הרב אליהו עמר - פרשת שמיני - שידור חוזר HD

היום ננסה לדבר על סוגיה שעל פניה היא נראית סוגיה עיונית שצריכים להבין אותה מבחינה מבחינת הרעיון אבל מהר מאוד נגלה עד כמה הסוגיה זו סוגיה פרקטית ומעשית בתורה מסופר על ארבעת בניו של אהרון הכהן לאהרון הכהן היו לו ארבעה ילדים נדב ואביהו שני הילדים הגדולים שלו אלעזר ואיתמר שני הילדים הקטנים ביום שבו נתכהן אהרון והפך להיות כהן גדול. הוא וארבעת בניו. יום חנוכת המשכן זה היה בראש חודש ניסן בשנת 2448 לצד בני ישראל מארץ מצרים לבריאת העולם. סליחה. ובזמן הזה בשנה הזו עם ישראל חנך את המשכן שזה היה למעשה הסגירה של הכפרה של חטא העגל כשנה לאחר יציאתה ממצרים. ביום הזה אהרון מתכהן ומתחיל לשמש ככהן גדול. הוא

וארבעת בניו. משפחת הכהונה מאוד מצומצמת, אבל אז ביום הראשון שיש לאהרון שמחה כל כך גדולה בתפקיד שהוא נבחר אליו, ביום הזה הוא מאבד 50% מהילדים שלו. נדב ואביו, שני הילדים הגדולים והמוחרים, לפחות לפי מה שכתוב לנו בפסוקים, הם שניהם נהרגים על ידי שיוצאת אש ושורפת אותם. עם השמחה הגדולה ביותר שהייתה הייתה גם הגיע עצב ויגון על הפטירה של השניים הללו נדב ואביהו אנחנו ננסה להבין מה קרה למה א ואם זה מופיע בתורה מה זה נוגע אלינו זאת אומרת איך איך הסיפור הזה קשור אלינו לרמה הפרקטית למעשים שאנחנו צריכים לעשות אז מה באמת הסיבה שנדב ואביהו מתו מצאו לכך שישה טעמים גמרות מדרשים אני אזכור אותם בב בקצרה. הדבר

המפורסם ביותר בהקריבם אש זרה. הם הכניסו קטורת. הקטורת הזו הייתה משל עצמם ולא משל ציבור. ומכיוון שהם היו צריכים להביא את הקטורת משל ציבור וזה הייתה קטורת פרטית, היא הוגדרה על פי ההלכה כאש זרה וממילא הם נפגעו כתוצאה מהאש. ביאור נוסף, הם נכנסו בלי מעיל. דהיינו השימוש של הכהן. הכהן כאשר הוא עושה את העבודות שלו, הוא צריך לשים את הבגדים המיוחדים לו. לא היה להם מעיל. וזו הסיבה. כמובן שכביכול היה פה זלזול במסגרת העבודה. פירוש נוסף שראינו זה שהם לא נשאו נשים, שזה היה העניין, הם היו עדיין רווקים בקדושה כמובן ובטהרה, אבל הקדוש ברוך הוא מאוד מקפיד על העניין הזה של הנישואים שהיא תהיה במערכת של קדושה להביא

דורות אחרים, דורות נוספים לעולם. ואפילו חזקיה הוא מלך יהודה שהיה מלך כל כך צדיק שהגמרא כותבת עליו במסכת סנהדרין שהקדוש ברוך הוא חשב לעשות את חזקיהו מלך יהודה משיח עד כדי כך ברמה כזו זכה להפיל לדרגות כל כך גבוהות ברגע שהוא לא נשא אישה וחי בקדושה וטהרה אבל הוא לא נשאה הקדוש ברוך הוא שלח לו את ישעיהו הנביא ואמר לו צב אל ביתך כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה זה מהמחלה שהוא היה חולה ולא תחיה לעולם הבא. עד כדי כך מי שלא נושא אישה. לכן חשוב מאוד שאדם שיכול לזרז ולהעמיד בית ולהקים בית לא יעקב את הדברים האלו. אלא בפרט בדור שלנו שיש כל כך הרבה בעות וניסיונות של קדושה עדיף לא להישאר רוקים אלא לבנות

את הבית בצורה נכונה ובצורה טובה. או יש כאלה למשל מגיעים כבר באיזה ברית אירוסים, הם כבר הכירו בת זוג ורוצים להתחתן, לקבוע לא חייבים להחליט מהר, אבל ברגע שהחלטתם לכו על זה וכמה שיותר מהר. לפעמים קובעים עוד שנה, עוד חצי שנה, בשביל מה? הזמן הזה הוא זמן שיכול להיות זמן של ניסיונות, של כישלונות. עדיף להעמיד את הבית ברגע שהחלטנו לזרז את זה, למצוא תאריך יפה ונחמד, לזרז את זה כמה שיותר מוקדם. אז זו הייתה הסיבה השלישית. היה טעם נוסף אורו הלכה בפני משה רבם ויש עוד טעם שהטעם הזה זה גמרא מאוד מעניינת הגמרא בסנהדרין דף נב אומרת שהם היו הולכים אחרי משה ואהרון ואומרים מתי ימותו זקנים הללו ואנחנו ננהיג את עם

ישראל שאתה קורא את הגמרא הזו זה זה צביטה בלב כי משה ואהרון היו מנהיגים מאוד ראויים אם אתם חושבים את עצמכם כמנהיגים לפחות שבערך כמשה ואהרון האם השררה היא זו שמפעפת בכם מתי ימותו כדי שאנחנו נמלוך אז אתה לא ראוי כי אתה צריך להיות אדם בעל שיעור קומה אז אתה מכשיד את עצמך בעל שיעור קומה אז איך הייתה אשתו הציצה מהחלון, ראתה את דוד המלך בצורה שבה הוא מתנהג אז היא אמרה לו אחרי שהוא בא הביתה כתוב שהוא בא הביתה לברך את ביתו אגב שעת רצון היא איבדה את השעת רצון הזאת הוא כל כך שמח היה שמחה גדולה. הוא נכנס הביתה, כתוב בפסוק לברך את ביתו. רצה לברך אותה. ואז היא לפני שהוא בירך היא כבר תקפה אותו. אמרה לו, "איך

היום אתה מלך ישראל נגלת כאחד הריקים? זה מתאים לאנשים פשוטים. אתה עושה כאלה מן ריקודים? אתה אתה מלך, אתה מכובד." ואז הוא אמר לה, "תראי, הקדוש ברוך הוא בחר בי יותר מה שהוא בחר באבא שלך. אבא שלך היה מלך שאול והיום אני המלך. אז אם הוא בחר בי, איך אני לא אחרכר לפני אהרון ויפז? ומה בנוגע לברכה? איבדה את המומנט. הוא לא ברך אותה. ולמיכל בת שאול היה ילדים עד יום אותה. לפעמים שעת רצון היה פה פספוס, הוא בא לברך את ביתו. הייתה זוכה בזרע של קיימה, לא זכתה. השאלה היא פה, מה מותר להעליב אותה? היא באמת חסה על הכבוד של המלך. אז מה הוא אומר לה? לא, הקדוש ברוך הוא בחר בי, לא באבא שלך. כאילו כאילו היא באה אליו

באיזה טענה לא ראויה. אז ראיתי היום ביאור נפלא מאוד בספר משבצות זהב. ספר ביאור על התנך הוא מבאר שמה אומר ככה היא אמרה לו תראה יש התלהבות בעבודת השם לפעמים בן אדם עובד את הקדוש ברוך הוא מתוך שמחה לאט הוא מרגיש בתוכו אש אש שבוערת האנשים הפשוטים לא יודעים להכיל את האש בתוכם ואז זה מתפרץ החוצה בצורה ספונטנית בצורה שרואים את ההתלהבות שלהם כלפי חוץ וזה יפה אבל כמה שאתה במדרגה גבוהה יותר מבחינה רוחנית אתה אמור את האש הפנימית הזו לשמור אותה בצורה צנועה ומכובדת התלהבות אבל שההתלהבות הזאת תישאר פנימית בפי ישרים בפי ישרים תתרומם בשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים שזה יותר פנימי תתקדש ובקרב קדושים תתעלל

שמדובר בקדושים זה כבר בקרבם זה לא יוצא החוצה לא על פיהם לא על לשונם זה אש פנימית בוערת מלך אמור לנהוג בצניעות אתה מתלהב אתה שמח זה יפה מאוד אבל להראות את זה כלפי חוץ זה מראה על חוסר שליטה ואתה צריך לשלוט באש ההתלהבות שבוערת בך ככה היא טענה לו כמלך אמר לה דוד המלך צודקת אבל אם אני הייתי בן אדם פרטי אז באמת הייתי אמור לבלום את זה בתוכי ואת ההתלהבות של הקדושה לפי דרגתי אבל מכיוון שאני מלך ואנשים רואים את המלך כסמל וכדוגמה אז אני לא יכול להתנהג לפי המדרגה שלי, אלא אני חייב בנושא הזה לנהוג שאחרים גם ידעו איך לנהוג לפי קומתם ולפי דרגתם כי הם לא בדרגתו של מלך. מלך זה לא הגדרה של בן אדם יחיד. ככה אמר

לה, ככה אמר לה דוד המלך למיכל. וזה מה שטענו נדב ואביהו על משה ואהרון. הם טענו לפי הבנתם שמשה ואהרון בשמחה של שמחת חנוכת המשכן הם לא עושים את זה בהתלהבות הראויה. איפה האש? איפה האש? אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהיג את העם ונראה להם איך מוציאים את האש הפנימית הזו החוצה. הם בעיקרון הם אמרו דבר נכון כי מנהיג צריך להראות את ההתלהבות כמו שאמר דוד למיכל אבל בהגדרות הם טעו כי משה ואהרון נהגו באמת בצורה הנכונה והם אלו שהייתה בקרבם אש שהאש הזו לא הייתה במינון הנכון מה שקרה הם הקריבו אש זרה ונשרפו באותה האש הזרה שהם הקריבו הכל על בסיס האש אז ברובד הפנימי זה מחלוקת בצורת ההנהגה בעם ישראל עד כמה

להראות את הגילוי, את ההתלהבות ואת השמחה. ביאור אחרון וזה הביאור השישי, נכנסו שטוי יין, שיכורים. טוב, זה כבר ודאי שמעורר פה סימן תמיה. מלא אם הביאו קטורת, זרה, התלהבות בעבודת השם, מחלוקת איך לעבוד הקדוש ברוך הוא. אבל להיכנס שיכור זה כמעט גובל בזלזול. וכבר אנחנו מבינים לבד שלא מדובר פה באנשים שמזלזלים. אז בואו ננסה לראות לפחות בסוגיה הזו של שטוי יין נכנסו למקדש כמה דברים מאוד מאוד מרתקים ומעניינים שנוגעים אלינו אלינו לרמה הפרקטית והמעשית שלנו. למעשה הגזירה על פטירתם של נדב ואביהו היא גזירה מאוד מאוד גדומה. רגע אחד לפני שאני אומר את הגזירה הקדומה מצאתי ברב עובדיה הוא מביא בשוט יבי העומר בחלק ה

כמדומני ביורי דעה סימן ל שם בהלכות כיבוד אבהם הוא מדבר שמה הוא אומר מה הדין לתת לגבי נתינת השמות מי נותנים איזה שם נותנים לפני מי אז שמה הוא כותב מביא מדרש מאוד מעניין שהמדרש כותב למה נדב ואביהו נפטרו כיוון שאהרון נתן את השם של האבא של אשתו לפני שהוא כיבד את אבא שלו נדב זה על שם חמיב של אהרון הכהן אבא של אלי שבע קראו לה אליבא בת עמי נדב אז הוא קרא לבן הבכור נדב על שם עמינדב ורק בבן השני הוא קרא לו אבי מי זה אבי הוא הבא שלי מי זה אבא שלי אמרם כיוון שלא נהג בסדר הנכון בדיני הקדימה אלא הקדים את החמיו לפני אביו לכן כן הייתה גזירה בשמיים וזה פגע בשני ילדיו. מדרש מאוד מאוד מעניין. לא יודע אם המדרש

הזה יורד להלכה למעשה אבל בוודאי ובוודאי שיש בו נקודה נקודה למחשבה. כמובן לא מדבר אם יש מחילה וכולי וכולי. מי שרוצה ילמד את הסוגיה הזאתי בעיון לגבי נתינת השמות אני לא פותח את זה כרגע. רק אני מציין את הקטע הזה מתוך דברי המדרש. הגזירה על נד ואביהו הייתה גזירה כבר קדומה. תשעה חודשים קודם לכן במעמד הר סיני כתוב שבד בניסן סיוון ביקש הקדוש ברוך הוא ממשה ואהרון נדב ואביהו ו70 הזקנים ואל משה אמר עלה אלי הארה אתה אהרון נדב ואביהיו ושבים מזקני ישראל ארבעה אנשים בלבד נקראו בשמות משה אהרון ונדב ואביהו אז קודם כל זה מראה שהם היו בדרגה מאוד מאוד גבוהה לפחות בקבוצה הזו של משה ואהרון 70 הזקנים הוזכרו באופן

כללי 70 זקנים אבל נדב ואביהו הזכירו אותם בשמות שלהם שם כתוב ויחזו את האלוהים ויכלו וישתו מה שקרה שמה כתוב שהם הסתכלו רשי מביא במקום סוף פרשת משפטים שהם הסתכלו במקומות שהיה אסור להם להביט דברים שבקדושה והם מתארים את זה והם אמרו שם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לתואר זה ביאורים ותיאורים על מקומות רוחניים מאוד מאוד נזגבים שהם ראו והיה אסור להם להביט בעיקרון היו צריכים הם ושבעה מזכנים למות מיד אמר הקדוש ברוך הוא לא נהרוס את מתן תורה עכשיו יהיה פה אבל גדול בעם אני אמתין להם המתין לנדב ואביהור שבעה תשעה חודשים הוא בראש חודש ניסן גבע את חובו למה דווקא בראש חודש ניסן גם אז הרסת חגיגה גם אז

היה אבל מאוד מאוד גדול אז אנחנו ננסה לבאר את הנקודה הזאתי שטוי יין למה בתאריך של ראש חודש ניסן למה דווקא בחנוכת המקדש כדי להביא המשכן כדי להבין את זה בואו נפתח סוגיה מאוד מעניינת ישנה גמרא במסכת בבאב בטר הגמרא במסכת בבאב בטר דף עד עג עמוד ב מספרת על רבא ברחנה זה סוגיה שנקראת אגדות רבא ברחנה כאן בסוגיה רק אני אתמקד בעניין שלנו. מספרת הגמרא על רבא ברברחנה שהוא אומר שפעם אחת הוא הלך עם איזה ישמעאלי אחד ההוא טעיה איזה רואה נבת זה יותר הגדרה מדויקת נבת אחד ישמעאלי הלך איתו במדבר וכמובן במדבר הדבר הכי הכי הכי חשוב זה מקור של מים אם אתה מנותק ממים חס וחלילה זה זה אסון אז הם שאלו את הנבת אמרו לו עוד

כמה זמן אנחנו מגיעים למקור של מים הוא אמר להם תביאו לי רגב אדמה. התכופפו, נתנו לו גוש אדמה. הריח אותו, אמר להם עוד שמונה פרסאות. אני אתרגם את זה לשפה שלנו. אמר להם יש נקודת מים בעוד 32 קימטר. זאת אומרת זה בן אדם שנמצא פה באזור גושדן בתל אביב ואומר יש ברזיה בנתניה. אני מריח פה מהחול פה ברזיה בנתניה. א רבותיי זה חוש ריח מאוד מפותח. כמובן לא מצוי. טוב, אבל אם הוא אמר וזה במדבר, אין לך הרבה אופציות. האמינו לו מה אפשר לעשות. האמינו אמר 32 קילומטר שיהיה. מתקדמים אחרי קבוצת כמה כמה קילומטרים טובים שהם עשו, שאלו אותו נו הברזיה איך מתקרבים? אמר להם תביאו רגב אדמה. הביאו לו רגב הקדמה הריח אמר התקרבנו.

יש רק עוד 12 קומטר אנחנו מגיעים ליעד. הם אמרו זה נראה להם מוזר. תשמע, שאתה במדבר אני יכול להגיד גם 100 קילומטר אני מריח נקודה של מים. מי יכול לבדוק? רצו לדעת האם הוא באמת מריח. זאת אומרת האם יש איזה לכלוכית בקרקע מאוד עדינה שאדם בעלכו שרח מפותח קולט אותה והם פשוט לא מפותחים מספיק או שזה סתם אחיזת עיניים. הוא תוקע מספרים. מה הם עשו? לקחו את שני רגבי האדמה, סימנו לכל, סימנו סימן מה הוא אמר 12 ומה הוא אמר 32. הרבבו ביניהם, אמרו לו עכשיו מה זה הריח 12? הביאו לו את השני 32. רבבו עוד הפעם. אומרת הגמרא, הפכנו לו והפכנו לו והוא לא טעה ואפילו לא בפעם אחת. הריח ועוד איך הריח. ככה מספרת הגמרא. כל אחד

מבין שאת הסיפורים האלו, כן? זה לא מי שלומד חמש דקות גמרא יודע שהספר הזה הוא מספיק מכובד כדי להביא כל מיני סיפורי מדבר כאלה ואחרים. מה הרעיון שנסתתר מאחורי זה? אומר המרשה במקום ביאור מדהים אומר דע לך שמונה מעלות בתלמידים לתלמיד יש שמונה דרגות הוא מביא את הדרגות האלו נאמר את זה על המשיח שהוא יהיה חכם ומבין ומתבונן ויודע והדרגה הגבוהה ביותר ואריכו ביראת אלוקים המשיח יהיה לו חושרח מאוד מפותח בעזרת השם נראה את זה במירה בימינו שהוא יגיע הוא לא יבחן בן אדם לפי מראה חיצוני שלו הוא יבחן כן את הבן אדם לפי חושח הוא יריח אותו יכול להיות שיהיה עליו איזה עננת בוס מסחררת והמשיח יסתום את האף ויגיד הבן אדם

הזה מסריח תוציא אותו מפה מהר למה כי הוא מריח את הקומה הרוחנית של הבן אדם ולהבדיל יש אדם שאולי אתה רואה אותו אנשים אולי נדים לו בראשם לא זה נראה איזה אדם כל כך והמשיח יבוא יגיד תכניסו אותו יש לבן אדם ריח של גן עדן מהמעשים הטובים שהוא עשה וכאן אומרת הגמרא אמר רבא ברברחנה לאותו אחד, לאותו תלמיד חכם מיוחד שהיה כמעט בדרגתו של משיח, שם כתוב, אמר לו, תגיד לי כמה אנחנו התלמידים רחוקים מהדרגה הגבוהה ביותר ממקור המים, שמים כידוע בתורה זו מילת קוד לדברי תורה ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים אז הים המים מסמלים את ענייני התורה כמה אנחנו צריכים להגיע לדרגה השמינית אמר לו עוד 32 קימטר זה שמונה פרסאות אמר לו,

"אתם בתחתית הסולם, שמונה שלבים עד שתעלו, תגיעו למעלה." התחלנו ללמוד, התחלנו להתקדם, עסקנו בתורה, בעולם הזה שזה מדבר, חיפשנו את מקווה המים ואז אחרי תקופה שהתעלנו ועלינו, שאלנו אותו וכבוד הרב, נו, מה קורה איתנו? כמה התקדמנו למדרגה השמינית? אמר לנו, התקדמתם טוב, נותרו עוד 12 קילומטר, זה שלוש פרסאות. הוה אומר, "עליתם חמישה שלבים בסולם, עד לדרגה השמינית יש עוד שלושה שלבים." הפכנו והפכנו. ניסאנו יותר ויותר כדי לנסות אולי להגיע לדרגה הגבוהה ביותר. לא יכלנו לו. עדיין הדרגה שלו הייתה דרגה מאוד מאוד גבוהה. אגב, מצאתי אחד בגמרא שהיה לו חוש ריח לפסוק הלכות על פי חוש הריח. הגמרא במסכת נידה בדף כ עמוד ב

מספרת על רבי אליעזר, רבי סליחה רבי אלעזר. רבי אלעזר בן פדת היה המורה ארץ ישראלי. תלמידו של רבי יוחנן חברותא של רשלקיש וקראו לו מר דארה דארץ ישראל הבעל הבית של ארץ ישראל ככה קראו לו למה אומרת הגמרא היה בו משהו מאוד מיוחד הוא היה מריח ודן הגמרא מספרת שם שהביאו לו שאלה הלכתית והיה דיון אם זה שאלה הלכתית טהורה או טמאה הואבי להריח הריח אמר הדבר הזה הוא מראה טמא ואז באו וביררו איך באמת הוא יודע שזה טמא מאות האור התברר שבאמת הנתונים שהוא אמר הוא בדק בצורה נכונה אבל זה הגמרא מביאה אותו כאדם יחיד ומיוחד שהיה מצליח לשפוט על פי חוש ריחוה אומר הריח זה סימן לטהרה הריח מסמל את מהות הטהרה הבאנו בפרשת לך לך

את הזרע שמשון שהוא מביא את המדרש המדרש כותב למה בן אדם סולד מריח של גופרית הריח השנוי ביותר זה ריח של גופרית ריח מאוד מאוד לא נעים כל אדם שמריח חרח גופרית מיד א משתדל לברוח למרות שזה מעיינות מרפה ובריא לגוף וכל מה שאתה רוצה אבל אי אפשר לסבול את הריח אומר הסיבה היא כיוון שבגיהנום הריח שמה הוא ריח של גופרית ובתת מודע הנשמה סולדת מהריח שמסמל את הדין שהוא דין נורא והיום זוהי הסיבה שהשם המתיר על סדום אש וגופרית מן השמיים עד היום יש שם מעיונות טובים מאוד בנושא הזה זה אבל הריח שלו הוא ריח שהנשמה סולדת. חוש הריח הוא חוש שמסמל את עניין הטהרה. כמה שאתה טהור יותר, חוש הריח משובח יותר. הגמרא בסוף מסכת

סותטה דף מח אומרת, מי שחרב בית המקדש בטלה הטהרה וניטל טעם ורח מן הפירות. החוש של הריח נפגם. הריח של הפירות כבר הוא אחרת. עניין של טהרה מסמל את הפתיחות. המשיח. מדובר בדרגת טהרה מאוד גבוהה, אבל זה למעשה כך מספרת הגמרא וברובד הפנימי זה מספר על מעלות התורה. ואז שאל אותו אותו רואה את את רבא ברבר ברחנה אמר לו תגיד לי אתה רוצה שאני אראה לך את מתי המדבר? בוא ואראה לך את מאיתי המדבר. לקח אותו שם במדבר הרא לו את דור דעה אלה שנפטרו ואז הוא כותב שם שהוא ראה אותם שוכבים על גבם. אגב מזה נלמדו הלכות הלכות קבורה. השולחן ערוך פוסק ביורי דעה בדיני קבורה אומר השולחן ערוך שבעם ישראל נהגו לקבור על הגב מה הסיבה כל

החיים אתה חי על הפנים לפחות שהוא נפטר שחייל על הגב סתם זה לא יש לנו יש לזה סיבה כל דבר הפנים הם כלפי מעלה והרגליים תמיד יהיו לכיוון ירושלים אגב בכל העולם אנחנו יודעים לזהות קבר של יהודי לפי המיקום של העצמות אם המיקום של העצמות מכוונות כמו בתי הכנסת שההיכל מכוון לכיוון ירושלים ארץ ישראל, ירושלים וגם כאן בארץ כל בתי האלמין קוברים את האדם הרגליים שלו לכיוון ירושלים. ומה הסיבה? כיוון שבעם ישראל מאמינים בתחיית המתים ואנחנו יודעים שבעזרת השם כל המתים יקומו מכברם וברגע שתתרחש תחיית המתים לכן שוכבים על הגב שתהיה צורת מידה וקימה והקימה של המתים תהיה עם הפנים שהוא שוכב עם הרגליים לכיוון ירושלים אז שהוא

יקום הוא יקום עם הפנים לכיוון ירושלים אנחנו בקבורה ברגע העצוב ביותר מוכיחים בצורת הקבורה את האמונה בתחיית המתים אין סתם מנהגים בעם ישראל. כל מנהג יש לו שורש ויש לו מטרה. ואז הוא מספר שם שהוא ראה אחד המתים ששוכב על הגב, אבל ברכו הייתה ברך מקופפת. הייתה לו ברך מקופפת. והוא היה כזה גדול שהישמעלי הזה רחב על גמל עם רומח גדול מאוד ועדיין לא הצליח להגיע לברך. זאת אומרת זה היה איזה איזה ברך של משהו ענק מאוד. אומר וראיתי אותם הם היו דומים כמו שיכורים כמן דמבסמה שוכבים אתה רואה אותם שוכבים אגב תוספות מוכיח מכאן שמתי המדבר עתידים לקום בתחיית המתים דיון הרי במסכת סנהדרין אומר תוספות מפה הראיה מה הראיה

שהם יקומו אומר הרי כידוע שמי שמת על ידי מלאך עמו את פניו מוריקות אחד הדברים זה השינוי של הפנים אם הם שכוו אחרי כל כך הרבה שנים קרוב ל-1200 שנה אחרי שהם נפטרו פניהם היו כפי שנפ נפטרו. לא הייתה בהם ירוקת וריכבון והיו נראים בצורה טובה כמו אנשים הבסוטים. זה סימן שלא שלה בהם רימה. הם לא נפטרו על ידי מלאך המוות. עתידים לקום בתחיית המתים. שמה מסופר שהוא ראה אותם גם עם ציציות. כמובן שזה מיד מעורר דיון הלכתי גדול מאוד. האם קוברים את הנפטרים עם ציצית או לא קוברים אותם עם ציצית. היום הלכה למעשה מה שאנחנו נוהגים היום בארץ ישראל. שמים טלית מצוי על הנפטר בדרכו האחרונה עד הקבר שמורידים אותו אל הקבר מושכים

את הטלית החוצה וכאן במתי מדבר ראה שהם קבורים עם הטליתות והציציות שלהם יש שם דיון הלכתי התוספות מביא חמישה ביאורים מה ההבדל בין המנהגים בינינו בחוץ לארץ עושים אחרת מה ההבדל בין מנהגי ארץ ישראל בנושא הזה לבין שאר המנהגים זה לא הנקודה מה שכן נוגע לענייננו אנחנו רואים מפה שהם שכבו שם כמן דמבסמה. שכבו מבוסמים. למה גם הם היו כביכול שטוי יין? מה מסמלת שתיית היין הזו שנדב ואביו נכשלו בה ושמתי המדבר היו נראים כמבוסמים כשטוי יין? מה מסמל לעניין של השתייה של היין? מה זה בא להביע? למעשה עניין שתיית היין יש לו רובד שהוא רובד פנימי יותר. הרובת של הטשטוש, תשטוש הגבולות. שאדם שותה יין, הגבולות הם גבולות

שמטשטשים. וברגע שאדם שותה יין, נכנס יין, יצא סוד. הם מוציאים היין מוציא מתוכך את כל נקודות הפנימיות שלך. יין בגימטריה 70, סוד בגימטריה 70. אומרת הגמרא במסכת ירובין, נכנס יין, יצא סוד. במילים אחרות, הפנימיות והחיצוניות משתווה. זה הרעיון של היין. מוציא מתוכך את היכולות העוצמתיות שיש בך. החטא הזה שחתון אדם ואביו, אומר האור החיים הקדוש, שהחטא שלהם היה שרצו להוסיף אהבה על אהבתם, כמו שאנחנו פתחנו. הם אמרו, מה זאת אומרת שאנחנו עומדים בחוץ? אנחנו רוצים בוערת בקרבנו אש, רוצים להיכנס פנימה. למה מעמידים אותנו בחוץ? ואז הם התפרצו פנימה כמו שטוי יין, כמו אדם שיכור שלא שולט על הדברים, על האינסטינקטים, על

הדברים מסביב. ככה הם התפרצו פנימה, כי הם רצו לראות, רצו שוב פעם לחוות. מאיפה הם יודעים שיש בפנים חוויה כל כך טובה בקודש הקודשים? התשובה לכך כי לפני תשעה חודשים לפני מתן תורה הם צפו והביטו במה שאסור להם להביט והם נהנו פעם אחת בחיים שלהם מזיב השכינה שהגיעה ההזדמנות השנייה שהשראת השכינה הסתלקה בחטא העגל ובפעם הבאה שהיא חזרה היה ביום חנוכת המשכן הם אמרו אנחנו לא יכולים לעמוד פה חייבים להיכנס פני מתנהג מי ששיכור ולכן הם מיד נאנשו במקום. ישנה הגמרא במסכת חגיגה דף יג עמוד ב שמבהירה שהחטא של נדב ואביהו זה החטא שמלאך מסוגל לחתום בו. זה לא סתם חטאים של בני אדם. זה חטא בדרגה של מלאכים. הגמרא מספרת שמה

שרב רב לימד שאלו את הבן של רב מה אבא שלך היה אומר דברים טובים רב היה מגדולי המוראים של בבל היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל הוא שמח להיות תנא וירד לבבל ושמה הוא הקים ישיבה בעירסורה ישיבה מאוד מאוד גדולה הפיץ תורה ברבים אז שאלו את הבן של רב אמרו לו מה אבא שלך אמר חידוש דין ככה שהוא מיוחד אז הוא אמר דבר מאוד מאוד מעניין. אבא שלי אמר שיש בשמיים, זה משהו קצת קבלי, יש בשמיים נהר שנקרא נהר דינור. כמובן לא מדובר בנהר שאתם מכירים, זורם, זה לא גשמי. הלשון נהר זה לשון שאולה בלבד. לא מדובר בשום דבר גשמי. כל המערכת הרוחנית אין בה אפילו לא פרומיל אחד של דבר גשמי. הנהר הזה הם כל הזמן נמצאים ברטת

ובחלחלה. מצד אחד הם מתחלחלים לעומת יראתם מבורא עולם ומן הצד השני הם מאוד שמחים בזה שהם יכולים לשבח את הקדוש ברוך הוא. אז זה נקרא וגילו ברעדה. שילוב מאוד מעניין. וגילו ברעדה. שמחה מצד אחד ורעדה מן הצד השני. וכתוצאה מכך כמובן הכל ביטויים שאולים. כתוצאה מכך יש להם זעה. הם מזיעים מזיעת החיות הרוחניות הללו נוצר נהר שנקרא נהר דינור. אין חיות, אין נכלים ונהרות ואין גם אש. אבל זה מושגים שעולים כדי שאנחנו נוכל להבין את זה באוזן שלנו. האש היא מחלה. מנהר דינור הזה מדי יום נבראים ממנו מלאכים. יוצאים ממנו מלאכים. והמלאכים הללו אומרת הגמרא אומרים שירה ומתבטלים אומרים שירה לקדוש ברוך הוא ומתבטלים התוספות שם

מביא במקום חגיגה דף יג עמוד ב אומרים התוספות שמה רגע אנחנו לא מבינים אם נוצר המלאך אומר שירה למה הוא מיד מתבטל עכשיו תשמעו טוב את התשובה אומר התוספות גם במערכת הרוחנית יש הרחיה מאוד ברורה כתוב שהמלאכים כדי לשבח את הקדוש ברוך הוא וקר זה אל זה ומה אז ואמר קדוש קדוש קדוש אין דבר כזה שמלאך מתפרץ מלאך נותן רשות יש מלאכים שיש להם זמן להגיד שירה לקדוש ברוך הוא המלאכים האלו שנבראים מגודל תשוקתם לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא הם מתפרצים אומרים שירה ההתפרצות הזו מביאה את הביטול שלהם בדיוק כמו שחטאו נדב ואביהו התפרצו מההתפרצות הזו התבטלה למעשה פולסה פולס פולסה דנורה מכת אש מכוות אש הקו אותו ב60 מכות מכות

של אש למה אליהו הנביא גילה את הסוד הזה בעולם הזה במילים אחרות מלאך יכול לשנות את התפקיד שלו כאשר הוא מנסה לעשות טוב יותר מלאך לא יכול לעשות עבירה. אנחנו יכולים לעשות עבירה, יכולים לשגת. המלאך הוא רואה את המערכת הרוחנית כל כך ברורה. אין מצב לעבירה. יש מצב שאולי אני אעשה פעולה שהפעולה הזאת תהיה כביכול טובה יותר. אבל מי אמר שרוצים טוב יותר? תעשה את מה שנצטוות לעשות. מורי ורבותיי, זה למעשה הסוגיה של נדב ואביו. את הסוגיה הזו אנחנו נקרא בפרשת שמיני. א התרחשה בראש חודש ניסן ופעם נוספת שקוראים אותה בתורה אגב זה ביום הכיפורים דווקא ביום כיפור שאתה מתנהג כמו מלאך אומרים לך בוא בוא בוא תקרא את הסוגיה

הזו ומפה אני רוצה לרדת לרמה הפרקטית מה זה נוגע אלינו מה זה נוגע אלינו הסוגיה הזו ישנו קטע בספר נפש החיים נפש החיים פרקים פרק ד' תחילת הפרק הרביעי שם כותב רבי חיים מולוז'ין הוא כותב כך הוא אומר אומר, "תדע לך, אתה צריך לדעת שהיצר הרע יש לנו בלב, יש לנו שני חדרים, יש לנו את הצד הימני. יש ארבעה חדרים, אבל יש את הצד הימני ויש את הצד השמאלי. כתוב, אומר שלמה המלך, לב חכם לאיזה צד? לימינו." היצר הטוב תמיד שומר על צד ימין, הצד החיובי. אבל יצר הרע כתוב יושב בין שני מפתחי הלב. מחדש פה רב חיים ולושן חידוש גדול בנפש החיים. אומר, "תדע לך, יצר הרע לפעמים הוא נראה רע." אומר לך, "לך תעשה עבירה." אז אתה אומר,

תשמע, אתה יודע מה? זה מפתא מדי, נפלתי, נכשלתי, אתה יודע שזה רע? ופעמים זה עוד חצי צרה. למה? כי אתה יודע מה לא בסדר, מה כן בסדר, אז אתה יודע מה מעדת, אתה יודע גם מה לתקן. אבל אומר רב חיים ולוז'ין, תדע לך, יש פעמים הרבה יותר מסוכנות שהיצר הרע מופיע לך באצטלה של היצר הטוב. והוא אומר לך, "מה אתה פרווה? אתה עושה ככה? אתה לא עושה את זה מושלם? תגיד לי איזה תפילה אתה מתפלל? כמה אתה מרחף בתפילה? איפה המחשבה הטהורה? למה המחשבות שלך בורחות לכל מיני כיוונים? ואז היצר הרע הוא בא אליך מהכיוון ההפוך. או שהוא אומר לך אל תעשה מצוות, לא תמיד זה הולך. לפעמים אתה אומר לא אני רוצה לעשות מצווה. אז הוא בא אליך

ומייאש אותך מהצד השני. ככה עושים מצווה. נו באמת, אם אתה עושה תעשה כמו שצריך. אתה מנסה לעשות יותר ממה שאתה יכול ואתה נופל כי אתה לא תחזיק מעמד נגד עצמך. ואז שנפלת הוא מחכה לך בצד השני יאוש. אז או שהוא מייאש אותך לא לעשות מצווה, או שהוא אומר לך תעשה מצווה עם כל העוצמה ועם כל הכוח, אתה תיפול גם ככה כי לא תחזיק מעמד. ואז הוא מחכה לך בצד השני עם זרעות היא ואומר לך, אמרתי לך. אמרתי לך מהתחלה, עזוב אותך, המצוות האלה לא בשבילך. בוא תחייה איתי אני אתן לך את הדברים הטובים אומר רב חיים ולוגוז'ין תדע לך שניהם מסוכנים האצטלה של הרע מסוכנת וגם היצטלה שהוא בא כאילו יצר טוב עוד יותר מסוכנת איך אני אדע אם זה

יצר טוב או יצר רע אדם עושה מצווה אתה שמח במה שאתה עושה אם זה מהיצר הטוב אתה אמור להתמלות בשמחה אומר לנו הפסוק אבדו את השם בשמחה יצר טוב שעשית מצווה הוא ממלא אותך בשמחה אם עשית מצווה ואז מגיע אליך אתה מרגיש כל מיני מחשבות כן זו מצווה ועל איזו מצווה זאתי תראה זה לא עשיתי טוב ואת זה לא עשיתי טוב ופה היה לי כוונה כזו ואתה מרגיש את עצמך אחול תדע לך שהדכדוך הזה לא מגיע מהיצר הטוב אל תתבלבל זה בהצטלה של יצר טוב זה מגיע מהיצר הרע הוא מנסה לשבור אותך זה לא מושלם זה לא ספץ זה לא דבסט בורא עולם רוצה את הכי טוב זה שקר הקדוש ברוך הוא רוצה את העמל שלנו לנו לא רוצה את ההצלחה, הוא רוצה את העבודה. עבדת,

התאמצת, מה שאתה יכול לעשות תעשה. וכאן העבודה שלנו, נדב ואביו שעפו להיכנס פנימה. יכול להיות שבאמת אם היו ממתינים, בבו היום אחד מהם היה כהן גדול ואזכל להיכנס בפנים. ההתפרצות הזו לנסות לקחת רוחניות גבוהה יותר הביאה אותם לנסיגה אחורנית. אומר נפש החיים, תשגיח. הוא מביא ביטוי. הוא אומר ורגליה יורדות עד מוות אומר תדע לך זה מסוכן לא פחות מזה אני אסיים רק במשהו ככה פרקטי סיפר לי איזה יהודי שהוא התארח בבית מלון שמו אותו בקומה השישית במלון א הרבה מדרגות קומות כפולות ועוד כמה בקיצור זה כמו קומה שמינית בשפה שלנו הוא אומר בשבת הוא עלה מלמטה לחדר שלו בקומה השישית הוא עלה בבת אחת בריצה טק טק טק טק טק טק הגיע

לשמה על החדר פתח נכנס אומר נפלתי על המיטה כואב לי הרגליים דופק לא מצליח להסתדר עם הנשימה כולי מזיע ואז התחלתי להעלות לי כל מיני מחשבות תראה מה זה איזה הנהלה של מלון מה לא ידעו שאני בן אדם דתי מה שמו אותי בקומה כל כך גבוהה למה לא יכלו לשים אותי בקומה נמוכה יותר מה הם לא יודעים שאני לא עולה במעלית בשבת ואני מריר לקח לי שעה הוא אומר לי רגע עד שחזרה הנשימה והדופק והעצבים נרגעו והכאבים ברגליים הם הפסיקו. הוא אומר כי אני עליתי בבת אחת. הוא אומר בפעם השנייה עליתי קומה עצרתי רגע לקחתי נשימה עליתי עוד קומה עצרתי רגע לקחתי נשימה עוד קומה. הוא אומר אולי הוסיף בזמן אולי עוד דקה אולי עוד שתי דקות מקסימום.

אומר, "אבל נכנסתי לחדר, לא מזיע, לא שום דבר. פתחתי את הדלת, לא עצבני על המלון, לא כואב לי השרירים, לא דופק מהיר, לא מתנשף, לא שום דבר." הוא אומר, "ואז פתאום תפסתי." ככה זה בעבודת השם. אתה רוצה להפיל לדרגה רוחנית גבוהה. אם אתה תרוץ לשם בכל המרץ, יכול להיות שאתה תאבד את האוויר ואתה תתעצבן ואתה תהיה מריר ותגיד, "מה זה ואיך זה?" חשבתי מצוות זה כיף, תראה מה זה. ואז אתה תישור ושנשברת היצר הרע מחכה לך. אבל אם אתה בן אדם חכם, אתה אומר, אני רוצה להפיל מבחינה רוחנית. כן, יש לי שאיפות טובות אבל אני עולה קומה, עוצר, עוד קומה, עוצר. רואה שאני במקום הרוחני יציב, עולה במדרגה הבאה. השאיפות שלי הם שאיפות

גבוהות. הדרך לשאיפות הגבוהות מגיעה מדרגה ועוד מדרגה, קומה ועוד קומה. ריצה בסולם המדרגות תביא בסופו של דבר נפילה. זה הרעיון שאפשר ללמוד מהסוגיה הזו של פטירת נדב ואביהו. לכן קוראים את זה גם ביום הכיפורים. כיוון שביום כיפור מעוררים את העניין הזה שאדם רוצה להתקדש, לחזור בתשובה. זה טוב מאוד. תחזור בתשובה עם הדרכה. אם תחזור בתשובה בלי הדרכה, היצר הרע יגיד לך רוץ קדימה ושם אתה תקשל ותיפול. אני אסיים רק במשפט אחד. פגשתי בחור צעיר א בגיל שמונה קצת פחות סיים כיתה סיים בערך כיתה יב. הוא אמר לי שהוא חזר בתשובה באמצע כיתה יב. אומר היום לצערי אני לא מסוגל להניח תפילין כמה חודשים לאחר מכן למרות שאני מאוד

אוהב. הוא אומר אני לא יכול. ולמה? אומר, "אני החלטתי להתחזק, עזבתי את הבית, עזבתי את המשפחה, אמרתי אני הולך עכשיו לישיבה." אומר, "תוך חודש עשיתי מהפך קיצוני בחיים שלי." נו, מה לדעתכם? הוא החזיק מעמד בישיבה? אין סיכוי בעולם. אומר, "לימודים בישיבה, צורת החיים, השוני, המעבר אחד מנקודה לנקודה אומר שבר אותי. אומר היום התפילין מונחות בארון, את הישיבה עזבתי. התפילין מונחות בארון לא מסוגל לגעת בהם. זה בדיוק אותו יצר הרע." היצר הרע שאמר לו אל תתקדם זה היצר הרע שאמר לו רוץ קדימה והפיל אותו מהצד השני. אם הוא היה בחור מתודרך אז הוא היה אומר אני רוצה להתקדם כן אני רוצה ללמוד בישיבה אבל איך אני מגיע לזה?

ואז היו מדריכים אותו בצורה נכונה לאט לאט אולי היה לוקח לו שנה להגיע אבל שהוא היה מגיע הוא מגיע בצורה מיושבת הוא היה מגיע בצורה טובה היצר הרע לפעמים נראה כמו יצר טוב תיזהרו ממנו אם אתה מתלבט לך תתייעץ בשביל זה יש אנשים אנשים שאפשר להתייעץ איתם לך תתייעץ עם אנשים ותשאל אולי זה מהיצר הרע אולי זה מהיצר הטוב אפשר לנתח ולבדוק מאיפה זה מגיע לא תמיד אנחנו יכולים לשים לב לניואנסים הקטנים אז את תשועה ברוב טוב יועץ לך תעץ עם אנשים שמבינים ברוחניות עברו כמה ניסיונות בחיים שלהם יודעים איך המערכת עובדת שואל אותם יכול להיות שיעזרו לך לסלול את הדרך לא לרוץ קדימה ריצה קדימה לא מבוכרת יכולה להביא אסון לא פחות

מזה שמחליט שהוא לא מוכן לעשות שום מצווה אם את היסוד הזה נלמד מסוגית נדב ואביהו ונוריד את זה אלינו לרמה הפרקטית אז זה באמת המסר שהתורה מנסה להעביר לנו דעו לכם איך את הדרך שתלכו ואת המעשה אשר תעשו חזקים וברוכים תהיו טוב כמידי שבוע אנחנו בעזרת השם נגיד חידוש קטן מתוך הספר זרע שמשון והפעם פרשת שמיני בחידוש השישי והשביעי מכיוון שבפרשת שמיני התורה מספרת על פטירתם של נדב ואביהו בניו של אהרון ונדב ואביהו היו נפטרו כתוצאה כמה דעות במדרש אבל הם נפטרו כתוצאה מכך שהיו שטוי יין עניינו של היין הזרע שמשון מייחד קטע מאוד מאוד מעניין בביורים שלו על פרשת השבוע הוא מבאר קטע שעוסק בענייני הבדלה הבדלה למעשה מסמלת

את העניין של החלוקה איך אנחנו מבדילים המדרש כותב המבדיל בין קודש לחול בין אור לחול חושך בין ישראל להמין בין יום השביעי לששת ימי המעשה המדרש אגב ממשיך ואומר בין טומאה לטהרה בין אין טומאה לטהרה ב בין מים העליונים למים התחתונים ובין כהנים לישראלים ככה אומר המדרש אנחנו לא אומרים את כל הסיומת הזו בהבדלה אומרים רק את החלק הראשון אזר שמשון שואל מה העניין שזה נמשך אחד על השני ושאלה שנייה בפרקי דרבי אליעזר כתוב כתוב בפרק כ שאדם שעושה הבדלה על יין, הבדלה במוצאי שבת על יין או שומע ממישהו שעושה הבדלה על היין. הרעיון פה זה היין. הקדוש ברוך הוא קורא לו קדוש ועושה לו סגולה, עושה לו דברים טובים מיוחדים. אדם

שלא מבדיל על היין אז אומר אומר שמה פרקי דרבי אליעזר לא יראה ברכה בחייו. מה קרה? למה היין זה כל כך קריטי שצריך לעשות הבדלה דווקא על היין? הזרע שמשון מבאר את הדברים בצורה מדהימה ונפלאה. אם נבין את זה, נבין גם כמה דברים שאנחנו עושים בהבדלה. אומר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הוא ברא עולם הזה ועולם הבא. מערכת מאוד מאוד ברורה. הוא ברא קודש והוא ברא חול. אז שברגע שאתה מזכיר קודש וחול, מיד זה מושך אותך אור וחושך. ולמה? כי ברגע שנוצרה מערכת של צדיקים ורשעים, עולם הזה ועולם הבא, אז כתוב שהקדוש ברוך הוא היה לו את האור הגנוז. הוא ראה שהאור הזה הרשעים יכולים להשתמש איתו בצורה שלילית. אז מכיוון שיש את

אותם הרשעים אז לא הייתה ברירה והיה צריך לעשות אור וחושך. האור והחושך הביאו את בין ישראל לבין העמים. השמש מסמלת את העמים ועם ישראל מסמלים את הלבנה. למה עם ישראל מסמלים את הלבנה? כי הירח הוא מתמעט, גודל ומתקטן במהלך החודש וזה בדיוק עם ישראל. פעם עולים, פעם יורדים. או ביאור שמישהו אמר לי מאוד מאוד יפה, השמשים אותה היא מהירה, אבל אז היא שוקעת ונעלמת ואתה מרגיש קצת תלוש, קצת עבוד, אבל שאתה מסתכל על הירח, אתה רואה שהשמש נמצאת מאחורה והיא מקרינה על הירח שמחזיר אליך את האור. במילים אחרות, אני כאן, רק אתה לא רואה אותי. ככה גם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא פעמים יש לו השגחה גלויה עלינו ולפעמים משגיח

מן החלונות מציץ מן החרקים. עם ישראל לעולם לא נעזב למרות כל מה שעבר עלינו עם ישראל חי וקיים זה מסמל את עניינה של הלבנה השגחה גם מתוך הסתרה השמש מקרינה ה לבנה גם שלא רואים אותה והיא נסתרת כיוון שדיברנו בין ישראל לעמים מיד מזכירים בין יום השביעי לששת ימי המעשה ששת ימי המעשה זה ימות החול השביעי זה שאחר לעם ישראל ומכיוון שהזכרנו את יום השבת מזכירים בין טמא לבין טהור ולמה יום השבת זה יום שיש בו טהרה יותר משאר יומות השבוע יום מאוד מיוחד זוהי הסיבה שישנו שאדם אוכל אוכל בשבת הטעם של האוכל הוא טעם אחר הניכוח של המאכלים הוא ניכוח שונה למה אם אדם יאכל ביום חמישי בלילה הוא יאכל את אותו אוכל חמין לצורך

הדוגמה אדם יאכל חמין ביום חמישי בלילה ויאכל חמין בשבת אותו סיר אותו בשלן אותו אחד טעים אותו או לא טעים טעם שהוא שהוא טעם שונה. קח את מה שאכלת בשבת, את הדג, שים אותו במקרר או במקפי ותוציא אותו ביום ראשון. לא אותו טעם. טעם שהוא טעם שונה לחלוטין. למה? בשבת יש טעם אחר. אומרת הגמרא בשבת קיט יש תבלין ושמו שבת. התבלין הזה נותן טעם וריח במאכלים. מה הסיבה? כיוון ששבת זה יום טהור. שיש טהרה נפתחים לנו הצ'קרות של הריח ושל הטעם. אתה מריח ריח שונה. תועם טעם שהוא טעם שונה. הטהרה רבותה בעולם ביום בימות החול אז זה יום רגיל אז ממילא אין שמה אותו מאכל עם טעם שהוא טעם אחר דבר מאוד מעניין ואם דיברנו על טמא וטור

נזכיר מה הם עליונים ומים תחתונים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הכל היה מים ואז הוא חילק חלק מהמים היו עליונים חלקם היו מים תחתונים והמים התחתונים כתוב שמאוד הצטערו אמרו ריבונו של עולם למה אתה מוריד אותנו לעולם השפל אמר להם הקדוש ברוך הוא למרות שתהיו בעולם הזה אתם תשמרו על הטהרה ואת המים האלו אי אפשר לטמות. ואדרבה, בן אדם שהוא טמא כדי להיות טהור, לאן הוא צריך ללכת? להיכנס פנימה בתוך המים, בתוך המים הבראשיתים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, "יקריבו קורבן. על כל קורבנך תביא מלח." המלח זה לא איזה משהו כימיקלי, אלא מדובר במלח ים שמגיע מהמים התחתונים. אומר הקדוש ברוך הוא, על כל הקורבנות אתם תישארו בטהרתכם.

וכיוון שדיברנו בענייני קדושה וטהרה, אין כמו הבדל בין כהנים לבין עם ישראל. הרי כידוע שהכהנים נתקדשו מעם ישראל ולכן הכהנים יכולים לאכול תרומה. כי התרומה זה מאכל שנתקדש. דבר שנתקדש הוא כבר נמצא בדרגה אחרת. עם ישראל נמצאים בדרגה שהיא פחוטה מדרגתם הרוחנית של אותם של הכהנים. לכן גם צורת האכילה היא צורת אכילה שונה. כל אלו מסמלים על הבדלה. ולמה הבדלה צריך לעשות על יין? כי ליין יש לו שני חלקים. יש לו חלק אחד חיובי, סועד, משמח. אבל אם אתה תעבור את הגבול של הטעם הטוב, אתה תמצא את עצמך שיכור, מתגולל בקיעך ומתבזה לפני כולם. המדרש כותב, ובזה אנחנו נסיים, שנוח יצא מן התיבה הוא נטה קרם. בא אליו שד אחד שקראו

לו שמדון, כך כותב המדרש, ואמר לו, בוא נעשה שוטפות ביחד. נעשה ביחד. אבל הוא אמר לנוח, תיזהר, אל תעבור לצד שלי. אל תשתקר. שתעבור לצד שלי אתה תיפגע. זה באמת מה שקרה. נוח השתקר ובסופו של דבר נפגע. אנחנו מידי שבת, במוצאי שבת שעושים הבדלה ומבררים את כל המערכת, קדושה וטהרה, טומא וקדושה טומאה וטהרה, קדושה או חלילה חולין. אנחנו במערכת הזו מבררים ואומרים, ריבונו של עולם, אנחנו פה רוצים להיות בצד הטוב. קח את היין ותראה שגם בדבר החומרי ביותר אתה לוקח אותו ואתה מקדש אותו. לכן אדם שעושה הבדלה ועל של יין, קדוש יאמר לו. יש לו הגדרה של קדוש. ואדם כזה הוא נמצא במדרגה רוחנית הרבה הרבה יותר גבוהה. הקדוש ברוך הוא

יעזרנו בעזרת השם שנזכה באמת לראות את ההבדלה ואני אסיים רק במילה אחת זה ידוע שאם היהודים מתנהגים בגאווה ודית והמצוות והמעשים הטובים שהם עושים הם לא מתביישים בהם אדרבה אני שמח שהקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים לעשות את המצוות ואת המעשים הטובים שלנו שודי עושה הבדלה על הגוי אז הגוי מעריך אותו ועושה עליו קידוש אבל אם היהודי עושה קידוש על הגוי, אומר, "אה, תראה איך הגויים, ככה צריך להתנהג לצערנו וההיסטוריה הוכיחה את זה לא פעם ולא פעמיים, הגויים עושים עלינו את ההבדלה. יהי רצון שאנחנו נדע את מקומנו והבדיל לנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שנזכה כולנו יחד לעסוק בדברי התורה ולעשות נחתוח ליוצרנו. שבת שלום