"באותה שנייה הרגשתי שעשיתי טעות": אוהד יצחקוב על הרגע המכונן בחייו

התחלנו להתווכח אם יש בורא לעולם, אין בורא לעולם, תורה אמת, התורה לא לא מן השמיים ואני אחד שאוהב להתווכח ולא נעים להגיד, אני גם טוב בלהתווכח ואחד שלא אוהב להפסיד בוויכוח. אז שראיתי שקצת הקלפים נגדי, התחלתי להמציא עובדות בשביל לנצח בוויכוח, אבל מאיפה שלא תקפתי אותו, הוא חסם אותי. ואיפה שלא ניסיתי, הוא הסביר לי שזה לא נכון. ב4 בבוקר יצאתי משמה עם תובנה. אני טועה, יש בורא לעולם אתה רואה אמת ועכשיו אני צריך להחליט מה אני עושה עם זה אני יועד יצחקוב בן 47 ממודיעין נשוי עם ארבעה ילדים את הילדות שלי בערך מכיתה א' העברתי בשכונה שנקראת רמת אילן כל קשר ליהדות לא היה לי הקמתי חנות בגדים ובעוונותיי הרבים

צירפנו לחנות בגדים גם סטודיו א קעקועים אצלי קעקועים היה מחוץ לתחום אז היו שואלים למה לך אין אז הייתי מוציא תירוץ ויש לי בעיה באור היה איזה יום אחד אחרי איזה שנה שאני עובד שם שהרגשתי מאוד רע עם עצמי ונשברתי וביקשתי במקעקע שעבד אצלי לעשות לי איזה קעקוע בגב הוא אמר לי אתה לא עושה קעקועים מה קרה דווקא היום אמרתי לו תשמע אני מבקש ממך תעשה בשנייה שהוא הוריד את המחת הרגשתי שעשיתי טעות וזה מפריע לי אחרי שנתיים בערך סגרתי את הסטודיו פשוט החלטתי שזה פחות מתאים לי לא משום סיבה דתית התחלתי לעבוד בתחום הפרסום אחרי שנה בערך מצאתי בעל תשובה שהתעסק בעשרת קעקועים היה ישר חיבור מידי צאתי לו פרסום הוא רצה לקחת

אמרתי לו תקשיב אם אני כבר פה אז בוא אני אבוא לקראתך קצת עם המחיר של הפרסום אתה תבוא לקראתי עם המחיר של הקעקוע והוא באיותו בעל תשובה טרי אמר לי תשמע תשלם איזה מחיר שאתה רוצה אבל אתה מתחיל היום אמרתי לו אתה יודע מה בסדר ועם הלייזר התחילו להסיר לי את הקעקוע. עכשיו להסיר קעקוע זה תהליך של בין לחמישה מפגשים. אז כל פעם היינו יושבים, שותים קפה, מדברים קצת על החיים, התחברנו. אני עדיין בשלי חילוני גמור. הוא בעל תשובה בשיא האורות אבל החיבור היה מעולה. אחרי שנתיים שלוש הוא הקים איזה סניף ושאל אותי אם אני רוצה לעבוד אצלו. מסכמתי. לא היה חיבור. לא הסתדרנו. אחרי משהו כמו חודשיים. הוא החליט שזה לא מתאים לו.

אנחנו לא מסדרים וזה לא מתאים וניישאר חברים. הגעתי אליו באותו יום בערך ב-12 בלילה שהוא סיים לעבוד א לעשות אישור קרב, לקבל משכורת אחרונה, מה שצריך ולהיפרד בצורה חברית. ישבנו באותו יום עד 4 בבוקר וזה היה הרגע המכונן שלי. התחלנו להתווכח אם יש בורא לעולם, אין בורא לעולם, תורה אמת, התורה לא מן השמיים. ואני אחד שאוהב להתווכח ולא נעים להגיד אני גם טוב בלהתווכח ואחד שלא אוהב להפסיד בוויכוח אז שראיתי שקצת הקלפים נגדי התחלתי להמציא עובדות בשביל לנצח בוויכוח אבל מאיפה שלא תקפתי אותו הוא חסם אותי ואיפה שלא ניסיתי הוא הסביר לי שזה לא נכון ב4 בבוקר יצאתי משמה עם תובנה אני טועה יש בורא לעולם אתה רואה אמת

ועכשיו אני צריך להחליט מה אני עושה עם זה התחלתי להגיע אליו פעם בשבוע עוד פעם להתווכח להכין קצת תחמושת חדשה להראות לו שאני לא פראיר, לא הצלחתי לתקוף אותו משום כיוון. ראיתי שכל מה שאני א אומר לו יש לו תשובה ותשובה שמתקבלת על הדעת. ולאט לאט א התחלתי להתחזק. אחרי שנה בערך שכבר הכרתי את אשתי הוא אמר לי יו תשמע עכשיו אני רוצה שתחזור לעבוד. וראיתי בהשגחה הפרטית יש לי הזדמנות לתקן. זאת אומרת הבטחתי לעצמי שאני כן יבוא לעבוד אצלו. ועל כל קעקוע שעשיתי אז בסטודיו של הקעקועים שהיה לי ברמן שרון, אני אוריד 10עשרה קעקועים. מידה כנגד מידה. עבדתי אצלו משהו כמו שבע שנים. עזרתי לאנשים שם לפעמים בחסד, לפעמים בלי

תשלום, לפעמים זה בכל צורה אפשרית להיפטר מהקעקועים שלהם. ואחרי שהגעתי ליעד, לא מספרים מדויקים, אבל כמות כל כך גדולה של קעקועים שישרנו, החלטתי שאני ממשיך א לשלב הבא. ראיתי בכל הזמן הזה את הליווי של הקדוש ברוך הוא, את ההשגחה הפרטית שיש. ממש ממש אחרי שהתחלתי להתחזק, הייתי בן 33 רווק ניצחי נקרא לזה. אשתי שעוד לא הכרתי אותה, הייתה בת 30 רווקה ומאוד רצה להתחתן והגיעה לרבנית קנייבסקי, זה זכר צדיקה וקדושה לברכה, הקטה אצלה בתור, אמרה לה, אני רוצה ברכה לזיווג. היא אמרה לה, מחר תכירי את בעלך. היא אמרה לה, מה? אומרת, כן, מחר תכירי את בעלך. בסדר. יום אחרי זה היא יצאה לסיני מסיטיל יש שם גם איזה ברה לקנות

כרטיס לסרט משום מה הכרטיס אשראי שלו עבר מי שמכיר את אשתי אין דבר כזה שכרטיס אשראי לא עובר משום מה באותו רגע לא עבר מה לא עבר ניצב בבר ליד אשתי לא מעשנת החליטה לשבת בסקשן של המאשנים במקרה או לא במקרה גם אנחנו ישבנו לידה היא ביקשה סיגריה ואחרי חצי שנה התחתנו דבר היחיד שעשיתי זה פשוט להבין שאולי אני טועה אולי יש באמת דרך אחרת, אולי יש דרך יותר נכונה. ומס זה קרה, אני הרגשתי שמישהו מלווה אותי בכל הדרך בצורה אופטימלית. החיים שלי השתנו ללא יקר, החיות שלי, השמחה שלי, הפרנסה שלי. אני חושב שכל בן אדם שאיפה שהוא נמצא במקום שהוא הוא לא לגמרי שלם איתו, או מרגיש שמגיע לו יותר, או מרגיש שהוא מפספס משהו,

לשקול את האופציה. אם יש דרך יותר נכונה, אם יש בורא לעולם, אם התורה אמת, עד היום לא קרה לי שמישהו ניסע והצטער על זה. כל אחד ואחד הרגיש שזה עשה לו טוב בחיים. אף אחד שיצטער על על ניסיון הזה.