ציפיות ואכזבות בנישואין: חלק א - הרב אבנר קוואס HD (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, היום אני רוצה לדבר איתכם על דבר לא כל כך שגרתי, אבל הוא מצוי מאוד. לא הרבה מדברים על זה, אבל כדאי מאוד להתמקד בזה כי כולנו סובלים מזה. אני רוצה לדבר איתכם היום על ציפיות ואכזבות בחיי הנישואין. כגודל הציפייה לפעמים כך גודל האכזבה. יש קשר בין ציפייה לאכזבה. היום נדבר על הנושא הזה. קודם כול מה גורם לזה, אחר כך אולי נדבר גם איך מתקנים את זה, טיפול מתקן, ואיך מכניסים לתודעה שלא רק אני ואשתי קובעים, יש גם גורם שלישי. אבל בואו נתחיל קודם כול עם הרווקות. מאיפה מתחילות הציפיות? לפני החתונה בני זוג יוצאים, נפגשים. דיברנו על זה הרבה פעמים באריכות איך בוחרים חתן, איך בוחרים כלה. סדרה שלמה של

הדרכה למציאת זיווג. שמה הסברנו שבפגישות צריך לעשות תיאום ציפיות. לצערנו הרב הרבה זוגות צעירים יוצאים ולא יודעים על מה לדבר. כל הפגישה נגמרת להם על: באבי, מאמי, בא לך, בא לי, אתה בזרימה, אתה בראש שלי, ראש, בא לך, בזרימה, בא לך, בא לי. מה הוא? מאמי. ומה היא? באבי. הלאה, מה הלאה? מה יהיה בהמשך? לא דיברו על זה. מה יהיה עם חינוך הילדים? אין עוד ילדים, מה יש לדבר? אתם מבינים את התפיסה של הצעירים? הם חיים את הרגע. ופעם הסברנו שאנו באחרית הימים נמצאים בדור של סיפוקים מידיים. עכשיו כדורגל, עכשיו כדורסל, עכשיו תן לאכול, עכשיו תן לישון. מה יהיה איתי - זה לא מעסיק את הצעירים. אין להם תפיסת עתיד. מה זה

"מה יהיה איתי?" עכשיו טוב לי? עכשיו אני נהנה? עכשיו אני ישן, אוכל, שמח? מה יהיה... אבא, מה יהיה איתי זו בעיה שלך. כך אומרים הצעירים. אבא, אתה שואל אותי מה יהיה איתי - זו בעיה שלך. הבעיה היא שגם אנחנו אחרי שמתבגרים תפיסת העתיד שלנו היא מאוד קצרה, אולי לשנה-שנתיים הקרובות. לא מסתכלים קדימה. לכן לעשות תיאום ציפיות. לפני החתונה חייבים לדבר על דברים משותפים לעתיד: חינוך הילדים - איזה אופי? לאיזה בית ספר נשלח אותם? מה אנחנו רוצים שהילד יהיה כשהוא יהיה גדול? כבר לתכנן את העתיד. זה ימנע פחות אכזבות, פחות מלחמות. היות ולא מדברים על הדברים האלה, הם מתאכזבים: וואי, חשבתי שהוא על רמה, חשבתי שהיא

אינטליגנטית. אדוני היקר, למה לא דיברתם על זה לפני? אז ככה: להשתדל לדבר על כל הציפיות מראש. אם לא נתאם ציפיות, עלולות להיות אכזבות. ואז מגיעים אחרי החתונה ונולדים ילדים. דעו לכם, ילדים מחדדים מאוד כל מיני פינות שלא דיברנו עליהן כשהיינו רווקים. הילדים מחדדים את זה. אם בהתנהגות בבית, אם בצורת דיבור בבית, אם בצורת המדיה בבית. לאיזה בית ספר לשלוח? מה הרמה הרוחנית שתהיה בבית? הילדים באים ומחדדים את זה בצורה לא רגילה. ואם הורים לא מתאמים ביניהם ואין להם קו אחיד - מי סובל? הילדים, ואז נהיות מלחמות בגלל הילדים. לכן לתאם ציפיות. דבר נוסף, בשעת הפגישות לא להתפעל רק מהמעטפות. אנחנו צעירים, צעירות, כולנו

נראים טוב, ויש אנשים שחושבים שנשארים ככה כל החיים. אומנם תשאל אותו, "לא, בטח, בן אדם מתבגר," אבל הוא לא מבין את ההשלכה שהוא אומר בן אדם מתבגר. אנחנו דור של מעטפות: יפֶה, יפָה, אוהבים את השואו, אוהבים את הפוזה. נפלא, בלתי ייאמן, מדהים. אוהבים את המכונית, את הכול. אל תשכחו שזה בהתחלה. מה יהיה בהמשך? לא להתפעל מהופעה חיצונית וגם לא לדמיין שכל החיים נישאר ככה. בן אדם הוא לא בובת חרסינה. בן אדם גדל, מתרחב. אני לא אגיד משמין, אני אגיד מתרחב. מתרחב, מתבגר, מזדקן, מתעקם ונעלם. ועם זה אנחנו לא תמיד יכולים להשלים. אנחנו תמיד רוצים כמובן להיראות במיטבנו. אחר כך מתאכזבים. נא לדעת שגם בשעת הפגישות כבר

לדעת מה יהיה הלאה. איזהו חכם? הרואה את הנולד. דבר נוסף: דברים שראינו בפגישות זה לא מה שנראה בבית. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. ואני אסביר. אתה לא תכיר את האדם, את לא תכירי את מי שעומד מולך עד שלא נגור ביחד 24 שעות עם צ'קים חוזרים, ילדים בוכים ומתעצבנים. לא נכיר אחד את השני. גם אלה, תשמעו אותי, ציבור יקר, זוגות שגרו ביחד לפני החתונה, אתם שומעים? לפני החתונה גרו ביחד, נו, אז הם ראו את הכול. לא ראו כלום. הם חושבים שהם עושים סימולציה לחיי הנישואין ברווקות, בוא נראה איך זורם בינינו וכך יהיה אחר כך. אתם יודעים, עשו סטטיסטיקה בארץ, גילו דבר מדהים, מדהים, בדיוק הפוך מהתפיסה שלכאורה היא נכונה: אם

נגור ביחד ונחיה ביחד - נראה את כל הדפקטים ואז נדע ואז לא יהיו אכזבות. בדיוק הפוך. אלה שגרו ביחד והתחתנו מאוכזבים הרבה יותר מאלה שיצאו בצורה רגילה. לא רק זה, סקרים בארץ של האוניברסיטאות שעשו בנושא הזה גילו דבר מעניין. זוגות שגרו ביחד לפני הנישואין מתגרשים פי ארבעה יותר מזוגות שנפגשו בצורה רגילה. שמעתם? ולמה? תשאלו אותי למה. למה? היא ראתה את כל הדפקטים מראש, הוא ראה את כל הבעיות שלה מראש. מה? איזו התפעלות נוספת יכולה להיות? סיבה פשוטה: לפני החתונה הם רווקים. חיי רווקות הם חיי התנדבות, חיי נישואין הם חיי התחייבות. מתי? צופים יקרים, מתי אופיו של האדם מתגלה? כשהוא מתנדב או כשהוא מתחייב? מה דעתכם?

מתי אופיו של האדם יוצא לידי מימוש? כשהוא מתנדב או כשהוא מתחייב? הרבה ירצו להגיד: מתנדב. הנה, לא מחייבים אותו, והוא עושה. לא חבריה, המתנדב עושה כי גם בא לו, כי זה עושה לו כיף. הוא נותן אבל הוא גם מקבל. כיף לו לתת. למה? כי הוא גם מקבל. אז מה שהולך לשם חוזר אליו. אז למעשה הוא נשאר קצת אגוצנטרי. נכון שהוא נותן, נכון שהוא עוזר לחברה, ואנחנו לא מזלזלים במתנדבים, חלילה. ירבו כמותם בישראל. אבל צריכים לדעת שהמתנדב באיזושהי נקודה משהו גם חוזר אליו. דבר נוסף: בא לו - עושה, לא בא לו - לא עושה. מישהו יכול לחייב אותו? מה זה מתחייב? בא לו - עושה, לא בא לו - חייב לעשות. חייב. אין לא רוצה. אז מה עושים? תשבור

את ה"לא בא לי," תשבור את ה"לא רוצה" ותעשה. ואז אדם מפסל את האישיות שלו ואז אדם הולך וגדל ואז אדם יהיה מעולה יותר. לכן חז"ל אמרו: "גדול המצווה ועושה "ממי שאינו מצווה ועושה." מה פירוש? זה שציוו עליו לעשות והוא עושה, לפעמים גם בלי חשק, הוא יותר גדול ממי שאינו מצווה ועושה, קרי מתנדב. המתנדב בדרגה פחותה מהמתחייב. מה גם, שהמתנדב לא בא לו - לא עושה. חיי רווקות, כמה שהם יגורו ביחד, ציבור יקר, הם מתנדבים. היא חייבת לו משהו? היא יכולה להגיד לו יום אחד: ביי ביי. עזבה אותו, נטשה אותו. הוא יכול להגיד לה מחר: תשמעי, יש אחת יותר נחמדה ממך, מצטער. מיצינו. "מיצינו", מילה חדשה. מיצינו, ביי. משאיר אותה מרוסקת

ועובר לזוגיות אחרת. אתם מבינים? עצם הידיעה שאני לא חייב לה, אני מחר הולך - זה כבר עושה חיים לא נכונים. זה לא אמיתי. זה לא אמיתי. אבל כשמתחתנים, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו", צ'יק, נולדים פה ילדים, יש פה התחייבויות. הילדים צריכים להיות בבית ספר בבוקר ובגן. בא לי לישון. מה זה "בא לי לישון?" הילד לא ילמד, יהיה עם הארץ. מה הוא יעשה כשיהיה גדול? יישר בננות בתנובה? מה הוא יעשה? מה היא תעשה כשתהיה גדולה? תטאטא רחובות? האבא "לא בא לי", "כן בא לי," גמור, מת, עייף - קם, "חבר'ה, להתעורר, בית ספר." אה... אתה רואה מה אתה עושה? אתה משפר את האישיות שלך. גם את - הילדים רעבים. בא לי לישון. מה זה לישון? קומי

הרוגה, תכיני להם אוכל. מה זה "בא לי לישון?" חובה. מה זאת אומרת? אתם יודעים מה זה עושה לנו? זה מוציא את כל הטוב שיש בנו, זה מוציא אותו החוצה. ואז חיים חיים אמיתיים. לכן אפילו אלה שחושבים שהם מכירים אחד את השני ברווקות, למה יש אכזבות? כי נדמה להם ש"כן, אני מכיר אותה." לא מכירים עד שלא תגורו ביחד בחוזה של התחייבות, קרי נישואין, ארבעה קירות, פלדלת, משכנתה, צ'קים חוזרים, ילדים בוכים - אז תבינו לפני מי אתם עומדים. תגידו לי: אז למה יוצאים לפני החתונה? אם הבן אדם מתגלה רק אחרי החתונה, אז מה פשר היציאות? הסברנו בזמנו ואמרנו: הסיבה היא פשוטה - מציאת חן. למצוא חן אחד בעיני השני. לראות פחות או יותר שקווי

ההשקפה שלנו דומים, לראות פחות או יותר שתיאום הציפיות שלנו שווה ויש מציאת חן ומרגישים טוב ואז מתחתנים. לכן, נא לדעת, כדי למנוע משברים, לדעת שלפני החתונה זה לא מה שרואים אחרי החתונה. הסברנו עוד דבר: לפני החתונה אנחנו גם שחקנים. הבחור הולך עם מסכה והיא מסתירה את הגיבנת. בפגישות איך הם נחמדים? אהלן, אהלן, באבי, באבי, מאמי, מאמי, בא לך, בזרימה. רק מתחתנים קורה דבר נורא. אחרי החתונה היא כבר שלו, אין על מי לעשות רושם, והוא כבר שלה, אין על מי לעשות רוח. איך שהוא מתחתן הוא קורע את המסכה ואומר לה: אה! אה... אמרה לו: אה? אה! כל אחד מראה לשני כמה השני אכל קש. למה? למה לא נישאר יפים אחרי כמו שהיינו יפים

לפני? אתם יודעים למה? כי ברגע שהבן אדם מרגיש שהשני בכיס שלו, הוא יכול לדבר מה שבא לו, ואז מכירים אחד את השני באמת. לכן, נא לדעת, כמו שאת הסתרת דברים לפני החתונה והוא לא ידע עלייך הכול, גם הוא מסתיר ואת לא תדעי עליו הכול. וכן להפך. אז כבר לבוא עם מגינים ושכפ"צים וכובעי פלדה ולהבין שמה שראינו ברווקות זה לא בדיוק מה שנראה בבית. ואז אם אני כבר בא מוכן, איך כתוב על מסכות הגז? "אתה מוכן - אתה מוגן." ברגע שאתה מוכן, אתה לא ב"ברוכים" ולא באכזבות ולא ב"משבר". כלום. ידעתי מראש שתהיה קצת תנודה. השפיצים הם לא... התעגלו כמה פינות. אין מה לעשות. כל אחד עובר את זה. ולכן להיות מוכנים. אז גם בפגישות, רווקים

ורווקות יקרים, לקחת בחשבון שאדם משתנה. גם הרווקים והרווקות, אני לא הזנחתי אותם ונתתי להם הנחיות מפורשות בחוברת שכתבתי, "...ולחתונה - הדרכה למציאת זיווג." הנה הטבעת. כמה דמעות וכסף שופכים עד הרגע של "הרי את מקודשת לי." לקחת את הספר הזה, ללמוד ולשנן ולצאת לשטח. עשרה פרקים עד שאתה מציע לה נישואין ועד שאת אומרת לו: אני מסכימה. החוברת הזו תחשק לכם ותסדר לכם את תפיסת העתיד, תיאום ציפיות, אני גם מדבר פה קצת על לדעת מה קורה אחרי הנישואין. תיכנסו לחופה עם חיוך גם בלי כאבי בטן, גם בלי פחדים. בכל חנויות ספרי הקודש בארץ זה נמצא. לקחת, ללמוד ולשנן. כשזוג יוצא לפגישה, הוא יודע לשרטט אופק, קל לו לתאם ציפיות

- האכזבות הולכות וקטנות. זאת אומרת שאנחנו מתכוננים לדבר, יודעים שצריך להיות כך וכך. אולי אנחנו לא מקבלים - אנחנו חס וחלילה לא נשברים. נקודה נוספת בנושא הטעויות - ההשוואות. הרבה פעמים היא משווה אותו עם אח שלה, והוא משווה אותה עם אחותו או עם גיסתו, והיא עם גיסה, וזו הטעות החמורה. לא להשוות. כל אדם יש לו את תכונות האופי שלו, כל אדם יש לו את הטבעים שנבראו בו. גמרנו. יש לאדם ייחודיות. להפסיק להשוות. א', זה מעצבן. ב', זה לא נכון. למה אתם עושים את זה? אני חשבתי: וואי... ואז היא אומרת לעצמה: וואי, למה לקחתי את איציק? אחיו איך היה מתאים? וואי, וואי, איזה פספוס של בן אדם אחד. וואי, וואי, איתו חבל על

הזמן, הייתי בהרמוניה הפילהרמונית. קורה לפעמים הפוך. התחתן עם מישהי, ראה שאחותה היא בדיוק האופי שהוא חיפש, היא לא, אשתו לא. ואז הוא משווה. ואז הוא אומר: חבל. ידידי היקר, אשתך התחתנה איתך? זה מתאים לך בול. אתה יודע למה? כי לא רק אתה מחליט, יש מי שמנהל את העולם. הקב"ה מנהל את עולמו. אין מזווגים לו לאדם אישה אלא לפי מעשיו. לכל סיר יש מכסה. סיר גדול - מכסה גדול, סיר קטן - מכסה קטן, בקבוק - פקק. מה לעשות? נתקעת עם פקק? סימן שאתה בקבוק. נתקעת עם מישהי ככה?... אז אתה סיר גדול. לכל סיר יש מכסה. אבל הרב, אשתי מה זה מעצבנת. יש לה תכונות שמרתיחות אותי, מוציאות אותי מהכלים. למשל אחותה לא הייתה עושה לי את

זה. מה אתה?... א', רגע, בואו נסדר את הדברים. כולם נראים יפים מבחוץ. הכול נראה נחמד ויפה. אתה נישאת לה? אתה גרת איתה? אתה יודע במה מדובר? תמיד נדמה לנו שהדשא של השני ירוק יותר. לכן העולם הזה נקרא "עלמא דשקרא," עולם השקר. מה זאת אומרת הדשא של השכן? אספר לכם מקרה מזעזע. הרבה פעמים... התקשרה אליי איזו גברת לפני המון שנים מאוד אינטליגנטית. אני שומע בדיבור שלה שהיא אישה מאוד אינטליגנטית. היא אמרה לי: הרב קוואס, אני לא רוצה להזדהות בשם. אני מפורסמת מאוד. גם לא איפה אני גרה כי זה גם ייתן פרסום. אני רוצה לדבר איתך עכשיו אנונימי. אפשר? אמרתי לה: בבקשה. היא אומרת לי: הרב, אני ובעלי זה הסמל של השלום בית

של העיר. אנחנו הולכים ברחוב, אנשים מסתובבים, נועצים בנו מבטי קנאה. הרב, אנחנו הסמל, הנושא והנשוא של זוגיות מושלמת. אנשים שואלים מאיתנו עצות. מתייעצים עם בעלי, מתייעצים איתי, מבטי קנאה, "הלוואי שתהיה לי זוגיות "כמו שיש לך." אנשים בטוחים שאנחנו הזוג הכי מאושר בעולם. ואז, אחרי כל ההקדמה שאמרה לי, השתנה טון הדיבור. פרצה בבכי ואמרה לי: הרב, אני האישה הכי אומללה בעיר הזאת. שמעו מילים, בוכה. אף אחד לא יודע מה קורה בדלתיים סגורות. אף אחד לא יודע מה קורה כשהדלת של הבית ננעלת. אף אחד. אני האישה הכי אומללה בעיר הזאת. כשהיא אמרה לי את זה, מאמר חז"ל עלה לנגד עיניי, "עלמא דשקרא." תמיד נדמה לנו שהדשא של

השני ירוק יותר. אתם רואים איזו טעות היא השוואות? כן, היא בחורה נחמדה וזה. חבל שלא התחתנתי איתה. ידידי, מי אמר שאתה מתחתן איתה ובחיי נישואין היא תישאר כמו שהיא נראית עכשיו? נא להוריד את זה מהלב. להסתכל בצלחת שלכם. למה על הצלחות של האחרים? היה איזה אחד, קיבל מנה של בשר קטנה, והשכן שלו קיבל מה זה סטייק, מה זה סטייק, מה זה עובי. הוא מסתכל על הצלחת שלו, יורד לו ריר. הוא אומר: למה אני מקבל סטייק כזה קטן? למה? הסתכל על הסטייק, הסתכל על הבן אדם, ראה שאין לו שיניים. הוא קיבל סטייק, אבל אין לו שיניים. מה?... ברוך השם, הסטייק שלי גדול. איזה שיניים יש לי. יש עם מה לאכול. תסתכל בצלחת שלך. מה יעזרו

השוואות? וואי, אם אחיו, אחיו... אחיו מה זה היה מתאים לי. איזה קשקוש זה. קודם כול את לא יודעת מי זה אחיו. זה רק כלפי חוץ. איך ההיא אמרה? אנחנו הסמל של הזוגיות. תפסיקו לקנא באחרים, תפסיקו. כל אחד יסתכל על הצלחת שלו. ואם אלוקים הדביק לך את בעלך, ואם אלוקים הדביק לך את האישה הזאת - סימן שזה הכי מתאים. אבל הרב, היא מעצבנת, הרב. זה טוב מאוד. אם היא מעצבנת, אתם יודעים מה הכוונה מעצבנת? תגידו לי, כשרוצים ללטש כלי, משפשפים, שורף, כואב, אבל אחר כך הכלי יוצא מלוטש. אתה יודע למה היא מעצבנת? כי אתה עוד לא מלוטש. היא מלטשת אותך. וככל שהיא תלטש אותך, אתה תהיה כלי יותר זוהר. ככל שהיא תעיר לך ותשמע ממנה

ביקורת ואל תאכל את הלב והיא תעיר לך - היא מנקה אותך. כשתהיה מושלם - אין כבר מה להעיר. כשתשאף לשלמות, כבר אין, תראה, רמת הביקורת יורדת. פעם למדנו בזוגיות, כתוב בתורה: "ויאמר ה' אלוהים לא טוב היות האדם לבדו "אעשה לו עזר כנגדו." אז שאלנו: אם היא עזר, אז למה היא נגדו? ואם היא נגדו, אז איזה מין עזר זה? סתירה. עזר כנגדו? במה היא עזר? בזה שהיא הולכת נגדו. במה היא טובה? בזה שהיא מוכיחה אותו על פניו, בזה שהיא אומרת לו: תשתפר. כשאומרים לך "תשתפר," אנשים ממקצעים אותך, אתה נהיה מקצוען, אתה נהיה אדם יותר טוב. זה שהיא מעירה לך - אל תתאכזב, זה טוב. בא מישהו, נדבק אליך ורואה את כל הדפקטים ומעיר לך. אתה נשרף?

כואב לך? מעצבן אותך? מצוין, זה חלק מתהליך ההזדככות. מצוין. גם את גברת, בעלך אומר לך שאת צריכה להשתפר? את צריכה להשתפר, אין מה לעשות. את מושלמת? לא, אנשים לא מושלמים. מותר לו להעיר לך? מותר. אז הוא מעיר לך. הוא מעיר ב-ע' ומאיר לך את הדרך ב-א.' למה את כל כך מתרגזת? למה את מאוכזבת? לא, הוא כל הזמן פה, הוא יושב לי על הווריד. אבל זה טוב לך, ככה הוא משפץ אותך. עכשיו, אני לא אומר להיות נודניק. ודאי, לא היא ולא הוא. אני לא אומר כל היום להגיד ביקורת מהבוקר עד הלילה. בהרצאה של "ביקורת ומריבות" הסברנו שביקורת היא דבר לגיטימי ובונה וחובה, כי התורה אמרה להגיד ביקורת. "הוכח תוכיח את עמיתך." התורה ציוותה

להגיד ביקורת אם רואים מישהו שסוטה מהמסלול, אבל כמה ביקורת וכמה מחמאות? בזמנו דיברנו. שמונים אחוז מחמאות, עשרים אחוז ביקורת. אז הביקורת נשמעת. שמה לימדנו טקטיקה איך להעביר ביקורת. אבל תבינו, לא להתאכזב בגלל ש"הלוואי שהייתה לי האישה ההיא," "הלוואי שהיה לי", "וואי, איך הייתי רוצה זוגיות כמו של הזוג הזה." גברת, תפסיקי. אין כמו בעלך, אין כמו אשתך. איזהו העשיר? השמח בחלקו. מישהו פה מוכן להחליף חבילה עם השכן שלו? אתם מוכנים את הצרות שלכם להחליף עם השכן? אתם מוכנים, ציבור יקר? מי פה מוכן להחליף? לא, לא, עזוב, אני רגיל לצרות שלי, אני מתחבר לצרות שלי, זה מספיק לי. אה אה, זאת אומרת אתם לא מוכנים להחליף.

אז כל אחד יסתכל בצלחת שלו. יוצא, רבותיי, הנקודה הנוספת לאכזבות בחיי הנישואין היא עניין ההשוואות. לכן בואו לא נשווה, בואו נשמח במה שיש לנו. היא תשמח במה שיש לה, הוא שמח במה שיש לו, ולדעת שבסופו של יום לא רק אני והיא החלטנו, אלא הגורם השלישי קבע שאנחנו צריכים להיות ביחד. ואם זה שורף ומשפשף וכואב ומעצבן - זה טוב, ככה מלטשים יהלומים. כל גבר הוא יהלום, כל אישה היא יהלום. כשמלטשים יש קצת חימום, כן? בשעת החיכוך שורף קצת, מה לעשות? ההערות שורפות. נכון, אבל בסופו של יום, אחרי שאנחנו מלוטשים, אילו חיים טובים יהיו לנו? לכן לא לבוא עם ציפיות מוגזמות ועם השוואות ועם לחשוב שהשני יותר טוב, אלא לתאם ציפיות,

להסתכל על העתיד, לדעת מראש שאנחנו לא מושלמים, לדעת מראש שעלויות להיות סטיות טיפה בפיגורה, בדיבור, בהתנהגות, כי סוף סוף היינו ברווקות קצת שחקנים, ואם אדם לוקח את כל זה בחשבון, כשהוא מתחתן נהיים לו חיים יותר מאושרים. עריכת כתוביות: אורטל זגורי