״אמא, אני יודע שיש אלוקים״
בש באוקטובר נסענו לנירוז ואני זוכרת את הדרך שעלינו על אוטובוס אני ישבתי וסטתי את הראש לכיוון החלון כי בכיתי ולא רציתי שסא יראה קיבלתי החלטה שאני חייבת לקחת את הרגליים שלי וללכת אמרתי לו שאני שומרת כשרות הוא אמר לי ספיר אני יכול לקבל את זה אבל אם יום אחד תבואי ותגידי לי שאת שומרת שבת לדוגמה תדעי שזה לא מתאים כך רצה השם. ב-7 באוקטובר החלטתי לשמור שבת.
וואו.
כן.
את שמחת תורה החלט שאת שומרת.
זמן שהייתי מתחת למיטה וחשבתי שזה הזמן האחרון שלי של החיים. אני לא יודעת למה, אבל החלטתי שאני אשמור שבת. וכל הזמן הזה שחיכיתי לו, בעצם לא האמנתי שאני אהיה ביחד. חיכיתי לו כי הרגשתי כוח שדוחף אותי לעשות את זה. הרגשתי פתאום קשר מאוד חזק לסשה. דווקא ששוחררתי, התפללתי עליו, דיברתי עליו כל הזמן ואמרתי, "אלוהים, למה אתה גורם לי לחכות למישהו שאפילו לא מאמין בך?"
וואו.
וכשהוא חזר זה באמת המשפט הראשון שהוא אמר לאמא שלו, אמא, אני יודע שיש אלוהים. והוא תמיד אומר, "אמא, אני לא אומר את זה בגלל שניצלתי. אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני מאמין בגלל שאני עדיין בחיים. הוא עבר על כל החיים שלו, כל האירועים שקרו לו במהלך כל החיים, והוא אמר, "זה לא יכול להיות צרוף מקרים.
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום שבת, כ״ח בטבת התשפ״ו (17.1.2026). משך: 1:36
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.