"פתחתי להם – כדי שלא תהיה דפיקה על הדלת": עפרה לקס על בנה הגיבור הי"ד

נבי המכתבים לא ייגמרו לעולם הם ימשיכו להיכתב ואתה תמשיך לפעום בתוכי כמו שפמתן 22 שנה ברחם שלי עובר קטן ופעיל אני עדיין מרגישה אותך אתה איתי בכל יום בכל מקום עד יומי האחרון תודה שבחרת בנו להיות ההורים שלך אוהבת הדנ קץ אמא נוווה בנה של העיתונאית אופרה לקס נפל בקרב בשמחת תורה ועופר בחרה להפוך את האובדן האישי שלה לספר שמביא את הסיפור שלו ועוד סיפה של סיפורי ראות וגבורה מהשבי לעשירי פגשתי אותה כדי לשאול אותה על ההתמודדות ועל הבחירה בשם הספר במקום שבו צריך אותי אופרה יקרה מה שלומך ברוך השם ברוך השם ברוך השם שאת עיתונאית מצליחה ואת נוגעת המון בנפשות בישראל כתבת ארבעה ספרים בנוסף לזה הספר האחרון שלך

במקום שבו צריך אותי וואוו ספר שכל כך נוגע בנפשות מאוד הוא מספר על הגבורה של הבן שלך שנפל בשמחת תורה על נביה היקר שהוא בעצם הבן של כולנו מש מרגישה שנופלים עם הבנים של כולנו ובנוסף לעוד סיפורי גבורה אז אפשר לחזור איתך קצת אחורה בזמן בטח כן כן נחזור לשביל העשירי או ערב קודם כן שמחת תורה היה א חג מאוד מיוחד א קודם כל נבי היה בבית הוא היה חייל בסרט מטכל לוחם בסרט מטכל א ש הוא לא שמר תור מצוות א בכיתה יב הוא הודיע לנו שזהו א למרות שהוא הרבה התלבט בזה הוא השני יש לי שלישה ילדים אז הוא מאוד התלבט בזה מאוד חיפש את הקדוש ברוך הוא אבל אורח חייו היה אחר משל הבית למרות זאת שמחת תורה הוא אמר בשמחת ורה ני

דתי ויצא עם החברה של בני עקיבא לרקוד בין בתי כנסת והבית כנסת האחרון שהם הולכים אליו זה בית כנסת ניסן של חברה חבדניקים א לאט לאט החברי הצעירים הולכים לבתים שלהם אבל נוה וחברים שלו נשארים בבית הכנסת הוא מתחיל לשיר נגוני חבד לשתות קצת א וממש ממש עושים שמח ונווה ככה בשלב מסוים מתחילים איזה ניגון ואז נוווה אומר לכולם לשבת ואומר לרב רגע לכל ניגון יש סיפור אז אנחנו נשב אתה תספר את הסיפור וואו ממקים פה התוועדות ממש ואחרי שהם מסיימים ככה ממש להשתולל ונווה עוד שואל את ה את הרב של בית כנסת זה בסדר שאנחנו ככה משתלטים לך קצת ה אומר זה בסדר א נווה עם ספר התורה א על לוד לוד א נווה ככה עם ספר התורה כל הלילה

למרות שהוא חשב שהוא בזה הוא לא הגע זה טו מץ כאילו בכל זאת לא עוזב את ספר התורה ובסוף כשהם מסתיים הערב נווה אומר להם טוב בוא נשיר ארבה באבות וואו אז הם אומרים לו מה פתאום ארבע באבות אנחנו לא שרים בשמחת תורה זה ניגון קדוש זה לא הזמן אצלם אז נובלי אבל הוא היה אדם שמה שהוא רצה הוא השיג בדרך כלל בקשן כן לעניינים עקשן לדברים טובים לאמת למידות וגם לזה אז הם א אמרו לו אתה יודע מה בסדר וזהו והערב מסתיים בשיירה של ארב בבות ו ואמרו לו תבוא לפה גם מחר אז הוא אמר להם אני לא יודע איפה אני איהיה מחר וכל החברה אמרו ל נו אחר כך תקשיבי זה היה אמור להיות הקדמה להקפות של של למחורת אבל הרגשנו בכאלה אורות שלא היה

צריך בכלל הקפות למחורת באמת לא היו הקפות למחורת וזהו למחורת אנחנו מתעוררים זקות בלא עוד היו הרבה הזכות א נווה עוד מנסה לישון ככה לחזור לישון אמר לא ינצחו אותי התעקש אבל הבין מאוד מהר שיש עוד הזקה ועוד הזקה הספיק להצחיק את האחיות שלו במקלט שהם ככה קצת נבלו אז הוא הרגיע אותם ואז הוא מרים טלפון למפקד שלו ואומר א מה קורה האם אנחנו מוקפצים אז הוא אמר לו כן א תקפיץ את החברה אז נווה ועוד אחד התחלקו בין החברים בצ בסערת מתקל כן כן כן לוחם בסרט מתקל הם בין הראשונים שקפצו כילו שדוו והגיעו לשם והוא נכון אז אז תראי היו היו צוותים שסגרו שמחת תורה והם יצאו מיד אבל כן הוא מגיע יחסית מוקדם א בשעה קצת לפני 8ה

אנחנו נפרדים ממנו בבית א כשאנחנו מנסים לדחוף לו אוכל עוגות הוא נורב עוגות ועוגיות וכאלה אז הוא אמר לנו אבא ואמא אני ממהר יש עשרות מחבלים באוף א את חששת את הרגשת משהו לא הרגשתי קודם כל ל הוא נתן לבעלי חיבוק שהוא נתן לו רק עוד שני חיבוקים כאלה בערך בחיים חיבוק ארוך ארוך ארוך אבל אני א תמיד פחדתי עליו אזה משהו כזה שהוא נראה לי לב של אמא אבל לא דמיינתי שזה מלחמה אני כן ליטפתי לו את הפנים שזה דבר שלא עשיתי לא ברור לי למה א וזהו לא לא לא דאגתי גם לא הבנתי לאן הוא הולך וגם סרט מתקל הם כאלה נורא מתכננים את המבצעים שלהם ו וגם נובלי הוא היה אחד כזה לא פגיע ומה קורה הוא מגיע לשם אז הוא מגיע ליחידה לבסיס

שלו ובעצם א קפצו המון לוחמים וגם מילואים נקיים וכל מי שיכול מתארגן על רכב נוסע דורמה כשהם מנסים להבין לאן לסוע והם בעצם מגיעים אחרי אחת לקיבוץ בהרי א כאשר נוווה בהתחלה משובץ לפינת הטיפול בפצועים כי הוא עשה גם הכשרה כחובש לפני השירות אבל אז כשהמוכר לקיבוץ אז שניהם מסתכלים אחד על השני וברור להם שהוא לא נשאר שם הולך ומבקש ממישהו שיהיה במקומו ופשוט נכנס לתוך הקיבוץ בעצם סרת מתקה הכוח המשמעותי הראשון שמגיע לקיבוץ בהרי שמ 6:40 נמצא לבד מול המחבלים תחשבי מ 6:40 עד אח וחצי כזה בעצם הם לא הספיקו להציל את האנשים הם רק נלחמו עם המחבלים אז קודם כל כן אז אז נגיד נוווה הם מגיעים בסופו של דבר אחי כמה

גלגולים הם מגיעים לאיזשהו בית שאנחנו יודעים שזה הבית של משפחת בר יובל ומעיין בר יש לנו קשר עם ה עם הילדים שלהם הם כבר מתים הם כבר צחו אותם כי בעצם מכוח שנוה נמצא בו מגיע לשתי השכונות המערביות זיתים וקרם שהמחבלים סגרו אותם ושלטו עליהם ולא אפשרו לאף אחד להיכנס לשם אז הם לא הצליחו להציל את יובל ומעיין בר למשל אבל הם הצליחו להילחם במחבלים כדי שלא יתפשטו לשכונות אחרות בקיבוץ הם כן לחמו במרכז הקיבוץ אבל היו עוד שכונות שהמחבלים לא הגיעו אליהם בעצם א הם מגיעים לבית של יובל ומעיין בר עושים רי על הבית ואז נעמדים בזיג כזה במין פתח כזה של הבית לשמור על הכוח עומד שמה שילו כהן צ'יקו שהוא מסדרות והוא בעצם

שילו נלחם ניסה ללחם במחבלים בסדרות וכשהוא ראה שאין לו מה לעשות פשוט תפס טרמפים לעוף והוא הצטרף לכוח שלהם שילו עומד ונווה קורע תחתיו ואז כשחלק מהכוח מדלג לביתה אז פשוט יורים אליהם מבית ממול מהבית של משפחת הרן שילו נופל מנווה נופל הם בעצם סופגים את הפגיעה עבור מי שעומד מאחוריהם א צ'יקו הפגיעה שלו מאוד שטחית הוא נהרג אחר כך בהמשך הלחימה ונווה אבל נפצע הנוש א והחברה שרגילים שיש כמה חובשים בצוות אבל נווהו הטורית הרפואית אז הם אומרים לנו תפסנו את לקס מה מה לעשות עכשיו ונווה בכמה רגעים שהוא כן היה בהכרה הוא א אומר להם הוא לא מדבר אבל הוא עושה תנועות עם הגוף ועוזר להם להפשיט אותו בעצם לבדוק מהאופי

הפציעה והם אומרים שהוא היה מאוד כרוח והכ רוח הזה עזר להם לטפל ב פל ב בעצם והמפקד צועק לא מוותרים לקס למרות שהפציעה מאוד נושה ולמרות שנורא מסוכן החוצה מחלצים אותו הוא בעצם מגיע לפינת הטיפול בפצועים שהוא עזב א לא הרבה קודם אה וזהו בעצם הכוח הזה והכוח השני של סרט מתקל הם התחילו את המהפך שבו המחבלים במקום להיות רודפים הם הפכו לנרדפים אחריהם מגיעים עוד כוחות מגיעים צנחנים מגיעים שלדג מגיעים עוד כוחות א ומתי מבשרים לך מה שקרה אנו מגיעים בראשון בלילה זאת אומרת נוה נהרג בשבת ב-34 אנחנו יודעים את זה בראשון בלילה מה קורה ברגע הזה ש של הדפיקות בשורת איוב אז קודם כל לא דפקו לנו על הדלת בע לי ראה מהחלון

שני קצינים באים הוא אמר לי אופרה הם פה אז פתחתי להם כדי שלא תהיה דפיקה א את הבנת שהוא אמר לכם פה כן כן כן כי הוא כבר ממש דאג אז אז הבנתי לגמרי על מה הוא מדבר א ואני פשוט הייתי בתפקוד כלי היה מאוד מאוד חשוב שהילדים שלי כולם ישמעו ממני ולא מחייל שמגין אליהם הביתה ממש בעיני איך שמודיעים לך את זה ומי שמודיע לך את זה זה חלק מה זה חלק בסוף מהאיביי לי חשוב שמשמעו אות ואיך נולד הרעיון של לכתוב ספר ובכלל הרי את עיתונאית את כותבת ספרים את יכלת לכתוב גם ספר רק עליו אז איך נולד הרעיון בכלל לכתוב ספר שמכיל אסופת סיפורים של כל סיפורי הגבורה אז קודם כל אני אגיד שאחרי שנה נהרג עבדו לי המילים ממש א יש לי שישה

ילדים אז חמשת הילדים הספידו את אח שלהם ממש כולם מי גדול עד קטנה וגם בעלי שאף פעם לא מדבר בציבור ספיד ואני לא היו לי מילים וואו לא הצלחתי לכתוב כי את אישה של מילים כן ומשהו זה משהו מאוד מאוד מאוד עמוק שהוא פשוט נעלם ואז חודש ומשהו אחרי מתקשר אליי מנכל הוצאת ידיות ספרים דובי איכנולד ואומר לי תשמעי קרה משהו היום ונורא בשמחת תורה ועל הכשלים ועל המחדלים ועל הקושי והטווח והאבל יכתבו אינסוף ספרים אני רוצה שנכתוב גם על הגבורה שהייתה באותו יום וואו איזה חזק זה ממש ממש כי זה חלק מהיום הזה ו זאת היייתה אמירה שמאז אני רק מגלה יותר ויותר כמה היא נכונה א ברגע שהתכוונת למקום הזה אז שומעת כל כך הרבה סיפורים

כן נכון הסיפורים הם לא מנותקים כי הגבורה של היום הזה היא יושבת ממש על המצע של הקושי אבל האנשים התנהגו בצורה מדהימה ואני חושבת שהספר שלי הוא יש בו בעצם פספס גם של אירועים מהשנה מהיום הזה זאת אומרת כיתת כוננות שהגנה על הכיבוד שלה א משפחה שמגנה על עצמה בקיבוץ נראוס ופתאום האמא דופקת החמות דופקת על הדלת היא הצליחה לברוח מהחוטפים שלה והיא פצועה מאוד קשה והם מתלבטים אם לפתוח לה את הדלת או לא כי הם מפחדים שיש מאחורי המחבלים וחיילים שמגינים על מוצב נחל עוז כ שפולשים אליהם מחבלים אז ככה ממש ממש המון תמונות מהיום הזה וגם זה יוצא מספה של החברה הישראלית יש שמה דתיים וחילוניים ונשים וגברים ושוטרים וחיילים

ואזרחים והכל הכל אז ב בקשה שלו החזיר לך את המילים כן זה כזה הכריח אותי לשבת כן היה זה זה היה היה בזה משהו מאוד מיוחד שמצד אחד אני הולכת לשמוע סיפורים של אנשים אחרים ואז אני יוצאת מעצמי ולא שומעת רק את מה שמהדהד לי בראש ובלב ומצד שני אני לגמרי קשורה ליום הזה ויש משהו בשכול שאתה נושרים ממך כל אח כל הכל הלבושים כל הזה כאילו לא אתה מדבר אשר אל הלב מלב לב אז אני חושבת שזה גם פתח משהו בשיחות האלה א זכיתי להרבה פתיחות סיפורים של האנשים ממש ממש הולכים איתי ועל השם של הספר לספר קוראים במקום שבו צריך אותי ופט חזק כן זה משפט שנוה נתן לנו במתנה הוא נסע לצבא וחברה שלו מתקשרת אליו ואומרת לו נבה לאן אתה

נוסע אתה מוקפץ אומר לה כן נסע לדרום אבל איפה תהיה אז הוא אמר לה אני לא יודע איפה אני אהייה במקום שבו צריך אותי שמה אני אהייה עכשיו צמרמורת כן אז נוווה ככה חי את חייו באמת כאילו עוד לפני שאת ידעת שאת צריכה משהו הוא היה שם בשבילך א ואז פתאום ירדה לי איזה הבנה שכל האנשים בספר הזה הם בעצם בלי להגיד הם סמו את ה משפט הזה כי זה הם ראו איפה צריך אותם ושם הם היו תוך סיכון עצמי חלקם לא שרדו וחלקם ברוך השם איתנו היום אבל הם בעצם חיפשו את המקום שבו צריך אותם יש לך איזשהו קטע מהספר שאת הכי הכי מתחברת אליו הכי אוהבת אותו הכי קשה לבחור בני ילדים כן אז באמת א יש א קטע על סיפור של הקרב על החמל במוצב נחל עוז

מוצב נחל עוז נחטפו ממנו חיילות ונהרגו שם המון חיילים אז על החמל עצמו נלחמים ארבעה חיילים שתראי זה ממש במקרה מן פספס כזה ברים חרובה שהוא גשש בדוי סגן יוחאי דוחן שהוא מקריית ארבע בחור דתי סגן נמרוד אלירז וסמל ראשון טיירון שהם קצין וחייל מגולני שהם לא דתיים והם ארבעתם הולכים נלחמים בבוקר הזה בכל מיני מקומות ואז הם מבינים הם תופסים אייזה מפה ש של המחבלים ורואים שסימנו את החמל מאוד מאוד ושמה הולכת להיות לחימה אז הם רצים לשם והם נלחמים שעות ארוכות שלושה מהם נהרגים בסופו של דבר ורק נמרוד נפצע קשה ומתאושש והוא כבר הוא כבר נלחם אז אח של יוחאי מספר התחמושת נגמרת והמחבלים צרים על המבנה משלושה צדדים

וצועקים לארבעה בעברית ובערבית תקנאו הם מסתכלים אחד על השני ואומרים לעולם לא חסן אבא של ברהים מספר לי בשלב מסוים נכנס עוד מחבל לתוך החמל עם רימון ביד ברהים דוחף אותו החוצה והרימון מתפוצץ על שניהם באותו הרגע נפסק הקשר עם ריברה הוא נהרג מהפיצוץ אחר כך המחבלים מתחילים להצית את החמל יוחאי צועק לחבר'ה שמתחבאים בחמל הם מציתים את החמל מציתים את החמל ומביא מטף שלא אמור להתמודד עם דליקה בסדר גודל כזה הוא מנסה לכבות אבל זה לא ממש עוזר הכל חשוך ואפוף השן אנשים מתחילים להחנק אבל יוחן נמרוד ואיתי לא מוותרים הם רצים פנימה לתוך החדר ומנסים להוציא את החיילים ואת התצפיתניות שבעה חיילים הצליחו להימלט ובסוף בסוף

יהודה אח של יוחאי שאגב אביהם נהרג כשהוא היה איש כיתת כוננות של קריית ארבע בסוף יהודה אומר לי כך אני יודע בוודאות על כל הארבעה שאם הייתי מחזיר אותם למוצב הם היו עושים את זה עוד פעם ועוד פעם זאת היייתה הזהות שלהם כאלה שנלחמים שעות כי הם רוצים לעזור ולהגן על אחרים ולכן הם לא התחבאו ולא יברחו את כל זה בסוג שהם לגמרי מחוברים למה שקורה סביבם ויודעים שחברים שלהם נפלו הם הבינו לקראת מה הם הולכים הם ידעו איך זה ייגמר אז זה החבורה המדהימה הזאת בפרק על נוווה אני אגיד ש שכתבתי בו הוא משולב ממכתבים אליו שכתבתי אחריהם אותו ומדברים שכתבתי עליו כדי לספר עליו וב בעיקר בעיקר סיפרנו על החיים כל אדם שנהרג בקרבות

האלה וביום הזה הוא הוא נווה כאילו הוא אדם זאת אומרת שיש לו חיים שלמים אני יכולה לקרוא מכתב כן כן בטח אז אני אקרא את א חלקים מהמכתב האחרון בפרק האחרון על נווה נוווה שלי דרך המילים אני מנסה ללכוד קצת ממה שהיית אבל ה הן אינן מספיקות הן לא יצליחו לתאר את הקשר החזק שהיה בינינו ותמן עמוק בתוכי במקום שבו עוד לא נוצרות המילים הן לא יצליחו לתאר את הקשר שלך עם אבא שהיו בו אהבה ואמון והערכה הן לא הצליחו לתאר איזה אח הייתה חבר טוב לכל אחד מהאחים מגונן דואג ומצחיק ואיזו אהבה יפה הייתה לך עם שני מעריכה המתפעלת מסורה ומגוננת של פרחים בכל שבת של הקשבה מכל הלב של ניסיון תמידי להיות איתה ובשבילה אני הולך אליו

והוא לא ישוב אליי אמר דוד המלך על בנו וכך אני מרגישה עליך הבני יפה התואר וטוב הלב שבאת ל העולם טהור ויצאת מהעולם מוסר עצמך על קידוש השם על הארץ ועם שכל כך אהבת יותר מדי אנשים אמרו לנו שלא התפלאו שככה יצאת מהעולם אמיץ חדור מטרה נאמן לערכים שלך נוווה אתם חבורה גדולה כל כך גדולה מדי של אנשים שנתנו למדינה הזאת את חייהם ביום ההוא ומאז במשך חודשים האומץ שלך ושל חבריך הרצון להציל מסירות הנפש הגבורה והראות יהיו עמוד האש לדורות הבאים וכבר היום הם נוסחים כוחות בכל מי שנלחם הסוף זה נבי המכתבים לא יגמרו לעולם הם ימשיכו להיכתב ואתה תמשיך לפעום בתוכי כמו שפמתן ברחם שלי עובר קטן ופעיל אני עדיין מרגישה אותך

אתה איתי בכל יום בכל מקום עד יומי האחרון תודה שבחרת בנו להיות הורים שלך אוהבת הדנ קץ אמא דופרה מה מה את אומרת עכשיו למות שהילדים שלהם עכשיו נהרגים מלחמה לנשים שהגברים שלהם איך איך מתמודדים קודם כל אין לי הרבה מה להגיד השנה למדתי לשתוק יותר מ יותר מלהגיד בכלל מה נותן כוח ברגעים כאלה א אני כן חושבת שיש כמה אוגנים אחד זה היש זה להסתכל על מה שיש ויש גם תמיד במישור במעגל קודם כל הפרטי אצלי זה בעלי היקר נועם והמשפחה שלי הילדים ומתרחב לחברים של נוווה של עוזבים אותנו ולקהילה שעוטפת אותנו וליחידה שלו בצבא ומתרחב לעם ישראל תשמעי עם ישראל זה עם פצצה הוא לא מפסיק לחבק אותנו והוא איתנו כל הזמן ובסוף את

באמת מבינה שזאת זכות שסבא וסבתא רבתא שלי לא חלמו אתת היית אומרת להם מדינה וה נין שלכם י מה על מה את מדברת ובאמת זאת זכות להגן ו אין דבר כזה פוגרום מה שהיה בשמחת תורה זה היה פוגרום אין דבר כזה פוגרום בלי מענה יבוא איתכם חשבון וצל בא איתכם חשבון וא אז אז זה גם היש הזה הפרטי וגם היש הלאומי ולזכור שאנחנו חלק מסיפור מאוד גדול א אז א אז יש הרבה ימים מאוד קשים אבל אה אבל השם גם נותן כוח אמרו לי את זה ב בתחלה ם אמאות שקולות הסתכלתי עליהם ככה בעין עקומה מה אתם דברות כן אבל כן השם א השם מושיט יד את מרגישה שלמי את מרגישה קצת אחרת אני אשאל את השאלה גם אחרת עכשיו שמחת תורה אמרנו את שמחת תורה איך פתאום

להגיע לחג של שמחת תורה ולהגיד וואוו איך אני חוגג את החג הזה היה מאוד קשוח כל החגים היו קשוחים אה שמחת תורה אה נסענו לאח שלי היינו אצלו ויצאנו לתפילה מוקדמת בשחרית וככה היה שעון גדול על בבית כנסת 6 ו30 מתחילות הזכות בשעה שע כבר הלכתי לבעלי לבית הכנסת כי הוא היה בותיקן אז לשאול אותו מה מה עושים א רבע לשמונה נה כבר הייתי ברכב וכל הזמן השעון הזה וברקע הקפות ואני בוחה בוכה בוכה אלוהי ארוחות הושיענה תצליח הנה א זה לא היה פשוט אני אגיד שכן כאילו כששאלו אותי החברה של בני עקיבא שרקדו עם נווה שנה שעברה הם באו ואמרו לי מה מה מה את חושבת שצריך לעשות איך לעשות את שמחת תורה אמרתי להם אני לא יכולה לרקוד אבל

אתם תרקדו ברור נויה היה גומר עליכם אם לא הייתם רוקדים כי כאילו זה שמחת תורה מה שהספקתי להגיד לילדים בממד אז בשמחת תורה בבוקר ולא ידעתי איפה זה יפגוש אותי אבל אמרתי להם שגם אם המחבלים הרגו 20 אנשים תחשבי לאן הדמיון הפרוע שלי לקח אותי בעצם טרור רוצה לשבור אותנו וברגע שאנחנו נפחד וברגע שאנחנו נשו אנחנו פשוט נכנעים ואנחנו אנחנו לא נפחד כי הם פחדו א הבנות שלי פחדו במקלט אנחנו לא נפחד ואנחנו לא נישו ואנחנו נמשיך קדימה אז זה לא חוכמה להגיד את זה בממד כשלא קורה לך שום דבר קצת יותר חוכמה להגיד את זה לעצמך בימים קשים אבל אני ממש מאמינה בזה ממש אופרה יש לך איזה משהו אחרון שחשוב לך להגיד לכולם אני חושבת

שבמלחמה הזאת א יש הרבה דמויות אגב בעיקר נשיות זה מדהים אמהות ואלמנות ש נותנות הרבה כוח לעם ישראל א ואז קצת נותנים להם ציונים שהם גיבורות שהם חזקות אני רוצה להגיד שכל משפחה של כל נופל וכל משפחה של פצוע ומשפחות שאת יודעת מה עברו בשלום את האירוע הזה אבל חוו את היום ההוא בממד המצמית והמפחיד ו כל מי שמצליח לקום בבוקר ולתפקד ולחייך א אז הוא ראוי להרחה בחל זה לא רק מישהו ככה יש לו את המיקרופון א יש לו את המילים אני פוגשת נשים מאוד מאוד עוצמתיות שאני מקבלת מהם הרבה הרבה כוח ולא כל כך מכירים אותם מהתקשורת אבל הם שם והם א יש להם תובנות כל כך מחכימות ועצם זה שהם קמות בבוקר וממשיכות זה זה מדהים בעיני וואו אופרה אני יכולה לתת לך חיבוק כן