קצר ולעניין: מי הבריא את הסוסים? - הרב ראובן זכאים HD (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. אנחנו הרי יודעים, אפילו בטוחים גם כן, שהקב"ה מצפה ומתאווה שכל אחד ואחד מאיתנו יתקרב אליו. זה הרצון של הקב"ה. הרי כותב התנא דבי אליהו, אליהו הנביא, יש לו ספר. ידעתם שיש לו ספר שנקרא "תנא דבי אליהו?" הוא כותב שם שיותר ממה שאישה מצפה לבעלה, שאימא מצפה לבן שלה שיחזור ממקום רחוק, הקב"ה מצפה לכל יהודי ויהודייה מישראל שיתקרבו אליו. איך אני יודע? לא רק בגלל שזה כתוב, כי אני באופן אישי זכיתי, ברוך השם, להכיר כל כך הרבה אנשים ונשים שזכו ועשו את הדרך הזו, שזכו והתקרבו, וכולם אומרים את אותו הדבר: הרגשתי שמישהו מוליך אותי יד ביד, שאני לא לבד במערכה הזו, שהקב"ה עוזר לי, מכוון אותי, כמו שחז"ל

הבטיחו: "הבא להיטהר מסייעין בידו." אבל צריך מה? "הבא להיטהר- " צריך שיהיה רצון לבוא: ריבונו של עולם, אני רוצה, אני מעוניין, תעזור לי. ברגע שאדם בא להיטהר, השם יתברך פותח לו שערים. אני רוצה לספר לכם על עורכת דין מאוד בכירה באזור השרון, שגם בעלה הוא עורך דין, שהיא איכשהו התוודעה למצוות טהרת המשפחה, ליופי שלה, לערך העצום שלה, כמה היא חשובה, כמה היא יסודית. אבל, אתם יודעים, מידע ועד לתרגם את זה למעשה, לפעמים הדרך ארוכה. אדם יודע, אדם יודע את האמת, אבל לפעמים לתרגם את זה למעשה, יש הרבה הפרעות. במקרה דנן, בעלה היקר, שלא היה בכלל בעניינים, ואפילו היה אנטי-דת מבחינה מסוימת, הוא לא זרם איתה, מה שנקרא.

היא ידעה שאין מה לדבר איתו. איכשהו גלגל הקב"ה שהאישה הזו יצרה איתי קשר, הפנו אותה אליי, התחלנו לדבר. היא אומרת שהיא עורכת דין והיא גם מתארת לי שיש פה איזו פרובלמה משפטית, שהיא לא יודעת אם היא יכולה לעשות דברים שבעלה לא יודע. כאילו, היא רוצה לקבל החלטה לשמור, היא רוצה לשתף אותו, הרי זו שותפות. בקיצור, התחלנו קצת לדון ולהתפלפל בדיני המשפטים האם זה אפשרי. ואני הבאתי לה איזה "קייס" ככה, הבאתי לה טענות משפטיות מובהקות, כמובן בצירוף זה שהפמיניזם הרי כל כך דוגל שאישה יכולה להחליט על עצמה וכו' וכו.' מאוד מצא חן בעיניה. אמרתי לה: מה אכפת לך? תעשי את את שלך. אל תשתפי אותו כרגע. בינתיים תיקחי את השמירה.

זה עניין שלך הרי. התורה אמרה "וספרה לה," זה עסק של האישה. ובינתיים אל תשתפי אותו. בקיצור, היא התחילה, לא בלב קל, אבל היא התחילה. שוב, כמו שאמרנו, הרי מה זה? מי שיודעת מה זו השמירה, זה לא משהו שצריך לצאת עליו בתופים ובמחולות וברעמים וברקים. היא עושה את שלה בשקט, עושה את המצווה, את מה שצריך, עושה את הבדיקות, מה שצריך. בעלה לא יודע וגם לא מתעניין, הוא לא אמור גם לראות שיש משהו שונה. ואחרי שבוע וחצי, היא מתקשרת אליי, היא כולה מרוגשת. אומרת לי: הרב, תעשה לי טובה, אמרת לי שבינתיים אני אתחיל וזה, אבל מאוד בא לי לספר לבעלי. אמרתי לה: תראי, אני לא יודע. ברור שלא, את לא צריכה להעלים ממנו מידע, אבל את

אומרת שהוא קצת יקשה עלייך ויפריע, אז אולי הוא לאט לאט. מה הלחץ? לא, אני חייבת לשתף אותך. אני רוצה לשתף אותך. -מה? היא אומרת: תראה, אנחנו גרים במושב. ובמושב הזה יש לצערנו גם אנשים שאתם יודעים, באו מהמקומות שהם הפוכים מהעולם העליון, כן? אנשים מאוד בעיתיים, בלשון המעטה, שאפילו המשטרה לא יכולה לעשות הרבה מולם. והם פתחו חוות סוסים, לא פחות ולא יותר, קרוב יחסית לחלון של חדר השינה שלנו. עכשיו, חוות סוסים זה אומר על כל המשתמע. זה אומר ריח בלתי נסבל, זבובים נוראים. היא אומרת: הרב, אתה יודע מה? מה לא עשינו כדי להבריח את הזבובים - מנורות כחולות ושקיות מים ודיסקים הפוכים ו... ומה לא? שום דבר. וכל זבוב זה

מטוס אפאצ'י, זה רעש, זה... כבר נמאס לנו לגור בדירה. כמובן שאנחנו פנינו אליהם, ניסינו לדבר, שלחנו להם מכתבים, שנינו עורכי דין, מכתבים, אזהרות, איומים, תרעות, פנינו לעירייה, פנינו למי שרק יכול להיות, ואין מושיע. אף אחד לא מדבר איתם. והזבובים בבית ממש חוגגים. ואני לא יודעת מה לעשות. התחלתי, ברוך השם, לשמור, הלכתי, עשיתי את המצווה כהלכתה, טבלתי. היא אומרת: אני אגיד לך משהו? זה לא ייאמן. בעלי כבר שואל אותי: תגידי, עשית איזה משהו? אולי פיזרת פה איזה חומר? ריססת איזה חומר נסתר שאינני יודע מה טיבו? אני שואלת אותו ככה בחשש: למה? שמת לב שיש לנו פחות זבובים בבית? היא אומרת: כבר עלה לי על הלשון שאולי זה

קשור, אבל אמרתי: עזבי, לא ניכנס לזה. אני רוצה לשאול אותך הרב: מה אתה אומר? זה קשור בכלל? אמרתי לה: ועוד איך קשור. מניין לי? גמרא מפורשת. הגמרא מספרת שהייתה אישה שונמית שאירחה בביתה את אלישע הנביא. אלישע הנביא, תלמידו של אליהו הנביא, הוא התארח בביתה של שונמית אחת, אישה בעלת אכסניה, שהיא מאוד כיבדה אותו, עשתה לו חדר ונתנה לו מיטה, שולחן, מנורה. וידוע הסיפור שהיא ובעלה נפקדו בבן בזכות הנביא וכו' וכו', אבל יש שמה איזה משפט מעניין של הערכה שהאישה אומרת לבעלה כלפי האורח המיוחד שלהם. מה היא אומרת? "הנה נא ידעתי כי איש קדוש עובר עלינו תמיד." מכאן, אגב, חז"ל הוציאו שאישה מכרת באורחים יותר מהאיש. אישה

יש לה אינטואיציה מיוחדת, היא יכולה לקלוע בול מי הבן אדם, מה טיבו. היא אומרת לבעלה: אני יודעת שהאיש הזה, האורח הצדיק שהגיע אלינו, הוא איש אלוקים קדוש. איש אלוקים קדוש. שואלת הגמרא: מניין לה? מאיפה יש לה את אמת המידה לקבוע? כולנו יודעים שיש גם כאלו שהם שחקנים. איך יודעים שאדם הוא באמת? הרי האדם יראה לעיניים, והשם יראה ללבב. מאיפה היא יודעת שזה איש אלוקים קדוש עד כדי דך? אומרת הגמרא כמה וכמה הסברים, כמה וכמה דברים שהיא ראתה וגרמו לה להבין שמדובר באדם לא רגיל. אחד הדברים המעניינים: שלא נראה זבוב על שולחנו. בית בתנאים של אז, אתם יודעים, ללא מזגן, הכול פתוח, חום, זבובים. בשולחן שלו אין זבובים. הו,

אדם שאין על שולחנו זבובים סימן שזה אדם קדוש, סימן שזה אדם טהור. עד כדי כך. עד כדי כך. מאיפה הראיה, דרך אגב? חשבתי: מה המקור של זה? ידוע שכשאדם חטא את חטא אדם הראשון, אמר לו אלוקים: "ארורה האדמה בעבורך." אומר רש"י על המקום דבר מדהים: מה זה "ארורה האדמה?" תוציא לך ותגדל לך מינים ארורים כזבובים ויתושים וצרעות. אז כל זה תוצאה מחטא אדם הראשון. אדם שהוא קדוש וטהור, הוא מגיע למצב של אדם הראשון לפני החטא, אז לזבובים אין בכלל משא ומתן איתו, אין להם עסק איתו. הוא טהור, הוא קדוש. שלא נדבר על זה שבמקום קדוש אפילו זבוב מבין: פה אין לך מה לעשות. זה אקס-טריטוריה, אתה לא נכנס לפה. חז"ל אומרים: בבית המקדש,

אחד הניסים הכי גדולים, מה? שלא היה זבוב בבית המטבחיים. הקריבו שם קורבנות, דם, אבל זבוב אחד, בלי שום אמצעים למיניהם או מנורות או משהו. תחשבו בקצב הזה שבית המקדש, כל כך הרבה שחיטות וקורבנות, הרי כל רגע היה צריך לשמוע זזז... זזז... אין את זה. למה? כי מקום קדוש, גם זבוב יודע: אתה לא נכנס, אין לך פה דריסת רגל. איש אלוקים קדוש. אז היא קלטה שמדובר באדם קדוש, באדם מיוחד. אגב, שימו לב שהגמרא אומרת שלא היה זבוב על שולחנו. מרן הרב עובדיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, שאל פעם: למה הדגשה "על שולחנו?" שלא נראה זבוב בסביבתו, במקומו. אז הוא מביא לזה, כדי להסביר את זה הוא מביא עוד גמרא,

שהגמרא אומרת: כשהיא אמרה "הנה נא ידעתי שאיש אלוקים קדוש עובר עלינו תמיד," אז היא אמרה לבעלה: הוא קדוש, אבל המשרת שלו אינו קדוש. היה לו משרת גחזי, ידוע עד היום שכשרוצים לתאר מישהו שהוא צמוד לאדם גדול אבל מעשיו לא מעשים טובים, אומרים גחזי. זה ביטוי שגור בפי העם. כי גחזי הזה היה שמש שעשה הרבה הרבה צרות והרבה בעיות לרב שלו, הרחיק תלמידים ולא היה אדם מוסרי. לא נרחיב עכשיו בדמותו של גחזי. אבל מה כן? האישה כאילו רומזת לבעלה: "איש אלוקים קדוש," הוא כן, אבל משרתו אינו קדוש. אומר הרב עובדיה: איך היא ידעה שהמשרת לא קדוש? איך? אז הגמרא אומרת שמה שמשהו בהנהגה שלו היה מוזר. אבל היא אמרה: בוא אני אגיד לך.

אומר הרב דבר פשוט, שלא היה זבוב על שולחנו, הוא אומר: בשולחן של אלישע הנביא לא היה זבוב אחד. אז מה? אולי הבית נקי? אולי אין להם מה לקחת? אולי הכול אקונומיקה? הכול ככה נקי, צח, מצוחצח? אולי הם רואים שאין להם שמה... אין להם מה לקחת משם. הוא אומר: לא. איך זה פרמטר? אם הבית נקי, איך זה פרמטר? איך אנחנו יודעים שהוא קדוש? "משרתו אינו קדוש." השולחן של גחזי היה מלא זבובים, שולחן ליד, הנביא כאן והמשרת שלו כאן. היא אומרת: אי אפשר להגיד שזה סתם בדרך הטבע כי נקי או לא. הנה, שולחן ליד אותו דבר, העברתי שמה את אותה אלונטית, לא משנה. שם יש מלא זבובים, אצלו אין. למה? כי הוא איש קדוש. את כל זה אני אומר לאישה

הזו בטלפון. את יודעת מה? גמרא מפורשת אומרת שכשיש קדושה וטהרה אז אין זבובים. תכף ישאלו אותי: אה, הרב, למה אנחנו שומרות ויש לנו? כמובן שכל אחד לפי הבחינה שלו והדרגה שלו. אצלה, היא עלתה מאפס למאה. אנחנו צריכים להתחזק בדברים אחרים ונוספים, אבל כלפי אותה אישה, זה מאוד קנה אותה. אמרתי לה: עוד לא הגיע הזמן, בואי. מה הלחץ? הוא לא שאל, לא כלום, הכול בסדר. אתם חיים טוב. נהדר. בואי נמתין קצת. בפעם השנייה שהיא זכתה וספרה וטבלה, היא הרימה טלפון ואמרה: הרב, הפעם אני שיתפתי את בעלי כבר. אתה שואל אותי למה? אתה זוכר את הסוסים שהביאו לנו את כל הצרות? אתה זוכר את הניסיונות העקרים שלנו לסלק אותם? היא אומרת: אחרי

שהלכתי בפעם השנייה, זה לא ייאמן כי יסופר, באו האנשים ששייכים לקבוצה אחרת, נקרא להם "קבוצה", כן? שיש להם ריב עם הקבוצה הזו, ופשוט לקחו להם את כל הסוסים והחווה נסגרה. היא אומרת: הרב, זה אחד לאחד. אחד לאחד. פשוט ראיתי את יד השם. זו עורכת דין, אישה שכלתנית, לא מאמינה בכל דבר, אבל אין, היא אומרת: ראיתי כזה נס גלוי, אמרתי: אני חייבת לשתף אותך. בוא, אני אגלה לך מה עשיתי. התחלתי להכניס טהרה הביתה. הנה התוצאות. וברוך השם, אני אומר לכם, לא באגדות, הם חיים באושר ועושר, שמחים וטובי לב. הנה, אנחנו רואים בחוש איך שהקב"ה מצפה לאדם, רוצה שיעשה צעד אחד לקראתו ואז הוא מאיר לו בכזה אור גדול: אני רואה אותך, אני

שם לב אליך. ואם זה מתמהמה, יש כאלה שבאמת חוזרים, מתקרבים, אבל יש בעיות. יש כאלה שאפילו חוטפים כל מיני מכות. זה כבר עניינים אחרים, זה עניינים שהם בכבשונו של עולם. יש אנשים שהקב"ה מעביר אותם עוד מבחן ועוד מבחן ועוד מבחן, הכול תלוי לפי רמת האמונה של האדם. אבל כך או כך, אדם צריך לדעת: רואים אותך, שמים לב אליך. גם אם נותנים לך מכה, יש מישהו שמחזיק במקל, הוא רוצה ממך משהו. יש לי עסק איתך, אני אוהב אותך. אבא שלא מתייחס לבן שלו, לא מחנך אותו, לא אומר לו "כן," לא אומר לו "לא- " הילד שלו אומלל, הוא לא רוצה להתעסק איתו. אבא שאומר לילד שלו "לך תעשה מה שאתה רוצה," זה אבא? זה קשר בין אבא לילד? אבל אם הקב"ה

קצת מדגדג אותנו, אם מעט ואם הרבה, והשם יתברך בעזרת השם יפנה אלינו תמיד ברחמים ובחסדים, אבל צריך לדעת זה אבא, שאבא רוצה מאיתנו משהו. אז ניקח את הסיפור הזה של אותה אישה וניקח מוסר השכל לעצמנו. פשוט כדאי לנו. עבודת השם, קיום תורה ומצוות מביא לנו לא רק עולם הבא, אלא עולם הזה. ותנסו את זה בבית. בהצלחה.