כל מי שעבר את השביעי באוקטובר יודע שכלום לא ודאי בחיים | פתוח ספישל

השנה 2024 לא הייתה בחיים שלי לא קיימת לא קיימת פשוט לא קיימת נשמה כי בדיוק כי אני יצאתי מחושך לחושך אולי עוד יותר גדול כי שם כשהייתי שם הייתה לי עוד תקווה שאולי הכל בסדר במשפחה שלי פה ולא רציתי לצאת היא גם עשתה לי הרבה הכנה שאם היא יוצאת ועשה שלו בחיים אז אה היא לא תהיה בחיים נכון מה היא חירות אמיתית איך יוצאים ממט שערי טומאה למט שערי תואהר גאולה מה בין גלות לגאולה ביניהן קיים רגש שנקרא חירות הוא מתחיל בתוכנו פנימה צריך לדעת לשים לב אליו גם המכתב מאליהו בפרק ב' מדבר על הכנה לחירות איך הם הרגישו אותם שם בשבי איך הן מרגישות את זה היום אנחנו מדברות עכשיו על חירות, על חופש, כי ים סוף, לשון אומרים

חז"ל סוף. בסוף אנחנו עם אנחנו אחד מה זאת חירות אמיתית אני אספר על עצמי שחירות אמיתית מבחינתי זה משהו פנימי. זה לא איפה אני נמצאת, לא איפה אני גרה, לא, זה משהו פנימי שאני מרגישה אותו מהבטן שאף אחד לא יכול לנהל אותי ובעצם אני רק מנהלת את המחשבות שלי. לא דבר סתמי יכול לנהל אותי. אז זה מבחינתי חירות שאני עושה גם לרוב אני עושה את מה שאני אוהבת בלבד וזה גם היה לפני השבי דברים שאני אוהבת ורוצה ועכשיו זה קצת יותר קיצון כי אם לא בא לי אז ממש לא בא לי זה לא אין לו נעים ויקטור פרנקל פה האדם מחפש משמעות בתוך עצמו זאת חירות אמיתית בדיוק דניאל אני אומרת באמת שזה א מושג שהוא מאוד א מושג מאוד רחב אבל אם

להיכנס את זה באמת לכמה מילים אז אני אומרת שחירות היא היכולת של האדם לפעול לבחור ולהתבטא על פי רצונו האישי א מבלי שהוא יהיה מוגבל ומבלי שהוא יהיה נתון לשליטתו של אחרים זה החופש. החופש לקום איפה שאתה רוצה, לבחור, להחליט על כל פעולה שאתה עושה. משהו שהוא א להרבה אנשים אין אותו היום. למה קראת לאמיליה אמיליה? אני קראתי לאמיליה אמיליה בגלל שאני בצעירותי. נתקלתי לגמרי במקרה בספר שמספר על תיאסת אמריקאית חלוצה בשם אמיליה אירארט א שהיא סמל ומופת בעיניי ל נשיות מאוד אמה וחזקה א אני לא לא יודעת אם היא הייתה טייסת הראשונה אבל היא הייתה בהחלט טייסת פורצת דרך אה ש בנסיבות מצערות א היא כנראה מצאה את מותר אה

כשהמטוס שלה א נעלם בסופו של דבר כשהיא רצתה לעשות א סיבוב אה אה בכל העולם אה ובכל זאת היא השירה אחריה חותם א מאוד גדול זה קשור לחירות אה בוודאי בוודאי ובוודאי אה וחשבתי שגם אני רוצה ילדה כזו אה גם אני רוצה ואני רוצה לומר משהו על הילדה הזו שה אם מדברים על גיבורים אני חושבת שהסיפור הזה בסיפור האישי שלנו אמיליה היא הגיבורה האמיתית לגמרי כי לקחת ילד ממציאות כל כך תמימה מילה אנחנו המבוגרים יודעים מכירים את העולם הזה כן אבל ילדים מה הם מבינים וביום אחד כל המציאות מתהפכת לה כל מה שהיא מכירה הוא לא אותו דבר א כל התנאים משתנים לה ובבת אחת היא צריכה להסתגל עליהם והיא עושה את זה ב בצורה של גבורה אמיתית

רק בלי גלימה אבל א זה מדהים האוכל שהיא הסתפקה בו ה הייתה היא הייתה אומרת לנו כל הזמן תקלחו אותי תקלחו אותי אומרת לה אבל המים קפויים לא אכפת לי לא אכפת לי היא לא הייתה מוכנה להתכסות בשמיכות כי הם היו מסריחות קר רחם לא משנה והיא צולחת את כל הדברים האלה בגבורה אור יום אחד הצחיק אותה לאיזה משהו זה אולי הפעם היחידה אור של כן כן אור של יא והיא צוחקת והיא מבינה שהיא גם חייבת לכבוש את הצחוק הזה ב ש נפגשים אור ואמילה יש ביניהם כזה אחת מנהרות כן זה מין קשר הוא אני רואה שהוא אוהב לראות אותה והיא מבינה ש והיא גם אוהבת כזה להתפנק אצלו מאוד. יש לי אפילו תמונה מאוד יפה שלהם מהטיול שהיה לנו והיא מבינה שהיא

צריכה לכבוש את הצחוק הזה. הפעם היחידה אני אומרת ללנה שהבת שלי כבר מוצאת על משהו לצחוק נכון נכון והיא אפילו לצחוק לא לא יכולה והיא טומנת את הראש שלה בתוך היד שלי וכאילו צוחקת בשקט. זה משהו שלצפות מילד כל כך צעיר רך בשנים לעבור את זה. אז אני אומרת, אני חושבת שבאמת כל הילדים בכלל שברו את זה, הם הגיבורים האמיתיים בד שאנחנו היינו בשבני ואדה. הדבר היחיד שכשהבנו שיש ילדים היינו אומרות איך מה אמא אם אנחנו משתגעות פה? מה אמא ילדים קטנים עושה? מה אתם עושות? כאילו אני לא יכולתי לתאר את זה לחשוב על זה. אז כל פעם ששואלים אותי איך העברתם ימים בשבע אמרתי תקשיבו הייתה איתנו ילדה בת 5 וחצי היא הסיקה אותנו

פולטיים היה לכם איזו גולה ששיחקתם גולה נכון כמה מה ספרי לי על חירות הגולה כן מצאנו גולה אומרים יש מעין כן זה זה גולה זה איזה גולה שמצאנו בחדר ועשינו לה איזשהו א מסלול כזה בן וכן ואז היינו משכות לשם כמה ימים כמה ימים א היינו אורמים את המזרנים שהיה לנו בחדר כשהיה לנו בדיראי ומשחקים א מחבוים מבקשים פנס מהשובים וכאילו אנחנו אה מחבועים בתוך אוהל מה החירות שלך בעינייך החירות שלי תקשיבי את שאלת קודם על יצי מחושך לאורי הצייה שלי מחושך לאור קרתה ב-15 לפברואר השנה השנה 2024 לא הייתה בחיים שלי לא קיימת לא קיימת פשוט לא קיימת נשארה כי בדיוק כי אני יצאתי מחושך לחושך אולי עוד יותר גדול כי שם כשהייתי שם

הייתה לי עוד תקווה שאולי הכל בסדר במשפחה שלי פה ולא רציתי לצאת הנה דניאל לא יתן לי לעיניים א כן לא תתן לי לספר אני לא רציתי לצאת אני אמרתי לפחות אני יוצאת עם ספיר ביחד שלא יקרה מצב שאני יוצאת ואף אחת לא מחכה לי גם עשתה לי הרבה הכנה שאם יוצאת ועשה שלו בחיים אז א היא לא תהיה בחיים אני לגמרי כן הייתם מדברות עלי כל הזמן היינו מדברות על הכל על הכל אני הרבה תם חברות סי זה זה בדיוק ה זה בדיוק מה שאי אפשר להסביר על האנשים בחוץ יום שם הוא שקול לחודש אין לך מה לעשות אני תמיד אומרת לאנשים דמיינו את עצמכם בחדר עם עוד בן אדם אולי עוד שתיים אולי עוד שלושה וזהו בחדר ארבע קירות אין ש אין לכם שום דבר אין אתה

מותק מה אין טלוויזיה לא פלפונים אין משהו שח אני חושבת שיש את אומרת את זה למישהו חושב על יממה אחת אפילו לא יממה יום בוקר הדרב הוא כבר חושב איך הוא משתגע קחי את זה ותכפילי את זה ב-544 ימים כן כי זה אנחנו בנקודה הזו ושמי שיסביר לי איך האנשים האלה שורדים שם איך הם יכולים אולי בזירים לקות כי זאת יודעת כשאני מרעיינת נשים אז לרגע את יכולה להתפשט מתוך עצמך וללבוש את מה שהיא מביאה אלייך אבל כשאת נפגשת עם חטופות שהשתחררו אין לנו את האפשרות לעשות את זה נכון כי מי שלא היה לא יכול ללבוש את השמלה שלכם לא יודעים מה מה אני יכולה לדמיין כמו שאת אומרת דניאל בדידות כמו שאת מציינת אבל אבל גם אף אחד מהצופים לא

באמת יכול להבין וזאת ההתמודדות שלנו כעם עכשיו אנחנו יכולים להבין מה זה נכון שאנחנו חושבים על כלא בראש אז כל אחד מדמיין לעצמוה וויציאה לבחוץ ולומדים וארוחות ואין שום קשר בין כלא כפי שהאדם הממוצע מכיר או מדמיין כן, לבין התנאים שבהם החזיקו ועדיין אנשים אבל מה שהכי גרוע זה אפילו בכלא יש לך איזה סדר השומרים שלך יש להם פקודות יש להם מפקד יש להם שם כאילו כל מה שעולה בראש של שומר אתה בידיים לא מדובר א לא מדובר בקבוצה הומוגנית של שובים שמקבלים הנחיות שעובדים לפי איזשהו ספר חוקים ונהלים לא ואנחנו רואים את אנחנו רואים בדיוק אנחנו רואים גם איך החטופים יוצאים אנחנו שומעים סיפורים כאלו ואחרים מהחתופים

שחזרו ומבינים שאין שום כבד דמיון מלבד הרוע שהוא משותף לכל השובים ברמה כזו או אחרת אבל מבינים שאין שכל סיפור שכל סיפור נורא הוא נורא עם עם הקווים לדמותו א מישלו אז אם אני מנסה לינוק חירות מתוך הטופת הבלתי ספרית הזאת, מה שאני שומעת עכשיו זה שאתם אומרות לפחות אולי חירות זה סוג של סדר אם היינו יודעות כמו שאת אומרת לנה בצורה רגיל יש בוקר צהריים ערב יש מנהלות למעל צפות בין חורין אמיתי ומי שיש זה לילה שהוא מאוד מסודר אגב אומרים מה לעשות אומרים זאת אומרת חירות כמה שזה נשמע קונפליקטו לי היא סוג של סדר והיגיון של מה הולך לעם. מצד שני אתה לא יודע אין שום וודאות אני רוצה אני בדיוק ככה מי שכל מי שעבר

לאקטובר יודע שאין שום ודאות בגלל זה אני כל אחרי כל מילה אומרת בעזרת השם כי אני יודעת שאני יכולה לתכנן עכשיו לנסוע לבית מלון ואקרה ואני לא אגיע לשם חל אני תמיד אומרת בשבי אתה יודע אחרים שלך מתחיל אתה אף פעם לא יודע נכון נכון כל מי שעבר את זה יודע שאין ודאות אפילו אם אתה חושב שאתה יודע מה יקרה אתה לא באמת יודע תראו בשביעי של פסח נפתח הים קשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף זה אחד מפלאי ההבנות נברא אגב ככה כותבים חז"ל לפני שנברא העולם ה היה תנאי על ים סוף שהוא יפתח מה התנאי של העם שלנו ואיש העם דעה לאבותינו ולנו זאת הבטחה הבטיחו לנו מה מכאן כעם? ים סוף נסגר, מצרים הייתה מאחורינו והמשכנו אל המקום

הקדוש הזה שאנחנו מנהלים פה בבית של אירד ותומי את את השיח שלנו. מה מה עכשיו? לאן נלך אנחנו עם ישראל אנחנו לא נלך לשום מקום ולא נדבר על שום חירות ובני חורים עד שלא נשיב את האחים. שלנו הביתה עד האחרון שבהם. אני באופן אישי קשה לי להתקדם, קשה לי לדבר על על שיקום, על צמיכה עד שהם לא כאן. וזה הדבר היחיד שצריך להשיק את בני החורים שנמצאים כאן, שזוכים כל יום בחירות שלהם מחדש. חז"ל אומרים לנו, "אל תקרא חירות אלא חרות." זאת אומרת, מה? זה מה שצריך להיות חרות, נכון מאוד על דם ליבנו, האחדות הזאתי, הבחד הזה שהם איתנו ומכאן אפשר יהיה להמשיך, נכון? אי אפשר להתקדם לשום שיכום, לא יעזור שום דבר, זה כמו אה עננה

שכל הזמן יש לך אותה גם במוח וגם ב אתה כל הזמן חושב על זה. איך עוד אנשים שם? לי מאוד קשה לעיכול שעדיין נמקים שם. זה הלב פשוט שבור באמת לחשוב על זה ונשבר לי הלב וחירות או אחדות בעיניי זה הדבר הכי חזק שאם אנחנו נהיה מאוחדים כיהודים ולא מעניין אותנו בכלל שום מה משהו אחר כי הכל משתלב ביחד אנחנו צריכים אם זה דתי ואם זה חילוני ואם זה אתה גר בבני ברק או אם אתה גר בראשון לציון או בנירוז או אם אתה לבוש כ אה צנוע ואם אתה לבוש פחות צנוע זה הכל ביחד אז אני תמיד אומרת אם אנחנו כעם ישראל לא אנחנו אם אנחנו ביחד אף אחד לא יכול לגעת בנו נכון יש לנו כוח וזה קשה לי מאוד שזה מתפספס ושחוזרים להפגנות שוב פעם שכל

התחקירים שיראו לנו שההפגנות ה שהם לא לחתופים כמובן חטופים רק לחתופים צריך להפגין אבל הפגנות שהם פוליטיות כרגע זה זה אחד מהתחקירים הגדולים שאמרו שזה הביא לאסון שלנו את ראית את זה גם שם במנהרות כשאנחנו מתפרקים ומחוגגים עלינו נו בטח בטח הם היו אומרים לי אל תדאגי יש הפגנה אל תדאגי עכשיו יש הפגנה כולם כאילו שהפגנה באמת תעזור עכשיו לי לצאת משם כמובן ש הייתי מתעניינת וכולי אבל זו דעתי צריך להיות ביחד אני לא הייתי קוראת להפגנה למעט החתופים הפגנה הייתי קוראת עצרת בשביל להבדיל נכון אז זהצרת זה מאוד חשוב ושזה באמת נותן כוח כי אולי אולי בדיוק כמו שספיר אמרה כמו שאנחנו ראינו בטלוויזיה את העצרת וזה נתן לנו

תקווה שלא שכחים אותנו ראיתם משם את העצה איפה ש לא כשאני הייתי כשאני לא כשהיני הייתי עם ספיר הייתם שאנחנו היינו ביחד מנותקות לחלוטין מגם ספיר שבוע אחרון נתנו לנו מדי פעם לראות טלוויזיה וראינו אתה עצרת וזה כן נתן תקווה שעה לא שוכח אבל מה שהתחלתי להגיד על החזרה של הבן שלי אז כמו שאני אומרת שהשנה הזאת לא הייתה בחיים שלי ואני התחלתי לנשום ו לחיות רק ברגע שהוא חזר ככה אני מתפללת שכל המשפחות שהקריהם עדיין שם שסוף סוף הם יתחילו לחיות כי הם יחזרו ילדים שלהם יחזרו. אני מתפללת כל יום שילדים יחזרו הביתה. מי שחי שיחזור חי, מי שלא שיחזור לקבורה. וככה גם המשפחות יתחילו לנשום. גם המשפחות שבחוץ הם בעצם הם

חטופים, הם חטופים, הם חטופים של המדינה, הם חטופים של החמס. בדיוקה מתמשכת. זאת אומרת גם הם צריכים, סליחה שאני כותרת אותך, גם הם צריכים את החירות הזו. הכוונה אז אחדות היא חירות בין היתר ואנחנו צריכות לקחת אחריות ולעשות את זה כל אחת במקומה ובויד אנגל של אומה שמ אני רוצה להגיד שאני רוצה לבקש מכל אחד מכל אחד להיות יותר סבלני מהשני לשני נכון למישהו שמביא דעה אחרת אולי לבוש אחר אולי תפס לך חניה אולי לא יודעת מה חתך אותך בכביש לא משנה מה להיות יותר סבלני מורדה לנו את זה לרזולוציות של איך עושים את זה ככה עושים אחדות זה ממש נכון אמא שלי אומרת תספרי אחד זה ממש טכניקות לאחדות קדימה זה ממש נכון המילים

האלה מקבלות משמעות אחרת סבלנות סובלנות סובלנות וחמלה וזה בדיוק מתחיל מהדברים אני אומרת לך היום גם תמיד הייתי כזו אבל היום עוד יותר אני אני לא אני לא אחכה שמישהי תשאל אותי בסופר אם היא יכולה להיכנס בתור כי יש לה ארבעה מוצרים ויש לי הגלה מעליה. גבירתי תרצי לעבור תרצי לעבור אותי בשמחה גדולה בכביש חתך אותי אח יקר הכל בסדר ממהר אולי זה לא שופטת מישהו שמדבר לו זה אני רואה אני לא אני אני השיפוטיות הולכת ונהיית הרבה הרבה הרבה יותר מצומצמת א את פשוט מתחילה לגלות הרבה הרבה יותר חמלה והחמלה היא היא כל כך תבואה בנו אנחנו לא נולדים אנשים רעים. אנחנו אני חושבת שיצר האדם הוא טוב במהות שלו נכון? אוקיי?

וואנחנו מה לעשות? מתחספסים עם השנים ועוברים דברים אבל אני אומרת אם כל אחד באמת יגלה קצת יותר חמלה כלפי עצמו וכלפי האחר ובאמת יאמץ את הסבלנות והסובלנות הזו אנחנו אנחנו ננסוק כעם. אם אין לך סובלנות אתה סובל. וואו. נכון אני גם לפעמים מתעצבנת מתעצבנת ואח ואני אין לי הרבה סבלנות אבל אני אוהבת יש לי כוח סבל זה כאילו יודעת לא יודעת להסביר את ההקשר זה זה משהו שאם נדע לעשות אותו יוצאים מפסח אתם יודעים לספירת העומר לספור שבעה שבועות שבסופם אנחנו נצטרך לחנות אומרת התורה ויחן העם זה ביחיד רק אם נהיה אחד שיכנא מול הבהירות של הר סיני נוכל לעשות את בלב אחד כי אחד נכון תודה רבה לכם תודה רבה ‏v