"התנגשנו חזיתית ברכב. נפצעתי קשה": רחל חסן על הרגע המכונן בחייה
מרואיינים משתפים בסיפורים אישיים ומרגשים על הרגעים המכוננים שהיו להם ושינו את מסלול חייהם.
והפעם: רחל חסן על תאונת הדרכים בה נפצעה באורח קשה, על תהליך ההחלמה המאתגר, ועל התובנות המטלטלות שמלוות אותה מאז ועד היום. צפו
יש לכם רגע מכונן ששינה את חייכם? או הוביל לכדי תובנה משמעותית?
מזמינים אתכם לפנות אלינו במייל support@htv.co.il. ספרו על עצמכם, פרטו על הרגע המכונן ועל השינוי או התובנות שהביא בעקבותיו, ואולי תוזמנו לצילום אצלנו באולפן, כדי לחשוף את הרגע המכונן, לשתף ולהשפיע. בנוסף לטקסט, אנא צרפו גם סרטון קצר של 3-5 דקות שבו אתם מספרים על אותו רגע מכונן
צייה מאוד קשה ברמה שהרופאים אמרו לי אחר כך שאם עוד כמה דקות לא היו מנצחים אותי הייתי זכרוני לברכה הרגע המכונן שלי מתחיל בחנוכה לפני שבע שנים נסתי לעשות ניתוח לסרת משקפיים בלייזר ביקשתי מאמא שתצטרף אליי א וככה יצאנו בנר חמישי לירושלים א עשיתי את הניתוח עשו רטיות על העיניים וכשחזרנו מהניתוח בעצם אני כאילו הלכתי לישון אמ שלי נהגה אני הלכתי לישון וכמה דקות ממש לפני הגעה ל הבית משהו כמו 10 דקות התעוררתי יבום ועשינו תעונת דרכים התנגשנו חזיתית ברכב אמא נפצעה אנוש אני נפצעתי מאוד מאוד קשה ובעצם בגלל שהייתי בקרה מליה אז גם כל הזמן התלוננתי על כאבי בטם א אמרתי שממש ממש כואב לי הגיעו פרמדיקים בדקו את
הבטן הרגישו שהיא קשה החליטו להעיף אותי לבית חולים ע לאמבולנס טיפול נמרץ וכשהגענו לבית חולים אז בעצם עשו לי צילום סיטי הכניסו אותי לסיטי כדי לראות מה קורה בבטן להבין למה אני מתלוננת והכניסו ולא ראו לא ראו שום דבר בצילום ובגלל שהמשכתי להתלונן אז החליטו בעצם להכניס אותי לניתוח טראומה לפתוח את הבטן ולראות מה קורה שם ובעצם באמת הכניסו אותי לניתוח פתחו את הבטן ואז ראו שם פציעה מאוד מאוד חמורה אבי העורקים נפגע מדק שלי נקרא כמעט לגמרי שברתי את עצם החזה שברתי חוליה בגב שברתי צל א היה לי חזה אוויר כל מיני פציעה מאוד מאוד קשה ופציעה מאוד קשה ברמה שהרופאים אמרו לי אחר כך שאם עוד כמה דקות לא היו מנצחים
אותי הייתי זכרוני לברכה וזה הרגע המכונן שלי אני חושבת שזה הרגע שבו אתה מבין שהחיים שלך הם לא ברורים מאליו לרגע הזה גם התוסף עוד רגע שבו בעצם מודיעים לי שאמא נהרגה נפטרה מפצעיה בעצם אחרי כמה שעות יכולתי ממש עוד כמה דקות לא להיות פה ממש לא לחיות התחלתי שיקום א ובעצם השיקום היה מאפס כאילו ממש למדתי א ללכת למדתי להזיז את הראש ימינה להחזיר למדתי כאילו מה שבני אדם עושים ממש באופן טבעי למדתי הכל מהתחלה להרים ידיים ממש הכל אני זוכרת סיטואציה שבה בעצם בימים הראשונים אחרי הבית חולים אני כזה ישנה בבית אני באה לקום מהמיטה ואז אז אני קולטת שאני לא מצליחה לקום הגוף שלי לא יודע איך קם עם המיטה אחר כך כמובן
הפיזיותרפיסטית שלי הסבירה לי לשים את היד ואז להעביר משקל ואז לתמוך עם היד השנייה וסביר לי ממש איך עושים את זה אבל אבל אתה מבין שזה דברים שאנחנו עושים באופן כל כך טבעי זה לא ברור מאליו ברגע שאני מחליטה להמשיך לצאת לדייטים מציאים לי מישהו זה לא עובד מציאים לי מישהו שני והמישהו הזה זה בעצם יונתן היום הוא בא לי אני ככה אנחנו יוצאים בהתחלה זה לא היה ברור זה היה כזה לא ברור אבל אבל מהר מאוד זה כבר היה ברור שזה כן הכיוון היום אני ככה מרגישה גם בהופעות אני מדברת על זה אני מרגישה שזה ממש אור וכוח שאמא שלי שלכה לי מלמעלה להתמקד בטוב להבין שיש לנו פה הרבה טוב למרות שיש כאבים ודברים לא פשוטים זה שאנחנו הולכים בחיים ונושמים יש אנשים שאין להם את זה
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום רביעי, י״ט באדר התשפ״ה (19.3.2025). משך: 3:20
5 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
תודה על התזכורת, הכל כך חשובה, כמה שום דבר לא מובן מאליו ❤️
כמה כולות כוף ונפש
יוואוו כמה שאת מדהימה כל הכבוד לך אני ממש מעריכה אותך. מודל להשראה.
יוווו מסכנה.. גם אחרי ניתוחשזה סבל בפני עצמו.... וכל זה ועוד אמא שלה נהרגה... איך אפשר לשרוד... לא מובן מה שהולך פה!!! שתזכי להיות תמיד שמחה ובריאה בעזרת ה'!! כל הכבוד לך, באמת!!
ואוו, מהממת!!