הם בהכחשה והם חולים ולכם יש אפשרות לעזור להם! אפרת ברזל בשיח פתוח על הפרעות אכילה

בפסח לא אחרון זה שלפניו הנו היינו שבוע בעמק יזראל וכל יום הלכתי לסייר בישוב אחר מבית אלפה עד נהלל אז גם פגשתי את תמרת מקסים ומרת זה הישוב הקהילתי הראשון בישראל בטוח מתחילים הפרעות אכילה אבל הפעם הצד הטיפולי הצד המברי זה שהולך קדימה כמה קשורים ההורים מהוא בעצם טיפול נכון ואיך יוצאים מהתופעה הזאת שלום לפרופסור יאל צר שלום מומחית חוקרת בתחום הפרעות האכילה מנהלת את המרכז להפרעות אכילה בבית החולים רמבם חיפה זה שעבר ואוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת חיפה וואו תחום מרתק שבשנים האחרונות כל כך הרבה מידע התווסף ונאגר גם על ידי מופרע האכילה עצמם וגם על ידי אה עולם הטיפול וההתמודדות אנחנו מיחדות ו מייקרות את

הפרק הזה לצד ה חיובי המטפס המבריא המרתק אולי שעוברים האנשים שפגשו את הדבר הזה כדי לשפר את איכות חייהם קודם כל אני שמחה שהזמנת אותי ואני שמחה שאת בת עם גישה שנותנת תקווה כי יש תקווה ממרום גילי אני יכולה להגיד ואחרי הרבה שנים שאני מטפלת בתחום הזה יש תקווה ובהחלט אסור להוריד את התקווה אבל אבל נכון להבין איך התהליך הטיפולי הזה עובר וכמה סבלנות צריך וכמה אורך רוח צריך וכמה נכונה גישה נכונה כלפי הילדה שסובלת נכון גם הילד נכון גם הילד אבל יש לנו אחוזים קטנים במיוחד כשאנחנו מדברים על אנורקסיה וגם בבולימיה באנורקסיה יש לנו אולי 10% ובולימיה 20% יותר ויותר אבל זה בעיקר מחלה של נשים למה ובעיקר מתבגרות

בעיקר מתבגרות אם אנחנו מדברים על המחלות הקשות אז אנחנו מדברים על חתך גילאי באנורקסיה של בין 12 ל-18 שקרוב ל-85 א מהחולות הן נערות בגילי התבגרות ובולימיה זה בערך מ-15 עד 26 אלה המחלות בעצם העיקריות ואולי אני אתחיל במשהו שהוא חשוב לתקווה שזה בעצם היה הכיוון שלך שאני מאוד אוהבת אותו חשוב להבין שבשביל להכים מהפרעות אכילה צריך לטפל בזה מוקדם וצריך ברגע שרואים את הסימנים הראשונים גם אם הם זה הולך לא לכיוון של הפרעה ללכת לעשות הבחנה ולטפל בזה מהר כ כי הפקטור של הזמן משמעותי מאוד ככל שפונים מוקדם יותר כשאני אומרת מוקדם יותר אני לא מדברת על חודש חודשיים אני מדברת על טווח של שנה מפרוץ המחלה שזה מהר שזה

תהליך שלוקח עד שמגיעים למצב שפונים וזה שלב שאפשר מהר מאוד לטפל בזה כמובן שאם מטפלים בזה בחודשים הראשונים אז בכלל אפשר לחסוך הרבה כאב אבל אם מבינים את המשמעות של פנייה מוקדמת יש לזה הרבה מאוד תקווה כי היום יש מודלים טיפוליים למתבגרות והפרעות אכילה ש ממוקדים בשיתוף פעולה של ההורים שאחוזי ההצלחה הם מאוד גבוהים מה שלא היה פעם מה שלא היה קודם לא ידענו על זה היום יש מניואל מבוסס מחקרית שאנחנו מכירים אותו שזה מודל שמשלב הורים ורואה אותם כחלק מאוד מאוד משמעותי בתהליך ההבראה כי בעצם פרופסור לצר בזמן הקצר או בהתייחס להתערבות הטיפולית מן ההתחלה כמה שיותר קרוב לזמן שכה עולים על זה יש קשר בין בין התפתחות

המחלה והאורך שלה כשהיא סודית או לא מטופלת להתערבות המהירה זאת אומרת אתה חוסך כאן מה אני מנחשת א אתה חוסך התקבעות של הנערה סביב הסימפטום שהסימפטומים זה הק ר זה לא ילדה שרוצה לרדת במשקל כי האופנה אומרת אני צריכה להיות רזה ברור שיש השפעות אבל זה בעצם הטעות הכי גדולה שגורמת להשהיה הזו כי חוים את זה עוד ילדה בגיל התבגרות שעשתה דיאטה כדי להיראות טוב אבל המחלה הזו היא מחלה מאוד מאוד קשה ואם מטפלים בה מהר לא מכניסים את הקיבעון שמ ב את הסימפטום שאחר כך נורא קשה להשתחרר ממנו וככל שהזמן עובר קשה מאוד לטפל כי אני אפילו אגיד לך איזה סוד מהחדר הטיפולי אחד הדברים שמאוד מאפיינים נערות עם הפרעות אכילה זה אני

קוראת לזה שלושת ההם קודם כל הם מכחישות את הבעיה הם מטעות את כל סביבתן ו חות את הסביבה וכך נורא קשה להגיד טוב אבל היא בסדר היא מדברת לעניין היא לומדת ה היא נערה כאילו הי מוצלחת היא אוכלת אפילו הנה מאט מאוד אבל ממסכת והחלק השלישי זה ההתנגדות היא תעשה את הכל כדי להתנגד לטיפול ולכן נורא קשה להביא אותה לטיפול אז מתי מביאים כרמות החרדה מאוד גבוהות ורואים שבאמת המצב הגופני הוא מאוד מאוד קשה לכן אני אומרת אם לא באים בזמן כ כל שמחכים המחלה מתקבעת ה הופכת להיות חלק מאוד מאוד אינהרנטי מהחל מהנערה כאיזה מנגנון הגנה ואז הרבה יותר קשה לטפל בזה כי זה מתקבע מאוד והנערה כמובן סובלת מאוד אבל אולי אני אתחיל

ואני אגיד אני לא איך את אמר דיברו על זה הרבה וכולם כבר מכירים את כל הסימפטומים מה זה אנורקסיה אבל חשוב אם מדברים על על הורים לפני שאני דבר מה חשוב להגיד להורים שהפרעות אכילה זה לא קשור לא בגוף לא בצורה ולא במשקל הפרעת אכילה זו מחלה מאוד מאוד קשה שמתבטאת בערך עצמי נמוך בדימוי גוף מאוד קשה בביטחון עצמי נמוך ובקושי בקשרים בן אישיים לכן חשוב להבין שהפרעת האכילה הסימפטום שלה הוא שפה מערבית שבאה ואומרת אני במצוקה מאוד קשה וברגע שההורים מבינים את זה הם לא כועסים עליה הם לא מטיפים למוסר הם לא אומרים לה תאכלי אל תאכלי הם לא אומרים לה תהי רזה אל תהי רזה הם מבינים כמו שכל הורה מבין כשהילד שלו חולה

שהילדה שלהם במצוקה וצריך ל זור לה כי במחלה פיזיולוגיית מי יבוא בטענות חס ושלום תקפה מחלה נטפל את לא השמה מה קרה בד פה קל מאוד בג' ההורי שלנו להגיד מה מה פשוט תאכלי רם זה זהו לא רק ההורים כל הסביבה כל הסביבה אומרת ך תאכלי מספיק וזה בעצם התחלת הטיפול ברגע שהורים מביאים את הילדה השלב הראשון של הטיפול הוא שההורים יבינו שמדובר בילדה שבמצוקה נפשית מאוד קשה יש לה מחלה ולכן כל התהליך הראשוני של הטיפול בעצם עוזר עוזר להורים להבין שזה כמו סוכרת נאורים אסתמה חום גבוה לא עלינו סרטן שאם היייתה להם ילדה שהייתה הגדרה כזו הם היו מתנהגים אחרת ולכן השלב הראשון זה להוריד את האסימון ולהגיד אל תלכו שבי ההתנגדות

ההכחשה המיסוך ההטעיה תבינו שהילדה שלכם חולה והיא לא רק חולה היא במצוקה מאוד מאוד קשה וסימפטום הגוף בעצם בא להגיד במילים תעזרו לי אני שנייה בצד של ההורים פרופסור לצר ואני אומרת זה כל כך קשה פתאום להבין שהדבר הכי בסיסי הורי הוא מזון לתת אוכל כאן מה מגיל אפס כשקיבלנו אותם אנחנו מאכילים אותם ואכלת שתית זה פתאום דווקא בדבר הכי מרכזי שיש בדאגה בסיסית לילד עוד לפני חוגים ושימת לב פתאום פתאום אומרים לי רגע רגע אני צריך לדעת להתנהג עם עם הדבר הזה תאכלי אל תאכלי אחרת אבל גם אני רוצה להכניס כאן אני מניחה שהרבה הורים מרגישים אשמה אולי או אני לא בסדר איך זה קרה לי מה עשיתי לא טוב בתור אמא בתור אבא שפתאום

צומחת לי ילדה כזאת שיש לה דימוי עצמי נמוך שיש לה תחושה שהיא לא מספיק אהובה שהיא לא תראי איזה פרח תראי איזה פרח מה למה היא צריכה להתעלל בעצמה ככה זאת אומרת אם אנחנו מדברות בפרק לורים בואי נרגיע אותם אז הנה התקדם אותי אקי קדמת אותי אני דיברתי על השלב הראשון השלב הראשון באמת אומר בואו תבינו הילדה שלכם חולה היא זועקת לעזרה היא במצוקה אין לכם מה לכוס עליה אין לכם מה לדבר איתה הרבה ולהטיף למוסר ולהגיד לה לא תגדלי לא תתחתני לא תזה לא תביא לא אל תשחו אותה אל תאיימו עליה זה לא עוזר זה רק מקבע את החולי אבל אתם באמת צריכים להתרחק מהחלק של העוצמה של הסימפטום שהיא אומרת לא רוצה טיפול לא רוצה ללכת לא רוצה

לאכול בזה נורא קשה להתמודד רובן מתנגדות נכון רובן לכן אמרתי התנגדות התעיה ו מיסוך ממש מיסוך והכחשה מאוד גדולה שיש פה בעיה כי ברגע שיש סימפטום אני רוצה להיות רזה זה לוקח את כל השליטה ואז הכל תקבע בזה ולכן אנחנו צריכים לשחרר את זה מהר ו זה פקטור המהירות שתאר ד וזה פקטור המהירות השלב השני אם הצלחנו להגיע לזה שההורים מבינים את זה ואז באמת גם יוצא קצת אוויר כי אם ההורים מבינים שהילדה שלהם מאוד חולה יוצאים הרבה הרבה דברים לא לא כועסים על ילדה עם מנגינה או ילדה ששברה את הרגל אוקיי לא כועסים עליה אומרים לטפל בה של נכון אין מה לעשות השלב השני זה מה שאת אמרת ההורים מבינים שהילדה חולה הם מבינים שעכשיו

צריך לעצור את השעון ולעשות את הכל כדי שהיא תאכל השלב השני אני צריכה את ההורים איתי בשיתוף פעולה ובשביל שהם שישתפו פעולה אני לא יכולה לקבל אותם חלשים ושמה היא רעל תחושת אשמה הייא רעל כמו ביקורת לגמרי היא משהו שכפי שאת תארת מה לא עשיתי נכון איפה שגיתי אולי אמרתי לה דברים לא נכונים אולי עשיתי ככה כשהיא הייתה בת שלוש אולי בגיל חמש לקחתי אותה לדיאטנית אולי דיברתי על דיאטות יותר מדי בבית אולי ואולי ואולי ואולי וחטאתי פשטתי ויש רגשי אשם איומים וגם הסביבה לא עוזרת כי גם הסביבה אומרת תראי גברת אז רגשה שם עם רעל ומאוד מחלישים ההורים באים מושים כי הם ניסו הם ניסו בטוב הם ניסו ברע לא הלך הם באים בלי

כוחות רגשה שם חוסר עונים לא מאמינים ביכולת ההורית שלהם הם מרגישים חלשים מול ילדה בת 12 וחי שמקללת אותם וצועקת עליהם תחשבו ילדה רבע עוף בת 12 וחי והם מתים מפחד כי אם הם יעשו ככה היא לא תאכל ואם הם יעשו ככה היא לא תכל שעל מזבח הדבר הזה מונח הקשר ביניהם כי ה מקת לאט לאטן נכון אז השלב השני ויפה שראית את זה זה להוריד השמה לא רק אנחנו לא סתם אנח מורידים השמ אין שום עדות מחקרית ובדקו את זה לעומק כי המודלים הראשוניים מאוד שמו אצבע מאשימה בעיקר על האמא אתם יודעים האמא היייתה קורבן לאורך כל השנים תמיד אנחנו אין עדות מחקרית שבאה ואומרת ההורים הם אשמים אין הזכרת את האמא אני שנייה קופצת אל האבא גם אז אני

אומרת לך בהתחלה תמיד מאשימים את האמא אכך מוסיפים את האבא אתה סבתא ועוד עוד כל מיני כאלה שנמצאים בסביבה אבל אין עדות מחקר מת הרי היום אנחנו כל הטיפולים שאנחנו עושים חייבים להיות מבוססים מחקרית אחרת זה כמו בכל מקצוע ברפואה הרי אתה צריך מניואל גם כשיש שפעת ונותנים לך אנטיביוטיקה אומרים לך קרי חמישה ימים קרי 10ה ימים נכון יש מניואל יש פרוטוקול גם בזה מנסים להפוך את כל הטיפולים לטיפולים מבוססי מחקר והראשונים שבדקו את הנושא ההורי אמרו יש טיפולוגיה של הורים אני אפילו לא אגיד מה היא כדי לא כניס דברים לראש בדקו את זה זה לא הוכרח באו ואמרו לא יש טיפולוגיות כאלה גם אצל הורים שאין להם ילדה חולה ואיין להם

ילדים סימפטומטיים ויש כל משפחה יש לה את הנרטיב שלה ואת הסיפור שלה כאילו הדבר היחיד שמצאו שמשותף לכל המשפחות זה באמת רמות חרדה מאוד גבוהות בהתעסקות עם צורה גוף ומשקל ודיאטות שאת זה אפשר מהר מאוד להוריד כי אומרים אין דיאטות יותר בבית אין משקלים יותר בבית לא מכניסים 0% למקרר זה הנחיות הראשונות אז הדבר השני זה להפחיד השמ חיייבים לגייס את ההורים עם העצמה כי רוב הטיפול ו להעצים את ההורים אז זה הדבר השני אז הנה את התקדמנו התקדמת אז דבר הראשון זה המחלה הדבר השני זה הנושא של הפחתת אשמ הדבר השלישי שא אנחנו אומרים להם והוא אינ בס הוא מוכח מחקרית זה בלעדיכם לא נצליח לטפל בילדה לבד אתם אחד המנועים

העיקריים בהבראה של הילדה שלכם שזה העצמה הכי גדולה אבל גם זה מעביר את האשמה למונח אחר יש לכם עכשיו אחריות אתם לא אשמים אבל יש לכם אחריות מאוד כבדה מפה כן פה מהרגע הזה אחריות הורית כמו הורה שלוקח אחריות לכל ילד חולה אז כשאתה מעביר את את המושג של השמה לאחריות ושאי אפשר בעדך זה כבר עושה סיפור אחר וכשאתה מעביר את הביקורת למשהו שאנחנו קוראים הכוונה זה משהו אחר לגמרי אני מניחה שהרבה הורים מגלים במהלך הדרכה נכונה ומלוה על ידי אנשי מקצוע מתאימים אני מניחה שהרבה הורים מגלים קווי קשר חדשים בזכות ההתעסקות בקשר המחודש עם הילדה נכון שלא היו שם קודם זאת אומרת לא תמיד מחלה עושה איזשהו סיבוב של מחול אחר ויפה

מאוד אתה משנה את המערכת דרך זה שאתה נותן כוח להורים ואתה אומר להם עכשיו זה הזמן מה ניטים לקחת אחריות ולהוריד את כל הלקסיקון שמרעילים אותה דיבור יתר מה שנקרא שאומרים את חופרת לי בראש אין צורך אין צורך זה רק מחליש את ההורים זה רק בכלל ואותם את הילדים ואותם אותם וסוגר אותם בתוך קוראים לזה אפסד כאילו זה נכנס לתוך פעמון זכוכית לתוך קפסולה ואז מתנתק וקשה מאוד לחדור אקשה מאוד לחדור אז קודם כל לא לדבר הרבה דבר שני לא לכוס עליה לא להשים אותה שהיא גרמה לכל הכאוס הזה אם רק תאכל לא לשחד אותה נקנה לך אוטו ניקח אותך לפריז זה לא עובד זה פשוט לא עובד פשוט להבין את האחריות ולקבל הכוונה איך להכיל אותה ולהאכיל

אותה מחדש אוקיי זה בעצם המונח עברנו שלושה שלבים אנחנו נותנים עוד מה שנקרא הרבה הכוונה שאנחנו קוראים לה פסיכו חינוכית כי ההורים לא מבינים את המחלה הזו כמה שאת לא קוראת זה לא אותו דבר כמו שזה חי זה לייב בחדר אצלך בבית נכון אז הפסיכו חינוכי מאוד עוזר גם להבין שיש פה מחלה גם להבין את הקומפוננט שתראי 85% מהנערות עושות דיאטה לא כולם חולות שיש פה איזה גם משהו גנטי לא רק אבל יש פה גם משהו גנטי יש פה משהו שצריך לקחת אותו בחשבון שלא כל אחת נופלת ויש פה משהו שצריך להתערב מהר מאוד אז ברגע שהורים מבינים את כל אנחנו עושים הרבה סיכויי בשלבים האלה אז אנחנו עוברים לשלב הבלא רה יחד נכון זאת הדרכה העורית ש

הדרכה העורית שמלמדת על המחלה שגם היא מגייסת דרך אגב ואני אגיד לך במה היא מגייסת הנערה לא לא את הנערה ההדרכה הר היא מגייסת כי אם אני אגיד לך שהבת שלך עומדת למות את תתגייסי אין הורה שיהיה דיש לזה ואחוזי התמותה באנורקסיה נרבוזה הם יותר גבוהים מכל המחלות הפסיכיאטריות ביחד אז אני מספרת להם לא שקרי זה לא אני מספרת להם אמת ואני מדברת איתם על כמה חשוב לעצור את זה מוקדם ואני גם אומרת להם הילדה שלכם סובלת היא סובלת שפה אני חייבת להבין אחת ול תמיד משהו דרכך פרופסור לצר הילדה סובלת ודאי לא מודה בזה ברור נכון אם אנחנו נכנסים שנייה לעולמה פנימי וברור כל אדם נברא יחידי ויש לו את העולם הפנימי שלו אבל הילדה

סובלת היא מצד אחד מפתחת עולם פנימי מאוד סודי משלה שממלכת אוכל תזונה הרעבה הכאה פיצוי לא משנה היא מצד אחד מפתחת וככל שעובר הזמן כמו שהסברת קודם העולם הפנימי שלה הולך גדל והבר שלו נהים הרבה יותר עבים הגבולות מצד שני היא כן צועקת תעזרו לי אוקיי עכשיו היא צועקת תעזרו לי בצורה מתעתעת כזו שהיא אומרת אל תגעו בי וואו עכשיו למה כי כשיש לנו סימפטום הוא משרט אותנו הוא עוזר לנו כן והסימפטומים ווסת זה הטריקס של המחנ זה אז בדיוק אז כש כשאנחנו באים לטפל אז כאילו אם אני לוקחת לה את הרזון הזה אני משאירה אותה חשופה במצב נפשי מאוד מאוד קשה שהיא לא יכולה לעמוד בו אז זה בעצם באמת אליה קוצבה כי את כמו שאת אומרת

היא זועקת לעזרה היא רק אומרת לך אל תגיבי כן כאילו זה ממש ולכן מטפל כשמטפלים אכילה הוא מבין שזה מנגנון הגנה שזה מנגנון הישרדות ואנחנו לא יודעים עעל מה הוא יושב אנחנו עוד לא יודעים על מה הוא יושב אנחנו עוד לא מגיעים אליה אבל אנחנו מבינים ולכן אנחנו אומרים להורים בשביל שאנחנו נוכל להגיע לילדה לצערנו הרב אנחנו לא יכולים מיד לגעת בכאב אנחנו קודם צריכים שהיא תאכל כי אם היא לא אוכלת אני היא לא היא לא נגישה לי לעשות את העבודה הטיפולית הרגשית נפשית הרגשית נפשית איי בגלל שזה נעול זה נעול וזה שומר עליה הרי בן אדם לא מפתח סימפטום סתם הוא מפתח סימפטום ששומר עליו גם אנחנו כולנו כשיש לנו כל מיני התנהגויות

שנראות כולם אומרים מה את עושה את הדבר הזה כשאת יודעת שזה הורס לך בכל מיני התנהג משרט משהו אחר זה משרט משהו אחר שהוא חזק יותר מהסכנה שההוא שומר עליי בחווייה שלי הוא מגן עליי והוא פחות כואב מה כאב של לגעת בהתמודדות האמיתית אז אני אומרת קודם כל אנחנו צריכים להבין את זה כמטפלים אבל גם אנחנו צריכים לעזור להורים להבין את זה כדי שלא יכסו כדי שיהיו שם שיבינו שזה תהליך ארוך שדורש הרבה סובלנות הרבה סבלנות ובלי הרבה דיבורים אז אמרתי את השלבים עוד לא גמרתי הופה הגענו לשלב שבו יש להם מדה הם מרגישים יחסית לא אשמים הם מבינים שיש להם אחריות הם מבינים שהילדה שלהם במצוקה והם מבינים שעד שהיא לא תאכל אני לא אוכל

לטפל בה במיוחד במשקלים הנמוכים אין זה נכנס מפה יוצא מפה זה כאילו מ של המוח גם הם נעולים כמו שאת גל נעול אני וזה משהו ששומר עליי ג ב חדרות הם כן משוחחות את המשותף זאת אומרת אם אנחנו נוסעים בחדר ארבע נערות אנורקטיות עם עולם סודי די דומה הן מבינות אחת את השנייה ב עכשיו השאלה שלך היא מאוד טובה כי הרבה ממה שקורה כשהם נפגשות זה נכנסות למצב תחרותי מאוד מאוד קשה של מירזה יותר זה לא משהו שעושה איזשהי חווייה של הנה אנחנו נברי ביחד יש טכניקה אחרת שיכולה לעזור שנקראת מנטורינג אבל זה בשלבים היותר אבל אם את מפגישה אותם ביחד הם רק יכולות לקחת רעיונות איך להחמיר את ההפרעה שתגן עליהם יותר גם כשאני אפגין במהלך

שנים אם ניקח את זה חודשים זמן רב של מעשה טיפולי מוצלח ז אנורקסיה כן זאת אומרת גם אני אכנס אותם אחרי שנים הם עדיין יהיו עסוקות אם הם בתהליך של עבר ה זה משהו אחר תני לי כינוס מוחות של ילדות שבתהליך הבראה בתהליך הבראה אנחנו מדברים על משהו אחר אבל אולי לא אולי נסיים את החלק העורי ואז אני ואז אני אלך לחלק של העברה כי זה נכון מה שאת אומרת תהליך של מנטורינג הם מישהי מחלימה מהפרעת אכילה היא יכולה להיות הכי טובה למישהי שמתמודדת עם הפרעת אכילה אבל היא צריכה להיות בריאה היא צריכה כי היא מבינה מה הילדה הזו עוברת והיא לא תשפוט אותה והיא לא תכעס עליה והיא תראה לה את הדרך מהמקום של מישהו שמבין אותה שמשתמשים

בזה בהרבה סימפטומים את יודעת בהתמכרויות בהרבה ש שיש מנטורינג זאת אומרת האדם שחווה את זה יכול חיל להבין אם הוא בריא אם הוא בריא אם הוא לא בריא זה יכול להזיק לו למטפל או למטופל זה שעושה את המנטורינג זה שאמרת זה יכול להזיק לו כי אם היא עדיין המחלה באבת והיא נמצאת עם מי שהיא חולה מהר מאוד זה יכולה ה אינטרסובייקטיביות הזאת חודרת וואו אז רגע אז אמרנו את השלבים א כן ועכשיו אני אומרת עוד דבר להורים שחשוב שהם ידעו לפני שאני מתחילה להדריך אותם על איך מכילים ו מאכילים את הילדה כל הפרעת אכילה מתחילה בדיאטה לא כל מי שעושה דיאטה יפתח הפרעת אכילה אבל כל הפרעת אכילה תתחיל בצמצום אכילה לכן בתהליך של ההבראה

כולם צריכים לדעת שאין יותר דיאטות בחיים כי אם היא תצמצם אכילה מהר מאוד היא תדרדר מהר מאוד היא תאבד שליטה אז השלב הבא הוא השלב הקריטי של החלה וההכלה שבה הם מקבלים הנחיות של איך עם עוצמה הורית חזקה ולא ללכת על בצים הם מאכילים את ילדה מחדש כמו שהם הכילו אותה קודם עד המחלה וקצת חוש הומור חוש הומור נהדר עוזר מאוד לכן בארוחות אנחנו אומרים הסוד לארוחה טובה היא הסחת הדעת והומור בקשה אפשר לעשות לא את מנחשת דברים נהדרים את רואה את מקדימה אותי הסכת דעת מאוד עוזרת בתהליך לכן לא טפות מוסר לדבר על נושאים שמעניינים את הילדה להכין נושאים ולהסיח את דעתה והומור תמיד עוזר שתת הנערות הכי קשות זה שהם עולות על

הדרך ואז הם אמרות אה אמא המתוחכמות אה עכשיו את מספרת לי בדיחות כדי שאני אוכל יאללה הבנתי אבל גם גם הורי חכם גם זה נכון נכון לא לא נופלים בפח גם מזה וגם מזה פרופסור לצר אמר אז את עושה אין לך אופי אז ה אומרים נכון אמרו לי אני עושה אני עושה מה שטוב לך זא אומרת לא להול ולא ללכת על בצים אני חושבת שאת העיקר לגבי הורים אמרתי ואני חושבת שהורים שיקשיבו לזה אם הם יבינו את השלבים הראשונים השאר הי לחלק לגמרי ולכן הטיפול הזה עובד אבל הוא לא פותר את הבעייה כי מה אנחנו עושים אנחנו עושים סדרי עדיפויות אנחנו אומרים קודם הילדה צריכה לאכול אבל זה לא פתר לנו את הבעיה עכשיו צריך להבין מה קרה לה וא על מה זה יושב

ולחזק אותה ולעשות את ה כל כדי להיפגש עם הנושאים הכואבים לחזק אותה לדבר על יחסים לדבר על טראומות יש הרבה נערות שעברו טראומות שהם אפילו לא זוכרות אותם ואפילו אין להם נרטיב של הטראומה אבל זה לא חשוב חשוב להתחיל לפתוח לסדוק את את הבואה הזו ולהתחיל לחיות את החיים ולהבין שההפרעה הזו האוכל הגן עליהם ועכשיו כשאנחנו פותחים את הסדק עדיין קשה להם אבל צריך לעשות את זה לאט לאט זה בעצם התהליך שהוא תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן עם הרבה סבלנות ואני יכולה להגיד לך שגם כאלה שהיו חולות מאוד מאוד קשות ונאלצו להתאשפז פעם פעמיים שלוש ואפילו עברו את גיל 18 היום מתפקדות נשואות עם ילדים עובדות ועם חיוני ות מאוד רבה אז

לכן אני אומרת התחלתי עם תקווה ואני רוצה לסיים עם תקווה ולהגיד אסור להתייאש המהלך הוא ארוך הוא מה שנקרא הוא ספירלי מתקדמים צעד חוזרים חצי צעד אחורה מתקדמים צד כאילו הפרעת האכילה מוסרת דשים שוב ושוב בורסות שונ בדיוק אבל ברגע שהיא אוכלת יש לי עם מי לעבוד ולפעמים אני מתחילה את הטיפול עוד כשהיא לא אוכלת כדי לבנות איזשהו קשר שהיא תסמוך עליי כי אין אמון כשמישהו נמצא בבואה כזו הוא לא מאמין לאף אחד וואו זאת אומרת זה לא רק איך מתחילה הפרעת האכילה זה איך היא ממשיכה נכון פרופסור לצה תודה רבה לך שבאת אלינו לכאן חיכיתי לך ותמשיכי לעשות את עבודת הקודש שלך לנערות הרגישות האלה האהובות האלה והמבקש כמו שאמרת

מצד אחד תעזרו לי ומצד שני תעזרו לי גם לשמור על עולמי הפנימי כן תודה רבה תודה רבה לך להתראות להתראות והפעם אבות אבות ולבבות ספר שכתב אבא לילדה שלו עלי ילדה שלו שהייתה שנים רבות עם הפרעת אכילה והוא כותב בסוף הספר שימו לב שימו לב לילדים שלכם כמו שאפשר לראות מלמעלה שחפים מסתובבים תסתכלו עליהם תראו איך הם קוראים זה לזה קשה להבין את שפתם אבל א אני מניחה כותבת כאן אותה דוברת שהשכן קוראים זה לזה ואומרים משהו אנחנו רואים אותם במעופם הם יפים ולבנים נראים מאושרים ונהנים חופשיים ועצמאים אבל גם בתוכם יש בעיות והם קוראים קריאות זה לזה ויש להם משהו לומר זה לזה בשפתם של ם שימו לב לשפים ושימו לב לילדים לא הכל ניתן למלו אבל ברוב ניתן לפחות לטפל שימו לב אל הילדים שלכם