מכתב פתוח לשבת

שבת אהובתי את הקפסולה שלי המנחמת השומרת את האוגן במרחב מגינה עליי תמיד מגיעה בכל מצב בין מסכות למסכים לחיסונים והסכים בין חממה למלחמה התראות והטילים את מחייכת לי בלב כמו הגרטל מלא פרחים העולם שמדבר שפה שכבר אינני מבינה ואת שולחת כל שבוע את אותה המנגינה מנתקת מן החול הטובעני המאיים בזכותך שישה ימים אני מצליחה להתקיים ואיך שאני כבר לא מסוגלת. האוויר כמעט נגמר. את מתחברת לי לוריד עם מלא חמצן יקר. את הטעם, את הריח, את פיסה של גאולה. מכינה אותי בשטח לסופה של התחלה, מנקה לי את הראש מהפחדים של המחר. מפנה לי את הלב מהיאוש המטר, מתעינה וממלאת. מאפשרת לי מעט להתכונן עד שיגיע יום שכולו שבת.