הרב רונן חזיזה - פרק מיוחד לשבוע השני של ימי בין המצרים (כולל כתוביות בעברית) HD

אנחנו נמצאים בציון של בנימין הצדיק כאן בעיר הקודש צפת. הגמרא מספרת שבנימין הצדיק היה ממונה על קופה של צדקה, ופעם אחת הייתה שנת בצורת ובאה אישה לבנימין הצדיק וביקשה ממנו: "רבי, פרנסני. תן לי מקופת הצדקה." אמר לה בנימין הצדיק: "אין. נגמר. כל הכסף נגמר." אמרה לו: "אם אתה לא נותן לי לאכול, אני מתה ושבעת בניי גם כן ימותו." עמד בנימין הצדיק ונתן לה מהכסף שלו. לימים, חלה בנימין הצדיק ועמד למות. באו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא." "בנימין הצדיק הציל אישה עם שבעת בניה, וככה ימות"? מיד הקב"ה קרע את גזר דינו והוסיף לו 22 שנה על חייו. מכאן לומדים כמה גדול כוח

הצדקה. גם על הגאולה, שאנו מצפים אליה, אומרת הגמרא: "אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה." אנחנו נמצאים בימי בין המצרים והצדקה חשובה מאוד לקרב את ביאת המשיח. ניכנס לבית המדרש הסמוך לציון ונלמד כמה הלכות מהשולחן ערוך. היום נלמד על ההלכות שמתחילות מראש חודש אב. כותב השולחן ערוך: "משנכנס אב ממעטין בשמחה." שימו לב, לא כתוב לא לשמוח בכלל. השמחה היא החיות של האדם, אי-אפשר לחיות בלי שמחה, אלא יש זמנים שבהם מרבים בשמחה, כמו בראש חודש אדר, "משנכנס אדר מרבים בשמחה," ויש זמנים שממעטים בשמחה, שזה מראש חודש אב. הבן איש חי כותב ש'אב' מלשון חשיבות, כמו אב המשפחה, אב בית הדין. כך

חודש אב נקרא 'אב' מלשון שהוא חשוב, כי הוא עתיד להיות החודש שבו תהיה גאולה, חודש שבו תהיה חשיבות יותר מכל שאר החודשים. לכן גם כשאנחנו נוהגים את מנהגי האבלות, עלינו לזכור שזה לא לזמן ארוך. בעזרת השם אנחנו נזכה לגאולה וחודש זה יתהפך לשמחה. ההלכה הראשונה שכותב השולחן ערוך: יהודי שיש לו משפט נגד גוי בימים אלו, כדאי שינסה לדחות את זה לזמן אחר. למה? כי המזל של עם ישראל יורד בימים הללו. אבל רבותינו לימדו אותנו שאין מזל לישראל, עם ישראל הם מעל המזל, אז למה השולחן ערוך אומר לדחות את המשפט? אלא צריך לדעת, כשהקב"ה ברא את העולם, ברא אותו עם כוחות עליונים שמשפיעים על העולם שלנו. אחד הכוחות הוא המזלות. יש

ברקיע מזלות לפי סדר החודשים, וזה משפיע על כל מי שנמצא בעולם הזה. זה דבר ידוע ומפורסם, וזה משפיע גם על יהודים וגם על גויים. אבל ליהודי יש כוח להתרומם מעל ההשפעה של המזל. גם אם לפי המזל שלו אמור לקרות לו דבר מסוים, בגלל שהוא מחובר לקב"ה, הקב"ה שולט על המזלות, לכן יש לו כוח להתרומם מעל המזל. לא תמיד יהודי מצליח לעשות את זה. צריך בשביל זה להתאמץ. כמו שמסופר על רבי עקיבא, שהחוזים בכוכבים אמרו לו שבתו אמורה למות ביום החתונה שלה. ככה הם רואים שמופיע במזל שלה. רבי עקיבא למחרת החתונה, הלך לביתה, תקתק בדלת והמתין לראות האם באמת היא בחיים. כשפתחה לו את הדלת, הוא נרגע ושאל אותה: "אמרי לי, מה קרה"? היא

סיפרה לו שבבוקר, כשהיא הוציאה את הסיכה שנעצה בקיר, יצא נחש. היא בלי כוונה הרגה נחש בלילה הקודם כשהיא הכניסה את הסיכה לקיר. אמר לה רבי עקיבא: "ניצלת ממוות. איזה מעשה טוב עשית"? היא סיפרה לו שבחתונה שלה היה עני שלא היה לו מה לאכול, והיא ויתרה על המנה שלה בשבילו. זאת אומרת, שלפי המזל היא הייתה צריכה למות, אבל מאחר והיא עשתה מעשה של צדקה, היא ניצלה והתרוממה מעל המזל. אומר השולחן ערוך: מאחר ויהודי לא תמיד מצליח להתרומם מעל המזל, אם יש לו משפט מול גוי, כדאי שידחה את זה אחרי תשעה באב. אבל אם אין אפשרות אחרת, יתחזק האדם בתורה ומצוות ובעזרת השם יצליח. חתונה - אין שמחה כשמחת החתונה. "שמח תשמח רעים

אהובים." ובגלל שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, לכן לא עורכים חתונות בימים אלו. קניית רהיטים ומוצרים חדשים: אדם שהתקלקל לו המקרר והוא צריך לקנות מקרר חדש - בוודאי שמותר לו. לא רק מקרר, כל מוצר אחר שאדם זקוק לקנות, גם בימים אלו מותר. אז מה אסור לקנות בימים אלו? מוצרים של שמחה. איזה מוצרים של שמחה? חתן וכלה שמתכוננים לחתונתם שתהיה אחרי תשעה באב, הם קונים מוצרים ויש בזה שמחה. קונים חדר שינה, קונים ארון, קונים מוצרי חשמל. המוצרים הללו מכניסים שמחה בלב, ולכן להם, לחתן ולכלה ולמשפחות, אסור לקנות בימים אלו מוצרים חדשים. אבל אדם רגיל שצריך איזשהו מוצר, מותר לו לקנות בימים הללו. אכילת בשר: הגמרא מספרת שלאחר

חורבן בית המקדש השני, היו אנשים שהפסיקו לאכול בשר ולשתות יין. בא אליהם רבי יהושע ושאל אותם: "למה אתם לא אוכלים בשר ולא שותים יין"? אמרו לו: "איך נאכל בשר אם נחרב בית המקדש והמזבח, "היינו מקריבים עליו קורבונת לבורא עולם של בשר, כעת הוא חרב. "ואיך נשתה יין, אם היו מנסכים יין על המזבח וכעת הוא חרב"? שאל אותם רבי יהושע: "אז אם ככה, אל תאכלו לחם, "כיוון שגם חיטה, קמח, היו מביאים על המזבח, "ואל תשתו מים, כי בחג הסוכות היו מנסכים מים על המזבח." הם שתקו. כלומר, רבי יהושע לימד אותם שאי-אפשר להשבית את החיים בגלל חורבן בית המקדש. צריכים להמשיך קדימה, ובעזרת השם, על ידי מעשים טובים והתחזקות, נזכה לבנות

את בית המקדש השלישי. אולם, אף על פי שמותר לאכול בשר כל השנה, אסור לאכול בשר בימים שמראש חודש אב ועד י' באב. האיסור הוא גם בבשר בקר וגם בבשר עוף, אבל דגים מותר. כל האיסור הוא רק באכילה של סעודת רשות, שאדם אוכל בביתו להנאתו. אבל אדם שהולך לסעודת מצווה, כמו ברית מילה או בר מצווה שנערכת בזמנה, מותר לאכול שם בשר. לא בלילה של קודם הברית. יש מנהג לעשות 'ברית יצחק.' זה איזשהו לימוד שעושים בלילה שלפני הברית. שם זה לא נקרא סעודת מצווה, אסור לאכול בשר. אבל בברית מילה עצמה מותר, כיוון שזוהי סעודת מצווה. האיסור חל על אנשים בריאים. אבל אדם שהוא חולה, מאושפז בבית החולים, ומגישים לו ארוחת צהריים בשרית. האדם

הוא לא בקו הבריאות. הוא צריך להתחזק, הבשר מחזק את גופו - מותר לו לאכול. גם ילדים קטנים שלא מבינים מה זה בית המקדש ומה זה חורבן בית המקדש, מותר לתת להם לאכול בשר. רק ברגע שהילד כבר מבין שבית המקדש נחרב, הוא מבין מה זה, או אפילו בערך, אבל יש לו בדמיון הבנה על חורבן בית המקדש - הילד הזה גם כן צריך להימנע מלתת לו לאכול בשר בימים הללו. שבת שלפני תשעה באב נקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה שאנו קוראים, "חזון ישעיהו בן אמוץ." מהשבת ועד הצום זה נקרא 'שבוע שחל בו תשעה באב.' לא כל השבוע, רק עד הצום, והדינים בשבוע הזה חמורים יותר. אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב וגם לא להתגלח גם למנהג הספרדים. כמו כן, אסור

לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב. לא רק לכבס אסור, גם ללבוש בגד מכובס גם כן אסור. אז מה נעשה? מה נלבש בין שבת לבין הצום? יש פתרון ועצה. ביום שישי יכול אדם ללכת לארון, לבחור את הבגדים שהוא צריך ללבוש עד הצום, וישים אותם עליו למשך שעה. אחרי שעה יוריד אותם, יתלה אותם בקולב, ואלה יהיו הבגדים שאותם הוא ילבש עד אחרי הצום. לסיום, נספר משל שנבין שהמאמץ שאנו מתאמצים בלשמור על הלכות אלו, הוא כדאי ומשתלם. מספרים שפעם אחת היה בעל הבית שהיו לו שני חמורים. והחמורים האלה היו עובדים אצלו בכל מיני עבודות שהוא היה צריך. פעם אחת לקח בעל הבית את שני החמורים והעמיס עליהם סחורה לקראת דרך ארוכה. על חמור אחד הוא שם

שקים מלאים במלח. החמור הזה מרגיש את הכובד, והרגליים שלו רועדות מרוב המשקל. החמור שלידו צחק, אמר לו: "אתה ממש סובל. איזה משקל הוא שם עליך"! בעל הבית בא לחמור השני ושם עליו שקים של כותנה, צמר גפן. החמור היה שמח. "איזה קל! ממש קל לי,"! היה מבסוט והראשון היה סובל. המשיכו ללכת בדרך. הגיעו לנהר. כשנכנסו לתוך הנהר, המים חלחלו לתוך השקים. המלח נמס מהשקים, והחמור שהרים קודם משא כבד, יצא בקלות, ואילו צמר הגפן התמלא במים, והחמור שקודם הלך בקלות, יצא בקושי מהנהר. מכאן אנו לומדים, לפעמים אדם לוקח על עצמו משהו שקצת מכביד עליו, אבל לטווח ארוך זה משתלם, כי לא לשכוח, "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה." עריכת כתוביות: אורטל זגורי