עומדות שבעה: תיעוד מסע ריפוי בגאורגיה לנשים במעגל השני והשלישי לשכול

אני רק פשוט עלישאר שם תראו בתור שמה של מישהו

מה?

ברוך השם. הכל בסדר.

יופי. אני רוצה שתבואי לצלם את התנועת בוקר. אנחנו מתחיל התחלנו כבר לפני חצי שעה.

אין בעיה אני ארד. אני פשוט מבחינת המצלמה. אוקיי, טוב. תעשי לך הרגל, כל בוקר כשאת קמה. תבדקי שהשמש זורחת אצלך, שאת קמה לא רק עם הרגליים, אלא שגם הלב התעורר. ולפני שאת ממהרת לצאת ליומך, תוודאי שלקחת איתך את החלומות שלך. העברת לי אותם בריצה ביום שיכשפנו אליי א לדבר בכלל לחשוב על המסע הדבר הראשון שאמרתי להם א הם מסע שיוצאות א מעגל שני ושלישי זה דודות זה סבתות זה אמרתי להם מה אתם מביאים אותי אתם רוצים לדבר עליי שכמותי

ואנחנו פה את מפת ארץ ישראל ומה שאנחנו בעצם מבקשות מכם בסדנה הקצרה הזו שאני והדס נעביר זה כל אחת יקבל דיגלון שאנחנו מכירות שמה אנחנו מכירות וגם אנחנו יודעות מאיפה כל אחת ואנחנו ממקמות שנינו אז יש פה ואנחנו ממקומות

אני אריאלה מכפר הרועה מה שמאפיין אותי זה עין טובה נתינה אמונה ציונות א ובאמת כמו שאמרת המשפט של דניאל א אם לא אני אז מינירננה אני מבית רימון

אה אני מאוד אוהבת אנשים ממש לדבר עם אנשים להתחבר לאנשים מסתדר עם כולם

לא בכדי את מיילדת

נכון ממש האמת שהדבר הראשון שאמרתי אני מילדת שזה נורא מכין אותי ואז ראיתי ש מדברים פה על תכונות אז אמרתי אז לא אני צריכה למצוא משהו אחר לאתי נכון א

אדס מפרדסחנה א אוהבת אדם אוהבת נשים בקטע הטוב א שמחת חיים הומור והגשמה שמת חלומות

קרן כהן א קולגה של הדס אנחנו אני יכולה להגיד ש מה שמאפיין אותי אולי זה החלום עליעז הדבקות במ

טוב אני שרה מנופילון מודיעין הייתי יועצת 35 שנה בבתי ספר עבדתי ביחידה למצבי לחץ אני אחות של רותי זה אומר שאני דודה של שאולי גרינגליק אה שנפל בעזה ותכף נשמע את הסיפורים של כולנו בעצם

ניצוצות חיים מודה שלנו ואז החברים בקבוצה הזום איזה 1200 איש וזה כל פעם כל מיני חיילים כל מיני כאלה בהודו שמטיילים נפגשים יש איזה ואז לא משנה אני אהיה בעבודה בפגישה אני באותה שנייה שיש את זה חייבת לפתוח חייבת לקרוא זה משהו אובססיבי אתה מרגיש

גם יש האור של אלקנה ואז כל אחד יודעת גם נאמר עכשיו הנצחות סביב השנה סביב וזה

ולא אין עדיין הוא לא היה ואין עדיין

איך אומרים? לפעמים חלומות מתגשמים ולצערנו הקדוש ברוך הוא הפגיש בינינו בסיפור העצוב הזה.

אין מסע כזה, זה מסע ראשון מסוגו. הסיפור הזה של א מעגל שני ושלישי לשחול. אה אין מענה כזה וזה בסדר שאין מענה כזה. זאת אומרת, כרגע א המדינה והרשויות עוד עסוקים באיחוי ה השברים של המעגל הראשון, שזה אמא ואבא ואחים. זה קודם כל זה הבסיס. אני מעגל שלישי לשכול, קרן מעגל שני. פשוט זיהינו שיש קהילה כזאת שזקוקה לתקווה הזאת, לריפוי, לא איכוי השברים, א להפשיר את הלב שקפה. אנחנו חמישה אחים מאוד מאוד מחוברים וכל האחים פתאום א יש לנו אחות שקולה זה משהו שהוא לא נבלא בכלל והאמת היא שרותי אמרה לי בתחילת המלחמה שרה כל כך הרבה מגויסים אצל רותי ארבעה אצלי שישה אצל בקי אני לא יודעת איזה מספר אצל ליזה אצל כולם היום מגוייסים כמויות אדירות של חיילים אמרתי לי מה הסיכוי שנעבור את המלחמה הזאת בלי שמישהו יפגע?

וואו.

ואמרת רותי, אנחנו לא מדברים על זה. לא, נכון, נכון, נכון. ככה התחילה המלחמה מבחינת. אנחנו כמה כמה חודשים אחרינו אומרים? כל פעם שישבנו אנחנו צי חבות לעשות משהו כאילו חלמנו אבל חיכינו לעוי

וברוך השם. זה מסע ראשון.

כן. כן, זה מסע ראשון. לא יודעת להגיד אם זה יהיה אחרון, אבל כרגע זה משהו של חברת השווים. אתה מרגיש שאתה יכול לדבר

ואתה לא מסכן ולא מסיפר על אחרת לא נורמ אותו דבר. בעצם.

אנחנו לא באים פה להיות רימותים. אנחנו לא אמורים לדעת מראש למה באנו, איך אנחנו מגיעות. שום דבר מכל הסימני קריאה האלה אנחנו משאירים אותו בחוץ. פה גם איך שאנחנו. אתם תכתבו על על פתקים, את הדבר שאתם אומרים, אם יקרה לי את זה היה שווה לבוא למסע. מאז ששאולי נפל זה ספינה מטולטלת וגם מאוד מאוד לא דברים שחשבתי שיקרה לי בחיים. אז תשמעי, אנחנו חמישה אחים באש ובמים. מאז שאנחנו קטנים אנחנו ביחד. אנחנו גב אחד של השני, אנחנו אין דבר כזה שמחה בלי שערב קודם כולנו מופיעות, מגעצות בגדים. אנחנו מגדלות ילדים ביחד. אנחנו זה משפחות מאוד מאוד קשורות. כולם היו בשבעה, היה מהבוקר עד הלילה, כולם נשאו איתנו את הדבר הזה

ולאט לאט כאילו זה התפורר. עכשיו זה לא התפורר מהצד שלהם, זה התפורר מהצד שלנו. אנחנו מאוד מאוד נסגרנו וננעלנו כמשפחה גרעינית והיזה חוזה משפחתי שהופר.

אתה היית הטלפון הראשון?

כן. בקי הייתה לידי. אני אומרת לה שאולי נהרג. אנחנו בכינו ברחוב והצרחנו ברמה שאנשים עברו לידינו ואמרו הכל בסדר. בהתחלה לא שמעתי אותם ואז מישהו עבר אמר הכל בסדר אמרתי לא לא הגענו לכיקר החטופים התחלנו לחזור ואנחנו מתלבטות זה שייך לנסוע לירותי אני מתקשרת לבעלי אני אומרת לו תגיד נוסעים עכשיו אומר לי סה איבדתי את זה ברור שכן אמרתי לו מה זאת אומרת א איך ניכנס לשם וכל רמזור הודתי וכל פקק הודתי הייתי הכי אדיבה בעולם אני נוהגת ונותנת לכולם לעקוף אותי. תעצרו אותי מה אני אעשה איך אני אגיע לשם? ונכנסתי וראיתי את רותי ו היא נפלה על הרצפה. לא התחבקנו. זה היה נורא לראות מה שראיתי בעיניים שלה. אני דודה שקולה,

אני דודה של דניאל פרץ אה שנפל בשביעי בשמחת בתורה. אמ וחזר אחרי שנתיים לקבורה. דניאל והצוות שלו בטנק נלחמו מהבוקר, היו בבסיס בנחלוז. אה הגיעו כמו שדניאל אמן תמיד להיות להיות מוכנים לקרב. הגיע כל הצוות מתוקתק מכף רגל עד ראש, ציוד, הכל. והגיעו ל משם לטנק. נלחמו שעתיים ובע שהטנק נעצר ואז לא ידענו במשך בשבועות הראשונים זה הנהדר ואז כחול הנראה חטוף מתפללים נעשים המון מעשים טובים והמון דברים ורק לזכות את דניאל ושיחזור בעזרת השם בשלום ואנחנו א לא יודעים נודע לנו נראה לי אחרי חודש הוא היה פצוע כן נמצא חולצה עם הדם שלו חרדה א דאגה תקווה שהכל יהיה בסדר עוד לא היו עדויות של חטופים אחרים חשבנו שהוא קצין

ישמרו עליו התייחסו עליו יפה א הוא קלף מיכוח בעצם אנחנו מה שביעי לאוקטובר אני נוסעת לשם עם ההורים שלי כל יום רביעי וזה משהו מאוד מחזה כל המשפחה ביחד ולהיות ופשוט להיות ביחד ולדבר על הכל ולבכות ביחד ולצחוק ביחד ו ולהיות שם אחד בשביל השני וזה היה קדוש היום רביעי הזה כל הזמן אמרנו לדניאל אנחנו כשדניאל יחזור אנחנו נמשיך עם המנהג הזה כי זה כל כך עושה לנו טוב כמשפחה והתחלנו להכין אמא שלי שמרה כתבות והפרשות חלב ומעשים כל מה שנעשה בשביל דניאל כן, כדי להראות לו כשהוא יחזור. אמ ווזהו אחרי זה נודע לנו שהוא דניאל לא יחזור לפחות לא בחיים. וזה הכי קשה, הלוויה הראשונה שיצאנו מהבית ואנחנו מלווים אותו ואמרתי זה היה צריך להיות הפוך. הוא היה אמור להיכנס למושה וללמות אותו הזכיר לי את זה

אבל אולי בגלל שאני דומה להזייונות וכאלה

הם גם היו בכוכב אני קרן אני גם דודה של עומרי שם מקום דמו שנפל בעזה בג'בליה בחיס לב לפני שנה וארבעה חודשים בערך הוא היה ילד עם לב ענק ענק ענק איך לדבר עליו בלשון בר

קשה קשה ביותר

הוא קל ‏H כי אני מרגישה אותו איתנו. ‏Nešti אומר מיז קדימה ארץ עוד תקנו כבר שתיים

לפני הכל אני יכולה להגיד שאנחנו משפחה מאוד מאוחדת ואני יכולה להגיד שהרבה אנחנו עושים ביחד שבתות חגים כאילו חשוב לנו באמת גם להורים א העניין של האחדות המשפחתית ווהוא היה חלק מאיתנו כאילו חלק הוא כמו בן בעבורי הוא היה כמו בן וכשישבנו בשיבה איך שרה אמרה ביטוי יפה עמדנו שבעה לא ישבנו אבל עמדנו מאותה שנייה ששמענו את הבשורה אמרה והשתדלנו לא לעזוב ולהיות שם ופשוט כאילו באמת לתת כל מה שאנחנו יכולים והרגשתי שאני כבר לא אותו בן אדם כאילו מה שעניין אותי כבר פחות מעניין אותי וגם הרגשתי שתי שה אותם חברות או אותם מעגלים של מה שלומך זה היה ברור שזה היה חלילה לא ממקום מבקר אבל זה היה ממקום של לדעת שאנחנו

בסדר ומה לא מכיר ומה שלא מיסתך והיה לי כל הזמן כזה סוג של דקירה בלב כאילו משהו לא רגיל וכש ישבתי באחת הפעמים עם הדס אז אמרתי לה תקשיבי בא לי לעשות משהו עם חברת השווים כאילו להרגיש שלא מרחב חמים עלייף אותו וואי זה נראה לי לא כל כך נפה כבר משהו

לכפור עם ישראל את בניו בנותיו אנשים נשים והתף שנרצחו במיתותיהם ובתיהם שנבדכו במסיבה ביער של יד קיבוץ רעים נזכור ולא נשכח את אכזריות הרוצחים את אוב שבמעשים את אהבת המוות והצמאון לדם של התופחים נזכור ונפעל ללא ערב מתוך מחויבות פנימית בהתגייסות מד בהתגייסות מדית זחר תמיד אמן

שיר המעלות סה עיני אלה הרי מעין יבוא עזרי עזרי מעם אדוני שמיים וארץ אל תיתן

קרה הפריז הזה המרחק הזה ביני לבין האחיות שלי באופן כללי והכי שהיינו אנחנו אין דבר שיפריד בינינו לא משנה מה קורה אנחנו ביחד ופתאום העדבות של האירוע הזה מהיום של שאולי זה כאילו הפגזה ש לאט לאט הבנו מה הנזק המשני שלה ופתאום יש את החבורה של המשפחה הגרעינית שנעלת בתוך ממברנה כזאת לא אווירה, לא חדירה וזה מאוד מאוד מאוד שונה מאיך שחיינו ואיך שאנחנו רגילים לעבור דברים.

איך אתם איך עברתם את יום הזיכרון? ראשון שני?

הראשון היה קריסיס. ידענו שאותטי אמרה אני לא הולכת ליד לבנים והאחיות שלי אמרו בואו אה בואו נלך לרותטי. אמרתי להם תקשיבו אני לוקחת החלטה אסטרטגית אני הולכת להאמין לרוטי. לפעמים היא תפסיד אותי לפעמים היא תרוויח אותי. לפעמים אני אפסידה אני אגיד איזה טיפשה איתי שלא באתי ולפעמים אבל אני מעדיפה להאמין לה אמרתי לה הם לא באים וא צביקה מתקשר אליי ואומר לי שרה את באוטו אני אומרת לו אנחנו לא באים אומר לי סרה מערו אותי לא תשאר לבד אנחנו כולם הולכים ליד לבנים אמרתי לו אם אתה רוצה אין לי בעיה אני שנייה אני בא אותו הוא אומר לי כן תלכו לשם סכים בדלת היא לאנה אנחנו אומרים היא הלכה ליד לבנים אנחנו עוברות בינינו

היא הלכה ליד לבנים אנחנו אומרים מה פתאום משרש למעלה אני מתקשרת אליהו אותי איפה את אז היא אומרת לי למעלה אני אומרת לה אנחנו פה ליד הדלת ואני שומעת קרח אנחנו מסתכלות אחת על השנייה והיא פותחת את הדלת ואומרת תשבו בחוץ חשבות שלונו ככה דממה כי בחוץ שלהם מתחת לחדר שינה שלה ואנחנו עושות בעיניים אחת לשנייה כאילו מה נסגר מה נסגר אחרי 20 דקות אני אומרת אני אעלה לרותי אם היא רוצה שנלך נלך אני עולה למעלה אני רואה אותה יושבת היא מסתכלת עליי ואומרת לי סרה איך עשית לי את זה אני אמרתי לא לבוא אמרתי צביקה בקש אז היא אומרת לי, "טוב, זה משהו אחר. הנעילה הזאת, הסגירה הזאת שאני לא רוצה לראות, אני חושבת שחלק גדול ממנה זה קשור להקל, להודות

במה

במה שקרה, להודות שכן שזה קרה. עכשיו זה השכל והרגש, כי בשכל את יודעת, אבל הרבה פעמים ברגש. את לא רוצה להקל את זה, את לא רוצה להודות א להיות נוכחת כ אני מה שכול כאילו מה זה לא מסתדר אני החוליה מקשרת בין ה בגלל שאני גר ליד ההורים שלי כל הודעה כל א כל כל מה שצריך להגיד להורים שלי ולא מתאים בטלפון אז אה אז זה אני מהשבע לאוקטובר לא משנה מה הייתי לימדתי עשיתי איפה לא משנה את הייתי עונה לדורון ולשלי ואנחנו ביחד א ביחד כל התקופה וגם במסע הזה עוד יותר התבהר לי כאילו כמה משפחה שלי מדהימה, כמה דרון ושלי מדהימים, כמה אנחנו ביחד, כמה אנחנו בשיתוף, כמה אנחנו פתוחים אחד עם השני, שאני לא מרגישה שאני צריכה

ללכת על ביצים איתם, שאנחנו פשוט יש לב מלא, שיתוף מלא אפשר להביע את כל הרגשות וגם בתוך הסבל שלהם הם כל הזמן ראו אותי, כל הזמן מודעים לי כמה אני מחזיקה, כמה החזקתי אותם, כמה ופרגנו לי גם על המסע הזה. אריאל, את חבת, כמה את בטראתה את הפה בעצמך? א וזה כיף שככה כאילו שאנחנו באמת אחד בשביל השני וגם בתקופה האחרונה אם לי היה קשה והיא שמעה קצת אז היא התקשרה אריאלה את יכולה להתקשר ולבכות לי זה בסדר אני בסדר אני פה בשבילך גם לא את צריכה רק להכיל אותי זה בסדר אמרת לי וואי שרה אני לא מקנה בה

זה מה שהיא אמרה לך

כן אני לא הייתי מתחלפת איתך ואני עונה אני הייתי מתחלפת איתך כאילו תני לי את זה תני אני אחזיק תני לי אני לא יכולה לראות אותך ככה תני לי את זה פתאום הייתי לבד במקום הזה אם פעם יכולתי לדבר על זה עם רותי אז פתאום הייתי לבד בכל המקום הזה ו חוויתי תפקיד בודד שלא הרגשתי אותו קודם ורותי הייתה אמרת לי סרה את מרכז במשפחה שלנו את אומרת לה כל אחת מרכז בצורה אחרת

נכון יש לנו ממש תפקידים אה מאוד מאוד ברורים טוב טובים שכל אחד מזוהם מהתפקיד שלו ואת תמיד א תמיד אמרתי לה את אולי אני המשוגעת של החבורה וטוב לי עם זה ואת הטלפון הראשון של כל אחת מאיתנו אני אגיד שכמעט שנתיים אנחנו בעומס שגם אנחנו בוחרים ב אבל באופן לא נורמלי היה לי מאוד נוח להגיד לה תשמעי אנחנו באיפור אנחנו לא יכולים אני שנייה בטלוויזיה אני לא יכולה רגע אנחנו נכנסים אנחנו בחזרות עכשיו כל הזמן כולם סביבנו אמ אז בהתחלה לא עניתי ל תקשיבו אני לא יודע כמה אתם מצנתקים על המשפחות שלכם ועל בעלה אבל אין דבר כזה גם לא לענות ולהגיד לא הייתי עונה לא הייתי עונה אחר כך זה נהיה א א אני לא יכולה אין שום דיבור פנימי שום שום שום איזה זה

מה זאת אומרת אין שום דיבור פנימי

אין שום דיבור אין שום דיבור מה אני מרגישה מה את מרגישה

לא אני

אינסטרומנטלי הכל פונקציונלי לא מדברים על הבפנוח אם את זה אני באוטו תקשיבי אני עם הילדים אני זה ממש אנחנו באיפור עוד שנייה באים הצלמים אנחנו עולים להופעה אני יוצאת להרצאה אה לא יש לי קליניקה אני אני נסעת לירושלים לא אני אצל אמא זה יותר מזה

במשך אולי שנה וחצי יש לי שתי קולות יש לי כל אחד שאומר תחזרי כבר אני מתגעגעה תחזרי ויש לי כל שאומר אבל את יודעת שאני אהיה פה תמיד עבר אם זה יהיה גם עוד 100 שנה זה לא ישתנה אני אהיה אני ארוץ איתכם כלום יש לי איזה רשות בלב לרוטינה לעשות מה שהיא רוצה

אני הייתי פה עם בעיה היה פה ברית שלה גאדו כל ישראל זה ציטות מיקור אחד מחצבותם הכוונה היא שמה שאנחנו רואים בחוץ כל הלבוש החיצוני אין לו באמת ביטוי כל ישראל אני חוזרת מקור אחד מחצבותם זאת אומרת כולנו הנשמה שלנו מאותו מקור נחצבה נחצבה וירדה לעולם בצורות שונות בגופים שונים זאת אומרת שאנחנו כשאנחנו מתפללות ביחד אז רק החלק הנשמתי מדבר ומבקש ומתפלל אם זה על הילדים אם זה על החיילים אם זה על החללים שאנחנו מזכירים לעילוי נשמתם בעצם כל האפשרויות ועלינו בטח ועל העתיד של הארץ שלנו, של העם שלנו אז שם אנחנו באחדות גמורה כי שם רק הנשמה מדברת ומתפללת. בחרתם לצאת למסע אבל לא בחרנו את הנושא של לשמוע התכנסנו.

ועכשיו אנחנו נעשה ככה עצירה ונבחר א מרצון ונקדיש את התחילות האלה. ותודה לאד שעוררה אותנו לחלק הזה. סליחה. שלנו יאללה

יש לה אור אחר, יש לה אור א לא נעים לי להגיד מילים גדולות, אבל אה אני אומרת לרוטי, זה נראה כאילו הדביקו לך יהלום ללב והוא זוהר כל הזמן. רחוקים זה זה כאילו שלהם זה השטח שהלב שלך נמצא שם אבל את פיזית לא יכולה להיות משהו יש להם מעמד מיוחד כמו שאמרתי כהנים בבית מקדש מי שלא כהן לא נכנס

טעים

האמת שלא

אוי שחה אותו קצת

שלי יותר סביב

כן

איך הולך לכן עד אחר

א נראה לי הכל כזה זה גם מורכב גם א כאילו טוב אבל גם מורכב כאילו מאוד מאקלים מזה כ כאילו עוד אין הגדרה

אי אפשר לשים את האצבע על מילה

כן התחושת שייכות היא מורכבת אומרים ככה

כן

מה להיות מזוהות עם עוד נשים שחובות ככה את השחול של ה שלהן

א אנחנו מרגישות אני מרגישה שאולי אנחנו קצת במקום אה קצת א ייחוד כאילו שאין פה הרבה שזדהו איתנו או שאנחנו לא מזדהות עם הרבה כאילו סיפורים כי אנחנו באות קצת ממקום שונה כזה

למה

אמ נראה לי הפוזיציה וכאילו הגיל והקרבה וכזה

כן מי איבדתם

איבדנו כאילו אחי משותף שגדלנו אשתנו הכי קטנות וכזה בעצם גדלנו איתו גדלנו יותר יותר מאשר גדלנו עם

כן לא גדלנו עם אחים שלנו אחים שלנו לא היו בבית והיינו איתם אה כאילו עם הלל ועם הגדולים אז כאילו גדלנו איתו כמו אח כאילו אחד לאחד יותר מה שגדלנו עם אחים שלנו ואז זה מקום שהוא כאילו

כן כאילו אנחנו אני כאילו אולי הייתי מרגישה שאני יותר בשחול בעצמי גם מאשר אה א המעגל השני של השכולת

כן

בתחושה לא בהגדרה ולא בזה

כן המקום הוא כאילו נורא נורא כמו אח

כן ובסוף אה וזה לא אז אין לך אין לך את הבניפיט לזה באיזשהו מקום סירות שכאילו אפשר לעשות רפטי רואה פה את רואה סירוש

יש הרבה

הטראומה מייצרת כיפאון בלב היא מייצרת משהו שנתקע והתנועה מייצרת ההחלמה שהיא התנועה מייצרת שחרור אנרגטי רגשי. אני רוצה שהחלום שלי זה שנצליח כחברה לרפא את המעגלים השני, השלישי, את הראשון בחזרה, ביחסי גומלין, כולנו ביחד. וזה מרגש אותי מאוד. הדמעות לא הפסיקו לרדת לי. היינו בפסגה והרגשתי שזה זכות מאוד מאוד גדולה.

כן. תשיג גם קדימה וגם עליכם. אני מסתכלת עליכם מלמעלה.

כן, ממי.

כמו החבורה הזאתי שעושה סקי. אתם עפים מהר,

אנחנו אחרונים.

אתם אה

א

נהנים, עושים חיים, מחליקים, קמים. רואה את האוטובוס.

זה ממש א אני מסתכלת ואומרת לעצמי לפעמים אני לא שייכת לסקיא הזה,

אני רואה אותו.

אוקיי, בבקשה. אמ את האמת נכון

ביי קרם

לא נראה לי שיש מישהו ששייך להזכיר זה חוץ מאיתנו

צריך אה כמו שאנחנו אומרים להתארגן מחדש על זה כי לא קל זה כאילו נראה שהסקי והשלג והכל זה הממלכה שלא חדרה אף אחד לא יכול להיכנס זה כמו שאני מסתכלת אני יושבת פה קבולה בתוך ה לא יודעת איך קוראים לזה העיקרון הזה שאנחנו נוסעים בו רחבל לרחבל אני מוכנה לקפוץ ממנו אבל זה משהו לא שייך בכלל אני לא שייך לא כדאי לא נראה לי כדאי זה די גבוה בכלל את לא רוצה לקפוץ לתוך הבועה שלנו תאמיני לי אז זהו לפעמים אני רוצה ולפעמים לא זה לא נשמע מוזר לפעמים אני רוצה להיות איתכם ברור שלא אבל לפעמים כן טוב קפעה לי היד אז אני מפסיקה את השיחה

אז יאללה תסגרי אדיי בואי נעים מי שולי עשה סקי

לפחות ארבע פעמים היה לו פה את הויסקי והוא היה צובי היה אף על החיים

וואי כפרה

אז א שות ציוה לנו לעשות חיים בפעם הראשונה חשבתי את זה בפעם השנייה רצתי להגיד את זה לתמנה בפעם השלישית אברה את זה רק בפעם הרביעית אני מעיזה להגיד לעשות

איפה אברהם אבינו? איפה איפה אברהם? איפה אברהם אבינו? ירחם על בנו יצחק. ירחם על בנו יצחק. איפה הוא יוסף אחינו? איפה בן פורת יוסף? איפה הוא יוסף אחינו? שיחלום לי חלומות? שיחלום לי חלומות.

איפה ירחל ממנו? איפה איפה

ירחל? איפה ירחל אמנו? שתזיל הרבה דמעות, שתזיל הרבה דמעות. איפה הוא משה רבנו? איפה איפה הוא משה? איפה הוא משה רבנו שיתן את הלוחות?

אליה הוא נביא. אליהו הוא הנביא, אליהו נביאנו לנו השלום יביא. לנו השלום