לצאת מהתיבה שלי - פרשת נח | רות דנה - מנטורית

פרשת נוח. פרשת נוח בעצם שבה אחרי פרשת בראשית אנחנו הולכות לדבר על שני אירועים מרכזיים ש אירוע אחד שפותח את הפרשה שזה דור המבול אירוע שסוגר את הפרשה שזה דור הפלגה. שני האירועים האלה שבעצם האנושות התנהגה בצורה שלא מתאימה ואנחנו רוצות מה אנחנו לומדות מזה? מה הסיפורים האלה רוצים ללמד אותנו ו ואיפה זה פוגש אותנו בחיים ביום יום? איך זה רלוונטי לנו? איפה זה פוגש אותנו. אנחנו מתחילים באירוע הראשון שזה היה דור המבול. העולם היה טוב ובו. נברא העולם, הגענו למצב מתוכן ואז מתואר שבתקופה הזאת היה שוב פעם טוב ובבו אנחנו יודעים שבדור המבול היה הרבה אלימות היה ארס היה גזל האנושות התנהגה בצורה לא מתאימה אחד

לשני היו מעשים שלא יעשו זה היה בדור המבול ואז אלוקים קורא לנוח אומר תיכנס אתה לתיבה עם המשפחה שלך עם בעלי חיים ובעצם הגיע מבול על העולם התיבה היא זו שהגנה בזמן של המבול ואז אחרי המבול בעצם אלוקים אומר לנוח צא מן התיבה ויש מדרש שאומר שמדרש שמתאר שאלוקים בעצם אומר לנוח לצאת מן התיבה שנוח אומר אומר אני בעצם נכנסתי לתיבה ברשות אז אני גם יצא לתיבה ברשות אז אני מחכה שאלוקים יגידי לצאת מהתיבה ויש עוד מדרש אחר שרבי יהודה בר אילי אומר שאם הוא היה בזמן של דור המגול הוא היה שובר את התיבה ויוצא ממנה הוא לא היה מחכה שיגידו לו צא מן התיבה ועל שני המדרשים האלה הרב רבינוביץ' אומר משהו מדהים הוא אומר שבעצם

כשיש בנייה מחודשת אחרי הרס לא צריך לחכות לבקש רשות איפה זה בגש אותנו בחיים כשיש איזשהו כישלון אחרי שאני נמצאת פה בעולם ובונה את התהליך האישי שלי ומנסה להיות הגרסה הכי טובה שלי ונכשלתי במשהו מסוים ואני רוצה לבנות משהו מסוים על הכישלון הזה אני לא צריכה לחכות לבקש רשות אני פשוט צריכה לפעול יהודי מעיז הוא מעיז להיות גם אחד נגד כולם הוא מעיז להיות גם כשכולם מתנהגים בצורה מסוימת והוא צריך לפעמים להתנהג אחרת, הוא צריך לבחור את הדרך שלו. אתה צריך לצאת מן התיבה. לתיבה יש כוח מאוד משמעותי כשאני במבול האישי שלי והעולם עכשיו מתערער לי, בין אם זה חרדה שתוקפת אותי, בין אם זה משהו שמער אותי ביציבות שלי

האישית, החברתית, איזשהו א משהו שאני מתמודדת איתו ביום יום שלי ואני מרגישה שאני בתוך מבול, אני צריכה לקחת את האוגן של התיבה ולהיכנס לתיבה. משהו שמגן עליי. אם זה שיעור טוב, הרצאה טובה, מנטורינג, כל דבר שבעצם אני יודעת שעכשיו יאסוף אותי, יגן עליי, דברים שלמדתי, שלקחתי איתי, שאני יודעת שעכשיו אני צריכה את התיבה הזאתי, התיבה היא עוגן בשבילי והיא תעזור לי ותגן עליי, אני צריכה להשתמש בה ויש רגעים שאני צריכה גם לצאת מן התיבה ובשביל לצאת מן התיבה לא צריך לחכות לרשות, צריך פשוט גם זה צריך לשבור את התבע ופשוט להחליט שאנחנו יוצאים ממנה, יוצאים ויוצאים לדרך שאני צריכה לפעול. איך אני יודעת מתי אני צריכה

להיות זאת שיוצאת וזאת שמחדשת ויצירתית ויודעת שעכשיו אני מול כולם ואיפה זה הדבר המדויק את זה אני לוקחת מאברהם אבינו על נוח נאמר את האלוקים התהלך נח הוא הלך עם אלוקים יד ביד אלוקים אמר לו ניכנס לתיבה הוא נכנס לתיבה אלוקים אמר לו לצאת מהתיבה הוא יצא מהתיבה אברהם אבינו כתוב התהלך לפניי אברהם היה צד אחד לפני הוא היה מקדים של כל דבר הוא היה הפוס הראשון דבר ראשון אני כבר פוס אני כבר יודע לאן אני הולך ך וכשאני יודעת גם אני רוצה לפעול אז איך אני יודעת מה מכוון אותי גם לפעול שאני יודעת שאני לא הולכת בעצימת עיניים ועושה את הדבר המתאים או הלא מתאים איך אני יודעת שאני הולכת בדיוק לכיוון שאני רוצה ללכת כמו

אברהם אבינו וללכת איתו כדי לסגור את הפינה הזאתי בוא נתייחס לאירוע השני שהיה בפרשה שזה של דור הפלגה אחרי שהיה דור המבול אלוקים מבטיח שלא יקרה עוד מבול הוא לא יגיע למצב של השחתה כזאת בעולם הוא סולח הוא סולח על מה שקרה והוא אומר לא יקרה עוד דבר כזה ואז מגיע משהו חדש מה היה במגדל בבל? בעצם הם היו מאוחדים. הם היו כולם בדעה אחת. הם היו כולם ביחד. אבל הדעה אחת הביחד היה לא למטרה טובה. יש כאן כוח מטורף של אחדות של כולם ביחד שמצליחים לעשות דברים מטורפים. שאם נדע להשתמש בהם בכוח האחדות הזה, נוכל לעשות כל דבר שרוצים. רק צריך לדעת שזה ממוקד לטוב. יש לנו שני אירועים שאנחנו מתייחסים אליהם. האירוע של דור

המבול, כל אחד בעצם היה מרוכז בעצמו. הם הגיעו לאלימות, הם הגיעו לגזל, הם הגיעו למצב שכל אחד התעסק בעצמו ולא הייתה לו אחריות חברתית לראות מה קורה מסביב. מה קרה בדור הפלגה? היו כולם ביחד אבל ביצה לא טובה, ביצה לא נכונה, שכולם מתרכזים ביחד אבל אין משהו שמכוון אותם. ואז אחרי שני האירועים האלה מגיע אברהם אבינו. אברהם אבינו העברי שבה צועד נגד כולם מחליט משהו אחר הולך נגד כל מה שהוא מכיר נגד מה שהוא גדל עליו נגד כל מה שהוא רואה מסביב אבל הוא לא דואג רק לעצמו אברהם אבינו יוצא ומפיץ את אלוהים בעולם כי הוא רוצה עולם מתוכן יותר ועולם טוב יותר והוא רוצה שהאנשים יגיעו לפוטנציאל שלהם הכי מדויק וטוב הוא בעצם

מסתכל באחריות גם סביבתית וגם על הפרט הוא רוצה שגם הפרט יהיה במצב טוב והוא רוצה שגם הכלל יהיה במצב טוב. זה אברהם שעשה את התיקון גם לדור המבול וגם לדור הפלגה. הוא לדור המפלג איך איך למה קוראים לו דור הפלגה? דור הפלגה בעצם היה צריך לשנות את השפה שלהם בשביל לשבור רגע את האחדות שהיא לא מדוייקת. היא לא הגיעה למצב טוב. היה צריך שנייה לבלבל את השפה שלהם כדי שהם לא ילכו ראש בקיר. אנחנו בתקופה עכשיו מורכבת בכללי במצב בעם. לכל אחד יש דעה משלו. לכל אחד חושב שהוא עושה את הדבר הנכון, לא עושה את הדבר הנכון. יש כאן אירועים שיכולים לקחת אותנו או משהו שסוחף אותנו ואנחנו הולכים אחריו בכל הכוח ולא משנה מה, או

שאנחנו בוחרים להסתכל בוחרים בחירות, בוחרים להסתכל על הדבר המדויק והקטן והאישי. זה לא משנה עכשיו במה נבחר או לאן נלך. ואנחנו לא מתעסקות בו בפוליטיקה אף פעם, אבל משנה אנחנו כבני אדם. הייתה פה בחורה שהחליטה יום אחד שהיא לא הולכת אחרי כולם בכעס. במה אני מתכוונת? עכשיו אני עכשיו הולכת לחפש חניה. אני אני נוסעת בכביש. אם אני עכשיו אני בתור בקופה, כל אחת מהסיטואציות האלה שאני פוגשת ביום את החברה הישראלית. החברה הישראלית הכי מתנהגת קודם כל בעצבים, קודם כל בכעס, קודם כל שנייה בטוח שמי שעומד עכשיו הוא בטוח ירצה לעקוף אותי. אז אני שנייה אמר שהוא לא יעקף אותי. ומישהו בא לידי בכביש, בטוח הוא כאילו רוצה

להתקדם לפניי ולהרוויח משהו שאני לא הרוחתי. כל הזמן המחשבה שלי שאני באיזשהיא תחרות ומה יצא ממני? קודם כל כעס. כאילו כמובן שאני לא אקשיב שנייה למה הוא רוצה לעקוף אותי או אני אקשיב שנייה למה הוא עומד פה או לא עומד כאן או חוסם או לא חוסם. האינסטינקט שלנו בחברה הלוחצת הזאתי זה לפעמים לפעול רגע בכעס או בעצבים או לא להיות רגע במקום של החושה והמדויק. והיא החליטה שהיא עובדת על מידת הכעס שלה. היא החליטה שהיא רוצה להיות בן אדם רגוע יותר. אז כל יום היא תלמד משהו בשביל זה והיא תעשה משהו זה. היא תלמד מה המשמעות של הכעס. מה יעשה הכעס. מתי הוא טוב, מתי הוא לא טוב, כל היום תקדיש לזה כמה זמן. אחרי חצי שנה אמא

שלה באה אלי ואמרה לה, "ווא, איך נהנית כזאת רגועה? היא לא שמה לב שהיא הייתה כזאת רגועה." ואחרי עוד שנתיים אמא שלה באה ואמרה לה בסיטואציה בחיים, היא אמרה לה, "את יודעת? היום התנהגתי כמוך." היא אומר לה, "מה זאת אומרת כמוך? התאפקתי ולא הגבתי ישר ביצבים כמו שהייתי רגילה. כשאני רוצה לחולל שינוי ולהיות אחת מול כולם להיות החלוצה הראשונה שיוצאת ופועלת גם אם כל החברה כולה בסכף חברתי הולכת כמו מגדל בבל ורוצים כולם ביחד כי הם באחדות ולאחדות יש כוח מאוד גדול לטוב וגם לרע ומחליטים שבאחדות מטורפת הם עכשיו צועדים לעבר מטרה מסוימת אבל אני לא רוצה להיות באחדות הזאת עם המטרה שלה לא טובה אם המטרה לא טובה אני

מעדיפה להיות הבן אדם הבודד החלו לוץ שיוצא גם מול כולם ופועל דבר שנכון ומדויק לו. מה קורה שבן אדם בוחר לעשות את זה? במקרה הטוב לא יסכימו איתו. במקרה הרע יצאו נגדו בכל הכוח. זה המקסימום. אז לא בטוח אני אקבל את כל הדבר הטוב הזה

אלא לא בטוח אני אקבל מתוך מתוכם את ה את העדה ואת התמיכה בדרך. אני אצטרך להיות החלוץ הראשון. אבל אברהם אבינו הביא את המוסר. אברהם אבינו הביא לנו משהו אחר. איך אני יכולה לקחת את הכוח של האחדות אבל להיות בערכי המוסר, לדעת להיות לפי הצדק, לדעת לפעול לפי הערכים הנכונים שלי, אז אני אקח את הכוח של אחדות למקום טוב. אני יכולה להוביל חבורה שלמה. אברהם אבינו בא אחד נגד כולם, אבל הוא הוביל חבורה שלמה אחר כך, חבורות חבורות, אנשים אנשים הוא הוביל אותם בסוף למקום טוב, להיות במקום יציב. ומול דור המבול שמקום כל אחד שדואג לעצמו ומרוכז שנייה בעצמו ובגזל ובאיך אני מרוויח מהחברה ואיך אני לוקח ואיך אני רק מרוכז

בעצמי ורק הכל סביבי ואיך אני רק מרוכזי אז רגע להסתכל גם על הסביבה לקחת גם מאברהם אבינו את המנגנון של לראות אנשים מסביב הוא לא רק דאג לעצמו כשהוא גילה אור גדול הוא רצה להפיץ את האור הזה בכל המקומות שאפשר הוא רצה שזה יוביל ויתגלגל וילך קדימה קדימה כשאני קודם כל מתקנת את עצמי להיות בן אדם טוב יותר אני באמת אהיה בן אדם טוב יותר וכשאני גם דואגת על א להסתכל על עם מסביב ולדאדוג גם לחברה, אוטומטית החברה תדבק באור שלי וגם הלאה יהיה להם מה ללמוד ממני ומה לקחת ממני. יש לנו כאן אני רוצה להיכנס לנו פה את את ה את המשמעות הגדולה של שאנחנו לוקחות מאברהם אבינו שבא אחרי שני הסיפורים האלה שאברהם אבינו בעצם

התהלך לפני השם בזכות זה שהוא לקח גם ערכים ומוסר לא בכל מצב אני הולכת ראשונה ומחדשת דברים ויצירתית אם אני ממציאה את הגלגל לא לפי ערכים מסוימים אבל אם אני כן הולכת עם הערכים יש לי מאיפה ללמוד ערכי מוסר יש לי מאיפה איפה לעבוד על המידות שלי? יש לי מאיפה לקחת את התוכן. אני אקח את זה ואני אבחר לצאת לעבודה אישית. לצאת לעבודה אישית אני יכולה להרוויח את הכל. אני יכולה להרוויח גם את הפרט וגם את הכלל. אני יכולה להרוויח גם אני כבן אדם בודד שעושה עבודה אישית ומצליח בעבודה האישית שלו וגם כחברה מנצלת את הכוח של האחדות הזאת ויוצרת משהו מתוקן וטוב. אני יוצאת ופועלת את זה ואני לא צריכה לבקש רשות לצאת מהתיבה.

לצאת מהתיבה. אני לא צריכה לבקש רשות כדי לצאת ולהיות הבן אדם הראשון שפועל ועושה ויוצר וחושב על עצמו וחושב על הכלל. עכשיו אני רוצה שאנחנו ניקח ניקח לעצמנו משהו מעשי שאנחנו יוצאות לדרך ש הסיפורי פרשה על הם לא סיפורים של היום ביום שלנו שהם סיפורים שאנחנו רק לוקחים אותם כמסע של סיפור אלא לוקחים אותם איתנו לחיים ויש לנו נקודות שמאוד מאוד חשוב לנו שניקח אותם עכשיו וגם אנחנו עושות בזה עבודה עם המחברת שלנו האישית כשאני עושת לעבודה של מיני ועכשיו אני רוצה לדעת שאת הכישלונות שיש לי אני יכולה לחדש אותם מחדש ולקום מהם ואני לא צריכה בשביל זה אף אחד שיתן לי אישור לדבר הזה. אני לא צריכה אישורים מהחברה או

אישורים מהסביבה או אישורים כדי לצאת ולפעול. לבדוק את עצמנו. רגע, עכשיו קודם כל איפה אני צריכה עוגנים ותיבה? איזה רגעים בחיים שאני צריכה את התיבה שתקיף אותי, שאני צריכה לבחור, אני צריכה עוגן, אני לא צריכה להיות לבד במערכה, יש איזשהו בבול שתופס אותי, מה האוגן שאני כן צריכה לקחת בשבילו ולא להתמודד לבד בסיטואציה. בין אם זה משהו שאני צריכה שיחה טובה עם מישהי, בין אם זה לימוד טוב, בין אם זה להבין על הדברים ולא להישאר לבד בול כל זה. אז איפה אני יוצרת כן את התיבה? איפה אני לוקחת את התיבה איתי? בחלק השני אני רוצה לדעת איזה מקומות שאני יכולה גם לשבור את התיבה שאני צריכה לצאת ממנה שלא להישאר באזור המוכר

והנוח. ואני כן צריכה רגע גם אם אני צריכה עכשיו לא לבקש רשות ולצאת ולפרוץ את התיבה ולהגיד אני יכולה ואני אהיה החלוץ הראשון שפועל בשביל זה. ובתקופה שלנו איפה אני לוקחת ממגדל בבל את האחדות ומה אני יכולה לראות שאני גם אור לעצמי וגם אור לסביבה ואיזה כוח יש לי כסביבה במגדל בבל הם הצליחו לעשות כוח כל כך גדול שהיה צריך לבלבל את השפה שלהם כדי שהם לא יצליחו בדבר הזה יש לנו כוח של אחדות שמאוד גדול ודווקא בזמן הזה זה להסתכל על הסביבה איך אני מפיצה אור לעצמי ומפיצה אור לסביבה ויוצרת משהו של חיבור אז גם אם זה לפעמים לא להגיד את הדעה הפוליטית שלי לא להיכנס למחלוקות לא הכל בשם הצדק, לא הכל בשם הדעה האישית

שלי. לפעמים זה לדאוג שהחברה תהיה קצת יותר מאוחדת וקצת יותר מתוקנת וקצת יותר שמה לב לפרטים קטנים ויותר מתעסקת בבנייה ובהתקדמות ובאיחדות ובהכלה ולהיות מהכוח של אברהם אבינו שהוא הכוח שבעצם פתר את שני הסיפורים האלה הוא בעצם הכוח שבא ואומר לנו אפשר לנהוג אחרת אפשר לא ככה ולא ככה ואז העולם יהיה בסוף מתוקן וקיבלנו את הכוח של הסליחה אלוהים לא יביא עוד בבול יש לנו את הכוח של הסליחה הגדול שלו שהוא הוא בחר לסלוח הוא בחר לשחרר מאיתנו א ולהגיד אני לא משחיט יותר אני יודע שהיא יצר לבד אמרה מנאורב אני יודע אבל גם שבצלם אלוקים עשה את האדם כולנו פה בצלם גם הבן אדם שמרגיש לנו לפעמים שהוא מתנהג אחי רע וגם הבן

אדם א שמתנהג טוב אני לא הבן אדם שאפוט מי לטוב ומי לרע בצלם אלוקים עשה את האדם כולנו נבראנו בצלם אלוקים ברא את כל האנשים שציבנו בצלם אלוקים ברא את האדם הוא ברא כל אחד ואחד בצלם כל אחד יש בו בו משהו מצא עם אלוקים גם עם משהו שנראה לנו שעשה חיובי וגם עם משהו שהוא נראה לנו שהוא מעשה שלילי בכוח שלי שאני יכולה עכשיו לצאת מן התיבה לצאת מה להתרכז בעצמי ולהסתכל על הסביבה ולצאת מהאזורים שאני נשענת עליהם כאזורים נוחים לצאת החוצה בלי לבקש רשות מאף אחד לצאת החוצה ולהגיד אני עכשיו פועלת ויוצרת את האור שלי אני מעבירה הלאה אני חושבת איך אני יכולה להסתכל סבי ולעשות משהו עוד יותר טוב לקחת את ההנהגה של אברהם

אבינו ליום יום שלי, לפעולות הקטנות ולפעולות הגדולות ולהחליט שאני יוצאת עכשיו ואני לוקחת טוב ועושה לוקחת את האור הזה ומפיצה אותו עלה ועושה ממנו משהו טוב יותר. אז יש לנו משימות אישיות ומשימות כלליות ואנחנו יוצאות לפני אנחנו עשינו הקדמה לפני הפרשה הבאה שנפגוש את הדמות הזאת של אברהם אבינו אבל פגשנו את שני האירועים האלה שהם אירועים מכוננים בחיים שלנו כי זה פוגש אותנו ביום יום שני האירועים האלה ואנחנו יודעות איך לקחת מהם כי הם לא סיפורי היסטוריה אלא הם סיפורים של היום יום וסיפורי מעשים אז שנצליח במשימת חיים הזאתי ובהצלחה לנו ‏Ja.