סגולת ראש חודש - הרב אליהו עמר HD

ערב טוב לכולם. אנחנו בעזרת השם את השיעור הזה נייחד אותו קצת על העניינים של ראש חודש. ננסה טיפה יותר להבין את המשמעות הפנימית. ובחנוכה, כידוע, שאחת הגזירות שגזרו היוונים זה שלא ישמרו שבת. טוב, שבת זה מובן. זה יום יהודי כזה, ותמיד לגויים הפריע הקטע עם השבת, אז זה מובן למה גזרו. ברית מילה, גם מובן. זה משהו, סמל יהודי מובהק כזה שעושים ברית מילה, רצו... בסדר, מבינים. אבל כתוב שגם גזרו על החודש, שלא ישמרו ראשי חודשים וזה... צריך להבין מה הקפיץ אותם. יש לנו דברים הרבה יותר עקרוניים בשנה מאשר ראש חודש. אז מה מיוחד שם בראש חודש שהקפיץ מאוד מאוד את היוונים? כולם מכירים את המדרש המפורסם שהתורה הייתה

צריכה להתחיל מאיפה? מ"החודש הזה לכם ראש חודשים." הציווי היה צריך להתחיל מראש חודש. מה קרה? זו לא המצווה הראשונה בתורה. יש מצוות פרו ורבו, יש מצוות ברית מילה לאברהם אבינו, יש מצוות גיד הנשה. יש רשימה של מצוות הרבה לפני שמגיעים למצווה הזו של קידוש החודש. למה התורה... היה איזה צד שהתורה תתחיל דווקא מהעניינים של ראש חודש? מה זה מסמל? מה באמת העניין? מה זה בא להסביר? מה מסתתר מאחורי הדבר הזה? אנחנו בעזרת השם ננסה, כמה שידי לפחות משגת, לנסות להגיע, קצת להבין את ענייני ראש חודש. ומה אנחנו יכולים לנצל? איפה באמת אנחנו יכולים להשתמש עם זה שהחודש הזה בעזרת השם יהיה חודש לטובה ולברכה. בעזרת השם. אז בואו

נצא לדרך. יש לנו איזשהו צומת מאוד מאוד מרכזי שעוסק בענייני ראש חודש. משם אנחנו נתחיל להיכנס למבוך הזה. בנביא מסופר על דוד המלך, על מערכת היחסים שהייתה בין דוד המלך לשאול. הייתה שם מערכת יחסים מאוד מורכבת. היא התחילה בהתחלה טוב מאוד. לאחר מכן הסיפור הלך והסתבך. שאול למעשה היה צריך על פי ציווי ה,' היה צריך להכרית את זרע עמלק. אין לנו שום אומה בעולם שאנחנו צריכים להכרית אותה. את כל העמים אנחנו לא מחפשים לסנף לעם ישראל גרים. אין לנו עניין בזה, אבל מי שבאמת רציני ורוצה להתקבל, מקבלים אותו. לגשת לאומה ולהכרית אותה, יש לנו רק אומה אחת. זה זרע עמלק היחידי. כמובן לא בזמננו. אנחנו גם לא יודעים לזהות

וגם אין לנו מלך. אבל בתקופה ההיא שהיה מלך והיה את שאול, ציווה אותו הקב"ה להכרית את זרע עמלק. שאול יצא, ובסופו של דבר הוא חס על הצאן, על הבקר. השאיר. שולח הקב"ה את שמואל הנביא לשאול ואומר לו ככה, כיוון שאתה ביזית את דבר ה', בורא עולם אמר לך להכרית ואתה חסת על הצאן ועל הבקר - גם ה' מאסך מלהיות למלך. אתה לא הולך להיות למלך על עם ישראל. קיבלת איזשהו אמון, הרשאה. הקב"ה לוקח את האמון, לוקח את ההרשאה הזאת. נגמר. יהיה מישהו אחר. הוא לא אומר לו מי. הוא אמר לו "רעך הטוב ממך." אנחנו נביא מישהו שהוא חבר שלך, רעך, אבל הוא יהיה יותר טוב ממך. בלי שהשאירו לו שמות או דברים מזהים. מאותו הרגע כתוב שהייתה על

שאול רוח רעה. זאת אומרת, זה כבר לא היה הוא. זו הייתה רוח רעה שהייתה מלווה אותו, זה סוג של דכדוך, עצבות. דבר שלא כל כך תלוי בו. משהו מן השמים. במקביל הנביא מספר ששמואל הלך בהיחבא ומלך את דוד להיות למלך על עם ישראל, אבל בינתיים זה היה איזה משהו סודי. בשלב הזה, שאול שהרוח שלו רעה, האנשים שסביבו רצו לעודד את מצב רוחו. אחד הדברים שגורמים לאדם הרבה מאוד שמחה זה מוזיקה. דיברנו כמה פעמים שמוזיקה, חשוב לצרוך מוזיקה טובה ואיכותית כי כאשר צורכים מוזיקה רדודה, הדבר הזה הוא, חס וחלילה, כל מיני מוזיקות מאוד בעייתיות מהגויים וכו', או דברי חשק והווי, זה דבר שפוגע פנימה ישר בתוך הנפש. וזה ידוע שהיו כמה וכמה

אירועים, לא בציבור שלנו ברוך השם, אבל אצל הגויים שהיו כל מיני נגנים שניגנו שירים מסוימים שגרם לקהל להיכנס לאקסטאזה, ואנשים פגעו אחד בשני והייתה אלימות מאוד גדולה. וזה רק בכוח של מוזיקה בלבד. המוזיקה נוגעת לך ברבדים העדינים ביותר בנפש האדם, לכן חשוב מאוד שכשאתה מכניס דברים כל כך לנקודות פנימיות שבך, תשים איזה סנן מה אתה מכניס, שאתה לא מכניס דברים שיכולים להזיק לך. אז אמרו לו, אנחנו נביא לך מנגן ועל ידי הנגינה אתה תירגע ותהיה שלו יותר. יש עוד מקרה שזה קרה אצל אלישע הנביא. שם כתוב גם שהוא כעס על סיבה מסוימת מוצדקת וסרה ממנו רוח ה,' ואז הוא אמר, תביאו המנגן. "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה."'

אצל שאול פשוט הייתה לו רוח רעה. ואז הגיע דואג האדומי. דואג זה אותה גימטרייה כמו הגימטרייה של דוד. מספר 14. 14 - 14. הוא היה הכנגד של דוד המלך, והוא לחש על האוזן של שאול. אמר לו, תשמע, יש פה בחור טוב, דוד, והוא יודע לנגן. והביאו את דוד. ומאז שאול מאוד אהב אותו. זה באמת היה השלב שבו שאול ודוד היו מאוד מאוד מחוברים בצורה טובה. אבל זה חלף מהר מאוד. היה את העימות שבין גולית לבין הפלשתי. שם בזמן הזה, כתוב שדוד בכלל לא גייסו אותו. ודוד הגיע לשדה המערכה, ושאול שהיה במצוקה מאוד גדולה מול גולית, אמר, מי שיכה את הפלשתי, יזכה לכסף רב, אני אעשה אותו עשיר, ואני גם אתן לו את הבת שלי לאישה. וכשדוד שמע את זה,

הוא לא עשה את זה לא בשביל הכסף ולא כדי להיות חתן המלך, הוא עשה את זה באמת כדי להציל את עם ישראל, כי גולית חירף וגידף וניבל את פיו. עשה דברים שלא ייעשו. אז דוד רצה להכות בו. וכשדוד באמת הכה בו, אז כתוב שם ככה, שבאותו רגע הטיל בו שאול עין הרע. זו הייתה הנקודה הלא טובה שהייתה ביניהם. הוא נתן לו לשים את המדים, את השריון שהיה על שאול. היה לו שריון כזה של מלחמה. נתן לו לשים על דוד את השריון. שאול היה גבוה משכמו ומעלה מעל כל העם. דוד לא היה גבוה. ומעניין מאוד שהבגדים של שאול הלמו את קומתו של דוד. ואז כתוב שהוא הטיל בו עין הרע. זה לא מצא חן בעיניו. הופ, איך הבגדים שלי מתאימים לו? אז דוד שם לב שככה

משהו פה לא מסתדר. הוריד מהר את הבגדים. הוא אמר שנוח לו עם הבגדים הקלילים וזה, איך שהוא רגיל, רועה צאן. הוא לא אוהב את מדי המלחמה. אז הוא יצא והכה את הפלשתי. זו הייתה נקודה אחת. כשהוא יצא להכות את הפלשתי, שאול מיד מברר ואומר, "בן מי הנער הזה?" הוא פונה לאבנר. מה זה "בן מי הנער הזה?" אמר לו, תגיד לי, זה דוד משבט יהודה. מאיזה צד בשבט יהודה? מהצד של זרח או מהצד של פרץ? הצד של זרח הוא יהיה נחמד, הוא לא יהיה מלך. פרץ, יש לנו מסורת שמפרץ בן יהודה עתידה לקום מלכות. אמרו לו, עד שאתה מברר פרץ, זרח, מי אמר בכלל שהוא כשר לבוא בקהל? בכלל סבתא שלו היא מואבייה אחת, רות המואבייה. אולי אי אפשר בכלל להכניס

אותו בקהל. התחיל שם פולמוס הלכתי שלם אם הוא כן ראוי לבוא בקהל או לא ראוי לבוא בקהל, אבל זה היה התריס הראשון שהיה בין שאול לבין דוד. המכה הבאה הגיעה כאשר שאול... דוד חוזר מהמלחמה ואז כולם צועקים, "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו." שאול מכה אלפים, דוד מכה רבבות. וזה דבר ששאול לא יכול היה לסבול אותו. הוא ניסה להתנקש בחיים של דוד המלך. כשדוד ניגן בכינור, עצם את העיניים, נכנס ככה למוזיקה כמו שצריך, לקח שאול את החנית ושלח אותה לכיוונו של דוד. הקב"ה דאג לדוד ותוך כדי שהוא מנגן, אז יש ככה, זזים קצת עם הגוף, אז הוא עשה איזו תזוזה, והופ, החנית חדרה וננעצה בקיר. אם זה היה פוגע בדוד המלך, הוא היה תוקע אותו

עם החנית בתוך הקיר מרוב העוצמה שזה היה. אבל הקב"ה חס עליו, ושאול ראה את זה. הוא הבין שיש איזושהי סייעתא דשמיא מיוחדת לדוד. זה עוד יותר הדליק את המצב. בשלב הזה דוד מאוד מפחד. והיה שם יהונתן, ניסה לגשר, לפשר ביניהם. יהונתן טען שדוד רואה שחורות יותר מדי. זה לא בדיוק כמו שזה נראה. והוא באמת הצליח להביא את דוד פעם אחת בחזרה ולעשות אפילו איזושהי סולחה מסוימת. לא שדוד רב עם מישהו. אבל זה לא תפס הרבה זמן מעמד. בשלב מסוים, דוד, כששם לב שהיה ניסיון התנקשות נוסף, קם, עזב את הארמון, ברח כל עוד נפשו בו והגיע לבית. הוא היה נשוי למיכל בת שאול. שאול אומר, תלכו לבית של מיכל, של הבת שלי. תכתרו את הבית ותביאו

אותו אליי לארמון בחזרה. באותו לילה יש שיתוף פעולה בין דוד לבין מיכל. מיכל מורידה את דוד מבעד לחלון, ודוד המלך בורח כל עוד נפשו בו. בורח מהבית. הוא מפחד. הוא יודע ששאול יתפוס אותו, הוא יהרוג אותו. הוא מגיע לשמואל הנביא. הוא בא לשמואל. הוא אומר לו, שמואל, אתה משחת את שאול למלך. אתה משחת אותי למלך. הסתבכו לי החיים מאז שאני נהייתי מלך. לא. הוא לא אומר. הוא לא בא בטענות. אנחנו היינו באים בטענות. הוא לא בא בטענות. הם התיישבו שם ושמואל אומר לו, נו, אז מה באת? הוא אומר לו, רבי, אני הגעתי ללמוד עכשיו סוגיה. רוצים ללמוד ביחד. אם אני פה, בוא נלמד. וישבו בסוגיה מאוד מאוד עמוקה איפה ממקמים את המיקום של

בית המקדש. בית המקדש, על פי המסורה, מקום מאוד מדויק. אגב, בשלב הזה הוא עוד לא יודע איפה ממקמים את המזבח בתוך בית המקדש. את זה יגלו לדוד המלך בשלב מאוחר יותר על ידי נבואה כמעט 30 שנה לאחר מכן. עכשיו הם מדברים על השטח של הר הבית, על המיקום של בית המקדש. ובשלב הזה שהם מדברים, אומרת הגמרא, שדוד המלך למד מה שתלמיד עתיד ללמוד ב-100 שנה, הוא למד בלילה אחד. שאול שומע שדוד נמצא אצל שמואל. הוא אומר, אני מכיר את הכתובת. אני מגיע לשם. הוא הגיע לשם. כאן קרה דבר מדהים, שברגע שהוא הגיע חלה עליו רוח הנבואה, והוא הפך, התעלה והגיע לדרגה של נביא. ואז באותו רגע שהוא התעלה לדרגה של נביא, סרה ממנו הרוח הרעה. סרה

הרוח הרעה, אז הוא כבר לא חיפש את דוד, כיוון שכל הסיפור היה בגלל הרוח הרעה שהייתה בו. אז עכשיו הוא נרגע, והייתה כבר רוח נבואה והכול בסדר. בשלב הזה דוד כבר לא מוכן לקחת עוד ריזיקה. הוא מבחינתו עם הסיפור עם שאול והנגינות, הוא סיים כבר שם. לשם הוא לא חוזר. ויהונתן בא ואומר לו, דוד, אתה רואה שחורות. אני אומר לך, אבא שלי לא רוצה להרוג אותך. לא יודע, בסדר. יש ביניכם חיכוכים. יכול להיות. אבל אבא שלי לא מחפש אותך. דוד טען שאם הוא ייפול בידיים של שאול, שאול יהרוג אותו, כדין מורד במלכות. והיה לזה כל מיני השלכות הלכתיות שהצליחו להסביר לשאול כל מיני דברים שהטעו אותו שדוד מורד במלוכה שלו. דוד אמר, אני לשם

לא חוזר. יהונתן אומר לו, אל תפחד. אני ואבא שלי 'ככה.' אם אבא שלי היה רוצה להרוג אותך, אני הראשון שהייתי יודע. אם אני לא יודע, אין כזו תוכנית. תירגע, תחזור בחזרה. סיכמו ביניהם הסכם הבא: אמר דוד ליהונתן, בוא נבדוק מי צודק. האם אני רואה שחורות, או כמו שאתה אומר שבאמת אבא שלך לא מתכוון לכאלה דברים חמורים. אמר לו, אני הולך עכשיו להיסתר, להסתתר באיזה מקום, ואני לא אגיע. זה היה למחרת, היה יום ראש חודש, כמו היום, ראש חודש כסליו שבא עלינו לשלום. אז היה באותו יום יום של ראש חודש וגם למחרת ראש חודש. החודש, פעמים עושים יום אחד, פעמים עושים אותו יומיים. למה? מה באמת הסיבה? חודש כן, חודש לא. יש לנו 12

חודשים במהלך השנה. חשוב לי להסביר את הנקודה הזו. תהיו איתי רגע אחד. אני סוטה טיפה מהנושא. יש לנו 12 חודשים במהלך השנה. חודש זה מלשון התחדשות. החודש מורכב מ-29 ימים, 12 שעות ותשצ"ג חלקים, זה דהיינו, 793 חלקים, כאשר לוקחים שעה ומחלקים אותה לאלף ושמונים חלקים. אנחנו, למשל, לוקחים היום שעה, מחלקים אותה ל-3,600 חלקים, נכון? שישים שניות בדקה ושישים דקות שעה. שישים כפול שישים - 3,600 חלקים. על פי היהדות, על פי לוחות המסורה שיש לנו, את השעה אנחנו מחלקים אותה לאלף ושמונים חלקים. זאת אומרת, כל חלק זה 3 שניות בערך, משהו כזה. אז הזמן שהלבנה מקיפה את כדור הארץ זה 29 יום, 12 שעות, כאילו חצי יום, 24 ועוד

תשצ"ג חלקים, זה בערך יוצא שלושת רבעי שעה. בשעון שלנו זה בערך שלושת רבעי שעה. ואז זו הנקודה המדויקת שהלבנה השלימה הקף מדויק ומלא. אגב, היום, לפי נתונים של נאס"א, והבדיקות שלהם הם בדיקות על פי שעונים אטומיים, שהדיוק שלהם הוא דיוק על חלקיק, אלפית השנייה, הגיעו למספר הזה המדויק. זה לא להאמין. ממש לפני מספר שנים, להראות לנו עד כמה התורה שלנו היא תורת אמת. לא שאנחנו צריכים את נאס"א, כן? סוכנות החלל של ארצות הברית, יש לנו את המסורת. אבל זה תמיד נחמד שבסוף המדע לוקח לו כמה אלפי שנים, בסוף הם מדביקים את התורה. בשלב מסוים המדע מדביק את התורה. ואם יש דברים שהמדע סותר את התורה - בדרך כלל זה לא עובד ככה -

אבל אם יש דברים שזה סותר, עדיין המדע עוד לא גילה, כי התורה שלנו היא תורת אמת. היא ניתנה לנו על ידי בורא עולם. זה לא המצאות שלנו. אם אני הייתי ממציא והם היו ממציאים, אולי ההמצאות שלהם יותר טובות. אבל ברגע שלנו יש מסורה על פי בורא העולם יוצר העולם שהוא נתן לנו את המסורת, אצלנו זה אפס טעויות, כל מה שקיבלנו על פי המסורה. דברים שחכמים חשבו, סברה, אז בזה הם אומרים, יש חכמה בגויים. סברה שלנו, סברה שלהם. אנחנו יכולים לשמוע את הסברות שלהם. דברים שיש לנו מסורה, אין בזה שאלה. אנחנו קיבלנו את האמת המוחלטת על פי בורא עולם. היום המדע לאט לאט מגלה. טוב, זה לא המקום להרחיב בכל מיני תגליות מדעיות שממש עכשיו

התגלו. בכל אופן, רבותיי, לוקח ללבנה להקיף 29 יום וחצי, בלי להיכנס עכשיו לכל הפרטים הקטנים. אנחנו לא יכולים לעשות ראש חודש בחצי היום. הלבנה מסיימת את הסיבוב ב-29 יום, זה מלא, ועוד 12 שעות זה חצי יום, אז מה, נעשה ראש חודש רק באחת בצהריים כי עכשיו הגיע הזמן? ראש חודש זה יום שלם. מה עושים? פשוט מאוד לקחו את ה-12 שעות האלו ומניידים אותן לחודש הבא. הרי חודש הבא זה 29 יום ו-12 שעות. אני לוקח את ה-12 שעות מפה, מנייד אותן לחודש הבא, אז יוצא שהחודש הבא זה 30 ימים מלאים. והחודש הזה כמה? 29 ימים. ולכן אתם מגלים פתאום חודשים שיש כ"ט יום ו-א' כמו עכשיו, למשל, מתחיל חודש חדש. ובחודש הבא, חודש כסליו, הוא

חודש מלא, יהיה ל', 30 יום. ל' זה יהיה ראש חודש ו-א.' עכשיו, אם אני רוצה לזכור איזה חודשים מלאים, איזה חודשים חסרים, איזה חודש הוא 30 יום ואיזה חודש הוא 29, הסימן הוא פשוט. חודשי המלוכה. מה זאת אומרת 'חודשי המלוכה?' באילו חודשים בשנה יש חגים? בואו נתחיל. ניסן - חג הפסח, חודש מלא. אייר - לא, אין בו חג מסוים. סיוון - חג שבועות, חודש מלא, 30 ימים. תמוז - יש לנו י"ז בתמוז, זה לא כזה חגיגה. אב - אב, כן. באב יש את תשעה באב, אבל יש לנו... בחודש הזה יש יום מאוד מאוד משמעותי. מהו? ט"ו באב. ט"ו באב, "לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב." חוץ מזה שגם תשעה באב על פי המסורת, אנחנו יודעים, עתיד להפוך להיות

יום של שמחה. כרגע, לצערנו, זה הפוך עלינו. אבל אנחנו יודעים שזה יתהפך. לכן בתשעה באב לא אומרים תחנון, "קרא עליי מועד לשבור בחוריי." זה מועד, רק כרגע המועד הזה שובר אותנו. בעזרת השם לעתיד לבוא, זה יתהפך לנו היום הזה לטובה. אז אב, אמרנו, זה חודש של שמחה, חודש מלא. אלול - טוב, אין חג בחודש אלול, זה רק הכנה. תשרי - מלא. למה? כל החגים חודש תשרי. חשוון - אין כלום, לכן חסר. כסליו - חנוכה, חודש מלא. טבת - שום דבר. עשרה בטבת. אין כלום, חסר. שבט - איזה יום שמח יש לנו בו? ט"ו בשבט. יהיה מלא. אדר - פעמים מלא, פעמים חסר. תלוי בשנה מעוברת, שנה מלאה, וחוזר חלילה. אז אם אתה רוצה לדעת, החודש הזה מלא או חסר?

אני לא זוכר את החשבון, פשוט מאוד תעשה את חודשי המלוכה. שישה חודשים בשנה מלאים, שישה חודשים בשנה חסרים. החודשים המלאים זה תמיד החודש שיש בו חג. זה למעשה החשבון. אז הלבנה, הראש חודש הזה, זה למעשה מסמל את העניין של ההתחדשות. הראש חודש הזה, בא דוד המלך ואומר... יש לנו... באותו חודש היו שני ימים ראש חודש. אמר דוד ליהונתן, שאול עושה סעודת ראש חודש. אגב, זה נפסק להלכה, פסק את זה השולחן ערוך שיש עניין להרבות בסעודה ביום ראש חודש. אם פספסתם, אז לא נורא. חודש הבא תנצלו את ההזדמנות. ביום, לא בלילה. יש הרבה עושים סעודת ראש חודש בלילה. זה לא טוב. ביום. ביום לעשות סעודה. שאול היה עושה סעודה ביום. היה מגיע

אבנר בן נר שר הצבא, יהונתן, דוד ועוד שאר המקורבים. אמר דוד ליהונתן, אני הולך לבית של ההורים שלי בבית לחם בשבט יהודה. עוזב את הטריטוריה של שאול שהיה משבט בנימין. בוא נראה איך אבא שלך יגיב. אני מקבל ממך רשות. יהונתן היה הסגן. הוא היה עתיד להיות המלך אחרי שאול ברמת העיקרון. אמר לו, אני מבקש ממך רשות ותראה איך אבא שלך יגיב. אם אבא שלך מחפש להרוג אותי, הוא מאוד יתרגז. למה דוד לא נמצא בסביבתי? אני צריך אותו בסביבה כדי שאני אמצא את ההזדמנות. אבל אם אתה באמת, כמו שאתה אומר שהוא לא מחפש להרוג אותי, אז הוא ישאל, רגע, מי נתן רשות לדוד? תגיד לו, אתה נתת. אז הוא יגיד, בסדר. הלך עם רשות להורים שלו. הכול

בסדר. אין שום בעיה. ככה הם נפרדו. אמר יהונתן, רגע, אני רוצה להוסיף לך פה משהו. איך אנחנו ניתן את התשובות? התשובות יינתנו על ידי חיצים. למה הם בחרו דווקא בחיצים? כי אם החיצים הם מסמלים לרעה, הוא אומר לו כביכול שבעלי לשון הרע. כתוב שאלה שמדברים לשון הרע, "חץ שחוט לשונם." איך עושים לשון הרע? איך מסכסכים בין אנשים? אתה מדבר על ההוא שאמר על הזה. מלחששים וזה... הלשון שלך הופכת להיות כמו חץ. היא פוגעת באנשים. היא יכולה להרוג. היא יכולה להזיק, היא יכולה לפגוע. אשר על כן, אמר יהונתן, את התשובות נענה אותן על ידי חיצים. אני אעשה סימן עם החיצים. בקיצור, רבותיי, ביום הראשון שאול רואה שדוד איננו, אומר,

טוב, כנראה זה מקרה לא טהור. ביום השני הוא שואל את יהונתן, ואיפה דוד? המקום שלו נפקד. אמר לו יהונתן, הוא ביקש ממני רשות. אני אמרתי לו שהוא יכול ללכת לבית לחם. התגובה של שאול, אף אחד לא צפה אותה מראש. שאול התרגז בצורה כל כך קשה, ואמר דברים קשים ליהונתן. הוא אמר לו, "בן נעוות המרדות." אמר לו, תדע לך, אתה בן, כביכול של אימא שלך שהיא מורדת בי. למה? כי בדרך כלל בן דואג לאבא שלו. כשהבן דואג למתחרה של אבא שלו, אומרים, זה בטח לא הבן שלו. אחרת, איך הוא הולך לצד השני? אנשים יגידו "בן נעוות המרדות, לבושתך ולבושת ערוות אמך." הוא דיבר בצורה מאוד מאוד תקיפה ומאוד קשה. רבותיי, יהונתן מאוד נבהל. אמר לו, תגיד

לי, מה קרה? מה דוד עשה לך שאתה מגיב בצורה כזו? שאול כבר לא עונה. הוא לוקח את החנית ובא להכות את יהונתן. יהונתן קם, עוזב את השולחן בחרי אף. כנראה שדוד צודק. אבא שלו מחפש את דוד. ובאותו רגע מוציא שאול פסק דין על דוד שהוא מורד במלכות. דוד לא חזר לעולם לארמונו של שאול. זה היה המפגש האחרון שהיה ביניהם. הם לא נפגשו יותר לעולם. הולך יהונתן לשטח ואומר לדוד... הוא שולח שלושה חיצים, כי לשון הרע הורג שלושה אנשים. הורג את המדבר, זה שדיבר לשון הרע. הרי מישהו ריכל לשאול על דוד. הרי היה מישהו שסכסך ביניהם. זה היה דואג האדומי. אז הורג את זה שמדבר לשון הרע, הורג את זה שדיברו עליו - הנה כמעט חיסלו את דוד - וגם

הורג את זה ששומע ומקבל את הלשון הרע. אותו אחד ששמע את הדברים, וזה שאול שבסופו של דבר שמע את הלשון הרע מדואג. דואג מת, שאול מת ודוד, כמעט הרגו אותו. אז הוא בסופו של דבר ניצל. דוד המלך ברח ומשם מערכת היחסים ביניהם, עד שבסופו של דבר היה את המהפך הגדול שדוד הפך להיות למלך על ישראל. כאן קורה, אגב, דבר מאוד מעניין, שיהונתן הוא על הסוס, כביכול, ודוד הוא בנקודת השבר הכי גדולה של החיים שלו. אתה עוזב בית, עוזב משפחה, מעמד. היית חתן של המלך. בעירום ובחוסר כול אתה בורח. אין לך אפילו לאן ללכת. כל מקום יצא עליך כבר קלסתרון כולם מחפשים אותך. כולם משתפים פעולה. שיתפו פעולה עם שאול. הלשינו עליו. הוא עזר

לזיפים. אחרי זה הזיפים הלשינו עליו לשאול, למרות שדוד עזר להם. בקיצור, בלגן שלם. אתה נמצא בהתמודדות לא פשוטה. דוד המלך, לפני שהוא עוזב, אומר לו יהונתן, תשמע, אני יודע שהגלגל עתיד להתהפך. אתה תהיה מלך ואני לא יודע איפה אני אהיה. יש לי בקשה. היום שהמצב שלי הוא איתן וחזק, אני רוצה לכרות איתך ברית, וזו ברית דוד ויהונתן. שאם חלילה יקרה לך משהו, אני דואג לך ולבני משפחתך. ואם חלילה יקרה לי משהו, תדאג לי ולבני משפחתי. ודוד נשבע. דוד ויהונתן נשבעו. יהונתן באותו רגע עשה את עסקת חייו. הגלגל התהפך, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. לטווח הקצר, יהונתן נהרג במלחמה עם שאול. היה לו בן קטן בגיל 5. כששמעו שיהונתן

נהרג, אז לילד של יהונתן קראו לו מפיבושת. למה 'מפיבושת?' בושה, בושה. שאול, משפחת שאול, זה הכול היה עם בושה. הם היו מאוד צנועים. אנשים מאוד צנועים וביישנים. אז המינקת הרימה את הילד הזה בן 5 ורצה איתו. ברחה מהמקום. ובריצה שלה היא נתקלה באיזו אבן והיא נפלה. והילד הזה היה נכה עד סוף ימי חייו. כנראה נפגע בעמוד השדרה. הילד הזה לא יכול היה להזיז את הרגליים. דוד המלך דואג לפרנסה של מפיבושת שיהיה לו אוכל. יאכל על שולחנו עד סוף ימי חייו - אחת. שתיים - שלושים שנה לאחר מכן היה רעב בארץ שלוש שנים. דוד המלך מברר, שואל. אומר לו הקב"ה, "על דבר שאול ועל דבר בית הדמים." אני לא אכנס כרגע לסוגיה למה שלושים שנה

לאחר מכן היה רעב, אבל דבר אחד היה. הגבעונים שהיו נתינים אצל עם ישראל כעסו מאוד על שאול והם רצו שיביאו להם שבעה אנשים מבני משפחת שאול למצות איתם את הדין. אני לא נכנס כרגע לכל הסוגיה. מי שירצה, יראה את זה ביבמות, דף ע"ט עמוד א.' הגמרא שם מרחיבה את הסוגיה. אבל שם מסופר שדוד המלך התפלל שמבין שבעת ילדיו, שם של משפחת שאול שצריכים להסגיר אותם לגבעונים, לא יהיה את מפיבושת בן שאול. שמפיבושת בן שאול לא יהיה בכלל בין אותם האנשים. אז באמת, הנה רואים שזה בגלל הברית שכרתו ביניהם. השאלה הנשאלת היא, רבותיי, למה דווקא עשו מבחן בראש חודש? למה בחן דוד המלך את היחסים שלו מול שאול דווקא בסעודת ראש חודש? היית אומר

לו, אני הולך לשבת חופשית להורים שלי. היו בודקים את זה על סעודת שבת. למה היה צריך לעשות את המבדק על סעודת ראש חודש? כאן נמצא יסוד שאם נבין אותו, נבין הרבה מאוד דברים. הלבנה, דוד רצה לרמז לשאול שני דברים. דבר ראשון: הלבנה התקטנה. אתם יודעים שעל פי המקורות אנחנו יודעים שהשמש הייתה מאירה וגם הלבנה הייתה מאירה כמו שמש. היו כאילו שתי שמשמות. אחת לבנה ואחת חמה. אם הייתי אומר לכם את זה בחוץ - לכם בוודאי שאין בעיה - אבל אם הייתם אומרים את המשפט הזה בחוץ לפני שבע שנים, כמעט שבע שנים, אנשים היו מסתכלים, מפלפלים את העיניים אחורנית, אתה נורמאלי? הירח פעם היה שמש? איזה שטויות אתה מדבר. אבל כמו שאמרתי לכם,

המדע מגלה לאט לאט. בשנת 2010 סוכנות החלל נאס"א שלחה חללית. 'לרו', ככה קראו לחללית הזו. היא הביאה דגימות מהירח. מסתבר היום... אלה נתונים עדכניים. אני מדבר על השנים האחרונות. מסתבר היום שהירח הוא כוכב שמש שכבתה. השמש הזו כבתה. עד היום לא יודעים להסביר למה השמש הזו כבתה. זה היה מאיר כמו שמש. על פי המסורה אנחנו יודעים. הלבנה טענה אל הכתר, שאין שני מלכים בכתב אחד. אמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. והלבנה פשוט מאוד כבתה. כן, זו שמש שכבתה, הפכה להיות מאור קטן, שהיא מקבלת את האור שלה מהשמש. שלח דוד מסר לשאול, אתה מבין מה המשמעות של קנאה? אתה רודף אותי. על מה? על המלוכה. על זה אנחנו רבים, נכון? אתה

חושב שאני חותר תחתך וכו.' אמר דוד לשאול, תראה מה קרה מקנאה. הלבנה התקטנה. אתה גם רוצה להתקטן? חבל. אני לא נלחם נגדך. דבר נוסף - הזוהר הקדוש כותב, גם הילקוט שמעוני מביא, שמלכותו של דוד המלך נמשלת ללבנה. לפעמים עולה, לפעמים יורדת. עכשיו, למשל, אין את מלכותו של דוד המלך, אבל אנחנו יודעים שדוד מלך ישראל חי וקיים. המשיח יבוא, משיח בן דוד. המערכת תחזור להיות כפי שהיא הייתה באמת. אז יש למלכות דוד כמו תקופות של לבנה, פעם רואים את הכול, פעם זה מצטמצם. אמר דוד ליהונתן, בוא נעשה במבדק ראש חודש, כי בראש חודש הלבנה מתחילה להאיר. אולי המזל שלי יתחיל להתרומם ומערכת היחסים תסתדר. וזו הסיבה שבדקו את זה דווקא

בראש חודש. זו הסיבה שאנחנו אומרים בקידוש הלבנה, אנחנו אומרים בברכת הלבנה: "דוד מלך ישראל חי וקיים." איך נכנס דוד המלך לברכת הלבנה? מה הוא עושה שם? התשובה היא, כיוון שמלכותו של דוד תתחדש כמו עניינה של הלבנה. אם הבנו את זה, נוכל להבין סוגיה מאוד מעניינת בגמרא במסכת בבא מציעא בדף פה עמ' ב. אומרת הגמרא שרבי... דיברנו על זה כבר כמה פעמים, שרבי היה מוסר שיעור. מי היה משתתף בשיעורים של רבי יהודה הנשיא? אליהו הנביא. לא כיסא של אליהו ככה בצד נחמד, ממש היה יושב בקהל אליהו הנביא. ויום אחד אליהו הנביא לא הגיע. היה חסר לרבי. אז רבי שאל אותו למחרת, למה לא באת? אז אליהו הנביא גילה לו דבר מאוד מעניין. אמר לו

אליהו הנביא, תשמע, לפני שאני מגיע כל יום לשיעור שלך, אני נותן קפיצה למערת המכפלה. רבי היה מוסר שיעורים בטבריה. אומר לו, אני בחברון בבוקר. מגיע אליך. מה אני עושה במערת המכפלה? אומר לו, שם אני מקים את האבות. מקים את אברהם, יצחק ויעקב, נוטל להם ידיים. הם מתפללים, ומחזיר אותם בחזרה למנוחתם עד מתי שהקב"ה יחליט שתהיה תחיית המתים, ומגיע אליך לשיעור. הוא אומר לו, אתמול זה היה ראש חודש, ובראש חודש אני קודם כול מקים את אברהם, נוטל לו ידיים, מתפלל, חוזר בחזרה על מקומו. אחרי זה יצחק בנפרד ולאחר מכן את יעקב. שאל אותו רבי, ולמה אתה לא מעיר את כולם ביחד? מה השתנה ראש חודש משאר הימים? שימו לב לפצצה שאליהו

הנביא מטיל. אמר לו אליהו הנביא, אם אני אעיר את שלושתם בראש חודש, הם יתפללו והם יביאו את הגאולה מהר. הופה, אליהו הנביא גילה פה סוג גדול, שבראש חודש זה זמן שמסוגל לזמן של גאולה. אמר לו, תגיד לי, יש מישהו בעולם הזה דומה לשלושת האבות? אמר לו, אני אתן לך מידע. אל תעביר אותו הלאה. רבי חייא ושני בניו הם כמו הדוגמה של אברהם, יצחק ויעקב בעולם הזה. עשה רבי תענית, הזמין את כולם לבית המדרש, העמיד את רבי חייא להתפלל. לידו את שני הילדים שלו. הם אמרו 'משיב הרוח,' לא כמו שיש קצת רוחות וזה, מטפטף לנו פה זה שום דבר. העולם התחיל לזוז מרוב הטייפונים שהתחילו להגיע. אמר 'משיב הרוח ומוריד הגשם.' כשהוא התחיל להגיד,

'מחיה מתים,' הארץ התחילה להזדעזע, כאילו הוא היה מביא את תחיית המתים. ואז כתוב שבשמים הבינו מיד שמישהו הדליף מידע. איך יכול להיות, שלושתם בדיוק נמצאים בשליח ציבור? אז אמרו, מי גילה את המידע הזה לאנשי העולם הזה? אמרו, זה אליהו הנביא. ואז הביאו שוט והכו את אליהו הנביא בשישים 'פולסא דנורא,' שישים הצלפות של שוט של אש. למה? מה הסיבה? אז אמרתי לכם שהרב עובדיה מביא שבשמים מענישים מגיל 20, ו-20 כפול 3 זה יוצא 60. פה למשל, בארץ מענישים מגיל 13, זה הגיל שאתה מתחייב במצוות. לכן מלקות זה 39 מלקות, כי זה 13 כפול 3. בשמים זה 60 'פולסא דנורא.' נתנו לו 60 הצלפות של אש ואמרו לו, רד מהר למטה, תפריע להם. נכנס

לבית המדרש בצורה של דוב של אש, עשה שם בלגן. טוב, כמובן איבדו את הריכוז בתפילה, ופספסו את ההזדמנות, כמו שאומרים. זה למעשה, לכאורה יש פה שאלה מאוד מעניינת. למה דווקא בראש חודש זה זמן שמסוגל לגאולה? התשובה לכך היא כזו, על פי זה נבין למה התורה הייתה צריכה להתחיל מ"החודש הזה לכם ראש חודשים," על פי זה נבין מה שפתחנו את השיעור, למה היוונים ניסו לבטל דווקא את ראש חודש, על פי זה אנחנו נבין למה לפני יציאת מצרים גילו להם את הסוד של עניין של ראש חודש, "החודש הזה לכם ראש חודשים." מה מסתתר מאחורי כל ענייני ראש חודש, וכמה אנחנו יכולים לנצל את זה? ישנם שני מהלכי זמן בבריאה. יש את השמש ויש את הירח. השמש נקראת

בשם שנה, למה? כי בשמש אין התחדשות. תמיד היא מאירה. גם אם עכשיו חושך פה, אז היא מאירה בצד השני של כדור הארץ. תמיד השמש היא ישנה, היא אף פעם לא גדלה יותר מדי. גם לא מתקטנת יותר מדי. השמש תמיד נמצאת במצב סטטי. מה שנקרא בשפה שלנו, 'טבע.' ולכן ל'שנה' קוראים 'שנה' כי זה מלשון שונה, חוזר. הכול אותו דבר. אין שום התחדשות. שנה בגימטרייה זה 355. מה הגימטרייה של המילה 'פרעה?' פרעה, תעשו בגימטרייה, 355. פרעה סימל את שיא הטבע, ולכן הוא שיעבד את בני ישראל. כשהגיע, אגב, משה רבנו ואמר לו, תגאל אותם. יש שם הוי"ה ברוך הוא, השם המהווה את הבריאה מחוץ למסגרת הטבע, אמר לו, "לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח." הכול

פה חוקי טבע. בא הקב"ה ואומר, עם ישראל נמצא מעל הטבע. אתם יהודים, אתם יכולים לשנות את כל מערכת הטבע, ולכן אתם תעשו מניין ללבנה. למה? כי הלבנה מתחדשת. כל הזמן במהלך החודש היא גדלה ומתקטנת, עד שיש שלב שהלבנה לא מאירה בכלל. לא פה, לא בצד השני של כדור הארץ. אין, לא רואים אותה בכלל במשך 6 שעות אחרי המולד. ואז היא מתרחקת והאור שלה מתחיל להפציע ולשגשג. כי זה בדיוק עם ישראל. יש לנו פעמים שאנחנו למטה, יש לנו פעמים שאנחנו למעלה, אבל תמיד יהודי זה מחדש, תמיד יהודי לא קשור למסגרת הטבע. לכן עוד לפני יציאת מצרים לימדו אותנו את הסוד של "החודש הזה לכם ראש חודשים." לכן היוונים רצו לכופף אותנו למסגרת הטבע. אולי

נדבר שיעור מיוחד על אלכסנדר מוקדון. שנה שעברה דיברנו עליו. כל המאבק שהיה בינינו לבין היוונים הסתובב סביב עניין הטבע והעל-טבעי. היוונים לא האמינו במערכת על-טבעית. תחילת האתיאיזם התחילה ביוון. ספרטה, אתונה. הפילוסופיה. ספרטה זה הספורט, זה הגוף. שם אתה מפתח את הגוף שלך. האדם במרכז. אין מערכות רוחניות. אז אם אתם עם ישראל עושים ראש חודש, כל המהות של ראש חודש זה לעלות מעל הטבע. בואו נבטל לכם את "החודש הזה לכם ראש חודשים." זה היה עיקר המאבק שלהם. וזו הסיבה שבראש חודש אתה יכול להביא את הגאולה, למה? כי מה זה העניין של הגאולה? לצאת ממסגרת הטבע. בראש חודש אנחנו יכולים לשנות את כל המערכת הטבעית שלנו,

ולכן בתפילה אנחנו אומרים, "יחדשהו הקב"ה את החודש הזה לטובה ולברכה, "לששון ולשמחה." למה עכשיו אתה מתחיל להזכיר ששון ושמחה? התשובה היא, כי זה "יחדשהו." עכשיו מתחיל תהליך חדש. עכשיו מתחיל תהליך חדש, תהליך שלא היה. תהליך מחוץ למסגרת הטבע. מדי חודש, מה שהיה חודש שעבר לא קשור לחודש הנוכחי. אתה יכול להתחיל התחלה חדשה, פס חדש, גזירות חדשות, הכול הכול חדש עכשיו בראש חודש הנוכחי הזה, ראש חודש כסליו הבא עלינו לשלום. עד כדי כך שאנחנו מסוגלים בראש חודש להביא גאולה. עד כדי כך העוצמה שלו מגיעה. וזה יהודי. יהודי תמיד עולה מעל מסגרת הטבע. יהודי מתעלה מעל לטבע. אנחנו נחתום בדבר אחד קטן, שלי באופן אישי גרם לי

כזה חיזוק בעניין הזה. היה איזה יהודי אחד מבוגר שהכליות שלו... הוא סבל מאי ספיקת כליות. הכליות שלו הפסיקו לעבוד. היה מאושפז פה במעייני הישועה, בבית חולים בבני ברק. והבעיה הייתה, רצו לעשות לו דיאליזה, אבל לא היה שייך לעשות לו דיאליזה, כי הוא היה עם לחץ דם נמוך. אז לא היה שייך לעשות דיאליזה. בקיצור, נכנסו לו נוזלים לגוף והוא לא הצליח להשתחרר מהנוזלים. הבן אדם הלך והתנפח, כפשוטו. נהיה נפוח. וכמובן השלב הבא זה... כנראה הוא עובר לעולם שכולו טוב. כבר הכינו את המשפחה. זה עניין של ימים. הוא לא ישרוד. אין לנו אפשרות לשחרר אותו מהנוזלים, והוא רק מקבל ולא מוציא, אז אדם לא יכול לחיות בצורה כזו. הבן שלו

הוא יהודי צדיק שמתעסק הרבה בקירוב לבבות. היה לו באותו יום... זה היה יום חמישי בערב. היה לו סיור במנהרות הכותל עם 100 בנות שלקחו אותן לסמינר לקירוב ביהדות. לקחו אותן לכותל, הראו להן שם את המקום, ולהתפלל וכו'. הן עשו סיור במנהרות הכותל. אחד הדברים הנפלאים במנהרות הכותל שאין קליטה סלולארית. אתה נכנס לשם, נסגרות הדלתות, אין לך תקשורת עם העולם מבחוץ. שקט. היום אנשים כבר הפכו להיות אנשים משוגעים, כל הזמן, כל קמה דקות, עונים, מדברים. אתה לא רגוע. אין לך יישוב הדעת. שם אתה נכנס, הדלת נסגרת, נגמר. הוא אומר, הם עשו שם את הסיור הגיעו למקום מול... יש שם מקום שנקרא מול בית קודשי הקודשים. הוא נעמד שם ואמר

להן, תראו, גם לי אין קליטה. יכול להיות שהמצב כרגע בבית חולים שמה שאני הולך לדבר זה כבר אחרי העניין. אבל אם אבא שלו עדיין חי, הוא אמר, אני מבקש מכן, פה מול קודש הקודשים, תקבלו על עצמכן קבלה, 100 בנות, לעשות ברכת 'אשר יצר' בכוונה. זהו. אנחנו נכנסנו להתפנות, אחרי שאתה קיבלת את הברכה מבורא עולם, תגיד לו תודה רבה. זה מה שאני מבקש. לכוון בברכת 'אשר יצר', זה 45 תיבות, גימטרייה 'אדם.' הסביר להן על העניין של הברכה של ברכת 'אשר יצר,' להגיד תודה רבה לבורא עולם אחרי שהבן אדם ראה שכל המערכת עובדת כמו שצריך. כמובן זה היה מעמד מאוד מרגש וכו.' וכולן קיבלו. אולי בערך שמונה וחצי, תשע בערב, משהו כזה. בשעה אחת

עשרה בלילה בבית החולים ראו יציאת נוזלים בפעם הראשונה. הרופא ראה את זה, אמר, זה נס. עם השעות שנקפו בלילה ובמהלך יום השישי, התחילה התרוקנות סבירה ותקינה של יציאת הנוזלים מהגוף. לאחר שבוע הבן אדם שוחרר מבית החולים בריא ושלם, בלי דיאליזה, בלי שום דבר. זה נקרא מעל הטבע. זה לא על פי מסגרת הטבע. זה עם ישראל. עם ישראל יש לו את הכוח שהוא יכול להוריד דברים שלא קשורים לחוקי הטבע. דברים שנמצאים הרבה מעל הטבע. ואני בטוח שכל אחד מכם מכיר סיפור אחד או שניים לפחות על מקרים שפשוט זה נס. זה מה שאנחנו אומרים, נס. למה זה נס? נס זה סוג של מעל הטבע. כי גם טבע זה נס וגם מעל הטבע זה נס, אבל זה נס מוכר וזה נס פחות

מוכר. הנס הזה שאנחנו יכולים לעלות מעל מסגרת הטבע נמצא בידיים שלנו. אז אנחנו יכולים לנצל את היום הנפלא הזה, את יום ראש חודש ואת החודש החדש, להביא עלינו בעזרת השם הרבה ששון, הרבה שמחה. הדרך, אגב, לא פעם ולא פעמיים, הדרך לשנות את כל המערכת הרוחנית, היא מתחילה ומסתיימת דרך לימוד התורה. מי שמחובר לתורה, לשיעורי תורה, ללימוד של תורה, לא מספיק רק את ההרצאות. הרצאות זה דבר נחמד. זה מאוד מחמם, כן? אבל העיקר העיקר באמת זה השיעורים הקבועים, השיעור, לימודי הגמרא, לימודי ההלכה, מוסר, משנה, כשמתחברים ממש בפועל לדברים - הם הדברים שמשנים את כל הסטאטוס הרוחני של האדם. אז מה שנותר לי לברך את כולנו שבעזרת השם

נזכה לקבל חודש חדש להרבה שמחות בלב שמח לכולנו לכל העניינים, כל אחד במה שהוא צריך. והדבר החשוב ביותר, שנזכה בעזרת השם לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן. עריכת כתוביות: אורטל זגורי