"פינו אותנו מהבית, ולא ידענו לכמה זמן": ישי לפידות בריאיון עם משפחת סאלב

לכאורה אלה ימים של חורבן. תשעה באב, יום של חורבן יהודי. אבל דווקא מתוך החורבן הגדול, כך לימדו אותנו רבותינו, תהיה תקומה גדולה. אני אומר שכל אחד מאיתנו חייב לקבל לעצמו איזשהיא קבלה, קבלה טובה, קבלה נכונה, קבלה אמיתית, שתהיה גם בשביל התקומה שלו וגם בשביל התקומה של עם ישראל. אנחנו עכשיו קפצנו לקריית שמונה לבקר את משפחת סלב שעברו משבר גדול, היו עד עכשיו בגלות כמעט שנתיים בערים אחרות והנה הם חוזרים הביתה לבית חדש מחודש בקריית שמונה

שלום שלום רפאל קודם כל יישוב טוב אני רואה שאתם בוא'נה באנו בזמן הנכון הנה הנה יש פה תקומה

הנה בית חדש

הגדזים הנה בית חדש ברוך השם כן,

אתם רואים, אין חורבן בעולם כלל.

אתמול הגענו.

וואו, איזה יופי עם הילדים עם כולם. טוב, בוא נשב ונדבר.

בואו.

רפאל ואויטל סלב, אנחנו תופסים אותכם, בטח רואים קצת את הארגזים ברקע. אולי שעות ספורות אחרי שנכנסתם לכאן מחדש עם חמשת ילדכם המתוקים, יש לומר. בוא'נה, זה זה לגמרי תקומה,

נכון? סיימנו מסע ארוך ואנחנו באים לבנות ולהיבנות בעזרת השם. תשמעו, מדברים עליבנות ולבנות אבל צריכים לספר, אתם גרתם כאן בקריית שמונה, איך שמתחילה מלחמה אתם חוטפים על הראש, שכן מימין, שכן משמאל הבית, נחרב לחלוטין או כמעט ואתם בל ברירה לוקחים ובאחריות לוקחים את חמשת ילדכם ועוזבים את המקום, נוסעים לאן? בעצם כשהתחילה המלחמה בדרום חשבו שכל זה תרגיל של הצפון אז הביאו לפה המון המון כוחות ופה היה מתיחות שקטה בהתחלה ולאט לאט הבינו שאנחנו לא נכנסים להילחם בלבנון ואז פינו אותנו לקח שבועיים של המתנה בתוך השבועיים הללו אני פתחתי חמל והיא והיחד עם הילדים נסו להורים שלה בנתניה עד שפינו אותנו בצורה יותר מסודרת הם היו שם במקום קצת יותר בטוח

אגב רוצה לשאול לכם שאלה ראשונית איך בוא נחזור לכמעט שנה ושעה 10ה חודשים אחורה איך זה לעזוב בית

אני לא זוכרת שאף פעם עזבתי בית זה לא היה ככה פשוט יצאנו ולא ידענו כמה זמן והילדים מה לאן הולכים ואין תשובות אז לא באמת הייתה את ה לא היה את הפרידה הזאתי גם פה וזה מה שהיה כל כך לאורך כל המסע זה מה שהיה הכי קשה

ברפאל אבל יש פה חמש חמישה ילדים קטנים הגדול בן

11

והקטנה

הקטן בן שלוש עוד רגע שלוש

שלוש בוא'נה זה מאתגר שחמישה ילדים כאלה עומדים מולך עם עיניים תלויות בחיים אומרים רגע אבא אמא לאן הולכים מה עושים מתי נחזור

בהתחלה באמת כל יומיים שאלו מתי נחזור זה היה זה כל החצי שנה הראשונה מתי נחזור מתי נחזור מתי נחזור עד שהם כבר התרגלו א לגור בירושלים ופה אני חייב להגיד תודה לאשתי שהחזיקה את כל הדבר דבר הזה בזמן שאני בכל הארץ מסתובב סך הכל גם השליחות של קריית שמונה בתוך האירוע הזה אה זה היה לא פשוט לא פשוט החזקנו אותם הצלחנו להחזיק אותם באותה מסגרת את הבנים באותה מסגרת הבנות קצת היו מעברים אבל זה זה באמת מאתגר

בוא נעשה קצת יחסי ציבור לעיר הזאת לאדם מהמרכז זה נראה שזה בסוף העולם שזה נורא רחוק שאם הזוג רוצה יודע מה לצאת אפילו לארוחת ערב באיזה מסעדה מאוד יוקרתית הוא צריך לשוע הרבה מאוד למרות שאני אני יודע שיש מסעדות נהדרות בפיית שמונה בכלל בכל התקופה הזאת זה עוד יותר ועוד יותר איך איך איך איך שורדים א אתה יודע משפחתית וואו זה שאלה טובה קודם כל זה עיר אחת המדהימות בגלל האזור שבו אנחנו נמצאים האזור פה כשאין מלחמה שוויץ יופי ירוק נכלים הכל זה אחד קצב פה הרבה יותר איתי גענו בירושלים שנתיים פתאום אנחנו נכנסים לחנויות ולחניונים וזה אנחנו נו אין אין אנשים כאילו רגוע אז הכסף פה באמת הרבה יותר רגוע אנשים טובים

רגועים יותר א התגעגענו לדבר הזה ואנחנו חוזרים לפה מצד שני אנחנו גם מבינים את המורכבויות ואנחנו ננצח אותם

אגב כאדם כמשפחה דתית אמונית כאנשים מאמינים כמה האמונה עזרה לכם ברגעים הקשים כי שנה ועשה חודשים לא היית בבית יכול להיות שהיית במקומות נפלאים אבל לא היית בבית לא הייתם בבית.

יותר מזה אנחנו עברנו חמש מקומות בירושלים

ממקום למקום.

החוסר ודאות שחוינו הוא לא נורמלי. ולשאלתך אני אענה שלא חלק ולא רק אמונה החזיקה אותנו. היו רגעים שלא ידענו איפה נשים את הראש מחר ברמה כזאת ושום דבר אחר מלבד האמונה החזיק אותנו ואת הילדים שלנו. ואני חושב שיש לנו על מי לסמוך. הבינו שבשמיים ומי שהאמין מי האמין שכשיצאנו מפה אז כשנחזור לפה לא יהיה לא רק נסרלה וכל שרשרת הפיקוד לא יהיה איראן לא יהיה מי שיממן את כוחות הרשע שמלחמה עם איראן חסבלה לא יורר רקע אחת זה עצום זה אנחנו גרים פה זה תרחי שהאיכוס של הכל האיומים שאיראן יחד עם חזבלה ועצי ראשי וסוריה והכל התפרץ אלינו ואתה מגיע למצב של מלחמה עם איראן ובקריאת שמונה נפלו רק ה מה שנפל בדרך כן

עבר מעליכם

בדיוק ה ה זה עוצמה אלוקית אין אין איך לתאר את זה זה אמונה לגמרי אגב אני חייב להגיד שבהיבט הזה גם מי שלא נחרב לו הבית אנשים לא מבינים את זה אולי אביטל תסביר את זה הרבה יותר טוב ממני גם מי שלא נחרב לו הבית חווה חורבן עצום לא מדבר על הזוגות שהתגרשו, על הבתים שנחרבו, על אנשים שחציהם רוצים לחזור וחצי לא והבית נקרא בגלל זה. כל הדברים שקורים מעבר לזה.

וואו,

יש חורבן שהוא הרבה יותר ואולי זה מה שאנחנו מדברים על חורבן הבית. בית שרוף שרפתם, בית חרב החרבתם. החורבן הפיזי הוא מטפורה. החורבן האמיתי הוא מה שקורה בפנים.

הקטע הזה של בית שאנחנו כל הזמורים זה הבית של השם. אומרים השם איבן את הבית שלו וחשבתי על זה הרבה אמרו תושבי הצפון אין להם בית תושבי הדרום ואני חושבת אם ככה אתם מרשים לי להגיד

וודאי

שהקדוש ברוך הוא לא איבד את הבית אנחנו איבדנו את המקום להיות בבית שלו הוא לא יכול להרח אותנו וזה מה שאנחנו מבינים לנו לא היה בית להרח אנשים והצער הזה כל כך מובן לנו עכשיו אני אומרת יותר מזה שאני ראיתי את הילדים שלי את הבן הגדול שלי שהוא ילד כל כך מאושר יושב ומסתכל עם דמעות בעיניים איפה החברים שלי איפה פשוט תשב ואף פעם זה לא קרה לו. אמרתי הקדוש ברוך הוא מסתכל אלינו עכשיו על הילדים שלו בוכים ורוצים לחזור הביתה ואין מצב אין מצב שזה לא עושה רעש מטורף בבית אז הייתה נחמה גדולה גם במסע הזה עם כל הכאב ההבנה הזאתי

אגב תשעה באב בשנתיים האחרונות עבר עליכם אחרת כי כמו שאמרה אביטל אתם הרגשתם אחרת את חורבן הבית לאבד בית אני לא יכול לטאר עד כמה א' היינו בירושלים אז אז תשעה באב, לקחנו את כל המשפחה לירושלים זה משהו שלא קורה כשאתה גר כל כך רחוק. הכותל סוף של הצום אירוע מאוד מאוד משמעותי אבל מעבר לזה אולי הכי הרבה אתה מרגיש מה זה שאין לקדוש ברוך הוא בית אם אתם תמשיכו להיות לא ראויים לבית אז לא יהיה לכם בית ואני אומר על עצמי בכאב אולי לא היינו ראויים לבית אני לא יודע אם אנשים זוכרים אבל דקה לפני המלחמה היה פה מלחמות עצומות כל כך בינינו שאולי לא היינו רואים לבית והרגשנו את זה בצורה הכי קיצונית שאפשר להרגיש ללכת להורים בשבועיים ואחרי זה להיזרק במלון שבועיים ולהבין שפה אי אפשר לחיות עם הילדים חמישה ילדים

בחדרים קטנים ולעבור מדירה ואמרנו וואי דירה שלושה שלושה חודשים לקחנו דירה זה בטוח יגמר והגיע פורים כבר וין לנו איפה לשים את הראש שבוע הבא ואז מצ

גם שמה תנה ונד מצאנו עוד דירה עד הקיץ ואמרנו עד הקיץ איזה יופי זה בטוח הסתיים אנחנו מגיעים לקיץ וביקשנו מבעלי הדירה עוד חודשיים שלושה כאילו שאולי זה יסתיים. וזה עוד שנה כמעט שעברנו מאז עוד שתי דירות. זה פשוט מטורף.

אגב, הילדים אף פעם לא אמרו אבא, אמא, אנחנו לא חוזרים לקריעת שמונה. מלחיץ אותנו, מפחיד אותנו.

לא, לא. הם אף פעם לא אמרו את זה. תמיד אנחנו רואים גם עכשיו הם כל כך מאושרים לחזור לפה. כל כך מאושרים שזה משהו אני חושבת מלמעלה. באמת הם החזיקו אותנו לפעמים קצת יותר מה שאנחנו החזקנו אותם. אנחנו חוזרים לקריית שמונה. זה היה להם ברור כי מבחינתם זה ניצחון. זה מדהים בעיניי. זה מעניין ששאלת את זה.

זה יותר מזה. אצלם זה יותר טבעי. אני חושב שבמובן הזה הילדים הם הטבע של העולם. הם מבחינתם היה לחזור. זה הניצחון. יופי. ניצחנו אותם כל פעם שהיינו מספרים להם שזה חוסל וזה זה הם היו שומעים.

צריכים לזכור. אנחנו לא זוכרים את זה אבל מבחינתכם מדובר באויבים אישיים. אנחנו בנתניה או בתל אביב או בזה שומעים נסע למד. בסדר הוא היה מלכל מסד. אבל צריכים מדובר במשהו אישי. נכון לפעמים תן זה לפעמים גם הכרנו את האנשים שהם כאילו בדרגים היותר נמוכים שאנחנו יודעים שהם עשו פה הרבה צרות במרחב ואמרנו לו יופי יוסף יוסף שילם את המחיר אח מדננו

וזה מדהים

צופים בכם עכשיו יהודים מכל העולם חלקם עברו חורבן דומה לשלכם אחרים עברו חורבן אחר אולי איבדו בן בית אולי איבדו בית מה המסר שלכם על תקומה

אני אגיד את המסר שלי ל תקומה אני חושב שכולנו איבדנו כולנו איבדנו הרבה בתוך הבית מחוץ לבית חברים משפח מי לא איבד אבל דווקא בתוך כל השבע הזה א' גילינו אחד את השני גם בתוך המשפחה וגם בתוך החברים והחברה בכלל

קרה משהו בסוגריים קרה משהו בתוך המשפחה שיותר התחבר עם הילדים

כן אני חושב שעברנו מסע כל כך מחבר בהתחלה כל הדבר הזה גם גורם להרבה הרבה מריבות בתוך המשפחה

גם רמת הילדים וגם ברמה הזוגית

מתחים אתה זה סיר לחץ

שמחר אתה צריך לעבור דירה ואין לך לאן וחוינו את זה פעמיים במהלך הפינוי מחר אתה צריך לעבור דירה ואין לך לאן אתה אתה נמצא זה סיר לחץ ואתה לומד אחד על השני ואחד על השני דברים וגם על הילדים כמה חוסן כמה עוצמה פתאום ילד רואה את המתחים ומתחיל לחבר ואוסף את כולם ובוא נעשה אז זה דבר אחד והדבר השני אני רוצה להודות לעם ישראל אני חושב שגם אביטל חבותה את זה אבל אני קשור ליהודי ארצות הברית במסגרת העבודה שלי אני גם

גם סגן ראש העיר וגם עובד בו

אין יום ממש ברמה כזאת אין יום שלא קיבלתי טלפון מיהודי בארצות הברית אנחנו פה בשבילכם אפשר לעזורים ושהסתובבנו במקומות ואמרנו אנחנו מפונים אנחנו מקריאת שמונה כל פעם אגב אמרנו לא ירושלים אנחנו אנחנו מקריאת שמונה כל פעם בשיא המלחמה אנחנו מקריאת שמונה זהות שייכות ועם ישראל היה איתנו לחלוטין

כולנו עם אחד ממש הרגשנו את זה במלחמה

ואיפה התקומה

אני חושבת יש לי משהו חשוב להגיד על זה שאנחנו קצת חיים בסרטי דיזני לדעתי חורבן זה בום טרח וניסים זה קצת כמו ההתחלה של דיזני זה הזיקוקים והזה ואני חושבת אנחנו יושבים לפעמים מחכים לנס איפה הנס אבל אנחנו חיים ניסים עכשיו וגם החורבן לצערנו עדיין פה וגם יש לנו כסף יש לנו שפע אנחנו שוכחים את זה לפעמים כי זה קשה לזכור את זה אבל אנחנו קמים והתקומה היא פה בתחילת הגאולה היא ממש כ אנחנו מרגישים את זה וחשוב לזכור את זה לא לשבת ולחכות לנסה אנחנו חיים ניסים פה ועכשיו אבל תקומה איזה ניסי ניסים קרו פה מי דמיין סוף כזה כמו שרפאל אמר זה פה

רפאל ואויטל ריגשתם אותנו מאוד ואליכם הצופים אנחנו רוצים לפנות בנקודה הזאת ולומר לכם תסתכלו על המשפחה הזאת איך הם לא נתנו לשום דבר לעבור מעליהם לידם בתוכם לפעמים איך הם הושלחו כביכול מביתם אבל לרגע לא ויטרו על החזרה והנה עכשיו זה קורה ולכן אנחנו חושבים שכל אחד מאיתנו אם הוא יקבל בימים הללו איזשהיא קבלה טובה על עצמו זה הדבר הכי גדול ונכון שאנחנו יכולים לעשות בתקופה הזאת גם למען בני האדם שמסביבנו למען העם שלנו וגם כלפי שמיה. ויום תשעה באב הוא יום של קבלות מתוך המקום הכי נמוך כמו שאמר רבי עקיבא הוא צחק הוא אומר חלק הנורא של הנבואה התגשם הנה אנחנו רואים שועלים ילכו בו אולי בקריית שמונה זאת גם היו

ימים שילכו פה שועלים וזאבים ותנים אבל עכשיו עכשיו מגיע זמן ההבטחה הגדולה הבטחת הגאולה ואנחנו מבקשים מכל אחד מכם לקבל עוד קבלה עוד איזה מעשה טוב עוד איזה מעשה חסד עוד איזה התקד קדמות או התגברות בלימוד התורה בכל הדברים שיעשו נחת בשמיים לקדוש ברוך הוא.