פלאי הבריאה בתינוק ואימו - הרב זמיר כהן (כתוביות)

כמה נקודות שנוגעות לפלא העוברי, שנראה את חסד ה' איתנו. ראשית, תחילת הפריון של אישה מתחיל בגיל מסוים והוא לא נמשך עד סוף החיים, אלא בסביבות גיל 50 גיל הפריון בדרך כלל נפסק. הקב"ה סידר את זה לטובת הילדים, הקב"ה דואג לעוברים. אם אישה כשהיא עדיין ילדה קטנה הייתה יכולה להרות וללדת, מי היה מטפל בילד הזה? האימא בעצמה צריכה שיטפלו בה. למה היא מפסיקה את היכולת ללדת בגיל 50? סביבות גיל 50 בדרך כלל? בפסוק כתוב: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". מה היה קורה אם אישה הייתה יולדת בגיל 70 ואחרי שבוע הולכת לעולמה? מי יטפל בילד הזה? אז הקב"ה נתן לה עד גיל מסוים, לטובת הילד את יכולה ללדת, יש

לך עוד 20 שנה לטפל בו. יהיה בוגר, היא יכולה לעזוב את העולם. אם היא מאריכה ימים, 80, 90, 120, עוד יותר טוב. אפילו משך ההיריון שהוא תשעה חודשים זה לא במקרה. בעולם בעלי החיים, יש בעלי חיים שההיריון שלהם הוא חודש והם ממליטים. מה היה קורה אם אישה כל חודש הייתה יולדת? סוף השנה 12 ילדים, מי יטפל בהם? אז הקב"ה נתן לה תשעה חודשים כדי שהילד הקודם יספיק לגדול. אישה מניקה בדרך כלל לא נכנסת להיריון, למה? שהיא לא תצטרך גם להניק וגם להיות הרה. בזמנם היו נשים מניקות עד גיל שנתיים. גם היום, יש כאלה ממשיכות להניק, שזה מאוד בריא לילד אפילו עד גיל שנה, חצי שנה, כמה שהיא יכולה להניק הרבה יותר טוב. הבריאות שלו לכל

החיים מושפעת מתקופת ההנקה. ואחד הפלאים הגדולים שיש בגוף האישה לטובת הילד זה הייצור של החלב. אישה יכולה לאכול תפוחי אדמה, חצילים, והגוף מייצר מזה את כל התרכובות, בדיוק מה שהילד צריך. אם האישה לא אוכלת מזון שייתן לתינוק את הסידן, ברזל, מגנזיום, כל החומרים שהוא צריך, הגוף של האישה תורם מעצמו את מה שהעובר צריך. כמה חשוב שאישה הרה תקפיד על תזונה טובה כדי שלא יחסר לה מהגוף. אם חסר סידן, הוא ייקח לה מהעצמות שלה כי העובר צריך לקבל את הטוב ביותר. אפשר לקחת, למשל לרסק, יש כאלה שעושים את זה, זה מאוד טוב, לרסק שקדים, תמרים, אגוזים, אפשר להכניס לבלנדר, לרסק אותם ביחד עם קצת מיץ ענבים, סוגים שונים של כל

הפירות היבשים אבל הבריאים, לא עם צבע המאכל, ואישה כל היום יכולה לאכול מזה כמה כפות, זה שפע של בריאות. גם בזמן ההנקה האיכות של החלב גדלה הרבה יותר אם היא מקפידה על כמה כפות כאלה בכל יום. והגוף מייצר, לא משנה מה היא אוכלת. והפלא העוד יותר גדול, שבכל שבוע הרכב החלב משתנה. לפי הצרכים של התינוק, כך גוף האישה משנה את ההרכב של החלב. קח את החלב של השבוע הראשון, תבדוק אותו במעבדה מה הוא מכיל, תיקח אחרי שבועיים, תראה שזה לא אותו חלב. אחוז הסידן משתנה, אחוז הברזל משתנה, הכול משתנה בהתאם למה שהתינוק צריך. אם עכשיו הוא צריך יותר ברזל, אז האימא תייצר חלב שיש בו יותר ברזל. עכשיו הוא צריך יותר סידן, יהיה

יותר סידן. אדם שרואה את זה לבד כבר רואה שיש בורא לעולם. איזו אבולוציה יכולה להסביר את הפלא הגדול הזה של המערכות המתואמות? הרי הוא כבר יצא ממנה, הוא לא חלק ממנה ועדיין היא ממשיכה לייצר את מה שהוא צריך. עוד דבר התברר, כשהתינוק יונק, מה קורה אם האימא חזרה מהעבודה, הלכה לקחת את התינוק מהמטפלת, והוא בוכה, הוא רוצה לינוק ממנה? אבל היא עכשיו באה בקיץ מבחוץ, היא מזיעה כולה והיא מניקה את התינוק. יש חשש שהוא יזדהם, שהוא עכשיו יכניס לפה דבר שהוא לא נקי? התברר שבתקופת ההנקה מקום היניקה הופך להיות מעבדה שמייצרת אנטיביוטיקה שמחטאת את המקום. כשהתינוק מכניס לפה, הוא מכניס מקום סטרילי לחלוטין. למה? כי הגוף של

האישה מייצר את האנטיביוטיקה שהורגת את כל החיידקים כדי לא לזהם את העובר. עוד דבר שהתברר, יש הורמונים שפועלים באישה בתקופה שהיא הרה, בתקופה שהיא מניקה, הורמונים שונים של פוריות. התברר שההורמונים האלה מגינים על האישה מהתקפי לב, ממחלות שונות. בתקופת הפריון, בפרט אישה שיולדת ומניקה, היא הרבה יותר בריאה מנשים אחרות. גם זה נועד להגן על העובר. כי גם אם אין לה מספיק זכויות משלה, אבל הקב"ה אומר: אם עכשיו היא תהיה חולה, מי יטפל בעובר הזה? אז הקב"ה סידר שההורמונים האלה הם יפעלו בה בצורה כזו שהם יבריאו אותה. ורואים את זה בעולם. כמה גברים מקבלים התקפי לב בגילאים האלה וכמה נשים? אדם שמתבונן בכל אלה, רואה גם את גדולת ה', את יד ה', את ההשגחה הפרטית, כמה הקב"ה דואג שהכול יהיה על הצד הטוב ביותר.