יש דברים שעדיף שלא תדע

בשנת 1927 פיזיקאי צעיר בשם ורנר הייזנברג גילה משהו ששינה את תפיסת המציאות לנצח. הוא הוכיח שיש דברים שאי אפשר לדעת בוודאות. לא בגלל שהמכשירים שלנו חלשים אלא כי זה חוק יסוד של היקום. העיקרון נקרא עקרון אי הוודאות. הייזנברג הוכיח שאי אפשר לדעת בו זמנית בדיוק מוחלט גם את המיקום של חלקיק וגם את המהירות שלו. ככל שנמדוד במדויק יותר את המיקום, כך נדע פחות על המהירות. ולהפך, זו לא מגבלה טכנית שנפתור יום אחד. זו תכונה בסיסית תפורה אל תוך מארג המציאות עצמה. במשך מאות שנים, המדע האמין שאם רק נדע מספיק, נוכל לחזות הכל בוודאות מוחלטת. הייזנברג ניפץ את ההשליה. הוא הראה שאי הוודאות אינה כישלון של הידע שלנו,

היא חלק מובנה מהמבנה היסודי של העולם. יש דברים שלעולם לא נדע בוודאות וזה חוק טבע, לא תקלה. תקשיבו לעומק. היא הידיעה אינה פגם. היא לא חולשה שצריך לתקן. היא חלק מעצם בניין המציאות. היקום עצמו בנוי כך שתמיד ישאר בו מרחב של אי ודאות. כמה מאיתנו לא מסוגלים לחיות עם אי ודאות. אנחנו חייבים לדעת מה יהיה, מה צופן העתיד, איך יגמר, מה יקרה מחר. רצים לכל מגיד עתידות, מנסים לשלוט בכל תרחיש, לא ישנים בלילה מרוב דאגה ומרגישים שאם רק נדע בוודאות מה יקרה, סוף סוף נהיה רגועים. אבל אלפי שנים לפני הייזנברג, התורה לימדה אותנו את עקרון אי הוודאות של הנשמה. בספר דברים נאמר, תמין תהיה עם אדוני אלוהיך. תקשיבו לדיוק.

רש"י מסביר, "תהלך עמו בתמימות ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה אמו ולחלקו." התורה לא אומרת תדע הכל, היא אומרת ההפך. יש דברים שלא תדע ואסור לך אפילו לנסות לדעת. היא הוודאות אינה חיסרון באמונה, היא עצם האמונה. להתהלך עם הבורא דווקא מבלי לדעת מה צופן המחר. לקבל בתמימות ולבטוח. אנחנו לא צריכים לדעת הכל כדי לחיות משלום. בדיוק כמו שהיקום עצמו בנוי על איודאות, כך החיים שלנו. תמים תהיה. לא מי שיודע הכל, אלא מי שמסוגל לחיות בשלמות גם בלי לדעת, מתוך ביטחון שיש מי שכן יודע ושהכל בידיו הטובות. אז בפעם הבאה שהיא הוודאות תשגע אותנו, שנרצה נועשות לדעת מה יהיה, נעצור. נזכור את הייזנברג. נזכור שתמין תהיה עם אדוני אלוהיך. לא ננסה לדעת הכל.