גם התוכחה הקשה ביותר - באה מתוך אהבה שמגינה עלינו

לעצים אין פה, אין קול ואין דרך לזוז, אבל מסתבר שיש להם דרך לצעוק כשעץ נפגע, כשחרק מתחיל לחרסם בעליו, ומשחרר להעוויר תרכובות כימיות מיוחדות, ריח בלתי נראה שניסע ברוח. זוקה שקטה. והדבר המדהים קורה אצל השכנים. עצים בסביבה קולטים את האות הכימי הזה באוויר ומיד עוד לפני שנגע בהם אויב מתחילים להגביר את ההגנות שלהם. מייצרים חומרים מרים בעלים נערכים לקרב. הם התכוננו כי מישהו אחר נפגע והזהיר. תחשבו על זה. העץ הפגוע לא שותק את כאבו. הוא הופך את הפגיעה שלו לאזהרה. הזעקה שלו איננה חולשה. היא מתנה. היא בדיוק מה שמציל את כל מי שעדיין לא נפגע. הפצע של האחד נעשה למגן של הרבים. חברים, כמה קשה לנו עם זה.

כשאנחנו רואים מישהו שאנחנו אוהבים הולך לקראת טעות, לקראת ביאה, כמה קשה לנו לפתוח את הפה ולהזהיר. אנחנו חוששים אולי פגע, אולי יכאס, אולי עדיף לשתוק ולא להתערב. וגם מהצד השני זה קשה. כשמישהו מזהיר אותנו כמה מהר אנחנו נעלבים. שומעים ביקורת במקום דאגה, התקפה במקום אהבה ונותרים לו במקום להודות לו על שניסה להציל אותנו. ודווקה על זה ציוותה התורה. לא תשנה את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את אמיתך ולא תיסע עליו חטא. ושימו לב איפה זה כתוב. בדיוק לפני ואהבת לרעך כמוך. התוכחה אינה ההפך מהאהבה. היא הביטוי העמוק ביותר שלה. כי מי שבאמת אוהב אינו שותק כשחברו הולך להיפגע. השתיקה המנומסת היא שנאה שמסתתרת. האהבה

האמיתית אומרת בבירור, עצור, שים לב, אני לצידך. להזהיר את מי שאנחנו אוהבים זה בדיוק מה שאהבה עושה. זה בדיוק סוד העצים. אזהרה האמיתית איננה תקיפה, היא מעשה הצלה. מי שנפגע ומצא את הכוח לצעוק, מציל את מי שעוד לא נפגע. ומי שיודע לשמוע את הזעקה של האחר הוא זה ששורד את מה שהאחר כבר שילם עליו. האמונה איננה השתיקה הנוכחה של לא מתערבים. האמונה היא להפוך את הפצע שלנו לאזהרה שמצילה אחרים ולהקשיב באהבה לזעקה שנשלחת אלינו. לדעת שגם התוכחה הכי קשה לשמיע באה מתוך אהבה שמנסה להגן עלינו. אז בפעם הבאה שנראה אדם אהוב הולך להיפגע ונתפתא לשתוק בנימוס, נעצור, לא נבלא את האזהרה, נשחרר אותה באהבה. כי דווקא הזהקה של מי שאכפת לו היא מה ששומר על כולנו. ‏M.