מה מעייף יותר? עבודה פיזית קשה או מחשבות שרצות בראש?

ב-2001 מדען עצב בשם מרקוס ריכל מאוניברסיטת וושינגטון גילה משהו שטרף את ההיגיון. המוח ממשיך לבזבז כמעט אותה אנרגיה גם כשאנחנו לא עושים כלום. יושבים, בוים, מחכים בתור. הוא קרא לזה הרשת שדולקת כשאין משימה. ומה היא עושה? חוזרת על מחשבות שליליות. ועכשיו הכל מתחבר. למה אנחנו חוזרים הביתה מותשים בלי שעשינו דבר? למה שבת אחר הצהריים על הספה אנחנו יותר עייפים מאחרי אימון? כי המוח לא נח, הוא רץ ברקע. כמו אפליקציה פתוחה שאוכלת צוללה גם כשהמסך קבוי. דוד המלך לפני 3000 שנה נתן פתרון בשני מילים. השלך על השם יאבך. פירוש תוריד את המסע. תפילה היא לא רק בקשה היא פריקת מטען. בואו נעצור על זה רגע. דוד ידע שהמוח

לא מתקבל לבד. צריך למסור את העומס למישהו שיכול להחזיק. המדע מסביר למה אנחנו עייפים. דוד המלך הסביר למי למסור את העייפות. הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו לסחוב הכל לבד. הוא ברא אותנו עם כתפיים וגם עם מישהו שמחכה לקבל את האומץ. בואו לא ניסע את הכל לבד. בואו נמסור את המסע למי שיכול לסאת. ‏am