הרב זמיר כהן - כיף להיות יהודי

שלום וערב טוב לכולם. הנושא שלנו הערב, אחד הנושאים שמעסיקים גם יהודים וגם לא יהודים, כל ההנהגה שנראית תמוה ומוזרה שהיא ייחודית לעם ישראל. השתתפתי שפעם בתפילת שחרית באחד המלונות בדרום עבר פועל ניקיון במסדרון. אנשים ישבו במסדרון, הניחו תפילין כדי להיכנס אחר כך לבית הכנסת שם במלון. עבר שם עובד ניקיון לא יהודי. אז הוא מתכופף אליי ושואל ככה בכל שקט ובדאגה, מה קרה היום שכולם מודדים לחץ דם? הוא לא הבין מה קרה שם. הוא רואה מודדים באמת מי שעומד מן הצד ורואה יהודים מניחים תפילין, מתעטפים בטלית, דברים מוזרים. כיסוי ראש לאישה. אישה יהודיה נשואה על פי הלכה הולכת בכיסוי ראש. מה ההבדל? אם לא בסדר לראות שיער,

למה לרווקה כן מותר? הרי בלבוש רגיל אין הבדל בין נשואה לרווקה שומרות על צניעות מתחתנת מכסה את הראש כך על פי היהדות מה ההיגיון מה מה העניין שמסתתר מאחורי בסוכות יהודים לוקחים כמה צמחים לולב אתרוג וכדומה מתחילים לנענע מסתובבים לכל הכיוונים אנשים מבוגרים רציניים נראה מוזר מה הם עושים בכל העניין הזה וכן הלאה הרבה מצוות שיש לנו בתורה למי שעומד מן הצד ולא מנסה ללמוד את מה שמסתתר מאחורי הוא באמת עומד טמע ומתפלא מה פשר הדברים האלה. ולאמיתו של דבר, אחד היסודות הגדולים ביהדות הוא שאמנם המצוות נועדו בעיקר לחיי נצח, לנשמת האדם לאחר שהיא עוזבת את הגוף החומרי והיא עוברת לעולם הרוחני. אבל אין מצווה שאין בה

תועלת לאדם גם בהיותו כאן בעולם הזה. זה כלל בסיסי. אמנם התורה לא מפרטת את הטעמים של המצוות, כמעט בשום מצווה התורה, בקוש מצוות מאוד בודדות. וחז"ל שואלים מדוע באמת אין ביאור למצוות בתורה שבכתב? יש בתורה שבעל פה, יש בזוהר. הזוהר רבוי בסיבות שמלמדות את הנסתר, מה שמסתתר מאחורי כל מצווה. אבל למה באמת בתורה שבכתב לא כתוב על כל מצווה? למה? כתוב למשל הולכתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות מרים וענף עץ ערבות וערבי נחל אבל למה חז"ל משיבים על כך שיש מצוות שהתורה פירטה את הטעם וזה גרם לאנשים מסוימים לחשוב שהם הבינו את כל הסיבות שמסתתרות מאחורי ואז הם אמרו לעצמם במקרה שלי זה לא תופס ונכשלו ובפועל הם לא

יודעים את כל הרבדים הפנימיים. לכן התורה לא פירטה. זה כמו שאמא יודעת שאם היא תגיד לילד, אל תעשה כך בגלל כך וכך, הרי הוא לא מבין את העומק של הדברים ועד כמה יש לזה השלכות, אז הוא יכול למצוא איזה תירוץ שבמקרה הזה זה לא עובד ובפועל זה לא בסדר, הוא יפסיד. כך גם במצוות התורה לא פתה בתורה שבכתב. יש לנו כמו שציינתי בתלמוד, בספר הזוהר, במדרשי חז"ל, בעוד מקומות. היום המחקרים המדעיים גם מוסיפים המון מידע על מצוות שונות כמו בשר וחלב שהתברר שזה מזיק לבריאות הברית מילה שחוסכת הרבה מחלות ומעניקה בריאות וכן הלאה אבל התורה עצמה לא מפרטת מכיוון שגם כאשר אחר כך יבואו וילמדו את הסיבות שנאמרו בברוים היותר פנימיים

כמו בזוהר וכדומה אבל כל אדם יבין שכנראה שיש עוד אם זה כתוב בתורה שבכתב כל אחד מבין שזה רק מה שיש והוא לא נכנס לעומקים יותר. אם זה כתוב במדרש, בזוהר, בדברי חז"ל, אז כל אחד מבין זו הסיבה, יש עוד סיבה ועוד סיבה. כמו שבאמת רואים עם הזמן הולכים ומגלים יותר ויותר כמה רבדים של עומק יש בכל מצווה ומצווה. אנחנו נשתדל במסגרת הזמן שיש לנו לעבור על כמה שיותר מצוות ולראות בקצרה את ההיגיון שמסתתר מאחוריהם. כאשר בעצם הכותרת שבכולם זה הפסוק שנאמר בתורה שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כלומר יש לי את כל האזרחים אני בראתי את כל בני האדם כולם אזרחי המדינה שלי אומרים בברכה ברוך

אתה השם אלוקינו מלך העולם הוא המלך של כל כדור הארץ מי הם אזרחי המדינה אלה כל הגויים אבל יש לו את הממלכת כורנים וגוי קדוש מעין משפחת המלוכה זרעו של אברהם, יצחק ויעקב, אותם אנשים שמסרו נפש עבור האלוקים. אברהם עמד בעשרה ניסיונות, בניו אחריו, יצחק מוכן להישחט על גבי המזבח. כל אלה שנולדו לאחר מכן מ-12 השבטים של יעקב, אלה נבחרו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש או גוי שמצטרף על ידי גיור כהלכה, כלומר ברית מילה, טבילה וקבלת מצוות. אז הוא עובר שינוי מהותי, רוחני, פנימי. מתחבר לאומה היהודית וגם הוא נכנס לממלכת כהנים וגוי קדוש. הוכפי שלמשך כל ההיסטוריה האנושית היו אינספור אנשים גם בזמנים שסיכנו את חייהם כדי

להצטרף ליהדות. האמת הכובשת הזו לא אפשרה להם להישאר היכן שהם ובאמת הצטרפו מתוך הכרה וזהות פנימית לעם ישראל עם כל קבלת המצוות. כי הבינו אני כעת מצטרף למשפחת המלוכה ללגיון המלך. זו הסיבה דרך אגב שביהדות לא מזדרזרזים לקבל גרים ויש אנשים שעומדים מן הצד ומאוד טמאים כל דת בעולם בנצרות באיסלאם לא חשוב מי כשבאים אחרים ומבקשים להצטרף מיד מקבלים אותם בזרועות פתוחות שרק יבואו ובעם ישראל גם כשבא אדם ורוצה להתגייר לא מקבלים אותו בקלות מאוד מקשים עליו בוחנים אותו בודקים אותו מושכים אותו זמן מדוע זה כך כי להיכנס למועדון יוקרתי יש תנאי קבלה וצריך לבדוק האם האדם הזה באמת עומד בתנאים האלה אם כן אז מקבלים אותו

ואז אדרבה לאחר שגר מתגייר כהלכה יש מצווה מיוחדת ואהבתם את הגר מלבד מצוות ואהבתה לרעך כמוך יש מצווה מיוחדת לאהוב את הגר כי זה אדם שזנח הכל מאחוריו בא קיבל עליו עול תורה ומצוות הצטרף למשפחת המלוכה שזה גם כן מה שמסתתר מאחורי המילים בנים אתם להשם אלוקיכם בני בכורי ישראל. בהרבה מקומות בתנ"ך הקדוש ברוך הוא מכריז על עם ישראל ועל כך אנחנו גם מודים ומברכים. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. כל יהודי שעולה לתורה מברך את הברכה זה בעצם ברכות התורה מודים שבחר בנו מכל העמים. אין הכוונה כמובן שהעם הנבחר הוא גזען ומנסה למחוק את כל האומות האחרות כמו שהיו הגרמנים למשל.

תענו שהם גזעל וצריך למחוק את כל האחרים. ביהדות חלילה לחשוב כך אדרבה כתוב במשנה בפרקי אבות חביב אדם שנברא בצלם כל אדם נברא בצלם אלוקים וגם אם הוא גוי הוא ודאי אדם חשוך ויקר ונכבד בבית המקדש הייתה עבודה מיוחדת בחג הסוכות להוריד שפע לכל האנושות לכל העולם זאת אומרת לעם ישראל חשוב שיהיה טוב לכל אדם בעולם אבל מכאן ועד לחיות איתו להתחתן איתו או אפילו לאכול ממה שהוא בישל אסור ליהודי לאכול ממה שהגוי בישל של כי עם ישראל צריך לדעת שיש לו את היעוד לשמש אור לגויים. מאז שקיבלנו את התורה במעמד הר סיני, קיבלנו הדרכה איך לשמש אור לגויים. אין הכוונה לומר שאנחנו אמורים לדרוש מכל הגויים לשמור את התרייג מצוות.

להם יש רק שבע מצוות. שבע מצוות בסיסיות שהאלוקים ציווה אותם כדי לחיות כמו בני אדם. שלא לעבוד עבודה זרה. שלא להיכשל בגילוי עריות, שפיכות דמים, גזל, עבר מן החי, כלומר אכזריות, אסור לגוי להתאחזר לבעלי חיים, ברכת השם אסור לו לדבר דיבורי קללה כלפי האלוקים. ברכת השם זה בלשון הפוכה. גם כשקורה לו דבר לא טוב, אסור לו לדבר בצורה לא יפה כלפי האלוקים. צריך לדעת שאלוקים יודע מה שהוא עושה. ודינים. זו המצווה השביעית. להעמיד מערכת משפטית של חוקים על פי החוקים שהם ימציאו, לא כמונו שצריכים ללכת על פי דין תורה, אלא בעצם שבעת החוקים הבסיסיים שהגויים מצווים להתנהל על פיהם. ועם ישראל אמור לשמש דוגמה להנהגה של

אצילות גבוהה ומרוממת מעבר לתרבות האנושית הכללית. וזה מה שמסתתר בעצם מאחורי התרייג מצוות. זה כבר נותן לנו קצת כיוון של הבנה. מה פשר ההנהגה הזו בעם ישראל שודי קם בבוקר? עוד לפני שהוא הולך לעיסוקיו. לאחר שהוא נוטל ידיים, שותה את קפה או טה שלו, עדיין לא אוכל ארוחת בוקר. לפני הארוחה הוא צריך קודם להתפלל. ואם הוא זוכה ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, מעלתו גבוהה עוד יותר. ושם בבית הכנסת מה הוא עושה קודם כל? או אם הוא מתפלל בבית, זה לא משנה. לעניין זה מתעטף בטלית, מניח תפילין. מה הוא עושה שם? בעצם רואים אותו לוקח כמין אה מתעתף בכמין גלימה כזו של טלית לבנה. יש כאלה עם פסים שחורים, יש כאלה שלא וציציות חוטים

משתלשלים מהגלימה הזו. הוא מתעטף זה כמו סדין אבל הוא הופך את זה לכמין גלימה. מניח לעצמו כתר על הראש של תפילין קושר על הזרוע על השריר ומטה כנגד הלב ועם כל הקריחות. כלומר כבר מרגישים שיש כאן אי אלו מדי שרד. לפני שהוא הולך לעבודה הוא לא יהיה כל היום עם הבגדי מלכות האלה אבל יש לו את הבוקר תזכור שאתה בן מלך. קם בבוקר מתעטף בטלית מניח תפילין. זה ברובת של הפשט. ברודים היותר עמוקים בתורת הקבלה מוסבר שנשמת האדם מתחברת לאור האלוקי באמצעות אותם כלים שנקראים בשם תפילין. מה זה בעצם תפילין? כמין כלי כזה שעשוי מאור, צבוע ושחור, בתפילין של ראש יש ארבע תאים. מצד אחד חקוקה האות ש עם שלושה ראשים, מהצד השני עם

ארבעה ראשים, שגם בזה יש סודות גדולים שלא ניכנס כעת זה העולם הזה וזה העולם הבא ששם הכל בעצם הפוך מכאן. מה שכאן נראה קיים בעולם הרוחני זה להפך. אבל יש את שני השינים האלה. הקשירה של התפילין מאחור יש לה את הצורה של האות ד' ובתפילין של יד יש לו את האות י. כבר הצירוף של שלושת האותיות האלה ש ד וי מקבלים את שם השם אחד משמות האלוקים שם של שמירה שנמצא גם על המזוזה כלומר היהודי מניח על עצמו את שלושת האותיות האלה הוא כבר מתחבר אם הוא נשוי דרכו יש שפע של שמירה גם על אשתו וילדה כשהוא מניח את התפילין האלה התפילין משמשים כמין אנטנה שמחברים אותו לאור האלוקי ומזרימים אל תוכו דבר שהוכח היום גם באמצעות מחקרים יש

מחקרי הילות כשיהודים מניח תפילין כהלכה, דווקא תפילין כשרות ודווקא במקום הנכון. כן? אם התפילין לא במקום הנכון הוא רואים שצבע העילה לא משתנה. אבל אם הוא מניח תפילין כשרות במקום הנכון, צבע העילה משתנה לרמה הרבה יותר גבוהה. גם נשים שעולות מהמקווה לאחר טבילה בזמן ההלכתי הראוי, לאחר כלומר לאחר בדיקות של שבעה ימים וכולי, גם שם רואים שצבע ההילה משתנה להילה רוחנית וגבוהה הרבה יותר. מה שמוכיח גם מהצד המדעי. שהמימד הרוחני שבאדם עובר איזשהו שינוי באותה שעה. למרית העין זה באמת נראה כמו לאותו אדם שהזכרתי קודם שמבין שאנשים כאן מודדים לחץ דם. אבל אמיתו של דבר הרי זה דומה נתאר לעצמנו נביא שוכן יערות איזה

אינדיאני או מישהו והוא יסתכל ויראה איזושהיא צלחת לויין ענקית בראש בניין או אנטנה כזו. נשאל אותו מה דעתך על כך? הוא יענה. לדעתי זה בזבוז. מהצלחת הזו אפשר להכין הרבה צלחות קטנות ולשתות מרק. לא חבל. שמה מניחים את זה שם. צלחת כזו ענקית. נשאל אותו מה זה המוט הזה של האנטנה? וימר סתם ברזל. אפשר לייצר מזה כל מיני דברים כי הוא לא מבין. מי שמבין יודע שעל ידי הצלחת הזו ועל ידי האנטנה הזו אנחנו בעצם מתחברים לכל הגלים שקיימים באוויר ויכולים להזרים את הכל אל תוך המכשיר שנמצא שם בסלון הבית. בלי האנטנות והצלחות לויין וכולי המכשיר הזה נראה סתם גם אם ינסו להפעיל אותו הכל יהיה מטושטש לא רואים שום דבר אבל כאשר

יש את האנטנה שקולטת אפשר את כל העולם להכניס אל תוך אותו מכשיר כך כאשר יהודי מניח תפילין על הראש כנגד המוח שזה מקום המחשבות של האדם על הזרוע שזה מקום הכוח אבל מטה אותו כנגד הלב כמו קרינה כזו כמין הערה כזו שהוא מושך מאור האינסוף ומזרים אל תוך עצמו. לכן התפילין צריכות להיות צבעות דווקא בשחור. השחור גם בעולם החומרי הוא צבע שמושך אור, מושך חום. נכון? למשל בדודי שמש הקולטים צבועים בשחור. השחור הוא צבע שקולט. וכך גם במימד הרוחני הצבע השחור הוא הצבע שקולט. כמובן עם המבנה המיוחד של התפילין והכתיבה שיש בהם. דברים נפלאים מאוד שנמצאים שם בתפילין. אז יש לנו כאן את הרובד של הפשט שאדם בסך הכל קם בבוקר תזכור

שאתה בן מלך לובש בגדי מלכות אחר כך יוצא לעיסוקיו מההיבת היותר עמוק הוא מתחבר באותה שעה להערה רוחנית גבוהה דבר שמשפיע גם על מחשבותיו במשך היום וגם על רגשותיו במשך היום לאדם כזה יותר קל להתגבר על כעסים לדעת איך להתמודד עם מצבים שונים אפילו בעבודה הוא יעשה פחות טעויות מבחינה שכלית כי בבוקר הוא קיבל את ההערה הזו לפני שהוא יצא לעבודתו. אמנם חשוב לציין שאדם שעד היום לא הניח תפילין ומבקש להתחיל להניח תפילין ייתכן שהוא מאוד יבהל ברגע הראשון ואומר תשמע לכת בית כנסת שעה זה זה ארוך זה קשה גם אם הוא יתחיל בחמש דקות הנחת תפילין כל בוקר יקבל על עצמו לפני ארוחת בוקר אני מניח תפילין יקרא קריאת שמע ויסיר את

התפילין כבר הוא ירוויח המון מעלות ודברים לאט לאט ישתדל להתקדם יותר כל אחד לפי כוחותיו אבל זו דוגמה פשוטה עד כמה דבר דבר שנראה כלפי חוץ כמוזר, כשלומדים אותו מבינים שיש תוכן שיצוק בו. היום גם במחקרים של הרפואה הסינית מתברר שמקום הנחת התפילין של ראש ושל יד אלה בדיוק המקומות של נקודות הדיכור, של כניסת האנרגיות, של השפע שמרומם את הרוחניות של של האדם ומטהר את מחשבותיו. כך על פי הרפואה הסינית. אלה הם נקודות הדיקור בדיוק במיקומים האלה. לנו ברור שהדברים הרבה יותר עמוקים אבל גם במחקרים השונים שבעולם נעשים היום רואים יותר ויותר את המימד שמסתתר מאחורינו. הטלית הזו שמתלשים פה כגלימה. מדוע דווקא שמונת

החוטים האלה? אם נפרק לגורמים יותר בעומק נגלה שיש בזה עוד רבדים יותר ויותר עמוקים. בתורת הקבלה ידוע שהמספר שש מבטא את החומר כי החומר מוגבל בשישה צדדים קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, מעלה ומטה. כך כל דבר, גם כדור הארץ יש לו את ארבע רוחות העולם. מעלה ומטה. חומר הוא מוגבל. השבע זה הוא המימד השביעי שבתוך החומר, כמו הנשמה שבתוך הגוף. זה נקרא הרוחניות שבתוך הטבע. שש זה טבע. שבע הרוחניות שבתוך הטבע. והשמונה הוא מעל הטבע. השמונה מסמל את הרוחניות הטהורה. במגן דוד למשל יש לנו את המשולש הישר והמשולש ההפוך שמסמלים את הכוח הזכרי והנקבי שבבריאה. שני כוחות מנוגדים. לכן זה ישר וזה הפוך. האיחוד שביניהם יוצר שלמות

אחת. כך גם אומר הזוהר שהזכר שואף לנקבה והנקבה לזכר. כי לכל אחד חסר מה שיש לשני. כל אחד אמור למלא את השני. וכאשר הם מתאחדים יוצרים אדם שלם. במגן דוד לאחר הייחוד של שני המשולשים אנחנו ממילא מקבלים שישה קצוות, שישה משולשים קטנים מסביב עם חללים כאלה וחלל שביעי מרכזי שכולם אחוזים בו. זה בעצם המימד של השבע, של הרוחניות שבתוך הטבע. השמונה הוא מעל הטבע. בציצית יש ארבע כנפות. אדם שלובש בגד שאין לו ארבע כנפות. למשל צד אחד תפרו אותו בעיגול. לא מניחים בו ציציות. לא קושרים ציציות כי זה לא יעבוד רק אם יש לו את ארבע כנפות האלה כמו שכתוב בתורה גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה אז כשהוא מתעטף

בטלית הזו יש לו הגנה מעל הטבע כך מבואר בתלמוד כי החוטים האלה יש שם שמונה חוטים שהם קרוחים הקריחות עצמם הם נעשות לפי מספרים לא סתם קורחים כל מספר שבא ועוצרים אלא יש שם את שם השם לפי אותיות שם השם זה אלה הקריחות שיש בציצית עם שמונת החוטים. כשהוא לובש את הציצית הן ציצית של של בית הכנסת הגדולה או של תחילת שחרית אם הוא מתפלל בבית והן הציצית שמתחת הבגדים. יש לו מארבעת צדדיו את השמונה חוטים האלה שהם מעניקים לו הגנה על טבעית. דבר שיש הרבה עדויות וסיפורים של אנשים שחוו חוויות וניצלו ממצבים מסוכנים כשלא היה להם שום הסבר מלבד העניין הזה של הציצית על פי הסיטואציות שהיו שם אני לא אכנס כעת לסיפורים בגלל

קוצר הזמן בהרצאה אחרת שצולמה הזכרתי כמה עדויות ששמעתי מבעלי המעשה על כל פנים הציצית והתפילין יחד כאשר האדם מתחבר עליהם הוא מקבל את השפע גם לעצמו ואם הוא נשוי גם לרעייתו וילדיו. באישה יש לבוש מסוג אחר. יש את הלבוש הצנוע שהאישה נדרשת להתלבש בו של הכל כבודה בת מלך פנימה כמו שכתוב וכאשר היא נשואה היא גם מכסה את ראשה. דבר שכמובן דורש הסבר מה פשר העניין הזה. יש בנות ששואלות בכלל. אני חושבת שהלבוש הצנוע קצת מלחיץ, אולי אפילו חונק והיא מרגישה שהם לבוש לא צנוע יותר משוחררת יותר. ולאמיתו של דבר, כאשר נכנסים יותר לעומק במה שמסתתר מאחורי, מגלים גם כאן את היופי האמיתי של הכל כבודה בת מלך פנימה. המציאות

מוכיחה שבנות שלא היו רגילות בלבוש צנוע ועברו ללבוש צנוע לאחר זמן כאשר הן נזכרות שפעם היו הולכות בצורה שונה היא מתפלת על עצמה איך איךתי פעם לחסוף מגופי חלקים כאלה כי לפני כן לא היה לה עדיין את הרגישות להרגיש את הדבר אבל לאחר שהיא כבר נכנסת באמת לאווירה נכונה של לבוש צנוע היא מרגישה באמת זה זה לא התאים לי. לא יודעת איך פעם הרגשתי בנוח עם לבוש כזה. ניתן להוכיח את הדבר גם מהמציאות הקיימת היום בעולם. כאשר רואים מלכה מכובדת. לא מדבר על מלכות שלא יודעות להעריך את עצמן ומזלזלות בעצמן. מלכה מכובדת. היא אף פעם לא תיתן ולא תרשה לעצמה שחלקים מגופה יראו כלפי חוץ. היא לא תלבש את הבגדים האופנתיים שמקובלים

בעולם. מכיוון שהיא מרגישה שגוף זה עניין אישי ויהלומים שומרים בכספת, לא נותנים להם להתגולל בחוצות. ואם אני מרגישה שאני בגדר יהלום, שאני באמת יקרה, אני לא אתן לכל אדם שמסתובב ברחוב שישזוף את עיניו בגופי. מלבד זו צריך לזכור שבאמת ראייה היא שימוש שיתבונן בעומק. מה זה ראייה? לראות זה להשתמש. יש שימוש ביד ויש שימוש בעיניים. למשל אנשים משלמים כרטיס, נכון? רוכשים כרטיס כדי להשתתף בהופעה. מה הם עושים? הם אוכלים בכסף הזה? הם לוקחים משהו הביתה, יושבים ורואים, צופים בסרט. כי לראות זה שימוש. ובת ששומרת על כבודה לא מוכנה שאחרים ישתמשו בחלקים הפרטיים שלה, בעניינים האישיים שלה. ובאמת בהלכה גברים מצווים לשמור

על העיניים שחוץ מאשתו אסור לו להסתכל באישה אחרת. לראות אישה אחרת מותר על פי ההלכה. יש הבדל בין לראות לבין להסתכל. אישה שלבושה בלבוש צנוע מותר לראות אותה ואסור להסתכל בה. ראייה זו ראייה שטחית. כשגבר מדבר עם אישה, הוא לא נדרש על פי ההלכה להוריד את העיניים למטה. הוא יכול לדבר איתה עניינית, אבל אסור לו להסתכל בה, כלומר לחפור בעיון איך היא נראית, איך האיפור שלה, מצב העיניים שלה, איך האף שלה נראה. היא לא אשתך. אם היא אשתו, היא מותרת לו. בכל מצב זו אשתו. אבל אם היא לא אשתו, אסור לו להשתמש, אם אפשר לקרוא לזה כך, במישהיא אחרת ולנסות לההנות ממנה. המצווה הזו כמה שהיא נראית לכאורה מגבילה כמה היא שומרת על

האהבה ועל הקשר הנפלא שיש בין בני זוג גבר ירא שמיים שבאמת אומר כתוב בתורה ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אסרו לי לתת ללב לנסוע לכל מיני מחשבות וכיוונים בעבודה כל מיני מקומות עירורים של של ייסורים או של כפירה וכולי בענייני צניעות וגם לא על העיניים לא לתת לעיניים לשוט גבר כזה הוא יותר רגוע אם הוא מגרה את עצמו בסרטים, בעבודה, ברחובות, הוא כל הזמן מגורה, הוא יוכל לשמוח באשתו. הוא כל הזמן לא רגוע, לא טוב לו עם עצמו. כי כשיש לו גירוי הוא מחפש איך לפרוק את זה. אבל כשהוא שומר על קדושת העיניים וגם כאשר הוא מדבר עם מישהי, הוא לא נותן, כמובן זה דורש שליטה עצמית, אבל הוא לא נותן למחשבות שלו להתחיל

ולחפור. איך היא נראית? כי הוא יודע, יש לי את אשתי האחת והיחידה וכל האחרות לא מעניינות אותי בכלל. אדם כזה הרבה יותר רגוע, יש לו יותר שלום בית, הוא שמח באשתו, טוב לו, בליל שבת הוא יכול לשיר ליד השולחן בלב טהור ושלם. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. הוא באמת כך מרגיש כלפי אשתו שזו האחת והיחידה שהוא בחר בה והוא רוצה להיות איתה לאורך ימים ושנים. מצד שני, גם הבת מרוויחה מכך שאותו אדם לא מסתכל עליה. מכיוון שכמו שהזכרתי, ראייה זה שימוש. ואם ניכנס קצת יותר לעומק, ראייה זה אפילו מגע. דבר שנראה קצת תמוע. אבל אמיתו של דבר, חז"ל אומרים שראייה היא ממש מגע. פעם היה קשה להבין את דבריהם אבל היום ידוע למשל

שיש מושגים של קרינה. מכשיר שיוצר קרינה הוא נוגע, פוגע. הוא יכול אפילו לחדור ולשנות ובאויר לא רואים כלום אבל הקרינה נוגעת היא משפיעה למשל כתוב בתלמוד הלכה לא איזה תיאוריות באוויר הלכה למעשה אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בכמותיה כלומר כשיש לחבר שלי שדה חיטה שיבולים זקופים למלוא העין ורואים שם מאוד מרשים לראות דבר כזה אומרים חז"ל שאסור לאדם לעמוד ליד שדה חברו ולהסתכל בהתפעלות ולומר תראה איזה יופי איזה איזה תבואה יפה צמחה לו איזה רכב חדש הוא קנה תראה מה אסור לאדם לעמוד ולהתפעל להסתכל בהתפעלות ממה שיש לחברו למה אומרים חז"ל כי הראייה מוציאה כמין קרינה כזו שהיא עלולה לפגוע ולהזיק ברכוש של

הזולת עד כדי כך מה פירוש אני לא נוגע לא מדליק אפרור אני לא שורף לו את השדה אבל המבט הזה המבט המתפעל שעלול להוביל את האדם לקנאה, למין צביטה בלב. למה יש לו כל כך הרבה טוב? למה הוא קנה רכב כזה? זה דבר שעלול להזיק מה שידוע, מוגדר בשם עין הרע. אבל רואים כאן שחז"ל חששו לעין הרע מההיבת ההלכתי ממש. אגב, נציין שלכן יש גם המלצה לכל אדם לא להתבלט יותר מדי. אם הוא מפורסם כמיליארדר ונוסע ברכב מפואר, אין עם זה בעיה. כי כולם א יודעים זה אדם עשיר אז פחות מתפעלים גם מתפעלים אבל הנזק הוא לא גדול כמו אדם שהיה נוסע ברכב מיושן מאוד ולפתע זכה בפרס הראשון למשל באיזשהיא הגרלה וקנה רכב הכי מפואר שיש ז טעות הוא לא

יודע כמה עלול להזיק לעצמו על ידי המעבר החד הזה כי ברגע שהוא מושך תשומת לב ברגע שהוא מושך התפעלות המבטים של האנשים הם כמין קרינה שיכולים להזיק לו לכן לכן התאשרת תעבור בהדרגה או שתעבור למקום אחר שלא יכירו אותך באזור שתבוא לשם כבר בתור אדם עשיר אבל אל תיתן לאנשים שמכירים אותך להתפעל ברמות כאלה שיסתכלו בהתפעלות אם כי כתוב שככל שהאדם מדביק את עצמו בליבו באמונה בקדוש ברוך הוא כך הוא פחות פגיע כלומר ככל שאדם אומר לעצמו אני יודע שיש כוח אחד ששולט בעולם רק הקדוש ברוך הוא ואני לא מפחד לא מעין הרע ולא משום דבר הוא מקבל מערך של הגנה ששומר עליו מכל מיני פגיעות כאלה של ראייה והסתכלות, אבל נדרשת לזה ממש

אמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא. זה בעצם מה שמסתתר מאחורי המילים. מנדכפיד כפדה בעדה, מן דלא כפיד לא כפדה בעדה. מי שמקפיד, מפחד מהעין הרע הוא הופך את עצמו ליותר חשוף, ליותר פגיע. אבל אדם שלא עושה מזה עניין, כמובן הוא נזהר לא למשוך את העיניים, לא להתבלט, שזה כל אדם צריך להיזהר. אבל יותר מזה, מעבר להשתדלות הזו, הוא אומר, "אני סומך על אלוקים שאף כוח בעולם לא יכול להזיק לי. כמה שהוא דבק יותר בקדוש ברוך הוא." כתוב בפסוק, "ואתם מדבקים בהשם אלוקיכם, חיים כולכם היום." אבל מזה גם נבין במה שנוגע לענייננו. כשאישה הולכת בלבוש לא צנוע והיא גורמת למבטים של אחרים שהסתכלו עליה בהתפעלות, היא לא יודעת כמה נקרא לזה

אש היא מושכת כלפי עצמה מבחינת המבטים האלה שגורמים לה ל נזק וכמה שהיא יותר יפה כך יכולה יותר ויותר להזיק לעצמה אז צריך לדעת שהראייה זה גם גדר של מגע לא רק שימוש גם מגע ברובד היותר עמוק אבל אם היא הולכת בלבוש צנוע מצד אחד הלבוש הוא מכובד יודעת לשמור על כבודה על מעמדה, על גדולתה, מרגישה בנוח עם עצמה. היא לא צריכה לקחת לבושים שהיא מרגישה איתם מבוזה. יש בגדים צנועים, מכובדים ויפים שהיא יכולה ללכת איתם, להרגיש בנוח, אבל היא לא מושכת יותר מדי את המבטים של האחרים. בנוסף, היא מרוויחה שהיא לא עוברת חלילה באיסור שלפני עיוור לא תיתן מכשול. יש איסור בתורה לגרום לשני שיקשל. אז היא לא יכולה לומר, מה אכפת לי

שלא יסתכלו? אם היא גורמת להם שיקשלו בה, מכיוון שהיא הולכת בהופעה שמושכת את העין, זה עצמו יש בזה לפני עיור לא תיתן מכשול. אבל ככל שהיא שומרת על עצמה כראוי, גם עם הזמן היא לומדת לייקר את עצמה, היא יודעת מה המשמעות של כל כבודה בת מלך פנימה אני בת מלך. היא לא יכולה להסתכל בסרטים ולומר אם הם הולכות כך גם אני רוצה. אלה גויות שייכות לאזרחי המדינה, חביב אדם שנברא בצלם, אבל הם לא נדרשו ללכת בלבוש צנוע. לכן הם מתנהגות כמו שאזרחיות של המדינה אמורות להתנהג. אבל אני בת מלך, אני שייכת למשפחת המלוכה, מזרעו של אברהם, יצחק ויעקב ולא ראוי שאני אזלזל בכבודי ובמעמדי ואני אתלבש כמותם או שאתנהג כמותם או שארצה

לחכות אותם. הם שיעשו מה שהם מבינות. אבל אני שומרת על כבודים. כשהיא מתחתנת לפתע נוסף דבר שהוא לא מובן כיסוי ראש וזה כל כך רציני עד כדי כך שכתוב בתורה שאישה שהתייחדה עם גבר זר בבית מסוים ובעלה ביקש ממנה שהיא לא תסגר איתו ובכל זאת נסגרה אחרי אזהרות אז כתוב שהיו שניהם הבעל והאישה הולכים לחצר של בית המקדש הכהן היה נותן לה לשתות משהו אף אחד לא יודע מה קרה שם אם היא נכשלה לחט או לא, אבל היה נותן לה לשתות. יש תיאור בתורה מה נותן לה לשתות. מי מעיין שהיו מוכים בזה איזה קלף שהיה כתוב בו את פרשת סותטה. והתורה אומרת שאם היא באמת נכשלה בעבירה, יש תהליך מוגדר שהייתה מתנפחת להבטן ועד שבסוף הייתה הייתה הולכת

לעולמה. ואם היא לא נכשלה בחטא וסתם ביישו אותה שם, כי לפני שהיו נותנים לה לשתות, כתוב שם הוא פרע הכהן את ראש האישה. היה מוריד לה את הכיסוי ראש. למה? כי היא התנהגה בצורה שלא לא מתאימה לאישה שצריכה לשמור על צניעות. אז זה דרך של מין עלבון כזה שהמוריד לה את הכיסוי ראש. הוא פרה. פריאה בלשון התורה זה דבר שהוא לא מכוסה. זה בלשון התורה נקרא פריאה. אז כשהיה פורע, כלומר מגלה את הכיסוי ראש ואחר כך הייתה שותה. ואם היא הייתה כן בסדר, כלומר שהיא לא נכשלה בחטא, אף על פי שגם זה לא פשוט. בעצם זה שהתייחדה זה לא היה 100% אבל לא נכשלה ממש בפועל באיסור של עבירה אומרת התורה ונקטה ונזרעה זרה מובטח לה שאחר כך היא תלד

בן שכולם יראו עליו שהוא נולד בנס מה זה בנס אם היא הייתה הכרה אז היא תלד בן ש וזה נס עצם הלידה אם היו לה כבר ילדים היא תלד ילד שכולם יראו עליו שהוא בן אדם נדיר עם יופי מיוחד, עם חוכמה מיוחדת, ראו שהילד הזה נולד שלא כדרך הטבע. למה פיצוי על העלבון שהיה לה שם בחצר של בית המקדש? זאת אומרת כשהייתה הקדוש ברוך הוא מתחייב כשהיא תשתה, אם היא הייתה לא בסדר, או שהיא תמות במקום או אם היא הייתה בסדר, שנה הבאה יהיה לה בן שיהיה מאוד מיוחד, או גם אם היא הייתה הכרה, יהיה לה בן. אבל על כל פנים, מה רואים מכאן? רואים שהתורה מייחסת חשיבות כל כך גדולה לכיסוי ראש של האישה שאם היא נשואה מה שמסמל אותך וגורם לך להופיע

כנסואה הוא בעצם כיסוי הראש. מדוע זה כך? מה מה מה העניין הזה בכיסוי ראש? אם לא בסדר לגלות את השיער של הראש, למה לרווקה כן מותר לגלות את הראש? אם זה דומה לכתף או לגב, אז גם רווקה הייתה צריכה לשמור. התשובה היא בוודאי ששיער הראש ברווקה הוא לא דומה לכתף או לגב ולכן מותר לאישה רווקה ללכת ללא כיסוי ראש. אבל ברגע שהיא מתחתנת המסר שלה לבעלה בעלי היקר את היופי הזה של השיער שלי אני שומרת רק לך. הרי כשאישה נמצאת עם בעלה היא לא צריכה להיות עם כיסוי ראש. אם שניהם לבד בבית יכולה להסתובב גם בלי כיסוי ראש. יש סגולות, יש עניינים אחרים. אבל מצד ההלכה אם היא ובעלה לבד בבית היא לא צריכה ללכת עם כיסוי ראש. הכיסוי

ראש הוא רק ליד זרים אז היא בעצם מכסה את ראשה. יש בזה מסר לבעל. זה מקשר בינה לבינו. שלא כמו שיש היום שאני אפילו לא מבין איך איך מיזים לעשות דברים כאלה. הולכים לאירועים. אשתו של זה רוקדת עם ההוא ואשתו של ההוא רוקדת עם זה. ומה עובר להם בראש באותה שעה? או מתחתנים והכלה עוברת מיד ליד. איזה איזה מנהגים מוזרים שהביאו לכאן מאומות העולם. לעם ישראל לא היה דברים כאלה. ואם בדיוק זה שהיא רוקדת איתו יותר יפה מהחתן והיא מתחילה לחשוב עליו שחבל שהתחתנתי עם זה. זה דברים יכולים להגיע לפגיעות רגשיות כל כך גדולות שאי אפשר לתאר אותם. כמה זה יכול להרוס לבנה הזוג את החיים. אבל כאשר באמת אני שלך ואת שלי. היא יודעת

בעלי הוא רק שלי והבעל יודע אשתי רק שלי. הנאמנות הזו, הקשר הזה ועוד המסר יש בינינו סוד שאין לאף אחד. היופי של האישה זה איתי. זה אחרת לחלוטין. מלבד זאת, אישה שהולכת עם כיסוי ראש, חוץ מהמצווה שהיא מצווה מהתורה, לא אפילו לא תקנת חכמים, זו מצווה מהתורה. ומלבד הקשר שיש בינה לבינו, יש בזה גם עוד מעלה גדולה שהכיסוי ראש שומר עליה מכל מיני אנשים בעייתיים שמחפשים קורבנות, מה שנקרא. יש בכל מיני מקומות עבודה יש אנשים שהם לא מוסרים, לא נאמנים לנשותיהם או שהם גרושים או כל ש יש כל מיני מצבים לא פשוטים והוא פשוט מחפש מישהי כשהוא רואה בעבודה שיש נשים שונות זאת הולכת בלבוש לא צנועה זאת בלי כיסוי ראש יש אחת שהיא

צנועה ויש לה כיסוי ראש כשהוא ינסה להפיל מישהו בפח בדרך כלל הוא לא יפנה לאותה אחת שיש לה כיסוי ראש כי עצם הכיסוי ראש משדר אדוני אני אישה ששומרת על צניעות, שומרת על נאמנות. לא שחלילה מי שבלי כיסוי ראש היא לא שומרת על נאמנות, אבל כאן יש מסר עוצמתי לכל אדם בעייתי. אל תתקרב אליי כי אני אחת ששומרת. המקובלים מסבירים שהדברים עמוקים הרבה יותר. אישה שהולכת עם כיסוי ראש. חכמי הקבלה מציינים שמכיוון שהשיער שצומח מהגוף, זקנו של הגבר שצומח כלפי מטה, הוא מעטפת לצינורות השפע הרוחניים שיורדים לעולם. השיער של הראש שצומח כלפי מעלה, גם אצל האישה, גם אצל הגבר, זה שייך דווקא לגבורות ולדינים. הזקן של הגבר זה חסדים.

השיער של הראש, גם אצל אישה, גם אצל גבר, זה נקרא גבורות ודינים. לא ניכנס כעת להסבר של המה זה גבורה ומה זה חסד, אבל בגדול מה שנוגע לענייננו, כשאישה מכסה את הראש, למה דווקא אישה? כי האישה שייכת יותר לגבורה. שוב, זה שייך קצת לקבלה, לא ניכנס כעת. אישה שייכת יותר לספירת גבורה, לספירת מלכות. יש את את העניינים האלה. כשהיא מכסה את שיער הראש שלה היא גורמת מבחינה רוחנית לכסות כל מיני גזרות קשות שיכולות לבוא חלילה על בני משפחתה כמו שלגבר יש אחריות לבני המשפחה לאישה יש אחריות לבני המשפחה כיסוי הראש על פי תורת הקבלה מבחינה רוחנית גורם לכיסוי דינים שעלולים לרדת ולבוא לעולם בנוסף יש בזה גם השפעה גדולה על

החינוך של הילדים ילדים שרואים את אמא עם כיסוי ראש זה מכניס אותם לאווירה של יותר צניעות, עדינות, ביישנות, יש להם יותר נעימות, פחות חוצפה. כי יש מסר בכיסוי ראש. זה דבר שאפשר להסביר אותו גם מההבת הפסיכולוגי, אבל לא רק מההיבת הפסיכולוגי, שרואים את אמא שהיא צנועה ועם כיסוי ראש, שזה משפיע באופן פסיכולוגי על הילדים. יש לזה גם עניין סגולי רוחני. למשל, חז"ל מספרים שהיה כהן גדול בשם רבי ישמעאל בן קמחית, לאמו קראו קמחית. ויום אחד הוא דיבר עם הגמון, איזה גוי ולא ניכנס כעת שוב להלכות טומאה וטהרה, אבל איזה טיפה של רוק עפה עליו מהאותו הגמון והוא באותו יום לא יכל לעבוד בבית המקדש. מי היה הממלא מקום שלו? אחיו

היותר צעיר. אחיו התמנה להיות כהן גדול וזכתה אמו לראות באותו יום את שני בניה כהנים גדולים. שאלו אותה חכמי ישראל, לפי דעתך במה זכית לראות בחייך את שני בנייך בגדולה כזו ששניהם כהנים גדולים. אמרה להם, "אין לי ספק שזה בזכות זה שמימיי לא ראו קורות בתי את שערות ראשי." אז היה קורות בתקרה שעל זה היו מניחים את הריאפים. היא אומרת, "מימיי לא ראו קורות בתי שערות ראשי." כלומר, תמיד מאז החתונה הקפדתי שלא להיות בגילוי ראש בלי כיסוי אפילו כשהייתי לבד בבית. גם כשהיא הייתה רוצה להחליף את הכיסוי ראש שלה למשל, היא לא הורידה את הכיסוי ראש ולקחה כיסוי ראש אחר במקומו אלא כיסתה את עצמה בסדין ורק מתחת הסדין היא החליפה

את הכיסוי ראש שלא יהיה מצב שהיא תהיה בבית בגילוי ראש עד כדי כך היא החמירה על פי ההלכה מותר לה גם כשבעלה נמצא או שהיא לבד או שהיא בעלה יכולה ללכת בגילוי ראש אבל היא החמירה על עצמה והיא אומרת שאין לי ספק שבזכות זה זכיתי לראות את בניי בגדולה באמת חז"ל מאשרים את הדברים שאישה שהולכת בכיסוי ראש נותנת גם יותר סיעתא דשמיא לילדים שלה גם מההיבט החינוכי וגם מהצד הזה שהם עולים לגדולה בסופו של דבר מלבד המעלות האחרות שהזכרנו קודם של כיסוי הדינים של שמירה של קשר בין בני הזוג בכל המעלות האחרות שיש בעניין הזה מה עם כיסוי ראש לגבר גבר בין אם הוא נשוי בין אם הוא לא נשוי צריך ללכת עם כיסוי ראש מה העניין הזה של

הכיסוי ראש בגבר הגמרא אומרת כסר ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמיים. כלומר, הגבר בגלל שהוא יותר עז, יותר נקרא לזה קצת חצוף, יותר תקיף, הוא עלול בקלות לעשות שטויות. כאשר הוא מכסה את הראש באופן פסיכולוגי, וכל אדם שיש לו קצת רגש מרגיש בזה, שכאשר הוא מכסה את הראש כדי לזכור שיש בורא לעולם, הכיסוי ראש הזה נותן לו את המסר, יש מישהו מלמעלה. זה מכניס אותו ליותר חשבון, ליותר פיקוח על המעשים שלו. הוא מרגיש יותר אחריות. יש כאלה מתחזקים ועדיין מפחדים לקחת כיפה על הראש כי הוא אומר, "תשמע, עם כיפה על הראש זה כבר מאוד מחייב." הוא מבין, יש משהו בכיפה הזו, לא רק מצד איך כולם מסתכלים, גם כלפי עצמו הוא מרגיש שזה נותן

יראת שמיים. למשל, חז"ל מספרים שאחד האמוראים כשהיה עדיין תינוק, אלה שחוזים בכוכבים, האסטרולוגים, אמרו לאמו שעל פי התחזית, הם רואים שהילד הזה עתיד להיות גנב. זה לחיץ אותה תינוק וכבר צופים שהוא יהיה גנב הייתה מאוד מקפידה שיהיה לו כל הזמן כיסוי ראש כי ידע שכיסוי ראש נותן יראת שמיים והוא גדל ברוך השם הכל היה בסדר יום אחד כשהוא היה כבר נער ישב ליד עץ דקל של השכנים אז היו כאלה גלימות עם כיסוי על הראש אז הוא ישב כך ולמד משנן את הלימוד שלו ולא הרגיש שהכיסוי ראש נפל והוא נשאר גלוי ראש לפתע הוא הרגיש תאווה כזאת זו לגנוב טיפס על הדקל במהירות ונגס בשיניו מהתמרים שלמעלה. אחר כך הוא התפלא על עצמו, איך הגעתי

לרמה כזו? אז אמו אמרה לו, "תדע לך שבתכונות שקיבלת, אתה קיבלת ניסיון של גניבה. יש לך בעיה. כל אדם יש לו את הניסיון שלו. זה יש לו ניסיון של תאווה לנשים, זה ניסיון של כעס, זה תאווה לגברים, זה תאווה לגנבה. כל אחד יש לו את הניסיון שלו. והוא צריך להתמודד ולבנות את עצמו ולהגיע לשלמות הנכונה. אתה קיבלת ניסיון של גניבה. והכיסוי ראש יכול לעזור לך להיות עם יראת שמיים. תקפיד מאוד. אז היא גילתה לו את הסוד. למה היא אף פעם לא הבין? למה היא מקפידה עליו יותר מכל הילדים האחרים שהוא לא יהיה אפילו רגע בלי כיסוי ראש? כי זה הדבר שנותן לאדם את היראת שמיים. מלבד זאת, אומר החפץ חיים רעיון מאוד מעניין. האדמור מסלונים

גם אמר את אותו רעיון מכיוון אחר. אבל החפץ חיים שואל שאלה. כתוב שכשדוד המלך נפטר, לפני שנפטר, ציווה את שלמה בנו שעתיד לרשת אותו. בתוך דברי הצבאה הוא אומר לו, "אני מבקש שתזכור את אותו אדם שבזמן שברחתי מאבשלום והייתי במצב של סכנה, הוא נתן לי לאכול. תזכור אותו ואני מבקש שהוא יהיה מאוכלי שולחניך." כלומר כל חייו הוא יושב על שולחן המלך אוכל איתו ארוחת צהריים זה כבוד עצום זה שהוא בכל משפחתו באים לאכול עם המלך ארוחת צהריים מה הוא נתן לדוד כשדוד ברח מה מה הוא נתן לו לאכול חז"ל אומרים שנתן לו לאכול דיסה דוד היה רעם אותנו לאכול דיסה השאלה היא בשביל דיסה אדם שנותן לשני דיסה מגיע לו כבוד כזה גדול לכל החיים

מה התשובה? תלוי מתי. סתם דיסה זה לא רציני, אבל הוא נתן לי דיסה כאשר אני ברחתי מהמלכות, כאשר מרדו בי. כשבזמן המרד בא אדם ודואג למלך, בזמן המרד התחושה היא שזהו המלך איבד את המלוכה, מישהו אחר במקומו ואדם הזה עכשיו יהיה אפס מהיום. אולי גם ייתכן שהמלך הזה יהרג מחר. אם בזמן המרד אתה דואג לי ונותן לי לאכול, הדייסה הזו שווה מיליונים. כי זה היה בזמן המרד. אם כשאני מלך אתה נותן לי דיסה, תודה רבה. אבל כשמרדו בי זו התייחסות שונה לחלוטין. אמר החפץ חיים, כל זמן שלא בא משיח יש מאבק בין היצר הרע לבין היצר הטוב. יש אנשים שמתפטים אחר היצר הרע, יש אנשים שהולכים עם היצר הטוב. אם בתקופה הזו שהיא בבחינת מרד אף על

פי שאנשים לא רעים והולכים לעשות בכוונה נגד רצון השם היום זה הרבה חוסר ידע אבל אחרי הכל הרבה לא שומרים ובתקופה הזאת אדם הולך עם כיפה או בחורה הולכת עם לבוש צנוע נשואה כיסוי ראש עצם ההכרזה הזו ברחוב שאני נאמן למלך הוא אומר זה חשוב פי כמה וכמה יותר מכל הזמנים שכל ישראל שמרו תורה ומצוות כשכל ישראל שמרו תורה ומצוות בן אדם אדם הולך עם כיסוי ראש, אישה הולכת עם לבוש צנוע, בסדר? אז זה עוד אחד מתוך הרבה. אבל כאשר יש מצב שהלבוש הזה או הכיפה הזו מבטאים לאיפה אני שייך, האם אני שייך לאותם שהולכים עם המלך או לאותם שהולכים נגד רצון המלך. אז אפילו שיתכן שבסתר האדם הזה עושה את רצון השם בשלמות. אבל אם בחיצוניות

הוא מכריז כאילו הוא שייך למחלקה השנייה, זה כבר אחרת. מאין זה אמר האדמור מסלונים שנתאר לעצמנו שבזמן שפרץ מרד במלך קבוצה מהאזרחים לקחו בד כל אחד לקח פיסת בד רקם על זה אני נאמן למלך ותפר את זה על שרבול בגדו הוא הולך ברחוב כולם רואים אני נאמן למלך עולה לאוטובוס אני נאמן למלך עומד בתור בדואר אני נאמן למלך כשהיסתיים המרד את מי המלך יקרב אליו יותר מכולם את אותם שלא חששו בזמן המרד להכריס אני נאמן למלך. ככה הוא אומר כשיבוא משיח את מי הקדוש ברוך הוא יקרב אליו יותר מכולם את אותם שלא חששו בתקופה הזו שיש כאלה ויש כאלה לא רק לשמור בינו לבין עצמו אלא גם להכריז כלפי העולם כן לא מתבייש אני נאמן למלך לכן הוא

אומר שהיום הכיפה זה לא רק עניין של יראת שמיים כמו שהיה כל הדורות אלא יש בזה גם מעלה של קידוש השם זאת אומרת אדם שמשעמם לו בבית רוצה לקיים מצווה שישים כיפה על הראש ילך ברחוב עלוך ושוב עצם זה הוא כבר מכריז ומקיים מצוות קידוש השם שזו במצווה גדולה ונפלאה. ישנם עוד הרבה מצוות שכאשר בוחנים אותם בעומק מגלים שהם נועדו לא רק לעולם הרוחני אלא גם בעולם הזה. לפני כמה מאות שנים הייתה באירופה מגפה. זו הייתה מגפה נוראה שכשהיא פרצה אף אחד לא יכול לעמוד בפניה. היא נקראה המגפה השחורה. מיליונים מתו באותה מגפה. היו מקומות ש80% מהאוכלוסייה מתו. האסון הזה זה היה אסון שהשאיר צלקת נוראה למשך הרבה דורות. את מי השימו

במגפה הזו? מי גרם למגפה? את היהודים כרגיל. מי השם? היהודים. הם טענו שהיהודים הרעילו את בארות המים של הנוצרים ולכן מתו כל כך הרבה. מה הייתה ההוכחה שאלה היהודים? הם טענו שאצל הגויים בכל עיר עשרות אחוזים מתו היו מקומות 80% אצל היהודים בקושי מתו אנשים אחוזים בודדים זאת אומרת שזו הייתה איזה קנוניה ודית שהם בינם לבין עצמם נזרו שלא לא לשתות את מה שרעיל אבל הגויים מה הייתה האמת למה אצל היהודים באמת לא מתו כל כך הרבה כמו אצל הגויים התשובה היא בגלל ההיגיינה שיש בעם ישראל על פי ההלכה היהודית יהודי ניגש לאכול לחם הוא מיד לוקח ונוגס עומד בחנות לוקח פיטה פלאפל ומיד נוגס בה אין דבר כזה הוא ניגש למים נוטל

ידיו שלוש פעמים על כל יד נכון על פי ההלכה צריך לקחת דווקא כלי ולסובב את היד כדי שהמים יגיעו ממש עד הסוף 1 2 3 לאחר מכן שופך על היד השנייה 1 2 3 מכסה את כל היד מגביע את ידיו מברך אשר קדשנו ומצוותיו וציונו ל נטילת ידיים, מנגב יפה ואז יושב לאכול. זה לבד מונע כבר כל כך הרבה הידבקויות. מלבד זאת, יהודי יוצא מהשירותים, הוא מיד רץ לעיסוקים שלו, צריך לברך אשר יצר. נוטל ידיים, מברך אשר יצר. בזמנים של מגפות ומחלות, רק נגיעה בידית, באים לצאת מהדלת בשירותים ליגוע בידית, יכול להדביק את האדם הזה בכל מיני מחלות. כשיש מגפות שהם מסתובבות ופורצות ועוברות מאדם לאדם אבל כשהוא נוטל את ידיו זה אחרת יהודי קם בבוקר

קם בבוקר על פי ההלכה נוטל את ידיו לסירוגין כן לא כמו לפני האוכל שזה 1 2 3 על כל יד אלא לסרוגין 1 2 3 4 5 ש ואז מגביע את ידי מברך על נטילת ידיים כמו שיוצאים מבית קברות גם כשיוצאים מבית קברות נותנים לסירוגין למה כי כשאדם קם בבוקר זה תחיית המתים בלילה הוא היה כמו מת כשקם בבוקר אומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך זה כמו תחיית המתים החזרת בי נשמתי כשנות את ידיו זה נותן לו עליית מדרגה מקובלים מסבירים מה זה המצב הרוחני שהוא עולה על ידי הנטילת ידיים הזו שאגב נציין זה גם סגולה לאותם שסובלים מפחדים בלילות יש אנשים חולמים חלומות רעים נלחצים ומחפשים איך איך לצאת מזה עצה טובה

להם שלפני שיש ישנים שיקפידו לקרוא קריאת שמע וכשקמים בבוקר יתלו את הידיים לסרוגין. אמרתי את זה כמה פעמים לאנשים שהילדים שלהם היו קמים בלילות עם חרדות ולחצים והתחילו להקפיד על זה קריאת שמע לפני השינה נטילת ידיים בבוקר לסרוגין לברך על נטילת ידיים סיפרו לי אחר כך שראו לאחר מכן תוצאות נפלאות בעניין הזה אם כי בילדים צריך לחשוב על עוד דבר גם במבוגרים אני גם תמיד מזכיר את העניין הזה לאותם ששואלים שיעקבו אחר הילדים הם הם צופים בסרטים מפחידים כשילד רואה גם מבוגר רואה סרט הוא נמתח מבוגר עוד הוא יכול קצת להבין שזה משחק ובכל זאת הוא נמתח ליבו פועם ונכנס ללחץ כשהוא רואה משהו מפחיד בסרט ואילו ילד כמה שתסביר

לו שזה משחק הוא רואה מציאות ואם יש לו קצת עדינות יתרה אי אפשר לדעת איזו צלקת זה יתן לו לכל החיים אז ההורים סיפרו לי ש שהבן קם כל לילה ב בחלומות ביוטים שהוא רואה שקורטים את הילדים של כל הראשים שקורטים את את הראש של כל ילדי הגן. ככה הילד מספר לאוריו באמצע הלילה שהוא ראה שחתכו את הראשים של כל הילדים בגן. הוא קם בפחד. אז שאלו אם יש איזה סגולה. אז אמרתי להם את העניין הזה שלפני אחרי ושגם ידברו איתו שהקדוש ברוך הוא איתנו ולא צריך לפחד. השם שומר עלינו שיחזקו אותו באמונה, בביטחון. אבל אמרתי, אבל תחשבו גם על השאלה מאיפה הוא הגיע לזה. איך ילד בגיל גן יש לו כבר מחשבות בראש על קריטת ראשים? שאלתי אתם אולי

הילד ראה פעם איזה סרט כזה? האמא אמרה, "אין דבר כזה, אני תמיד שומרת. הילד לא רואה, הוא רואה דברים פשוטים. הוא לא רואה דברים כאלה." האבא הסתכל עליה ואמר לה דווקא "כן, אני צפיתי בסרט כזה שהיה קריטת ראש והילד היה לידי והייתי בטוח שהוא לא שם לב, אבל כנראה שהוא כן שם לב. היום אי אפשר לדעת מאיפה המכה תבוא עם מצלקת אחר כך לאורך שנים. אדם חכם מראש צריך להיזה. על כל פנים, הנטילת ידיים הזו שנוטלים בבוקר, גם בזה יש אפילו מההיבת ההיגיני יש דבר גדול לפעמים מתוך שינה האדם יכול לא להרגיש, כך כתוב בהלכה, אחת הסיבות שנותנים ידיים בבוקר יש את ההסבר של הקבלה ויש את ההסבר של הפשט שמתוך שינה הוא עלול להכניס את היד

למקומות המכוסים פתאום מגרד בגב והידיים לא כל כך נקיות ואם האדם נגע במקומות המכוסים אסור לו לברך אפילו ביום אדם שנגע במקומות המכוסים גרד בראש נגע בנעליים אסור לו לברך אסור לו ללמוד תורה עד שהוא ירחץ את ידיו. אז קם בבוקר נוטל את ידיו. כל המצוות האלה הם מערך שלם של היגיינה שגם בעולם הזה האדם מרוויח יותר בריאות, יותר ניקיון וגם כאן כל דבר יש לו את הסוד שלו. הגמרא אומרת שאחד החכמים היה אומר, אני ממלא את ידי במים בנטילת ידיים לסעודה והקדוש ברוך הוא ממלא את ידיי בשפע של ברכה. ידוע שמים זה ברכה. וכשנוטל ידיו כהלכה, כלומר שמכסה ממש את כל היד, לא צריך את כל הכינרת, אבל כשמכסה כראוי שלוש פעמים על כל יד

ברצף לפני האוכל, יש בזה סגולה גדולה לפרנסה טובה. יש כמה דברים שכתוב שיש בהם סגולה לפרנסה. האחד זה נטילת ידיים לסעודה, שהזלזול יכול להביא את האדם לעניות. גם נרמז בראשי תיבות של המילה, של המילים על נטילת ידיים. ראשי תיבות ענ על נטילת ידיים. זה אני. אדם שמזלזל בנטילת ידיים יכול לבוא לידי עניות. כשנותל ידיים כהלכה יש לו שפע של ברכה. דבר שני שהוא קשור לפרנסה טובה, שפע של פרנסה זה הוא כבוד האישה. כשאנשים שואלים אותי על איזה סגולות שיש לפרנסה, אני תמיד אומר תקפיד על הדברים שכתובים. לא כל מיני המצאות שהיום ממציאים אנשים. מה שכתוב בזוהר הקדוש, מה שכתוב יש מקורות לכל דבר. נטילת ידיים זה פרנסה. כבוד

האישה זה פרנסה. הזוהר הקדוש אומר ששורש נשמת הנקבה בא מספירת מלכות. ספירת מלכות. כל ספירה זה צינור שפע רוחני שיורד לעולם. הנקבה שורשה בספירת מלכות. זה שייך לאות ה. האות ה אות של פוריות. השכינה הקדושה גם ספירת מלכות. כאשר האדם מכבד את אשתו, צריך לדעת אתה לא מכבד את הגוף הזה שנמצא כאן, אלא את הנשמה ששורשה במקום רוחני גבוה. וממילא הוא מוריד לעצמו שפע של פרנסה. כאשר הוא מכבד את מי ששייך לספירת מלכות. גם בהלכה כתוב יהיה אדם, כך כותב הרמב"ם, יהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו. על פי ההלכה, בכל מה שנוגע לכבוד, הגבר צריך לכבד את אשתו יותר מאשר את עצמו. אוהבוה כגופו. אהבה כמו שהוא אוהב את עצמו, את הגוף

כשוב לגוף, לצרכים שלו, שיהיה קשוב גם לה. אבל כבוד על פי ההלכה מכבד את אשתו יותר מגופו. הדבר השלישי שנוגע לפרנסה הוא גם שייך למלכות חוץ מהרעיה היהודיה איזה עוד מלכה יש לנו ביהדות השבת שבת המלכה גם בזה כתוב שכאשר האדם שומר שבת כולנו מכירים את מה שאומרים בליל שבת בבית הכנסת שרים את זה כולם ביחד לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה מה הקשר בין השבת לבין ברכה בכסף לכאורה שבת זה עונג חק המשפחה לא נושאים בלי טלפונים בלי זה זה חוויה אחרת של אחדות בתוך המשפחה. אבל מה הקשר בין זה לבין כסף? מסביר המהרל מפראג, שהיה כידוע מקובל גדול, שמכיוון שהששייך לחומר והשבע הוא הרוחניות שבתוך החומר, כמו הנשמה שבתוך

הגוף, כשאדם עובד שישה ימים הוא עושה חומר, עושה כסף, שומר שבת, הוא מפיח רוחניות בתוך החומריות. אותו כסף מקבל רוחניות, מקבל נשמה ואז יש לו את הברכה. ברכה זה לא כמו כתוב בתלוש משכורת אלא שהכסף הזה מועיל לו באמת שהוא נהנה מכל שקל שזה הולך למקום טוב שהוא הוא נהנה זה נקרא שיש לו ברכה בכסף יודגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך והשבת גם היא שייכת למקור הברכה הפרנסה כמה שאדם מחזק את עצמו בשמירת השבת מוריד לעצמו את השפע הזה כך אומר הזוהר הקדוש הזוהר שואל על השבת כתוב ויברך אלוקים את היום השביעי ויקדש אותו זאת אומרת שהוא הכניס ברכה בתוך השבת מצד שני כתוב שכשהיו עם ישראל במדבר, שישה ימים היה להם מן וביום

השביעי לא ירד מן. שואל הזוהר, אם לא ירד מן בשבת, היו צריכים ביום שישי לקחת כפול לשבת. לכן יש לנו שתי חלות בסעודות של שבת. לחם משנה. למה? כדי לזכור את הנס שהיה במן שהיה יורד ביום שישי כפול לחם משנה, כפילות. אז שואל הזוהר, איזו מין ברכה יש בשבת אם בשבת לא היה יורד מן? ויברך אלוקים את היום השביעי. כל השבוע יורד פרנסה, שבת לא יורד. זה נקרא ברכה. משיב הזוהר שכל מה שיש בעולם הזה זה השתלשלות של מה שקורה בעולמות הרוחניים המקבילים ליקום שלנו. והשבת היא כמו מעיין מרכזי שיש שישה בריכות מסביב, שאלה בעצם ששת הימים של ימי המעשה. והשבת היא זו שמוציאה את השפע כמו מעיין שנובע מים מזרים לתוך ששת הימים האלה

ומשם זה יורד לעולם זאת אומרת במציאות השפע יורד לעולם בששת הימים אבל ממה זה בא מהשבת שיהיה המימד השביעי כמו במגן דוד החלל המרכזי שממנו בא השפע לכל ששת הימים ויורד לעולם לכן אומר הזוהר כשאדם שומר שבת כהלכה הוא בעצם מושך לעצמו שפע גדול מאותה בריכה כי יש לו שייכות לאותה בריכה על ידי שהוא שומר את השבת כהלכה. מלבד המעלות האחרות שאדם שומר שבת כמו שצריך, מוצאי שבת הוא יוצא כמו אריה לכל השבוע כי הוא נח, הוא נרגע. השבת אמנם הוא הקריב נסיעות ודברים שהוא עושה ביום חול. יש כאן הקרבה של סוג מסוים של הנאה, אבל כנגד זה הוא החליף הנאה קטנה שהוא יכול לקבל כל השבוע בדיוק כמותה בהנאה הרבה יותר גבוהה שאין לו

יכולת בכל השבוע להגיע לרמה הזו של אותה הנאה. כשיש קידוש של שבת, סעודת שבת, דברי תורה על השולחן, חק המשפחה, האווירה זו, בית כנסת, תפילה, שיעור לימוד בלי טלפונים, בלי לחצים, שעון שבת מקבל ומדליק את האור, כביסות, גינות, הכל יישאר למוצאי שבת. 24 שעות כששומרים שבת כהלכה עם הבגדים היפים של שבת, לא ארנק פה וא הכל ל-24 שעות של התעלות רוחנית, מין מדיטציה כזו, כמו הרפיה לנפש. זו הסיבה שאדם שומר שבת כהלכה. בדרך כלל ביום רביעי פחות או יותר הוא פתאום מתחיל להרגיש געגועים לשבת. מתי היא תגיע? כי זהו התעיייפתי כבר מימול. הוא מצפה לשבת. מגיע שבת הוא מקבל שוב טעינה חדשה מתעין את המצבר שלו ושוב יוצא לכל השבוע.

ב אדם שקצת שומר, קצת לא שומר, הוא לא יכול לחוות את השבת כמו שבאמת אפשר לחוות אותה. אם כי כמובן זה יותר טוב מכלום. אין הכוונה לומר שעדיף או שתשמור הכל או שלא תשמור שום דבר. זה לא נכון. גם אדם שקצת שומר וקצת לא שומר זה יותר טוב מאשר הוא לא ישמור כלום. רק הכלל תמיד להתקדם צד. למשל הוא יודע שהוא כעת עם נסיעות קשה לו אבל לא להדליק אור הוא יכול שיתחיל בזה. אחר כך הוא מתחזק יותר מרגיש עכשיו אני יכול גם לא לנסוע אבל עם הסיגריות קשה לי. אז אז שלא ישע ולא ידליק את האור. בינתיים הוא מעשן, שתדל למעט לאט לאט בסיגריות עד שבסופו של דבר יגיע למצב שהוא שומר את השבת כהלכה ואז הוא ירגיש לא רק את העונג של העולם

הבא אלא גם בעולם הזה. גם במאכלים לכאורה יש דבר תמוע. התורה מתערבת לנו בתפריט. את זה תאכל ואת זה אל תאכל. מה זה משנה מה אני אוכל, מה אני לא אוכל? והתורה מתערבת בתפריט של האדם. גם כאן, כאשר נכנסים יותר לעומק, מגלים שבעצם כל סוג של בעל חיים שעלו להזיק לנפש היהודי, התורה אומרת לו, "אל תאכל." לגוי היא לא עשרה. הגוי יש לו את השבע מצוות הבסיסיות שהתנהג בתור בן אדם, אזרח המדינה, צריך לדעת איך להתנהג. אבל אם הוא רוצה לאכול חזיר, שיאכל, זה לא יזיק לו. המבנה הרוחני שלו בנוי בצורה כזו שזה לא יזיק לו. הוא רוצה לאכול בעלי חיים טורפים. אריה אומר שיאכל. אין בזה בעיה. ליהודי אומר הקדוש ברוך הוא, אתה בנוי

אחרת. אל תאכל בעלי חיים מאוסים כמו החזיר. חזיר ידוע הוא לא יכול לאכול אוכל נקי. הוא אוכל מתוך הרפש, מתוך הזומה. זה מראה על התכונה הנפשית שלו. בתורת הקבלה מוסבר למה כשבן אדם לא אוכל הוא מת. הרי חיים ומוות זה נוגע לנשמה. נכון? אם הנשמה בתוך הגוף או היא יוצאת מהגוף, זה קשור לנשמה. ואוכל זה דבר שקשור לגוף. אז למה כשאדם לא אוכל הוא בסוף מת? הרי זה עניין חומרי האוכל הזה. מסביר הארי הקדוש שבכל דבר חומרי שקיים בעולם ישנה רוחניות פנימית שהיא מקיימת אותו. פעם לא כל כך הבינו את דבריו איפה יש נפש. הוא אומר שאפילו לדומם יש נפש. היום יודעים שאפילו באטומים יש תנועה של אלקטרונים שהם נעים וזזים. אז היום

יודעים שגם לחומר יש רוחניות פנימית. רק אנחנו מוגבלים בראייה. אז רואים את זה כדומם. למה קוראים לזה דומם? כי לנו זה נראה דומם. בפועל הוא לא דומם. אם היו לנו עיניים שמגדילות פי כמה עשרות מיליארדים, היינו רואים באבן חצץ שהכל זז ונע ורוכש פעילות. רק אנחנו לא רואים בעיניים רגילות. כשאנחנו אוכלים דבר מה הגוף מקבל את החומר שקיים באותו דבר, למשל בבשר. והנשמה מקבלת את הרוחניות, את הנפש שנמצאת באותו דבר. ואם זה רוחניות אחורה, זה דבר שהוא מזיק לנשמת היהודי. זוהי דוגמה נוספת לעובדה שבכל מצווה מסתתרת הטבלה ליהודי. שבע המצוות מכוונות כנגד שבע החלקים שיש בגופו של ה של הזכר. והגויים הצטוו בשבע האלה. עם ישראל

קיבלו 613 מצוות. 248 מצוות עשה, 365 מצוות לא תעשה. אומר הזוהר, הם מכוונים כנגד החלקיקים הקטנים שיש בגוף ובנשמה, שזה 248 איברים שיש לנו בגוף ו-365 עגידים. מעניין שגם ברפואה הסינית יש 365 נקודות דיכור. יש במחזור של השמש 365 ימים בשנה. ובאמת הזוהר אומר שכל מצוות לא תעשה שבתורה היא מכוונת כנגד גיד שיש לנו בגוף ושניהם יחד כנגד יום מסוים שיש בשנה. למשל אומר הזוהר המצווה שכתובה על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה בגוף זה כנגד גיד הנשה מתוך ה-365 גידים והלא יאכלו זה עליו ובימים של השנה זה יום תשעה באב הרי המלאך שנאבק עם יעקב כתוב שהוא נגע בכף ירכו ואז גיד הנשה זז ממקומו אז יש לו אחיזה לאותו מלאך

שהוא נגד עם ישראל שרו של עשו שהוא הסמ או הי יצר הרע אומר הזוהר אז אז יש לו אחיזה בגיד הנשה בימים של השנה איפה יש לו אחיזה ביום תשעה באב לכן בתשעה באב חרבו שני בתי המקדש לכן הרבה צרות בהיסטוריה היו לעם ישראל דווקא ביום הזה כל דבר מכוון אחד כנגד השני כשהכל נועד בעצם לטובתו של האדם ישנן מצוות שהזוהר הקדוש מסביר שהם נועדו לא לחבר בין שני דברים שגורמים לקצר הקדוש ברוך הוא הוא אחד אבל את הבריאה הוא ברא עם כוחות מנוגדים שעוד או שהם יוצרים שלמות או שהם גורמים נקרא לזה פיצוץ כמו קצר כזה כמו חשמל אפשר להאיר מדינה שלמה ואפשר לפוצץ מדינה שלמה על ידי חשמל כך למשל הזכר והנקבה הם שני ניגודים שאם הקשר

שביניהם נוצר כראוי כלומר נשואים בחופה וקידושין שאז יוצר קשר בין שורשי הנשמות אחר כך יש ביטוי מעשי עם המקווה אז זה נפלא מאוד זה השפעות רוחניות נסגבות זה טוב מאוד מצווה מהתורה אבל אם שלא כראוי אז זה גורם לקצר בשר וחלב זה דבר שהוא קצר זה חסד וזה גבורה. הבשר שהוא אדום שייך לדינים, לגבורות. החלב שהוא לבן שייך לחסד, לשפע שיורד לעולם. אפילו מבשלים אותם יחד, גורמים לקמין קצר בשורשים הרוחניים שלהם. שעת נזלבש שעת נז צמר ופשתים יחדיו. הצמר יש לו כוח מחמם, שייך לחסד. הפשתן מצנן, הוא שייך לגבורה. החיבור שביניהם יוצר קצר. כשאדם לובש אותם יחד זה מזיק לו. הייתי באיזשהיא הרצאה, באיזה קורס כזה של מתמחים שונים.

אז ניגש אליי שם א אדם שכך הוא הציג את עצמו שהוא מומחה לרפואת אור. לא הכרתי אותו לפני אבל כך. בושל אם אני מכיר את המחקר שצמר ופשתן יחד בגלל שזה מחמם וזה מקרר זה גורם לסוג מסוים של דלקת אור שהיא קשה לריפוי. אני לא לא שמעתי על זה. ביקשתי ממנו שיתן לי את המקור. עד היום הוא לא שלח אליי, אולי שכח, אבל זה מעניין ששוב רואים שאפילו מצווה שנראית לכאורה מלמעלה כמאוד פשטנית, אבל בעומקם של דברים יש מה שמסתתר מאחורי. אפילו בעולם הזה. זה כלל גדול שהמצוות נועדו אמנם לעולם הרוחני, אבל יש להם תועלת גם בעולם הזה. או המצווה שבתורה שאסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו. אסור לרתום לעגלה אחת שור וחמור. יכול להיות עיקר שיש

לו שור ויש לו חמור והוא רוצה לחרוש בשניהם יחד או לסוע בעגלה. התורה אומרת לו אסור לך. גם כאן הזוהר מסביר שבעומק של הדברים השור שהוא טהור בא מצד אחד של כוחות הקדושה מכיוון מסוים. החמור שייך למקום אחר. הרתימה שלהם יחד גורמת לכמין קצר בשורשים הרוחניים בעולמות עליונים. דבר שגם משליך על האדם. זה סודות שהזוהר מדבר עליהם. אבל גם כאן ברובד הפשוט יש לזה גם הבנה. השור והחמור הם בעלי כוחות שונים. זה חזק יותר, זה חלש יותר. כאשר הם חורשים יחד, השור שהוא חזק יותר מזדרז והחמור שהוא חלש יותר הוא צריך להישחב אחריו. זה מצייר אותו. מלבד זאת השור מעלה גרה והחמור לא. כאשר הם חורשים יחד, החמור מעיף מבט לכיוון השור,

רואה אותו לועס, הוא מעלה גרה ואוכל והחמור רעה ואין לו מאיפה לאכול, זה מצייר אותו, הוא מקנה בשור שהוא כן אוכל ולי אין מה לאכול כל זמן החרישה. זאת אומרת שוב רואים שיש מה שמסתתר מאחורי הלות אחרוש בשור ובחמור יחדיו גם ההיבט הזה של הצער בעלי חיים דבר שנותן לנו היגיון והבנה בעולם הזה באופן כללי נסכם את הדברים כאשר בוחנים את המכלול של המצוות המצוות אמנם מכניסות את האדם למסגרת מסוימת את זה תעשה ואת זה אל תעשה אבל בשורה התחתונה הכל נועד לטובתו של האדם גם בחיי נצח וגם בעולם הזה אלא מה העולם נקרא עולם מלשון העלם הוא מעלים מהאדם איך לההנות נכון. העולם נותן את התחושה שאם אתה חי ללא גבולות ועושה מה שבא לך

אתה נהנה יותר וזה לא נכון. כמו שישנה טעות נוספת למשל סתם דוגמה שאני חושב שהיא נכונה ו ובעולם לא כל כך מסתכלים על זה בצורה כזו. אם נשאל את עצמנו כמה הנאות נהנה העשיר במשך ימי חייו וכמה הנאות נהנה האני? מי נהנה יותר? בדרך כלל התשובה תהיה העשיר נהנה יותר. לא ברור שזה נכון. מה זה הנאה? אם נגדיר הנאה, מה היא ההגדרה של הנאה? הנאה זה סוג מסוים של ריגוש. כשאדם מתענג ממשהו, הוא מגיע לאיזשהו ריגוש. אם נבדוק את הכמויות של הריגושים שהיו לעשיר במהלך החיים כתוצאה ממה שהוא השיג, ונבדוק את הריגושים שהיו לעני במהלך החיים ממה שהוא השיג, ייתכן מאוד שנגלה שהעני נהנה הרבה יותר בעולם הזה. היה לו הרבה יותר ריגושים

של הנאה. כי העשיר אולי חי יותר בנוחות. זה נכון, היה לו יותר נוח, אבל זה לא אומר שהוא נהנה יותר. כי אם אותו עשיר בטלפון אחד מבקש להחליף ריאות בסלון, להחליף וילונות והוא בא למחורת הביתה ורואה שכבר החליפו. בסדר? מסתכל, אשתו אומרת לו, איך זה אומר לה? נחמד. לא. אבל האני שבמשך שלוש שנים הוא חוסך כסף כדי להחליף וילונות פרוטה לפרוטה כשבסופו של דבר הוא ואשתו הולכים לבחור את הבילונות ויושבים ובוחנים ומתרגשים עם את זה או את זה עד שהם נהנים ממה שהם בחרו בחירה נפלאה מצפים ברגש ליום של ההרכבה הגיעו הם עומדים מסתכלים בעיניים נהנות איזה יופי תראה איך לאט לאט זה מקבל צורה ואחר כך יושבים לאכול ומסתכלים ולמחורת

שוב מסתכלים ואחרי שבוע שוב שוב מסתכלים ונהנים עוד ועוד. הם נהנים הרבה יותר מאשר העשיר. להשאיר יותר נוח בחיים אבל אין לו ריגושים והנאות כמו שיש לאני. ובכל זאת אנשים נוהרים להיות עשירים כי הם מבינים שיותר כיף להיות עשיר. זה העלם. העולם מעלים. אני שהשיג א בגד יד שנייה. יש חנויות שמוכרים בגדים יד שנייה. ונניח שבעלת הבית הלכה לשם וקנתה בגדים ב-50 ש₪ לכל בני המשפחה. והיא חוזרת הביתה ומוציאה מהשקית ומראה לבעלה, "תראה איזה יופי, חולצה חדשה לילד ההוא וזו חליפה ובעלה מתפעל ושניהם מתרגשים, איזה יופי! והם שמחים ונהנים. הם לא מרגישים שהם עשו פה. יתכן מאוד שהם נהנים הרבה יותר מאותה עשירה שהלכה והזמינה

לעצמה בגד בגזרה וזה לא כל כך מרגש ולא כל כך מעניין אותה. ההנאה האמיתית זה לא תלוי במה יש ומה אין אלא איך האדם מתייחס לדברים. איך הוא מרגיש את הדברים לכמה רגושים הוא מגיע בסופו של דבר. ואותה טעות יש גם בעניין הזה של ה של איך לההנות מהחיים בעולם הזה מצד הגבולות. העולם נותן תחושה שאם אתה עושה מה שבא לך, לובש מה שאתה רוצה ועושה מה אתה נהנה יותר, זה לא נכון. טהרת המשפחה. כמה בני זוג נקשרים יותר ונהנים אחד מהשני כשיש את המקווה ואת הגעגועים והחזרה ולא כמו אותו זוג שהיא זמינה לו והוא זמין לה במשך כל הימים של השנה עד שכבר אין להם טעם בקשר האינטימי שביניהם. וכן הלאה. כל מצווה ברגע שאדם מכניס אותה

למסגרת הנכונה ומסתכל עליה מזווית אמיתית הוא מגלה עד כמה כיף להיות יהודי. היא פשוט מרוממת אותו למקום של עונג, של הסתכלות אחרת דווקא בגלל המסגרת שיש בה. ובאמת כשרואים איך היהדות מתייחסת לגוף וליופי, לכאורה זה פלא. בהרבה מקומות בחז"ל רואים שמשבחים את היופי. ההסתכלות הרגילה נראית כאילו היהדות אומרת מה זה העולם הזה? הגוף הולך לקבר, הכל נהיה תולעים. מה זה משנה איך הגוף נראה? עיקר רוחניות. אבל רואים בתנ"ך ובדברי חז"ל שמשבחים את היופי. יוסף היה יפה תואר ויפה מראה. דוד היה אדמוני ויפה עיניים. על רחל כתוב שהייתה יפה. על שרה אמנו כתוב שהייתה יפה. אסתר הייתה. אם יופי זה דבר גרוע. למה התורה משבחת ומפארת

את את אותם נשים שהיו יפות? אבל התשובה היא כולנו מכירים את הפסוק באשת חיל. שקר החן והבל היופי. אישה יראת השם היא תתהלל. המפרשים כותבים מה זה ישר יראת השם היא תתהלל במה היא תתהלל ביופי שלה מה שבתחילת הפסוק כתוב שקר החן והבל היופי אם יש לך יראת שמיים אז אותה אישה שיש לה יראת שמיים היא תתהלל גם ביופיה למה היהדות מסבירה כך למה אנחנו אוהבים יופי למה אנחנו מתפעלים מיופי יופי של בן אדם יופי של נוף מה בעצם ההתפעלות כאן יש אנשים עולים לראש הרואים את הנוף שנשקף לעיניהם, הנשימה נהקת מרוב התרגשות. מה פשר ההתפעלות הזו? התשובה היא יופי הוא ביטוי שלמות. האדם שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא שואף לשלמות. וכאשר הוא

רואה שלמות או באדם או בנוף, זה מרגש אותו. כי אדם אוהב שלמות. לכן היופי מצד עצמו הוא מעלה. ההתפעלות מהיופי היא התפעלות משלמות. אז למה כתוב שקר החן והבל היופי? כי ביופי יש סיכון. ברגע שהאדם משקיע את מחשבתו ביופי, בחומריות, הרוחניות הופכת להיות אצלו פחות חשובה, כי הוא מתחיל להשיק את עצמו בחיצוניות, אז הפנימיות מתגמדת. פחות עוסק בזה. זה לא נמצא אצלו בראש. כמו שהגמרא מספרת שהיה אחד מגדולי התנאים שהיה גאון. הקיסר הרומאי היה אוהב להתווכח איתו, לשאול אותו שאלות. רבי יהושע בן חנניה היה אחד מגדולי התנאים. בתו של הקיסר ראתה אותו פעם אחת והיא יודעת שאב מעריץ של הרב היהודי הזה. אז היא אמרה לו בשאלה חוכמה

מפוארה בכלי מכוער. אתה כזה גאון ותראה איך אתה נראה. הוא לא היה יפה. מה אפשר לעשות? היה מכוער בחיצוניות שלו. אמר לה, "תגידי לי, היין של בית אביך הכנו? איפה מאחסנים את היין של בית אביך? באיזה כלים?" אמרה לו, "בקדי חרס." אמר לה, "כל העולם בקדי חרס והבית אביך, עשירים כאלה, כשר רומא, אתם גם בכלי חרס." אמרה לו, אלא במה? אמר לכם ראוי, בכלי כסף וכלי זהב. אמר, אתה צודק? לא חשבתי על זה. הלכה לאביה. רבי יהושע אמר לי שכדאי להחליף את כל ה את כל הכלים, את כל הקדי חרס בכלי כסף וזהב. בהתחלה היא לא אומר רבי יהושע אמר שלדעתה ככה אחרי שהחליפו והכל החמיץ או יין בכלי כסף וזהב מחמיצים אביה שאל אותה מה זה צריך

להיות מאיפה יצא לך הרעיון הזה אמרה לו זה הרב שאתה מתייעץ איתו החכם הגדול הזה הוא אמר לי אני הבנתי שאפשר לסמוך עליו קרא לרבי יהושע אומר לו תראה מה עשית הרסת לי את כל היינות אמר לו אני לא אמרתי לה שתחליף ברצינות היא שאלה שאלה עניתי לה תשובה היא שאלה אותי חוכמה מפוארה בכלי מכוער רציתי להראות לה שיין משביח בכלי חרס ולא בכלי כסף וזהב. לא התכוונתי שהיא תלך להחליף את הכל. אבל זהו מה שהיה היה. שאל אותו הקיסר, "אבל הרי יש אנשים שהם גם יפים וגם חכמים." אמר לו, אם הם היו מכוערים היו עוד יותר חכמים. למה? כי ברגע שהאדם צריך להטריד את מחשבתו במראה החיצוני שלו, אם הוא יודע שאין לו במה להשקיע, אז הוא משקיע

יותר ברוחניות, בחוכמה. אבל אם הוא מתפעל מהיופי של עצמו והמוח טרוד בזה אז זה פוגע לו באישיות הרוחנית שלו. לכן כתוב שקר החן והבל היופי. כי עם כל המעלה של השלמות שביופי כשזה בא על חשבון הרוחניות, הפנימיות, זה לא שווה כלום. אבל יראת אישה, יראת השם היא תתהלל במה? במה שאמרתי לך קודם שזה שקר, היא תתהלל גם ביופי שלה. כי אם יש לה יראת שמיים אז אצלה אדרבה היופי מוסיף על השלמות שלה כי היא גם בעלת יראת שמיים והיא גם יפה והיופי לא מסחרר לה את הראש האיזון הזה אדרבה זו השלמות הכי נפלאה לכן אומרים חז"ל שביו חיי חיי שרה 100 שנה ו-20 שנה ושבע שנים למש את החלוקה הזאת כלומר בת 100 כבת 20 ליופי ובת 20 כבת שבע

לחטא כי היא שהייתה כזו יפה שאפילו בגיל 100 היא עדיין הייתה נראית כמו בגיל 20 ובכל זאת אז נת עצמנו איך היא הייתה בגיל 20 בכל זאת גם בגיל 20 שמרה על הקדושה שלה על הצניעות שלה על הפנימיות שלה אישה יראת השם היא תתהלל בזה היהדות משבחת אותה יותר ויותר על השלמות שהיה בה מכל הכיוונים והבחינות וכך באמת רואים בהלכות דעות של הרמבם הוא מדריך ומלמד לשמור על הבריאות של הגוף כותב שאדם צריך לאכול דברים בריאים ולהתעמ עמל בכל יום נותן כללים לשמירת הבריאות אבל ביהדות ההתעמלות היא לא נועדה לפולחן לקחת ולהשים את הגוף במרכז להניח אותו להציב אותו במרכז החיים אלא כל המטרה של ההתעמלות והתזונה הנכונה כדי שאדם יהיה

בריא ורענן וכך יוכל להתעלות בעולם הרוחני שלו כי ככל שהוא טרוד יותר בעניינים בריאותיים הוא חלש פתאום בגיל מסוים ידוע שעד גיל 40 הצעירים יכולים לאכול ולשתות והם לא מרגישים את התוצאה כאבת נפשם בדרך כלל לא מרגישים את התוצאה מגיל 40 כל מה שגרמו לעצמם בתזונה לא נכונה בשינה לא לא בריאה כל מה שהרסו לעצמם מגיל 40 מתחילים לראות את התוצאות אבל אדם שהוא חכם עוד מהגיל הצעיר שומר על הבריאות אבל כשהוא מתעמל זה לא כדי להסתכל בראי ולראות משולשים ומרובעים וכדומה אלא הוא מתאמל כדי שיהיה לו גוף רענן ובריא לעבודת השם וכך גם כשמתבוננים על מעגל השנה היהודי. כמה ריגושים יש לעם ישראל כאשר כל חג נחג כהלכה. יש בתים שחג

הסוכות נועד בשביל הילדים. אם כבר עושים משהו אז עושים איזה סוכה במרפסת מתחת התקרה שם שהיא סוכה פסולה. אבל בשביל שהילדים ישמחו. אבל בית שהולך על פי התורה יודע מה המשמעות של חג הסוכות. זו חוויה. מיד אחרי כיפור כל הבית נכנס כבר להתרגשות ההורים והילדים ביחד להכין את הסוכה להביא את הסכך לארגן את הכל כישוטים יודעים ששבעה ימים אבא יושן בסוכה והבנים שהם כבר מתחילים לגדול יש בתים שהילדים הקטנים כבר מתחילים לריב שהם רוצים לישון בסוכה וכשמזג האוויר מאפשר נותנים להם שישנו גם הם בסוכה עם הקישוטים והחוויה ריגושים נגמר סוכות מתקרב חג החנוכה אז חנוכה זה לא איזה חג שפתאום לא נזכרים בו כלאחר יד, אלא יש את

העניין, עושים מזה עניין מכל ההדלקת נרות וכולי. אצלנו בבית נוהגים כמה שבועות לפני חנוכה שיש מבצע לילדים. מי שמתנהג יפה מקבל מאמנר, שאת זה הוא ידליק אחר כך בחג החנוכה. יש ביניהם תחרות שצברו נרות לפני השינה, מי שיושן בזמן, מי שקם, מי שעושה חסד, מי שזה מקבל נר. היא קונה כמה קופסאות וכל ילד מקבל נר. כבר כמה שבועות לפני חנוכה יש את ההתרגשות הזאת. ואז כשמגיע החג לכל יד יש את החנוקיה שלו מדליק את הנר הצבעוני לפי מה שהוא אסף נגמר חנוכה מתחילים לדבר על פורים להתחיל להתכונן איזה תחפוסות איזה פורים אחר כך פסח כל הבית בהכנות של ניקיונות שבעם ישראל יש כל כך הרבה חגים יפים ונפלאים עם מסר לא סתם אצל אומות

העולם מחפשים בכוח סיבה לעשות איזה איזה איזה חגיגה אבל לעם ישראל שיש את כל הניסים וגם כאן יש את ה לא רק הריגושים יש את העומק היותר פנימי הרמחל מציין זה הרי הארי הקדוש כבר כותב את זה והרמחל מרחיב בדבר למה יש חגים שחוגגים אותם כל שנה על שם נס שהיה ומצד שני היו הרבה ניסים לעם ישראל שאין אין חג כשיהושע ציווה שמש בגבעון דום וירח בעמק הילון הוא עצר את כדור הארץ מהסיבוב השמש נשארה מעל גבעון ירח למה כדי שיספיק לסיים את המלחמה זה נס עצום יותר מקריאת ים סוף למה אין איזה חג שחוגגים את היום הזה? מסבירים חכמי הקבלה כך, יש נס שנעשה חד פעמית בהיסטוריה. הוא לא יחזור על עצמו. אין מה לחגוג אותו כל שנה. אבל נס

שעשה הקדוש ברוך הוא, אבל הוא הטביע אותו באותו תאריך שכל שנה כאשר יגיע אותו תאריך, השפע הרוחני שירד לעולם וחולל את הנס, חוזר על עצמו כל שנה בבחינה מסוימת. רק את זה אנחנו חוגגים. חג זה מלשון מחוגה, זה חוזר לאותה נקודה. מה? אותו שפע רוחני. לכן כתוב בחג השבועות שלומדים תורה כל הלילה ולהשתדל לחדש חידושים וללמוד דברים חדשים. כי יש שפע של תורה שיורד לעולם מאין השפע שירד במעמד הר סיני. על ניסן כתוב בניסן יגעלו ובניסן עתידים להיגאל. זה זמן שהוא מסוגל יותר לגאולה. וכך כל חג יש לו את המסוגלות ואת הפנימיות שלו. כך שנמצא בסיכומם של דברים שהעונג הרוחני שאדם לוקח לעצמו בחיי היום יום, האיזון הנכון בהנאות

החיים, עם הריגושים המצטרפים, עולם הזה ועולם הבא, זה בעצם המסר שהיהדות מעניקה לכל אחד מאיתנו. נאחל לכולנו שנזכה באמת לשמוח במעשים הטובים שעושים ושנזכה לביאת משיח במהרה.