חופש גדול... באמת? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שמדברת על ענייני הנפש, על הדברים שלא תמיד כולם מסוגלים ומרגישים שהם יכולים לדבר עליהם. אז אנחנו כאן עם כל הנושאים הכי עמוקים והכי נוגעים במקומות הנסתרים שלנו, אלה שלא רואים כלפי חוץ. והיום בחרנו לדבר על נושא של החופש. גם בהקשר שאנחנו נמצאים, מה לעשות בעיצומו של החופש הגדול, מי בלבל וקרע לחופשה שאמורה להיות מוגדרת, מסוימת ומוגבלת בזמן לחופש הגדול? והאם באמת החופש כמושג הוא משהו שהוא באמת בלתי מוגבל, הוא משהו שאנחנו יכולים להשיג? בכלל יש מושג כזה של חופש בחיים שלנו? הרי החיים שלנו מורכבים מכל כך הרבה בחירות שמכניסים אותנו לתוך מסגרות

שמושפעים מאוד הרבה בחירות שלא אנחנו בכלל בחרנו. אז האם חופש הוא באמת משהו שקיים בחיים שלנו או שאנחנו נמצאים בתוך מסגרות ורק מספרים לעצמנו איזה סיפור על חופש, על חופש בחירה, על היכולת להיות חופשיים בכלל. אז על הנושא הזה ועל עוד נושאים שאתם תעלו בשאלות שלכם, אנחנו נדון בתוכנית הזו ואני מזכירה לכם שאתם יכולים בכל עת לשלוח הודעת וואטסאפ עם השאלה שמטרידה אתכם, אם זה נושא שאתם רוצים להתייעץ עליו, מתלבטים בו, נושא שאתם פוגשים אותו ביום יום, נושא שמפעיל אכם ואתם רוצים לדעת איך להתמודד איתו אחת ולתמיד, אנחנו כאן עם הרבנית פרי כהן בשבילכם לענות על השאלות האלה, אבל עוד לפני כן, כמובן הנושא של החופש. פרי, מה שלומך?

מצוין, ברוך השם.

איך את עם החופש הגדול?

אצלי עוד לא התחיל. יש לי רק בנים בבית. עוד יקח להם זמן עד שהם יצאו לחופש. אבל אני אוהבת את החופש הגדול. זה מזכיר לי את הימים שאני הייתי יוצאת ואיך הייתי אוהבת נורא.

יש גם אבל אווירה כזאתי. זאת אומרת גם אם את לא במסגרות של הילדים וכולי, יש אווירה כללית כזאתי של חופש גדול. מרגישים יותר את התנועה בחוץ ואת הכל. והשאלה באמת אם חופש כמושג בחיים שלנו כמו שהצגנו בפתיח זה באמת מושג שהוא קיים או איזשהיא השליה שאנחנו מספרים לעצמנו הרי אם אנחנו ניקח את זה כדוגמה אנחנו יוצאים עכשיו לחופשה לוקחים שבוע לא עושים את הדברים הרגילים יוצאים מהשגרה אבל אותו אדם אותה משפחה שנמצאת בחופש הזה בעצם מותרדת מותרדת מכמה החופשה הזאת עלתה מותרדת מהחזרה לשגרה. האישה יושבת מול חוף הים ומותרדת מכמות הכביסות שתצטבר לה. אז איפה החופש פה? באמת כולנו רוצים חופש. אנחנו חולמים על זה וואו, אני

רוצה יום חופש, אני רוצה שבוע של חופש. אנחנו חולמים על החופשה וכשמגיעה החופשה אנחנו לא באמת יודעים להנות ממנה. בעצם א מדברים איתנו מספרים לנו שהחופשי יכול להיות רק עבד השם. ופה זה מתחיל ופה זה נגמר כי הרי כולנו רוצים חופשה ואם שאנחנו יושבים בחופשה אנחנו חושבים כמו שאמרת על כמה זה עלה לנו או אנחנו חושבים על כמה כביסות יהיה לנו או על מה כן עשית או לא עשית או על כמה טרדות יש לך בחיים או לא עש לא בחופשה אז מה היא חופשה אמיתית מספרים לנו שחופשה אמיתית חופשי הוא רק עבד השם ואז נשאל את השאלה זה הרי לא הגיוני עבד השם הוא לחלוטין לא חופשי כ הוא מצווה ולאורך כל הדרך לעשות כל מיני דברים והוא לא יכול

לעולם להיות חופשי. הוא לא יכול לקום בבוקר מתי שהוא רוצה. הוא לא יכול א לאכול את מה שהוא רוצה. הוא לא יכול לעשות בחיים שלו כל מה שהוא רוצה. אז מה זה חופש? מה החופשיות שבזה? אם אנחנו מאמינים שכשמה שאמרו לנו גדולי הדורות הקדמוניים שלנו א זה נכון אז זאת אומרת שאנחנו צריכים עכשיו לפרש את המושג הזה. אה פרופסור שעיהו לייבוביץ' בעצם מתעסק ברעיון הזה של למה רק מישהו עבד השם הוא חופשי כן הוא אומר אין לך בן חורין אלא רק מי שעוסק בתורה והרי זה לא הגיוני כי אם אתה צריך לעסוק בתורה כל הזמן וברגע שאתה מתבטל ממנה אז אתה לא חופשי אז איך יכול להיות ואז בעצם הוא מדבר על הרעיון של מי שעוסק בתורה התורה נכנסת

לתוכו הוא הופך להיות חלק ממנה. ולכן הוא נותן את הדוגמה הבאה. אומר שבעצם האדם מובדל מהחיה. החיה היא כביכול נראית לנו חופשית. אין לה דאגות. לא קם פיל בבוקר ששאל את עצמו מה אני הולך לעשות? תואר במה. לא קמה זברה בבוקר שאמרה בא לי לפשות את הפיג'מה ואני רוצה ללבוש משהו אחר. לא כמה קוף שאמר אני מתלבט מה להכין לארוחת צהריים. וגם לא הייתה חתולה שרבה עם בעלה באותו יום ואמרה מה אני עושה עם זה? לאיזה יועצת נישואין אני הולכת. אז הם כביכול חופשיים מדאגות. אז פרופסור ישיה אולייבוביץ' נותן פה איזשהו רעיון מאוד יפה. הוא אומר, החיהי היא רובוט של הטבע. היא מתוכנתת על פי הטבע. זאת אומרת, היא לעולם לא תריב עם

בעלה. היא יכולה לעשות כמה מיהו כשהוא מרגיז אותה. א אבל הפיל אין לו שום דאגה. אבל זה לא באמת. הוא אומר הוא רובוט של הטבע. הוא מתוכנת, הוא נעול בתוך א בתוך מערך שאין לו ימין ושמאל ממנו. הוא יודע שהוא רעב, אז הוא יגש לחפש אוכל. הוא יודע שהוא צמא, הוא יגש לשתות, הוא עייף, הוא הולך לישון וכולי. הוא ממש מתוכנת, אין לו שום בחירה, שום דבר. האדם לעומת זאת יכל לקחת את כל הטוים הרובוטיים של הטבע ולתת להם איזשהו אספקט אחר. יכול לבחור. בעצם הוא מדבר של אין לך בן חורין. בן החורין הוא זה שבוחר מה לעשות עם החיים שלו עכשיו. וזה חופש אמיתי שאתה לא מתוכנת לחוקי הטבע. זאת אומרת אם מישהו הרגיז אותך אתה צועק. אתה

חופשי מההתנהגות הרובוטית הטבעית ואתה הופך להיות בוחר. אתה משתחרר. אתה יוצא לחופש מההתנהגות הזאתי שמגבילה אותך וגורמת לך להיות בתנאים בתנאים מסוימים עכשיו כשאנחנו אומרים אני רוצה לצאת לחופש זאת אומרת נמאס לי מה לקום בבוקר להכין סנדוויצ'ים ללכת לעבודה לחזור הביתה בעצם נמאס לנו מהשבלוניות מהחוקיות ה מה מהדרך השבלונית הזאתי של א קווים א שמנחים ברחה לי רגע איזשהיא מילה שאני רוצה צה

שגרה כזאת שוחקת חוזרת על השמ אז בעצם אני רוצה חופש מהשגרה הזאת בא פרופסור ישעיה אולייבוביץ' והוא אומר אתה רוצה לצאת משגרה אז תכניס את הקדוש ברוך הוא לחיים שלך ואז אתה תהפוך להיות בן חורין עכשיו איך זה עובר עובד לנו את יושבת בחופשה כן ואז איך לא תחשבי על הכביסה או על הילדים בבית או על הצרות שלך אם את מכניסה את הקדוש ברוך הוא לחיים שלך זאת אומרת את אומרת בנקודת הזמן הזאת הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אהיה כאן אני פה ואני משליכה עליו את השאר ואז אתה בחופש אמיתי אתה יכול לא לחשוב על הדברים האחרים זה מהמם כי דווקא בנקודה שציינת שבעלי החיים הם נמצאים בתוך שבלוניות ובתוך מערכת של טבע של אינסטינקטים שאין

להם לאן לברוח מזה ככה הם התנהגו וככה זה יהיה אין להם גם מושג של עבר, עובה ועתיד. אף פעם לא שאלו נשר באיזה שלב אתה נמצא בחיים או מה עבר עליך אתמול. אין להם את המושג של הזמן. וכשאנחנו מדברים על מושג של זמן ועל בחירה, זה שני דברים שהם מאוד א בלתי הם מאוד היפותטיים, הם מאוד בלתי ניתנים לתפיסה. ואם זה הם הדברים שהכי מגדירים את החיים שלנו. כי אם דיברנו על דאגה ואם דיברנו על מה שבעצם גורם לחופש או לחופשה להפוך מחופשה לשגרה שסחבנו איתנו פשוט בנוף אחר אז זה אחד הדברים שאנחנו חושבים על מה שהיה או על מה שיהיה אנחנו לא חיים את הרגע וזה אחד הדברים שמאוד מאוד עולים ככה לפחות אני חווה את זה ב אולי זה בגלל

שזה התודעה שלי אבל תגידי לי אם את שותפה לזה שאני מאוד מאוד רואה כמה המינדפולנס וכמה להיות נוכח ברגע זה משהו שמאוד מאוד עולה על סדר היום כי יותר ויותר עולה לתודעה העניין הזה שהכאן והעכשיו זה בעצם מה שיש לנו וזה אחד הדברים העתיקים ביותר שניתנה לנו בתפיסה היהודית שלנו בפסיכולוגיה היהודית אם תרצי שכל מה שיש לנו באמת לתפוס זה את הכאן ואת העכשיו וראיתי ככה באיילון כשנסאתי לי אתמול בעיר זה היה שהשתמשו בזה אפילו בפרסומת אין יותר פו הם קראו לזהפו fear of missing out כל הזמן בן אדם בדורות שלנו בזמנים שלנו נמצא בפחד כזה של אוקיי אני כאן אבל אני רוצה להיות שם מה אני מפספסת בזמן שבחר יש לי שני אירועים

הערב בחרתי להיות באירוע הזה וואי אבל מה אני מחמיצה באירוע ההוא יצאתי לחופשה בחרתי יעד מתוך כל היעדים שהציעו לי וואי אבל אם הייתי עכשיו ביעד אחר אפילו במסעדה כמה פעמים זה קורה שהמלצר עובר עם איזה מנה שבסוף לא בחרת בה ואת אומרת וואי בטח זה היה יותר טעים הפומו הזה fear of missing out זה משהו שמאוד מאוד מנהל דור שיש שיש בו כל כך הרבה אפשרויות וכל כך הרבה שפע ופתאום המקום הזה של להיות נוכחת ברגע ולדעת מה שיש לי כאן ועכשיו זה זה המדויק זה המושלם זה הטוב ביותר וזאת החופשה האמיתית לחוות בדיוק את הרגע הזה אפילו שאנחנו כאן עכשיו שתינו נמצאות בתוך מסגרת של אולפן מסגרת של זמן מסגרת של שאנחנו צריכות לעמוד

בזמנים לדבר על דברים שבחרנו לדבר אפרופו בחירה אנחנו נמצאות בתוך איזשהיא מסגרת מסוימת שתוחמת אותנו אבל בתוך כל זה אם אנחנו נוכחות ברגע אם אנחנו מרגישות את הזמן הזה שאנחנו נמצאות בו עכשיו זה כל כך משחרר את את המחשבה ואת התפיסה ואת ה ואת ההוויה שלנו. אנחנו כאן ועכשיו וזהו. אני לא חושבת מה השארתי בבית ואם השארתי את הילדים כשרצתי לכאן או איזה עוד דברים נכונים לי הערב או מה עוד יש לי לעשות כי אני פשוט כאן ועכשיו. אז אם אנחנו מבינים נכון את מה שאת מתארת לפי עבד השם הוא לבדו חופשי שזה מה שהתורה נותת לנו שאתה את בתורה את בזמן הזה שהוא הוא עבודת השם שלך ואת נוכחת בו אז את בעצם לא חושבת על משהו אחר מעבר

את פשוט מחוברת לנצח את מחוברת לאור אינסוף ברוך הוא את מחוברת לתפקיד שלך למהות שלך וזהו לא צריך יותר מעבר לזה זה

וא אנשים כשהם מחפשים באמת שחרור וחופש הם חושבים שברגע שהם יחושו שהקבלים ירדו מהם אז כאילו וואו עכשיו זה הולך להיות הכי מדהים שיש כשבן אדם רוצה לזכות בלוטו מה הוא בעצם רוצה שיקרה ארץ האפשרויות הבלתי מגבלות אני מוגבל אני רוצה שיהיה לי את כל האפשרויות ה ובאמת אנשים שזוכים בלוטו אותו. משהו לא טוב קורה להם כי פתאום נפתח להם הכל והם לא מצליחים לשחזר את הרגע הזה שבו כל האפשרויות פתוחות בפניהם. אז אם באמת אנחנו יש לו בשאיפה כזאת גדולה שכל האפשרויות יפתחו לפנינו למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה אחרת? אז אני אתן משל קטן בשביל שנבין למה בעצם הרצון שלנו בחופש א ממה הוא נובע ולמה א הקדוש ברוך הוא הגביל. אז

קודם כל הרצון שלנו בחופש הוא כיוון שהנשמה שלנו היא לקוחה מהאינסוף, מהקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא אינסוף והנשמה בגלל המהות שלה היא רוצה את האינסוף, את החופש, את ה את הגדול, את ה את ה את השחרור הזה, כי לשם היא שייכת. אבל בתור אנשים שחיים בגוף היה חייב להגביל את האינסוף כי כדי שאנחנו לא נעלך כדמויות מופשטות בעולם היה חייב להגביל אותנו בתוך גוף שיתן לנו קווי מטער לתוך ה החלק אינסוף הזה שנכנס לתוכנו שאנחנו לא באמת נאבד את זה א ויש משל מקסים שאני אוהבת כדי שיגרום לנו להבין האם טוב לנו א ההגבלה הזאת אז א קבוצה של אנשים העלו אותם לראש מגדל, מגדל גבוה. ועל המגדל הזה א היה במגדל הזה היה נוף מטורף.

הם רצים על ה על א הקומה בקומה האחרונה על מרפסת המגדל שזה היה כל החלק של הקומה האחרונה. הם רצים במעגלים והם רצים ורצים ורצים ושמים לב המארגנים שהם רצים במעגלים קטנים קטנים קטנים סביב מרכז ה המגדל ושואלים אותם המארגנים יש נוף כל כך יפה אולי תרוץו קצת במעגלים גדולים יותר שתוכלו להשתתח וכל אחד יוכל לראות את הנוף המדהים שיש מהמגדל והם לא היו מסוגלים לעשות את זה למחרת הם שוב הגיעו לרוץ על גג המגדל והפעם התקינו היינו גדרות מסביב לג המגדל והפעם הם הצליחו לרוץ במעגלים גדולים. שאלו אותם אחר כך לסיכום למה אתמול לא הצלחתם לרוץ ולראות את הנוף והיום כן הצלחתם? אז הם אמרו כי היה משהו שיתחם אותנו שלא ניפול

למטה. הקדוש ברוך הוא ידע שהנשמה הזאת שחצובה מהאינסוף תרצה לפרוץ גבולות והיה חייב לדחום אותה בכללים מאוד מאוד מוגדרים כדי שהיא תהיה מלאת סיפוק כדי שהיא תרגיש שהיא עושה את שלה כי בגלל שאנחנו באים משם ואנחנו רוצים את ה הפיר of meing out כי הקדוש ברוך הוא בעצם נמצא בכל רגע נתון בכל מקום ואנחנו באים משם ואנחנו רוצים לא לפספס, אנחנו רוצים גם להיות נוכחים בכל רגע, זה המהות של הנשמה שלנו אבל לגוף, לאדם שנמצא כאן בעולם הזה, זה לא נכון. ולכן הגביל אותנו הקדוש ברוך הוא בגוף. והגוף המוגבל הזה יכול לחיות תחת, כדי להרגיש את הסיפ, כדי להרגיש את התחושה של הביטחון, חייב שיהיו לו את הגדרות. ולכן כשאנחנו מבקשים

חופש אנחנו מבקשים לצאת מהרוטינה אבל זה יהיה טוב לנו בצורה מוגבלת כי בגלל שהגוף שלנו הוא מכונה שמחלה את עצמה זאת אומרת אנחנו נהנים ממשהו ואז אנחנו צריכים סיפוק גדול יותר ואז אנחנו צריכים כדי להנות עוד יותר ועוד יותר שמו לנו את ההגבלות האלה כדי שאנחנו נוכל לההנות בגבול ובאמת נחווה הנאות אמיתיות בעולם אז באמת הפתרון לשחיקה של הנפש ולמנגנון הזה שכל הזמן שואף לצאת משגרה ומ מהדברים הרגילים באמת חופש זה מה שעושה את זה או שיש פה השליה או שבן אדם בתוך השגרה בתוך החזרתיות של החיים שלו בתוך הדברים הרגילים יכול בעצם המחשבה שלו להחליט אני אני מתחדש בתוך הדבר הזה בתוך העשייה שלי בתוך ההרגלים בתוך ה הדברים

הרגילים כי אם אמרנו שחופש הוא משהו שהוא מה הוא תלוי במחשבה הוא תלוי בפנימיות שלנו. זה לא באמת משנה איפה אנחנו נמצאים. זאת החוכמה כי בדיוק המניקוריסטית שלי נסעה לאחול וכשהיא חזרה אז א אז ככה ברכתי אותה על זה שהיא חזרה לארץ ואז אמרתי לה שאלתי אותה משהו ואז היא אמרה אוי אל תזכירי לי עבודה ואמרתי אמרתי לה בסדר לא נורא זה יעבור לך מחר אחרי שעתיים של עבודה בשעתיים אחרי שעתיים תשכחי שהיא אחרי עוד שעתיים את לא מתכננת את החופשה הבאה

בול או שכאלה שחוזרות מחופש ומרגישות שאני צריכות חופש מהחופש.

כן כן אז אז אז אנחנו אז

ממש ווזה זה קצת לא פייר כי כאילו היה לי נורא כיף בחופש ואז אני חוזרת וכאילו כבד לי אז היה עדיף לא לצאת לחופש כדי שלא יהיה לי את הכבד שלה לחזור אחר כך. בואי, יש לנו את זה כל שבוע. מה זה מוצא שבת שמרגישים את הדאון הזה ומזל שסעודה רביעית והחסידות והבעל שם טוב הקדוש מצילים אותנו להרים אותנו קצת מה הסתיימה לנו השבת. מה זה יום ראשון ליפול ליום ראשון את הכבוד?

קשה לכולם. קשה לכולם. אבל פה יש עניין מאוד מאוד מאוד יפה. רק כשאנחנו א חגים חוגגים את השבת. אני קוראת לזה בכוונה חוגגים את השבת. הקדוש ברוך הוא חג את השבת ואחר כך ציווה אותנו לחגוג אותה. מה הוא עשה? הוא חג את סיום בריאת העולם. כן? הרי העולם לא נברא בשישה ימים, הוא נברא בשבעה ימים. היום השביעי זאת החגיגה של מה היה עד עכשיו. לשבת, לההנות ממה שהיה לי עד עכשיו. זה זה המהות של היום הזה, של יום השבתון. אני עוצר מהעשייה ואני נהנה בהסתכלות של מה שהיה לי עד עכשיו. ופה מתבצע הקסם המיוחד הזה של של החופש. אני נח ומסתכל על מה שהיה במהלך ה היום יום שלנו כן אנחנו לא נחגוג יום שבתון שלם אבל אנחנו יכולים

לחגוג א בישיבה עם עצמנו א את מה שהיה עד כעת את ה את הרגעים המיוחדים שהיו לי במהלך היום הזה א לתת לעצמי את הבריקים הפשוטים במהלך היום יום כ ואז אני לא לא יהיה קמאה כל כך לחופשה כי אני מגיעה עם הלשון בחוץ. אסור לנו להגיע עם הלשון בחוץ. כי מה שיקרה זה אנחנו נחגוג את החופשה וכשנחזור ממנה אנחנו נהיה כל כך כל כך עצועות כי אין לנו שום בריק עד הפעם הבאה שאני אקח לעצמי חופשה. ואז בעצם אנחנו מפספסים את החיים. וזה אסור. אם אנחנו נדע לתת חופשות קטנות במהלך היום יום שלנו. לא לחכות לחופשה הגדולה. לא לחכות, לתת לעצמנו ו ולחגוג את ה באמת לחגוג את החיים. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כאן בעולם כדי שנתענג על השם לא

כדי שתסבלו אוקיי אנחנו צריכים לעבוד היות והתכללנו בפרנסה אז אנחנו צריכים לעבוד בפרנסה. זה מספיק קשה. אנחנו צריכים לעבור צער גידול ביניים כי כך נקבע לנו ועוד ועוד ועוד ועוד וקשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף ויש לנו מספיק דברים קשים בחיים בשביל שאנחנו נוסיף עוד קושי אז איפה שאפשר לתת לעצמנו שמחות קטנות בחיים חופשות קטנות במהלך החיים בלי לצאת עכשיו לנופש ולהוציא את זה על זה הרבה מאוד כסף בסדר זה גם טוב אבל שנייה שבמהלך החיים לא נגיע לחופש הזה וואו ואז כשיגמר החופש תהי כל כך כל כך עצוב צובה כי הנה זה נגמר ועד הפעם הבאה בשנה הבאה בירושלים בנויה לא תתני לעצמך את האפשרויות שלך במהלך החיים

לשמחות קטנות לחופשות קטנות

זה מהמם אני כל כך מתחברת לזה כי באמת כמה פעמים אנחנו צריכים את התחנות ריענון הזה במהלך היום זאת אומרת שהייתי גרה באזור היותר צפוני של הארץ והייתי נוסעת הרבה דרך כביש שש הייתי מחכה על הקטע הזה של התחנת ריענון וזה באמת אחד הדברים שלימד אותי על ה על ההתנהלות בסדר יום בחיים שלנו שבאמת אנחנו צריכים לעצור להתרעננות. לפעמים את רואה אנשים, את בטח כמוני פוגשת אותם גם שהם שחוקות כי הם נתנו את כל האנרגיה שלהם, מה שנקרא פול גז, והגיעו לסוף היום עם הלשון בחוץ. הם מגיעות לשיעור הרבנית הגעתי כי אין אין אני הייתי חייבת אבל היא אין אין היא מרוכנת היא על אפס אחוללה והיא נרדמת לך למול העיניים

לא

נשים חרות לא להירדם בזה

לא אבל באמת המקום הזה של הלרצות להתאן של לרצות להתמלא זה להגיע עם לשון יבשה עם צמה ואנחנו לא צריכים להגיע עד ה0% הזה בואי תני לעצמך את הרגע אפילו של הנס קפה של במהלך היוםפסט ארוחת בוקר אנחנו שוברות כאן משהו, אנחנו שוברות איזשהו רצף של צום, איזשהו רצף של

אנחנו כל כך צריכים את זה במהלך היום. אז באמת שאנחנו מדברות על חופש יש את החלק הזה של באמת לצאת מהשגרה, לצאת מהשחיקה, לצאת להתראנות. אבל הנקודה הזאת של חופש היא גם נקודה מאוד מאוד עמוקה בחיים שלנו. במיוחד כשאנחנו מדברות על בחירה, על ההפך מהיותנו בעלי חיים עם אינסטינקטים ואם אנחנו מדברות על נשים שאנחנו פוגשות, הרבה פעמים יש את המקום הזה ש שאישה שיכולה לבוא ולהגיד אני יודעת, אני יודעת שהייתי צריכה לבחור אחרת, אני יודעת שהייתי צריכה להגיב אחרת, אני פשוט יודעת את זה, אבל כאילו משהו לא נותן לי לבחור אחרת. ושוב אני מוצאת את עצמי, צועקת, מגיבה לא נכון, מלכה את עצמי על איך איך עוד פעם הגבתי ככה אחרי

שכל כך למדתי וכל כך ושוב היא מוצאת את עצמה לא רק שהיא לא הגיבה כמו שהיא רצתה אלא היא גם בנוסף בהלקה עצמית אז יש לנו באמת חופש יש לנו באמת יכולת לבחור אחרת למה אותה אישה מגיעה שוב ושוב ושוב לאותה נקודה

שאלה מעניינת מאוד ואנחנו נשתדל באמת לתת רגע מענה שהתח חדש לי בשבת ובעיניי זה וואו זה היה כזה לפעמים את יודעת את מקבלת הערה כזאתי ניסיתי לדבר עם א מישהיא א ולהסביר לה מה זה כשאני שואלת אותה שאלה ואני נותנת ל תת מודע של ההתוויה זאת אומרת שאלתי אותך אה צילה מה יש לך עם ספינץ' זה שאלה טובה

כן אוקיי

את רוצה שנה

תני

אני יכולה לענות לך זה קודם כל זה מאכל שמ מזכיר לי את הבית.

כן.

אה, זה תמיד בא בהקשר של שמחות. אז תמיד אנחנו עושים את זה בהקשר של שמחות. זה תמיד גם יש לזה קונוטציה כזאת של חמימות ושל משהו טעים, של משהו שמח, שכאילו מחפשים כועזן סיבה למסיבה ויאללה ספינץ'. את יודעת, זה כבר.

יופי. בעצם מה עשינו? זרקתי לך משהו שאגב הוא במודע אצלך. הוא לא נמצא בתת מודע הוא במודע ונתת לי פלט. אם זה במודע לכי תדעי

מה יש בתת מודע אוקיי יש לפעמים דברים שאת עושה אותם לא במודע זאת אומרת יש לך דברים ש שאת את אומרת אבל רציתי לבחור משהו אחד למה קרה לי משהו כזה הערכתי את הריח הזה למה קיבלתי התקף חרדה אז אנחנו שואלים שאלה אל התת מודע רוצה להסביר איך זה עובד וזה כל כך מעניין יש אנשים שכותבים תוכנה אוקיי כדי לכתוב תוכנה יש המון המון קודים ראית פעם קודים של כתיבת תוכנה זה משהו בלתי היא נסבע לאחותי כזאתי, היא מעצבנת אותה, משתדלת לא לדבר איתה כי זה מרגיז אותי שיש משהו שאני לא יודעת לעשות אותו. כן. אז מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא א אותיות ומספרים. זה הקוד. זאת הכותבת תוכנה. הבודקת תוכנה תיקח את הקוד שנכתב. היא תכניס

את הקוד הזה והיא תבדוק שעלה לאתר הרצוי. ככה היא בודקת האם הקוד שנכתב הוא עובד. זאת אומרת זאת כתבה את התוכנה כן? זאת לקחה את התוכנה, כתבה את כל המספרים, עלה לה האתר, עלה לה יודעת השמלה באלי אקספרס, נכתב בשביל הקוד והנה זה עבד. כשאנחנו שואלים שאלה את התת מודע, אנחנו בעצם מכניסים לו קוד והוא פולט לנו, הוא מעלה לנו

את מה שמקושר אליו.

את מה שמקושר אליו. בעצם מה שאני מנסה להוכיח זה שאנחנו לא משוחררים, אנחנו מלאים בקודים. המרק הזה טאים לך כי הוא מזכיר לך את זה. המעשה הזה מוציא אותך מדעתך כי הוא מזכיר לך את זה. את מלאה בקודים. ולכן כדי להיות משוחררים, כשאת הגבת בדרך שלא רצית, פעם, פעמיים, שלוש, תבדקי את התוכנה. תכניסי את הקוד, תכניסי את הדבר שהרגיז אותך ותראי מה זה מעלה ותביני למה את מתנהלת ככה.

מפלאות אתת מודע פלא פלאות של השם. אתת שהיה לי מקרה של מישהי ש עם צליק, שהגענו לזה שהיה לה זיכרון מגיל מאוד מאוד קטן, אני לא זוכרת אפילו מאיזה גיל. א שהיא קיבלה חוויה שסבתא שלה נפטרה והיא ראיתה את אמא שלה מתעלפת וואו

הייתה מאוד מאוד קטנה או שאפילו אמא שלה הייתה בהריון שלה וזה היה יום שישי כשהחלות בתנור והבית אפוף ריח של חלות

הילדה קיבלה צליק כי הריח של החלות מקושר שם ישמור לעובדן

מדהים

זאת אומרת זה זה קידוד, זה בדיוק כן זה קידוד אתן עוד סיפור שידגיש עוד יותר א אחת הבנות שליוויתי היה לה א היא היה לה היא ממש ממש לא הייתה מסוגלת להתקרב לאבא שלה בשום פנים ואופן שבעולם היה לה אבא מאוד אוהב היה מחבק את כל הילדים ובאמת אבא חם ואוהב והיה לו כאב מאוד מאוד גדול על זה והיא לא הצליחה אפילו לכאוב מרוב שהיא הייתה קפואה אליו ממש ממש ממש קפועה לימים כשאנחנו נכנסות פנימה היא מוצאת את עצמה היא ילדה בת ארבע א עם אחות קטנה בת שנתיים וחצי האמא הייתה יוצאת בבוקר לעבודה והייתה משאירה את אבא עם שתי ילדות משפחה צעירה התפקיד של האבא היה א לקחת את התיקים שאמא הכינה מבעוד מועד ולשים אותם בבית הספר בגן

הם היו קטנות ארבע ושנתיים וחצי ווכלוכל בוקר ככה היה ואחר כך אבא היה הולך לעבודה שלו בוקר בוקר אחד האבא קיבל התקף אפיליפסיה והוא שרוע על הרצפה בין המטבח לסלון כשהוא מפרכס כולו והילדה בת הארבע מסתכלת עליו אין לה מה לעשות היא לא יכולה לעשות שום דבר הם בדרך ללכת לבית הספר והיא עומדת בוהה אין לה היא לא יודעת להשתמש בטלפון היא לא יודעת כלום זה היה לפני שנים כן עוד לא היו עכשיו א היא לא יודעת מה לעשות? היא מסתכלת עליו והיא לוקחת את אחותה הקטנה בתי שנתיים וחצי מתיישבת איתה לשולחן במטבח, מוציאה טושים ודפים ויושבת לצייר את הציורים. היא בעצם לוקחת אחריות על מה שקורה עכשיו בבית. ה כשביקשנו מהת מודע לפרש את המקרה, התת מודה בעצם אומר, אבא לא יכול להגן עליי, אני לא סומכת עליו.

וואו. כי האבא היה במצב של חוסר עונים וילד לא יכול לראות את ה את הסמכות שעליה הוא נשען. בעצם אין לי מוגן אין לי משענת.

אז בעצם לא היה לה כאילו היא בעצמה הייתה בחוסר עונים

נכון וילד שלא למד לעשות במצב של חוסר עונים. מה מה הוא עושה?

יפה.

אז בעצם היא מפתחת כלפי האבא איזשהו אנטי. אתה היית צריך להגן עליי. אתה לא הגנת עליי. אתה גם הפרחדת אותי. אני לא יכולה לסמוך עליך.

וואו.

ואז היא מתרחקת ממנו. היא מתרחקת ממנו משתי דברים, משתי סיבות. הסיבה אחת, היא מפחדת שיקרה עוד פעם סיטואציה כזאת. היא מפחדת מאבא, היא לא סומכת עליו שהוא לא ייצר סיטואציה נוספת שתפחיד אותה. הדבר השני, באמת אתה לא יכול להגן עליי. בזמן שהכי פחדתי, אתה לא היית שם כדי להגן עליי.

טוב, גם אוקיי. ואז בעצם מה שאנחנו עושים, אנחנו מפרשים לילדה הקטנה את הסיטואציה. כשהיא הלכה הביתה היא נתנה חיבוק לאבא. בעצם הכנסנו את הקוד, בדקנו את התוכנה ואפשר היה לעשות.

אז למה את אומרת שאת לא עושה קידוד של תוכנות כמו החוט? הנה זה קידוד מחדש ממש.

נורא שימחת אותי עכשיו אני מדבר עם החוצינים אטיים. אנחנו נצא עכשיו להפסקה מוזיקלית ולאחר מכן אנחנו נמשיך עם כל הטוב הזה. בוא תן בי כוח התעייבתי מהדרך או רוצה לרועתי קצת ברך תיקח כיף כל פחד תאיר בי מה שחשוך גלה תסביר לי למה מדוע אצלי הכל הפוך אבא זה הכל מי מלחמות אין פינה ובר נשמות עבודות מחפשות תשובה ו בוא בצ שקר תעכו לי אל תלך לשם אלו אלו הקשבתי אחריך כמה סוף עולה אבל זה הכל מלחמות אין פינה אבא נשמה עבודה מחפות אבל צקות מלחמות אין פינה אבא נשמות עבודות מחפצות תשובה חזרנו חזרנו לחתות זה היה תודה שחזרתם אלינו אנחנו כאן היום בתוכנית על חופש וכשאנחנו מדברים על חופש זה תמיד מתקשר אלינו לדבר הזה

שכולנו רוצים להשיג ואין לנו הרי כולנו חסרים כולנו רוצים ישועה בכל נושא שהוא כולנו מחפשים את הדבר הזה שיפתח עלינו את שערי שמיים. אז אנחנו כאן בהידברות מזמינים כל אחת ואחת מכם להביא אליכם את החופש האמיתי, את הישועה האמיתית לתוך הבית שלכם עם אחת מרבניות הידברות לערב שכל כולו ישועה, העצמה, תפילה ובעזרת השם ערב שמוביל לערב של הודיה. כי מערב כזה של הפרשת חלה שבו מגיעה אליכם רבנית של הידברות עם תפילות, עם חיבור, עם אחדות, עם הרבה הרבה שמחה ותפילות, בעזרת השם יוצא מזה הודיה עד בלי די. אז אתם מחייגים למספר שמופיע לכם כאן על המסך, מזמינים ערב ללא עלות עם עוד 20 חברות, עם רבנית של הידברות כאמור ובעזרת

השם תבושרו לנו בשורות טובות. אז אנחנו כאמור מדברים על חופש, החופש הזה בעצם לדעת לבחור, לבחור נכון לבחור את הבחירה שתביא לנו את החופש האמיתי לחיים. כי כמו שאמרנו, רק באמת בתוך עבודת השם אנחנו זוכים לחופש האמיתי. אז הרבנית פרי כאן אמרה לנו לפני ההפסקה שבתוך כל המנגנון הזה, שאיך קראת לזה, קידוד, בתוך מנגנון שנמצא עמוק עמוק בתוכנו. ורקשאנחנו מגלים איזה קידוד נמצא בנו, אנחנו יכולים באמת לדעת למה דווקא הנקודה הזאת מפעילה אותנו למה דווקא הנקודה הזאת מפעילה אותנו. וזה בעצם מביא אותי לשאלה הבאה. אם אנחנו כבר מקודדים, איפה החופש של הבחירה? אם אנחנו בעצם נמצאים כבר במצב שאם הזכרנו את השאלה של אותה אישה,

אני יודעת שלא ככה, אני צריכה להגיב, אבל מה לעשות שככה קידדו אותי? זהו, אז נגמרה הבחירה. אז פה את צריכה לשאול את עצמך האם אני מוכנה להמשיך להתנהל עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם להגיב לא כמו שאני אמורה להגיב עצם זה שהיא שואלת את השאלה היא בעצם אומרת אני לא רוצה להמשיך להתנהג בדרך הזאת אז אם את לא רוצה להמשיך להתנהג בדרך הזאתי זה לא יעזור שתענסי את עצמך כל הזמן להגיב אחרת זה לא עובד נכון את צריכה אבל במניטיים את לא זוכרת את רוצה אבל ברגע האמת שוב זה יוצא לך אז את צריכה לבדוק מה מנהל אותך מה מביא אותך לשם אוקיי אז בוא ניקח את זה גם למקום שגם דיברנו עליו בעבר זוכרת את התוכנית שלנו עם אכילה רגשית אני מפסיקה מתוקים אישה מחליטה אני מפסיקה מתוקים בפועל היא אוכלת יותר מתוקים ממה שהיא אוכלת לפני שהיא הפסיקה

נכון

אז מה מה קורה כאן משהו אחר מנהל אותי וואני איך אני שוברת את הקוד הזה ברגע שיש משהו שמנהל אותך, את חייבת לעצור אותו, אלא אם כן את מוכנה, אלא אם כן את מוכנה שזה ימשיך לנהל אותך. אבל אם את לא אוהבת את זה, את לא רוצה לאכול מתוקים, את ממשיכה לאכול מתוקים עוד פעם, תעצרי תביני מה המתוקים מספקים לך. את לא רוצה להשתלח על בעלך כל פעם שאת רואה אותו נכנס הביתה, אז תעצרי ותביני מה הוא מסמל לך. מתוקים הם סוג של נחמה ולהשתלח בבעל זה זה מה ש זה מה ש ככה זה זה מה ש זה הדוגמה של הזוגיות שראינו בילדות וכל אחד יש לו את התשובה שלו אז אוקיי אז יש לי את הרצון ויש לי את התשובה איך זה עוזר לי מה שנקרא לעצור את המעגל

הזה לקודד מחדש בא לי להמשיך ולומר מתוקים עם סוג של נחמה חיפשתי איך ממשיך השיר בעצם אתה מחפש עכשיו כן מה מנהל אותך ומשמה מוצא מה יהיה שם ואז ואז אתה יכול לתת לו מקום. זאת אומרת, אם א בשבוע שעבר דיברנו על זה שאותו בעל שרב עם אשתו על זה שבעצם הוא רוצה הוא הוא רב איתה על מה שהוא חושב שהוא רב איתה על הנקודה הספציפית הזאתי אבל בעצם הוא מדבר על משהו אחר לגמרי סתם ניתן לזה משהו רנדומלי כן גבר נכנס הביתה ועוד הפעם אשתו לא הכינה לו לאכול כן והוא רב איתה עוד פעם למה למה למה את לא אישה מסודרת למה את לא מסודרת דרת למה את לא מתנהגת כמו למה לא בעצם מה מה הוא א אם הוא יחפש הוא עלול כן אני לא אומרת שזה בהכרח

הוא עלול למצוא שהוא כשהוא חוזר הביתה הוא מאוד מתגעגע לבית של אמא שלו כן שהייתה מכינה את המרק החם הייתה נותן לו את התחושה שהיא שהיא אוהבת אותו ויש לו מקום וזה והוא מגיע הביתה ואין הוא לא באמת מתלונן על זה שהיא לא מסודרת הוא מתלונן על זה שאין לו את הפינה החמה נגיד סתם זה יכולה להיות אפשרות. אז כל פעם הוא צועק עליה, את לא מסודרת, את לא מסודרת, את לא מסודרת. והיא נעלבת. ואז הוא ישאל את עצמו מה מטריף אותו בנקודה הזאתי? והוא מגלה שלא הוא לא בעצם אכפת לו מזה שאשתו מסודרת או לא. אכפת לו שאין לו פינה חמה. האם הוא יכול לייצר לעצמו פינה חמה בתוך הבית הזה?

ודאי שלא.

למה? הוא לא הוא לא מצליח להגיע לאותו מקום שהוא מחפש כמו שהיה אצל אמא שלו.

יפה. אז אתה יכול לייצר לעצמך משהו אצל אמא שלך אתה כבר לא חי אתה יכול לייצר לעצמך משהו אחר בעצם אתה אנחנו באים בטרוניה כשבן אדם גר בקומה ראשונה הוא יבכה למה למה התורה עשרה מעלית בשבת אה הוא יכול לבכות על זה ברמת העיקרון

כן האם הוא יפכה אותו דבר כמו בן אדם שגר בקומה שביעית

ודאי שלא

זאת אומרת כשאתה בוכה על משהו, כשאתה כובל על משהו, אנחנו בוכים וקובלים כשמשהו כואב לנו. כל עוד לא כאב לנו, אנחנו לא בוכים וקובלים. אם אתה בוכה וקובל כל כך הרבה, זאת אומרת יש שמה נקודה כואבת. מה כואב לך שם? תפרק את זה. מה כואב לך? תפרקי. תשאלי מה כל כך כואב פה בסיטואציה. ברוב המקרים אנחנו נגלה שזה לא שטחי. ברוב המקרים אנחנו נגלה שאנחנו באים בתרוניה על משהו מסוים, אבל בעצם מתחת יושב משהו אחר לגמרי. וכשאנחנו שואלים את השאלה הזאת בצורה שהיא אפילו נשמעת כמעט פשטנית, כאילו זה כמו מאותם דברים שהם נשמעים פשוטים אבל הם לא באמת כאלה קלים. זה לא קל כמו שזה נשמע פשוט אם אפשר להגיד ככה. ואז להגיע לתשובה או

שבאמת אנחנו צריכים את המישהו הזה שיכוון אותנו. אם זה בצורה מקצועית, אם זה אם זה דאגה בלביש יסכנה הבתי קפה מלאים במפגשי חברות על קפה, זה שם, זה

כל אחת יודעת צריכה להכיר את עצמה. כל אחת צריכה להכיר את עצמה. וברגע שאת מכירה את עצמך ואת יודעת מה נכון לך, את יודעת שאת מצליחה להגיע לתוצאות, אז מצויין, תעשי את זה לבד. את רואה שאת לא מצליחה להגיע לתוצאות, לכי תעשי את זה ביחד עם מטפלת או עם חברה או אבל שיש שמה יש הרבה מאוד ספרים של עבודה פנימית של עבודה עצמית כזאתי שבנותנים לנו מענה והם אומרים קחי חברה טובה שתשאל אותך את השאלות שתיתן לך את ההתוויה יש הרבה ספרים שבעצם נותנים יש את ה את הגourני המסע ש ממש נותן התוויה של איך לעשות לעשות את הדברים. יש את הספר החופש הוא גם כן של ברנדון ביס. החופש הוא להוציא את הפוטנציאל של בפנים. ספר מעולה. יש א

יש המון המון ספרים טובים שנותנים לך את האפשרות להוציא את הענק שבפנים א ועוד ועוד ועוד א שבאמת נותנים לך שאלות מנחות איך לעשות עבודה פנימית.

אני חושבת שאנחנו עושות את זה גם בתוכנית מבלי להיות יומרנית ברמת הספרים. אבל כשיש הרבה הרבה ידע והמודעות עולה זה דבר יפה מאוד אבל אני חושבת שאחד הדברים גם מתגובות שאני מקבלת ברוך השם על התוכנית זה שיש פה א משהו מעשי שיודע להוציא את הדברים לא רק ברמת הידע לא רק ברמת הרחשתי עכשיו ידע אלא באמת מה שנקרא מהכוח אל הפועל השאלה שלי פה באמת אם שאלת השאלות שהיא גם משהו משהו שהוא הוא כביכול לא מעשי, הוא משהו מאוד מעשי, אבל זה משהו שכאילו מישהי עכשיו ששומעת את זה יכולה לשבת ולהגיד לעצמה, עכשיו אני אשאל את עצמי למה הדבר הזה הפעיל אותי ומה בדיוק קרה לי בסיטואציה והאם באמת יש הצדקה לאיך שהגבתי וזה סוג של חקירה שמתוך זה היא תגיע לתשובות בעצמה או שזה משהו שאי אפשר להגיע לזה בעצמה?

איזה משהו מעניין יש בסיפור של התפילה. אוקיי. כשאנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא, למה הוא צריך את התפילה שלנו? כדי להביא לנו את מה שאנחנו צריכים?

לא, הוא לא צריך את התפילה שלנו.

מה הוא רוצה? מה הוא מבקש?

את הקשר איתו.

קשר. פעם נתתי הרצאה אתת עכשיו אנחנו לפני לפני אותו אנחנו כבר מתחילים, את יודעת להערך לימים הנוראים, ראש השנה, אלול, ראש השנה, הרצאות וכאלה. ברוך השם וביקשו ממני לתת הרצאה למקום של תפילה וניסיתי באמת להעמיק עוד יותר את החקר שלי ללמה התפילה היא כל כך חשובה ולמה התפילה במיוחד כשאנחנו עומדים בימים האלה של ראש השנה ויום כיפור כל הרעיון של חודש אלול של בקשת סליחה יש דברים שאתה אומר אותם בלחש יש דברים שאתה אומר אותם בקול יש דברים שאתה יכול להגיד אותם רק שאתה בקהל יש דברים שאתה יכול להגיד אותם לבד כל הרעיון של לכוון בתקיעת שופר יש שמה משהו שאתה לבד עושה אותו. מה הרעיון שם? עוד משהו ששמעתי ואני אקשר

ככה בסוף את הכל. הרב ויוו ג'קובסון דיבר על הפסוק א ולא יעלה איש אמך. כשמשה רבנו מצטל לעלות להיר סיני אומר ולא יעלה איש עמך. הוא מביא רעיון שאומר רבי נחמן מאודקה. אומר כדי אם אתה רוצה להתקרב לעלות להגיע אל הקדוש ברוך הוא שאף אחד לא יעלה איתך. אתה לא יכול לעשות חשבון לאף אחד. אתה צריך לעלות עם עצמך, להיות שם לבד. איזה עניין יש פה? על זה אנחנו אמנם עומדים בקהל בבית הכנסת, נחזור לבית הכנסת ואנחנו מתפללים כל אחד ומכניסים את הבקשות האישיות שלו. כשאנחנו א א מקבלות את הרעיון הזה של התבודדות, מה זה נותן? הלכתי לבחון את כל הרעיון הזה של התפילה, תפילה בלחץ שאתה נותן את הזה שלך, את ה את ה את הבקשות שאתה

בתוך התפילה הכללית אתה מכניס את הבקשות שלך. מה יהיה שם? ומה בעצם הרעיון של התבודדות. אז יש את התפילה מתוך המקום השכלי. כן? הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו שאנחנו נהיה איתו בקשר. והקשר הזה זה אנחנו באים ואומרים לו את השבח, יש סדר קבוע של השבח שלבקשה ועודיה. באו אחר כך, כן, אחרונים ודיברו איתנו על רעיון של התבודדות. שב ותעשה התבודדות ותיצור קשר אחר עם הקדוש ברוך הוא. מה מביא הרעיון של התבודדות? הרעיון של התבודדות זה כמו לשבת על שפת הפסיכולוג. ישבתי בהרצאה מול קהל של בנות שהיה להם קשה בתפילה הרגילה. אגב, גם בנות סמינר, צנועות וחסודות ישנן כאלה שמאוד קשה להם הקטע של התפילה, כי זה הולך ומשתבח עם הזמן.

הרעיון הזה שמאוד קשה לנו לעשות את ה את הדברים, את הריטואל הקבוע גם אצל בנות שהולכות בתלם, הם רוצות לתת משהו משלהם, איזשהיא אינטרפרטציה משלהם. וכשחיפשתי מה כל כך מיוחד ברעיון של ההתבודדות ולמה זה סוחף אנשים בכלל בדורות האחרונים אז ההתבודדות היא כמו לשבת על הספה של הפסיכולוג את יושבת עם הקדוש ברוך הוא ואת מפרטת לו מה את מבקשת מה את רוצה וככל שאת מפרטת לו לבד עם עצמך בשקט את תשמעי קולות פנימיים שהם ישמעו לך כמו תשובות של הקדוש ברוך הוא שאלות של הקדוש ברוך הוא וזה הרעיון של ההתבודדות הזאתי את נמצאת בשקט בלי מסיחי דעת ואיש לא יעלה עמך את לבד אין שם אף אחד יש מקום שקט ואת יכולה לשמוע את הקולות את

יכולה לשמוע את השאלות שעולות וזה אז יש תפילה מתוך מקום קוגניטיבי מתוך השכל שצריך קשר עם הקדוש ברוך הוא וכולי וכולי ויש מתוך המקום הרגשי הקדוש ברוך הוא אומר אני מאפשר לכם בוא של זמן תשבו עם עצמכם ואיש לא יעלה עמך. את רוצה להגיע לגבעים, את רוצה לעלות למעלה, את רוצה להתחבר לנפש ליחידה. אל תביא איש אמך. שוי על שפת הפסיכולוג ותדברי איתו ותשמעי איזה קולות יצאו משם. מהמם. זה גם בעיניי מאוד מתחבר למה שדיברנו בתחילת התוכנית ללהיות ברגע. זה מינדפולס במי תבו אבל לא של אדם עם עצמו אלא של חיבור אלוקי חיבור לאור אינסוף ברוך הוא חיבור שבעצם מגשים את כל מטרת חיינו ואולי בגלל גודל הדבר הזה והאור שהדבר הזה

מוריד לחיים של כל אדם ככה יש על זה מה שנקרא מניעות ותחושות ש והזמן בורח לנו ואנחנו לא מספיקים ורבו רבו התירוצים שאנחנו לא מצליחים לתפוס תפוס את הדקות היקרות האלה ורבי נחמן ברסלב קורא לזה מניעות וזה כל כך אמיתי כל כך אמיתי שהעולם מעלים מאיתנו את הדבר הכל כך יקר והכל כך נגיש הזה הכל כך מצוי הזה ברמזור בפקקים בכל הזדמנות זה יכול להיות לא באמת צריך איזשהיא הכנה מאוד מאוד גדולה כמו מעמד הר סיני נכון זה לא משהו עכשיו ש

זאת אומרת בכלים ב בכל דבר אפשרי בדיוק דיברתי על זה השבוע באמת שכתוב ולא יעלה איש עמך ועל אה וואי שכחתי את ההמשך הפסוק משהו ולא יהיה רע איש לא ירא אמרתי למה ולא יהיה רע אה ולא ירא איש בהר או ואיש לא ואיש לא ירע בהר אז למה ירה למה לא יראה אז בעצם כשאתה נמצא במקום הזה של התבודדות עם הקדוש ברוך הוא כשאתה רוצה להגיע למקומות הגבוהים האלה שאנחנו אנחנו מדברים עליהם, אתה לא יכול, אתה לא יכול להכניס איתך עוד אנשים וכשאתה לא מכניס עוד אנשים אז אתה גם לא מפחד להוציא את הדברים שאתה מתפדח שאת מתביישת בהם. קשה לך להודות שיש לך קושי מסוים, קשה לך להודות ש אז אז את את כשאת לא מפחדת, אף אחד לא איתך ואת לא

מפחדת. את תוציא את הכל בלי בושה. שימי על השולחן. את לא מפחדת שאחר כך בעלך יגיד לך אה אבל את זוכרת שאמרת ככה וככה השתמשו באיזה נגדי חמות. איך תגיד? כן, אבל את יודעת, יש לך אף אחד לא השתמש בזה נגדך. הקדוש ברוך הוא לא השתמש בחיים נגדך במשהו.

אין אין חברות כזאת בעולם. אין אין באמת מקום בטוח כזה בעולם. אם אנחנו כל הזמן מחפשים מרחב בטוח אה אפילו טיפולי זה הבטוח ביותר כי הוא יוצא הוא בוחן כלויות ולב. הוא יצר אותך, הוא יודע ממה את עשויה, הוא יודע מה עברת. גם דברים שאת לא רוצה. תמיד אני אומרת לבנות שהם מספרות לי סיפורים ואז היא אומרת איך את זוכרת? אני כבר שכחתי. אני אומרת אל תדגי אני זוכרת בשבילך הכל. ואני כש אני יכולה לפרש דברים שהיא כבר שכחה והיא לא מבינה מאיפה הם באים אני יכולה לפרש לה אותם. למה? כי אני זוכרת את כל המהלך. היא רוצה לשכוח את זה מי נעימות מי בושה מי מי מי זה היה לה נעים לזכור איזשהו ברוגז שהיה לה עם חבר רע. היה לה נעים

לזכור איזה משהו שהיא עשתה, איזה אמירה שלה. ואני יכולה לזכור את זה בשבילה כי לי אין תהי נעימות. אני לא קשורה לזה. כן. הקדוש ברוך הוא הוא זוכר לך הכל והוא יודע למה הגעת למקום הזה. את לא צריכה להתבייש.

הוא שם אותך במקום הזה.

הוא הוא מכיר את כל המהלך לכל אורך הדרך.

וואי מהמם. אני חושבת שזאת דרך. אם אנחנו מדברות על דרך, אין אין אחת שלא תזדהה עם הדבר הזה, עם המקום הזה של של הדרך, של למצוא את עצמך בתוך הדבר הזה, של הצורך בכזה חיבור, בכזאת נוכחות. זה מה זה דורש אומץ? מה זה בעצם דורש מאיתנו? בוא נפרק את זה רגע.

כן, זה דורש אומץ. מסוגלת לשבת ולשים על השולחן כל מיני דברים שאת לא רוצה לזכור. כן? וחוויות שא את היית רוצה למחוק אותם מהחיים שלך ודברים שעשו לך לא טוב. אמ אני אגיד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד בזהירות. משהו מאוד בזהירות. א ומי שתבין תבין. א בנות שעברו דברים לא נעימים וכשהם עברו את הדברים הלא נעימים האלה היה בתוכם גם איזשהו חלק שהנפש ידעה שזה אסור והגוף היה חלק מהעניין התחושה והנקיפות מצפון על למה הגוף שיתף פעולה והיא מתביישת להודות היא מתביישת להודות בזה היא מתביישת היא היא מתכו היא לא מסוגלת

הבושה והאשמה יכולים למחוק את הבן אדם

ואז ה היא לא רוצה לחשוב על זה ובהתבודדות היא יכולה לשבת ולהגיד ריבונו של אבל אתה בראת לי את הגוף על למה הגוף שיתף פעולה למה הייתי שם להגיד לו אבל אתה יודע שאני איך גוף מתנהל אתה בראת אתה יודע למה הגבתי כך ממך אני לא צריכה להתבייש הלוואי הלוואי ו ובאמת תהיה את המודעות ואת הידיעה שיש כזה מקום שאפשר להרגיש פה ככה כמו שאת מתארת כי הבושה והשמ יכולים להכשיך את הכל כל לטשטש את הדעת וולהשכיח בכלל שיש אה יש את המקום הזה של באמת למי לפנות ש של באמת החיבור הזה להיהו ויהיה ש ובכלל זה לא למה כשאת אומרת כאילו למה למה הגוף ה זה לא למה של טרוניה זה למה של חמלה זה למה של אפילו הייתי אומרת זהקה

כן כואב לי זה קשה לי מה שקרה זה עצוב לי שזה קרה ככה אני לא מצליחה להתמודד עם זה ריבונו של עולם אתה יודע למה זה קרה לפחות תיקח את זה ממני תמחק לי את נקפות המצבון תמחק לי את רגשות האשם את יודעת בנות שחובות דברים אז הם לא רוצות לזכור את זה אבל הם מופעלות 24 שעות מריח מצבע מצליל והם לא מבינות למה.

זה עצב חשוף. זה זה עצב חשוף שכל חמשת החושים משתתפים בו. וזה כאב שזה פשוט יכול לצוץ בכל מקום, בכל רגע, בכל מצב. זה ממש אה כמו לשלוח א תינוק שהוא הוא לא יודע לחצות כביש לכביש סוען.

את יודעת, את אומרת הצב חשוף. אני בעלי עבר ניתוח לחלפת ברך והניתוח לא הצליח. לא לא הצליח. הוא סבל מאוד מאוד וכל הזמן הוא אמר תקשיבו יש לי נקודה שאם מישהו מתקרב אליי אני קופץ זה לא השטל זה לא יש לי נקודה שאני מרגיש שאני לא יכול שלחו אותנו לרופה מומחית לרופה מומחית לכף יד אבל היא הסבירה לנו ששלחו אותנו אליה כי היא יודעת לחפש דברים קטנים היא אמרה האורתופד מחפש דבר גדול הוא מחליף חלקים גדולים הוא מחפש עצמות א משטחים גדולים היא אומרת אני מחפשת נקודות קטנות, עצבים חשופים. היא מצאה שבתוך הברך שלו היה עצב חשוף. חתכו תוך כדי שחתחו את הברך כדי לזה, השאירו לו עצב חשוף. סביב העצב הזה א הגוף בעצם מה הוא עושה כדי שלא יחושו כאב כל הזמן? אז הוא יצר רק כמו גוש, כמו גידול כזה,

אולי כמו גלד כדי להגן על המקום.

להגן על המקום. אבל הוא בעצם הוא עטף. הוא עטף בגוש כזה אה הגידול הזה בעצם הוא בא להגן על העצב החסוף אבל הוא לא הצליח באמת כי בכל פעם שמישהו עבר ליד הברך בא לי ממש קפץ ויש לו כוח סבל מטורף אז למה הוא קפץ כל הזמן ובאמת אנשים שעוברים דברים יש להם עצבים חשופים וכל דבר הקטן מקפיץ את העצב הזה ואנחנו בעצם מה מנסים לשים מגן ברך אנחנו מנסים לשים את היד לא להרגיש את הזה זה זה לא אמור להיות ככה. אנחנו אמורים לטפל בעצב החסוף.

אבל בשביל זה צריך מומחה כדי שידע להגיע לאותו מקום ולטפל בו ברמה חירוגית כזאת עדינה, בכזו מומחיות. זה לא דבר שכל אחד יכול לעשות,

נכון? ואני רוצה לומר שמצד אחד כן יש באמת אנשים שמומחים לטיפול בעצבים חשופים אבל בהתבודדות אפשר להגיע למצב שאתה מוכן לשים על השולחן את הכל כן יש עמך זה רק כתב הקדוש ברוך הוא אם את מגיעה להבניו לרמה של אינטימיות שאת את לא מתביישת את שמה אצלו את לא מתביישת לשים אצלו את זה. את יכולה לפתוח ולטפל בזה.

את יודעת, אני בהתחלה שלמדתי את הדרך הזאת, זה דרך שהיא מיוחסת לברסל לברסללה ולא בכדי, כי הם באמת הכי הכי פרסמו את זה. אבל כל העניין של הקשר הבלתי אמצעי הזה עם השם זה רש"י מדבר עליו החפץ חיים מדבר עליו במשנה ברורה זה לא משהו עכשיו שהוא נטו חסידי או או שייך לאיזה סקטור מסוים או או זה איזשהיא תנועה מסוימת זה הדרך היהודית האולטימטיבית ובהתחלה שאני למדתי את הדרך הזאת של ההתבודדות ושל התפילה הרבה פעמים הייתי מוצאת את עצמי בלי מילים אני הבן אדם שכאילו 10ה קבין לא תשעה 10 מה קורה עם המילים מה מה קורה עם הדיבור פתאום לבוא למקום אם אנחנו מדברות על חופש שיש בו מרחב מאוד מאוד גדול וצריך לצמצם אותו דווקא

שם אם אנחנו מדברות על עצה פרקטית ככה לסיום כי אנחנו בלי להרגיש עוד פעם בסיומה של תוכנית אז דווקא הכתיבה מאוד מאוד עזרה לי אז לפעמים הדרך עוברת לדיבור דרך כתיבה

יפה מאוד ועוד משהו שאפשר את אומרת באמת אני מגיעה מגיע למקום אני צריכה זה אני מגיעה לכותל תמיד לא יוצאות לי אמילים כרי אני לא יכולה שיגידו לי מה לעשות אוקיי הגעת לגותל עכשיו תדברי אז אני פשוט יושבת שם וקודם כל מאפשרת לעצמי להיות נינוחה אני יכולה חצי שעה לשבת ולבהות ופתאום זה קורה כי היה לי את כל החופש להיות מי שאני שמה במקום הזה בבית הזה של הקדוש ברוך הוא תהיי מי שאת את לא חייב להתפלל את לא חייבת לדבר את לא חייבת לא נדרש בך כלום תהיי וכשאת נוכחת ואת מאפשרת לעצמך להיות נוכחת במינפולנס כמו שאמרת קודם זה פשוט יעלה הכל יעלה ואז תוכלי לבכות ואז תוכלי לדבר ואז תוכלי לשתף ואז פשוט תאכלי איזה מהמם

חשבתי שזה רק לי קורה שדווקא במקום הכי קדוש שעם הכי הרבה התעלות הייתי אני זוכרת את עצמי אפילו מלכה את עצמי כאילו מה מה קורה למה דווקא פה נסתמות המילים ואז הייתי מסבירה את זה לעצמי בהסברים קצת יותר חמלה שבמקום שהנשמה מרגישה את הקדושה ואת המקום הכל כך גבוה הזה יש כזה אברונing התרגשות כזאת שמרוב התרגשות זה זה עוצר מה שנקרא הנשימה נהקת אפילו

יפה לזה פצח מהממת ויש כאלה שזה לא הם פשוט לא מתחברות

אז את לא חייבת הכל טוב פשוטי נוכחת הקדוש ברוך הוא לא צריך שתגידי זה לא א בעלך שהוא צריך ש א תספרי ותדברי כדי שלא תהיה שתיקה. זה לא את שצריכה שבעלך יחמיא לך ו תהיי פשוט תהיי

פשוט להיות וואו. אז בלי להרגיש הסתיימה לא תוכנית פרי אני רוצה להודות לך רבנית פרי כהן היקרה על תוכנית מעלפת שבה אלינו נושעים הרבה מעבר לאיזה מילה לאיזה הגדרה. זה לא רק חופש, זה היכולת לבחור, זה היכולת לנתב את החיים שלנו ולהרגיש באמת איך בתור עבדי השם אנחנו החופשיים, האמיתיים, שנזכה ככה ובעזרת השם ניפגש גם בתוכנית הבאה, בשבוע הבא, אותו מקום, אותה שעה. תודה רבה לכם שהייתם איתנו.