"אני שוכח שיש מצלמות": עודד הרוש על השליחות המשמעותית של חייו

שלום לכם. מאחורי המסך. הפודקאסט החרדי העוסק בתחום התקשורת והטלוויזיה והפעם עודד ארוש, איש התקשורת, הכותב והיוצר. שלום וברכה עודד.

שלום שלום. מה נשמע?

מה שלומך?

מה קורה טל?

ברוך השם בסדר גמור. איך היה להגיע לכאן? מאיפה? מהדרום?

דימונה. אבל אה אמרתי את זה כבר כמה פעמים בכל מיני מקומות שאני אמנם גר בדימונה אבל כי אני מאמין במקום הזה וגדלתי בו וחשוב ליישב את הנגב אבל א יוצא שמי שמיישב בעיקר את הנגב זאת אשתי אני שם ואני בעיקר חורש את הארץ אז לא באתי מרחוק

תגיד מה הסיפור של הקסקט

נוחות חוסר חשק וכוח להתעסק בעיצוב השיער הנה אתה לצורך העניין לא יודע כמה זמן אתה משקיע על ג'ל כל בוקר ושהכל יהיה מדורג ומתוקתק ואני אין לי כוח וזמן לזהכן אוקיי,

אז אני שם כסקט. זה התחיל בעיקר מצילומי חוץ. כשהייתי בתאגיד בקאן 11 אז הייתי הרבה פעמים מצלם בחוץ, לא באולפן. היה איזה שרוחות וזה והשיער כזה נראה מבולגן.

לטתי שאני שם כסקט וסוגר את הסיפור.

וסוגר את הסיפור. בגלל זה הרבה פעמים כשאני באולפן א עכשיו עברתי ל-14חרונה אז שם אני בעיקר בעיקר באולפן אז אני שם בלי בלי כסק רק עם הכיפה. רק עם הכיפה. כן.

זאת אומרת זה לא בא מאיזה טעמי דת או איזה סמל או משהו.

שום דבר עמוק. אין מאחורי הדבר הזה. כלום. טיפת עומק. לא משתייך לאף חסידות בהקשר הזה. נטו נוחות.

מעניין. תגיד, קראתי קצת עליך לפני שהגענו לכאן לאולפן ואני רוצה דווקא ללכת לדימונה, כי הזכרת, כשהייתי נער צעיר שידרתי ברדיו כל 106 FM שהיה של דימונה לפני יותר מ-20 שנה.

וואלה. מה? מאיפה אתה במקור? אני מקום מירושלים אבל ירדנו לשמה היה שם איזה אירוע מאוד גדול הייתי משדר ברדיו 106 FM בירושלים וירדו לדימונה

ואני זוכר שכולם שמה אתה יודע היה שמה את התחנת רדיו היית משתר בתחנת רדיו הזאת

לא הייתה לי פעם תוכנית לפרק זמן קצר בימי שישי אבל זה היה קשוח זה היה משודר בחי והחלטתי ששישי בבית מרוקאי זה ממש לא זמן טוב לשדר בחי

אז מה מה עושים

לא ויטרתי על התוכנית הזאת באמשי שישי ושישי אני בבית עם אשתי בהכנות ארגונים שבת

יפה וזה מה שהתחלתי להגיד שראיתי דימונה וגדלת שם בדימונה. א מעניין אותי לדעת בתור ילד ככה צעיר העולם הזה של להתפתח מתוך דימונה זה עלה לך ככה בראש?

אני חושב שהשאלה מתחילה במה זה אומר להתפתח. ה יש מושגים שלהתפתח שסתם דוגמה להתפתח מבחינתי היה להקים בית ילדים בריאים בנפש א דופק חיים א נעים א

אווירה מסורתית טובה

זה מבחינתי להתפתח יש אנשים שמבחינתם להתפתח זה להגיע לעיר הגדולה התל אביב אני לא רואה באיזשהו התפתחות השאלה מתחילה במה זה אומר להתפתח

אה לא בהכרח מי שמפורסם הצליח בעיר הגדולה מבחינתי זה להתפתח יכול להיות שהוא רק התנתק מעצמו

אז זה לא היה החלום שלך אז מגיד כת

לא ממש ממש ממש לא אני הגעתי לתקשורת במקרה ממש

אני ה במרכאות פרסום אני לא איזה סלב אבל כאילו במרחאות הפרסום זה תופעת לוואי של דברים אחרים שבערו בי אני ממש לא אני הלכתי ללמוד תואר ראשון במנהל עסקים בבן גוריון ותואר שני במנהל מדיניות ציבורית ו

שום קשר לתקשורת שום תואר

ממש ממש ממש לא מה שרציתי לעשות זה לנהל עמותות וארגונים שחברתיים זאת הסיבה שעשיתי אותו הראשון ושני בתחומים האלה מה שקרה תוך כדי תנועה תרתי משמע תוך כדי תנועה זה שתמיד באוטובוס מדימון על האוניברסיטה הייתי כותב על ההבלות החברתיות שקורות בנגב על מצב הרפואה בדרום על א ההתיישבות הבלתי חוקית של הבדועים הייתי עד כמה פעמים לחוויה של זריקות אבנים על ידי הבדועים בכבישים האלה שוב זה לא כבישים ביהודה ושמרון זה בדימונה דימונה באר שבע

כן

וחיפשתי מי יכול לפרסם לי את פטורים האלה בחינם לא חיפשתי כסף

אמ הרגשת שאף אחד לא מדבר תקשורת לא מדבר זה לא מדובר הרגשתי שזה ממש ממש ממש לא מדובר זה הולך ומתפתח ובין דיימון לבאר שבע כבר יש עיר שלמה לא חוקית של בהדועים אבל אם אתה בדימונה תבנה מרפסת לא במקום מיד יבואו ויורידו לך אותה והרגשתי שזה חוסר הוגנות וחוסר א באמת ריבונות מטורף בתוך שטחי המדינה אני לא מדבר מעבר לקו הירוק וכל הביטויים האלה ופשוט כתבתי טורים תוך כדי תנועה באוטו אוטובוס וכל פעם שלחתי למי שירצה לפרסם ונט אנרגי וואלה וכל פעם מישהו אחר פרסם את התורים האלה א אנרגי בשלב מסוים ממש התחילו לבקש ממני את התורים האלה אם אני רוצה להמשיך לכתוב עוד זה היה בהתנדבות לימים מי שהיה בין העורכים של אנרגי התמנה להיות סמנכל תאגיד השידור החדש כאן עדיין לא ידעו מה זה

ואת אחד התורים שלי בכלל קרא אינון מגל

שהעביר אלו

שהוא העביר דווקא לילדת קובל שהתמנה להיות מנכל תאגיד השידור ואלדד אמר לאלד תנה תזמין את הבחור הזה לאיזה רעיון אולי הוא יתאים לנו בתאגיד ובאמת אחת הסדרות הכי מצליחות שעשיתי בתאגיד זה היה לאבד את הדרום על כל תופעת הפרוטקשן בנגב וההתיישבות הבלתי חוקית וסוגיית הבדועים וכולי וככה הגעתי לתקשורת זאת אומרת אני חלמתי לנהל עמותות לנהל בית ספר אולי א

ובסוף אתה מוצא את עצמך בתוך תאגיד השידור הישראלי

עניין אותי השיח בחברה, השיח הישראלי, עניין אותי להציף אותו, עניין אותי להביא דברים שלא שלא מדוברים, כי התאגיד יאמר לזכותו הוא גוף ציבורי, הוא גוף תאגיד שידור ציבורי, הוא רצה לייצג את ה את העם. אז הם הביאו עניין בתכנים מהפריפריה ואני גר בפריפריה, מה שפחות הגיע אז למיינסטרים, פחות ראית כתבות בחדשות שעות 12 או בערוץ שתיים, בערוץ על על מה שקורה בנגב, מי היה חשוב להביא את זה? אגב, אתה חושב שהם באמת מייצגים את העם כאן 11?

לא, אבל אני חושב שהם הכי מייצגים. זאת אומרת תאגיד השידור אני מאמין בשידור ציבורי אני באמת מאמין כי בסוף

כלומר לסגור אותו מה שגור אותו אני היום לא ב

אבל מדברים לסגור את אני יודע עברת ל-1 אני אדבר על זה אני אדבר על זה שרוצים לסגור את החדשות דווקא לי דווקא את ה

לא משנה בסוף בסוף אני מאמין שצריך שיהיה גוף תאגיד שידור ציבורי מהסיבה הפשוטה שכל יתר הערוצים הם עסקיים אני לא הייתי רוצה להיות ב לחיות במדינה שבה כולם מונעים רק מכסף כי מה שמעניין בסוף את תר הערוצים זאת השורה התחתונה הכספית ואם הם לא ימכרו מספיק פרסומות והערוץ לא יהיה רוחי הוא יסגור ואז מה קורה כשגוף מעניין אותו רק כסף הוא מביא לך למסך דברים לא ערקיים לא איכותיים העיקר

לשדר ו

כן כמו תוכניות כמו אח הגדול שזה באמת לא באמת תוכניות ממש ולא חסר עוד כאלה שהם רק מביאות רייטינג שום דבר מעבר הם לא מביאות למסך שום ערכים שום שיח עמוק גוף תאגיד שידור ציבורי שלא מונע רק מכסף, הוא גם עובד על תוכניות טובות. לא סתם הבן אדם כמוני לא קיבל במה באף מקום, כאילו כי מה הבאתי את הפריפריה, כמה כבר רייטינג הדבר הזה מביא? התהגיד חיבק את הדבר הזה כי הוא הבין שזה תורם לשיח הציבורי.

אז מה כן היית אומר שחסר בתאגין מבחינת יצוגות?

גיוון

גון. זאת אומרת, בסוף יש ועדה ציבורית

שהיא מחליטה מי יהיה בתאגיד ואיזה תכנים יהיו בתאגיד

ולצערי היא לא מספיק משקפת אתך הציבור בעם. הציבור בעם אפשר לראות את זה גם במלחמה הוא הרבה יותר מסורתי, הרבה יותר רוצה אחדות, הרבה יותר רוצה חיבור לשורשים. תדליק טלוויזיה, כל הערוצים. האם אתה רואה את הדבר הזה? ממש חוץ מ-14 שבאמת לקח את זה כנישה. אבל תאגיד השידור הציבורי כאן לדעתי לדעתי עושה מאמצים באמת להיות מייצג אבל הוא עדיין לא במקום הזה.

מה צריך כדי שזה יקרה שם?

לדאוג המדינה צריכה לדאוג ש המדינה לא צריכה להתערב לתאגיד בתכנים אבל היא צריכה לדאוג שהוועדה

שהיא מנתה תהיה ועדה הרבה יותר מייצגת. כמו לצורך העניין הועדה המדינה לא צריכה להתערב לשופט בפסקי הדין שלו בבית המשפט אבל היא צריכה לדאוג שהוועדה למינוי שופטים תהיה יותר מייצגת את העם כי זה לא הגיוני שרוב העם הוא מסורתי 40% מהעם אולי קצת יותר זה ציבור מזרחי א ומגיע בן אדם לשופט בבית משפט כמה הוא פוגש בן אדם שדומה לו כלום זאת אומרת יש פה איזה חונטה קטנה ששומרת על עצמה והציבור לא פוגש אותה זה נכון לבתי המשפט, זה נכון לתקשורת הישראלית. אני מאמין בגוף תאגיד שידור ציבורי. אני חושב שהוא צריך לעשות עוד הרבה כדי לשאוף ולהיות מייצג.

נחזור רגע לדימונה, כי כן לא רוצה לפספס את הנקודות שהיו שם. אז בכל זאת מה שאני ניסיתי להבין מקודם א האם בתור נער שגדל בדימונה כן היה איזשהי שאיפה לצאת מהעיר להגיע להעיר הגדולה לתל אביב. כן, מה שיקרא להתפתח, לימודית, תקשורתית או משהו, שאפילו מבחינתך עצם שיעוד בדימונה היה בסדר מבחינתך בתור ילד. אני מבין את השאלה שלך, אני יודע למה אתה שואל אותה. אני גדלתי עם א בחברה שחלמה על העיר הגדולה והיא דיברה את המושגים האלה של שם ההצלחה כשאני אהיה בעיר הגדולה. אני לא חלמתי במושגים האלה. אני אדרבה אני זוכר שכשלמדתי במכון מעיר בירושלים ישיבה א אז היה שם רב מדהים בשם הרב אליש ושליצקי שם התוודדתי אליו זכר צדיק

לברכה והוא היה קורא תמיד לדימונה כל פעם שהוא היה מגיע לשיעור בדימונה הוא ה קורא לזה הערים הטבעיות למה כי הוא היה אומר שיש פה טבע אנושי בריא יש בנגב בכלל ובדימונה בפרט טבע אנושי בריא יש שם בריאות נפשית טובה של ציבור שמחובר למסורת, שמחובר לעם ישראל, שמחובר לאחדות, שרוצה אחדות. יש שם גוונים דתיים ושאינם דתיים ומסורתים וחרדים ואפילו גורניקים וחיים טוב לגמרי ומעדיפים את האחדות ואת האחווה.

אני עובר לשם עכשיו,

לא? ואני אומר שם רציתי לגדל את הילדים שלי, אין לי מה לחלום על העיר הגדולה, כאילו זה מוסע ההצלחה שלי. ההצלחה שלי זה שיש לי בית מתוק שמחובר לערכי עם ישראל, לאהבת ישראל. זאת ההצלחה שלי. ההצלחה שלי לא היא לא בתל אביב. ההצלחה שלי בבית שלי בזה שהצלחתי להקים בית עם שולחן שבת מתוק ועם ילדים מתוקים ומכונכים. זאת ההצלחה שחלמתי עליה.

כן.

ודימונה נותנת לי אותה לגמרי.

מעניין. אמ החיבור שלך לעולם היהדות היית שם במנהל מחלקה של תרבות יהדות.

הייתי מנהלגף לתרבות יהודית בדימונה. כן. כן. איך איך אתה מתחיל להתחבר לחלק? אתה בא מבית בעצם מסורתי דתי.

בא מבית דתי

כן

מרוקאי. א א סבתא שלי מצד אמא התלמנה במרוקו אבל עלתה א לבד ישירות לדימונה. סבא וסבתא שלי מצד אבא גם היו מהדור המייסד של דימונה. א גדל דתי מרוקאי מחובר גם לתורה גם לערכי הציונות גם ל

זאת אומרת זה דתי זה לא שמדליקים בשבת אחרי קידוש שבת כרדה נכון שאני אחרי השירות הצבאי שלי היה חשוב לי ללכת שנה לישיבה כדי להעמיק עוד יותר אבל הבית א היה בית דתי מאז ומעולם

אז ככה שגם במיל התחברת להיות בתרבות שם בדימונה וניעלת ו

זהו א החיבור שלי לתרבות. שוב, גם אחרי מכון מאיר זה התחיל. אחרי מכון מאיר, הבנתי כמה עולם היהדות נכון שלא יישאר רק בבית המדרש. זאת אומרת, הנצרות מאמינה שהקודש נמצא בכנסייה ובחוץ זה עולם חול. היהדות מאמינה בכל דרכיך דאהו. בכל מקום אתה פוגש את ריבונו של עולם. אתה מחזיק תפוח. זה עולם חול. אה, זה יכול להיות עולם חול מאוד חומרי. אבל אם אתה מברך עליו אז אתה מעלה את כל המעשה הזה של לאכול למעלה גבוהה יותר. הדיבור שלי ושלך עכשיו הוא ביטול תורה. יכול להיות תלוי על מה נדבר. זאת אומרת אני מסתכל על כל העולם כהזדמנות לקודש. אתה יכול להיות נהג אוטובוס שכל הזמן מבואס מהעבודה שלו ורק מתלונן ואתה יכול לבוא

להגיד וואו איזה תפקיד אני עושה. אני נהג אוטובוס שכל יום לוקח 50 חיילים לבסיס שלהם ומוביל את אלה לבית חולים ואת אלה ל וואו אני עושה תפקיד מדהים אני משנה מלא אנשים לשליחות שלהם זאת אומרת זה לא משנה מה אתה עושה זה משנה מאיזה מניעים אתה פועל והדבר הזה מאוד מאוד התחדד לי בשנה הזאת בישיבה במכון מאיר ולכן כשחזרתי לדימונה אחרי שהייתי במכון מאיר רציתי לראות איך אני מביא את הקודש לציבוריות הישראלית זאת אומרת עד אז יכלנו לחשוב שקודש נמצא רק בבית מדרש אבל לא אם אתה מביא סתם דוגמה בזכות הדבר הזה הקמתי בית מדרש לסטודנטים בדימונה נקרא רוח במדבר סטודנטים שמגיעים כל השבוע 40 50 60 סטודנטים שלומדים או לצורך

העניין עשינו מפגשים של ניגונים ודיבורים כאילו קראנו לזה רב אומן גם רב וגם אומן ויכולנו להביא את אהוד בעניי לצד שיעור זה ביטול תורה ממש לא. זאת אומרת, רציתי להנכיח את היהדות, את הקודש בתוך התרבות, שכשזוג רוצה לצאת בערב למשהו, אז הוא יכול לצאת לקפה, אבל הוא גם יכול לצאת לערב זוגי של שיעור בזוגיות. ולכן זה הרגיש לי מאוד מאוד טבעי שאני רוצה להוציא את התורה מחוץ לבית המדרש ושהתושבים בדימונה יפגשו אותה בכלל בתרבות.

ככה הגעתי לזה.

ככה הגעת לזה. אז אתה מספר שבעצם לעולם התקשורת הגעת במקרה מה שנקרא ובצירותך יותר גם עשית כל מיני דברים שהם סוג של פעיל חברתי אתה מרגיש היום שכשהגעת לתקשות אתה מבטא את ה את הפעילות הזאתי את מה שרצית לעשות להשפיע

תשמע אני חושב היום הרבה פעמים שואלים אותי למה אתה לא הולך לפוליטיקה למה אתה הולך לפוליטיקה אני חושב שהיום המשימה שלנו היא לייצר שיח בריא זאת המשימה הכי חשובה בזמן המלחמה חמה אה כמו שאתה יודע הייתי אה בשנה וחצי האחרונות מאות ימים בעזה וחוויתי מה התקשורת יכולה לעשות לרוח העם לטוב ולמותב א איך תקשורת יכולה להרים את הרוח שלהם להרים את רוח הלוחמים לחבר אותם וכמה זה ממש מתבטא בשדה הקרב

מה שעושים בערוץ 14

לא משנה כרגע בכלל ערוצים מדבר בכלל היכולת אני זוכר שאחד הרגעים הכי קשים שהיו לי זה כשיצא תתי מחניונס ורפרשתי בטלפון וראיתי שמדברים עלילת הסבירות עכשיו אנחנו בלחימה שם איבדנו חברים איבדנו לוחמים סיקלנו מאות מאות מנהרות טופת לתוך שטח מדינת ישראל הרגנו מחבלים והכותרת הראשית מדברת איתי עלילת הסבירות ביבי יסכים לא יסכים מי זה מעניין כאילו יש פה עם שנלחם על החיים שלו ואתה מבין כמה תקשורת יש לה כוח מטורף להשפיע על רוח העם בסוף כשלוחם יוצא מעזה, חוזר הביתה, איזה רוח הוא פוגש, מה הוא רואה בשלטי חוצות, מה הוא קורא בעיתון. והיום לדעתי המקום שבו אני נמצא וזה הסיבה שבחרתי ללכת לתקשורת זה כדי להיות חלק

מהמשפיעים על השיח הזה, על הרוח. השיח הזה הוא הוא משפיע על על כל רבדי החיים שלנו. א אני חושב שהתקשורת באתי להגיד לא מבינה את התפקיד שלה אבל לדעתי לדעתי יש אנשים שמבינים טוב מאוד את התפקיד שלהם רואים

והם מנוותים את הסירה למקומות ש שנראה להם א נכון לעם ישראל א ואני מנסה להביא קול אחר

אז המעבר שלך מכאן 11 לערוץ 14 מתבקש

לא לא בהכרח לא בהכרח אני מאוד אהבתי את מה שעשיתי בכאן אה א אני שוב חוזר ואומר אני מאוד מאוד מאמין בשירות ציבורי בשירות בשידור ציבורי סליחה כן

שלא מונע רק מכסף אני אומר לצערי ה הוא רחוק מלהיות מייצג של העם

אבל דווקא כשאתה לא נמצא שם ואתה הולך אתה אומר נכון לא יודע את מי הם יביאו במקומי

הסיבה שעברתי ל-14 זה היא מאוד פשוטה א קיבלתי הזדמנות להגיש תוכנית יומית א שיחה אחד על אחד להביא אנשים שאני רוצה להביא לה מגוונים מאוד לא יהיו בתוכנית שלי רק א ימין דתי לא ממש אני אומר לך כשאני עושה כבר את התחקירים יש אנשים שהרוח היהודית והזהות פורצת מהם והם נראים לך הכי לא קשורים הכי רחוקים ובא לי להביא אותם למסך בא לי להביא למסך שיח מאחד מקרב שמנמיך לאבות בסוף אה חרב הבית לא כי אחד הצדדים בית המקדש לא כי אחד הצדדים צדים צדה אוטעה כי הם לא ידעו באמת לחיות יחד ואני חושב שזאת משימת הדור שלנו

ואת זה לא יכלת לעשות בקאן 11

לא לא הייתה לי את הבמה לזה

וזה היה כאילו תנאי כאילו ב-14 או ב-11

תשמע כשהודעתי לתאגיד שאני רוצה לעזוב הזמין אותי מנכל התאגיד גולן יוכפז יאמר לי זכותו ואמר לי תקשיב אתה מביא גוון חשוב לתקשורת אתה מביא פריפריה מסורתיות חשוב לי שזה יהיה פה בקאן 11 אני מאוד הערכתי אותו על השיחה הזאת הוא לא היה חייב אפילו להזמין אותי לשיחה. אני לא איזה עובד משמעותי הייתי בכאן. היה לי את הנישה שלי, אבל לא מהחזקים. אבל אמרתי לו, תשמע, אני בתאגיד מ-2016. איפה זה נמצא בכאן בתאגיד השידור? איפה זה נמצא בקאן 11? עזוב אותי כמה אנשים האלה קיבלו פה במה?

אז מה מה?

הוא אמר לי, "תשמע, אתה צודק, נכון, אנחנו נעשה שינויים, אני פחות חשוב לי איפה התוכנית שלי תהיה. 14, 11, 12. אם אני מצליח להביא שיח מאחד למסך, שיח שמוריד לעבוד, שיח שלא מתבייש לדבר, זהות יהודית, חיבור לשורשים, שמבחינתי זה יהיה בכל ערוץ, העיקר שזה יהיה. ו-14 הם אלה שהציאו לי את הבמה הזאת.

אז תגיד, עודד, אני ככה מנסה להבין אותך וככה להיכנס לתוך הנעליים שלך. מה כשאתה קם בבוקר? מה המטרה שלך?

החלום שלי הוא באמת באמת הכי פשוט בשתי מילים להשפיע טוב. זה יכול להיות בניהול מתנס, זה יכול להיות בתקשורת, זה יכול להיות בפוליטיקה, זה יכול להיות בהקמה של עמותה, זה לא משנה. המטרה שלי היא להשפיע טוב. הכלים הם יכולים להשתנות מפעם לפעם. פעם זה יכול להיות תקשורת, פעם זה יכול להיות תעמותה שהקמתי רוח במדבר, פעם זה יכול להות הכלי הוא פחות חשוב, אלא מה עובר בכלי, מה עובר בצינור, זה יותר חשוב. ואני משתדל בכל מקום שאני נמצא מהדף פייסבוק הפרטי שלי דרך מה אני אומר בתקשורת להשפיע טוב שבצינור הזה יעברו דברים טובים מה הצינור פחות קריטי לי לכן אמרתי רגע לא משנה לי אם זה היה כאן או 14

כן

מה שחשוב לי זה להעביר בצינור הזה דברים טובים

אנחנו משדרים את הפודקאסט הזה כרגע בערוץ הזדברות א והגשת שם ויצרת המון המון תוכניות בשנים האחרונות יש איזה סיפור שתפס אותך ככה נגע לליבך.

וואו, יש לי תוכנית גבוהה בהידברות שנקראת עודד בדרכים. א וואו, יש מאות פרקים. מאות פרקים. התקלת אותי. התקלת אותי.

סוף סוף הצלחתי להתקיל אותו. לא הצרתי לעשות כל הרעיון עכשיו.

אה תשמע, אולי בגלל אווירת הימים, אולי בגלל אווירת הימים, אבל א לא משהו נקודתי יותר האנשים של אחרי השבעה באוקטובר. א כל מיני רעיונות. שוב, יכול להיות שאם היית שואל אותי עוד כמה שנים לא הייתי מדבר על האווירה שבה אני נמצא כרגע, אבל מאחר אנחנו מדברים עוד בתקופת מלחמה, אז האנשים שאחרי השבעה באוקטובר הם היו הם הסיפורים החזקים, סתם עבידה בחר. עבידה בכר א בחור שגר בבארי, איבד את שתי הרגליים שלו. א איבד את הבן שלו מאיבוד דם בממד תוך כדי שהוא תופס את הדלת ממד איבד את אשתו מרימונים שנזרקו לתוך הממד ואני פוגש אותו בבארי בתוך הבית השרוף המפויך אני פוגש אותו לא הרבה אחרי 7 באוקטובר הבית עדיין מפויח והוא

מדבר איתי על העם הזה ועל כמה חשוב שננצח ועל הרוח שלנו ואני מסתכל עליו ואני אומר וואו יושב מולי בן אדם עם כל הסטיגמות קיבוצניק חילוני מרי מדבר איתי על הרוח שלנו ול כמה ועל כמה היא עומדת למבחן ועל אף מה שעשו לו שהוא בלי רגליים ואיבד את אשתו ואיבד את הבן שלו ביום אחד הוא מאמין ברוח העם הוא מאמין בניצחון שלנו על האויב אמר הזה אתה אומר איזה אנשים איזה אנשים ואיזה זכות יש לי לקיים איתו את הרעיון בבית המפויך זה אתה מבין זה יישאר פה לדורות הסיפור הזה לדורות זה יישאר זה זה אנשים שהמוצר הזה יישאר ברשת עשרות מאות שנים קדימה ויזכרו את הגעים האלה ולהיות הפה שלהם לבוא עד אליו ולהניח לו את המיקרופון כדי

שיביא את הדברים האלה זו בדיוק ה השליחות שאני שאני שמח לעשות כל יום אז הוא סתם דוגמה אבל אני חושב שמה שהאנשים שיצא לפגוש אחרי השבעה באוקטובר הם אתה יודע מה אפרופו בארי רחל פריקר גבאית של בית כנסת בארי הקימה את הבית כנסת בבארי איזה דמות איזה דמות ברור לה ועכשיו היא עובדה אתה להגדיל את בית הכנסת בזמן שאני ואתה מדברים אחרי השבעה באוקטובר ואיריס חיים שאמרה שהבן שלה נחתף ואחר כך נהרג בשוגג על ידי כוחותינו יותם חיים זכרו לברכה שאומרת לי שבזמן שהיא הייתה גרה בעוטף והיו פיגועים בגוש כטיף היא הייתה אומרת מגיע להם הם בחרו לגור שם והיום היא אומרת לא אני מבינה שהם נלחמו על מה שאני הזנחתי היום אני מבינה

שאני יותר יהודיה מישראלית הם חיפשו לרצוח ודים לא ישראלים הם חיפשו הם צעקו יתבח אל יהוד את זה הם חיפשו. וכשאני מביא את הקול שלה למסך אני אומר וואו זאת השליחות שלי להביא את האנשים האלה את התובנות שלהם. השבעה באוקטובר יקח עוד 50 שנים קדימה עד שנאסוף את כל הסיפורים והתובנות של האנשים.

כן סיפורים. על גבי סיפורים. תגיד איך מתכוננים א לרעיונות גם לאו דווקא כאלה אבל בכללי איך אתה ככה מתכונן? איך אתה מחיט עצך? האמת ששמעתי לא משנה ממי. אמר לי שעודד יוצא לשטח אני יודע שבסוף הוא מביא תוצר טוב

אני אגיד לך את האמת לבושתי אוקיי

אתה מגיע מוכן יש לך פה דף כתבת דברים אתה רציני כל הכבוד אני לא חושב שאני פחות רציני אבל אני לא מגיע ככה

אוקיי

אני א לא כותב לי את השאלות שאני רוצה לשאול אני לומד את התחקיר שם לי אותו בראש ומגיע לשיחה זאת אומרת, יכול להיות שחצי מהשאלות שתכנתי לשאול אני בסוף לא שאלתי, אבל שאלתי עוד אחרות שקרו תוך כדי שיחה. כי כשאתה יוצא עם חבר שלך לקפה, אתה לא מתכנן איזה שאלות לשאול אותו, אתה יושב איתו לקפה. כשאני מרעיין מישהו, חשוב לי שהצופה יחווה כאילו הוא איתנו בשיחה. כאילו זאת שיחה, בית קפה. לא שאלות שכתבתי לעצמי מראש לשאול. ולכן אני משתדל שבכל הרעיונות שאני עושה תהיה אווירה של שיחה, לא של שאלת תשובה, שאלת תשובה, שאלת תשובה. ובאמת יש הרבה שאלות שלא תכננתי לשאול ופתאום צצו תוך כדי השיחה. כמו שאתה יושב עם חבר לקפה

ופתאום אמר משהו וזה הציף אצלך משהו ובא לך לשאול אותו משהו. אני לא מכין את השאלות מראש. אני לומד את הסיפור של הבן אדם ובא איתו לשיחה ברמה שאני אומר לך אמיתי. יעידו מי שאני עובד איתם בשלב מסוים אני שוכח שיש מצלמות. אני באמת איתו בשיחה, מקשיב לו, שומע כל מה שהוא אומר, מתפרץ לו אפילו לפעמים, כי ככה אני יושב לשיחה עם חברים שלי גם. אני רוצה שהצופה יקבל את התחושה שאני יושב לשיחה אמיתית בבית קפה עם מישהו, באמת מקשיב לו, באמת שואל את השאלות שמעניינות אותי ולא את מה שהכנתי מראש בבית. אז אני אתה הרבה יותר מקצועי ממני. לא,

אני משלב, אני משלב פשוט. אני לא מכין שאלות מראש,

אני מכין נושעים ו

אני לומד נושא, לומד את הבן אדם ופשוט מגיע איתו לשיחה כמעים הפנים לפנים, כך לבאדם לאדם, ככה אומרים חז"ל, אני רוצה לראות בשיחה את את הלב שלו. לא באמת בשלב מסוים לא מעניין אותי המצלמות.

אז הנה שאלה שואלה לי תוך כדי שיח שלנו. לפני שנכנסנו לכאן לאולפן ראיתי איזשהו משהו שהכנת לתאגיד א על מרוקאים וההקשר שלהם בתל אביב ואני חייב לשאול אותך היום אנחנו נמצאים כמעט עוד מעט 80 שנה מהזכום המדינה האם עדיין יש תחושה בקרב עדות המזרח שתו לי אכלו לי לקחו לי ואנחנו חלק מהשיח הזה מדי פעם

א' זה לא תחושה

אוקיי

יש עובדות יש עובדות נעשו על זה כבר סירת התעודה. סבתא שלי לא סתם הגיע למרוקו. הדור המייסד של דימונה, המשפח ה-36 המשפחות הראשונות שעלו לדימונה א העלו אותם בכוונה בלילה לדימונה. א חלקם אמרו להם שיש ים בדימונה והם יראו אותו בבוקר. ממש ככה. א סבתא שלי לצורך העניין ביקשה להיות בחיפה ליד אחותה כי סבתא שלי התאלמנה. היא רצה להיות לאט חיפה. אז אמרו לה שדימונה זה לא חיפה. נחספו כבר ארכיונים מתקופת בן גוריון קראו לזה תוכנית פיזור האוכלוסין. שמו בכוונה את עדות המזרח בפריפריה, במעברות. וכשהיו שם דיונים למה אפשר אותם, אז אמרו כי אם נשיב שם אשכנזים, הם התקוממו עלינו, הם ציבור יותר משכיל. המזרחים אפשר לשים אותם בפריפריה והם מקבלו את הדין. אז קודם כל מה שאמרתי עכשיו מגובה בארכיון של המדינה.

אוקיי?

אז עובדתית כן זה ציבור שקיפחו אותו. אין מה לברוח מזה. עכשיו מגיעה השאלה נוספת. מה עושה הציבור עם תחושת הכיפוח? חי אותה כל הזמן ואומר איזה באסה איך דפקו אותי? או קמה על הרגליים ויוצר מתוך הדבר הזה. אתה יודע מה? דיברנו לפני רגע על אבידה בחר מבארי. הבן אדם רצחו את אשתו ואת הבן שלו ביום אחד והוא איבד את הרגליים אז הוא יכול לחיות קבוע בתודעה שלמדינה דפקה אותי הנה רצחו את אשתי הנה רצחו את הילד הנה אין לי רגליים אין לי ואין לי ואין לי ואין לי לא הוא בכר ליזום הוא בוחר לעשות הוא בוחר ליישב הוא בוחר להרים את הרוח אני חושב שזה לא משנה כל כך מה סיפור החיים שלך לאיזה בית גדלת מה שמשנה זה מה אתה עושה עם

הנתוני הפתיחה האלה אז האם אם הייתה פה גיזנות כלפי עדות המזרח, התשובה היא כן. אתה יכול להסתכל בנתונים של אקדמאים, אתה יכול להסתכל בנתונים של שופטים בבתי המשפט. מאחר ואלה הנתונים, עכשיו מה אתה עושה איתם? אני משתדל מתוך המקום הזה ליצור. בגלל זה הסרטון שאתה ראית לא מזמן לפני כמה דקות, זה סרטון שמביא את הציונים שעלו לפה לארץ ב ב במאה ה-19. סיפורים שלא סיפרו וחשוב לי לספר אותם. זה צדק שאני מרגיש שצריך לעשות איתם כי יש איזה איזה אווירה כזאת של הציונות החילונית היא קיימת המדינה. העובדות ההיסטוריות הם זה שהיו פה עליות של רבי יהודה לאון בי בס ועליות של עלייה של תלמידי הגרא ועלייה של תימנים בהלה בתמר

והרבה עליות שעלו ורבי יהודה לוי מירגוזה שלא סיפרו את הסיפורים האלה. ולי חשוב בתפקידי בתקשורת להביא את הסיפורים האלה לא כדי לעשות אצבע בעין לאחי האשכנזים, כדי לספר את הסיפור השלם. ואם אני מסתכל על עם ישראל כפסיפס אז עד עכשיו סיפרו לנו סיפור אחד. ככה קמה המדינה, ככה הייתה. אבל זה לא הסיפור השלם. אתה היית מוכן לקנות פאזל של 1000 חלקים, אבל לקבל רק 500 חלקים?

ממש לא.

יפה. אז אני חושב שכחברה ישראלית יש לנו חשיבות לספר את הסיפור של כל העדות של יהדות אתיופיה. סיפורים מטורפים. אני קניתי לילדים שלי שני ספרי ילדים על יהדות אתיופיה. אני אתיופי? יש לי איזה שורשים באתיופיה? לא. אבל זה חלק מהסיפור היהודי שלי. כמו שהם למדו על יהדות אשכנז. כמו שהם למדו חשוב לי שהם ילמדו את כל הפסיפס הזה שנקרא קיבוץ גלויות. וזה אינטרס של כולנו שהסיפור כולו יסופר. זה לא מאבקי כוח בין מזרחים לאשכנזים. לי יש אינטרס שהסיפור האשכנזי סופר וכדאי שגם לאחי האשכנזים יהיה אינטרס שהסיפור ה המרוקאי והספרדי בכלל יסופר כי רק ככה נבנה פה תמונה מלאה של הסיפור כמו שאתה אמרת אתה לא מוכן לקנות פאזל של 1000 חלקים ולקבל רק 500 אז אני רוצה שהפאזל הזה יהיה שלם

ודרך מה שאתה עושה היום בתקשורת אתה חושב שזו הדרך כך

בין היתר בין היתר לגמרי כן כן אני משתדל עשיתי סדרה ר כאן פיוט על הסיפורים שמאחורי הפיוטים

כן צפיתי ממש מעניין

א עכשיו הפרק הזה שאתה ראית שעדיין לא עלה הוא מספר על המרוקאים הראשונים שעלו לתל אביב וליפו והקימו שם מקווה ובית כנסת והם אפשרו לעלייה הראשונה הרי אנחנו גדלנו בבית ספר שהייתה עלייה ראשונה

כן

אבל לפני העלייה הראשונה היא פה היו פה עליות כשהעלייה הראשונה עלתה היא כבר ראתה פה יהודים מרוקאים זאת אומרת הם ידעו שהם לא העלייה הראשונה אז חשוב לי לספר את הסיפור שלהם. נכון, הם לא גדולים בכמות. העלייה הראשונה הייתה הרבה יותר גדולה בכמות, אבל הם אנשים שעשו פה ציונות אמיתית ופשרו את קיבוץ הגלויות הזה. צריך להביא את הסיפור שלהם. אז אני מביא את הקול הזה וזה מביא את הקול הזה וזה מביא ולאט לאט זה נכנס למערכת החינוך. אה

מתחיל להשפיע.

כן.

וזה אגב משודר בכאן אחרי שעזבת. איך זה בעצם היה?

כן. צילמתי את זה לפני שעזבתי ולוקח זמן שהדברים האלה נערכים. אז זה עולה אחרי שעזבתי. כן. אז לאחרי שעזבת הפרקים האלו. תגיד, אז עכשיו אתה נמצא בערוץ 14 ואתה אומר תוכנית חדשה שאמורה לעלות לאוויר,

נכון? תוכנית בשם שיחה. אה, תוכנית לילית של פגישות אחד על אחד עם כל מיני אנשים מגוונים בציבוריות הישראלית. א ששוב המטרה היא בלי הלהבות, בלי הרע של בחוץ, בלי הצעקות באולפן, אחד על אחד, לפגוש את הבן אדם. ואני אומר לך שהתוכנית הזאת בעזרת השם תעשה טוב, היא תנמיך לאבות, היא תרבה אחדות זאת המטרה שלה.

אגב, אני חושב על זה אתה נוסע כל פעם מדימונה ככה לאולפנים, הנסיעות, אז זה גם מסירות נפש. לא פשוט

ממש זה

זה המשפחה, אשתך, ילדים, מה

הרכב שלי הוא עושה קילומטראז' פסיכי פסיכי, אבל זאת מסירות נפש, כמו שאתה אמרת, לא רק שלי, גם של אשתי והילדים, ברור. אבא שמצד אחד בוחר ליישב את הנגב ומצד שני בוחר לעבוד במרכז. זאת מסירות נפש לגמרי גם שלהם.

לא היו מחשבות לעבור למרכז בגלל הדבר הזה.

תמיד יש. תמיד יש. א' מצד האמת אם נהיה יותר קרובים לחמי וחמותי או לגיסים שלי אז תהיה יותר עזרה לאשתי. אני אהיה יותר בבית. אני אצא פחות מוקדם ואחזור פחות מאוחר. אני אהיה יותר בבית. אבל זה לוותר על ערך מאוד מאוד חשוב שלי ישוב הנגב שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בו. וזה תמיד קיים המאבק הזה. אתה יודע א לא שאני משווה את עצמי אבל פעם אחד הקצינים הבכירים בצהל בעל הרבי מלובביץ' ואמר לו הרבי אתה כל כך דוחף יהודים לעלות לארץ ולישב את הארץ ומתנגד למסירת שטחים מארץ ישראל ומנכיח את ארץ ישראל ומדבר בזכות חיילי צהל. הרבי קבוע היה מקבל אליו חיילי צהל ומחבק אותם. פעם אחת דרך אגב כשבאו אליו אחרי יום כיפור נכה צהל הוא

אמר להם אתם לא נכת צהל אתם מצוינים אתם מצוייני צהל כי אדם שהקריב מגופו למען האחר אין שלם ממנו הוא ממש העריך את אז בא אליו אותו קצין לרבי ואמר לו אצלנו בצבא המפקד הולך ראשון אומר אחריי כולם אחריו תעלה לארץ ישראל תראה כמה יעלו אחריך הרבי מלובביץ' אמר לו כשספינה טובעת הקברנית נשאר אחרון הגלות היא ספינה טובעת. יהודים עולים ועולים לארץ. זה מדהים. גם בזמן מלחמה, גם בזמן קורונה, ממשיכים יהודים לעלות לארץ. אבל הרבי הבין את התפקיד שלו מצד אחד שם ומצד שני כגם דוחף אנשים לעלות לארץ. למה אני מביא את הדוגמה של הרבי? כי אני חווה כמה ערכים. יש לי את הרצון לנסוע על המרכז כדי להביא את התכנים שלי בתקשורת ואת

השיח. מצד שני יש לי את הערך של להישאר בנגב. אז יש לי פה כמה ערכים שאני מנסה להחזיק אותם. ימים יגידו אם אני צריך להחזיק את שני הערכים האלה. א משהו שכן הייתי רוצה כן לדבר עליו בפודקאסט הזה זה לגבי השביעי באוקטובר ואתה הזכרת את זה ממש ככה בקצרה את הנושא הזה שהיית במילואים ושירטת ודווקא הייתי רוצה לגעת בקטע של שאולי לא מדברים עליו כמו שאתה אומר בתקשורת כל החבר'ה ביחד מה זה הגיבוש הזה הצבאי הדברים האלה שהם שלא רואים אותם אולי על המסך אולי הגיע הזמן שגם את זה נביא למסך

א' זה חשוב מאוד מה שקורה עם הדור הזה הוא לא פחות ממדהים לא פחות איתי בפלוגה יש א מפקד תנוג בן 43 עם עם תשעה ילדים. אמ זה אנשים שבצורה הפשוטה ביותר, לא בדיבורים, הסכימו להקריב את החיים שלהם למען עם ישראל. כל מי שלבש מדהים ונלחם. למעשה אמר לריבונו של עולם, אני מוכן למסור נפש על עם ישראל. זה לא משנה אם הייתה לו ציצית, לא הייתה לו ציצית, הוא שומר שבת, הוא הסכים למסור נפש אמיתי על עם ישראל. אם אתה שואל אותי הניסים הגדולים, אני לא יודע חשבונות שמיים, אבל הניסים הגדולים שראינו באיראן ומול חזבלה, זה בזכות הזכויות שהעם הזה אסף בשנה וחצי האלה, זה פשוט אני אומר לך איתנו בפלוגה יש דתים ושאינם דתים,

חילונים, מסורתים, ימין, שמאל, אבל בסוף כולם לבשו מדים והסכימו להקריב את החיים שלהם למען עם ישראל. זה מטורף בעיניי. מסופר על הרב אוירבך נראה לי זה היה שבא אליו אחד התלמידים שלו הישיבה שלו היא לא רחוק מהר הרצל אתה מכיר את הסיפור הזה

לא

אחד התלמידים שלו בא לרב זלמן אוירח אם אני לא טועה ואמר לו שהוא רוצה לטוס ל לקברי צדיקים בחול על איזה קברי צדיקים הוא ממליץ לו אומן ברדיצ'ב מה אמר לו למה אתה רוצה לטוס לחול תחצה פה את הכביש להרצל יש לך את הצדיקים הכי גדולים. עכשיו זה לא ישיבה שדחפה לגיוס לצהל אבל בסוף כל המציל נפש חיה אחת מישראל כאילו הצילו לא מולו. המקור המשפט הוא כל המקיים. אבל תחשוב כמה יהודים שביום יום אולי במושגים שלי ושלך לא שומרי תורה ומצוות הקריבו את החיים שלהם או הסכימו להקריב את החיים שלהם למען עם ישראל. הם כנראה לדעתי במקום הכי גבוה שנמצא בשמיים. ממש ליד כיסא הכבוד להקריב את החיים שלהם למען עם ישראל. כמה כאלה יש

במלחמה הזאת. חלקם באמת הקריבו. לשמחתי רובם חזרו בריאים ושלמים הביתה, אבל זה לא אומר שהם לא הסכימו להקריב את החיים שלהם. והרוח הזאת שיש שם היא רוח מדהימה. כי כל הרעש התקשורתי, אפרופו שוב הרעש הזה וכל הפירוד בעם, כשאתה חוצא את הגדר לעזה, הוא פשוט מתגמד. הכל מקבל פרופורציות. כאילו אתה פשוט מבין מה הדבר הכי חשוב שעם ישראל יחייה בטוב בארצו.

אמן.

נקודה. ושם אתה מבין את המשימה הזאת. כשאתה חוזר לארץ אתה פתאום חוזר שוב לרעש ול

ולחדשות

ולחדשות ולפירוד. אבל שם אין את זה. שם אין את זה. תחשוב בן אדם שיכול להיות שהוא אפילו לא כל כך מכיר אותך. כאילו אתה מגבעתי, הוא משיריון, הוא מוכן ואנשים עשו את זה. לקפוץ על רימון כדי להציל אותך. איך קוראים לך? יש מצב שהוא אפילו לא יודע. אבל אתה חייל בצבא הגנה על ישראל, אתה חלק מהעם ישראל, הוא הסכים לעשות את זה. והיו אנשים שעשו את זה. נכנסו ראשונים למנהרה ונהרגו. קפצו על רימון כדי להציל אנשים שהם כלל לא מכירים. למה? כי זה אחים שלהם מעם ישראל. תגיד לי שיש מצווה גדולה מזאת. יש מסירות נפש גדולה מזאת. אני בטוח שריבונו של עולם ראה את זה ואסף לנו את כל הזכויות האלה ובזכות זה אנחנו רואים ניסים גדולים עצומים. אי אפשר להבין תדמינ שבהתקפה באיראן מטוס אחד היה נופל.

כן

טייס אחד היה נופל בשבי אחד. מה היה קורה פה בעם ישראל? אתה היה שכל חל האוויר תעשו 2000 ומשהו קילומטרים. אלו חזור 12 ימים אחד לא נפגע. איזה זכויות העם הזה אסף לאורך השנה וחצי האלה?

נכון, זה בהחלט כך. א טוב עודד, אני רוצה להודות לך שהקדשת מזמחה, שבאת פה לפודקאסט.

תודה על הפתיחות לב שלך.

תודה לך. אני באמת א' נהניתי.

זה מה שהכי חשוב

ווב'. שוב אני אומר זה

האמת שאם זה כמו חברים הייתי רוצה. יש עוד דברים שהייתי רוצה ככה עוד א

א' אני פה באהבה וב. מה אהבתי תורתך כל היום משיחתי? השיחה הזאת היא לא ביטול תורה.

לא, ממש לא.

אנחנו מדברים על עם ישראל, אנחנו חושבים נכון שאדם יעשה לעצמו פעם ביום התבודדות, נכון? דבר עם ריבונו של עולם. אני

אדם הנה למשל לא יודע מה להגדיר אותך. אם אתה חסיד, דתי, חרדלי, השם.

עבד השם. עבד השם. מה? מאוד פשוט. אני עבד השם. אני עבד של ריבונו של עולם.

אני דווקא הייתי בטוח שתגיד לי בתחילת הפודקאסט שהכסט זה כדי להתנתק מהגדרות. לא מי שרוצה להגדיר אותי זה בעיה שלו.

אוקיי?

אני בטוח שהקדוש ברוך הוא רואה את הלב שלי והוא ישים את זה באיזה מגירה שהוא רוצה אבל אני בטוח שאין לו שם מגירות. הוא הרבה הרבה מעבר לזה. אז מה שעשינו פה זה היה כמו התבודדות.

טוב אז עודד תודה רבה שבאת אלינו אחד.

תודה. תודה תודה.

תודה רבה. וזהו מה כאן הפודקאסט שלנו. אנחנו נתראה כאן בפרק הבא. המשך צפיה נעימה. להתראות. เฮ