"במלחמה הזאת התפרקתי": עדי אברהמי על השבר וההצלחה הגדולה

זה ידע עתיק הכזה שבעיני אנחנו חייבים להעביר בדורות וכאילו אני ממש מרגישה מתנה גדולה על על היותי יהודיה מרגישה שהחיבור אצלי אל היהדות הוא מאוד מאוד עמוק ואני גם ממש מרגישה את החיבור הישיר של היצירה שנובעת ממני מתוך המקום הרוחני הזה אדי אברהמי היקרה ואהובה הזמרת ויוצרת אחת באמת הכישרונית שיש פה בארץ אני חייבת לציין ג וואו איזה כף שאת פה איתי אזה וד שהזמנת אותי איזה מרגש לי ממש ממש קודם כל אני ממש ממש שמחה באמתו ר זכות גדולה עבורי לפגוש אותך גם עבורי תודה רבה את כישרון אדיר באמת כישרון אדיר ועוצמתי השירים שלך זה לא סתם שירים זה זה שיעורים זה ממש שיעור בחיים אני זוכרת ששמעתי את השיר הראשון שלך א

על הצד צד בחיים זה מתחיל בצד ואמרתי וואו מה זה זה נותן כל כך הרבה עוצמה וכוח ויכולות ולא משנה אייפה אתה נמצא עכשיו אתה רק רוצה להמשיך מתקדם והמוטיבציה ו יודעת זה משהו שמהדהד לך יש שירים שמדד לך אחר כך יש שירים שאתה שומע ונחמד טוב יפה ויש אנים שהולכים איתך הלאה אני ממש זוכרת שת השיר שלך הוא פשוט הדהד לי הוא הדהד לי כמה ממש כמה ימים והוא הלך איתי באמת איזה כיף לשמוע ממש ובתקופות לא פשוטות הוא נתן לי באמת הרבה כוח אז קודם כל זה מדהים שיש לך את הכישרון הזה ואת יודעת להוציא אותו מהכוח אל הפועל כו רבה זה שיש כישרון זה אחד אבל זה שיודעים לעשות איתו משהו ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל זה עוד משהו לגמרי

קש בני עצמו מה שנקרא נכון אז בת ספרי לי ככה איך גילית את הכישרון הזה אצלך מתי התחלת לכתוב מתי התחלת להלחין מתי התחלת להבין שתחום המוזיקה מדבר עלייך בגדול תמיד הייתי כזה ילדת במות כאילו אהבתי את הבמה הרגשתי שאני כזה כל הצבעים שבי כזה בוערים על הבמה א מאוד מחוברת משהו מאוד מילה אותי וסיפק אותי הייתי כזה בלי קות ושרתי רקדתי שיחקתי אבל ממש בחלומות שלי לא היה להיות זמרת בכלל כאילו אני זוכרת יחות בגיל ה-1 עם חברים מה אתה רוצה להיות מהזה וזמר זה הה נשמע לי מאוד משעמם חייבת להגיד אמרתי מה אני אמד פשוט אשיר כאילו אוקיי אבל מה מה מעבר א ובגיל 18 שהתגייסתי לצבא לא קיבלו אותי לילה צבאית ותאטרון צל ממש

ניסיתי כזה זה ואז החלטתי שאני אני א עושה שירות א אם כבר אזה כזה משמעותי ובכלל שירתתי בתור מדריכת ותכנים בשטח בשבטה כל האבק כן שירות כזה א בשטחים כזה קרבים הייתי לימדתי איך לנהוג על טנקים טומט והכי רחוק בעולם מכל מה שעשיתי או או חלמתי לעשות לפני את גם נראית כל כך עדינה לא מצליחה בצבא איתי עם הרבה פודרה ואבק ו אבל נראה לי שגם בצבא התייחסתי לזה קצת כמו חצי שול מול החיילים כאילו גם הדרך שלימדתי והכשרת היייתה מאוד מעולמות הבמה א והאמת שמתוך הריק המאוד מאוד מאוד גדול שהיה לי מתוך החוסר של עולם הבמה שבאתי ממנו לפני שם התחלתי לכתוב מכתבים כדי כאילו להתמודד עם הריק הזה אני ממ זוכרת את הנקודה הזאת בתור

רגע מכונן בחיים שלי שאנחנו יושבים בשיעור של הרספ והוא מלמד אותנו על פצצות וכל פצצה איזה שטח היא זה ומה הכי קטלני דברים שאת יודעת מה לפני שנייה א שרתי וחלמתי וא איך אני פתאום לומדת ע על פצצות או על טנקים או אני זוכרת שזה הרגיש לי ממש א היה לי קשה להכיל את זה ממש זוכר שישבתי בשיעור מולו ופשוט התחלתי לכתוב את כל מה שהרגשתי וזה נהייה לי איזשהו פטרן כזה שבצבא התחלתי לכתוב המון מכתבים שלאט לאט כזה התכווצו והפכו להיות כמו מכתבים קצרים עד כדי כמו שירים קצרים מה זה מכתבים למישהו מסוים או לעצמך לעולם לאלוקים למה היום אני חושבת שזה כן שזה סוג של מכתבים לבריאה לבורא כי לאלא באמת לא היה לא היה נמען לדבר

הזה אבל זה גם לא היה לידי זה כאילו פשוט סיפרתי למישהו את כל מה שאני מרגישה לא כל כך הבנתי אז א ופתאום כזה עם הזמן הדבר הזה התכווץ לו וממש פתאום קלטתי שאני קוראת את הדברים שכתבתי ממש נראים לי כמו שירים קצרים ואני ממש זוכרת את הניסיון הזה שקרה לי שחזרתי מהבסיס יום אחד א ואני מ זוכרת שנכנסתי כזה לאוטו והיה לי מלא מלא דפים שהבאתי איתי מהבסיס ואני זוכרת שאני ישבת עם עצמי באוטו א באיזה יום חמישי אחד שחזרתי ופתאום כזה עושה ניסיון מנסה לשיר את המילים שכתבתי פשוט בלי לא יודעת משהו אינטואיטיבי לגמרי ומתחילה לשיר ופתאום זה נשמע לי מאוד יפה שהמילים מקבלות גם צלילים ומנגינות ואני זוכרת אז כזה הקלטתי את

עצמי ברשם הכל פתאום היה עוד שיר ועוד שיר ועוד סופה ועוד שיר פתאום כזה גיליתי ממש עולם וואו א ללמוד אותו בכלל כומר שיצא מ ממש זה לא ודד שגדלתי באיזה משפחה שמישהו ניגן או משהו לא זה לא היה משהו שהוא היה קרוב ל המוזיקה אהבתי לשיר אבל לא לא את כאילו גיליתי את ה את הקור של המוזיקה א בגיל 18 בצ ו ומשם ממש נפתח לי עולם פתאום כזה סיפרתי על זה לחבר שהיה בבסיס ומרתי ל תקשיב כאילו יש לי מלא מנגינות ויש לי מילים ואני שר אותם אבל הכל אצלי בדמיון איך אני הופכת את זה למציאות למשהו שאפשר להקשיב לו י אמרי תקשיבי גם לי יש איזה משהו אולפן קטן כזה בבית רוצה לבוא לנסות להקליט ונסעתי אלי וככה בעצם א גיליתי לראשונה

ש מה שיש לי בדמיון פתאום אפשר להעזין לו שפתאום נהיה ממש שיר שאפשר לעטוף ולחלוק ו א ואז אני ממש זוכרת שמהרגע שהמעיין הזה נפתח כתבתי וכתבתי וכתבתי ועדיין לא היייתה לי שום מטרה ש להיות זמרת או שמישהו יקשיב לזה מבחינתי היה כמו יומן שלי כמו תיעוד של פרקים בחיי של חוויות מחיי שמאוד השפיעו עליי עד כדי כך שהייתי צריכה להוציא את זה ולפרוק את זה על נייר את זוכרת איזה משהו מסוים ספציפית ש שעד עכשיו ככה הולך איתך מאז כן אני חושבת שאחד השירים לא אחד השירים השיר הראשון זה שסיפרתי לך שהלכתי וניסינו פעם ראשונה אני גם לא ידעתי אז לנגן אז אז כאילו הוא ניסה למצוא את מה ששרתי השיר הראשון שכתבתי הוא ממש היה כמו

חזון של מה שקורה עכשיו כי אני ממש מספרת שם א על זה שיש בי קמיה לשיר ושיום אחד השירים האלה א אני זוכרת יש משפט בשיר הראשון שלי שאומר כקרן אור ממגדל ולך נשמע למרחקים מרקח א ממלא לבבות רכים חודר קור מרכך סלים אז המים מתקשים הבמה יציבה כאילו אני ממש בדיעבד היום רואה שהשיר הזה היה כזה השלכה ישירה של כן של לא יודעת שני עשורים קדימה כי היום זה מה שאני עושה שזה בעיני מטורף כי באמת לא הייתה לי קמיה להיות זמרת ואיכשהו השיר הראשון שפשוט נבה ממני דיבר על המקום הזה של להשתמש בקול שלי בשביל לעזור הח לה מלאים במהמורות ותהפוכות ואתגרים ואין לך שליטה על 99% מהדברים שקוראים סביבך אבל יש לך אחוז אחד ש שאותו אף

אחד לא יכול לקחת ממך וזה את הזכות לבחור אחרי כל נפילה אם להישאר אסורים על הרצפה או אם לבחור לקום ולא סתם לקום לעמוד באור ומבחינתי לעמוד ב שזה ממש הציתות של של המילים שלי שעמדה השר הראשון שהוצאתי זה להמשיך ולהאמין ולהתעקש על זה שיש חדש תחת השמש ותמיד אפשר לתקן ותמיד אפשר להתחיל מהתחלה ותמיד אפשר לגלות את עצמך ולחזור הביתה א ושם מתחילה זה דרך כזאת ממש שעשירים כבר באמת כמו שאמרתי מקודם הפכו להיות שירי ריפוי ובדיעבד ככול שכתבתי כבר בפרק ב שלי הזה עוד שירים ועוד שירים ממש הבנתי שכל שיר הוא ממש תובנה שאספתי בדרך ומתנות גדולות בדרך שלי א ולשמחתי היום דרך זה הם ממש פלסו השירים את הדרך ללבבות הנכונים

שמחפשות להתחבר למהות שמחפשות לחיות חיים עם משמעות ולא חיים רקים מתוכן א כי יש בך המון את המקום הזה של משמעות ומהות תוכן ואמונה את חית להן המון אמונה כאילו כל שיר שלך יש בו המון אמונה אני חושבת שכל השפע אצלי והיצירתיות זה אך ורק מהחיבור הרוחני אני אני אני אני חושבת שברגע ש רק ברגע שאני באמת מתחברת למשהו שהוא הרבה יותר גדול מה מהעולם ה גשמי אז שם אני יכולה להביא צעידה לדרך עבורי אבל בתכלס זה המסע האישי שלנו הוא גם מסע קולקטיבי וזה היופי שזה הכל מראות אז כשאני חולקת את המסע שלי גם בהופעות שלי בעופות שלי אני לא רק שרה אני חשוב לי להקפיד ולספר את הסיפורים מאחורי כל שיר כדי שאנשים יבינו שזה לא

מסתכם בשיר של שלוש דקות יש שם ממש דרך יש שם מסע של גילוי א ופתאום כשאת מדברת את המסע שלך את מבינה כמה כולנו עוברים את אותו דבר כולנו חובים את אותן חוויות האכזבה היא אותה אכזבה הכאב הוא אותו כאב השמחה היותה שמחה התקווה הדבר האחיד שמשתנה זה התפורה של כל אחד וחשוב שנדבר על המסע שלנו וחשוב שלא תבייש לספר על הנפילות שלנו אבל גם על התקוות שלנו כי בסופו של דבר גם אנשים ירגישו פחות בודדים בהתמודדות שלהם וגם אנחנו כזה זה נהייה כמו סוכני תקווה לעולם יותר טוב בסוף נכון נכון איפה זה פוגש אותך עכשיו התקופה שבה אנחנו נמצאים כי אנחנו בתקופה ככה מאוד סהרורית מאוד שונה משאר התקופות שעברנו איפה זה זה תקופה

מאוד מאוד מאתגרת כי אני חושבת ש אי אפשר א לתת ביטוי לתעצומות נפש ולהתעלות ולמצוא את הכוחות שבנו בלי לתת גם מקום ל לשב רגע להסתכל בעיניים הרי אנחנו לא מחפשים לברוח או לא לראות או בטח שלא לטטה זאת אומרת צריך להסתכל בעיניים למה שקרה כדי שניקח את האחריות שזה לא יקרה שוב וחלק מזה זה גם האמפתיה שלנו וגם להזדהות עם עם האחים שלנו והאחיות שלנו וכל כל השכול ואכזריות שהעם שלנו עובר עכשיו ובתוך כל זה יש גם אחריות לראות איפה הגבולות כי אם בסופו של דבר זה גורם לי להרגיש ש ש קלו כל הקיצים ואין לי מה לעשות עם הכאב הזה וזה בסופו של דבר מפיל אותי לתהומות אני לא יכולה לעזור ולכן אני תמיד כזה מרגישה שכשאני עוברת

אייזה טלטלה ועברתי טלטלה אנחנו במשפחה שלי שלושה חודשים לפני המלחמה איבדנו את בן דוד שלי אור ישראלוב שנהרג בתרגיל צבאי בצנחנים אז אנחנו עוד בתוך האבל שלנו ששכנו בקו ישיר למלחמה הזאת א ואני זוכרת ש כשאור נהרג אנחנו עברנו מפולת מאוד קשה אנחנו עדיין עוברים המשפחה רחוקה להתאושש אבל א א אז אני מרגישה שבתוך כל זה אני הייתי חייבת לתת לעצמי את המקום הזה ואני התפרקתי ואני הייתי א הרבה במיטה והרבה נתתי לעצמי לבכות ולכאוב ולכעוס ולבכות ולהיות בצער על זה ש הילד הזה המתוק המדהים בן דוד שלי עוד לא התחיל את החיים שלו וכבר א א הם נגמרים א מה גם שאני ביום שהוא נערה גיליתי שאני בהריון אז בכלל וואו הכל ממש

התערבב והרגשתי שאני לא מצליחה לשמוח אפילו על זה כל כך כל כך כאב לי אבל היייתה לי את האחריות להגיד לעצמי כל מה שאני מרגישה כרגע זה בסדר זאת אומרת הבנתי שאם אני אתחיל להיות נגד עצמי או לדחוק בעצמי או לכפו על עצמי יאללה לקום וזה וקחי את עצמך בידיים את יודעת אנחנו איך שאנחנו מתייחסים לעצמנו אנחנו מתייחסים גם לסביבה שלנו זאת אומרת אם אני לא אהייה בחמלה כלפי עצמי אני לא כוללה להיות בחמלה כלפי הסביבה שלי אם אני אשפוט את עצמי אבקר את עצמי אגיד לעצמי יאללה יאללה יאללה כאילו זה בדיוק הדרך שאני אמצא את עצמי מתנהגת לסביבה אז אני באופן אישי ממש מאמינה בלתת מקום לכאב כ כי רק מתוך היכולת באמת להסתכל לו רגע

בעיניים ולהרגיש אותו אפשר גם למצוא את העצומות נפש ובתוך המלחמה הזאת נתתי לעצמי הרבה לכאוב ולהתפרק אנחנו גם היינו בחרדות ספציפית המשפחה שלי במלחמה הזאת כי בדודה שלי היייתה אחת החיילות הייתה סמבצית בסיס רעים איפה שכל המחבלים השתלטו והיא בנס ניצל ממש אז בתוך כל הטרגדיה הזאת קרו גם הרבה ניסים ולא נותר אלא לאחז בניסים האלה א וברגע שאני הרגשתי ש שזה כבר מחלחל עליי ברמה שזה מפיל אותי על הרצפה דאגתי לכבות את הטלוויזיה דאגתי להגיד זה מה שאני רואה דאגתי להתעסק בדברים ששומרים אותי גם איכשהו עם קומץ של שפיות ובריאות בשביל ה הסביבה שלי המשפחה שלי היקרים שלי הקהל שלי מי שמקשיב לי דיברנו מקודם על אחריות אז

כל הזמן אני חושבת עם עצמי מה אמרתי לך מקודם שמאוד חשוב לי כל הזמן כשאני נכנסת למקום לזכור מה אני מביאה איתי אל המקום הזה וכשאני יוצאת מאותו מקום מה אני משאירה אחריי אז כל ה הזמן גם האחריות גם בשיחות בן אישיות מה אני משאירה בבן אדם אדם אני משאירה בו חרדה ופחד ועמה או אני משאירה בו עוצמות וכוח ו ו התעלות ותעצומות נפש ומה נותן לך את הכוח הזה באמת שתחזק אחרים גם אנחנו צריכים לקבל כוח אר בשביל אז מה מחזק אותך ן מה נותן לך כוח אה בתקופה הזאת ספציפית נותן לי הרבה כוח לחבק את האנשים שאני אוהבת בגלל השבריריות של החיים שגם אנחנו חווינו עם המוות של אור וגם ה כל הטרגדיות שקורות עכשיו בעם שהם אי אפשר בכלל

לבטא אותם במילים כמה שהכל טרגי עוזר לי מאוד מאוד לחבק את העיקרים לי עוזר לי מאוד מאוד מאוד להגיד תודה על הדברים הכי קטנים ש שיש לי בתוך כל התופת הזאת להבין כמה אנחנו ברי מזל על הדברים הכי קטנים שביום יום הם את ידת עוברים לידינו ואני רוצה להגיד שבתוך כל התקופה החשוכה הזאת יש גם המון חסד ועוזר לי א פשוט כל פעם להעביר את הזרקור ואת הספוט על על הרגע חסד של התקופה א לרות החסד בעם המתוק שלנו שזה ממש מרגש ממש ממש א וקצת גם בגלל ש שהחיים בישרו לי שאין לי בריירה שהחיים חיייבים להמשיך א בגלל ההריון בזכות ההריון ישהו מקום זה גם אני חושבת גרמ לי להבין ש שזה ממש חלק מהאחריות שלנו כאן כל עוד אנחנו כל עוד

אנחנו בחיים א לקדש גם את החיים א אל מול המוות והשכול וכל מה שאנחנו חווים אז א אני מתאמנת על זה זה חשוב להגיד שזה זה משהו שצריך להתאמן עליו זה שריר כן ההודיה וה נכון נכון הבחירה על מה לשים את הפוקוס ואת הדגש ו אגב עכשיו סביב כל הסיפור הזה עם בן דוד שלי ובת דודה שלי זאת אומרת היה לי עם זה גם קשה כי פעם ראשונה אני בדרך כלל מדברת רק על עצמי פעם ראשונה אני צריכה גם לספר את הסיפור של המשפחה שלי ואני יכולה להגיד לך שאני מאוד חששתי מזה ממש היה לי חששות ורינו אותי סביב זה כי יוצאת ממש עכשיו שיר במלחמה שהוא נקרא רק ביחד שכתבתי אותו ממש ימים ספורים אחרי פורץ המלחמה בהשראת כל ה כן וואו יפה אוקיי אז

בהשראת כל ה כל הכאב הזה ומצד שני יש בו גם המון תקווה אז ריינו אותי הרבה ופעם ראשונה שבאמת בתוך כל הרעיונות והיה לי מאוד קשה ולשמחתי הרבה אפילו לא יודעת אם כזה לשלוח את הכתבה למשפחה או לא משפחה המורחבת גם ש בחתי הרבה ממש הם פתאום מצאתי שהם ממש ודו לי על הכתבה ועודו לי על מה שסיפרתי ממש שסיפרו ש תודה שסיפרת את הסיפור שלנו ש שלנו היה קשה לספר אותו ו שמחתי זה רק חיבר בינינו אבל א כן יש תמיד צריך נראה לי נראה לי הסיפור הזה של הרגישות והקשבה מעניין לשמוע בגלל שאת בן אדם כל כך מאמין היהדות תופסת מקום בחיים שלך או איפה זה תופס מקום בחיים אני אני באופן אישי מאוד מאוד מחוברת ליהדות מאוד אני חושבת שזה

עולם של שפע וחוכמה של אבות אבותינו ש ש שזה פשוט ידע שבאמת היום זה הבסיס לכל המדע וכל כל מה שבאמת גם מתחבר לעולם הגיש זאת אומרת אני רואה את זה גם את את היהדות לא רק כמשהו רוחני אלא כמשהו שהוא גם מחובר לגשמיות מאוד זאת אומרת היינו התחתנתי לפני שנה והיינו בערך דבש ועשינו שם כל מיני סיורים ב סליחה שאני גולשת אבל כל מיני היסטוריה של היהדות בספרד ואת ממש רואה את כל ה כל המצוות שהם היו עושים וכל ההיסטוריה של היהדות של יהודי ספרד ספציפית שהיינו שם את אומרת אללה זה כזה חכם כאילו הכל כתוב הכל כתוב הכל ברור זה זה ידע עתיק הכזה שבעיני אנחנו חייבים להעביר בדורות וכאילו אני ממש מרגישה מתנה גדולה על על

היותי יהודיה א מרגישה שהחיבור אצלי א על היהדות הוא מאוד מאוד עמוק ואני גם ממש מ יש את החיבור הישיר של היצירה שנובעת ממני מתוך המקום הרוחני הזה אדי איפה את עוד חמש שנים עוד חמש שנים כן איפה את רואה את עצמך אני מקווה שממשיכה לעשות את מה שאני עושה רק זוכה לגעת בעוד ועוד לבבות בסדר גודל אולי יותר רחב וגם השירה זה חתיכה בלב פתוחה גם לגלות למות חדשים א יש לי שיר שיצא באלבום הבא שיר שעדיין לא יצא א כמו מים לפנים הוא נקרא א שאני מ ש אומרת א כאילו אני אפילו משחררת מבקשה או תפילה או רצון פשוט א תשתמש בי אני חומר ביד היוצר תעשה איתי דברים טובים אז אני כאילו אני יודעת שהייתי רוצה להמשיך לעשות את מה שאני

עושה עכשיו כי אני מרגישה שזה מקומי שמצאתי הייתי רוצה לעשות את זה ב בסדר גודל יותר גדול לזכות להגיע לעוד יותר לבבות אפילו ממה שהיום אני מגיעה ויחד עם זאת גם א כאילו לתת לחיים להתגלות גם בפניי כן וואי איזה מדהים וואי הדיה יקרה ואהובה איזה זכות זכות ענקית באמת תודה רבה שנגעת לכאן ובעזרת השם כמו שאת נוגעת עכשיו בלבבות של אנשים אז בעזרת שם תמשיכי ותגי בצורה הרבה יותר רחבה עוד הרבה לב אמן תודה רבה תודה שהזמנת אותי תודה על שיחה מרגשת ומחבקת תודה תודה לך ישר כוח גדול לך אהובה תודה רבה