החוט המקשר - מוזיקאים (עם כתוביות בעברית)

"אומרים שהיכל הנגינה סמוך להכל התשובה, "ואילו אני אומר שהוא היכל התשובה עצמו." כך אומר הרבי ממודז'יץ, שהחסידות שלו ידועה בניגוניה המיוחדים. מוזיקאים רבים מחפשים את המעבר, את הרוחניות, ורבים דרך המוזיקה נפגשים עם היהדות. איתנו נמצאים היום מוזיקאים שמבקרים ככל הנראה בהיכל הזה. דניאל זמיר, מוזיקאי מוכשר בעל שם עולמי. ניגן בעיקר ג'ז עם סקסופון, מאחוריו מסע בין יבשות, בו עבר תהליכים של חיפוש עצמי ומוזיקלי. כיום חסיד חב"ד, אשר פיתח את המוזיקה היהודית גם בעולם האקדמיה, והוציא 12 דיסקים איכותיים. האחים גת גדלו באילת. מגיל צעיר עסקו במוזיקה לצד הספורט והים. אריה, הבוגר ביניהם, היה חלוץ החזרה בתשובה,

בעקבות חבר טוב. גיל, אחיו הצעיר, חיפש את עצמו בניו יורק, למרות שידע איפה מחכה לו האמת. לאחר שחזרו בתשובה, התחילו לנגן במדרחוב והפכו להיות מוכרים לאחר שזכו במקום השני בתוכנית "הכוכב הבא." רן ראשון, במקור מיבנה. כבר בכיתה ח' הוא התחיל לנגן בגיטרה. את מסעו הוא התחיל בארה"ב בתור מוכר שטיחים, ושם הוא נתקל לראשונה בספר רוחני שגרם לו להתחיל להתעמק בעולמות הרוח. משם הוא המשיך להודו, חזר לתל אביב, מתחיל להתחזק, במקביל הוא לומד רפואה סינית אצל הרב אשרוב, ובקרוב יוצא אלבום חדש שלו, שבו מתארחים אביתר בנאי וישי ריבו. הנשמה שלכם התחברה לאומנויות לחימה? שלום למוזיקאים ה... זה כיף, מוזיקאים פה באולפן. זה

כיף. -עכשיו אנחנו פעם ראשונה רביעייה. כי אתם על תקן שניים שהם אחד, אז זה יפה שאתם זוכים להיות שניים שהם אחד. טוב, אז, דניאל, נתחיל איתך, אתה הכי רחוק פה ממני, אז שנתקרב. -בעזרת השם. תספר לנו איך בכלל... איפה הרקע, איפה גדלת, מה? או-אה. גדלתי בפתח תקווה. בגיל כבר די צעיר התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר. אימא שלי היא מוזיקאית אז זה היה בבית. התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר, אחרי זה כינור קצת, אחרי זה תופים, אבל אימא שלי אמרה לי שאין סיכוי שהיא מכניסה תופים הביתה, ואז התחלתי לנגן בסקסופון בגיל 11 או 12, שזה כבר לפני עשר שנים... -ואתה מתאהב בסקסופון? ואז נשארתי בסקסופון, התאהבתי בסקסופון, כן, ואז גם נכנסתי

לג'ז, דרך הסקסופון, ואז עברתי ללמוד בבית ספר "תלמה ילין," שזה בית ספר לאומנויות בתל אביב, ואז גם את רוב החיים שלי אז עברתי כבר בתל אביב, עם כל ה... ואחרי שסיימתי את "תלמה ילין," עברתי לניו יורק, חייתי שם איזה שמונה שנים. למה עברת לניו יורק? כי כמוזיקאי ג'ז, זה המקום הטבעי ללכת אליו. כל מוזיקאי ג'ז שרוצה באמת לקדם את העניין הזה מגיע לשמה, זה כור ההיתוך של המוזיקה הזו. -כן. לשמוע מוזיקאים, להכיר מוזיקאים וגם שיכירו אותך. -ורצית הצלחה? אני אף פעם לא מדדתי את זה בקטע של הצלחה, ועד היום אני לא... זו מילה שאני לא מזדהה איתה כל כך, אבל אני רוצה, אם יש לי מסר, יש לי אור. כבר אז, כבר אז הבנת שיש לך

מסר? -בהחלט, כן, כן. לפני החזרה בתשובה? -אפילו שליחות. אני זוכר שאפילו בגיל 19 ,20 כבר קראתי לזה שליחות, בלי שהבנתי... לא צבעת את זה והסתרת את זה מעצמך, אמרת "טוב, אני אהיה שליח," ובעצם רצית לפרוץ ושיכירו בך. הפוך. זה ממש... אני זוכר שהתייחסתי לזה כשליחות, ולא הבנתי גם על מה אני מדבר, איזו שליחות ומה זו המילה הזאת בכלל, ולמה אני... לא יודע מאיפה זה בא לי. ממש, דבר מדהים. ושמה בניו יורק גם לאט לאט נחשפתי ליהדות. איך? זה התחיל מחיפוש רוחני שכזה עברתי שמה... מה זה "חיפוש רוחני" שאומרים, מה זה "חיפוש רוחני"? אני התחלתי... מה שאותי עניין זה הקונפליקט עם האגו, הדבר הזה שיכול להיות שאתה עושה משהו

שאחרי זה אתה מצטער עליו, זה היה נראה לי מוזר. איך זה יכול להיות שאותו אחד שעושה משהו, אחרי זה חושב שזה היה טעות, איך זה יכול להיות? מוסרית, כלפי אנשים, אתה מתנהג בצורה מסוימת ואחרי זה אתה מצטער על זה? זאת אומרת, אמרת, מאיפה המצפון הזה מגיע? איך זה יכול להיות? כן. שיש פה עוד קול פנימי? -שיש פה עוד קול פנימי, בדיוק, ומה זה הקונפליקט הזה. וחפרתי הרבה בזן, בודהיזם, נצרות, אסלאם. הייתי שם בכל העניין. -השם ישמור, השם ישמור... כן, ובסופו של דבר, די... לא "די", במקרה לגמרי, מישהו המליץ לי לקרוא את ספר קהלת, שלא ידעתי מה זה, והתחלתי לקרוא את זה. ואמרתי, מה, יכול להיות ש... וחשבתי בהתחלה שאני לא מבין

על מה הוא מדבר, כי זה דיבר על משמעות החיים, ואני עד אז ידעתי שהתורה והמצוות הן סתם מערכת שאומרת לך: תעשה את זה, אל תעשה את זה. זה נכון, זה לא נכון, וזהו, הולכים עם בגדים שחורים, משמינים, נראים כאילו לא... פתאום אתה רואה פילוסופיה, עומק. -בדיוק. -מה תפס בך? זה שבן אדם שואל שאלות על משמעות החיים. איזו שאלה הכי תפסה אותך בקהלת? -הוא אומר "הבל הבלים אמר קהלת," המשפט הראשון, הכול כלום. -אתה אומר: מה זו הפתיחה הזו? מה זה הדבר הזה? ונכנסתי יותר ויותר לעומק של זה, ומאז נעלמו עקבותיי, כמו שאומרים. זהו. -ואז נהיית שליח. -ואז, ברוך השם, נהייתי שליח, כן, משהו כזה. -חיפשת שליחות וקיבלת שליחות. כן, זה באמת

די מדהים. כשחייתי בישראל לא ידעתי... כשחיפשתי רוחניות לא ידעתי שהתורה, יש בה רוחניות. לא ידעתי שזה קשור בכלל לרוחניות. חשבתי שזו מערכת כזאת דוגמתית, זה מותר וזה לא, וזהו. יש דרך אגב כאלה שעד היום לא יודעים שיש ביהדות רוחניות, והם דתיים. לצערנו. -אז זהו, זה מדהים. ואז גיליתי, בסופו של דבר, כמו שאתה אומר, כשהגעתי לחב"ד בסוף המסלול, גיליתי שהתשובה לזה, לשאלה הראשונה שלי, היא שבעצם אתה לא אחד, אתה שניים. יש לך נפש אלוקית ונפש בהמית, לא בתור מליצה או משל. תכף נדבר על התניא, אולי בהמשך. אוקיי. -נגיע לעומקים האלה. -אבל זו התשובה, שבעצם אתה לא אחד, אתה שניים, ויש שני קולות... הנה, אז תפנה אותנו

לשניים. -יאללה, לשניים. -יפה, איזה מעבר יפה. אז נתחיל בבכור, אריה. מה... תספר לנו על הרקע של המשפחה. אני אעזור לך? אני מניח... -סבא שלך היה... סבא שלך חזן ודתי, נכון? כן, סבא שלי, האמת שאת הילדות עבר במאה שערים שם, בהארדקור החרדי, ב"חיידר." ואיכשהו העניינים התגלגלו והם נהיו כזה יותר קשורים לזרם של הכיפות הסרוגות, "מזרוחניק," והוא היה חזן, הוא היה מוזיקאי. הוא היה מוזיקאי, הוא גם ניגן על כלי? -היה מוזיקאי, מהחזנים הטובים בארץ. הופעות של... אתה יודע, היכל התרבות, בנייני האומה, הקליט אלבומים. ובתור ילדים הייתם הולכים? אני הלכתי, אבל לא אגיד לך שאהבתי את זה. -לא התחברת. הייתה בזה איזושהי עוצמה,

אבל להגיד לך שלמוזיקה התחברתי? לא. הנפש שלי עפה לעולמות אחרים, שמה הייתי כמו ציפור בכלוב, כשהייתי נכנס לבתי הכנסת האלה. -משמעותי לכם, הסבא? לי הוא היה מאוד משמעותי, הייתי הנכד הראשון שלו והייתי על שם אבא שלו. -וואו. נולדתי בדיוק באותה שעה ובאותו יום שהסבא נפטר, שלוש שנים אחרי בול. -וואו. ואותו שם, והייתה התרגשות, אתה יודע, נכד ראשון, בן. והמוזיקה, היא משהו שההורים הכניסו הביתה, או שאתם מצאתם את זה? כי אני, בתור מוזיקאי, אצלי זה לא היה בבית. אני תפסתי את הגיטרה, חיפשתי משהו כזה שיחבר אותי, שירגיע אותי. אני מאמין שגנטית בא משהו מהם. אבא מאוד אוהב מוזיקה קלאסית. אני לא חושב שיש איזו יצירה שהוא

לא מכיר אותה בעל פה. הוא היה שומע הרבה מוזיקה קלאסית בבית, אני גם את זה לא... נולדתי רוקיסט כנראה. אז אתה התחלת עם רוק? מאיזה גיל? אתה מתופף, התחלת כמתופף, נכון? -כן, אני בגיל... אני חושב, אולי שנה, שנה וחצי, כבר ניגנתי עם מקלות ועם זה... סירים. -כן, והייתי מסדר אחרי זה, בגיל יותר מבוגר כיסאות וכל האלבומים של "החיפושיות" ו"פינק פלויד." אני זוכר שהיה איזה קטע, הייתי... נורא רציתי ללמוד תופים, וזה קשה באילת ואין מורים ואף אחד לא רוצה לשים תופים בבית, כמו שאמר חברי היקר דניאל. זה לא היה כמו היום גם. -כן. הייתה תקופה אחרת. -לא, היום גם יש תופים אלקטרוניים, שאפשר... -לא מומלץ, לא מומלץ. הנה, אני

אומר את זה בשידור, בטח דניאל יחזק את... -מסכים איתך. אתה צריך לקבל את ההד מה... -כן, אתה יודע. זה כמו לשחק כדורגל באפליקציה, באמת, פחות או יותר, זה ההבדל. אז אתה התחלת לנגן באיזה גיל ממש? -אני כל הזמן ניגנתי ורציתי, ואז שלחו אותי לאיזה מורה בכזה בית נוער עם מלא עברייני צעצוע של אילת של פעם כזה, ואני זוכר שהיה שם למעלה חדר שהיו משחקים סנוקר, והיו שמים כמו פעם תקליטים ברמקולים הגדולים האלה מהעץ באנלוג. ושמעתי שם את "דארק סייד אוף דה מון." פינק פלויד. -כן, הייתי בן שמונה אולי, לא יודע, משהו כזה. אמרתי... -בגיל שמונה? -התחלתי לבכות. בגיל שמונה? -כן, ואמרתי: זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לא משנה

שזה היה אחרי הרבה גלגולים, אתה יודע, אבל כן. גיל, מה... -זה היה השפיץ. לאיזו מוזיקה אתה התחברת ואיך, באיזה גיל? אני באמת, בגיל ממש צעיר, חמש, שש אפילו, משהו כזה. גדלתי בבית של תקליטים, אתה יודע. הוא היה אחראי על מה לשים שם בתקליטים. כל הזמן היו תקליטים מסתובבים שם... -היה הרבה דייר סטרייטס ופינק פלויד. -דייר סטרייטס, איזו מוזיקה. -ביטלס. נראה לי שדייר סטרייטס זה היה כזה... -מה אתם אומרים, בתור... סליחה, עכשיו, אני עושה סוגריים. כולכם מוזמנים לענות. גם רן, שתכף נכיר אותו. מוזיקה... עכשיו, בתור חוזרים בתשובה, אז אנחנו חושבים מה זו מוזיקה יהודית, מה... אבל אתה אומר: איזו מוזיקה נפלאה ירדה אצל

הגויים. איך זה מסתדר מבחינת התפיסה האמונית? היא לא ירדה אצל הגויים, היא ירדה... אנחנו... אצל יהודים בעצם... הפורמט הזה של הופעה מול קהל על במה, זה הומצא אצלנו בבית המקדש. עומדים אנשים על במה ומנגנים, זה הומצא אצלנו. מזה אנחנו יצאנו לגלות, זה התפזר בכל העולם, הגענו עם זה לכל העולם, והיום מה שקורה, שזה דבר מדהים, אתה רואה בדיוק כמו האחים, שהכול חוזר. פתאום אתה רואה אנשים עם זקנים שרים... גם זיזי טופ עם זקנים. -כן, לא, אבל אני אומר, חסידים וזה... הכול חוזר. -אבל אני חושב שהם לא מניחים תפילין, זיזי טופ. לא. אני מקווה שלא. אפשר להרגיש שמה שקורה היום בארץ מבחינת מוזיקלית, שממש כל הניצוצות האלה

חוזרים ונהיה כאן איזה כור היתוך חדש של סגנונות, עם יהדות, הכול מתחבר. כאילו זה חוזר לקראת הגאולה, אנחנו מנבאים את הגאולה, בעזרת השם. מביאים אותה. -בעזרת השם. -כל מילה בסלע, ממש מורגש. אבל יש, אתה לפעמים... מה? למרות שגם הרמב"ם, בשמונה פרקים לרמב"ם, אז הוא אומר, נראה לי, טיפשים האנשים שהולכים להופעות ושומעים שירים בערבית, והשירים הם על אהבה לקב"ה, והם אומרים שזה לא טוב. הוא מדבר שם על נקודה ש... מה יוצא מהבן אדם, זה לא מיהו, לא משנה אם הוא גוי או לא גוי, אם הוא עכשיו שר שיר אהבה לבורא, זה לא... זה להוסיף, להרחיב את זה, אוקיי, זה בא אלינו בחזרה, אבל המציאות... -בסופו של דבר, אנחנו רוצים

שהמוזיקה תהיה רוחנית ותהיה מחוברת להשם יתברך בכל העולם. כן, נכון. -זאת אומרת, שכל העולם ידע. אז נחזור אליך, גיל. אז אתה תופס גיטרה, מתי? נראה לי שאריק לימד אותי את האקורד הראשון בגיל שש, משהו כזה. זה האקורד היחיד שידעתי. ואתה גם מתחבר למוזיקה? טוב, מה שהאח שם בבית. "דארק סייד", פינק פלויד, אתה רוצה לעשות את הסולואים. -כן, אתה יודע, תמיד מספרים איך ילד רוצה ללמוד איזה כלי וההורים אומרים: אולי תלמוד כינור, אולי תופים, אולי לא יודע מה. אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה, איך פתאום בן אדם מתאהב בכלי מסוים, וזה מה שהוא רוצה ללמוד. ממש פלא, כי מגיל ממש צעיר הייתי שומע סולואים של חשמלית וזה היה... זה היה

כזה קסם, פלא בשבילי. חשמל. -הייתי חייב להבין מה, איך ולמה. ועוד דייוויד גילמור מהפינק פלויד, זה כל תו... -משהו כזה. הוא חתום עליו. -זו ממש אהבה כזו מגיל צעיר, כן. היה לי שיעור ביום שישי, כל יום שישי. הייתי מחכה לזה כל השבוע. זה היה מחיה אותי. -וואו. מוזיקה, מה המוזיקה נותנת? רן, מה המוזיקה נותנת לך? מוזיקה... היא נותנת את הביטוי החוצה למה שמתחולל בפנים. היא נותנת לו מרחב במציאות החומרית. הדברים מתחוללים בנפש, אז או שאתה מוציא את זה החוצה אתה, דרך המוזיקה, או שאתה שומע מישהו, או אפילו תו, שמהדהד את מה שאתה חווה עכשיו, ואתה... יש לי הזדהות עם המציאות. וההזדהות עם המציאות, יש בה נחמה. שמשהו

מזדהה עם מה שאתה חווה, עם המציאות האישית והפרטית והמבודדת, שאף אחד לא חווה. באיזה גיל התחלת לנגן? נראה לי, בכיתה ח'-ט' ככה. בגיל 15. -גיטרה, שעות? כן. -לאיזה סגנון מוזיקה אתה התחברת? אני הייתי... פרנק זאפה, למען האמת. אתה גם דומה לו. -כן? זה מה ש... פרנק זאפה, אני גם שמעתי הרבה פרנק זאפה. -רק זאפה. גיל 16, 17. פרנק זאפה... אוקיי. זר לא יבין זאת. -זר לא יבין. כן. ומפרנק זאפה... איך הגעת לפרנק זאפה כל כך... מה, אבל עם גיטרה לעשות פרנק זאפה, זה בעייתי. לא, אבל זו בדיוק הנקודה, זה לא לחקות את זאפה, זה לחקות את התנועה שלו. זאפה... התנועה שלו הייתה חופש. כן. -אני עושה מה שאני רוצה. אני שר, אני אומר

מה שאני רוצה. לא מחויב לשום סגנון. -כן. אני יכול לעשות לך שיר שבו יהיה ג'ז ואחרי זה יהיה רוק, והכול באותו... אני שובר את הכלים, העולם הוא... -כיום המוזיקה שלך היא כזאת? היא לא כזאת, אבל... -למה? אין בה את החופש הזה, מה שאהבת את אצל פרנק זאפה? יש, אבל אני חושב שהחופש, בסופו של דבר... -העולם היהודי מגביל אותך? הוא לא מגביל, הוא מלמד אותי ש... הגדולה היא להיות מסוגל להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון. ולאו דווקא ריבוי של צלילים והכול. -עניין של דיוק והעמקה יותר חשוב. -כן. אז מה, מה אתם אומרים? מה, איך התחילה... בואו, כל אחד יספר את הנקודה. זה מעניין, זה תמיד כמו לידה. אני יודע שבסיפורים של חוזרים

בתשובה, תמיד ה... לא תמיד זו נקודה אחת, אבל הרבה פעמים פתאום משהו נוגע בך, כמו ספר רוחני שפתאום הגיע אליך. פתאום משהו נוגע בך, איזה משהו... דניאל, מתי זה אצלך התחיל לקרות? האמת שזה סיפור די מדהים. אני הייתי ב... זה היה בשנת 2000 או 2001, הזמינו אותנו לנגן בפסטיבל הג'ז באילת. באתי עם הלהקה שלי מניו יורק, והגענו כמה ימים לפני זה, ישבנו על הים, זה היה בשבת, ובא מישהו, פתאום ניגש אליי מישהו מאוד מבוגר, עם מכנסיים קצרים כזה, בלי חולצה, הוא אמר לי: אתה רוצה לשחק איתי מטקות? ואני, באותה נקודה... אני, כשעזבתי את ניו יורק הייתי מאוד אנטי ישראל. כן, גם הרצח של רבין זה היה בשבילנו טראומה, בכינו חודש.

אחרי זה ביבי נבחר לראש ממשלה, זה היה בכלל... -אסון. אסון, זו הייתה גם כאילו בגידה, המדינה בגדה בנו. ואז כשעזבתי לניו יורק אני לא דיברתי בעברית, לא היו לי אף חברים ישראלים, ההורים שלי היו מצלצלים פעם בשבוע, וזהו, לא דיברתי עם אף חבר מישראל. מה... סליחה, אני עוצר רגע לפני שאתה מגיע לנקודה, מה זה הדבר הזה שה... אני מדבר על ה... תחושות השמאלניות, מה שנקרא? היום אתה בטח... -היום אני לא מגדיר את זה. לא מגדיר, אבל הייתה איבה שמה. כן, בטח. -מה זו האיבה הזו שמתפתחת, מהי? היא קשורה גם לאיזה משהו שמתכחש ליהדות? זה איזשהו, אני רואה בזה... -כי זה הולך ביחד. זה קונפליקט... תראה, המדינה הזאת הוקמה על ידי

אנשים שלא... אין שיעורי גמרא. אני לא למדתי גמרא, דף אחד, ב-12 שנה בבית ספר חוק חינוך חובה. זה לא במקרה. -כן. יש איזה... אני לא שופט את זה, אבל יש איזו השקפת עולם שמה שהיא לא בדיוק הולכת בקנה אחד עם אמונה דתית ועם לשמור תורה ומצוות. אבל למה זה מביא הרבה לשנאת ישראל? כי זו שנאה, זו שנאה עצמית, אתה לא... הנקודה הזאת שנקראת "ישראל", שנמצאת בתוכך, אתה לא מזדהה איתה, היא מפריעה לך, היא חוסמת אותך, אז אתה כל הזמן מעדיף לעשות משא ומתן עם אחרוני הרוצחים, ואת האחים שלך היהודים אתה תגרש מהבית שלהם. זה הרי לא הגיוני, אבל זה משהו פנימי, זה חוסר איזון פנימי עם הנקודה הזאת של היהודי, של ישראל, כמו שאתה

אומר, של חוסר השלום איתה. -כן. -אז אתה רק מחפש איך לברוח ממנה. אוקיי, אז באילת הוא אומר לך... -זה היה בתל אביב. אז אמרתי לו "מטקות"? הגעילה אותי בכלל המחשבה, כל כך ישראלי, מטקות, אמרתי לו "לא, תלך," אבל הוא התעקש כמה פעמים, ואז, אני לא יודע למה, אמרתי לו: אתה יודע מה, יאללה, נשחק, שנים לא שיחקתי מטקות, בוא נראה. בים. -ומשחקים בים מטקות, ואני רואה שאני דווקא לא רע, אני לא... ובבייסבול דווקא לא הייתי טוב כל הזה... ואני דווקא לא רע, והכדור נופל מדי פעם ומדברים. ואז בנקודה אחת הכדור נפל באמצע ושנינו ניגשנו להרים את הכדור. אנחנו מרימים את הכדור. הוא מסתכל עליי, הוא מסתכל לי בעיניים ואומר: אני רואה

לך בעיניים שאתה מחפש רוחניות. ואני באותו שלב הייתי בשיא החיפוש אחרי הרוחניות. הלכתי עם מקל קטורת ועם... הייתי הולך לפעמים עם גלבייה. אמרתי לו: מה, באמת? איך אתה רואה? התחיל לספר לי מה שהוא עבר, הוא עשה מדיטציה כזאת, מדיטציה כזאת, ועשה זה והלך לפה, ויפאסנה וזה. כבר דיברנו איזו שעה, אני כבר הייתי בהלם, ואז בסוף הוא אומר לי: יש שני ספרים שאני ממליץ לך לקרוא. הייתי בטוח שהוא יגיד לי משהו, "ניטשה," "זן ואומנות אחזקת האופנוע." הוא אמר לי: משלי וקהלת. אמרתי: מה? זכרתי שזה משהו מ... אמרתי: טוב, אמר - אמר. חזרתי לניו יורק, הייתי מנגן אז לפרנסתי בחתונות חרדיות, שזה גם אחד מהמקומות שלא גרם לי להרגיש שזה

משהו רוחני, היהדות. לא משהו שהמוזיקה שם... זה לא משהו שנשמע כאילו, חוויה רוחנית עמוקה, אבל מישהו שניגן איתי שם היה עובד באיזו הוצאת ספרים. אמרתי לו: תגיד, אתה יכול להביא לי משלי וקהלת? הוא אמר לי: וואו, אתה הולך ללמוד, איך אני שמח. אמרתי לו: לא הולך ללמוד, הולך לקרוא, תירגע. שלח לי בדואר משלי וקהלת, והייתי קורא בשירותים, בסאבוויי, כן, כאילו, ספר. ואז כשפתחתי את קהלת, אמרתי: מה, הוא מדבר על משמעות החיים? אני כנראה לא מבין. הסתכלתי בתרגום לאנגלית, כי הייתי בטוח שאני טועה, אני קולט שכן, הוא שואל מה אתה עושה כאן, מה משמעות החיים. -אז מה משמעות החיים? איך קלטת אותה פתאום, שמשמעות החיים שלך היא

משהו אחר? תראה, אני מגיל קטן מרגיש שאנחנו פה באיזה משהו שהוא לא... יש פה איזה מין... כמו עכבר כזה בתוך מקום של ניסוי. אני מגיל קטן מרגיש... -שאתה בתוך סרט כזה? הייתי מדבר איתו כל הזמן, מגיל קטן. -היה ערוץ פתוח? גם לך, גיל? ערוץ פתוח. הייתי מדבר, לא ידעתי למי, אבל הייתי מדבר לעצמי. -גם אני, אבל תראה, זה שבבית סבא היה דתי וזה וזה, אז יש מה שנקרא, להיות דתי ומסורת, ויש קדושה. אלה שני דברים שלא קשורים אחד לשני, וזה מה שהפריע לי בבתי הכנסת האלה, שלא הרגשתי שם משהו רוחני, מה שדניאל מדבר. או... ודאי שבמוזיקה וכל ה... אז חיפשתי. חיפשת ואיך מצאת? -כל החיים חיפשתי והרגשתי קצת עוף מוזר, תמיד כזה, בחבר'ה

וזה, למרות שהייתי מקובל בחברה והכול, אבל זה היה כמו סכיזופרניה כזה, שני אנשים, אחד שהוא עם החבר'ה ואחד שהוא לא מבין מה הולך פה. לא משנה, זה סיפור מאוד ארוך, אבל הספר ש... כמו שדניאל... אני רוצה לקצר כדי שלא זה... הספר שהגיע לי לידיים על ידי החבר היקר שלנו, שנתן לי אותו כזה ב... זה היה "אורחות צדיקים." או-או... אחרי זה בדיעבד אמרו לי: אתה חזרת בתשובה מ"אורחות צדיקים?" זה ספר קשה, זה מכניס ל... מה? זה... פתאום שם ראיתי שמה שמלמדים אותך, שאתה צריך להיות גבר וכדי להצליח אתה צריך לדרוך על כולם ולדעת גם איך להיות כזה... אתה יודע, עם כל ה... בקיצור, אני רואה ששם הכול הפוך. מה שהלב שלי הרגיש כל

החיים, שם כתוב שככה צריך לעשות. -איזה יופי. ואז, אתה יודע, להגיד לך ששם נהייתי אדמו"ר והכול... -לא. אבל התחיל משם הניצוץ. הייתי חודש... נדרתי נדר שאני נוסע לחודש לירושלים. הייתי בעל ייסורים, אמרתי: חודש אני לא זז. החודש הזה היה כל יום כאילו שמים אותי על מיטת מסמרים. שמו עליי ציצית, הייתי לומד בבית כנסת כזה של עיראקים של פעם. איפה, בירושלים? -בירושלים. היה שם קסם מאוד גדול במה שהרגשתי, אבל סבלתי מאוד מכל הדבר הזה גם, זה היה לי סבל. ואז כשנגמר החודש הזה חזרתי הביתה לאילת ואמרתי: זהו, נגמרו המילואים ו... כל טוב. הייתה בדיוק ספירת העומר, אני רוצה להוריד את הזקן, לא יכול. אומר: אני אלך עם שרוול

קצר. כאילו, מה, חאלס, הייתי במאה שערים, עלא כיפאק, אבל חזרנו הביתה, די. לא יכול להוריד את השרוול. הבנתי שמשהו עמוק השתנה פה. זהו, זה היה מין כזה מקווה, איך אומרים, נהר די-נור כזה, שהביא לי איזה שוס כזה. זאת אומרת, היה בך משהו יותר חזק, ותמיד הוא היה שם, אתה אומר. תמיד הוא היה שם. -שהוא היה מחובר לתוך משהו רוחני, יהודי. -כן. -שקשור למצוות, שאצלך הן מתורגמות למשהו רוחני. -כן, איך כתוב ב"זוהר?" שעץ שלא עולה בו האש, מבטשים אותו, עושים ממנו זה. אז עשו לי ככה... השם אהב אותי, עשה לי... -באיזה גיל זה? שלושים ושתיים, משהו כזה. -שלושים ושתיים, אתה בירושלים, החודש הזה בירושלים? -משהו כזה, פחות או יותר.

ואתה בן 22. -אני כן, בן 22. והוא בא עם החבר שלו, הם חזרו חזרה לאילת אחר כך, ואמרו לי שאני צריך לבוא לירושלים להכיר את הרב, להכיר פה, להכיר שם. בוא תראה את האמת, בוא תראה פה, בוא תראה שם. והייתה לי ילדות טובה, הכול היה בסדר, לא הייתי בעל ייסורים, הייתי בים, במוזיקה. -נלחצת מזה? הייתי מציל בבריכה, הייתי בים, הכול זרם טוב. והוא אמר לי: יש רב שאתה צריך לבוא להכיר אותו, תכיר את הרב. מי זה הרב? הרב שלמה עופר. -הרב שלמה עופר, שעד היום אני בקשר איתו. -מחוברים איתו. -כן. אז אמרתי: טוב, בסדר. לא נלחצת, לא נלחצת? -נתבטל לאח הגדול. -כן? היה לו כרטיס ביד לניו יורק, הכול, מה יש לו להילחץ? הוא, יש לו את

התוכנית כבר, הוא הולך ללמוד שם לנגן. -כן. אז הוא יראה בדרך עוד איזה... -כן, רציתי לנסוע לניו יורק. הבחור שקירב אותו הוא גיטריסט, אחד הגדולים שהיו בארץ, והוא היה בניו יורק, ניגן שם עם הנגנים הכי טובים בעולם. -מי זה? הבחור שקירב אותו בתשובה. אז הוא חזר אלינו לאילת וראיתי אותו, איך הוא מנגן על גיטרה, אמרתי: אני חייב לנסוע לניו יורק לראות מה קורה שם, כי פה אני לא אצליח לנגן ככה. אז זה היה התכנון, היה לי כבר ממש כרטיס לניו יורק. אז אתה עולה לישיבה... -ואז לפני זה, על הדרך, נסענו לראות שיעור של הרב. היה לו שיעור בצפון, נצרת עלית, משהו כזה, ואז הם ירדו לטבריה, לקברים שם בטבריה, של הרמב"ם, רבי יוחנן

בן זכאי. -בית העלמין העתיק שם. היה שתיים בלילה, משהו כזה, ואז ראיתי את הרב שם, פגשתי אותו ממש ליד הקבר של רבי יוחנן בן זכאי, הייתי עם שיער ארוך ועם ג'ינס. אז הוא בא וישר חייך אליי, ראיתי את הפנים שלו ישר כזה... בלי לדבר זה כבר עשה לי משהו, איזה ניצוץ כזה. ובטח הכרטיס כבר... -מה? -הבנת מייד שהכרטיס, אתה שם אותו בצד? חכה, זה לא פשוט, זה תהליך ארוך. הייתי בניו יורק אחרי זה, אבל... אז הוא לקח אותי, אמר לי: בוא, בוא. הוא השאיר את אריק לבד, נראה לי, והוא לקח אותי, רק אני הייתי איתו. נכנסנו לתוך קבר של רבי יוחנן בן זכאי. הוא התחיל להדליק נרות ליד הקבר והתחיל לדבר איתי קצת מי זה רבי יוחנן בן זכאי.

הוא ידע שיחת עופות, שיחת דקלים, ידע הכול. והוא התחיל לדבר איתי והתפלל על יד, קצת תהילים, קצת נרות. שתיים בלילה לבד עם הרב שם בציון, וזהו, ויצאתי משמה, ואחר כך הניצוץ הזה כבר... אי אפשר לשכוח את זה, את מה שקרה שם. -זהו, הנר הזה נדלק. -כן. נסעתי לניו יורק אחרי זה. -כן. "טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה". -כן. נסעתי לניו יורק והיו לי כל פעם תוכניות לנסוע לאיזה פאב לנגן עם כושים בלוז, ופתאום אני מוצא את עצמי בדרך לבית חב"ד לטבול במקווה, וניו יורק כבר, זה היה... חצי חצי כזה. רן, הרבה דרך הגלות מגיעים. הרבה הרבה. אני גם, דרך המזרח. -שמה אתה מרגיש יהודי. -כן. אתה מתחבר. רן, עכשיו אנחנו איתך.

תגיד, אז אתה מתחיל לנגן בגיל 16 גיטרה ואתה... כן, אבל כל ה... אני, הדרך שלי קצת שונה. אני לא שמתי לב בכלל שאני חוזר בתשובה, גם המוזיקה שניגנתי והתחלתי לנגן וליצור, זה לא מתוך איזה רצון להיות מוזיקאי, אלא יש משהו בתוכי שצריך פתרונות בעולם. אני בקונפליקט פנימי כל הזמן. אז מוזיקה היא כלי שפותר לי קונפליקטים, אז אני מתמקד בו. וגם התורה, לפני כן אתה מחפש דברים שיפתרו לך קונפליקטים פנימיים בנפש, סתירות וכל מיני. אז אתה הולך, רואה ספר של ההוא... אז מה זה הספר הזה שקיבלת? האמת שזה ספר שקניתי לאיזה... הייתי בארה"ב והיה איזה חבר שנראה לי שבדיוק היה הקריסמס או יום ההולדת שלו, לא יודע מה, אמרתי: אני אקנה

לו מתנה לחג. אה, כן, זה היה קריסמס ולנו חנוכה, אמרתי: אני אקנה לו זה, והוא קנה לי זה... התחלפנו, יהודי ונוצרי. אז הלכתי לחפש ונזכרתי שפעם מישהו המליץ לי על הספר של אושו. ולא ידעתי בכלל מי זה אושו, אבל פשוט פתחתי ו... אני לא גדלתי בבית שדובר אנגלית וזה, ופתאום התחלתי לקרוא ספר באנגלית ואני מצליח לקרוא את הספר כאילו זה עברית. פשוט, ולא הבנתי מה אני קורא, שפתאום יש... הוא מדבר על רוח, על נפש, מה, תתבונן, תראה מה קורה עם החיים, איפה אתה, מה אתה עושה. וזה פשוט הדהים אותי שמישהו מדבר ככה בעולם. אני יודע שאני צריך להסתכל על דברים, אני צריך להסתכל החוצה, אני צריך לכבוש בחורות, צריך לכבוש עסקים.

ופתאום אומרים לך תסתכל פנימה, וזה... ואז התחלתי פשוט לשתות את הספרים שלו בצורה שלא... אף פעם לא הייתי קורא ספרים, רק הייתי רואה טלוויזיה. אתה חווה הארה. -כן. ואז לאט לאט אתה מחפש עוד דיוק ועוד דיוק. חשבת שאתה תהיה מואר בעקבות הספרים האלה שלו, כי נראה לי הרבה פעמים שזה משהו... הוא מדבר על רוחניות, כן, אבל... -אני חושב שהרצון להיות מואר הוא, אתה יודע... אז אחרי זה אתה מבין שלא, ואז אתה קצת חוזר בתשובה ואתה חושב שאתה מואר ואתה הולך להיות המשיח. -אבל אני קראתי בתחקיר שאתה התחלת את התשובה בצפון. -בתל אביב. -תל אביב, אבל אז הגעת לצפון והתחלת לחזור בתשובה, התחלת להקפיד על כל העולם. מה זה להקפיד? אתה

יודע, כשאתה... פתאום מביאים לך כזה... "יקרה היא מפנינים," אתה מסתכל, זה מה שכתוב פה, ככה צריך, ואז אתה מסתכל החוצה ואתה אומר: מה כולם עושים? לא... הם לא מבינים מה כתוב פה? הם לא מבינים מאיפה הצרות שלהם? ואז אתה מתחיל, אתה יודע, להיות הפקיד של הקב"ה ומתחיל "נו, נו, נו לך," "נו, נו, נו לך", ואתה... נהדר. לא מסתכל, אין הסתכלות, ואתה יודע, בסוף... הקב"ה לא אוהב התנהגות כזאת, אתה... מוכיחים אותך, וכשהקב"ה מוכיח אותך... -המציאות הוכיחה אותך? כן, בטח. -הקב"ה הוכיח אותך? מה, פתאום מצאת את עצמך לבד? כן, לבד, בלי... כן, לבד, ופתאום אתה רואה שכל מה שנשענת עליו, הפאסון שהיה לך, אתה רואה שהוא לא יכול

להכיל אותך, כי פתאום כשבן אדם, יש לו איזו ירידה, איזו נפילה, כן, והוא, התפיסה שלו היא תפיסה קצת, חס וחלילה, כן? אבל איזו תפיסה נוצרית לגבי היהדות, כן? של איזו מושלמות, שהיהודי הוא צריך להיות מושלם, הוא צריך להיות יפה ונקי... -גם במה שקראת של האיש הזה, עם הספר הזה, גם הוא מדבר על זה. -נכון. אבל, אתה יודע, זה... וכשאתה מזדהה עם התורה ככה, מהנקודה הזאת, מהנקודה המתוקנת שלך, ואתה לא מכיל את הנקודה שדווקא באה לפה בשביל להתברר ולהיתקן, אז נהיה שבר ופתאום אתה... פתאום אתה מבין שכל מה שאמרת לכולם, אתה... אתה הכול ביחד. אתה פושע גדול. מה, ראית את הגאווה שלך פתאום? -בטח, מה זה? זה קשה לראות את הגאווה?

מה, זה שורף כמו גיהינום. מכירים את התנועה הזאת בנפש? -גאווה? לא מכיר, לא. אין לי מושג, אני לא יודע מה זה. -לא, בתוך התשובה, שפתאום אתה... לא הייתה לך הקפדה על הסביבה, דניאל? הייתה לי הרבה מאוד, ויש לי עד היום. מה זה? אני עד עכשיו מנסה לצאת מזה, ברור. זו התלהבות של בעל תשובה כזה, בעל תשובה מתחיל שחושב שהוא עכשיו... זהו. -הוא גילה את האמת וכולם לא מבינים כלום. -בדיוק. כמו שהוא אומר, מה אתם עושים? מה נראה לכם? אבל לאט לאט אתה מבין שהחיים קצת יותר עמוקים ומורכבים מזה, ויש משהו נורא יפה ביהדות, שאתה לא באמת אמור להיות מושלם. בעל התניא, כמו שאמרנו קודם, ספר של בינוניים. אתה לא... -הלוואי ותהיה

בינוני. הלוואי ותהיה בינוני, בדיוק. אתה רואה את הסטנדרט שהתורה מציבה ואתה שואף לשמה, אבל אתה גם יודע שאתה בן אדם. גם אם נפלת, תקום, הכול בסדר, תמשיך. וכולם על המעגל הזה, פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה, פעם אתה פה, פעם אתה שם, אתה לא יכול לשפוט אף אחד. -כן. זו העצבות שלפעמים יש כשחוזר בתשובה פתאום מגלה שהוא לא מושלם כמו שהוא רוצה וצריך להיות וחושב, זה ברמת התניא, פרק כ"ז בתניא, "ואדרבא, העצבות היא מגסות הרוח על שאינו מכיר מקומו." יפה מאוד. "-ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק," שאם הוא היה צדיק, "בוודאי אין נופלים להם הרהורי שטות שכאלה." כן. -תניא בעל פה! יפה מאוד. היה שווה לבוא. אז אתם בתוך

תהליך התשובה בבית, ואיך הבית מקבל את זה? אני מבין שיש לכם קשר מאוד מיוחד עם האימא, היא קיבלה אתכם ב... מההתחלה היה לה קל, או ש... תראה, אימא כביכול מכירה, היא למדה בבית ספר דתי כזה, ממלכתי-דתי, והיא הכירה מהבית, אבל היא, בסופו של דבר, לא בחרה בדרך הזאת והתחתנה, כביכול עם אבא חילוני קיבוצניק, אבל הייתה לה איזו היכרות וגם, אתה יודע, רגש אימהי כזה בכל זאת, ויש בפנים את הניצוץ הזה שיודע שמה שאנחנו עושים זה אמת, זה נכון, זה בסדר. אבא, כביכול זה הרבה יותר מוסתר אצלו. זה קיבוצניק, חס ושלום, "כופר", ומה... הוא כעס על זה? אז אני לא יודע אם הוא כעס, היה לו מאוד מוזר, היה לו ניתוק. לא ניתוק, דיברנו

והכול בסדר, אבל היה איזה מין... -אוקיי, הם בעולם שלהם... -איפה החבר'ה שלי שהולכים לים והולכים לדוג, ומה, מה קרה? -כן, מכיר את זה. -הבית היה כשר והכול, אבל הדברים שפגעו לו כאילו בחופש או בקשר כביכול איתנו או בזה ש... אבא יכול להרגיש גם שהוא כביכול נכשל בתור אבא. מה עכשיו? גידלתי ילדים, לקחתי אותם, ופתאום הם נהיים לי שחורים פרימיטיביים שמקריבים קורבנות? זה מה שעשיתי כל החיים, בשביל זה הבאתי אותם עד לכאן? איך אמרו לכם? אמרו להורים, "לפחות הם לא נפלו בסמים", נכון? כן. -לא יודע... -ככה קראתי. אה, אולי, לא יודע, אולי. -בסדר. כתבו עלינו כל כך הרבה, אז אני כבר לא זוכר... כתבו עליו בעיתון, כן. אבל לא,

יש מין תפיסה כזאת שאני יודע שאני מכיר אנשים שאומרים: העיקר שהילדה שלי לא תחזור בתשובה. עדיף... דברים נוראים אחרים. כי זה כאילו לאבד את הילד, כביכול, כביכול. אפשר להבין את זה. תשמע, אתה מגדל את הילד באיזושהי צורה, פתאום הילד נהיה לך דבר כזה, זה זר לך, זה לא קשור אליך בכלל, וזה הבן שלך, אפשר מאוד להבין. -אנחנו גם קצת אשמים בגאווה שאנחנו מביאים. -לא, אבל זאת בדיוק הנקודה שמחזיקה אותנו עד היום, באהבה גדולה ובהכול, תמיד האהבה ניצחה את הכול ותמיד מה שלא אמרו, תמיד נסענו לאילת לבקר והלכנו עד הקצה של הקו האדום שאפשר להתחבר, כמו שאנחנו עושים במוזיקה. -כן. שעשיתם את זה גם ב... - עד הקצה. איך זה נקרא?

בתוכנית הזאת, "הכוכב הבא." איפה שיכולתם, בגבולות, אז... הרבה הרבה דיברו על ה... -עד הקצה. על קידוש השם שעשיתם ועל ה... התחברתם והעם אהב אתכם. למה העם אהב אתכם, מעבר לכישרון? אתם חושבים שזה בגלל שבאתם והצגתם יהדות שהיא... יכולה להיות בתוך הטלוויזיה, בתוך השואו הזה, ולהביא את האמת שלה? אתה יודע, היינו בעיקר בצד המוזיקה, לא באנו בתור איזה מיסיונרים שם, להחזיר בתשובה. ממש עם המוזיקה, ראינו מה זה עשה בכל ההופעות שהיינו, גם ברחוב לפני זה וזה, רואים ברחוב, בהופעות סתם, במדרחוב, קשת מכל הסוגים וכל הצבעים של הקהל, ובאים ונהיית אחדות כזאת מיוחדת. -כן, אבל בוא נגיד, סליחה, את האמת, הרי... גם דניאל מכיר

את זה, הרי אם היית עושה רק עכשיו, עומדים שניכם עם הזקנים והפאות, ורק שירים חסידיים כל היום, אז זה כאילו מוגבל, אבל פתאום כשרואים אתכם עושים פינק פלויד ברחוב, הם אומרים: אה, הם מחוברים לעולם. זה לא... -כן, אבל זו נקודה הרבה יותר עמוקה. נו? -זה שה... כביכול, אני לא אוהב להגיד את המילה הזאת, איך אומרים בחב"ד? "הוא עדיין לא דתי." כן. -הם לא אומרים "חילוני." -יש כאלה שגם לא יאהבו את מה שאתה אומר. מה זאת אומרת "עדיין לא דתי?" מה רע בי? -כן, כן, מה רע בי. לא, אז אני אגיד... -מהציבור הכללי. הציבור הכללי, אוקיי, הציבור ללא כיפה על ראשו. -כן. עם קסקט. בקיצור, אז הבן אדם הזה שכביכול מסתכל ורואה אותך

מנגן את התרבות שלו, הרי מה הוא אומר כביכול בליבו? זה מה שאתה אמרת, הוא אומר: תשמע, אם הם לא היו שחורים ופרימיטיביים ויורקים על ילדות, ולא יודע מה הם עושים, והם היו מכירים את התרבות שלנו, הם לא היו ככה, הם היו כמונו. הם היו יוצאים מהפרימיטיביות, ולא הייתה פה מדינת ח'ומייני ואיראן, והיו כמונו. אבל פתאום הוא רואה שאתה עושה את זה, וגם לפעמים לא פחות טוב ממנו. -כן. אז הוא מתחיל לשאול שאלות. נכון. -איך הוא מכיר את כל התרבות שלי והוא כזה פרימיטיבי? כן. -יש משהו מאוד חזק... -אתה קורא תיגר על הסביבה. -לנצח... זאת אומרת, זה משהו אחד שאתה יושב בקונכייה שלך ולומד תורה, זה אחלה, זה בסדר, אבל יש משהו מאוד

חזק, כשאתה יוצא אל העולם ואתה מדבר בשפה של העולם ואתה עושה את זה יותר טוב מהעולם, זה משהו מאוד חזק. אני הייתי לפני כמה ימים בצילומים לאיזו סדרה, לא משנה. חבר שלי טוב, שחקן מפורסם והוא גם זמר. גילי? -והוא חרדי. -לא, לא גילי. והוא עשה שמה, הוא עשה... יש לו איזו דמות, יש לו איזה מונולוג, והוא משחק שמה עם שני שחקנים מאוד מפורסמים לידו, והוא דפק את המונולוג הזה ופשוט כולנו היינו שם פעורי פה, וצלצלתי אליו למחרת, אמרתי לו: תקשיב, זו גאולה. שאתה, "במשחק שלהם" במירכאות, כשאתה עושה את זה יותר טוב מהם, כשאתה גורם להם להיות... הם בהלם מהרמה האומנותית, המקצועית, כשאתה עושה את זה, אז... כי את הקטע הזה שהוא

דתי, הם לא יכולים להימנע מזה. הם רואים את זה מייד. וכשאתה מחבר את זה שהוא דתי יחד עם זה שהוא עושה את מה שהוא עושה בצורה מעולה, זה בשבילם... זה קידוש השם הכי גדול. זה יכול להיות יותר גדול מ... מה זה? סמינר חזק. -בדיוק, בדיוק. -אז אתה ממליץ לי לשחק בסדרות? אני מאוד מאמין בזה, כמובן, בגבולות, כמו שהוא אומר, בקו האדום... -בגבולות ההלכה. -מאוד מאמין בזה, ללכת לעולם. יש לך אור, תפיץ אותו בעולם. כשאנשים ראו אותם בטלוויזיה וראו אנשים עם פאות וזקנים עכשיו בערוץ 2, אז זה כבר נס, זה כבר... במקום שהם יראו אני לא יודע מה. כן. -הם ראו את זה, אז כבר עשית דבר עצום. ואז, כמו שהוא אומר, כשהם מנגנים פינק פלויד

או סיימון וגרפונקל, והם עושים את זה כל כך טוב, ועם הפאות והזקנים, זו גאולה ממש. אבל באמת, זה כמו שגילי אמר, אנחנו באנו לשם, זאת אומרת, כמו איזה שני אילתים תמימים. מוזיקאים. -שבאים לנגן מוזיקה שהם אוהבים, וזהו, זאת אומרת, זה שיש 18 מצלמות זה קצת מלחיץ. -אבל רציתם להתפרסם שמה, שזה לגיטימי. אנחנו לא רצינו כלום. הם התקשרו אליי יום אחד. אני לא התקשרתי אליהם. אנחנו ניגנו ברחוב והיו מעלים הרבה סרטונים ליוטיוב, והם חיפשו איזה גימיק לתוכנית שלהם, כביכול. והם הבינו שאפשר לעשות עלינו כל מיני... ביזנס לא רע. הם אנשים טובים, אני לא אומר את זה לרעה, חס וחלילה, מאוד מקצועי והכול עבד שם מאוד יפה. -ביזנס. אבל

זה בכל זאת ביזנס. זהו, הם התקשרו אלינו ואנחנו בדקנו הלכתית מה מותר ומה אסור, ופשוט באנו לעשות מה שאנחנו עושים כל החיים. אנחנו לא שינינו את עורנו כדי להצליח או כדי להיות מיסיונרים, או כדי שכולם ימחאו לנו כפיים. מה ששרנו ברחוב ומה ששרנו בטדי ספא באילת ומה שניגנו בזה... זה מה ששמר עלינו, זה מאוד פשטות ותמימות. וכל הסיפור הזה שיוצא בסוף, ההינדיק של רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו. -אמן. זה יוצא לבד, זה לא שאנחנו תכננו, אנחנו נבוא, נעשה כמו שהם... ואז נחזיר אותם בתשובה. ותמיד אני צוחק על זה בהופעות. כשפתאום אני שר שיר קודש אז אני אומר: הנה, שני הדוסים באו, שרו, ואז הם אומרים לכם: מי שלא יניח

תפילין ילך לגיהינום. זה לא הרעיון, הרעיון זה לעשות מוזיקה. זה עושה את העבודה לבד, לא צריך כלום. שום דבר, לא צריך... -האמת שגם אני, בתוך ה... במקום שלי כאומן ובהופעות וגם במשחק, אז בהתחלה אתה אומר: טוב, אני רוצה לקרב, אני רוצה... עד שהבנתי שאני, מה יש לי לקרב? אני יכול רק לקרב את הגאולה בזה שאני אתקרב. -נכון. שאני אתקרב לאנשים... -אתה תעשה את האמת שלך, לבד זה קורה. זה כבר מקרב. -בדיוק, זהו. כל הפוילעשטיק מסביב מרחיק. -אתה מסכים עם זה? כן, אני חושב ש... בסופו של דבר, כולם רוצים למצוא את הנקודה שלהם בעולם הזה, וכשבן אדם רואה מולו בן אדם שהוא בנקודה שלו, אז לא משנה מה... מאיפה הוא בא ואיך הוא,

אתה מקבל השראה. הבן אדם הצליח למצוא את נקודת האמצע שלו, שבה הוא מוציא את תוכו החוצה, יוצא מן הכוח לפועל, וזה... זו באמת גאולה, זו גאולה: "קרבה אל נפשי גאלה." אתה יודע, מה... וכולם רוצים בזה. עולם התשובה ועולם הניגון, פתחנו עם זה בהתחלה. אתם מרגישים שזה נכון, ששני ההיכלות האלה אחד ליד השני, שאת זה רבי נחמן אומר, והרבי ממודז'יץ אומר שזה... שהוא ההיכל עצמו, היכל הנגינה זה היכל התשובה. אתם חושבים שהתשובה של העולם היא דרך המוזיקה? לדעתי, בהחלט, היא הדבר הכי מקרב, הכי מאחד, הכי מרפא. מוזיקה היא בעצם הדבר הכי רוחני בעולם הגשמי. יש לך סיפור עם... שהופעת מול פליטים. -או-אה, בטח. -ספר לנו את זה. זה

סיפור מדהים. היה לי אז סיבוב הופעות באירופה, והייתה לי הופעה בפסטיבל בווינה, ואמרו לי: תעשה עוד הופעה, הופעת פריצה עם זמרת. אמרתי: אני לא יכול לנגן עם זמרת. הם אמרו: אוקיי, היא יורדת ואתה עושה ארבעה קטעים שלך עם הנגנים שלה. אמרתי: יופי. הגעתי למקום, פגשתי את הנגנים, עברנו קצת על הקטעים, ישבנו מאחורי הקלעים, מתחילה הופעה. "דניאל זמיר," מחיאות כפיים, אני עולה לבמה, מתחיל לנגן, אני מסתכל על הקהל, אני רואה 200-250 איש, רובם מוסלמים. וזה... אוקיי, מעניין. מה עושים עכשיו? וזה היה בדיוק בתקופה שהתחילו פה הפיגועים, היה פה כאילו... הסתכלתי אחורה לראות לאן... אם חלילה זה. אבל מה אתה עושה עכשיו? מה

עושים? זאת סיטואציה, וואחד סיטואציה. -פליטים סורים, לא? זה בסוף התברר לי. אני רואה אנשים עם בורקות וזה. אני מסתכל עליהם, הם גם לא מסתכלים עליי, כולם מסתכלים הצידה, הם לא יכולים להסתכל עליי. הם גם פחדו ממה שאתה עושה. -כן. בדיוק. עכשיו, אני אומר... בוא'נה, אני גם מבין אותם. אני אומר: אלה מסכנים, באים לראות הופעה, נחת עליהם כאילו היישר מהקריקטורות. מה אתה עושה? ואז חשבתי בראש, זמיר... אנחנו כבר יודעים שלנגן מוזיקה זה הדבר שאתה הכי יודע לעשות, אם בכלל, גם זה לא. בקיצור, תנגן הכי יפה שאתה יכול. ניגנו, עשיתי שני שירים, ניגנתי יפה. לאט לאט הם טיפונת התחממו, בשיר השלישי אמרתי לגיטריסט, פתחתי לו תווים

של ניגון: "צמאה לך נפשי." והתחלתי לשיר: "צמאה לך נפשי..." שרתי את זה פעם אחת ואז תוך כדי שהגיטריסט מלווה, דיברתי, אמרתי להם: זה שיר יהודי שהמילים שלו הן מספר תהילים, מהתנ"ך. באנגלית אני מסביר להם את זה. הסברתי להם את משמעות המילים: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי"... -יש לי צמרמורת. "ציה ועייף בלי מים"... ואמרתי להם שהדרך שבה שרים את השיר הזה היא שהרבי, המנהיג של עם ישראל, אמרתי להם, הוא שר את המילים, והקהל עונה לו בפזמון: "ימה ימה מה, ימה ימה מה"... ואמרתי להם: הלילה אנחנו נעשה את זה ככה. אני אשיר את המילים ואתם תשירו את הפזמון. וחשבתי לעצמי, נראה איך ילך. והתחלנו לשיר והגיע הפזמון, אני אומר להם:

תשירו... והם שרים את זה. "-ימה, ימה, מה, ימה, ימה מה, "איי איי איי איי"... ואז זה חוזר עוד פעם, והם שרים יותר חזק, ובפעם השלישית אני כבר מסתכל להם בעיניים ואני רואה אנשים עם דמעות בעיניים. ואחרי שנגמרה ההופעה ירדתי עם צמרמורות בגוף. אמרתי לנגנים האוסטרים: אתם מבינים מה קרה פה הלילה? והם ניגשו, באו מהקהל לדבר איתנו, והתברר שזו הייתה הופעה לפליטים סורים. ישבו ודיברו איתי וסיפרו לי מה שהם עברו. -מה הם עברו... וזה דבר מדהים, אתה אומר... אין, זה באמת הכוח של הרבי ושל התהילים, אבל זה הכוח של המוזיקה. יש משהו... אם הייתי בא אליהם ברחוב ומתחיל לדבר איתם על הרבי מלובביץ,' אני לא יודע איך הייתה נגמרת

השיחה, אבל כשאתה עומד על הבמה ואתה שר את זה, ואתה מסביר, וזה שיר שזאת המשמעות שלו, זה דבר מדהים. הצלחנו לעשות במוזיקה מה ש... עשרות שנים לא... בדיבורים זה לא הולך. היו לכם כאלה חוויות בחו"ל? עכשיו, לפני שבועיים, לא בחו"ל. לפני... מתי? פסטיבל האור בירושלים היה, נכון? -כן. כתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עימו", נכון? אז אני לא יודע כמה... אני לא צדיק בטוח, אבל בכל אופן יש איזו בחינה כנראה שהשם בכל זאת אוהב אותנו. נסענו לאיזה מקום, אין חניה. אנחנו רוצים לנגן באיזה מקום שם. אנחנו עכשיו חזרנו קצת לנגן ברחוב שוב, במצוות הרב שלנו. יפה. -הרב אמר: אתם מנגנים רק בחו"ל, אתם חייבים לצאת, אנשים

מתגעגעים אליכם. חזרנו לנגן, גם וגם אנחנו עושים עכשיו. משהו קצת הזוי, אבל זה מאוד נפלא. ברוך השם, זה מאזן גם את הנפש. -מאוד נפלא, מאוד נפלא. יש הרבה מה לדבר על זה, אבל בכל אופן, לא הייתה חניה, ואנחנו עוד פעם, כמו פעם, עם העגלות, רוצים להגיע וזה, ומצאנו איזה מקום עם מדרכה מאוד גבוהה, ומנסים לעלות עם האוטו, בקיצור, האוטו נתקע על המדרכה. ועוברות מכוניות ואף אחד לא עוזר לנו ואין לנו מה לעשות. הגלגל מסתובב על ריק. פתאום עוצרים שני בני דודים שלנו עם אוטו שחור כזה, מלא מנורות כחולות כאלה ולמטה כזה נוצץ וזה, ויורדים. עכשיו, הדבר הראשון שאתה אומר, פיגוע דקירה, אבל הם באים, יורדים עם חיוך כזה: מה קורה,

חבר'ה? מה, אפשר זה, זה, זה? עכשיו הם יפים, מריחים עם הבושם הזה, אתה יודע. יוצאים, מה? מתחילים לזחול מתחת לאוטו, ג'קים. -רציני? -אני אומר לך, הם היו מלוכלכים. עכשיו, אנשים... האוטו שלהם חסם את הכביש. אני אומר לו: תביא את המפתחות, אני אזיז לכם את האוטו. אני קולט את עצמי נוהג באוטו של הבני דודים. אני לא רואה, ככה, הזכוכית ככה וכל המנורות, והכיסא איזה שבעה מטר אחורה. ואני נוהג רוורס והם מסדרים לי את הגלגל. אמרתי לגילי: תראה, אתה רואה? זה נפלא ביותר. נפלא ביותר. -אתם צריכים לספר את זה בהופעות שלכם. ממש, נפלא ביותר. אני רציתי... הצטערתי אחרי זה שלא רשמתי איזה משהו בשבילם, לא יודע, יש היום פייסבוק.

-הנה, אתה אומר את זה עכשיו. כן, זה ממש קידוש השם. גם אני אומר להם תודה. -מדהים. -הנה, פה, בשידור חי, נו. אתה רואה? אפשר הכול... מה העניין? -אז אם הכול מאת השם... הכול אחד. -מה אתה חושב שהשם אמר לך עם זה? -מה הוא אמר לי? כן. בטח התבוננת בזה. לא. אני פשוט הרגשתי טוב. אמרתי לגילי: תראה, איך אנחנו בתיבת משה, נוסעים ככה על היאור, אבל נוסעים, מגיעים למקום מבטחים. הכול בסדר. הכול יכול להיות בסדר, אין שום בעיה. אמר לי פעם תלמיד חכם ש... שאנחנו פשוט לא... הרי מה הנקודה? זה כמו שדניאל אומר, מה קרה שם? כביכול, אני לא פסיכולוג, אבל היה את האחד הזה, שמה התגלה האחד הזה, שהכול אחד כביכול. כשהיינו מנגנים גם,

אתה יודע כמה היו באים אלינו ערבים: אחי, איך אני אוהב את המוזיקה שלכם. זו לא המוזיקה שלנו, כן? אבל יש משהו במוזיקה כשאתה מצליח להיות... אם אתה מצליח להיות צינור נקי ולהעביר את המוזיקה בהווייתה, כמו שהיא כביכול למעלה בשורש, כמה שאתה יכול להיות נקי, אז זה פוגע בכולם. היה לי ויכוח באיזו הופעה. אמרו לי: לא, אל תשיר פינק פלויד, והתחיל ויכוח, זה היה לסטודנטים באוניברסיטה. אמרתי להם: אני מוכן לנגן גם עם המנהיג של דאעש, אם הוא לא ידבר איתי, אם הוא רק ינגן, אין לי שום בעיה. תביאו, אני מנגן איתו ביחד. במוזיקה יורדות כל המחיצות, הכול. אם זה נעשה אבל לא עם פניות. כבוד, רייטינג, כסף, ברגע שהדברים האלה

מתנקים מלבושים, אז זו תשובה לשאלה של מה שאמר האדמו"ר ממודז'יץ, בקיצור. אז זהו, נסיים עם האדמו"ר ממודז'יץ. אז יש אנשים שזוכים לנגן ולהעביר את המוזיקה, זאת אומרת להחזיר את העולם בתשובה, מה שנקרא, להשיב אותו, נראה לי, לנקודה פנימית. כי המוזיקה, כמו שאמרת, היא מביאה אותך ל... היא מבטאת את הפנים שלך, נכון? אז אם המוזיקה מבטאת את הפנים שלנו, אנשים שהם לא יוצרי מוזיקה, אז הם עושים תשובה דרך המוזיקה שלכם? באיזשהו מובן? -זה חיבור. בטח שזה חיבור. אנשים רואים אותם... בוודאי, הם שליחים של הקב"ה, שליחים של הרבי, בוודאי. בית חב"ד מוזיקה. ודאי. אתם שליחים של הרבי או של רבנו? -איי, איי, איי, אל תתחיל עכשיו.

אנחנו באמת באמת אוהבים את כולם, והצדיקים שלנו... אנחנו, א', עברנו הרבה-הרבה בחב"ד, בבית חב"ד באילת, ולמדנו תניא עם הרב יאיר כלב הרבה. יש לנו הרבה אהבה והרבה הערכה, והופענו בהרבה בתי חב"ד בעולם, זה קודם כול. -ועוד תופיעו, בעזרת השם. -דבר שני, אנחנו מחוברים לצדיקים שמסתכלים על יהודי כיהודי ולא מעניין אם הוא ספרדי, חילוני... אתה יודע, אני הולך לקבל את הילדים שלי לאיזה בית ספר, אני מתחיל בתור חוזר בתשובה, אילתי, אשתי מרוקאית ואני ברסלב, ועכשיו, לאן אתה יכול לרדת מזה? אתה מבין? כאילו התחלת הכי נמוך, אז מה? בסדר, הכול בסדר. אז נברך אתכם, נברך... שתזכו להעמיק במוזיקה, להגדיל תורה ולהאדיר אותה דרך

המוזיקה, כי אני חושב שזו התורה שמוזיקאים מביאים לעולם. שתזכה להצליח באלבום שלך, החדש. -אמן. -אמן. ושיהיו לנו הרבה ניגונים, ותחשבו, עולם בלי מוזיקה, אי אפשר לדמיין דבר כזה. -אי אפשר. -אי אפשר. אז אולי לפני שניפרד... אנחנו מדברים על מוזיקה, מוזיקאים לא צריכים לדבר על מוזיקה, הם צריכים גם... -כן. -לעשות אותה. אז אולי יש מצב שנעשה משהו, ננסה? גילי, אתה הגיטריסט, יש פה גיטרה. -יש גיטרה מתנפחת פה? יש פה גיטרה, בוא... -אה, יש?