אומרת, כל היום צריך להתנהל ככה. אני אגיע בערב עייף, גמור, כבוד הרב. לא - 'מהדוד' אומרים, אתה מכיר כבוד הרב? 'אל הדה', ככה אני אגיע. כל היום אני חושב ואני פותר לעצמי ו... להיפך - אתה חושב, תראה, זה כאילו יש לך עוד בן אדם שאתה מדבר איתו והוא איננו, ואז אנשים חושבים שאתה משוגע. זה להיפך, אתה לא יודע, שמחה זה כוח. תראה את זה עין בעין. זה נותן לאדם סיפוק, אדם רואה דברים, מבין דברים, מסתדרים לו דברים, פתאום הוא רואה: יו, איך התהפך לטובה! "יו, תראה איך אמרתי שזה יהיה לטובה, תראה איך התהפך לטובה"! צריך לדעת את הסוף, שיש פתרון לבורא עולם שאתה לא רואה אותו. ואל תתעסק שם. אל תתעסק, זה כבר פתרונות לאל,

נכון? אתה לא יודע למה הקב"ה עשה לך את זה. - יש דברים שאתה צריך רק להאמין. - זהו, אבל אתה לא יודע למה לא יכול לדעת. - את התשובה - הוא, הוא בסוף יתן את... ואתה תראה אותה. עוד חמש, עשר שנים ואתה... בסוף תהיה תשובה על כל דבר. הנה... - גם אם יקח עשרים שנה הנה, יוסף הצדיק, בדיוק יוסף הצדיק, הוא חלם שהוא יהיה מלך, ואיפה הוא נמצא? בתוך בית סוהר. - ואין דבר כזה גם שעבד נהיה מלך לא קיים בהיסטוריה - בהיסטוריה, בדיוק שעבד נהיה מלך? - בדיוק זה עבד, לא רק עבד, זה עבד מתוך... זה נגד הטבע זה עבד מתוך בית סוהר נהיה מלך. זה לא קיים בהיסטוריה בכלל. עבד שנמצא בבית סוהר נהיה מלך. ומלך על כל העולם. איך? היו לו

תוכניות, מה, איפה התוכניות? איך אמרו האחים? בואו נהרוג אותו, ונראה מה יהיה עם חלומותיו. המפרשים מסבירים: ונראה מה השכינה עונה, נראה מה יהיה עם החלומות. גם אתם תראו עוד תראו את החלומות שלו מתקיימים. לקח הרבה שנים, הרבה הרבה שנים. - הרבה מאוד שנים אתה רואה אדם... אבל יוסף הצדיק, כל החיים שלו, כל השנים האלה, הוא חי באמונה. אדם שיש לו אמונה הוא מבוטל להשגחות. הוא צריך לחשוב... אני שומע חלום שלך, בשמים משמיעים לי חלום. כל הטעות של כל בן אדם ובן אדם בעולם וגם בתוך התורה הקדושה, שבאיזשהו שלב שוכחים את השם. והופכים את זה לאישי. - בדיוק. אם היינו מסתכלים: מה, השם רוצה שאני אשמור? בסדר. ואם השם רוצה

שהוא יהיה המלך - שהוא יהיה המלך. במחילה מכבודך, כבוד הרב, אתה לא טועה לפעמים? זאת אומרת, כאילו, אתה כל הזמן - הקב"ה כאן נמצא כשאתה במצב כזה ששום דבר... אתה לא... מישהו שעלב בך, מישהו שעשה לך, של כלום. אתה לא רואה את הדברים ולא שומע אותם? אני משתדל לראות רק את השם תמיד. יכול להיות שאני פה ושם... - מחילה מכבודך על השאלה. אולי שאלה חוצפנית, אני מתנצל. -לא, לא, לא, אתה שואל שאלה ואני אומר לך, זו הנקודה. עכשיו, התחלתי להסביר על יוסף הצדיק, איך יוסף הצדיק, חשבתי השבוע, איך יוסף הצדיק החזיק מעמד בתוך הבית סוהר? איך? היה יכול ליפול לייאוש. מה, זה החיים שלי? להיות בבית סוהר? לשרת את האסירים האלה? זו

התכלית שלי? בשביל זה באתי לעולם הזה? ייאוש. יוסף הסתכל על הכל באמונה. ככה השם חנן אותי להבין. כשמסתכלים באמונה, אין, כשאדם מסתכל על משהו באמונה, הוא מתחזק. מה זאת אומרת?... - אתה... אני אסביר, תהיה ספציפי, מה זה באמונה? תקשיב טוב, מה זה נקרא?... איך אדם מחזיק?... תדע לך, מי שיש לו אמונה, הוא תמיד חזק. תמיד חזק. תמיד הוא חזק. אני, יש לי אמונה מאוד חזקה. - שמע, שמע עד הסוף, יוסף, איך הסתכל באמונה והוא היה חזק? והיה שמח ורוקד? אתה יודע איך הוא הסתכל? "מי שם אותי פה? השם." "מה הוא רוצה שאני אעשה, שאני אשרת את האסירים?" כן. "אני עושה את זה בשמחה." "למה? אני לא מבין למה." יש שיר שיוסף הצדיק חיבר

אותו, ואני שר אותו: "לא מבין כלום, "לא מבין כלום, רק מאמין רק מאמין שהכל לטובה. תודה רבה לך, השם יתברך" וואי וואי. - יוסף הצדיק. כי באמת, מה, זו התכלית שלי? לא נכון, זו לא התכלית שלי. מי שם אותי פה, השם? יפה. מה הוא רוצה, שאני אשרת את האסירים? אני עושה את זה בשמחה. זה נקרא הסתכלות באמונה אם לא, אז הוא חזק, הוא שמח, רוקד. לא מבין, ככה השם רוצה? כמה זמן? כמה שהוא רוצה. אדם שנופל - כי הוא נפל מהאמונה. שוב פעם, אני אחזור לך על תלמידי חכמים שלומדים תורה, אדוני, תלמידי חכמים, מדברים פה על יוסף הצדיק יכל ליפול באמונה. לא חלילה, לא, עברתי... - יכל ליפול באמונה. אם רק היה חושב: לא, האחים שלי, תראה מה

עשו לי האחים שלי, איזה רשעים, כל היום היה מדבר לשון הרע, כל היום היה מדבר לשון הרע, ואני שונא אותם, והשם ינקום בהם, ואני מחכה לנקום בהם, כל היום היה משוגע. מה היה חסר לו? אמונה. בגלל שהוא אמר: "זה לא החיים שלי, השם שם אותי פה, השם רצה שאני אגיע "להיות עבד. לא, לא, מצוין"! "השם רוצה שאני עכשיו אעשה את העבודה הזאת". הבנת את ההבדל? הודיה לקב"ה. - רק מודה ושר ורוקד לקב"ה. והודיה מובילה לשמחה? - בטח! הוא עכשיו מאמין שזה לטובה. והוא רוקד ושמח. - זה חייב להוביל לשמחה? זה מביא לך ישר שמחה. כשאתה... ברגע שאתה חי שזה טוב, ואתה מקבל את זה באהבה, אז אתה שמח. מה זה עצבות? עצבות, זה שאדם אומר: "זה לא טוב

לי," "זה לא טוב לי" והוא עצוב. זו עצבות. מה זה עצבות? מה זה עצבות? עצבות, זה תוצאה שאדם רואה שחור. אמונה, זה שאדם רואה הכל לבן. הכל מאיר. זה מצוין! מי שם אותי פה? השם. מי רוצה שאני אעשה את העבודה? השם. כל אחד בעולם, כל ניסיון שיש לו בחיים, אם היה רק שם... אבל אני לא מכיר כאלה הרבה אנשים, כבוד הרב, זאת אומרת, מה, לאף אחד אין אמונה, כבוד הרב? לאף אחד אין אמונה - אוווו זאת אומרת, מי שלא עבד טיפה על מידה כזו או כזו, אין לו אמונה והוא סתם לומד תורה? הלא תורה, אתה יודע, אומרים: "שב, תלמד תורה," "קודם כל, תלמד תורה". קודם כל. זה מה שאני שומע כל הזמן. קודם כל, ירא שמים - תלמד תורה, תעשה מצוות, זהו.

עכשיו, אחר כך על המידות, אז מה, מי שלא בא למידת כעס, למידת קנאה, למידת עצבות, מה, הוא לא ראוי? אני לא מבין, כי זה תכונות של מלאך. לא. אני מכיר אלפים של אנשים ויותר מאלפים של אנשים, וגם גוי! שהשם חנן אותי, שלמדו את הספרים שכתבתי, והם חיים באמונה. גם גוי. ואני פגשתי אותם. גם גויים, שהיו אפילו כמרים אפילו, וזרקו את הצלבים שלהם, והם עושים התבודדות, ומדברים עם השם, והם מאמינים בשם, למה? למדו אמונה. כי זו הטעות שאדם חושב שלא... קודם כול צריכים אמונה לפני הכול, הרי תכלית כל התורה זה אמונה. תכלית כל המצוות זה אמונה. הגמרא אומרת שבא חבקוק והעמיד את כל התורה כולה על דבר אחד - על אמונה. אז מה הקשר בין

הודיה לשמחה? שאתה מאמין שזה לטובה, ואתה אומר תודה, זה ישר מביא לך שמחה. מה זה עצבות? אתה אומר: "זה רע," "זה רע", האדם עצוב, רע לו. מה זה עצוב? רע לו. מה זה שמח? טוב לו. שמח לו. הכל טוב. - הנה, עכשיו אני, הנה תראה, עכשיו יש לי רגש כאילו, אני מדבר עם כבוד הרב, כבוד הרב שאני באמת... עכשיו, אני מרגיש שאולי טיפה הייתי חוצפן אליך, אז אני כבר מרגיש לא טוב, אני, יעקב כהן - אוווו עכשיו אני מרגיש לא טוב כי אולי הייתי טיפה חוצפן עם הרב, אולי אמרתי משהו, אולי עשיתי משהו. - אתה רואה? אתה רואה? הנה, אתה מבין? - זה נקרא רדיפה עצמית. עוד פעם חזרנו למרוקאים, הנה, עוד פעם. - אתה... אדם מאמין הוא אומר: "אני לא

"התכוונתי להתחצף, אני בכלל לא חוצפן, אני רוצה לדעת, תורה היא וללמוד "אני צריך." - נכון. אבל מצד שני, בגלל שזה, אתה יודע בגלל שאני איש מאמין, האמונה שלי היא חזקה, וזה רב, כבוד הרב ארוש, אז אני אולי טיפה עברתי את הגבול. לא, אין. ברגע שאתה... הגבול עובר אם אתה... אתה רוצה לדעת. לדעת, חייבים לדעת. בשביל מה פגשת אותי? בשביל לדעת. - נכון. נו, אז מה? - ולהיות בשמחה. בדיוק. להיות בשמחה. אם לא תדע, איך תהיה בשמחה? איך, אם לא יודעים אז צריכים לשאול ולדעת, ולשאול, מותר. זה, אתה יודע. עכשיו הרגעת אותי. אתה רואה? עכשיו אני רגוע, עכשיו אני בשמחה לפחות. עכשיו אני הבנתי. - אתה רואה? אתה רואה עכשיו הנה,

דוגמא, הבנת את השכל הנכון - קיבלת שמחה. קודם היית בשכל לא נכון, היית בעצבות. הנה דוגמא. אתה רואה ששכל - הוא מביא לשמחה? אבל איך אני אדע עכשיו, כי אתה הסברת לי עכשיו, איך אני אדע לבד שהשכל הזה, הוא לא היה נכון? הם לא מי יודע מה עכשיו... - כי כל דבר שמביא אותך לעצבות, זה שכל לא נכון. תדע שטעית. ואז תגיד: "ריבונו של עולם, מה האמת"? האמת שאתה רוצה שאני אדע דברים מה אתה, איפה יש פה חוצפה? אני רוצה ללמוד דברים. ברגע שאתה רק מסתכל על הכל באמונה שלמה, אתה חוזר עם שכל, אתה רק מדבר עם בורא עולם, ישר חוזר לך השכל. תודה רבה, כבוד הרב. אני רוצה לסגור את מה שכתבת: "כי התכלית היא כולו טוב. "כוונת השם יתברך

היא בוודאי רק לטובה. "ואם יסתכל על התכלית, היינו כוונת השם "יתברך - יתמלא שמחה". "מי שרוצה להתקרב להשם, הוא שמח בכל מה שעובר עליו כי הוא מאמין שהכל "בהשגחה כדי לקרב אותו לתכלית הטובה והנצחית". מדברי הצדיק, כבוד הרב שלום ארוש.