"עצמתי את העיניים, וחיכיתי למוות": אלי-ה כהן על רגעי האימה שאי אפשר לשכוח

אנחנו מגיעים לכמו סוג של מרפאה כזאתי שמה אחי המון אזרחי ש פשוט מנסה לבצע בנו לינץ' כאילו מהילד הכי קטן לסבתא הכי בוגה

אף אחד לא מנסה לעצור את זה להגיד אל תפגעו זה

לא לא אחד מרביצים לי עם בקבוקים ועם נעליים ומושכים אותי אישה מבוגרת שמפוצצת אותי עם כפקף בראש

וואו

כאילו את אתה מסתכל עליה ואתה זה מסוג הרגעים שאנשים אומרים לי מה אתה חושב על האנשים שם ותמיד שאני אומר את זה תמיד שכאילו ששואלים את השאלה אז אני מנסה להסביר להם שותם אנשים ביום שהביאו אותי יש מצב שהם לא נכנ לא נכנסו למדינת ישראל ורצחו וחטפו אבל ביום שהביאו אותי הם חגגו כאילו זה היום הכי טוב בחיים שלי אליה כהן סוף סוף אפשר להגיד לא החטוף אלא פדויה שבי הרעיון הראשון שלך אבל דווקא עכשיו לפגוש אותך אחרי פרספקטיבה של זמן עבורי זה לא פחות ממרתק ומרגש. אז קודם כל מה שלומך? אתה בדיוק אחרי עוד ניתוח ברגל? מה שלומך?

אנחנו עוברים היום היום ספציפית יום לא פשוט. שלומי הכללי זה תמיד שאלה שהיא טריקית. זה מאוד מאוד טריקי כי

גם פה בא לי להגיד לך הכי טוב בעולם אני מאושר. כי אני מאושר בחלקי. אני בבית שלי יש לי את כל הזכות, בחירה שחיפשתי ורציתי ויש לי כנראה את כל מה שאני צריך בחיים. אבל אתה יודע, יש לי את הימים שלי ויש לי את התקופות שלי ויש ימים לא פשוטים ויש ימים טיפה יותר רגועים ויש ימים שמחים ויש ימים שהם גם עצובים. א אנחנו חיים את את הטלטלה הזאת, את הרכבת הרים הזה.

אז נדבר באמת על הרכבת הרים ואיך א חוזרים לאיזה סוג של שגרה. האם בכלל אפשר לחזור? האם היה את אליה ההוא שלפני החטיפה ועכשיו זה אליה אחר? אין מה לעשות או מנסים לחזור להיות אליה? אבל רגע, בוא נחזור למה שנקרא אירועי הפרקים הקודמים. היית בשבי 500 ימים.

505 ימים. אתה יכול להחזיר אותי ממש בקצרה כי כבר סיפרת את זה ואני גם לא רוצה להחזיר אותך. אבל כדי שכן נבין הצופים שלא עקבו אולי לאותו בוקר שמחת תורה. מתי אתה מבין שאותה מסיבה לא הולכת להמשיך ככה והמציאות השתנתה? אני חושב שברגע שנפסקה המוזיקה הבנו שמשהו לא בסדר קורה אבל הרגע הספציפי זה שפשוט הסתכלתי לשמיים וראיתי מכיוון אז ה אני קורא לזה מופעזיקוקים אבל זה היה משהו לא הגיוני וכשהתחילו לשמוע את הצבע האדום ואת ההירוטים הבנו שזה אני הבנתי אישית שזה מקום שאני לא רוצה להישאר בו לא משנה מה אתה יודע בסוף אנחנו בתור ישראלים לראות שמיים עם טילים ירוטים זה אוקיי זה זה די לג לגיטימי כאילו אתה אומר אוקיי

זה משהו שה לצערנו כן אבל זה משהו שהוא די הגיוני ואז גם אני זוכר שגם אמרתי לזיב לאמית זכרונו לברכה בקר חברה שלך בת זוג שלך תרסתם לאחרונה נכון

תכף אשתי בעזרת השם

בעזרת השם

זוכר שאמרתי להם כאילו לי זה לא משנה לי כאילו זה כבר נהרס אני כבר לא רוצה להיות פה תוך תוך שניות ברחנו משם כאילו זה היה יחסית מהר וכשהגענו לשתים של2 אז כבר הפנייה שמאלה לאזור כיוון ברי כבר הייתה חסומה ופשוט החלטנו לפנות ימינה כמו כולם.

אני יוצר אותך פה בשלב הזה אין סיכוי שאתה מדמיין אירוע של חטיפה נכון? זה יהיה רטילים

אפילו לא מחבלים בתוך בשטח מדינת ישראל זה כאילו אפילו לא קרוב להיות שם זה כאילו אנחנו באוטו עם מוזיקה מוזיקה שמחים כאילו בסדר חוזרים הביתה לתל אביב לא נורא עוד מסיבה ככה א בדרך אני מקבל שיחת טלפון מבת דודה שלי בצרחות איומות ואומרת לי תקשיב אתה חייב להקשיב לי ירו לי על הרכב ואני זוכר שאני מסתכל על זיב זיב מסתכלת עליי ואומרת לי אין סיכוי היא בטח לקחה משהו בפסטיבל לקחה איזה סם בטח היא היא מבולבלת ואמרנו לא ניקח את הסיכון ונעצור פשוט במיגונית הקרובה וכמו שכולם יודעים לא צריך להסביר איך המיגונית הזאת נראית הגענו דווקא בין הראשונים והאוירה שם הייתה גם היא די רגילה בחוץ היה כמובן צבע אדום ו אבל אתה יודע בסוף בפנים אתה מרגיש הכי מוגן בעולם אני בתוך המקום שבנו במיוחד לרגע הזה

ואנשים מגיעים ומגיעים ומגיעים ועוד סיפורים ועוד סיפורים ועוד סיפורים ואני חושב שהרגע שהבנו באמת שמשהו לא טוב הולך ך לקרות זה שהגיע לאור הבן של אחד הדיג'יים המוכרים היום שיש במדינת ישראל קוראים לו דרויש והוא סיפר שממש יראו לו על הרכב הם היו גם

הוא כבר השני אפשר לספר את זה זה כבר לא

אבל הוא גם הוא הוא גם הגיע די בין האחרונים שהגיעו לבפנים כבר היינו 30 אנשים בפנים אתה יודע כולם הם טלפונים ההוא מספר להוא ככה והתחילה המתקפה מחבלים הגיעו

למיגונית

למיגונית טנדר קרוב ל20 או 30 מחבלים כולם אינסטים שלוחמים טילי RPG, קלת שניקוב, רימונים, כל כלי שאתה יכול לדמיין לעצמך שאפשר להרוג איתו היה

אתה מבין שזה חמס באותו רגע?

אנחנו אין משהו אחר ואם אני גם זוכר נכון, אתה לוקח אותי הרבה זמן נכון, אבל אני גם זוכר נכון רגע לפני שהם הגיעו, היה איתנו בחור מוסלמי שצאה אעזתים הגיעו. אז זה גם היה ק ששבר את גב הגמל ומתקפה מתחילה עם אתה יודע עם ידיים ריקות הדבר הראשון שהם עשו זה זה לזרוק רימון

לתוך המיגונית

לתוך המיגונית אתה יודע צרחות רימון והרימון הראשון התפוצץ ורצח את רוב האנשים בכניסה וברגע הזה קם בן אדם שהוא גיבור ישראל זה אני משתף את זה פה כאילו הוא לא דמות מאוד מאוד מוכרת במדינה שהשם שלו זה הנר שפירה שהפכה עם השנים להיות מוכרת דווקא שאתם הייתם שם. הסיפור שלו מאוד א

הוא פשוט קם ואמר אי אפשר לתת להם להרוג אותם ככה בידיים חשופות אין דבר כזה הם לא הורגים אותנו ככה וכל רימון שהם זרקו פשוט מחזיר אחורה אחד אחרי השני עד שברמון השמיני הוא מוציא את הגוף שלו מקבל כדור נופל על הרצפה והרימון מתפוצץ איתו זה שלב שאני אישית מבין שמפה אנחנו כנראה לא נצא בחיים ותוך כדי ממשיכים להזרק רימונים לבפנים וטילי rpג ג והמון ירי ובשלב הזה אני עשיתי משהו שאני אישית לא גאה בו ואני הרגשתי שהוא נורא נורא מגעיל אבל פשוט במצב הישרדותי כזה קיצוני אתה פשוט פועל ופשוט לקחתי את הגופות שהיו מולי וכיסיתי אותי ואת ואת זיב כדי להסתתר מהרסיסים

סתם שאלה אתה אומר אני לא גאה בו אנחנו מכירים לא עלינו מה מהשואה סיפורים שאנשים ככה ניצלו והקימו לימים א משפחות את מי מי שמת אי אפשר להציל ואם החי ככה יכול להציל ובעזרת השם גם אתם תקימו משפחה בקרוב

כן אבל זה אח שלי אתה מבין זה אח שלי שלפני חמש דקות דיברתי איתו ואמרתי לו שהכל יהיה בסדר ועכשיו אני משתמש בו זה תחושה שאני לא מאחל לאף בן אדם בחיים לעבור א

ובטח גם לא לחיות עם זה

אה אבל זה מה שהיה נראה לי נכון לאותו רגע לעשות וזה מה שעשינו וכמובן המתקפה נמשכה וכזה עוד פעם מילים אחרונות ואני זוכר שפש פשוט המשפט האחרון שזיב אמרה לי באוזן זה היה טוב כאילו לפחות למעלה נהיה ביחד ושמה אף אחד לא יכל להפריע לנו ואני זוכר שבאותו באותו רגע היה גם שקט כאילו המתקפה היא כבר היא נפסקה היה שקט גם לא שמעתי כל כך את המחבלים ואני זוכר שרק דיברתי בתוך הראש שלי כאילו הלי היה לי רק שיחה שלי עם אלוהים בתוך המוח ואני אומר כי אני זוכר שאני אומר לעצמי זה לא יכול להיות כאילו זה לא יכול להיות שזה מה שאתה עושה לי עכשיו כאילו אני כל כך צעיר יש לי כל כך כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים שלי. כאילו קניתי טבעת שאני הולך להוציא איתה נישואים עוד שבועיים אז בשביל אוקטובר.

כאילו יש כל כך הרבה זה לא הגיוני תשאיר אותי בחיים. אני מבקש ממך זה כל מה שאני רוצה רק להישאר בחיים. והיה שקט מופתי ואני זוכר שת שאני שומע את הצעדים של המחבלים נכנסים לבפנים וזה זה כאילו רגע שאתה מצליח לדמיין אותו בראש כי זה אתה זה הרגע שאתה מחכה למוות שלך בגדול ואני זוכר שאנימצם את העיניים חזק ופתאום כלום לא קורה שום דבר לא קורה ואני פותח את העיניים ואני פשוט רואה שלושה מחבלים עומדים עם הטלפונים מצלמים כזה מסריטים עם חיוכים ענקיים ואחד מסתכל עליי ווא רואה שאני מני פקוחות והוא הוא פשוט צועק בו. זאת אומרת שאם היית נשאר עם עיניים עצומות, יכול להיות שפשוט היית נשאר שם

או שהייתי נרצח

כי הם ירו אחר כך

כי הם בידו את ההריגה אחרי זה

אה והוא אומר לי בו ואני מסביר לו כזה אתה יודע די בי פנטומים שאני לא יכול אני מתחת להרבה גופות גם נפצעתי והוא פשוט כיוון את הנשק שלו לראש שלי ואמר לי אם אתה לא מגיע אם אתה לא קם עכשיו אני דופק לך כדור בראש

אתה לא מבין ערבית

אני באותו שלב לא אבל תשמע א' קול זה די דומה אי אפשר שלא להבין את מה שהוא מבקש ממך כן

אה ופשוט עוזזתי את כל מה שהיה מעליי ופשוט קמתי ויצאתי החוצה

זיב שם

זיב בפנים לא הסתכלתי אחורה אפילו לא לנסות להבין כי הסיטואציה היא נורא

ידעת מהמצב

לא הבנתי את מצבה לא אני דיברנו עד לפני שתי דקות באותו רגע אבל לא לא מבין את את המצב שלה וגם אתה יודע הם נכנסו זה פחד שאי אפשר להסביר במילים

מתי אתה מבין הוא לא הולך להרוג אותך, הוא הולך לחטוף אותך כשאני על הטנדר, תשמע, בכל שלב, אני חושב שבכל שלב עד הרגע שהגעתי לבית שהייתי בו, הייתי בבית אזרחי והשיחות שמה, אני לא אקרא לזה, הם היו נעימות, אבל הם היו פחות מחבלים יותר שב, זה היה הרגע שהבנתי ש הם לא רוצים להרוג אותי. וזה זאת נחמה או שיש איזה נקודה של הייתי מעדיף שיהיהגו אותי ולא להיות חטוף?

זה כל מה שביקשתי להישאר בחיים. אז א זה לא רק מנחם. אתה אתה מרגיש כל כך הסיר תודה באותו רגע. כאילו אני כל הזמן מספר שכל ה בטנדר בדרך לעזה הנשמה שלי לא הפסיקה לצרוח. אלוהים תודה רבה. כאילו זה נשמע הזוי אבל

זה כל מה שביקשתי וגם לא יכלתי לשכוח לרגע מה מה קרה לי לפני חמש דקות? אני הייתי במיגונית, נזרקו לשם 15 רימונים.

אתה יודע זה מדהים הפרספקטיבה של בן אדם? כי אם הייתי אומר לך בשעה 3: לפנות בוקר בשיא המסיבה, תקשיב, עוד מעט אתה תהיה בטנדר לעזה, אבל אתה תגיד על זה תודה. היית אומר, מי יכול להיות בדרך לעזה ולאוד להגיד על זה תודה, אבל כשכל הסרט הוא ש האלטרנטיבה הייתה למות, הכל מקבל כאילו פרופורציות.

מקבל הכל מקבל הכל מקבל תמונה אחרת ברגע כזה. א אבל אני גם מאמין שאני היום במצבי כמובן אבל שחייב להיות הסיר תודה על כל דבר בחיים.

אז עוד נגיע באמת להיום א אתה נכנס לאן מהטנדר? אני נכנס מהטנדר לפני שאני אנחנו מגיעים לכמו סוג של מרפעה כזאתי שמה אחי המון אזרחי ש פשוט מנסה לבצע בנו לינץ' כאילו מהילד הכי קטן לסבתא הכי בוגר

אף אחד לא מנסה לעצור את זה להגיד אל תפגעו זה

לא לא לא אף אחד לא כותב מזוזות אחי אחד מרביצים לי עם בקבוקים ועם נעליים ומושכים אותי אישה מבוגרת שמפוצצת אותי עם כפקף בראש

וואו

כאילו את אתה מסתכל עליה ואתה זה מסוג הרגעים שאנשים אומרים לי מה אתה חושב על האנשים שם ותמיד שאני אומר את זה תמיד שכאילו ששואלים את השאלה אז אני מנסה להסביר להם שאותם אנשים ביום שהביאו אותי יש מצב שהם לא נכנ לא נכנסו למדינת ישראל ורצחו וחטפו אבל ביום שהביאו אותי הם חגגו כאילו זה היום הכי טוב בחיים שלהם אז אי אפשר להסתכל על זה בתמימות אני לא יכול להסתכל על האנשים האלה במבט של אוקיי הוא תמים כי כי הם כאילו נהיו מסכנים בתגובה שאנחנו הבאנו אחרי זה

מתי הבנת שאתה חטוף שרוצים אותו חי? אני אגיד לך למה אני שואל את זה. חתופים אחרים סיפרו לי שהם חשבו שחלק רצחו בשטח מדינת ישראל וחלק רוצים לעשות בהם לינץ' רעבה כמו שעשו בעבר עם עם החיילים שנחתפו בטולקרים אם אני זוכר נכון. הבנת שאתה חטוף שרוצים אותו חי? לא אני חמית גם אמרו לי.

מה אמרו לך?

שתהיה בשקט. הכל יהיה בסדר. כאילו הייתי בתוך הבית חולים אחרי העמולה ואחרי הכל. הגיע לאיש חמס שדיבר איתי בעברית ואמר לי תקשיב כאילו בחוץ כולם רוצים להרוג אותך האזרחים רוצים להרוג אותך ג'יד האיסלאמי רוצה להרוג אותך לי אני רוצה לשמור אותך בחיים כדי להשתמש בך אז פשוט תהיה בשקט אל תעשה

זה נותן לך נחמה

תשמע מה זה נחמה אחי אני לפני שעה הייתי במסיבה רקעתי עם כל החברים שלי ואני עכשיו עכשיו אני באזה עם כדור ברגל באיזה בית חולים שבחוץ אתה שומע אנשים אני 40 דקות הייתי שם משהו כזה בחוץ אתה שומע אנשים שמנסים לפתוח את הדלת בצרחות אז אז יש שאלות על איפה צהל בשלבים האלה? באותם רגעים כן היה שאלות של איפה צד אבל אני גם אני גם תמיד משתדל לא לשפות כס

אה לא אני עם בן אדם שהכעס לא מנהל אותו בשום צורה גם אם תשאל אותי אם אני כועס על האנשים אל היום אני לא כועס הכעס לא מנהל אותי לא יתן לי שום דבר לא יקדם אותי לשום מקום לא כעסתי על הצבא אני מאמין שלכל דבר יהיה סיבה וגם שם האמנתי בזה לא הבנתי למה ואיך כאילו זה היה נראה לי לא הגיוני כאילו באותו שלב אמרתי איך זה הגיוני שכאילו זה קורה וכאילו זה אני ככה נכנס לשם בכזאת קלות את זה שאלתי וכשצה נכנס אז הוא נכנס בעוצמה אתם בטח שומעים את זה בשלבים הראשונים אתה בבית אזרחי באיזה שלב אתם יורדים למנהרות

אחרי חודשיים בעסקה הראשונה

בעסקה הראשונה את זה למעשה מנצלים את העסקה כדי להוציא אותך מבית ולהכניס אותך למנהרה

זה בדיוק זה יש שקט מורידים את המזלטים גם מספרים לנו את זה כן אין להם בעיה גם להגיד לך את זה יש שקט מורידים את המזלטים באמצע הלילה אפשר לעשות את זה אף אחד לא רואה זה בדיוק מה שהם עושים

וזה מתסכל אותך זאת אומרת שלמה צהל עשה הפסקת ש הנה עכשיו מכניסים אותי למנהרה

אה לא אף מחשבות כאלה

א' כל הם הסבירו לנו שזה נשים וילדים קודם כל כשאני הבדתי שיש ילדים שנמצאים במקום שאני נמצא בו זה שבר לנו שם את הלב כאילו רק באזור היום ה-40 45 שמעתי שיש ילדים בכלל ילדים ונשים

אז כשהבנתי שבעסקה יוצאתי ילדים ונשים כאילו זה היה מובן לי מאליו כאילו לא אמרתי אני יכול להיות פה עוד 100 שנה רק שלא יהיה פה ילד בן ארבע שהוא עובר את מה שאני עובר ורואה את מה שאני רואה אה זה לא מאכזב אותי כאילו אני אומר לך את האמת אני הבנתי איפה אני נמצא אני הבנתי מי האנשים שמחזיקים בי בכל שלב הבנתי שהם אנשים לא פשוטים ב ידעתי ש שלנהל מסע ומתן עם האנשים האלה זה לא משהו שהוא פשוט א

אתה ואני היינו קרובים מאוד אחד לשני פיזית לא הכרנו עד לא מזמן אבל פיזית היינו מאוד קרובים אתה מתחת לקרקע אני כמילואים נקמע על הקרקע. כל הזמן עברה לי המחשבה האם הם שמחים בתקיפות שלנו שאנחנו לא מוותרים עליהם, שאנחנו נלחמים עליהם, שאנחנו כאן כי זה אחים שלנו או שהם אומרים לא הצבא רק עושה לנו נזק רק יותר עוד יפגעו בנו עוד יותר. איך התייחסתם לתקיפות של צהל?

אני אישית. לי זה עשה טוב על הלב להבין שכל עוד אני פה אף אחד לא יוצא מפה. האחים שלי הכוונה אף אחד לא יוצא מפה אני זה זה מסוג הדברים שכן עשו לי סוג של נחמה כי אמרתי וואלה לא מוותרים עליי בשום שלב לא משנה

ידעת על המחאות שקורות פה במקביל

אה לא

לא ידעת

ידעתי שאני הכרתי את המילה עסקה כי הם היו צוחקים עליי היו צוחקים הנה אמא שלך אומר לא אמרו על אמא של אמרו הנה הנה כולם צועקים עסקה עסקה עכשיו עכשיו אז זה היה כאילו הבדיחה שלהם עלינו אבל א לא לא הבנו את הסדר

מה כן הבדיחה שלהם עלינו

זה כאילו היה לצוק גם הם רצו עסקה תיאורטית, לא?

כן, אבל זה היה לצחוק עלינו שכאילו איך אני אסביר לך את זה? זה כאילו לצחוק עלינו ש שכאילו כולם עכשיו יוצאים לרחובות ובוכים ו זה יותר בקטע כזה דחוף כזה אצבעים.

האמנת שתשב שם 505 ימים שזה יקח כל כך הרבה זמן?

האמת שלא. הזמן עבר שמה כשעברה שנה זה הרגיש לי כמו זה. אני חושב שכשעברה שנה אמרתי יש מצב שאני בסיטואציה של גילת שליטח שנים ולא חודשים

כן כנראה שאני לא באמת מבין את הסדר גודל של מה שקורה בחוץ

ושוב אמרת שאין לך כעס אבל בסוף יש לך ציפייה מהעם מהחברה מהצבא אז מה הרגילת שליט אחרי שהוא נחטף אני מזכיר לך לא הייתה מלחמה ש שנמשיכה עד שהוא יהיה שוחר הייתה פרצה לבנון השנייה בכלל בחזית הצפון זה קרה גם קצת בעזה ונגמר והוא ישב שם בסוף חמש שנים בלי שהיה שם שהייתה שם מלחמה. חששת שהמלחמה תיפסק לפני שתשוחר? זה בוא נגיד שזה הפחיד. זה היה כאילו אם הייתי אם הייתי מבין שהמלחמה נגמרה ואני עוד פה זה משהו שהיה לי קשה להכיל. זה היה משהו שהיה לי מאוד קשה להכיל אם זה היה קורה. אבל גם הבנתי שהעוצמה של המלחמה כל פעם נהית יותר ויותר חזקה ואתה גם פוגש את זה עם התגובות של המחבלים. אתה מאוד מאוד פוגש את זה עם התגובות של המחבלים.

מה הכוונה עם התגובות?

התסכול שהם חוו ככל שעבר הזמן. תחשוב

זה היה קשה גם להם אתה אומר

אנחנו מדברים לא על יום יומיים לא על לחימה של 50 יום 60 יום שאנחנו נכנסים לשמונה חודשים תשעה חודשים ולחץ מפה ולחץ מפה ולחץ מפה אתה פוגש את זה בתסכול של האמנים יותר עצבנים כמובן שאני זה שספג את התסכול

כן למה כמובן שאתה

כי

לא היית לבד במ

למי הוא למי הוא יבוא להרביץ כשקשה לו למי הוא יבוא להרביץ שהוא שומע את המשפחה שלו למי הוא למי הוא יגיע

יש עוד חתופים לא רק אתה

אלינו אנחנו כן אנחנו אנחנו החטופים על מי הוא הצכול ושוב מנהרה זה מקום מאוד קטן החדר שלהם לא רחוק מאיתו אתה שומע אותם בוכים אתה שומע אותם כועסים בטח שמעת את המחבלים בוכים בחדר השני

לא פעם ולא 20

אתה יודע להגיד מתי הם בכו ומתי

יש יש להם יש להם המון רגעים שהם א שהם מגיעים לשם לרגע ש

שמעת ריבים ביניהם

הם גם רבים גם רבים תשמע בסוף אתה יודע אנחנו חומרים מחבלים זה נראה לנו כמו רובוט בסוף זה בן אדם אחי אם הוא לא יכבד אותו הוא יריב איתו אם הוא עשה לו משהו הוא יריב איתו

מה היו הדברים שהכי שברו אותם לדעתך את המחבלים

מהצד שלנו הזה שלא ויטרנו

מי זה לא ויטר אתם

אנחנו העם שלנו העם שלנו הצבא שלנו שלא ויטרנו לא משנה לא משנה כמה זה היה ארוך גם בשבילנו כי תחשוב שגם בעבורנו לחימה ממושכת זה משהו שהוא הוא הוא לא פשוט כלכלי ביטחונית האזרחים

אבל הם לא האמינו שנצליח כל כך הרבה זמן להסיק הם לא אני אומר לך שבחודשיים הראשונים זה כאילו השיח היה של יום יומיים זה נגמר יום יומיים זה נגמר

זה מה שהם חשבו א זה מה שאתם חשבתם

זה מה שהם אמרו שהם יום יומיים זה נגמר אתם לא אתם לא ו

אתה הרגשת את זה אצלם

אתה הרגשת את זה אצלם שיש בהם סוג של אכזבה מאוד מאוד גדולה

שופטעו מאורח הרוח שלה

שזה לא קרה ברור מה זאת אומרת זה פגש אותם אחי על מה חושבים ב-505 ימים?

וואו, על הכל. על הכל. האמת שבהתחלה אתה חושב הרבה. חשבתי הרבה על העבדות שלי. רק לצורך השוואה מתוך 400 נרצחי נובה שיודעים 48 זה חברים שלי.

וואו.

אז אתה רק יכול לדמיין לעצמך כמה אנשים רצו לי בראש בזמן שאני שם. אם הוא בחיים אם הוא בחיים כמובן שיש את האנשים שהם הכי קרובים אליי שזה כמובן ארוסתי היום קרין

זיב ידעת מהמצב כשאתה שם

לא בשום שלב

מה זה בשום של מתי הבנת שזיב בחיים

רק שהגעתי לישראל רק שהגעתי לישראל לאורך כל השירות שלך בשוי חשבת שהיא לא בחיים

לא גם דאגו להגיד לי שהיא לא בחיים זה לא אמרו לי כאילו גם מה תבנה על זה צריכים מחבלים

אף אחד לא יצא משם זאת אומרת, כשאתה יוצא משטח הרצועה לאותה קבלת פנים שאני חייב להגיד לך, אני לא הצלחתי לשבת בזמן המשדר של השחרור שלכם, עם שלם עמד ברגע הזה זה גם הרגע הראשון שאתה מבין שחברה שלך בחיים. זה היה רגע הכי מאושר בחיים שלי כפול כי זה היה פעם הראשונה שפגשתי חייל צהל אחרי שהצלב האדום שם אותנו בתוך הבסיס הצבאי ברצועה אז שם פגשתי חייל צהל בפעם הראשונה פסיכולוגית צבאית והיא סיפרה לי שזיב בחיים ושהיא שרדה אני האמת

מה זה כמו לראות תחיית המתים כאילו כבר הספדת מישהו ואומר לך שהוא בחיים

אתה שאלת אותי כאילו על מה חושבים אז תחושב אני חושב שבשלושה חודשים הראשונים הדבר הזה הוא מאוד מאוד מעסיק אותך ואתה חושב אתה יודע, על כל המערכת יחסים מההתחלה ועד הסוף, איפה היית יותר טוב, איפה היית פחות טוב, מה יכולת לשפר, למה וכמה ואיך ובסוף כמו בכל עובדן אתה קם מזה כביכול. עזוב שקמתי שם בסיר לחץ מאוד מאוד קשה, אבל אתה קם מזה ואתה בוחר לשכוח את זה. ואני זוכר שב בחודשים הראשונים אמרתי לעצמי, הדבר הראשון שאני עושה שאני מגיע, שאני פוגש חייל, אל דבר איתי, תביא את הטלפון שלך התקשר לבדוק עם זיב בחיים. אל דבר איתי, לא מעניין אותי, לא רוצה לשמוע אותך. דבר ראשון שאני רוצה לעשות זה להתקשר לזיב. לבדוק אם

היא בחיים וכשהגעתי לישראל זה אפילו לא היה בראש שלי לבדוק אם הם בחיים או לא כי השלמתי עם זה הייתי בטוח ב-100% היא הפתיע אותי ברמה ש

מה זה עושה לך פתאום מתי ראית אותה פעם ראשונה למעשה

10 דקות רבע שעה אחרי זה

ממצב שאתה חושב בטוח שהיא לא בחיים אתה פתאום רואה אותה ניצבת מולך אני אני לא מצליח להבין מה עובר לך בפנים

ישועת השם כערף עין

וואו ברור לך ברגע הזה שאתם הולכים להתחתן

חד משמעית

לה זה גם היה ברור

בטוח היא היא תשמע א' כל היא גילתה שתכננתי להציע על הנישואים והיא גילתה על הטבעת והכל הזה היא כבר הבינה שזה היה התוכנית אה ולי תמיד היה בראש שתי מחשבות כאילו תחשוב שאתה נמצא גם הסיטואציה הזאת למה היא תמיד למה למה תמיד הגדרנו את הכי מורכבת שיש גם אני וגם עוד חתופים שהיו איתי כי משהו שאתה תמיד מנסה לעשות שם זה לדמיין את העתיד שלך למה אני בוחר בחיים אני בוחר לצאת לצאת מפה בחיים ולעשות מהחיים שלי חיים.

זאת אומר, אני מתחיל את זה מהדעת, מהמחשבה והמציאות כבר תבוא לך.

מחשבה מייצרת מציאות חד משמעית. אבל מה הבעיה פה שאתה לא יודע לאיזה מציאות אתה יוצא. כי יש לך שתי כיוונים. יכול להיות שאני יוצא והיא בחיים ואז הרבה מאוד דברים שאתה שאני בצד השני צריך לעשות אני בכלל לא צריך לעשות. אז אתה לילות שלמים אתה בונה חיים שלמים

שבמידה זה כן ובמידה ולא וזה ממשיך ומסטייף לעוד דברים

הרגע שאתם יוצאים זה המון שמקיף אותכם מי שתחר רצוע עד בית החולים שיירות אלפי אנשים ברחובות ניסיתי לחשוב בעצמי האם זה עושה לכם טוב או לא יש דגלי ישראל יש אבל יש גם חיבוק שלא לא שלא נתן לכם שנייה פרטיות. עכשיו בפרספקטיבה של זמן. לא יכולתי לשאול את השאלה הזאת. לא יום אחרי ולא כל ערוצי התקשורת עטו עליכם. אני עכשיו שואל את זה. שנה ומשהו אחר כך. זה עשה לכם טוב לאישית בלב ובנשמה?

לא מזמן פרסמתי ממש לפני חודשיים, אתם חושב שזה היה ביום השנה? פרסמתי סרטון שלי מהמסוק. ואתה חושב שכשאני הגעתי לקיבוץ ראים אז עדיין לא הבנתי את הסדר גודל של מה שקורה בחוץ רק התחלתי להבין מה נשאר לי שזה המשפחה שלי זיב עוד לא סיפרו לי כלום עוד לא סיפרו לי עוד כמה חברים איבדתי עוד לא סיפרו לי כלום וכשנחתי בבלנסון אז חיקו שמה מאות אנשים עם שלטים של אליה

נכון

ופרסמתי סרטון שלי שפרצתי בבכי מטורף לא הצלחתי להחזיק את זה גם היה פעם ראשונה שרשיתי לעצמי להתפרק באמת באמת מבפנים כי זה היה הרגע שהבנתי בלב שלם שזה לא רק שהמשפחה שלי וזיב לא ויטרה עליי, זה עם שלם שלא הפסיק לחשוב עליי ולא הפסיק להתפלל עליי ו תראה לי עוד מקום בעולם שהיום מרימים שלט של בן אדם שנחטף או עובר משהו במשך תקופה כל כך ארוכה עם שלם שמתפלל שהופך את העולם בשביל להחזיר אותו הביתה רק לראות את התמונה שלו מתאחד עם המשפחה שלו שלו אתה לא תמצא את זה בשום מקום בעולם אחי

היו מחשבות שחשבת ששכחו אותך

בחיים לא בחיים לא אני תמיד האמנתי שכל עוד שיש לחימה וכל עוד אני שומע שהם לחוצים מהמלחמה וזה האמנתי שלא לא ישאירו אותי

טלוויזיה ראיתם הראו לכם מדי פעם

אני אישית לא אבל בחדר שלהם היה טלוויזיה כמובן שש שמעו שמה אל ג'זירה והכל וכל הזמן שמענו באל ג'זירה הכל הכל שמה היה על המלחמה בעזה אז הבנו שמתנהלת אתה יודע גם אם הזמן הערבית שלנו הייתה יותר ויותר טובה אז הצלחנו להבין כל הזמן מהטלוויזיה מה קורה ו אני חושב שגם הרגע שהבנו שאנחנו חוזרים הביתה אז זה היה הרגע ששמענו שטראמפ נבחר שמענו את זה בטלוויזיה שטראמפ נבחר וגם בהצרה שלו אחרי זה היה אני הולך להחזיר את כל החתופים מאז הביתה א וזה היה שלב ש שה ש שה ש שה ש שה התקווה הייתה מאוד מאוד חזקה שנחזור

עם כל הכבוד לתקווה אתה בשרשרות עוד ברזל בהמשך חודשים כדור ברגל שיש לך שהוציאו אותו בלי בלי ניתוח וחלק נשאר איך מצליחים באמת אני שואל לחזור לשפיעות אחרי חודשים על גבי חודשים שאתה מורעב שמשחקים לך בראש שאתה פצוע עם כדור ברגל קשור לשלאות כמו חיה כמו בהמה איך איך חוזרים לצלם אנוש איך חוזרים לחיים איך איך האם בכלל חוזרים לחיים? אני סתם הנחתי שחזרת לחיים. יכול להיות שלא. התשובה הכי פשוטה שגיד לך על זה החיים. כי ברגע שיצאתי משם אני הייתי בטוח ב-100% שההתמודדות הכי קשה היא לא שם. היא תהיה בחוץ.

היה ברור לך.

היה ברור לי שההתמודדות הכי קשה תהיה בחוץ.

זה שאתה אומר בחוץ זה אומר שהיה ברור לך שאתה גם יוצא.

אחי לא ה לא היה הייתי מעדיף למות עם חיוך ועם תקווה מאשר למות עם חרדה שזה לא יקרה. כי היו כאלה שכן היית איתם תקופה והכרת כמו הורידנינו וכולי שם ממש נרצחו שם

נכון

לא יצאו משם

ויכול להיות שגם הייתי נרצח אבל להשתיל לעצמי את המחשבה הזאת בראש זה משהו שלא בא בחשבון

מדהים

בשום צורה אני אצא מפה הביתה במקרה כגרוע זה לא יקרה אני לא ידע מזה אני ידע את זה אולי שם אבל

אז מה הקושי הגדול ביותר של פדוי שוי אחרי 505 ימים שלך לא בשם כל החטופים

יש המון התמודדויות שהרבה אנש אנשים לא מבינים בכלל שלצאת מהמקום הזה ואני דואג להזכיר את זה דווקא עכשיו בתקופה האחרונה כי זה מרגיש שאנשים קצת שכחו את הדברים שאנחנו עברנו וזה מקשר אותי גם להרבה מאוד נקודות שאנשים פתאום רואים תמונות שלנו בניו יורק או פתאום תמונה פה ותמונה שלך מחייך ואומרים אה אוקיי הנה תראה אותו הוא שמין הוא שמן הוא כבר לא נראה כמו שהוא נראה שמה על הבמה והוא מחייך אז בואנה הנה הוא עבר את זה הוא בטוב זה נגמר אבל אנשים לא מבינים שאני בנו בניו יורק עשיתי הסברה ואתמול בלילה כשסיפרתי את הסיפור שלי אני הייתי שעה בתוך המנהרה עם השרשרות ברגליים מוראב אחרי שהרביצו לי וכל הלילה אחרי זה לא

הצלחתי לישון אז אנשים לא מבינים את הפוסט טראומה הקשה שאנחנו חווים ושזה פוגש אותך לא רק ברגעים האלה שאני מדבר על הסיפור שלי זה פוגש אותי בהרבה רגעים ביום בסיטואציות חברתיות עם אוכל זה זה יכול לפגוש אותך כמעט בכל דבר היום אנחנו נמצאים במדינת ישראל יש מלחמה אתה יודע מה זה בשבילי ובשביל זיב לנסוע באוטו עוד הפעם שיש צבע אדום בחוץ זה קרה לנו עכשיו עכשיו במלחמה עם איראן אתה יודע מה זה בשבילי ובשבילה ניסוע ופתאום לשמוע צבע אדום לעצור את הרכב עוד פעם כולם רצים ביחד להתחבות מאחורי מתחת לגשר עומדים ותופסים את הראש ועוד פעם אנחנו באותה סיטואציה אני

איך נראת השגרה שלך תיאבון חשק לקום מהמיטה לפעול ליצור קודם כל מבחינת האוכל זה יכול לפגוש אותי בכל מיני רגעים את זה יכול לפגוש אותי ברגע של חלוקה של אוכל אם עכשיו אנחנו יושבים בשולחן גדול או חולקים את האוכל הרגע הזה פוגש אי שם אני עוד פעם במנהרה חלוקה חלוקת אוכל למי מגיע יותר למי מגיע פחות כמובן שאני נמצא פה ואני באותו רגע דואג להזכיר לעצמי בכל שלב שאני כאן אני בבית אף אחד לא ישפוט אותי ואני לא אשפוט אותם בשום צורה ויש את הכבוד העדדי והערבות העדדית שיש בחוץ אבל אתה שם באותו רגע אחי אתה נמצא שם

במשך כל השיעות בשבי אתה לא ידעת עם זיב בחיים נכון היא גם לא ידע אם אליה בחיים אבל ברוך השם מהרגע שהיא הבינה שאתה בחיים שזה מעט לפני שהשתחרת כי אלישר הרבי יצא וסיפר ואתם נפגשים כמו שאתה תארת ואתה מבין שהיא בחיים היא מבינה שאתה בחיים אבל לא בטוח שהיא קיבלה לידה את אותו אליה שהיא הכירה יכול להיות שעכשיו היא צריכה להכיר אליה חדש זה חד משמעית מה שקרה גם אני לא קיבלתי את אותו הזיב שנפרדתי ממנה במיגונית זה שווה בשווה והיה לנו על זה המון שיחות. מהרגע הראשון אנחנו הגענו לבית חולים וכבר שם לכל אחד נפלסיומון שאנחנו שתי אנשים שונים לגמרי אבל יש לנו בסיס טוב עוד מלפני וישבנו שם וכבר שם כבר אמרנו שזה לא בטוח הולך להצליח ידענו אנחנו

זאת אומרת העליתם יכול להיות עליו שאת חיכית לי ואני חיכיתי לך יכול להיות שאנחנו ניפרד

ברור אנחנו שנה וחצי בנפרד אני חוויתי דברים שונים לגמרי קח את הדוגמה הכי פשוטה שיש עכשיו זוג שנפרד לשנה וחצי הוא עובר דברים לא בטוח שהוא יכל לחזור אחרי שנה וחצי, בטח לא בסיטואציה כזאת אבל כבר ביום הראשון ישבנו לדייט, ככה הגדרנו את זה. היום יושבים לדייט, לא רוצים לדבר עם אף אחד, רוצים לשבת רק אני ואת לדייט לדבר, בוא נדבר. וזה מה שעשינו, ישבנו ופתחנו הכל.

סיפרת על הכל מה שעברת?

הכל. הפתחתי לה שאני לא אסתיר ממנה כלום. לא ממנה ולא מהמשפחה שלי, כי גם לא רציתי להרגיש עם עצמי שאני מסתיר ממישהו משהו. ו פשוט זה לא אני. אין לי אין לי אין לי אין לי פחד לספר. כאילו אם אתה רוצה לשמוע אני שואל אם אתה רוצה לשמוע. אם אתה רוצה לשמוע זה בעיה שלך, לא בעיה שלי.

היו דברים שהרגשת שהיה קשה מדי להורים לשמוע?

המון. המון. איזה הורה רוצה לשמוע את הילד שלו אומר את הדברים האלה? אין בן אדם לא לא מדבר בארץ בעולם שישמח לשמוע את הילד שלו משתף את הדבר הזה אבל הם רצו לשמוע את הכל כי זה היה חשוב להם להבין מה עברנו. ואמרתי להם גם אני אשתף אתכם בהכל. ומאותו רגע אנחנו עושים את הפרק הזה מאחור ואנחנו מתחילים חיים חדשים.

אפשר לעצמי שכמו כל זוג יש לכם ויכוחים לחבלזיב ומשברים.

כמה השבי מחזיק אותכם בריב? זאת אומרת חיכית לי אני חיכיתי לך. אנחנו לא נערוס את זה על ריב או ש

אה לא לא אנחנו אנחנו לא נפוצץ את הזוגיות שלנו כי אני לא שוטף כלים או כי היא לא קיפלה כביסה. זה לא שמה אחי. אנחנו לא בחיים לא. אנחנו גם היום יותר מתמיד בטח אחרי שגם עבדנו קשה בתוך הזוגיות כי היום אנשים אומרים אוקיי מה זה לעבוד בזוגיות אבל אנחנו בחודשים הראשונים לקחנו את זה כמשרה זה ללמוד את הבן זוג שלך מחדש זה להבין מה הוא אוהב מה הוא לא אוהב את הפוסט טראומה שלו מחדש את הכל הכל מחדש התעסקנו אך ורק בעצמנו גם בלשקם אותנו לשכם את הנפש שלנו וגם לשם כמה היא נלחמה עליך כאן תסבר לקח לקח הרבה זמן תשמע וזה גרם לך להרגיש חייב לה?

לא, בשום שלב. בשום שלב כי א' כל אני מכיר את הבת זוג שלי וידעתי שהיא בחיים. היא כנראה שורפת את הבית הלבן אבל לא הייתי מרגיש לא הרגשתי בשום שלב חייב לה כי היא יודעת שהייתי עושת אותו דבר בשבילה.

מדהים. מתי החלטתם שאתם מתחתנים?

האמת שזה לא היה זה לא היה החלטה של זה לא היה החלטה של מתי. זה היה החלטה של איך. ואני אישית הרגשתי מאוד מאוד לא בנוח לעשות את זה שחברים שלי עדיין שם. כאילו אפילו את הניתוח שאני שאני עברתי אותו רק עכשיו לפני כמה ימים לא הצלחתי. פשוט לא הצלחתי כי היה לי נורא נורא קשה להבין שיש אנשים בין אם הם חברים שלי ובין אם לא. ברור שהם חברים שלי. כן. ולהבין שאני יודע לראות בעיניים שלי את מה מה הם רואים בעיניים. מה הם חווים ברגע שחזרי הלחימה הם איזה מה הם מה הם עוברים ברגע זה ואני בזמן הזה אעשה יתוחים אלך לבית חולים ואטפל בי אני אלך לפסיכולוגים נישואים

למה הרי בסוף עם ישראל נלחם כדי שתצא משם ועם ישראל ישמח עוד יותר שתצא משם בבריאות הנפש ובריאות הגוף על זה התפללנו בכל שבת בבית כנסת בפתיחת ההיכל חיילי מילויים שהלכו ויצאו לקרב בסוף אנחנו נשמח שתהיה הכי בריא שתקים בעבית, שתתחתן,

אני הלוואי ועוד חמש שנים ניפגש ואני אראה אותך פה בפארק למטה עם הילדים.

בטוח, זה גם מה שכולם אמרו לי.

אז מאיפה הייסורי מצפון שאם אני מטפל בפציעה שלי אני לא בסדר?

כי זה לא אתם, זה אני. זה השמ שלי. למה אני כן והם לא? למה יש סיכוי שהם ימותו? למה יש סיכוי שהם ימותו תכף ואני לא? למה?

ויש כאלה רגשות גם עכשיו על חיילים שמסרו נפש?

תמיד כואב לי. זה תמיד כואב על חיילים שמסרו את הנפש להם. בטח עבורי להבין את את הסדר גודל של הדבר את המספרים המטורפים ברורך אני אסיר תודה אני אסיר תודה לכל אחד ואחד שיצא בין אם זה לרחוב ובין אם זה למלחמה וצעק את השם שלי ולחם בגבורה כדי להחזיר אותי הביתה אחד אחד השיח שירד סביב החתופים כי הוא היה בעוצמות מטורפות אתם הייתם כמו הסלב הכי גדול של מדינת ישראל אי פעם לא יכול אני אפשר לעצמי שלרדת לקנות בסופר לא לא יכולתם טיסות בארץ בעולם אבל בסוף זה ירד ועם ישראל חזר לעיסוקיו ועכשיו מלחמה עם איראן המלחמה עם בעזה כבר זה סיפור שסיימנו אותו כביכול זה עושה יותר טוב או פחות וואי איזה שאלה טובה כי אנשים גם לא

מבינים שההתמודדות של החזרה הביתה מעבר לכל מה שדמיינו כי באמת זה מעבר לכל מה שדמיינו פתאום לחזור ולהבין שכולם מכירים אותך כולם רוצים צים לראיין אותך כולם רוצים זה עוד התמודדות שאתה אפילו לא מבין שאתה צריך להתמודד איתה ובטח שאין לך ניסיון לא חיפשת את זה לא רצית את זה ידע מאוד אנוני מלפני אהבתי את החיים שלי לפני לא היה לי שום קשר לזה ואם היית שואל אותי אחורה אולי לא תעבור את החוויה הזאת אבל כן תהיה מפורסם בסדר הגודל הזה יש מצב שהייתי אומר לך לא כנראה שהייתי אומר לך לא אז זה גם חלק מההתמודדויות אני חושב שעכשיו זה שזה ירד מהכותרות זה טוב כי סוף סוף אנשים יכולים להתעסק קצת בעצמם שמדבר אנשים מדבר עלינו

אבל יש חש שאולי גם נשכחתם אתם רוצים שיזכרו אותכם תמיד

אני רוצה אני תמיד ארוצה שיזכרו את הסיפור שלי את מה שעברתי את האחים שלי שנרצחו את הנפגעים מהמלחמה הזאת אני אני דואג לעשות את זה כל יום מחדש אני דואג אני לא צריך את התקשורת שעשי ואתה גם מהראשונים שכתבו ספר יחסית מהר מהיציאה א מהשבי שזה תוך ארבעה חודשים בערך מכשיצאת

אב ארבעה חודשים כן ארבעה חודשים אני תגיד לי אם אני אומר את זה נכון מפועדת

מופעודת

מופעודת שזה

משע ומתן

משע ומתן מילה שכנראה למדת שם

כנראה בטוח

כן איך כותבים ספר בארבעה חודשים סתם אני כשאני כל פעם יצאתי מעזה לקח לי איזה 48 שעות בכלל לרצות להדליק את הטלפון לחזור לבית לחיים ואז אתה כבר צריך לחזור שוב לעוד פעם לעוד סבב מילואים איך בארבעה חודשים מרימים ספר

א' כל אני בתור בן אדם מאוד מאוד אוהב לכתוב תמיד מאז או מתמיד תמיד הייתי כותב לעצמי ו אני באיזשהו שלב שם הבנתי שאני רוצה לכתוב על זה כאילו על על כל מה שעברתי ועוד

כבר שם הבנת ש יהיה ספר

בטוח ידעתי

ולמה למה חשוב

ידעתי על איזה חלקים אני הולך לכתוב שים לב שגם בספר שלי הוא בכלל לא מתחיל מהסיפור ממה שקרה ומהכל הוא דווקא מתחיל ממקום אחר כי תמיד היה לי איך איזשהו מסר שרציתי להעביר מהילדות שעברתי והדברים שחוויתי שאפשר לשנות, לא משנה באיזה מצב אתה נמצא. וידעתי שאם אני אביא החוצה את הסיפור הזה, אני אוכל לשנות להרבה אנשים את הדעה ואת המחשבה, להרבה מאוד ילדים.

בסוף אני אכתוב בסוף אני זה לא דומה בכלל לא דומה. אני בתור מילואים אכלתי וכשרציתי עשיתי מידי פעם קפה. זה לא דומה בכלל. ואני אומר אני לא היה לי כוח אחרי כל סבב מילואים לחזור לחיים לעבודה. מאיפה הכוחות אחרי כזה אירוע בכלל לשבת ולכתוב הייתי בטוח שזה יקח לכם שנים עד שהדברים ישכו

כן אתה יודע יש משהו שאנשים לא מבינים שזה בדיוק המשפט שאני רשמתי בלוח אני כאן לא מתבזבז יותר כי 505 ימים חשי שאני תקוע כאילו זה בסדר שהחיים שלי בין חיים למוות אבל גם יש אתה יודע יש בסוף אני אדם שגם רוצה עשייה ורוצה פרנסה ורוצה להקים משפחה כל הדברים שכל בן אדם רוצה בחייו פתאום אתה מרגיש שאתה עומד והזיקה לחזור לחיים ולהתקדם ולצאת מזה ואחי הספר הזה הוא היה שיקום מטורף ב חלק ענק בשיקום שלי בטח בטח מלכתוב אותו

כי גם ברגע שכתבתי וכתבתי את הכל כולל הכל וחיפשתי גם לא לשכוח אף פרט וגם בגלל זה זה גם היה כל כך חשוב לכתוב את זה על ההתחלה כדי

כדי שהזמן לא יעבור ואני לא אשכח לא אשכח אפילו פרט הכי קטן ואתה מבין אני חושב שברגעים שכתבתי את זה גם הבנתי איזה דברים עברתי

ובכל זאת כשאתה קורא את הספר היום בפעם השנייה והשלישית והרביעית יש דברים שאתה אומר היי למה לא הכנסתי את זה ואת זה

לא בטוח יש לי הודעה הייתי יכול לשנות אותו מפה עד להודעה החדשה ויכולתי להוסיף וכנראה שיש דברים שאני אקרא בספר שיגיד וואי כבר שכחתי מזה

אני אומר לך

אה אמרת לי שכבר בטנדר אמרת תודה לריבונו של עולם כי רק לפני כמה רגעים אמרת אמרת לו העיקר שתשאיר אותי בחיים אם כבר בטנדר דיברת איתו אני משאל לעצמי שבתוך אה המנהרה דיברת איתו עוד הרבה יותר

כל שלב חול שלב

על מה מדברים ריבונו של עולם בחושך המטורף הזה תרתי משמע

וואו וואו וואו תמיד אני אומר את את המשפט הזה שברגע שאיבדתי את הכל באמת באמת הכל ושגם שאני מנסה להסביר לאנשים מה זה הכל אז בן אדם אומר אוקיי את המשפחה את החברה את החולצה את הבגדים דים את הפלאפון אני באתי את הזכות הכי בסיסית בעולם לבחור לעצמי מה לעשות אני לא יכול לבחור לקום וללכת לשירותים אני לא יכול לבחור לקום ולשתות אני אפילו לא יכול לבחור לקום ולדבר כי אם אני אני צריך לדבר ברשות וברגע שאיבדתי את הכל הבנתי שיש לי שתי דברים בחיים א' את הדרך להתמודד עם זה והדבר השני זה את אלוהים זה רק מה שנשאר לי והספר הוא גם נקרא מופעדת כי בשיחות חות שלי ביני לבין אלוהים אתה מוצא את עצמך מנהל לי את הסוג של משע ומתן אתה אומר לו אתה תביא לי מים ואתה שואל את עצמך רגע מסע ומתן זה

אני גם צריך לתת משהו

אני גם צריך לתת משהו מה ישי לתת לו

מה נשאר לי חוץ מ התפילות שלי זה ששי לתת לו את התפילות שלי אז אתה מתפלל יותר ואתה מתפלל יותר חזק וכשאתה צריך מים לא לא מדבר איתך ביקשתי ממנו דברים שאני רוצה לא הלכתי בענק אני רוצה לחזור הביתה לא ביקשתי ממנו את זה הלכתי אליו על דברים קטנים צריך מים אני צמל שתיתי הרבה ואם תיתן לי מים, אני מבטיח שאני אברך מעכשיו על השתייה ושפתאום 10 דקות אחרי זה המחבל מגיע ופתאום ממלא את הבקבוקים של המים, אי אפשר לו להמשיך לדבר איתו, אי אפשר לו להמשיך לפרוק לו, אי אפשר לו להמשיך לדבר איתו, אי אפשר לו להמשיך לראות אותו בכל נקודה וכשאתה מחפש לראות אותו, אתה תמיד מוצא אותו. והיום בתוך כל השפע הזה, כי אתה יודע, כתוב

וישמני ישורון ויבעת. לפעמים כשדווקא בן אדם הוא עכשיו הכל טוב מדושן הוא שוכח אתה מחזיק את הקשר הזה שהיה לך במנהרה איתו גם עכשיו

חד משמעית אף כל הרגלים שהרגלתי את עצמי כבר שם שזה לברך על אוכל ושתייה והערכים האלה אני אקח אותם איתי לכל מקום חוץ מזה שיש לי חסך מאוד מאוד ענק שלניח תפילין מי ששמע את הסיפור שלי יודע שאני הייתי מדמיין את עצמי מניח תפילין כל יום אז תשמע אני אני לא יכול לא להניח תפילין זה כמו שאני לא אוכל אתה מבין? אני לא יכול לקום בבוקר ולא להניח תפילין. כל כך רציתי את זה. אני לוקח איתי את זה. ויש משהו שחבר טוב שלי אומר שם טוב אמר שאני כל כך מתחבר לזה. הוא אמר, "אתה יודע מה

אתם חברים לפני או?"

לא, אנחנו נפגשנו ארבעה ימים לפני השחרור במנהרה ומאז אנחנו נשמות תאומות.

וואו.

והוא אמר באיזשהו רעיון משפט כל כך יפה ואפשר לקחת אותו לכל כך הרבה מקומות. הוא אמר, "אתה יודע משהו? אני מתגעגע לשיחות שיש לי עם בורא עולם. שהיה לי שם לעומת היום.

וואו.

וכשאתה שומע את זה, אתה אומר וואלה. שבן אדם נמצא במקום כל כך כל כך קשה, לא חייב להיות אירוע כזה מזעזע. שאדם נמצא במצב קשה בחיים, הוא באמת מתפלל מעומק הלב, הוא מתפלל מכאב, הוא מתפלל מהנשמה שלו,

ממעמקים כרתיך השם,

מהמעמקים. ממש מתפלל. וכשהכל טוב אתה מתפלל אלוהים אבל אתה לא מרגיש את זה מהבפנים ואתה לא פוגש אותו פתאום בכל שנייה בכל רגע בכל שלב ואני מתגעגע לזה

איך בן אדם באמת יכול לקחת את זה לחיים ולא להתרגל לשפע הזה שעוטף אותנו איך אתה בתוך כל השפע הזה מזכיר לעצמך כל הזמן את זה שזה לא ברור מאליו איך יש שומרים על הקשר הזה עם ריבונו של עולם

תשמע לי אישית זה הכי פשוט בעולם כי לי יש בחיים היום את הכל כולל הכל כולל הכל כולל הכל וכשאני אומר שיש לי בחיים הכל כולל הכל זה לא הבגדים שיש לי וזה לא הבית שאני גר בו וזה לא זה אפילו לא על המשפחה שלי אני בשבילי חיים זה זה שאני קם בבוקר ואני יכול ללכת לשירותים בלי להצביע בלי לבקש אני יכול לבחור מה לאכול אני יכול לבחור מה לשתות אני יכול לבחור מה לעשות אני יכול לבחור היום להישאר במיטה אני מעריך את זה יש לי הכל הכל בחיים ויש לנו חיים שלמים שאנחנו חיים שהם סובבים מוחצנות ענקית. הוא רוצה ככה והוא רוצה ככה והוא רוצה להיות יותר טוב והוא רוצה להיות פחות טוב. ואנשים לרגע שוכחים שהחיים זה לא זה. זה מה

שיש בחוץ. מה שיש לנו פה זה הכל. זה כל מה שאתה צריך. וכשאדם מבין את זה, את ה את הדבר הכי בסיסי הזה שיש, הוא מוצא את הכל והוא לא מחפש את הבחוץ. וכשאדם בוחר להסתכל אך ורק על הטוב, הוא תמיד תמיד תמיד ימצא אותו. ובטח בטח גם בשיחות עם בורא עולם. בסוף אם אתה בוחר להישאר אופטימי גם בשיחות עם בורא עולם ולהגיד לו אבא שבשמיים, אני יודע שאתה איתי. אני בחרתי להגיד את המשפט הזה כל פעם, כל יום שהייתי אחרי הסדר הנחת תפילין, הייתי בוחר מדומיין,

מדומיין. הייתי בוחר להגיד, אבא שבשמיים, תודה רבה על מה שיש לי, תודה רבה על מה שאין לי,

אפילו שם,

תודה רבה על מה שיהיה לי, תודה רבה על מה שלא יהיה לי. אבא שבשמיים אני אוהב אותך, אבא שבשמיים אני מבקש ממך דבר אחד, תשפור על המשפחה שלי בריאה ושלמה. אני אהיה בסדר. אתה איתי. זה המנטרה, אחי. אני לא לא ממציא לך. זה מנטרה שהייתי חוזר אליה כל יום. אני אהיה בסדר. אתה איתי. תודה רבה אבא, אני אוהב אותך, רק תשמור עלמשפחה שלי בריאה ושלמה. וכשלי יש את זה, וכשאתה יודע להודות על מה שיש לך וגם על מה שאין לך, אתה לא מחפש את כל המסביב. אתה לא מחפש את כל השאר, כי יש לנו הכל.

וואו. אתה יודע ברכת כהנים?

יודע.

תברך אותי ברכת כהנים.

יברכך אדוני וישמרך. ר אדוני פניו אליך ויכונך. יס אדוני פניו אליך. וישם לך שלום.

אליה הכהן תודה רבה.

זכות גדולה. שאתה איתנו, שהתפילות שלנו ושלך יתקבלו.

תודה רבה.

רק בשמחות.

תודה רבה.

תודה.