במטבח של עדן | קוסקוס ומפרום עם קינוח עוגיות טחינה | תקווה פנחס פרק 34

שלום שלום, ברוכים הבאים למטבח של עדן. איזה כיף, איך אני אוהבת את התוכנית הזאת. מעבר לזה שכולן מבשלות ומכינות לי אוכל טעים, הכול נשאר אצלי במקרר, מעולה, מדברים קצת פרשת שבוע, ובקיצור, הולך להיות מהמם. היום באה לבשל איתי תקווה פנחס. מה שלומך? ברוך השם. -מעולה. יאללה, בואו, פתיח ומתחילים. אז ברוכות הבאות, אנחנו הולכות לבשל לכם אוכל טעים. תקווה, מהן שלוש המנות שאנחנו נבשל היום? מפרום. -הופה. -שזה אהוב על המשפחה שלי. קוסקוס. -הופה. מרק עם ירקות ככה, עשיר, ועוגיות טחינה. -עוגיות טחינה לקינוח? -עוגיות ביתיות, כן. מדהים. אוקיי, אז עם מה אנחנו מתחילות? נתחיל עם המפרום. -קדימה. -יאללה. אנחנו ניקח את

הבשר הטחון. אנחנו צריכים לקחת ירק. איפה יש לי פה סכין? תודה. -יש הכול. את תגידי מה צריך, ואנחנו נביא. -כל הכבוד. טוב, אני צריכה קמצוץ של סלרי. של העלים או של הגבעול? -עלה סלרי. זו פטרוזיליה, לפי מה שאני רואה. -נכון, נכון, נכון. כן, לפי מה שאני כבר עובדת עם זה רגיל, וזו כוסברה, נכון? -כן. אני מאוד אוהבת את הירק. זה מעשיר וזה נותן הרבה טעם. אנחנו קוצצים את הירק. לוקחים את הירק הזה, מכניסים לתוך הקערה של הבשר הטחון. לתוך זה אנחנו מוסיפים את הבצל. אני שמתי קצת מלח, כדי שזה יוציא את המרירות. אה, וואו. -ואז אני סוחטת את זה. המלח מוציא את המרירות? -את המרירות של הבצל, וגם את כל הנוזלים. את מתכוונת

את המרירות או את החריפות? את החריפות של הבצל, גם את המרירות שלו. זה מאוד מוסיף, תמיד לשים טיפה מלח, ואז אני מוסיפה. ונשים ביצה אחת שכבר בדקנו והכול בסדר. -בוודאי, בוודאי. -ביצה. נוסיף פירורי לחם. ככה. -אני חושבת שזה מספיק. ככה. -כן. נשים קצת מרק עוף. אני אוהבת לשים קינמון. -וואו, הבאת יציאה. -כן. זה מאוד מעדן וזה טעים. אני לא שמה, לא בהרט, לא כלום. קינמון, קמצוץ... -וואו, הרבה. זה לא קמצוץ, זה חצי כפית. זה... זו המידה שאני שמה. פפריקה אדומה. -פפריקה? כן, תודה. בנדיבות, וקצת פלפל שחור. ונשים קצת כורכום. עכשיו אנחנו עוברים לשלב ה... לערבב את זה. -מה את צריכה? אני אוהבת הרבה להשתמש במים, אז אל

תיבהלו, עם מגבת לידי. בבקשה, הנה, יש לך מגבת, הכנו לך הכול. -כן. הנה, בואי, אני אעשה לך מקום. -ואני... -אני אזיז את זה. אנחנו מערבבים את זה טוב. את כל הירק עם הבצל והבשר הטחון, כדי שזה יקבל את כל הטעמים, יספוג הכול. אנחנו מערבבים טוב-טוב. -אז רגע, תספרי לי בינתיים, בזמן שאת מערבבת... כן. -איך הגעת למטבח? מה הסיפור שלך? -איך הגעתי למטבח? אני למעשה לא שפית ולא הלכתי ללמוד בישול. אני גננת. -רוב מי שבאה לבשל איתי היא לא שפית, אבל יש לה יד. -כן. אני גננת. שפרשה וחזרה, שזה יפה. -כן, שלא נותנים לי לפרוש, את רואה, עדיין בעבודה, עדיין עובדת עם ילדים ואוהבת ילדים מאוד. בגיל 16 אימא שלי נפטרה. -16? כן,

ואני למדתי בסמינר, ואז ראיתי שאבא, הוא נהפך להיות אימא, הוא היה צריך לבשל וכל זה, אז החלטתי שאני לוקחת את העול הזה אליי. -וואו. וזהו. יש לנו פה תפוח אדמה שהוא מושרה במלח. וכל הפטנט זה לרכך את תפוחי האדמה. ברגע שאת משרה אותו עם מי מלח... -כמה זמן השרית? עשרים דקות. -אוקיי. ואז אני לוקחת את תפוחי האדמה, פורסת אותו. -דק. עושה סנדוויץ'. ממש. הופה, לא נורא. כאילו, זה לא אמור עד הסוף. -כן, בדיוק. אוקיי. את רואה? אנחנו עושים מזה סנדוויץ' ואז אנחנו ממלאים. אני קודם אוהבת להכין את הכול... -ואז. -כן. רגע, נו, ואז מה? ואז את החלטת להיכנס למטבח? ואז החלטתי... לא, ואז למדתי בסמינר בירושלים, חזרתי בדיוק

בתשובה, זה היה לפני 50 שנה. -אה, חזרת בתשובה לבד? לפני 50 שנה... לא, זה היה בזכות אימי, זיכרונה לברכה. וואו. -היא מאוד לחצה שאני אחזור בתשובה ו... לא קיבלתי את זה, כי אני ממש הייתי אנטי. -כן? אבל היא כל כך ביקשה ממני, ואמרתי, טוב, כיבוד הורים, אני... הבטחתי לאימא שרק בסמינר אני אהיה דתייה, ובבית אני נוסעת בשבת, הכול. -וואו! אבל אחרי שאימא נפטרה זה היה פשוט כאילו צוואה, והחלטתי שזהו, אני רק בדרך הזו. הייתה לי מלחמה בבית עם האחים. לא קל. אחים שלי לא קיבלו. -כי הם לא רצו? -הם לא רצו. ואז הם אמרו: "מה? אימא נפטרה כל כך צעירה "ואנחנו נשארנו ככה בבית יתומים, מה?" אמרתי לו: "זו צוואה של אימא

והחלטתי", ובאמת, המשכתי, ברוך השם, באמצע הסמינר הפסקתי ולא ידעתי מה לעשות, ותמיד המורה אמרה לי: "תקשיבי, תקווה, אני לא דואגת לך, את, עם הביטחון שלך, "תצליחי... לאן שאת רוצה", וברוך השם, שידכו לי. זה היה לי קצת קשה, אבל שידכו לי את בעלי, שיהיה בריא עד 120. שכמה שנים אתם נשואים? חמישים שנה, לפני חודשיים חגגנו חמישים שנה. -יא אללה. וואו! מדהים. -בדיוק בחתונה של הנכד שלנו. מדהים. -כן. את יכולה לעזור לי? בוודאי. -חגגנו 50 שנה, ברוך השם, ואני... אנחנו חיים באושר, יש לנו, ברוך השם, שמונה ילדים, בלי עין הרע. -וואו. ויש לנו ילדים מקסימים, כלות מקסימות, נכדים, נינים, תודה להשם יתברך. -נו, את מבינה איזו

צוואה היא השאירה לך? וזה אני אומרת, הנה, מה בן אדם חוזר בתשובה, הוא לא חושב מה, אבל אני פשוט מרגישה אימפריה שלמה, ברוך השם. מדהים, מדהים. איזה יופי, איזה סיפור יפה. -אני מודה לקב"ה כל יום, אני מודה לו, מודה לו, מודה לו, ולא מפסיקה להודות. אחת הסיבות שאני, כל דבר אצלי זה בידיים, אם זה בצקים, אם זה... כי פשוט אני כל הזמן מדברת עם הקב"ה, כל הזמן. -כן? אפילו יש לי ילד, שיהיה בריא, היום הוא בן 32, תמיד אומר לי: "אימא, כל הזמן את עומדת ומדברת, "בלילה, ליד החלון..." אני אומרת לו: "כל הזמן אני מדברת עם הקב"ה, "אני מודה לו, אני מודה לו פשוט על כל דבר", כי זה לא מובן מאליו שהיום אני... בגיל כזה, עוד

מעט אני חוגגת גם. מה את חוגגת? -70. וואי. -בעזרת השם. -יפה, מזל טוב. ותודה, תודה, וזהו, זה גם מרגש. -שמה? להגיע לגיל כזה ו... -יואו, איזו מהממת את. -ועם כוחות כאלה, כן, ולהמשיך לעבוד עם ילדים ולפנק את כולם. וברוך השם, תודה להשם יתברך שנתן לי את הכוחות האלה. אני מודה לו, מודה לו. כמה זה חשוב להגיד תודה, אה? -כן, ו... לא אגיד שקצת... בזמן האחרון עברנו תקופה קשה, אבל אנחנו מודים לקב"ה גם על זה. איבדנו חתן מאוד מאוד יקר. -או, וואו. ממש יקר. -וואו. הוא ידוע, ממש מפורסם, הרב אהרן ישראל. וואי. -הוא היה פשוט לוקח נערים מהשוליים ומחזיר אותם בתשובה. וזהו, התהליך הזה. עדן, עכשיו אנחנו ניקח שתי ביצים,

שגם בדקנו, וקערה עם קמח. קצת רסק, כדי לתת לזה צבע מעניין. קצת פפריקה אדומה. אפשר רבע כוס מים, להוסיף לי פה, בבקשה? להוסיף? -טיפה, ממש טיפה. זהו, תודה. אנחנו מערבבים. -אז בעצם לא למדת לבשל מאימא שלך או משהו. לא, ממש לא. -איזה קטע. -אני תמיד למדתי, ואף פעם לא הייתי במטבח. איזה קטע. -אבל כשאימא נפטרה, אני כאילו... היא השרישה לי את זה, היא נתנה לי כזו ברכה. אני הרגשתי, כשאני נכנסתי למטבח והתחלתי לבשל, ותמיד באו, אמרו לי: "מה, מאיפה את יודעת?" אמרתי: "אני לא יודעת. אימא נתנה לי את זה". -מדהים. עכשיו אנחנו לוקחים את המפרום, טובלים אותו בקמח. של איזו עדה זה, המפרום? -תוניס. -תוניס. הילדים שלי מאוד

אוהבים את זה. -כן? הם כל יום שישי מפתיעים אותי. הם יכולים להתקשר: "אימא, יש קוסקוס". באים. הבן שלי אומר: "אימא, אני באילת אהיה, אני בא לקוסקוס, אני לא מוותר". גדול. -בפורים, אנחנו כל חג חוגגים אצל החתן שלנו פורים, באים לשם איזה 70 איש, ואני מבשלת. -לכולם? כל מי שבא, כל מי ששיכור, כל מי שרוצה, נכנס, יודע שיש אוכל, יש קוסקוס. תמיד שואלים אותי: "נו, מתי מגיע פורים?" ואני מכינה בכיף. הפעם היה לנו מאוד קשה, כי החתן שלנו היה חסר. זיכרונו לברכה, אבל רצינו לתת לבת שלי שמחה, כדי להוציא ממנה את השמחה, ערכנו ובישלנו, והם ממש שמחו ורקדו, כאילו שהוא היה איתנו. -יש להם ילדים? יש להם עשרה ילדים. -וואו...

השם ישמור. -ופשוט הוא נתן לנו, הוא... אני חושבת שאני מתחילה לעבוד, אבל איך אני מתחילה בלי ה... אצלו זה... אין דבר כזה לעבוד ולא להגיד מזמור לתודה. וואו. -הוא היה בשיא הייסורים והוא ביקש מהילדים: "תגידו מזמור לתודה". תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, בעזרת השם. -אמן. עכשיו אני רוצה שמן, עדן. אני פשוט... זה לא מספיק לי. זה בסדר, אני רגילה. -את יודעת, אני תוניסאית, כמו... אבל לא... אבל אני רוצה להגיד לך, הפטנט הזה זה... בדרך כלל את המפרום הזה, מטגנים אותו בתוך שמן עמוק. -נכון. עם מלא שמן, והבית מסריח. אין אצלי את הדברים האלה. אני שמה נייר אפייה, זה כל הפטנט. -זהו, את זה אני לא מכירה. -זהו, נכון, אז

עכשיו אני מחדשת. הרבה לא מכירים. אני עושה ככה, בצורה כזו, טובלת. -בביצה כאילו את הולכת לטגן, אבל לא. -ממש כאילו, בדיוק אותו דבר, מה שעשו ההורים שלנו, טיגנו, אני רק לוקחת, טובלת, מניחה בתבנית. -מדהים. וזהו, ומה אני אגיד לך? אני גרה בקריית צאנז. -אה, וואו. תמיד החברות שלי בקריית צאנז אמרו לי: "תקווה, בפורים את לא שולחת לנו משלוח מנות, "עוגות, ומה ששולחים האשכנזים, רק קוסקוס, אנחנו מבקשים". אז אני שולחת להן קוסקוס. לפעמים יש תחרות. "מתי תורי?" "מתי תורי?" בסדר, אז אני נהנית מזה, אני אוהבת לפנק. בקריית צאנז חולים על קוסקוס, ומתקשרות אליי: "תקווה, הצלת אותנו". טוב, אז זה נכנס עכשיו לתנור. -יאללה,

קדימה. אז המפרום בתנור, ועכשיו אנחנו עושות את המרק של הקוסקוס? כן. -אוקיי. -למרק של הקוסקוס אנחנו צריכים סיר עמוק. יש לנו פה דלורית, כרוב, מצוין, סלרי, גזר. כמובן שהכול מהדרין. -הכול מקולף, הכול, כן, למהדרין, בוודאי. הכול שטוף, הכול זה, אנחנו לוקחים את הבצל. פורסים אותו לעיגולים. מניחים שמן. שוב פעם אני אפתח לך את השמן. פתחי, פתחי. זהו. אפשר להדליק את הגז, בבקשה? אוקיי. יופי, ועכשיו אנחנו נחמם טיפה את השמן, נכניס את הבצל בפנים. אנחנו מזהיבים טיפה את הבצל, כי ברגע שמזהיבים זה נותן לזה טעם. אז כל הבנות שלך מבשלות? כולן במטבח? אני רוצה להגיד לך שהבת שלי, אשתו של המנוח ז"ל, היה לה קייטרינג בבית.

וואו. -היום היא עזבה והיא כבר דולה, והבת שלה גם פתחה קייטרינג. -יואו, מדהים. והיא עבדה בזה מאוד מאוד יפה, אבל קרה שכשאבא הבריא, אז גילו מחלה אצל הבת. -אוי ואבוי. בקיצור, תמיד אומרים לי: "את נראית בסדר וזה", אבל אנחנו בתוך תוכנו, אבל אנחנו תמיד אומרים שאין רע יורד מלמעלה, הכול בידיו של הקב"ה. -נכון. היא קיבלה את זה באהבה, ואבא שלה מההתחלה אמר לה: "תקבלי את זה באהבה. אני עכשיו הבראתי, את חולה, "הכול יהיה בסדר, תקבלי הכול באהבה". והיא קיבלה הכול באהבה, ברוך השם. -והיא הבריאה? אנחנו מקווים, בעזרת השם, היא כבר אחרי טיפולים. -ברוך השם. ואנחנו מתפללים לקב"ה ותמיד מזכירים את השם שלה, חוה בת ג'נט

יפית, שבאמת הקב"ה יסיר מעליה את המחלה. אמן. -אמן, אמן. ואז אנחנו... הנה, ברגע שזה משחים, אנחנו מכניסים את הגזרים. וזהו, היום, אימא לבן. יש לה בן בן שמונה. -וואו. ילד מקסים, מתוק, צדיק. תמיד הוא אומר: "אני מתפלל לקב"ה שיהיו לי עוד אחים". אנחנו לוקחים את תפוחי האדמה. לא שלמים כמובן, חותכים אותם לארבעה רבעים. ומניחים את זה על הגזר. הילדים מאוד אוהבים תפוחי אדמה. אני לא אוכלת, אבל אצלי תמיד מחפשים, הנכדים: "איפה התפוח אדמה?" -נכון, איזה קטע זה? איך ילדים אוהבים? וגם הפעם זה נראה לי מאוד מוזר לעשות בסיר כזה, כי אני עושה בסירים ענקיים. כי כל דכפין יבוא ויאכל. איזו אלופה שככה זה אצלך. -ברוך השם. אני

טבריינית, כנראה הטברייניות הן כאלה. נכון, יש בזה משהו. -אני נולדתי בטבריה, כל המשפחה שלי גרים בטבריה. יש לי אחות שהיה לה... -רגע, כל האחים חזרו בתשובה או רק את? רק אני. עכשיו יש לי אחות שחזרה לפני כמה שנים בתשובה. -יואו. בעקבותיי. -תקשיבי, לא פוגשים הרבה ב... בנות 50 שהן חזרו בתשובה. נכון. -ולא בנות 60 ולא בנות 70, בכלל לא. אז, בתקופה שלנו, לא היה כזה דבר, מושג של חזרה בתשובה. כשאני חזרתי בתשובה והייתי באה הביתה לשבת חופשה, אז היו פוגשים אותי החבר'ה והיו שואלים אותי: "תגידי, מה זה, פורים? "למה את לבושה עם חצאית ו..." -יואו. "מה קורה לך, תקווה, איפה המכנסיים?" אמרתי להם: "לא, חזרתי בתשובה".

"מה חזרת בתשובה? תגידי, את נורמלית? "מה את עושה? זה לא מתאים..." -דווקא... וגדלת בטבריה? וגדלתי בטבריה. -אבל דווקא טבריה זה מקום כזה שיש הרבה מסורתיים, לא? -היום, היום. אה, פעם לא היה? -לפני 50 שנה לא, ממש לא. -וואו. הם לא הכירו אז את הרב קוק. -לא, ממש לא. היום יש לי אחיות שקצת מתחזקות, אחיינים שמתחזקים. יש לי אחות שחזרה בתשובה בעקבותיי. -יש קהילות מדהימות בטבריה. היום, היום כן, היום יש גם... מצאנז כבר נמצאים ב... וואו, מדהים. -בטבריה, כן. אנחנו עכשיו מוסיפים את הקישואים. שמנו בטטה, את הסלרי. את יודעת, הפרשה שלנו היא פרשה מדהימה שאני חושבת שדווקא גם את תתחברי לזה, כל בעלי התשובה מתחברים. למה?

כי יש לנו... בפרשה הזאת בעצם, אנחנו שומעים על הפסוק: "ושכנתי איתם בתוך טומאתם", ורש"י מפרש את זה שהוא אומר שהקב"ה היה עם עם ישראל בתוך הטומאות שלו במצרים, וכשמתחילים לחזור בתשובה... את חזרת צעירה, אולי את לא זוכרת את זה, אבל כשאתה חוזר בתשובה בגיל קצת יותר מאוחר, כל הזמן יש לך את הקונפליקט הזה: "מה, אבל מה היה אז? ואיך אני אחזור עם זה בתשובה "ועם כל הדברים שעשיתי, ואיך אני אתחדש בתוך החיים שלי". ופתאום בא הפסוק הזה, ורש"י אומר: הקב"ה תמיד תמיד תמיד עם כל יהודי, עם כל יהודי, איפה שאנחנו לא נמצאים, תמיד... -עד היום, עד היום אני רואה את זה. עד היום אני רואה את זה. -ואז זה אומר... וגם רש"י מסביר

את זה, שכאילו, אם הקב"ה היה במצרים, אנחנו ממשיכים את זה ואומרים: הוא גם איתנו היום, ביום-יומיות שלנו. ואני חושבת שהדבר המדהים הוא שבחסידות מדברים הרי על ה"חלק אלוקה ממעל". בתוך כל יהודי יש את החלק אלוקה ממעל הזה. -נכון, נכון. -של השם יתברך. אז לא משנה איפה אנחנו ולא משנה איפה היינו ולא משנה מה עשינו, הקב"ה איתנו, בתוכנו, עם החלק הזה. עם החלק הזה שאנחנו לעולם לא מצליחים לקלקל אותו, וכמה זה חשוב לזכור, לפעמים, בעיקר בתחילת התשובה, אולי מזייפים קצת, אולי נופלים קצת, ואז אומרים: "יאללה, כל זה לא טוב, "יאללה, אני עוזב את הכול, אני הולכת הלאה". לא, שנייה, נשמה, זה בסדר. -לא להתייאש לרגע, ממש לא.

-לא. יש ירידות, יש עליות, יש שינויים, והכול בסדר. יש מי שמכוון אותנו בחוטים. -לגמרי, לגמרי, והוא איתנו תמיד, שזה הכי חשוב לזכור. -תמיד, תמיד, תמיד, אני מרגישה את זה. עכשיו, בסוף אני מוסיפה את הדלורית, ואני אוהבת גם לעדן את זה עם קצת קינמון. -פשש, מדהים. זה נותן לזה טעם מאוד מיוחד. אני לא יודעת, אל תשאלי אותי מה, מו, לא יודעת, לא למדתי. הכול... אני, אני גם... עוסקת בהרבה תחביבים, אני גם... את ליצנית רפואית! -אני ליצנית רפואית, אני גם... -שזה מקסים. גם הייתי מורה לאומנות. -וואו. אני גם מעצבת תסרוקות. -קחי. אני... יש לי גמ"ח של כלות, שאני מסרקת כלות. תגידי, יש לך דקה ביום שאת לא עושה כלום? אני

כל הזמן הייתי בפעולה, כל היום, כל היום בפעולה, ואני מודה לקב"ה... -ברוך השם, ברוך השם. -אבל אני רוצה להגיד לך שאני פשוט פרשתי וזהו, עכשיו אנחנו שמים על זה מים. אוקיי, הוספנו מים... ו"שלמה". -אומרים לו "ביי, להתראות". רק אנחנו נכין אולי קצת קערית קטנה, עם קצת פפריקה ושמן. ניתן לזה צבע כזה... מרוקאי. חייבים. -אי אפשר בלי זה. טיפה כורכום. חווייג', כמובן, לא הולך במרק של הקוסקוס. חווייג' זה של תימנים. -בעלי עדני. אה... -אל תזלזלי, עדן, בעלי הוא עדני. לא, אוקיי... -אז אני גם מכינה ג'חנון. -יפה... לא נראה לי שיש משהו שאת לא מכינה. -חילבה... אני לא יודעת איך, הקב"ה חנן אותי, אני מודה להשם, הכול זה

מתנה מהקב"ה, לא למדתי. כשהתחלתי, פתחתי גמ"ח של כלות והתחלתי לסרק כלות, שאלו אותי: "איפה למדת?" אמרתי: "לא למדתי". אז אמרו לי: "לכי תלמדי, ואולי נפתח לך איזה סלון". אבל אמרתי לא. מה שהקב"ה נתן, זה מה שאני עושה. זהו, עכשיו זה מוכן. אנחנו סיימנו את זה. -עכשיו עושים את הקוסקוס. כן, עכשיו מכינים את הקוסקוס. -את זה את לא צריכה? -לא. אז בדרך כלל בבית, האמת, אני לא מכינה כמות קטנה, כי בלי עין הרע, אני מכינה כמויות... -ברוך השם. אז בבית אני עושה על סיר עם אדים, אני עושה איזה שלושה קילו ביום שישי... יואו. -יש לי כמות גדולה, את יכולה לבוא. אתם גם מוזמנים, בכיף, מי שרוצה יכול לבוא ביום שישי, תמיד יש לי.

אבל עכשיו, כשאני רוצה צ'יק צ'ק, חפיף וזה, אני לוקחת במיקרוגל, אני לוקחת ארבע כוסות סולת, סולת בקערה... אני מקווה שאת לא בונה על זה שיש לי מיקרו. לא, אז אני כבר הכנתי את זה בבית, כי אמרו לי שאין לך מיקרו. -לי אין דברים כאלה. אז אני עשיתי את זה בבית. שמתי פה ארבע כוסות סולת, בתוך זה שמתי רבע כוס שמן, כפית מלח, ואני מכניסה למיקרוגל. הנה, בתוך הקופסה הזו... בואי נעשה... -עם המכסה. -אז יש את זה. -אני לוקחת את זה, שמה את זה בפנים, אני לא אערבב עכשיו כי חבל, ואז אנחנו שמים את השמן ואת המלח, מערבבים, מכניסים למיקרו במשך שתיים וחצי דקות, ומוציאים, בלי מים, בלי כלום. -מדהים. -שתיים וחצי דקות, שמנו פה

ארבע כוסות סולת, אנחנו נשים ארבע כוסות מים רותחים, אבל לא בבת אחת, כל שתיים וחצי דקות, אנחנו שמים כוס מים רותחים, הכנסתי בחזרה, עוד פעם כוס מים רותחים, ארבע פעמים, ואחרי שהוצאתי מהמיקרו, ערבבתי טוב-טוב, נתתי לו להתקרר, לקחתי את המסננת, סיננתי, וזה מה שיצא לי. יצא לי קוסקוס מדהים. את יכולה לנגוע. תראי איזה מרקם קטיפתי. -עננים, עננים. עננים, זה מהסולת, זה מה... מהסולת, לא מוכן, לא כלום. -ברור. -הילדים שלי, אי אפשר להאכיל אותם, גם את הנכדים, הם לא מסוגלים לשמוע. -קוסקוס בשקית? -קוסקוס מוכן. ממש לא, "לא, זה לא של סבתא". -מדהים. אז אני מכינה בבית, וכשאני עושה, משדרגת את זה, אז גם אני משתדלת שזה

יהיה לי באותו מרקם. תראי איזה חמוד. -מקסים. אז עכשיו אנחנו עושות את הרוטב. עכשיו אנחנו נעבור לרוטב של המפרום. -אוקיי. יש לנו סיר. אז אולי את המרק אני אזיז לשם? -מצוין. יופי. אז אנחנו לוקחים סיר שטוח. -סוטאז'. שמים פה שמן. -בוודאי. -אנחנו עם השמן. שלא תשמע אותי חלי ממן. חמודה חלי. ובצל. קוצצים את הבצל, מכניסים לסיר. נחכה כמה דקות. יופי. סלרי, כמה את צריכה? מקלות? -שני גבעולים, עם העלים. אני לוקחת את זה, ובדרך כלל את העלים אני מפזרת למעלה. ועכשיו אנחנו ניקח... זה הכול שטוף, הכול של "חסלט", ברוך השם. אנחנו אצל עדן. -בוודאי. אפשר להיות שקטים. אנחנו נשים גם את הסלרי. מה עוד את רוצה להוסיף? -אחרי

שערבבת ושמת את זה, עכשיו אפשר להוסיף לזה כף רסק. -בבקשה. אנחנו נוסיף כף רסק. אפשר עוד טיפה. אוקיי. פפריקה. קצת כורכום. מרק עוף. ומים. -הנה. יפה, אנחנו ניתן לו לרתוח. זה בעצם הרוטב. -זה הרוטב. -מדהים, פשוט. ואז כשהמפרום מוכן, את פשוט מניחה בתוך זה. -אני שמה את המפרום בפנים, כן. -ונותנת לזה קצת ביחד. כן, בדיוק. -אוקיי, מהמם. -לתת לזה להתבשל ככה. נראה לי שהמפרום שלנו מוכן, הרוטב מבעבע, יאללה, בואו נחבר את הכול ונתקדם. הוצאנו את המפרום מהתנור והכנסנו אותו לתוך הרוטב. אוקיי, אז יש לנו קצת כוסברה. -כוסברה, לפזר למעלה. איזה יופי זה, הנה. בלי שמן, בלי זה. השמן לא צף, לא כלום. מהמם. זהו, ביי, להתראות,

מכסים את הסיר. להתראות. -כמה זמן את נותנת לו? חצי שעה, זה כבר מבושל. -זה הכול מוכן. עד שזה כבר, אני רואה קצת סמיך כזה. -מצטמצם. כשזה נהיה סמיך אז זה כבר מוכן. -יאללה, עכשיו אנחנו נכין את העוגיות. כן, קדימה, עוגיות טחינה. קדימה, מה עושים? -אז אנחנו לוקחים כוס טחינה. גולמית. -ברור. שלושת רבעי כוס שמן. כוס אבקת סוכר. זה למעשה הרכיבים. -העיקר. -העיקר, ואנחנו מוסיפים עכשיו קמח לפי הצורך. זה בערך שלוש, שלוש וחצי כוסות קמח. -אה, וואו. ואני, יש לי בעיה, אני אוהבת לעבוד רק עם הידיים. למה בעיה? ככה צריך. -לא, לא מיקסר. יש לי מיקסר בבית, אבל תמיד צוחקים עליי... -אה, הבנתי. אני משנת רוקוקו, אין מה לעשות.

-הבנתי. כמו שאומרים לי שאני הגננת של פעם, שאין כזה, אז אני רק עם ידיים. גם בצק, הכול. בצקים, חלות. כמויות, אני עושה רק עם הידיים. אני גם מרגישה את המרקם. אני יכולה לדבר עם הקב"ה ולבקש נחת לכולם, בהצלחה לכל הילדים ולכל עם ישראל, ושיהיה שלום ושלא יהיה את הפילוג הזה. -אמן, אמן, אמן. וכל מה שהולך, אז נתפלל ואנחנו... בעזרת השם. -התפקיד שלנו הוא להתפלל. נכון. את יודעת, זה מדהים שאת אומרת את זה, כי גם כתוב לנו: "הוכח תוכיח את עמיתך", בפרשה. ואנחנו יודעים שאנחנו בדור שאי אפשר להוכיח אף אחד. למה? כי מי אנחנו שבכלל נוכיח מישהו? ומייד אחרי זה באמת, בהמשך הפסוק, כתוב: "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, לא

עכשיו... אם אתה כבר מוכיח מישהו, אל תוכיח אותו מתוך שנאה או מתוך כעס או מתוך קפידה. מתוך אהבה. -מתוך אהבה, ואם אתה לא יכול להוכיח מתוך אהבה, עדיף ש... אה וואה, שקט! -שתוק, לשתוק, בדיוק. -סבתא שלי הייתה אומרת: "שקט, ת'ינת'ינה". בדיוק. לא לדבר. עדיף שלא. אני באופן כללי אומרת אין מה לנסות להוכיח אף אחד. אוקיי, אז אחרי שערבבנו, עושים את העוגיות? כן, לוקחים תבנית עם נייר אפייה, לא לשמן. אנחנו לוקחים, עדן, גודל של פינג פונג כזה, עם הכריות של היד, מגלגלים את זה יפה. את יכולה טיפה לשמן את היד, יהיה לך יותר נעים. הרטבתי אותה. אני חושבת שעדיף אולי טיפה לשמן את היד. מה ההבדל? -לא משנה. כן, יופי, מצוין,

כן. ואז אנחנו מכדררים. -בואי, אני במטבח, כן? אני לא פעם ראשונה פה, נשמה. -כן, רואים, רואים, רואים עלייך. רואים עלייך. אז אנחנו נכדרר את זה, אנחנו נשים את זה במרווח, כי זה תופח. הם נפתחים למעשה. את רואה, זה בלי אבקת אפייה, בלי כלום. ואנחנו רק מגלגלים בצורה כזו, ומניחים. כולם אוהבים את העוגיות האלה. זה גם עוגיות בריאות, אני חושבת, לא? -נכון. -זה בלי מרגרינה. יש כאלה שעושות עם מרגרינה, אני לא, אני משתמשת בשמן. אני לא כמו עדן, שמן זית. שמן רגיל. אני כבר הספקתי להכיר אותך... -את יודעת, צוחקים עליי. אנשים באים אליי לתוכנית ואומרים לי: "תגידי, כשאת הולכת לסופר "אז את רק במחלקה של הברוקולי?" לא, די!

-כי תמיד כשראיתי אותך בתוכניות, אמרתי: "וואו, עדן, רגע, "לא מרגרינה, לא שמן, אז אני אביא רק את המתכונים האלה". נכון. אין אצלי מרגרינה, אין אצלי כל ה... שמנת צמחית... -אז היום אנחנו עושים ממש ממש בדרך של עדן. -אולי נביא עוד זה? לא, לא, זהו, גמרנו. מה ש... מה שיוצא, אני מרוצה. בבקשה. -בדיוק, ומה שנשאר, אני מאושר. אה, יפה! זה בגן. מדהים. -את יכולה על חלק לשים שקד, חצי. איזה חצי? -וחלק אנחנו נשאיר. אה, על חצי מהעוגיות. -כן, אני פוחדת. לילדים בדרך כלל אני לא עושה שקדים. יפה מאוד. יאללה, שלום. 180 מעלות, לתנור, רבע שעה וזה כבר מוכן. בעזרת השם. הגענו לרגע המרגש, הצלחות ולאסוף ככה לידי דבר אחד את כל

היופי הזה. -נכון. אז מה, איך מתחילים? מה להביא לך? -זהו, אני כש... דיברתי עם הכלה שלי ואמרתי לה שאני הולכת להגיש את התוכנית עם מפרום וזה, היא אמרה לי: "עם הסלט?" אמרתי לה לא. היא אומרת לי: "מה זאת אומרת? איך אפשר בלי הסלט?" וזו כלה תימנייה. מה זאת אומרת? זה חייב להיות, עם הצנון וזה. -אוקיי. אז אתמול בלילה הכנתי, והנה עכשיו מוכן. -גדול. יש פה מלפפונים, צנון ופלפל אדום. -וגמבות, כן. ואנחנו שמים לזה לימון. קצת שמן, אפשר... לא צריך לפתוח, בעדינות. ממש טיפה. פלפל שחור. קמצוץ. מלח. נשים מלח. גם קמצוץ של מלח. וזהו, ואנחנו, כמו שאנחנו עושים בבית. מקפיצים אותו. וזהו, ואז זה נורא מיוחד ליד ה... קוסקוס

עם המפרום. -מדהים. אני מביאה את הצלחות. -כן, בבקשה. אוקיי, מה את צריכה? איזו מהן לקוסקוס ולזה, תסתכלי. בואי נראה. -זה וזה, זה טוב לך? זה לקוסקוס. הופה'לה. עכשיו אנחנו לוקחים מהקוסקוס שהכנו. עדן, אני לא אחראית אם הילדים שלי פה מפתיעים אותך. יאללה. -הם רואים קוסקוס... שיבואו, מוזמנים. -תקשיבי, הבן שלי אמר: "גם מאילת אני אבוא לקוסקוס של אימא שלי". -צודק. אז... -נראה מדהים. -כן. ברוך השם. אני, יש לי בעיה, אני אוהבת לתת בשפע. -למה בעיה? כי יש כאלה שאומרים: "מה? אני... יואו..." אני ממלאה את הצלחת, ואז הילדים, כל אחד שמגיע מצלם, שולח לבן הזה, וזה אומר לו: "וואו, תשלח לי..." -"תשלח לי, אני בא". ותשלח

לי ותשלח לי. ואנחנו שמים ליד זה את המפרום המוכן. וואו. נראה מדהים. נראים מדהים, והריח, הריח, אתם לא מריחים פה, וואה וואה, איזה ריח. -אנחנו לוקחים את המפרום, מניחים ליד זה. עם קצת רוטב. ליד זה אנחנו נניח את הירקות. מצוין. אנחנו נעשה יפה צלחת, שזה יגרה. כרוב. בבקשה. דלורית. תפוח אדמה. כמובן, גם חומוס, קישואים. יש גם חתיכות בשר. נראה מדהים. -נראה מדהים, עדן? ממש. -אהבת? -מאוד. מי שאוהב עוף, אנחנו נוסיף לו גם שוק של עוף. וואה עליה. -וזו נראית צלחת עשירה... מהחלומות. -כן, הנה. הנה החומוס, ו... -מעולה. -בבקשה, אז ה... אוקיי. -זו המנה המושלמת. ממש. -עם הירק. ואת עוגיות הטחינה שהכנו. וואו, זה בזכות

עדן, שעזרה לי לגלגל אותן. אין, אין, אין, אין. -כן, אנחנו נבזוק על זה קצת אבקת סוכר, אולי יותר. נשים עוד קצת. חלק עשינו עם שקדים, חלק בלי שקדים, לילדים. מדהים. -זהו. אוקיי, תקווה, זה נראה מדהים, זה נראה מהמם, אני רוצה לאכול את הכול. אבל מה גיליתי? שכשאני אוכלת ומדברת זה לא נראה טוב, אז אנחנו ניפרד יפה מהצופות כי אני רוצה פה לטעום את כל המעדנות האלה והמעדנים האלה שבישלת לי. -וואו, שווה. תודה רבה שבאת לבשל איתי, ואני ממש אשמח שתבואי שוב לבשל איתי. תודה רבה. גם אני מאוד נהניתי איתך, עדן, ממש היה לי כיף. -תודה, נשמה, תודה. יש לך יד טיל, וכמובן, יש לכם את כל המתכונים, ואנחנו ניפגש שוב בשבוע הבא עם

פרשה חדשה ותבשילים חדשים, וכיף חיים וניפגש. בעזרת השם, תודה רבה. שלום לכולם. כן, אני רוצה לאכול בבקשה.