"חצי שעה - זה מה שהנשמה הזאת הייתה צריכה": אסתר אברהם על הלידה שעיצבה את חייה

תמיד משהו היה קשה לי בזה שהצוות מדי פעם ככה מתפרץ לחדר הלידה והם אומרים מה לעשות והם כאילו פתאום השקט מופר ‏park מושב שקט בית חלקיה עומדת אישה שלמדה את סודות העוצמן דווקא מתוך שבר עדין. אסתר אברהם אמא לשישה. מטפלת גוף נפש ודולה נושאת סיפור של עדה שקטה ודרך ארוכה בחזרה אל האיזון היום היא חוספת לראשונה את המסע האישי שעיצבת חיה אמונתה והכוח שמצא בללוות נשים ברגעים הכי רגישים שלהם זו סיפור על גמישות רכות גבורה ועל היכולת לבחור בחיים גם מתוך המקומות החשוכים ביותר אסתרה יקרה ואהובה מה שלומך

ברוך השם שמחה להיות פה מתרגשתף איזה כיף עכשיו זכות שלי שאת מגיעה לכאן. אז יצא לי להכיר כמה אנשים מאוד מאוד טובים ומשמעותיים במשפחה שלך. ברוך השם אמא שלך זוזיבה מאיר היקרה וגיסתך סיבן רב מאיר, חברה טובה שלי ויש לך ככה אחים א מה שנקרא מאוד מתוקשרים. ברוך השם זמר ואנשי תקשורת וגם ישראל מר אצלנו פה בהידברות גם מרעיין א ככה שברוך השם יש לכם משפחה מאוד מאוד מאוד מוכשרת מאוד פעילה מוכשרת שומעים עליהם

וברוך השם את דולה שהגעת לזה מניסיון לא פשוט שאנחנו עוד מעט נדבר על הניסיון את גם כותבת תוכן בקהילת ההורים של זיבה מאיר אמא מאיר נכון נדבר גם על זה בעזרת השם

וגם את מטפלת גוף נפש בעוצמת הרכות שזה זה השיטה.

כן. נכון.

אז הרבה דברים. ברוך השם.

ברוך השם.

נתחיל מהטיפול קודם כל מה זה בעצם עוצמת הרקות? קצת תנסי להסביר לנו בעצם מה זה אומר.

אז עוצמת הרכות זה שיטת טיפול של גוף נפש. בדרך כלל אנחנו כשיש לנו משהו בגוף אז אנחנו הולכים לרופא הוא בודק את הגוף אבל הנפש שהיא בעצם חלק מהגוף

יושבת שמה כמו ילדה טובה והיא בדרך כלל לא מקבלת שום התייחסות. אותו דבר הפוך כשאנחנו רוצים לטפל בנפש שיש לנו איזשהו קונפליקט אנחנו הולכים למטפל לפסיכולוג ליועץ או משהו כזה מטפלים שם בנפש והגוף שהוא מחובר איתה יושב שם כמו ילד טוב אבל בדרך כלל הוא לא מקבל את היחס טיפול גוף נפש בשיטת עוצמת הרכות זה משהו הוליסטי שמחבר בעצם את הגוף והנפש ביחד מה זה מחבר המחוברים אבל פשוט נותן להם את היחס הראוי

ואז הריפוי הרבה הרבה יותר א פשוט קל א

מה זה אומר דרך מה דרך מה את מטפלת זה רק שיח זה דרך פועל א כל פגישה היא א חצי ממנה זה שיחה מכוונת של מחקר על החיים של אני עוזרת לנשים למצוא את התשובות בתוכן לקונפליקטים שעולים אני עוסקת בעיקר בריפוי מערכות יחסים שזה המערכות של של הסביבה שלנו הורים וילדים זוגיות וכמובן אישה עם עצמה. זה גם מערכת יחסים. אז הטיפול בפועל הוא שיח של מחקר. ואחר כך אני עושה נענוע עדין של הגוף על מיטת טיפולים בלבוש מלא. זה מאוד מרגיע, מאזן, מחזק את המערכת החיסונית, מאזן הורמונלית ומאפשר קשב יותר פנימי לחלקים, לרובדים אחרים מעבר לאינטלקט. בשיחה שאנחנו מדברות, אנחנו מדברות מה שהראש חושב, מה שיש לי להגיד, אבל לפעמים שאישה

מקשיבה לעצמה מבפנים, לנשמה, לאינטואיציה, למה שיש לה מבפנים, מגלה דברים חדשים. אחר כך אוספים את הכל לאיזון אחד א של מה נכון לי, מה אני רוצה לעשות עם עצמי. זה יוצא ריפוי מדהים שכל פעם מפתיע אותי מחדש. יש לך איזשהו סיפור מקרה לספר לנו? מישהי שהגיע הייתה איזשהי הצלחה מסוימת שהגיעה והייתה אצל הרבה מטפלים אחרים ולא ראתה איזשהו מזור והגיע אלייך וככה הרבה פעמים מה שמפתיע בטיפול של של עוצמת הרכות כשאני נפגשתי עם נשים הצורת א מחקר המשותף נקרא לזה ככה הצורה שאני שואלת את השאלות לפעמים מפטיע אנשים כי מאוד מהר מגיעים לאיזשהיא נקודת עומק שהיא שהרגע שנוגעים בה זה רגע מכונן כן, כאילו זה כזה פתאום וואי זה

הנקודה ואז אנחנו יודעות באמת ששמה מפתח שש משם אנחנו נלך למצוא מה יכול לעזור בסיטואציה הזאתי זה יכול להיות סיטואציה זוגית זה יכול להיות א הורית א

את בעצם מעלה אותם למודעות יותר גבוהה כן כלומר מביאה להם מודעות במקום שהם לא ידעו שמשם זה השורש של הבעיה

זה גם מודעות גבוהה זה ממש ממש אימון להיות מודעת והרבה מאוד לקיחת אחריות כי אם מישהו עשה לי משהו

אני חסרה טונים מול זה

אבל אם אני מוצאת איפה זה הנקודה ששמה אני צריכה לתקן איפה המקום ששמה זה נוגע בי ומשם אני צריכה לפעול אז זה תמיד שמחה מאוד גדולה מצד אחד זה קשה הנקודה ששם אנחנו צריכים לעבוד בדרך כלל הגילוי שמות וואו איך אני אעשה את זה מצד שני פתאום אומרים לא אני אלך בקטן יאיר את הנקודה הזאתי אני אעבוד עליה ומשם יוצאים לאור מאוד גדול וגם החוץ המערכת מבחוץ משתנה או פחות מציקה דברים מסתדרים וזה פשוט דבר א מדהים זה פלא לראות איך הקדוש ברוך הוא

בעצם מסדר את העולם שלו ככה שאנשים שהסביבה שלנו לפעמים מאתגרת אותנו והם בעצם חיים את החיים שלהם אנחנו לא מפריעים להם לחיות את החיים שלהם אבל הם השחקנים בסרט שלנו ואנחנו השחקנים בסרט שלהם. יפה.

כאילו איך זה עובד? זה פלאי הבריאה שהכל השם עושה בשביל שהנשמות א יחיו את החיים והוא חיים מלאים שנעשה את השליחות שלנו פה בעולם בצורה מלאה.

זה ממש לגלות למה הגעת לעולם כי בסופו של דבר כמו שאת אומרת האנשים הם רק תרגילים בשבילנו בשביל לדעת איך אנחנו עובדים על הנפש שלנו יותר. ממש

זה עבודת המידות בעצם סוג של עבודת המידותכן

ודרכם אנחנו יכולים לדעת איפה אנחנו צריכים לשפר לתקן לקחת אחריות שהלקיחת אחריות היא מאוד מאוד חשובה וגורלית פה הייתי אומרת

מאוד ולעשה הרבה שימוש בשיטה שאני עובדת איתה שימוש בגוף כי הוא תמיד עובר אמת השכל לפעמים מספר סיפורים לפעמים אמת לפעמים לא רק כשמקשיבים לגוף ושלומדים את השיח שלו אז פתאום מגלים א עולם שלם

מה את אומרת

לדוגמה אם אישה מכינה שבת והיא הכל לכבוד שבת והיא מתאמצת והיא אחרי זה נגמרת ועצבנית על כל המשפחה אז היה חסר שם איזשהו קשב נכון מאוד יפה ושחיבור לשבת ואני מכינה וזהו נגיד פסח זה גם משהו שעובדים מאוד קשה כשיש חיבור לגוף אני אומרת וואי עד פה זה נכון לי באמת תספר לנו קצת על המשפחה שלך הגעת ממשפחה מאוד מאוד מיוחדת גם אמא שלך עברה ניסיון מאוד לא פשוט שבגיל 16 היבדה את ההורים שלה בתאונת דרכים

נכון

והיא גידלה 11 ילדים בכל זאת משפחה עם 11 ילדים וואו זה

אז אני בת רביעית א למשפחת מאיר כמו שאמרת אמא שלי בגיל 16 ההורים שלה ושני האחים שלה נהרגו בתאונת דרכים ו נולדנו עם הס ל הס לסיפור הזה אני לא זוכרת איזשהו יום שאמא שלי בעצם מבשרת או מתארת לנו שבעצם ההורים שלה נפטרו אני פשוט גדלתי לתוך הדבר הזה באופן א פיזית לא היה לנו סבא וסבתא מצד אמא רק מצד אהבא אבל אנחנו ממש גדלנו ועדיין גדלים לאורם יום זה למעלה מ-50 שנה מאז שהאירוע הזה היה כל הזמן גדלים לאורם סבא שלי היה הרב של העיר רחובות וסבתא שלי אה הייתה א מורה לספרות שעשתה דוקטורט בספרות והגיעה ככה לסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב. אה התאונה הייתה ביום שהיא אה הלכה להוציא בין השער נסו לירושלים הלכה להוציא את ה אה הגעות האחרונות של הספר שהיא עמדה להוציא. ספר יצא אחרי שהיא נרגה

והם היו מאוד מאוד אנשים שליחות. באופן כללי אמא שלי באה למשפחת קוק שזה משהו בגנים בדם שאי אפשר לא לעשות שליחות. זה בוער כאילו אי אפשר

זה זה גם אי אפשר אני רואה את זה רוכבי אני רואה את זה אצל הבניודים שלנו שזה כאילו כל אחד עושה איזשהו משהו למען עם ישראל זכינו שנולדנו לתוך הדבר הזה מצד שני גם לפעמים אין אין את השק אין לחיות לעצמך וגם במשפחה שלנו הוא חלק יותר ככה יוצאים החוצה וועשים איזשהי שליחות יותר בחוץ וחלק יותר בשקט, אבל בתוך הקהילה, אם הבנות יותר עם השכנות או בעבודה היותר אישית, א שמה זה בא לידי ביטוי.

אז זה משהו שהוא ממש משפחתי העניין הזה, כי יש כאלה שיותר שומעים עליהם ורואים אותם, אבל את אומרת גם השקטות יותר, כלומר הבנות של המשפחה, הם גם פועלות ועושות הרבה בתוך הקהילה.

הרבה מאוד. כן.

וואו. אנחנו שונות זו מזו אז כל אחת כפי דרכה כאילו א אבל תמיד משהו ש

א מה אנחנו עושים למען אה העולם של הקדוש ברוך הוא כל בחינה כי בעצם כל אדם שהוא מביא מהאור שלו החוצה הוא בעצם עושה שליחות שהוא לא חושב רק על עצמו שהוא לא חושב שאחרים ילכו שהוא מוכן להיות זה הוא שמתעניין ומוכן להיות הוא זה שחוקר אני פוגשת את זה בעולם עולם של הטיפול

הרבה פעמים שאומרים למישהי כדאי לך ללכת לטיפול אומרת למה אני מה זה למה את את זוכה שאת תעשיית תיקון שאת תהיי זאת שמתקנת ומשם יהיה זה השליחות שלך בעולם אם מישהו אחר יתעורר לעשות את התיקון מצוין מקסים

אני חייבת להגיד לך אני נהנית מאוד להקשיב לך ואז אני נזכרת ככה שציפור קטנה לחשה לי היום בהשגחה הפרטית שהקמתם איזשהיא קבוצה ביניכם במשפחה סיבן רב מאיר ידידי מאיר ואת ועל הקבוצה קוראים מה אסתר אומרת נכון נכון וואו

כן

זה קבוצה הפעם ראשונה שאני שומעת על זה מבחוץ ש אני לא יודעת אפילו אם יודעים במשפחה שלנו שיש כזאת קבוצה למרות שיש קבוצות

של אני ואבא ואמא אני וזה כן יש אני וידידיה וסיוון

שזה מדהים כל כך שומכים על מה שאת אומרת, על השכל הבריא והישר שלך. הם אוהבים להתייעץ איתך.

אזה מראה הרבה.

נכון.

נכון. ידידיה ואני א אחים וחברים טובים.

אה סיבן הגיע אלינו הביתה בהשגחה פרטית. זה דידיה פגש אותה ב באיזשהו אירוע ושמע ממנה שהיא בתהליך של תשובה והביא אותה. הוא הרבה פעמים הזמין אורחים לראות שבת, לבוא לשמור שבת וזה. אז הוא אז היא באה והיא הייתה בעצם חברה שלי, היא הייתה איתי בחדר, לקח כמה שנים עד שבסוף א היא א השתדחה, התחתנה עם ידידיה. אה אז א כן, בקבוצה הזאתי הרבה פעמים זה היה מקום לברר גם דברים. גם בקבוצה המשפחתית אנחנו מבררים כל מיני סוגיות וגם בקבוצה הזאתי אני הרבה פעמים אני מתייצם הם הם איתי מה אסתר אומרת זה בגלל שאני המדד לאיזשהו משהו מסוים של לגבול מסוים זה גם קשה קצת להסביר את זה אבל אה

וואי מעניין

כן זה גם מספר עליהם שהם אוהבים אה לשתף

אה כשאחי בפטריוטים או לפעמים מנחה איזה אירוע אם אני שמה זה אוהב שהם לשמוע שמאירים לו אל תגידו לי אחר כך תגידו תוך תוך כדי גם שהוא בפטריוטים הרבה פעמים כותבת לו איזשהו תובנה איזשהו משהו א וזה מת

אונליין כזה כאילו ככה הוא קורא וישר אה

כן כמובן הוא מדבר בשם עצמו וזה הוא זה רק יכול להיות איזשהו ניואנסים כאלה קטנים איזשהו אה זה לא משהו שכאילו לא אני המנחה מאחורה

כן לא בסדר לפעמ הנינצים הקטנים הם זה שעושים את המעמד הגדול

כן

אז ברוך השם אסר יקרה לפני שמונה שנים עברת ניסיון מאוד לא פשוט ו ואולי לפני שנגיע לניסיון נדבר על זה שיש לך שישה ילדים ברוך השם וארבעה ילדים ילד בבית רפואה ועוד שניים בלידה ביתית

נכון

וואו אז אני חייבת לשמוע קצת על ה מה גרם לך פתאום לרצות ללד בבית. אם את יכולה ככה לשתף אזה מתאים לך?

כן. א ילדתי ארבעה ילדים בבית רפואה. אני אוהבת שבחבד מגדירים את זה בית רפואה, לא בית חולים, בית יולדות. והייתה איתי תמיד מיילדת מקסימה שלבותה אותי, אבל א תמיד משהו היה קשה לי בזה שהצוות מדי פעם ככה מתפרץ לחדר הלידה והם אומרים מה לעשות והם כאילו פתאום השקט מופר כשיש את הכניסה הזאתי כזה טוב אז אני נכנסת כאילו עכשיו בוא נעשה את זה בוא נעשה מוניטור בוא נבדוק בוא כאילו זה כל פעם הפר לי את השקט שלי עם עצמי. הייתי זקוקה מאוד לפרטיות. בנוסף לזה גם הנסיעה לבית רפואה כשאני א אני יוצאים מהבית כשיש צירים חזקים

ואז הנסיעה יש הרבה נשים ואני בתוכם מפסיקה את הצירים.

וואי ממש מסכימה. כן.

כן.

ואז את צריכה איכשהו להיכנס מחדש לכל התהליך. אז את מוצאת את עצמך בעולה את הקומות בבית רפואה היום שאנידוה אני יודעת שזה לא נכון לעשות את זה אה את הריצות האלה ואת הניסיון לקדם היום אני יודעת שצריך שקט המון המון שקט ופרטיות אבל זה מה שבעצם ביקשתי כשחלמתי על לידת בית הייתה איזה אחת מהלידות נראה לי בלידה השלישית שלא ידעתי לאן אני לאיזה בית חולים אני אלך ואמרתי בשביל מה אני בכלל צריכה ללכת רגע, יש לי פה ב למה למה אני הולכת בעצם? אני רוצה בסך הכל ללדת, תנו לי, אני יכולה ללדת, רק צריכה מיילדת ואני לא צריכה את כל הסגה הזאתי ממש

ואבל כמובן לא אי אפשר ככה מעכשיו לעכשיו אז באמת ילדתי את ארבעת הילדים בלידות מקסימות אה בבית רפואה ו ואחרי הלידה הרביעית ממש כיוויתי שאני אצליח איכשהו להגיע למצב מצב שאני זוכה ללדת בבית והכרתי חברות, נשים גם תוך כדי הלימודי טיפול הכרתי נשים שילדו בבית וממש קינתי בהם גם שרציתי את זה גם וזה התהליך שלם של א לפרגן לעצמי את זה לאעז לא שיתפנו שזה שאני הולכת ללדת בבית חוץ מאת ההורים שלי ש ככה אני שיש להם לב פתוח ויכולת החלה לכל מיני

תופעות מעניינות שכ

תופעות מעניינות אבל כאילו את ההורים שלי וכאילו רק אחרי שהייתה הלידה אה ידעו שילדתי בבית והחוויה הייתה פשוט גן עדן עלי אדמות כאילו זה גם

מאוד ריפה את החוויות שבכל זאת למרות שילדתי לידות טבעיות ושמחות וטובות ברוך השם אבל החוויה שלה המטלטלת שלה להתערבות היא ממש התרפאה מהיכולת שלי להיות עם עצמי ועם הפרטיות שלי וכל כמובן היה באחריות מלאה עם ציוד עם רופא מיילד מאוד מקצועי

שגם יודע לתת את השקט וגם לוקח את האחריות על כל האירוע הזה וזה היה ממש קסם זה ממש היה טוב אני מהרגע הזה חשבתי שמעכשיו ועד עולם לעדות לבית חולים אצלי לא ישתלב היה לי רק סוכיה אחת לפתור מה יהיה עם הבנות שלי כי הם כנראה גם ירצו ללדת בבית אולי הבעלים שלהם לא ירצו את זה אולי כן אולי לא איך נפתור את זה אבל אני חשבתי שאני במסגרת לידות בעזרת השם שאני אהיה גם בריאה לאורך יושנים אני גם לא יבוא לבית חולים

אבל מסגרת לידות אני סיימתי עם בתי חולים זהו גמרתי

תודה להשם

אז ברוך השם שתי הילדות באמת ילד בבית זה היה תענוג אילאי ממש חוויה מתקנת לעומת מה שהיה לך בבית רפואה ממש.

ומה קרה בעצם בלדה השביעית שזה היה לפני שמונה שנים?

אז א בהריון השביעי מתחילת ההריון א באולטרסאונד הראשון ראו שיש איזשהיא בצקת קלה סביב העובר ואמרו לי לבדוק את זה. יכול להיות שזה יספק וזה שום דבר אבל יכול להיות שאולי מעיד על איזשהיא בעיה. אז באמת הייתי כמו ילדה טובה קבעתי תור ללכת לבדוק לעשות איזשהו אולטרסאונד אגב אני הזכרת שהאולטרסאונד הראשון שהלכתי לעשות אחרי שאמרו שיש איזשהי בצקת קלה א והלכתי לעשות אולטרסאונד גם עם המשהו עם התכנאית לא היה לי נעים לא היה לי נוח כאילו משהו יותר כזה שוב פגשתי את החוויה הזאתי שיכולים א לתת לי פקודות כזה על עצמי וזה היה מאוד מאוד לא נעים וגם אמרתי לעצמי איזה מזל שאני יולדת בבית. אני יולדת בבית. אני חופשיה

מההתמודדות הזאתי. זהו. ו ואז באמת הייתי צריכה לקבוע תור לסקירה א מיוחדת, מכוונת, כדי לראות אם יש איזשהיא בעיה. זה כן, עסב לי דאגה, כן, הרגיש לי משהו לא טוב. ואם בעריונות הקודמים הייתי רגועה רק בהודיה ואיזה יופי והכל מקסים בהריון הזה הרגשתי שעומד לבוא איזשהו ניסיון איזשהו משהו פחד שאולי ילד לא בריא יגיע ועבדתי על עצמי ואמרתי לעצמי אני בוא נהיה עם הכאן ועכשיו עכשיו אני ברעיון עכשיו אני מרגישה טוב עכשיו הכל בסדר אני אדאג כשאני אראה שיש איזשהי בעיה בפועל

אבל זה בעקבות מה שאמרו אמרו לך שיש בצקת סביב זגיע ליך סתם

נכון לא משום מקום אבל יכולתי ללכת על הקונספט שזה בטוח יעבור כי היה לי בעבר א חוויה שאמרו לי שיכול להיות שיהיה משהו

א ואמרתי לא לא מרגיש לי הכל יהיה בעזרת השם עצי את הבדיקות שצריך באמת לא היה שום דבר הכל בסדר

ל פה משהו הרגיש לא טוב הייתה דאגה גדולה והרבה עבודה להיות עם הקן ועכשיו, עכשיו תהיי, תגדלי את הילדים, תשמחי, תעשי מה שצריך. בדרך לאולטרסאונד הזה המיוחד שהייתי צריכה לעשות איזשהיא סקירה מכוונת כזאתי כן עלתה שוב פעם ואם זה יבוא לי בפרצוף שמה ומה יהיה אז אמרתי עכשיו עכשיו זה בסדר עכשיו וישבתי חיכיתי שעה בתור ככה משמיים שעה וכל הזמן אני כאילו עם עצמי עכשיו הכל בסדר יכול להיות שעוד מעט יגידו לי משהו שלא בסדר עכשיו בסדר ונושמת ככה ואז שאני באה לרופא סוף סוף שעה טובה להיכנס לבדיקה. אז הוא מסתכל, רואה את הקוד בדיקה ואומר, עכשיו סקירה? אני לא עושה עכשיו סקירות. אני לא פנוי עכשיו לסקירות. כזה מה זאת

אומרת? כאילו אבל אני קבעתי תור ואני עליי כמו אני כמו ילדה טובה, באתי בזמן ועם הקוד המתאים וזה מה לא היה ברור מה קרה שם, אבל לא היה בר. יצאתי משמיים, יצאתי לרכב אחרי שעה המתנה והרבה מתח וממש בכיתי כזה, נפגעתי והיה לי קשה גם כי עד שאני כבר מגיעה זה לא היה קרוב לבית עד שאני באה ובודקת ובשבילי את מבינה שאם אני יולדת בבית אני לא כל בעיקר רצה לעשות זה בכיף

זה היה בחירה לקחת אחריות ולעשות ופתאום הוא ככה מנפנף אותי כזה הוא לא עושה עכשיו עוד ניסו לשכנע אותו כזה הצוות אבל מי רוצה להיבודק אצל רופא שמנפנף זה לא נעים ישבתי באוטו וככה אמרתי ריבונו של עולם אני עושה השתדלות לראות מה יש פה לראות לדעת כי הסבירו לי גם שזה חשוב שאם יש משהו שאפשר שרופא ילדים מחדר לידה יכול להציל לעזור אז צריך בשביל זה לדעת מראש זה חשוב זה כן חשוב הבדיקות האלה אני עושה מאמצים לדעת וזה לא קורה אני לא מצליחה אתה לא רוצה שאני אדע מה יש שמה אז אני לא אדע אני אמשיך בחיים שלי ואני אבחי בסדר עד ש עד שיהיה מה שיהיה. כל הזמן התפללתי גם שאם זה בריאה שאולי תסבול פה בעולם שהשם ירחם עליה

שהיא לא תבוא פה לחיים של סבל כאילו אם זה בריאה בריאה ושיהיה לה טוב וזה אז שתחיה ואם לא אז תשחרר אותה קח אותה קח אותה בחזרה למקום שכולו טוב מצד שני כל הזמן היה לי קונפליקטים עם עצמי אמרתי רגע ואם השם רוצה שתגדלי ילד עם א עם איזשהיא מוגבלות איזשהיא פגיעה אז אמרתי בסדר בסדר? אז בסדר. מה שתיתן לי ורק תיתן לי כוח. כאילו הייתי כל הזמן בדיון איתו עם הקדוש ברוך הוא והייתה עוד איזשהי הזדמנות שגם היה נראה לי משהו לא תקין. אז ביקשתי תור מעכשיו לעכשיו והגעתי למרפעה שהכל דממה. אמרו לי שאני יכולה לבוא עכשיו. ובסוף הגיע מקצה המסדרון פתאום איזה בחורה צעירה שאמרה מה את צריכה? בואי אני אבדוק אותך אז שאלתי אותה

ככה בעדינות מי מי את מה התפקיד שלך אז היא אמרה אני רופאה כנראה רופעה צעירה מאוד נחמדה שאלתי למה כל דממה מה אפילו מזכירות לא היו שם מסתבר שבדיוק כשאני באתי אחד הרופאים נפטר כנראה במפתיע וכולם הלכו ללוויה והופה הזאתי היא בדקה אמרה הכל בסדר ואני אומרת לה מה שחווית היא אמרה יכול להיות עכשיו הכל בסדר ואני ממשיכה עלה

וואו זה הרגיע אותך

כן כן, הכל בסדר. כן.

אה אז בבוקר אחד, זה היה למחורת ערב קודם נתתי הרצאה לנשות המושב שאני גרה בומו בית חלקיה. זה היה כזה מקסים וטוב ואני ככה קמה בבוקר לשלוח את הילדים למוסדות החינוך ופתאום אני לא מרגישה כל כך טוב. פתאום ככה משהו לא ברור. זה שבוע 26 אז אני לא חושבת על האפשרות של צירים.

נכון. אבל אני ככה אני זוכרת שהילדה שלי עוד רצתה איזשהו משהו ככה לפני שיותרם תלכו אני לא כל כך מרגישה טוב יאללה תצאו להשעה ונשארתי עם שלושת הקטנים

א שלושת הקטנטנים שלי שהיה צריך לארגן לאגנים עדיין עם פיג'מות אבל אני רואה שאני קולטת שאולי אני בצירים ואני מאוד מבולבלת זה גם חלק מה מהסיטואציה הזאתי של צירים פתאום ב באמצע החיים כן

אני מתקשרת לאמא שלי ומתקשרת לאחותי שברוך השם גרה לידי באותו מושב שמגיעה מהר ו יש לי שכנה מיילדת שאמא שלי קוראת לה לבוא אלינו האמת שהיא לא ידעה למה קוראים לה כאילו היא באה היא ידעה שקרה משהו במשפחה ושהיא צריכה לבוא אולי מישהו פתח את הראש אולי משהו לא יודע מה

זה יראה וגם גם אני הייתי מבולבלת כזה ולא כל כך ראו עליי גם שאני בהריון אז אמרתי לה שאני שאני בהריון ושמשהו לא נראה לי היא באמת אמרה בדקה ואמרה וואי את בלידה ממש בלידה

בלידה

כן את לא לזוז

זה היה צירי לחץ בגלל זה הרגשתי מאוד לא טוב כאילו משהו

אבל לא הרגש שזה צירי לחץ כן הרגשתי אבל לא פירשתי את זה שזה צירי לחץ כאילו אמרת ממש לא לזוז בכלל

כאילו ל לככה תוך כדי הם ארגנו לי את הדברים מה שאני צריכה לקחת איתי. אחותי לקחה את הילדים הקטנים לשכנה טובה שדבר ראשון להזיז אותם מה מהסיטואציה. הזמינו אמבולנס. זה ה די זה די דרמטי שמזמינים אמבולנס. ובשבילי שאני רגילה ללדת בלידת בית, שכחתי לציין פרט מאוד חשוב. רגע, א, אחד מהטלפונים שאני עושה, חוץ מהתקשר לאמא שלי ככה להתייעץ מה לעשות, אני מתקשרת לרופא המיילד שלי של הלדות בית, לשאול אותו מה עושים, אם יכול להיות שיש לי צירים. אז א הוא אומר, כן, יכול להיות לכי למיון. ואני כזה למיון. אני אני מפחדת מהם, אני ממש לא רוצה ללכת. הם ילחיצו אותי סתם. אז הוא אומר לי, תלכי ואת תראי שזה הזמן שלהם לעזור לך.

את תראי שהם יעזרו לך ואת תסתדרי. זה רגע מאוד מכונן. כי אם אמרתי קודם שאני חשבתי שאני גמרתי עם בית חולים ושאני יותר לא צריכה ואני לא אבוא וזה היה לי מזה רושם לא טוב, פתאום הגיע רגע שאת חייבת ללכת לשם למקום הזה. ובוא נראה מה השם יזמן שם איזה קושי זה כי אתה מגיע למקום שאתה ממש לא רוצה להגיע אליו ועוד במצב כל כך כל כך כל כך רגישי ו

ממש

ולא פשוט

אז חסד השם שהשכנה שלי שהיא מיילדת א א הייתה איתי והיא באה איתי לשמה א והיא הבינה את הסיטואציה אפילו שהיא לא בקטע של ידות בית ולא מיילדת בית ולא כלום היא אמרה לי שכשנגיע לשמה אני אראה יחכה לי הרבה צוות ושאני אעצום עיניים שאני לא תעצמי שנגיע בכניסה לבית חולים פשוט תעצמי עיניים ושמעתי לה את הולכת עם האלונקה את כל המסדרון עד שאת מגיעה לחדרי לידה וזה כזה מביך וזה פשוט עוצמת עיניים אני לא רואה מה קורה אני עם עצמי מאוד אה עם עצמי בסיטואציה מלווים אותי הרבה אחותי מגיעה איתי וההורים שלי בשלב מסוים מגיעים ובעלי מגיע בטיסה הוא כבר הגיע לעבודה הגיע עם רכב של הבוס כאילו הוא נוסע בתחבורה ציבורית לעבודה כאילו ממש

כולם מגיעים אבל אני לא ממש רואה מה קורה סביי אני בעיקר עם עצמי ועם בורא עולם שהוא איתי שהוא מביא אותי לכל הדבר הזה ו המיילדת ישר שהגיעו כל הצוות היא דבר ראשון כל אומרת אסתר רגילה ללדת בבית, היא רגילה ללדת בשקט. אז ברשותכם נחשיך פה אפילו שאני לא לו דקה לו דווקא צריכה את החושך. מצב חירום לידה שכל כך הרבה מתח והם הכשיכו את החדר ודברגו בשקט. אני זוכרת שמסביבי כמה אנשים ברגעים שאני פותחת את העיניים כדי לדבר איתם אבל הם לא מסריעים לי. הם לא מלחיצים אותי יותר מדי. הם כן שאלו הרבה שאלות שזה קטע שכזה תמיד אוף אין לי זמן עכשיו לשאלות האלה. אני בצירים אבל זה היה צריך לשתף פעולה מה שצריך. אנחנו רוצים פה

באמת להציל לחיים, להציל את החיים של העובר, להציל את החיים שלי ו ומחברים אותי כאילו אני שרגילה ללדת עם תנועה ולעשות מה שאני רוצה בלידה, ללכת, לבוא, להיות בפרטיות שלי. אני מחוברת לאינפוזיות בשני הצדדים, באחד הבשלת ראות, באחד עיכוב של הצירים, אמרו, "נתנו לך משהו שיעקב את הלידה." אני אומרת, "כן, כן. ואני מרגישה את זה ממשיך. כאילו הגוף לא מקשיב לעיכוב אבל אין לי אפילו מוטיבציה להגיד שעדיין יש צירים יש מוניטור שיראו אני מגלה אגב כל מיני דברים שלא היו כשילדתי את הילדים ב הראשונים שלי בבית חולים

שיש כל מיני דברים להקלה למשל אה

א אולטרסאונד חיצוני לבדוק פתיחה זה חוסך מלא צער א אומרים לי פתאום שיש את זה שמה שיא הנעימות וכל מיני דברים שאפשר להקל העולם התפתח מאוד א מאז ו ואני ככה כמה שעות כמה שעות המון המון תפילה זה אבל זה תחביב שלי כאילו זה לא ההגדרה הנכונה התחביב אבל אניב שלך להתפלל אני והקדוש ברוך הוא זה איך אני אגיד את זה בלי גאווה? תגידי, נשמע טוב כמו שאת אומרת,

אני עוברת כמה שעות, אני חושבת אולי איזה ארבע שעות, אני לא יודעת בדיוק כרגע לאמוד, שכל הזמן יש צירים מאוד כואבים ואני לא יכולה להיות בתנועה כי אני צריכה להיות ממש כל הזמן תחת בקרה וואני פשוט נושמת ומנסה איכשהו לא זה בעצם פעולה הפוכה אם בדרך כלל את רוצה לקדם את הלידה ואת א משתפת פעולה מנסה כל הזמן להרגיע, לנשום ולהרגיע את הגוף שיתן לתינוק הזה להיות כמה שיותר מוחזק שהוא כל אמרו לי כל שעה משפרת את המצב שלו ואת הסיכויים שלו ו ואני מדברת עם הקדוש ברוך הוא בינתיים מתפללת על כל העולם ואשתו אנשים שממש על הסביבה שלי על הילדים שלי על האחים שלי על על עם ישראל המון

זה רצון מאוד

גדולהן אז א בזמן הזה הרבה הרבה מאוד ממש כמה שעות של א של א על כל העולם על עם ישראל זה היה לפני שמונה שנים שכל כך מבולבל שהשם יעזור שיהיה איזשהיא א ככה איזשהיא הומלה הארץ דעה את השם שיהיה איזשהיא בהירות לעם הזה ושנזכה לגאולה

ופתאום יש התפרדות של אחת ככה נכנסים ואומרים אה א ככה הם אומרים צריך ללכת לניתוח וואי

ו אני חוזרת רגע אחורה שבזמן של הצירים עוד תוך כדיפלו לי את החדר כזה חשוך והם מראים לי בדלת מצביעים לי לדלת ואומרים לי את רואה הוא מנהל הפגיעה שלנו את רוצה להכיר אותו הם רצו לתת לי תקווה כאילו שאני אגיע לפגיעה תינוקות בשבוע 26 לפעמים שורדים כן

ואת רוצה שהוא יספר לך על מה שיכול להיות וזה אז אני אמרתי לא כשאני אגיע לפגיע אני איפגש איתו בתוך תוכי אני טוהה אם אני אגיע לפגיע כאילו אני לא מרגישה שאני

באמת

אני אומרת אם אני אגיע לפגיע אני אז אני כי אני אין לי את היכול אני מאוד מאוד מיוסרת אז אני לא יכולה לשמוע עכשיו א וזה היה מחבה מאוד יפה מצידם היה מאוד יפה שהם ניסו לחשוב כן איך לעודד ואיך אה

גם החברה שלי שהגיעה איתי המיילד כל דבר הסבירה לי ו זאת הייתה חוויה טובה מאוד

חוויה מתקנת למה שעברת אז או בתי רפואה

כן הקדוש ברוך הוא הביא אותי לבית חולים בלידת חירום ולחוות את החוויה כאילו בואי תראי בואי תראי משהו אחר שלא תהיי קיצונית מדי שאתי שאת תוכלי לשלב בחיים שלך

שיש פה גם רגישות

בבתי חולים יכולה להיות רגישות מאוד גדולה

אמ

ובעצם זה מה שעזר לך אחר כך שאת נהיה דולה בעצם לקבל את זה שאנשים רוצות לרדת בבית רפואה ואם לקחת פידורל ולקחת דברים שכביכול את אישית נרתעת מהם או פחות בוחרת בהם לאפשר להם את זה כי יש גם עוד חוויות יש עוד תחושות

אפילו זה מעבר ללאפשר לפעמים יולדת שואלת את בעד הפידורה לא נגד אז אני בעדך אני בכלל זה לא קשור כאילו אם אני בעד הפידורל זה באמת צריך להיות מאוד א אשבה למצב של היולדת ואני שמה בשביל להיות בשבילה מה את בוחרת אני אעשה מאמץ מאוד גדול להביא להפידורל אפילו אם זה הרגעים האחרונים של הלידה אם זה מה שהיא רוצה אז שהיא תקבל הפידורל

מאוד מאוד חשוב הדבר הזה שיהיה לה חוויה נעימה טובה כל אישה מה שהיא מה שהיא עוברת. אז א מחתימים אותי על ניתוח. אני ככה אומרת לאמא שלי א אני לא מפחדת. זה מה שהשם הביא בעזרת השם. אני לא אני הולכת בלב שלם עם הנסיבות. מה שהקדוש ברוך הוא מזמן זה באמת תוך דקות ספורות תמיד מתארים את זה תוח כיסרים מריצים את המסדרון וזה. אז לא הלכו איתי בנחת מהר. מאוד ענייני. היו מאוד כאילו רגעים רגועים וענייניים. נכנסת לחדר ניתוח ובגע לפני שמחברים אותי להרדמה שזה הרדמה מלאה מאוד מהירה אז אני כן לרגע אחד מפחדת ואני ככה אומרת רגע מאיפה את יודעת שאת חוזרת לחיים אחרי זה יכול להיות שלא לקחת את זה בחשבון לא כולם מתעוררים בהרדמה ואני נזכרת שלא התפעלתי שחרית בבוקר הזה כי קמתי לצירים זה מה שחשבת

לא על התפילה עצמה אלא על ה שאני רוצה משהו כאילו אמנם התפללתי כל הצירים דיברתי עם השם אבל לא אמרתי ברכות השחר כאילו לא לא היה את זה ויכול להיות שאני אלך עכשיו מהעולם אולי אולי אני לא יודעת מה יכול להיות זה הכל שניות ממש רגעים הם תוך כדי מארגנים וממש מאוד שקויים בעצמם ואיך כמה שיותר מהר להרדים אותי ולהוציא את התינוק כמה שיותר מהר. אז תוך כדי שאני שמרדימים אותי אני ממלמלת אלוקי נשמה שנתת בתאורי שאם אני מחזירה שזה יהיה טהור כמה שאפשר פשוט ממלמלת את זה כזה כמה שאני יכולה תוך כדי שמחברים אותי ו נרדמת לא מרגישה נרדמת אני בעצם מתעוררת מתעוררת חדר שקט חדר עם אור אור, לא יודעת איך היה שמה, אור יום, אור

טוב כזה. נמצאת לידי איזשהו אחות כנראה ומרדים כזה, אומר לי, תתעוררי. אני מתעוררת, אני אומרת, "ילדתי." אה אומר לי, "כן, ילדת. מה ילדתי? ילדת בן אני לא ידעתי מה יש לי. ילדת בן, אמרתי, ומה איתו? מה? אני לא יודע. מטפלים בו. תכף יגידו לך." וככה אני הולכת לחדר התאוששות שמה הרבה כנראה עומס הרבה מתאוששים מניתוחים

את זכרת בדיוק מה עבר עלייך את הלידה כאילו איך שהתעוררת

שהתעוררתי מה איפה אני נמצאת ושאני בלידה

איפה אני נמצאת ושה התחילה לידה וכןות שלי יסנת ישר

ישר לעניין ישר התעוררתי

וזכרת גם את הרגעים האחרונים שאמרת לעצמך אולי אני לא אתעורר זכרת גם את זה

אמ לא זוכרת הייתי מאוד שמחתי להתעורר אני חיה אז יכול להיות שכן זכרתי

אני זוכרת כאילו את שהחדר היה מואר כאילו יש חלון לא נראה לי שיש חלון בחדרי ניתוח אבל אני לא יודעת או טוב כזה

והייתי בטוב ממש הייתי בטוב וברוך השם כי אחרי מרות של צירים מטורפים של כמה שעות כל הזמן כל הזמן פתאום היה לי מנוחה וילדתי

ומעכשיו עכשיו השם יעזור. אז לוקחים אותי לחדר התוששות שיש שמה הרבה אנשים שאני אני חצי מטושטשת עדיין מההרדמה ומסתבר שהייתי שם המון זמן. אה רק שאני כל פעם נרדמת. אני עדיין עם השפעה של הרדמה

וכל בערך איזה חצי שעה מאיר אותי המד לחץ דם שמוד את הלחץ דם וזה מאיר אותי וכל פעם אני רואה משהו אחר סביבי ונרדמת חזרה אני רואה שיש שמה עומס וש וש וכל פעם אני שואלת את מי שניגשת אליי את האחות אני ילדתי אני את יכולה להגיד לי מה עם התינוק שלי והיא אומרת עוד מעט עוד מעט את המשפחה שלך תיכנס. אני אני לא עוד מעט אני לא יודעת. אני אברר לך אני אברר לך. אני גם זוכרת שמולי ראיתי א זוג שממה שיכולתי לראות אני מבינה שהם יצאו מלידה מניתוח קיסרים, מלידה, חדר התאוששות של אחרי ניתוח, אבל האישה ילדה ואיזה שמחה והבעל מדבר עם הילדים ואני שמחה. אני אומרת, איזה יופי, נולד שמה תינוק בריא. מברכת אותם בתוכי, בליבי,

כאילו וואו, זה ממש שימח אותי לראות שהנה אישה ילדה רגיל והם שמה והכל בסדר. ואחרי כמה זמן אני שומעת את האחות האחראית שמה, אומרת שהיא מבקשת, אפילו שלא נתנו לבני משפחה להיכנס לשם, כי היה בלאגן, מבקשת שבעלה של האישה הזאתי יכנס. ואני מקווה שהיא מתכוונת אליי. ו בעלי נכנס ואני רואה שהוא שבור כאילו מצד אחד כאילו בא להיות איתי מצד שני הוא בצער כאילו מצטער אז אני אומרת לו מה מה קורה זה אומר לא יוצא לו מילים אבל הוא אומר נפטר ו כאילו אני התגובה שלי הייתה ברוך השם כי כי אני מבינה שכנראה הוא אמר לי הוא הספיק להגיד לי ככה הוא היה מאוד מאוד מאוד פגוע והוא נפטר

ואני אומרת כאילו זה מה שכל הזמן התפללתי כאילו אמרתי ש שלא יסבול שלא שלא יבוא לפה עכשיו לסבול חיים שלמים ברגע שהוא אמר לי את זה מבחינתי זה היה כאילו סגירת מעגל שעשיתי את התפקיד שלי עריתי את התינוק הזה הוא היה אצלי ממש שהיה לי שלם הרגע הזה כאילו רגע של א זה זה היה רגע טוב זה היה בשורה של אם הוא היה אומר חי אז הייתי מתגייסת לחי ואם א וככה לא אני מוצאת את עצמי צריכה להתמודד עם אה עם התאוששות מקיסרי שזה לא כל כך קל על מסתכלת על יולדות אחרות שהם צריכות לטפל בתינוק חי קיסרי זה באמת א מורכב ושם נותן כוחות לכל סיטואציה ולכל מורכבות לאיך שזה ואני חוזרת לצוות של הבית חולים לא אפילו ציין שזה הסוותה

באשדוד הבית חולים היה אז חדש שנה ראשונה שלהם נראה לי היו כל כך אמפטיים וכל כך א עם אינטליגנציה רגשית גבוהה שזה זה ממש הפאים אותי. פשוט הבנתי מה הקדוש ברוך הוא, למה הוא הביא אותי לשמה בעצם לעשות הכרות מחדש עם העולם הזה של עידות בבית חולים ושג ללדת ואפשר ללדת טוב. יצא לי מכל החוויה הזאתי חוויה א טובה. אמנם

וואו זה אומץ להגיד דבר כזה.

זה פשוט זה מה שהרגשתי. כאילו הרגשתי שהיה לי טוב שם. הייתי כהובה מאוד וגם היה לי צער יותר ככה לא עזבו אותי לרגע המשפחה הייתה איתי כל הזמן ו

איך את מסבירה את זה שאת מסתכלת על זה עכשיו בדיעבד ואת אומרת נתה לי חוויה טובה על משהו שהוא שהוא עובדן איך מגיעים למקום הזה שאפשר אפילו לחשוב כן הייתה לי חוויה טובה

כי אני מפרידה כאילו הלידה עצמה ה החוויה אני בעצם מפרידה את הכאב מהסבל. כאב וסבל הם לא אחד. כאב לי מאוד והיה לי קשה, אבל לא סבלתי. כאילו לא אחרי הקיסרי סבלתי זה. כן. כי גם הייתי צריכה להתמודד, לקלוט איפה אני, מה אני. זה גם עבר פתאום מהריון ללידה, אבל אין תינוק. את צריכה להתמודד עם זה. זה לא היה כל כך פשוט, אבל א זה הרגשתי מושגחת מאוד, מאוד מאוד מושגחת שהקדוש ברוך הוא איתי ושעושה הכל לטובה וברוך השם זכיתי שיש לי שישה ילדים בבית. ברוך השם לפעמים קורה שזה הרעיון ראשון ואז זה שבר

באמת מאוד גדול פה זה היה הוא ילד שלי רק חצי שעה הריון וחצי שעה של אחרי לידה זה מה שהנשמה הזאת הייתה צריכה ממני

אחרי זה כבר אה

כבר המקום הזה של האמונה נתן לך הרבה כוח להתמודד עם הסיטואציה הזאת

המון כן לא לא יכולה בלי אמונה גם כשאני מטפלת גם שאני נפגשת עם נשים לא דתיות בקליניקה ובלידות אני האמונה היא חלק מהטיפול היא חלק מה לא בתור א עטפה אלא פשוט מתוך התבוננות לראות מה מה התפקיד שלי פה מול הקדוש ברוך הוא

ודת זה נורא מעניין כי הרבה פעמים שאני מראינת נשים שהם עברו התמודדות מאוד לא פשוטה אז פתאום אחרי הם לא יכולות לחזור למה שהם עשו קודם אלא משהו אחר נפתח בחיים שלהם ובעצם מאז החלטת ובחרת להיות דולה. נכון?

נכון נכון. האמת שלדות ליוויתי עוד קודם. יצא לי א ללוות לידות קודם, אבל ממש להתמקצע בזה ווללכת להיות עם אנשים בחווית לידה, ללוות אותם לפני תוך כדי ואחרי. זה ככה בא אחר כך. גם ברוך השם הילדים גדלו. כן,

אחרי הלידה הזאתי לא ילדתי עוד שוב, גם כי הייתי כבר א בגיל יותר מבוגר, כבר הייתי 38 וצריך להתאושש מקיסרי. אז אחרי הלידה הזאתי א נשארתי עם השישה ילדים, ברוך השם,

ברוך השם

שהם ממלאים. והנה אני פנויה לתת גם מהמקום הזה, גם מכל החוויות שעברתי של הלידות היותר התערבותיות והלידות בית והניתוח קיסרי. מכל האוסף הזה ראיתי שאני יכולה מאוד לתמוך ולעזור לולדות והיה לי מאוד מאוד כיף להתמקצע בזה ולהביא את הטוב הזה לנשים אחרות. וואי סתם ממש אני נהניתי לדבר איתך באמת ואני בטוחה שהשיח הזה יתרום לועוד הרבה נשים אחרות שיראו את הרעיון אני בטוחה

ואני חייבת להגיד לך שאני הכרתי אותך רק מעכשיו

ויש לך כל כך הרבה דיברת המון על איזונים ותודעה וכולי אבל באמת באמת יש לך מין שלוות נפש מאוד עמוקה שזה מרגיש שלא משנה מה את עוברת ומה זה איך איך שאמרת בדיוק ש שקרה מה שקרה ובעלך הודיע לך את אמרת ברוך השם זה זה לא זה לא מובן מאליו בכלל. אז יש לך את השלות נפש הזאת ואני חושבת מישהי שידעו לה כי אני חושב אני אומרת את זה במיוחד בתקופה שלי כן במצב שלי שאני אומרת נשים ברן דווקא מחפשות תדו לו את הרגועות השקטות השלבות האלה שבאמת הם יכולות להעניק להם את המקום של הביטחון אז וגם בתור מטפלת אז אני בטוחה שמצאת את היעוד שלך במקום הזה כי יש לך כל כך הרבה מה לתת לאולם באמת וגם מבחינת הידע שלך ומה שעברת והניסיון חיים והאמונה שהיא עמוד התוך שלך אז בעזרת השם לה באמת עם כל הכשר ברוך הוא נתן לך בעולם אמן

ולכל אנשים שזרת השם שתהי שליחה טובה אמן ואמן תודה לך ותודה על השיתוף

תודה Да.