"זו הייתה ההחלטה הכי קשה שלקחתי בחיים": לורה כהן בריאיון אישי מרגש

הייתי נוסעת באוטובוס ומחכה לאוטובוס ומישהו בא וירק עליי א ואמר לי על זה שאני יהודיה ואני זוכר שזה באמת היה טריגר שאמרתי וואו

לאורה כהן היקרן מה שלומך? ברוך השם איך את

ברוך השם טוב שאת כאן

כן תודה לך על ההזמנה

ברוך השם אז באמת לפי המבטע שלך אנחנו מבינים שאת לא נולדת כאן לא ילידת הארץ ברוך שנולדת צרפד בוא תספר לי קצת על הילדות שלך שם אה ככה אז כן גדלתי בפריז א במשפחה רגילה מסורתית אה לא היינו דתים אה באמת א גדלנו ככה בסביבה שהיא מסורטית אבל לא שמרנו תור המצוות א

הגיעו משפחות יהודים בסבי שאתם

כן כן כן יש הרבה יהודים בצרפת כן אז בזמנו היו יותר היום כבר הרבה עלו לארץ אבל בזמנו היו באמת הרבה קהילה הייתה הרבה יותר גדולה א אז ככה אז לא היינו דתים אבל היו דברים שהיינו שומרים א יום כיפור היינו צמים בפסח לא היינו אוכלים חמץ זה היה פחות או יותר זה א ולא גדלתי בבית ספר ודי למרות שיש בתי ספר יהודים אבל באמת ההורים שלי לא חשבו שבזמנו זה היה כזה חשוב. אה

זה היה בית ספר כללי ש מה היו שמה גויים. הרוב היו גויים בעצם. כן.

כן. זה בית ספר כללי. אה בית ספר יסודי של העירייה. כמו שאת אומרת היום כאילו בית ספר עירייה. זה אותו דבר. זאת אומרת שיש א נוצרים מוסלמים יהודים קצת א סינים הכל מהכל.

וואו.

אה כן. אז ככה באמת זה היה גן בית ספר יסודי. ובחטיבה באמת התחיל כאילו את האנטישמיות. זה לא שזה אף פעם באמת נעלם אבל א פחות מהיום עדיין אבל היה את הסיפור הזה של האנטישמיות ו

אתה ספר לנו איזשהו מקרה מסוים שהיה לך שם שאת זוכרת? אני זוכרת כן היה מקרה שהייתי נוסעת באוטובוס ומחכה לאוטובוס ומישהו בא וירק עליי א ואמר לי על זה שאני יהודיה א ואני זוכרת שזה באמת היה טריגר שאמרתי וואו כאילו הבנתי שלהיות יהודיה זה לא זה לא סיף כאילו זה מסוכן

אז היינו כל הזמן מסתירים את המגן דוד למשל זה לא היה משהו שהיינו באמת א

היית הולכת איתו קבוע מגן דוד עלייך

כן אבל הייתי מכניס אותו את מבינה היה כאילו עדיין הפחד הזה של שלא יראו שאני יהודיה

את מבינה לא שהייתי מסתירה אם היו שולים אותי בבית ספר החברים וזה אז הייתי הם ידעו

כן הם ידעו

אבל ברחוב את כן הנהגת להסתיר את זה

כן תמיד

וואו היה בכלל אנטיש את כל פי המשפחה שלכם מהחברה מהסביבה מהשכנים

אמ לא אבל היה תמיד הפחד הזה למשל המזוזה אני זוכרת שלא היינו שמים את המזוזה בחוץ היינו נו מכניסים את זה ממש בתוך הבית שלא יראו שאבא שלי חצי זה חונ לברכה היה חצי אשכנזי והוא הוא חי כל החיים שלו עם אבא סבא שלי זכון הברכה שהסיפורים של השואה אז היה לו טראומה מזה אז אפילו כאילו באמת זה תמיד היה צריך להסתיר לא עכשיו לצעוק בחוץ שאנחנו יהודים אז אפילו המזוזה לא הייתה בחוץ וואו אז רגע הסבא שלך בעצם צול שואה אז זהו סבא שלי הוא לא הוא הסתירו אותו הוא היו בצרפת מפולין עברו לצרפת וכל המשפחה שלו היו בבית סיתומים של נוצרים א היו אנשים באמת מאוד מאוד טובים שהסתירו יהודים אז הם הסתירו שמה בבית יתומים והוא לא היה במחנה או משהו

בן כמה הוא היה

הוא היה בן א הוא היה נהר בן 14 משהו כזה כן כן כן

ויום אחד המשטרה בצרפת הם שיתפו פעולה עם הנצים כמו שאת יודעת ויום אחד באמת הגיעו הם הם שמעו שהמשטרה צריכה להגיע אז הם עלו לגג של ה של המקום הזה ומהשמיים א היה ברשימה שלהם השם משפחה לפני שהתחתנתי זה היה ראשוד אז היה באמת ברשימה שלהם א א שמשפחת רושולד זה בן אדם אחד א והם היו בג ואח שלו באמת אמר אומר, "אוקיי, אני יורד, אני הולך" והוא באמת עד אחר כך באמת לקחו אותו לאושביץ ו אז אבא שלי באמת כל הזמן חי עם הסיפורים האלה של השואה ואבא שלי היה לו את הטראומה הזה

אמ

בעצם סבא שלך הוא ניצול יחידי כל

כן אה לא לא כולם ניצלו חוץ מהאח הזה שבאמת אמר אוקיי אני הולך כן יש לי

וואי ממש ממש בעצם בזכותו כל המשפחה

נכון נכון אז אז באמת זה באמת הוביל כל החיים שלו הוביל אותו את הפחד הזה של של השואה ושל ה הסיכון הזה של להיות יהודי אה ובזמנו בצרפת גם היה חובה לשרת בצבא היום כבר לא אבל כשאבא שלי היה בן 18 הוא שרט בצבא ובצבא הצרפתית הוא סבל נורא מאנטישמיות כל הזמן סיפר לנו שבאמת כן השפילו אותו הרבה שהוא

מה למשל את יכולה לסיפר לנו

אני לא זוכרת בדיוק מקרים אבל השפילו אותו הרבה על זה שהוא יהודי. אז אז באמת היה את ה את אני אומרת לך את הטראומה הזאתי גם מהאבא שלו, גם מהצבא. א ובגלל זה כנראה שלמרות שלא היינו דתיים היה ליבה שלי מאוד מאוד חשוב שלזכור שאנחנו יהודים למכור אנחנו לא שומרים את ומצוות כאילו בקטנה פה ושם כמו שאמרתי חגים החשובים כאילו יום כיפור פסח

קידוש גם

אמ לא כל שבוע אבל כן קרה שכאילו היינו עושים קידוש בימי השישי אבל לא שומרים שבת כאילו אחר כך א

מדליקים טלוויזיה זה ובשבת הולכים לעבוד. אה אבל היו באמת זאת אומרת שגדלנו עם זהות יהודית.

כן.

אבא שלך לא חשבת פעם לעלות לארץ לקרוא מה שהוא עבר?

ממש ממש לא. זה לא היה בכלל במודעות. זה לא משהו שגדלתי איתו ארץ ישראל. ממש לא.

לא.

אה אז א בגלל שהלו כל כך חשוב הם יחילו אותו שאני ואחותי אנחנו הולכים לצופים. יש צופים יהודים בצרפת שזה כל יום ראשון. יום ראשון זה היום חופש בחול כמו שאת יודעת. אז ימי ראשון אנחנו הולכים לצופים ובקיץ יש מחנה קיץ שלושה שבועות.

יפה.

אז זהו אה היה באמת אה

נכנס לשם בעצם

12 אולי כן משהו כזה

שאז בעצם קצת למדת יותר על יהדות בזכות הצופים.

כן חד משמעית.

מעניין. אתם יודעת אני הייתי פה בצופים הייתי בדריכה בצופים וכולי פה בארץ וכאן זה ממש אה אנטי יהיהדות מה שקורה כאן

אז אז שם דווקא זה לקהל שהוא לא דתי דתי מאוד אוקיי זאת אומרת שיש שמה היו ילדים שהם בבתי ספר יהודים אבל הם לא דתיים מאוד כן כן

א אבל מאוד חשוב להם א א באמת לחסוף אותנו ליהדות זאת אומרת שהיינו עושים מברכים לפני אוכל היינו מבחים ברכת המזון ובמחנה בקיץ היה את השבת באמת בשבת אין טלפונים, אין זה כאילו

לא ידעתי בכלל כלום כאילו

לא ידעת בכלל שיש דבר כזה שבת

ידעתי אבל לא עד כדי כך מה אסור מה זה אתה מבינה כאילו ידעתי שאסור א להדליק טלוויזיה או חשמל אבל כל ה יש עוד הרבה דברים בשבת ש לא ידעתי לא

איזה וברכות נגיד ידעת שיש דבר כזה מברך על אוכל לא כל כך לא ידעתי כל כך אה ושמה במחנה בשלקית היו מחלקים אותנו לפי רמות של כאילו מי דתי ומי פחות דתי וזה

אלה שהיו בבית ספר יהודי למשל

ידעו לקרוא בעברית

אז הם היו עושים את התפילות ביניהם והיו אלה כמוני שלא ידעו כלום והיו מדפיסים לנו תפילות את יודעת באותיות בלועזי כאילו באנגלית נגיד ברוך אתה עם אותיות באנגלית והתחלתי ככה את יודעת לקרוא ואני זוכרת את העצים שראיתי אלה שבאמת מכירים וכאילו הרגשתי קינה כזאת שהם יודעים ואני לא יודעת וואו

ממש ואמרתי וואו זה מדהים גם אני רוצה מאוד הייתי רוצה לדעת כמוהם

אז ככה זה התחיל ממש מרגש כן

כן

בתור ילדה מה בת 12 היית זה כלום

נכון ובחטיבה כשהייתי בחטיבה א ההורים שלי א רצו לשמור אותנו קצת מה מהסביבה ורשמו אותנו אני ואחותי לחטיבה של נוצרים

ספ כזה נוצרי כי שמה זה כאילו היה אוכלוסיה יותר ברמה. אוקיי? אה סן זה לא שהם רצו לשמור עלייך בתור יהודיה הם רצו לשמור עלייך מבחינת ה אה

גם אנטישמיות של אוכלוסיה

סוציא אקונומית יותר גבוהה

בדיוק אז שמה זה כאילו היה יותר ברמה אז אמרו אוקיי תלחי לשם אה הם כבר סגרו עם המנהל מראש שאנחנו כל שיעור של דת אנחנו לא נכנסים שאנחנו יהודיות אה אבל א בכל כיתה היה תצלב היה כמו שאת אומרת רב של הבית ספר אז היה קומר שם לבית ספר. אמחיק כי שמה דווקא נחספתי פעם ראשונה מה זה צניעות. היה לנו אסור להגיע בגופיות. למשל היו חוקים כאלה של צניעות, לא חצאיות וזה, אבל ממש לשמור על א את יודעת אה ואני זוכרת שיום אחד באמת הגעתי בגופיה והמנהל לקח אותי למשרד הוא עשה לי נו נו נו אסור אי אפשר ככה את יודעת להראות את הידיים ואת הכתפיים אז אמרתי אפילו בדיעבד שמה נחספתי למה זה צניעות פחות או יותר

א

כן אה

כאילו הפעיליות ביום ראשון לא דיברו איתכם על צניעות

לא

רק על ברכות כאילו מה כן לעשות ולא פחות מה איך לא להתאלב הבנתי

וואו מעניין

אז זה היה ככה ממש א בגיל כן 12

כמה אחיות הייתם

יש לי אחות ושתי אחים אחריי והשני האחים גם נכנסו לבית ספר נוצרי

א כן כן

הבנתי ולמה בעצם הייתה הבחירה להיכנס לבית ספר נוצרי ולא יהודי באופן פרטי

כי הם מבחינתם אנחנו לא דתיים אז כאילו לא צריך לא צריך את זה לא מחפשים עכשיו להתקרב או

לא

איך החוויה שלך הייתה באיזה בית ספר נוצרי? א

את היית יהודיה יחידה

היו עוד כמה היינו בודדים כן

כן

היה מוזח כזה כי את במקום שכאילו את לא שייכת את מבינה היה את החקים שלהם והיו את הימים שהם היו הולכים לתפילות וכזה אז אנחנו לא היינו נכנסים אז כאילו זה נורא להרגיש שאת כאילו אוטסיידר את מבינה את לא שייכת

את פה אבל את לא פה היו מקבלים אותנו וזה הכל טוב כן היו פה ושם את הבטיחות על היהודים זה תמיד היה כל מיני אתה יודעת לפעמים יציעות כאלה אבל את לא שייכת זה לא אני

וואו אז חוויה לא פשוטה

נכון נכון נכון אני לא יכולה להגיד שסבלתי מאוד אבל היה לי את ההרגשה הזאתי שאני לא שייכת זה לא

זה לא המקום שלי

שברבות הזמן דווקא התחושה הזאת היא מה שגרמה לך לחזור בתשובה

כן נכון

אה אה חזרתי אז באמת הצופים זה גרם לי לצות ללמוד עוד ואני אני זוכרת שבאמת התפילות האלה שנתנו לנו עם האותיות כי עדיין לא ידעתי עברית

כן

א מצאתי את עצמי ולפעמים בבית גם לבד את יודעת

מברכת מתפללת ככה באמתכן כן כן אה אה

מה הרגשת מה זה עשה לך

הרגשתי טוב כמו שאני אומרת כאילו כי בבית ספר הרגשתי שאני לא שייכת אני לא זה לא המקום שלי אז דווקא כשכן הייתי לוקחת את הדפים האלה ווא יגשתי מה זה טוב טוב וכל פעם רציתי ללמוד יותר

כאילו בעצם חיפשת שייכות כי לא היה לך שייכות ושם מצאת שייכות כי הרגשת שאת יהודיה

וזה מה שיהיהודים עושים אז הרגשת הכי מחוברת שיש

כן חד משמעית

וואו מעניין

א וואז אחר כך באמת עזבתי את החטיבה הזאת נכנסתי לתיכון כללי לא של נוחרים אבל כללי עדיין לא של יהודים ושמה היו יותר יהודים דווקא

אה והיו לי חברים דתיים שומרים שבת אה וככה באמת התחילה חזרה בתשובה. זאת אומרת

הנחה שלך המעניין. אני זוכרת באמת שהגעתי לשם ופגשתי איזה מישהי יהודיה וזה היה בדיוק יום אחרי ראש השנה והיא אמרה לי את יודעת שהיום יש איזה צום אמרתי זה פעם ראשונה ששומעת צום גדליה את יודעת שיש צום לא ידעתי וכאילו נחתי ככה ליהודים שהם יותר שומרים ממני

כן ואז יום אחד חברה אומרת לי את יודעת יש רב מאוד פופולרי בפריז עד היום אני חושבת שהוא הוא מעבך שיעורים שם כמו שאת אומרת הרב יגל כהן של הצעירים שמאוד הוא מקרב ככה אז אז יש כזה גם בפיז הרב בן שטריית בואי זה כיף אמרתי אוקיי אני בא עכשיו לא חיפשתי להתחזק כן באתי כאילו אמרתי יאללה זה עם חברים יהיה לנו כיף וככה יצא שכל ימי שלישי אנחנו בשיעור של הרב בן שטריץ

עכשיו מה לעשות שבסוף זה נכנס את יודעת ברוך זה נכנס

וואו

וזה היה טריגר באמת שאמרתי אוקיי אני רוצה לשמור שבת אה ואת יודעת זה לא פשוט כי את באה ממשפחה ש לא שומרים במיוחד

רגע ואת היחידה מכל האחים בחותך גם אה זאתי שתכן ביחד הגעתנו לשיעור ולאט לאט

שתכן רצינו

נכון

אז היינו צריכים לעבור את התהליך הזה של אוקיי עכשיו צריך להחליף את כל הכלים את יודעת בשר חלב כאילו זה זה דברים ש

לא היה פשוט

כן

כי את באה זה לא הבית שלך בואי זה הבית של ההורים

ועכשיו את באה לשנות להם את כל ההרגלים.

ואיך ההורים שלך קיבלו את זה?

ווא זה היה קשה.

זה היה קשה מאוד. ואמא שלי אני זוכרת שהם הרגישו שעושים לנו שטיפת מוח. ואני זוכרת שיום אחד היה שבת מאורגן מאורגנת עם הרב. הרב בן שיטרית מארגן כל מיני שבתות עם צעירים וזה. ואני שיכתי לה, אמרתי לה שזה מהאוניברסיטה, הם עושים א משהו בשבת. כאילו לא אמרתי לה שזה של הרב

כי חששתיגיד לך ללכת

כן היא לא תיתן לי ללכת

וואו

ועד שבאמת היא הייתה מתעצבנת כל הזמן מה הם מספרים לכם ומה זה ויום אחת אמרתי אז אם את באמת חושבת שזה ככה בואי איתי יום אחד וזה מהרגע שאמרתי לה בוא איתי יום אחד זהו הפסיקה

כי היא לא רצתה לבוא ובאמת כאילו אוקיי אם את באמת חושבת תבואי תראי תשמעי

וזה באמת א מאז הפסיגה איזה מעניין תגידי רגע ולגבי אבא שלך אבא שלך גדל על אנטישמיות מאוד רצינית גם אבא שלו מה שהוא עבר וכל הסיפורים וילדים שניצולי שועה באמת חיים לא פשוטים עברו חיים לא פשוטים וגם מה שהוא עבר בעצמו בצבא וכל האנטישמט הזה הוא לא שמח מזה באיזשהו מקום שאת שומרת על הגחלת היהודית הרי הוא הגיע ממשפחה של

כן

שכן שמרו יותר מסורת ממה שהוא העביר לכם

אני חושבת שזה לא שמה שהפריע להם את יודעת כש שזה אוקיי אני זה כאילו הם נותנים לנו חינוך הם נותנים לנו הרגלים ופתאום את עושה לא לא בכיוון שהם א

כיוונו את מבינה זה כמו שהיום הורים באמת יש להם א אתה יודעת חילוניים שהילד חוזר בתשובה הוא הפוך

זה כאילו את אומרת אוקיי זה לא מה שחיפשתי לא שכיוונתי אז הם מפחדים קצת

אבל אז כשהם ראו שבאמת זה עושה לנו רק טוב

אז איכשהו זה הם כן שמחו אבל לקח זה היה תהליך ובקבוד באמת הם גם התחזקו.

זאת אומרת שכן א כי לא היית ברב. זאת אומרת יום שישי אני זוכרת שאמא שלי הייתה עובדת והייתי מכינה את השבת כי אם רציתי שיהיה לי שבת בבית אז הייתי צריכה להכין את השבת אז לעשות קניות א בסופר הכשר של השכונה ולזה אז הייתי אז בסוף כולם קצת נכנסו לזה לא שחזרו בתשובה אבל התחזקו קצת

מדהים תראי איזה מהפכה עשיתם

וואי אז רגע שתיכן חזרתם ממש בתשובה זאת אומרת זה וההורים יותר התחזקו

כן

ומה קורה עם העניין של עליה לארץ. איך זה איך זה נכנס בתוך התמונה?

אה אני כל קיץ הייתי מגיעה עם חברים כמו כל כמו הרבה צרפתים לארץ. חודש אוגוסט זה היה אנחנו תסים לארץ.

מטעמי

זה היה ככה כאילו זה כל הצרפתים כאילו היהודים הרבה צרפתים נוסעים לארץ בקיץ. כן

כן

איפה הם נמצאים פה בארץ? כאילו מישהו מארגן את זה? אה אוקיי או לא תל אביב או לוקחים דירה עם חברות או בית מלון ואתה יודעת אה ואז א הייתי באתי לארץ א ופגשתי היו חברים כאילו זה פגשתי את א בעלי א היה לנו פשוט חברים משותפים

כן

אה ו

שיליד הארץ

הוא עלה לארץ בגיל 18

אה אוקיי

הוא אמר לאמא שלו אני רוצה להתגייס אז אחרי הבגרות פשוט עזב את הבית ובא לארץ להתגס אז הוא היה חייל בודד אז הוא באמת עלה לפניי ו אני פגשתי אותו פה היה לנו חברים משותפים וככה פשוט התחיל הקשר א אני גרתי אז בצרפת כאילו חזרתי לצרפת כמובן אחרי החופש הוא היה פה במשך שנה ככה שמרנו על קשר ואחרי שנה אמרתי זהו אני גם בה אני עושה עליה

וואו איזה אומץ

לבד

לבד בלי אחותך.

אחותי עלתה לפניי. לא דווקא לפניי. היא הייתה פה כבר.

א אבל לא היה לי את זה בראש בכלל. סיימתי תואר הראשון בשיווק מנהל עסקים. זה לא היה בתכנון שלי ממש.

בצרפת למד בעצם תואר ראשון.

כן. כן.

לא היה בתכנון. א כמו הרבה דברים בחיים שקראו לי בסוף אה הרבה דברים המהותים בחיים זה דברים שלא תכננתי אבל בורא עולם כמו שאת יודעת הוא מכוון אותך. ככה זה תמיד ממש אנחנו צריכים רק לא להפריע לו ולתת לו להוביל אותנו לאן שאנחנו צריכים להיות

חד משמעי ואני מאוד אוהבת לעבוד וסיימתי את התואר וזה היה לי מאוד חשוב עכשיו מהקריירה הזה אה והלכתי לסוכנות היהודית קצת לשמוע על כל התהליכי של העלייה ואמרו לי תשמעי יש תוכנית שלפני שאת עושה עליה א שולחים אותך לסטאז בארץ בחברה שאת יכולה ככה לראות איך עובד את יודעת עולם העבודה בארץ ואמרתי וואי זה בול בשבילי נמצא לך סטאש בתחום שאת אוהבת ואמרתי אוקיי תמצאו לי סטאש בשיווק אז שלחו אותי ברעננה בסטארטאפ אני באמת לא ידעתי עברית בכלל לא לקרוא לא לדבר כלום ידעתי אנגלית קשה זה

מאוד ידעתי אנגלית אז התחלתי באמת לעבוד שמה זה היה ממש לפני שאת עושה עליה כאילו רשמית

אה ותוך כדי שאני בסטל שמה בחברה מישהו שעבד שם עזב לי חברה אחרת ויום אחד אני מקבל מקבל את טלפון ואומר לי, "תשמעי, עברתי עכשיו לחברה, יש מלא צעירים מכל מיני מכל העולם ושמעתי שהם מחפשים מישהו לשוק הצרפתי בשיווק, פרסום וזה." "טוב זה לא בכלל בתכנון תשמע, אני צריכה לעשות אולפן שנה אני לא יודעת עברית ולא לא חיפשתי עבודה כאילו מה קשור עכשיו?" ואז אמרתי לצוד עצמ יאללה תשלחי קורות חיים. שאלתי קורות חיים, אחרי כמה ימים מתקשרים אליי לרעיון עבודה באנגלית כמובן ואחרי כמה ימים אומרים לי אוקיי התקבלת לעבודה אבל לא מה עם האולפן איך אני אלמד איך מה מומי חזרתי רק לפריז לסיים את כל המסמכים לעלייה עליתי לארץ ב

נראה לי 10 באוקטובר 2007 וכמה ימים אחר כך התחלתי לעבוד זאת אומרת איזה שלושה ימים אחרי שבאמת רשמית עשיתי עליה התחלתי איך הקדוש ברוך הוא מחבק אותך? זה באמת אמרתי עכשיו בדיעבד שאני רואה כמה זה קשה אני רואה עולים חדשים באמת מתקשים למצוא עבודה

אני אומרת בורא עולם באמת תודה על הזכות קודם כל שעשיתי עליה בגיל צעיר

את יודעת לפני שאת מתחתנת לפני ילדים לפני ולפני

כלומר באיזה גיל עלית לארץ א 22 22 עליתי 23 התחתנתי

וואו שגם זה הגיע מהר ברוך השםכן ברוך השם

תגורה שעלית לארץ

אז א בעלי אז גר בירושלים אז הגעתי בירושלים איזה תקופה אבל עבדתי בהרצליה

אז את יודעת זה היה נסיעות והיו צעירים לא היה לי אוטו אז זה היה ממש איזה אוטובוס ושירות אמונית שירות ואז עוד אוטובוס כל בוקר ככה היה לו חזור צל ירושלים עד שאמרנו לא זהו חיפשנו באמת דירה ובסוף באנו לארצליה

קרוב לעבודה ומאז אנחנו בארצל אנחנו עדיין גרים שם

גרים שם

רגע העניין שלה חזרה בתשובה זאת אומרת את התחלתי מתקרב ואיפה הוא היה פה איפה הוא היה לסקלה וגם

אז אה

אז עכשיו אני נראית חרדית לכל דבר אז

כן איפה ה

בעלי בא ממשפחה מרוקאית

אה דתיים הוא למד בבית ספר יהודי כל החיים שלו אה ובאמת כשהכרנו הוא קצת ירד א אחרי הצבא קצת ירד ואני ממש הייתי דוסית את יודעת כשנפגשנו הייתי בים עם חברים חברות עם חצאית ממש ארוכה ואתה יודעת שרבולים בזמנו לא היו בגדיים צנועים כמו שיש היום אז הייתי ממש ככה והוא קצת לא היה בעניין ובאמת בזכות זה שהכרנו אז הוא חזר באמת ברוך השם

וואו

כן כן הוא חזר היום הוא חזן וגבי של בית כנסת

מה את אומרת אז ברוך השם הקמנו משפחה א

ברוך השם חמישה ילדים

חמישה ילדים כן ברוך השם א זה מעניין אתם בעצם רציתם לצאת הרבה פעמים מהרצליה נכון

הרבה פעמים רציתי לעזוב כי אמרתי אני רוצה מקום יותר דתי לילדים שלי

אה ואני אנחנו מאוד קרובים לחבד א וכל דבר בחיים באמת אני כותבת באגרות קודש ותמיד הרבי נתן את התשובה שאנחנו בשליחות חוט עכשיו למה בשליחות אה אני גרה בהרצליה ירוקה שזה אזור מאוד חילוני

בהרצליה ואנו בשכונה בית כנסת א יש רב חבד שהתחיל לפני כמה שנים אצלו מניין בבית ואין א יש התנגדות כרגע להקים בית כנסת אבל העירייה נתנה לנו כיתה בתיכון וזה הפך להיות הבית כנסת של השכונה

רק בשבת

רק בשבת

שבית ספר סגור זה הפעם היחידה

לא באמצע השבוע בכלל

לא בכלל אה עם הזמן א הקהילה מאוד מאוד גדלה בעלי הוא גבאי וחזן של הבית כנסת ואנחנו בשבתות מגיעים מעל 100 אנשים לבית כנסת

וואו בחגים זה מטורף. זאת אומרת שבגלל שזה כיתה שפונה לחצר של התיכון אז ביום כיפור יש כמעט 100,000 איש. את רואה זה כל החצר ואז זה ממשיך עד בחוץ. זה הפך להיות באמת קהילה מהממת גדולה ואנשים מגיעים, את יודעת, אנשים לא דתיים מגיעים אפילו כשהם צריכים להחג מצווה לילד או ואת יודעת זה זה יפה לראות את זה. אנשים שלא דתיים ופתאום הם מתקרבים צעירים אפילו את יודעת. ואז כל פעם שרציתי לעבור כתבתי וקיבלתי את התשובה של הרבי אתם בשלחות זה השלחות שלכם לחזק את השכונה בתוך הבית ספר כאילו תשובות מדהימות

וואי איזה תשובות אחד על אחד

כן ממש מטורף אז א זה הסיבה שאנחנו פה אני באמת רואה את זה עכשיו

חתיכת שליחות באמת

כן

רגע ועדיין יש התנגדות למרות שרואים את כל התושבים שכן נוערים לבית בית כנסת סוג נכון כן יש היו באמת שראש העיר אז הסכים לנו הסכים לתת לנו שטח לבית כנסת אבל התושבים התנגדו זה בתהליך בעזרת השם אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהכל מגיע א יש התקדמות

כן אבל בעזרת השם

גיע בעזרת השם

בטוח בטוח שזה וואי איזה חתיכת שליחות כל הכבוד

כן כן אז א זה הסיבה שאנחנו עדיין אה

עדיין שם

שם

עד שמשך תכף דבר

כן ומה קורה באמת עם העסק שלך? אז ככה א

את עדיין נשארת באותו עסק

אז הייתי

באותה תקופה עדיין היית

באותה תקופה כן הייתי שכירה ו כל החיים שלי כל הקריירה עבדתי בשיווק דיגיטלי והתקדמתי עם השנים עד שבאמת הייתי סמן כללית שיווק א וניעלתי תקציבים מאוד גדולים תקציבי פרסום של 2 מיליון דולר בחודש היו לי צבעים צ צ צבטים בחול

כמה צבטים בכמה מדינות כל חודשיים הייתי טסה אליהם אה היה לי תפקיד בכיר באמת א הייתי עובדת ישירות מול המנכל. אה זה היה החלום שלי. אני אוהבת אתגרים ואני אוהבת זה להתקדם. זה היה מבחינתי וואו.

וכמו שאמרתי לך, בורא עולם מביא אותך לפעמים למקומות שלא חשבת ולא דמיינת ולא כלום. ולפני כמה שנים התחילו לי בעיות גב אה נוראים. באמת. א הייתי סובל דביר. משהו מסוים או ש

לא פשוט הייתי הגב שלי היה נתפס עד שלא יכלתי לזוז לא להרים רגל. הייתי את לא מבינה, לא יכלתי לעזוז, פתאום את נחה, לא יכולה לעשות כלום. כלום, לא מתפקדת. וזה היה גם כאבים מטורפים. אז ראיתי רופאים ואורתופד וטיפולים ושום דבר. לא,

זה לא ידעו ממה זה מופיע פתאום. ורפא אחד אמר לי, "תקשיבי, את חייבת לעשות ספורט." עכשיו אמרתי, "מה קשור אני וספורט? אני לא עושה ספורט, לא אוהבת ספורט, אין לי זמן לזה, אבל כל כך סבלתי שאמרתי יאללה, אין לי ברירה." הלכתי למכון כושר ואמרתי אני רוצה מאמנת שהיא תלווה אותי אני עושה את זה בשבילי זה עונש א אבל אין לי ברירה ונחשמתי לשיעורים ואני זוכרת שאני עומדת מול הארון שלי ואני אומרת אוקיי מה אני לובשת אני אישה דתיה אני צריכה לשים חצאית איזה חצאית עכשיו ספורט חצאית לא מצאתי בגדים פשוט לא מצאתי אז ניסיתי את יודעת שכבות אז לקחתי את העץ וחציית שהיא לא קשורה, הצבעים בכלל זה לא קשור וחולסות את יודעת שאת

מוצאת בחנויות של ספורט אבל זה לא מספיק זה או ארוך או קצר אז הייתי שמה קצר ועל זה ג'קט קיצור הייתי סובלת את כל האימון הייתי יותר חושבת על רגע לסדר את הבגדים וחם לי ושכבות וגם אמרתי אני לא נראית טוב אני רואה את הבחורות שמגיעות ל לחדר כושר את יודעת יש משהו כזה שאת מגיעה ואת פרשית ונראת טוב אמרתי זה לא בשבילי הדבר הזה עד שאמרתי לו את יודעת מה אני אתפו פור לעצמי אני אקח זה יש לי משהו בראש אני אתפור לעצמי קניתי בד הלכתי לתפרת התפרה לעצמי ואז אמרתי וואלה אני לא מבינה למה דבר כזה לא קיים אה ואז התחלתי ככה לשים תמונות בפייסבוק ברשתות וחברות שלי רצו אז אמרתי אוקיי אני אתפור לחברות ולמשפחה ולאט לאט באמת

בנות התחילו ככה לכתוב לי מאיפה זה איפה קנית ואז אמרתי אוקיי אולי אני אעיצר יותר ואני אתחיל למכור בנוסף לעבודה שלי הייתי עדיין צמנת כללת שיווך ועובדת פול טיר והייתי עושה את בערב בלילה עושה את ההזמנות מהסלון שלי אה עד שלא יודעת נפל לי הסימון אבל אני אומרת אולי באמת יש פה פוטנציאל מטורף כאילו כנראה שאם זה הכאב שלי יש עוד מאות אלפי נשים שזה גם הכאב שלהן הן לא מוצאות את עצמן בעולם הזה שלה בגדי ספורט והיה לי יש לי חברה שהיא גם באה מעולם השיווק וזה ודיברתי איתה היא אמרה לי תקשיבי את אנחנו חייבות לעשות מזה משהו בואי נעשה משהו גדול. אה וכתבתי לרבי, קיבלתי ברכה מהרבי מדהימה.

ווא

ולפני שנה וקצת אה החלטתי לעזוב את העבודה שלי, שזה ההחלטה הכי קשה.

וואו, זה טרי.

כן. השנה וכן שנה וקצת.

וואו

זה ה הכי קשה שלקחתי בחיים.

כן.

כן. למה? כי מה? כי היה לי תפקיד חלומות, משכורת מעולה ותנאים ותפקיד באכיר כמו שחלמתי תמיד ואת עוזבת משהו מהמם ואת לא יודעת מה היא כאילו זה ממש

אז מה גרם לך לעשות את זה

אני חושבת שזה זה אני לא יודע הרגשתי שבורא עולם לוקח אותי א ואמרתי אולי זה באמת השליחות שלי זה השליחות שלי באמת בעולם כאילו אהבתי את העבודה שלי אבל הרגשתי ריקה קצת, אוקיי, אני עושה את זה, כבר הגעתי איפה אני יכולה להתקדם? זה אני והמנכל, אין לפה להתקדם, את מבינה? אז ראיתי כאילו שאוקי יש את הצד העסקי שאני אומרת יש פוטנציאל ויש שוק וזה מהמם, אבל התחלתי לקבל הודעות מבנות שאומרות לי שינית לי את החיים. עכשיו בהתחלה אמרתי, טוב, זאתי מגזימה, זה בגד ספורט. את יודעת לא אחד לא שתיים לא שלוש עשרות בנות שינית לי את החיים איך אני מסבירה

זה הרבה בנות שחזרו בתשובה ואומרות לי לא מצאתי את עצמי כל החיים שלי לבשתי בגדי ספורט וטייצים וזה ולא כמו שאני הרגשתי כשהלכתי לחדר הכושר והרגשתי שאני בתחפוסת כי אין לי זה לא יפה זה החצאית וזה הטיית ואת שמה טיץ כחול ו אותה חצאית השחורה שהיא לא קשורה ויש כבוד וזה ואת רואה סביבך את כל הבנות היפות שאתה יודעת אז ככה הם הרגישו והיא היא אומרת לי אני מצאתי את עצמי סוף סוף אני חוזרת לעצמי עכשיו זה בגד לספורט סנוע שהוא נראה טוב שהוא גם מעבדים איכותיים וזה גם

ואז אמרתי אתה יודעת מה איזה סיפוק איזה סיפוק זה אמרתי זה באמת זהו אני רואה בזה שליחות אז זה היה פוש שאמרתי זהו אז התחברתי לשותפה שלי ואמרנו אוקיי אנחנו הולכות על זה הולכות על זה ביג טים אז היום ברוך השם יש לנו לקוחות בכל העולם את יודעת שהולכות כל יום למקסיקו לארצות הברית לצרפת ואני אומרת אוקיי זה לא היה רק הכיף שלי בורא עולם באמת

שלח לי את הבעיות גב כשהיא אומרת אפרופו הכל לטובה ברור שלא ראיתי את זה בדיעבנד כאילו אמרתי זה אני סובלת זה נורא הכאבים האלה היום אני אומרת תודה השם אם לא הייתה שולח לי את זה לא הייתי בכלל מגיעה לזה שאני עושה ספורט שאני צריכה למצוא בגדי ספורט אז הכל אני אומרת כל ה הדברים החשובים והחיים שלי זה דברים שלא תכננתי בכלל באמת לא תכננתי לעשות עליה, לא תכננתי לעבוד כל כך מהר ולהיכנס לזה ולא תכננתי להיכנס לתחום של האופנה ובגדי ספורט היה לי את הקריירה שלי הייתי סמנקלית שיווק כאילו מה לא חיפשתי את זה אז הגעתי באמת בשליחות באמת

מקודם מקודם שדיברנו זה היה מאוד מעניין אמרתי שעכשיו את מרגישה את הקדוש ברוך הוא הרבה יותר איתך

כן

למה את מתכוונת שאמרת את זה זאת אומרת מה התכוונת

כי עזבתי מקום בטוח למרות ששום דבר לא בטוח והכל מבורא עולם, אבל כשאת שכירה פחות מרגישה את זה. וכשעזבתי את העבודה אמרתי, "בורא עולם אני זורמת איתך, לקחת אותי לפה, לא סתם אבל זה אתה ואני עכשיו אני לבד. אין עכשיו את הבוז ואין את הזה, זה אני לבד. כאילו אני ואתה. וזה עבודה יומיומית. זאת אומרת שאין עכשיו את המקום הבטוח של המשפקורת ושל הזה. אז העצמאות זה הרגשתי שאני צריכה להתקרב לבורא עולם להרגיש את זה להרגיש אותו שכל מה שקורה הוא לטובה יש קשיים אין עסק שאין לו קשיים וזה וזה כל הזמן לזכור שהכל ממנו הכל לטובה והכל שלו ואפילו כשבנות כותבות לי כל כך באמת כל יום יש לי הודעות תודה את לא מבינה ואיזה כיף וזה אני כל הזמן מזכירה את זה לא אני זה זה שלו ממש

אולי זה מה שגורם לזה להצליח

אולי שזה לא בטוח כן אמרתי אני אם את לא מכניסה את הקדוש ברוך הוא בעסק שלך זה לא ילך

וכל פעם שיש לי קשיים ואני כאילו אני מדברת איתו הרבה כל הזמן כל יום אני אומרת אולי באמת נמאס אבל לא אני כל הזמן מדברת איתו מתייעצת איתו וכל הזמן היא אומרת השם אתה לקחת אותי לפה אני זה שלך

תגידי ממש מעניין אותי לשאול אותך על העברית שלך למרות שבסוף לא הלכת לאולפן כי אפשר לעבוד אבל איך העברית שלך כל כך טובה איך בסוף למדת?

אה אז דיברתי אנגלית. אז במשך לא יודעת אולי שלוש ארבע שנים הראשונות אז דיברתי רק אנגלית. א ואז הבן שלי נכנס לכיתה א' הבכור ואמרתי איך זה זהזה זה קשה מאוד להיות בתקשורת עם המורים, עם המורות איך אני אעשה? אז א פשוט אמרתי אוקיי הוא עכשיו בכיתה א' הוא מתחיל ללמוד לכתוב לקרוא תלמדי איתו. וואו מה שבדתי כן אבל זה הרבה זה הרבה מאמץ

אני מכירה הרבה אנשים עולים חדשים אחרי 10 שנים לא מדבר עברית במיוחד אלה שדוברי אנגלית כי פה בארץ כולם מדברים מאנגלית אז זה קל

א בצרפתית זה יותר קשה זאת אומרת שהמורה לא מדברת צרפתיתכן

ונראה לי זה לקח אותי גם ל לחטיבה שאמרתי אני מרגישה אוטסיידר כזה אמרתי את לא רוצה עכשיו להרגיש אוטסיידר שכולם זה וכל הזמן היה מפגשים עם האמהות ואת לא מבנה כלום. אה, לא רציתי את זה. אמרתי, אין, את לא את עוצרת את זה. האנגלית זה נחמד. את רוצה את עכשיו חיה בארץ, את חייבת את השפה. אין דבר כזה. אז למדתי עברית עם הבן שלי לכתוב, לקרוא א' ב כן

מה את אומרת? כאילו ביחד למתם קריאה. כן,

כן.

איזה מעניין. אז ככה

אני עדיין עושה טעויות. אני בטוחה שבררעיון עכשיו פה ויש שם טעויות.

רוצה להיות חמודות. לפעמים אני כותבת גם ואני לא בטוחה אז אני עדיין יוצא לי שאני נכנסת לגוגל רגע איך כותבים את זה אבל א אני לא לא ויטחתי לא ויטחתי אמרתי את לומדת עברית נקודה

וואי איזה נחישות הייתה לך כן

מדהים איך הבן שלך מספר את התחושה שלו שאמא שלו לומדת ביחד איתו ואז עכשיו שהוא כבר גדול ו

אה עכשיו הוא גדול הוא צוחק עליי הוא אומר לי איך את לא אני שואלת אותו עדיין איך כותבים את זה אה והילדים שלי באמת צוחקים איך את לא יודעת אבל את גרה פה כל כך הרבה שנים ואני מסבירה אבל זה לא שפת אם שלי עדיין עדיין יש כלי לפעמים את יודעת אז אני עדיין לא שואלת אותם הם מתקנים אותי

כן וואי תקשיב על כל הכבוד על הנחישות שלך

כן תודה

באמת מה אז תוך שלוש שנים בעצם ידעת אה

כן זה בא מהר יחסי ברגע שהחלט עשיתי את הסוויץ' שאת לא מדברת אנגלית לא משנה את מדברת עם אנשים את מדברת לאט את עושה טעויות אבל לא אכפת לי

כי אנגלית זה כן

ואני ביקשתי מאנשים לתקן אותי אפילו כאילו

מה את אומרת?כן כן

כאילו אמרת האנגלית זה אזור הנוחות שלי ועכשיו אני לא פונה לזה אני רק מדברת עברית

וואו מדהים

כן

לא רואה יקרה ממש לסיום הרעיון מה עם ככה התובנות או תובנה אחת הכי משמעותית שבעקבות כל המסע שעברת הכי חשוב לך ככה לשתף את עם ישראל א אני רוצה להגיד שיש הרבה תקופות בחיים וכל תקופה באמת צריך לזכור ולראות את היד של הקדוש ברוך אה וככה אני הרגשתי וככה אני מרגישה וזה לוקח אותי יד ביד וזה כל הזמן להתחזק באמונה. אני חושבת שבטח בעולם הזה שאנחנו חיים בו א יש לנו הרבה קשיים ויש לנו אם אין לנו את האמונה מאוד קשה ללכת לאיבוד ואני רואה את זה בעסק אני רואה את זה בקשיים של לעלות לארץ א זה לא פשוט אה זה קשה מאוד אפילו שאין משפחה פה זאת אומרת שכל פעם שהיה לי קושי הרגשתי את הקדוש ברוך הוא וכל עוד אני מתחזקת יותר

ואני לומדת על אמונה וביטחון זה נותן לי שלוות נפש אה אז באמת אם זה עצה שאני יכולה לתת אם זה בעולם העסקים או בעולם בחיים היומיומים

ולזכור תמיד אה לדבר איתו כמו שאני מדברת עם אבא אז אני מדברת איתו מתייעצת איתו שואלת אותו א מבקשת שהוא יעזור לי לקחת החלטות הנכונות ובאמת בכל החיים שלי כמו שאמרתי לא תכננתי רוב הדברים המהותים בחיים לא תכננתי אותם אם את שואלת אותי איך הייתי רואה את עצמי בכלל לא בארץ לא בתחום הזה לא עם החמישה ילדים, אבל אה צריך פשוט לזרום, לתת לו פשוט לקחת אותנו יד ביד. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. כן,

הוא לא טועה. מדהים.

אד ואחותך עליתם לארץ, מה קורה עם ההורים שלכם? נשארו שם?

כן, נשארו שם.

אז הם שם?

כולם שם. כן.

ומה את חושבת עכשיו על המצב בצרפת עם כל האנטישמיות וכל מה שקורה? אה אז כל המשפחה שלי שם, החברות שלי אה המשפחה שלי פחות מרגישים את זה כי הם לא א הם לא דתיים אז הם לא חיים בקהילה היהודית מאוד מקרוב

חברות שלי שהם דתיות והילדים שלהם לומדים בבית ספר יהודי מרגישים את זה הרבה יותר זה הילד להוריד את הכיפה ברחוב זה להזמין מונית ולשנות את השם משפחה שהנהג מונית לא ידע בטעות שאת כהן או לוי אובר

וואו זה להזמין מולט ולשנות את השם משפחה ואני באמת שואלת את עצמי איך הם חיים א איך הם חיים אני אז תמיד החברות אומרות לי זה קשה את שעת אנחנו לא מדברות עברית ואין לנו פרנסה פה בארץ מה לעבוד במה אנחנו נעבוד ואני נזכרת בסבתא ואתה יודעת ממרוקו מכל כל המקומות האלה שהם עלו לארץ היו צריכים לעלות גם להם היה קשה אבל הם הרגישו שפשוט זה כבר לא בטוח אז אין ברירה לפעמים פשוט אין ברירה אז אני אומרת את יודעת אם לא לעלות ככה בלי לחשוב אבל לפחות להכין את הקרקע אי אפשר לחיות בפחד א אני לא הייתי מסוגלת פשוט לגדל ילדים ולפחד כל פעם שהם באוטובוס או במטרו אני לא יודעת איך הם עושים אני רק מתפללת בעזרת השם שכל היהודים יעלו א באמת מתפללתם

אמן אמן באמת זרץ הכי בתוחה בעולם

כן חד מש כמה שזה נשמע אבסורד עם המלחמות וזה

לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר בעולם נקודה

תודה תודה רבה לאורה היקרה שהיה אך ורק בשורות טובות שתמיד נרגיש את יד השם בהוה אותנו

אמן אמן תודה רבה לך

אמן ואמן תודה