בעקבות הפרשה - פרשת בהעלותך | סיפור פרשת השבוע בהמחשת AI מיוחדת

שלום לכם ילדים. היום נצא לנסע מרתק בפרשת בעלותך שממשיכה את מסאם של בני ישראל במדבר. הפרשה פותחת בציווי השם שמסביר לאהרון כיצד להדליק את המנורה הקדושה במשכן. המנורה הייתה עשויה זהב טהור. מקשה אחת, כלומר חתיכה אחת שלמה של זהב שנחצבה והוצבה בצורה מיוחדת. היו לה שבעה קנים ובראש כל קנה היה נר שהיה צריך להדליק. כשהאהרון הדליק את הנרות היה עליו לוודא שכל האור פונה לכיוון האמצע. חז"ל מספרים שאהרון היה עצוב כשראה את נסיעה השבטים מביאים קורבנות מיוחדים לחנוכת המזבח. והוא חשב, אולי אני לא ראוי, אבל השם אמר לו, שלך גדולה משלהם, כי אתה מדליק ומיטיב את הנרות. אחרי הדלקת המנורה, פרשתנו ממשיכה עם אירוע מיוחד

שנערך ללביאים. אספר לכם מה היה שם. אזו עלמי חטת, מים מיוחדים לתיאור, העבירו טער על כל גופם, קיפשו את בגדיהם, הביאו קורבנות מיוחדים, פר אחד לעולה עם מנחתו ופ שני לחטאת. הלביאים עמדו לפני אוהל מועד וכל בני ישראל שמכו את ידיהם עליהם. אהרון הניף את הלביאים תנופה, הרים אותם בצורה סמלית לפני השם. אחרי האירוע הזה הלביאים היו מוכנים לעבוד במשכן. הם היו צריכים לעבוד מגיל 25 עד גיל 50. הפרשה ממשיכה וחוזרת קצת בזמן לחודש הראשון בשנה השנייה ליציאת מצרים. בני ישראל חוגגים את הפסח הראשון במדבר שנה אחרי יציאת מצרים, אבל היו אנשים שלא יכלו לחגוג את הפסח כי הם היו טמאים. הם נגעו במת. הם באו למשה ואהרון ואמרו

למה אנחנו צריכים להפסיד את המצווה החשובה הזו של קורבן פסח? משה שאל את השם והשם נתן להם פתרון נפלא. פסח שני, הזדמנות שנייה לחגוג את הפסח. חודש אחרי ביד באייר זה מלמד אותנו דבר נפלא. השם תמיד נותן לנו הזדמנות שנייה. אם פספסנו משהו חשוב או עשינו טעות, אף פעם לא מאוחר מדי לתקן. ב-20 בחודש השני בשנה השנייה ליציאת מצרים קרה דבר גדול. הענן התרומה מעל המשכן. זה היה הסימן שהמשע הגדול לארץ ישראל מתחיל. הלביאים פרקו את המשכן והשבטים החלו לנסוע לפי הסדר המיוחד שהשם קבע. לפני שיצאו למסע, משה פנה אל חותנו חוביו שהוא בעצם יתרו ביקש ממנו להצטרף אליהם למסע לארץ ישראל. משה אמר לו, "בוא איתנו ויהיה לך טוב."

בהתחלה יתרו סרב כי רצה לחזור לארצו. אבל לפי המדרש בסוף הוא הסכים והצטרף למסע. אחרי שיצאו למסע החלו בעיות. אנשים מסוימים התחילו להתלונן. התורה קוראת להם המתעוננים. אנשים שמחפשים סיבות להתלונן. הם לא אמרו בדיוק על מה הם מתלוננים, אבל הם גרמו לאחרים להרגיש רע ולא מרוצה. השם כעס על התלונות הללו ואש פרצה בקצה המחנה. אנשים נבהלו וצעקו למשה שיעזור ומשה התפלל להשם והאש שכחה. אבל הבעיות לא הסתיימו. קבוצה אחרת שהתורה קוראת להספסוף אלו הערב רב. אנשים ממצרים שהצטרפו לבני ישראל כשיצאו התחילו להתלונן על האוכל. מי יתן לנו בשר? אנחנו זוכרים את הדגים שאכלנו במצרים בחינם. הם התלוננו על המן, האוכל הפלאי שהשם

שלח להם. למרות שהמן היה טעים מאוד ואפשר היה לטעום בו כל מה שרוצים. הם אמרו, "אנחנו יבשים, אין כלום, רק את המן אנחנו רואים." התלונות הקשו מאוד על משה. הוא פנה להשם ואמר, "אני לא יכול לבד לשת את כל העם הזה. זה כבד עליי מדי." השם עזר למשה בשתי דרכים. אחד, הוא אמר למשה לאסוף 70 זקנים מנהיגים מהעם. השם לקח מהנבואה והחוכמה שהייתה על משה ונתן גם לזקנים כדי שיוכלו לעזור למשה להנאיג. שתיים, לגבי הבשר שהעם רצה, השם אמר שהוא יתן לעם הרבה בשר. לא ליום אחד, לא ליומיים, לא לחמישה ימים, גם לא ל10 ימים ולא ל-20 יום, אלא לחודש שלם עד שיצא להם מהאף והם ימסו בו. בזמן שהשם נתן מרוחו על 70 הזקנים קרה דבר מעניין.

שני אנשים, אלדד ומידד, לא הגיעו לאוהל מועד עם שער הזקנים, אבל בכל זאת קיבלו את רוח השם והתחילו להתנבא במחנה. יהושע בן נ, המשרט הנאמן של משה, שמע על כך וביקש ממשה, אדוני משה, תעצור אותם. הוא חשב שזה לא בסדר שהם מתנבים, אבל משה ענה תשובה מדהימה. האם אתה מקנא בשבילי? הלוואי שכל עם השם יהיו נביאים. משה לא היה מקנה או חושחרים יקבלו נבואה. אדרבה, הוא שמח שעוד אנשים יכולים להתקרב להשם. בינתיים השם קיים את הבטחתו לגבי הבשר. רוח חזקה הביאה להקות ענקיות של סלב שנחתו מסביב למחנה. היו המון ציפורים. לפי הפסוק היסו את כל הארץ בגובה של כמעט מטר לאורך של יום הליכה לכל כיוון. בסוף הפרשה קורה דבר עצוב. מרים

ואהרון, האחים של משה, דיברו עליו. הם אמרו, האם רק עם משה דיבר השם? הלו גם איתנו הוא דיבר. הם גם התלוננו על כך שמשה לקח אישה כושית. משה לא הגיב כלל הדברים שלהם כי הוא היה ענב מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. אבל השם קרא לשלושתם, משה, אהרון ומרים לבוא לאוהל מועד. שם הוא הסביר להם שמשה שונה מכל הנביאים האחרים. בזמן שנביאים אחרים מקבלים נבואה בחלום, השם מדבר עם משה פנים אל פנים בצורה ברורה וישירה. השם כעס על מרים ואהרון וכשהענן שר מעל האוהל, מרים הייתה מצורעת. אורה היה לבן כשלג. אהרון פנה למשה בבקשה סליחה. ומשה מיד התפלל להשם שירפא אותם. השם אמר שמרים תהיה מחוץ למחנה שבעה ימים כעונש ואחר כך תחזור.

כל עם ישראל חיכה. ועד היום אנו מצווים לזכור את מעשה מרים כדי שנמנע מלשון הרע. האם עם ישראל למד לקח ומה קרה כשחזרו על הטעות? על כך נספר לכם בפרק הבא. ‏am