איך מרגיש ילד נמוך והאם יש דרך לשנות לו את הגובה? פתוח עם אפרת ברזל בנושא נמוכי הקומה

מאמי, איך קוראים למורה שלך? -המחנכת? ליאת. היא השנה הראשונה איתכם? שנה שלישית עכשיו היא איתנו. -בוא'נה, בדרך כלל לא קורה. "פתוח", אנחנו מתחילים. הורמון גדילה, ילדים שרוצים להיות גבוהים יותר, מה זה הדבר הזה? איך מקבלים אותו? מתי כן, לא? סוגיה מעניינת. בואו נדבר היום על הגובה של עצמנו. שלום, ד"ר שרון דמול אליעז, אנדוקרינולוגית ילדים. שלום, אפרת. מה נשמע? -ברוך השם. ושלום, זוהר מור, ילדה מתוקה משוהם. שלום. -בכיתה ט'. תכף נדבר על הקשר בין הורמון גדילה ובין אנחנו. מה זה בעצם? איך מתחיל מסע משפחתי של ילד שמרגיש שהוא נמוך? זה מסע מעניין, זה מסע שמתחיל לפעמים מהילד, לפעמים מההורים, לפעמים מאחד מבני

המשפחה של ילד שבא ואומר שהוא מרגיש יחסית לבני כיתתו, לחבריו, לאח שלו שקטן ממנו, שהוא מרגיש יותר נמוך, נמוך יחסית למי שסובב אותו. וככה בעצם ההורים, בשאלה של למה הוא יחסית נמוך, באים בעצם לרופא, כשאחת השאלות שצריך לשאול זה האם הוא בהחלט נמוך? צריך קודם כול להסתכל מה הגובה שלו ואיך הוא גדל ומשם מתחיל המסע של להבין האם הוא נמוך, ואם הוא נמוך, למה הוא נמוך? מה הסיבה בעצם שגורמת לו, אם היא גנטית, אם היא תורשתית, איך נראים ההורים. את כל זה מבררים בהתחלה. -נכון. הדרך לשם, אני מסתכלת עלייך, ילדה מקסימה, זוהר, את באיזשהו שלב קולטת שאת נמוכה מכולם או איך זה הולך? אני חושבת שתמיד הייתי יותר נמוכה מכולם

ואת האמת, ביסודי בהתחלה זה לא מאוד הפריע לי. להפך. כאילו, זה לא... לא הרגשתי אחרת מאחרים, ואז מגיע הגיל שגם מתחילים פתאום לרדת על זה, מתחילים להציק על זה. מתחילים לא להתייחס אליי ברצינות בגלל שאני נראית קטנה, בגלל שאני נמוכה. איזו מאמי. -נהדרת. ואז את באה הביתה לאבא ואימא ומספרת להם שזה מציק לך? כן, שזה מעצבן אותי שלאחרים יש דרך כאילו לפגוע בי על דברים שאני כביכול לא יכולה לפגוע בהם כי הם גבוהים יחסית אליי. אז להם יש כאילו עוד דרך לדרוך עליי כביכול. -וואלה. ואת מסתובבת לך בכיתה, היום את בכיתה ט', נכון? אבל באיזה גיל אנחנו מדברים עכשיו? מכיתה ה', ו', כאילו התחילו לרדת על זה וזה ממשיך, זה כאילו

נגיד עצבנתי מישהו, אז זה: "אה, טוב, גמדונת". -וואי. לא עושה כיף בלב. -זה גם, מה, זו אשמתי? זו לא אשמתי, על מה אתה יורד? נכון. -כזה, זה לא... זה לא כיף. -זה ממש לא כיף. וד"ר דמול אליעז, נדבר תכף על העניינים הרפואיים של העניין הזה או מה הרפואה יכולה לעשות כדי לעזור. זה מין סבל כזה שהוא באמת לא באשמת הילד, ופה אנחנו מבינים שיש איזושהי דרך לעזור. -נכון. ומשהו שהוא מאוד מיוחד בך, ואני לא אסתיר את זה, זה שהרבה מעבר לזה שאת רופאה, את גם נשמה. תודה. והרבה פעמים אני שומעת את המלל הזה שאומר בעצם: "אני רוצה שיהיה לך טוב, פציינט שלי, ילד, ילדה". שאני לא אצטרך לעבור את מה שזוהר מתארת, או איך אפשר לסייע,

כשאת מקבלת פעם ראשונה ילד או ילדה כאלה, מה את בודקת בעצם? מה המסע הרפואי שצריך להיות כאן? -קודם כול, אני מתחילה לשאול שאלות שהרבה פעמים הילד בכלל לא מכיר, כמו באיזה משקל הוא נולד. רוב הילדים לא יודעים, זה מאוד מצחיק אותם. אחר כך אני שואלת בעצם על כל הינקות שלו, איך הוא גדל, איך היה המעקב בטיפת חלב. אני שואלת על מחלות, האם הוא עבר ניתוחים, האם הוא עבר אשפוזים, אם יש איזשהם סימנים יוצאי דופן, כמו כאבי בטן, שיעול, מחלות דרכי נשימה. אני מנסה להבין את הרקע הכללי לבריאות שלו. האם יש עוד רופא חוץ מרופא הילדים שעוקב אחריו. ומכאן בעצם השיחה מתגלגלת ומתרחבת גם לשאר בני המשפחה. אני מנסה להבין איך גדלו

ההורים, מה הגובה של ההורים, האם ההורים היו כאלה שגדלו וסימני ההתבגרות שלהם הופיעו בגיל רגיל, או אולי בגיל מאוחר. אולי מדובר במשפחה שהם פשוט, מה שאנחנו קוראים פריחה מאוחרת, שגשוג מאוחר. כאלה שגדלו יותר מאוחר, שזה נורמלי ותקין. ופתאום הילד... אני שואלת את האבא או את האימא על ההתבגרות, אני שואלת את האבא: "באיזה גיל התחלת להתגלח?" או "באיזה גיל השתנה לך הקול?" וזה משהו שהילד מסתכל, אומר לי: "אבל למה את שואלת את זה?" ואז בעצם הילד מבין שדפוס הגדילה שלו הוא מאוד דומה לדפוס הגדילה של ההורים שלו. אז בעצם הכול מתחיל רק בשאלות, שאלות על החיים שלך, על ההרגלים שלך וכל מה שעברת עד היום. כי כרופאה מה את

רוצה לגלות דרך השאלות האלה? אני רוצה לגלות לדוגמה אולי יש איזושהי מחלה כרונית שלא יודעים עליה, לדוגמה מחלה שיכולה לגרום להפרעה בגדילה היא מדומה צליאק. הביטוי שלה יכול להיות בעצם ללא ביטוי, רק האטה בגדילה. רק ילד שבעצם מספר שהוא בריא, אבל הוא בשנה האחרונה כמעט לא גדל. לא תמיד מלווה בכאבי בטן, לא תמיד מלווה בהפרעה ביציאות. זאת אומרת, זה יכול להיות סממן ראשון למחלה אחרת שבעצם תתגלה בגלל שהילד לא גדל כמו שצריך. -בלי קשר להורמון גדילה כן או לא. זאת אומרת, הבסיס. -הבסיס הוא בסיס של בריאות. להבין שכשאתה גדל טוב, אתה בריא. וכשקצב הגדילה שלך הוא יורד, יכול להיות שעומד מאחורי זה משהו אחר, שהוא בכלל

בחזקת רפואת הילדים, הוא לא קשור כל כך לאנדוקרינולוגיה, שזה המקצוע שלי. ומשם בעצם הבירור הולך ומתקדם. השלב הבא שלנו יהיה שנמדוד את הילד בצורה ראויה, אני אסתכל על עקומות הגדילה, אני אבקש מההורים את כל מדידות הגובה שיש לו מן העבר, מטיפת חלב וקדימה, ואני גם אבדוק אותו. אני אבדוק אותו, אני אסתכל עליו, אני אבדוק מה דרגת ההתבגרות שלו, אני אראה שאין שום דבר מבחינה לבבית. אני אסתכל על מבנה הגוף שלו, על מבנה האצבעות שלו, ובדיקות רפואיות נוספות שאני רואה בהסתכלות על הילד ובבדיקה שלו. אחרי שנגמרת למעשה הבדיקה הגופנית, משם אנחנו עוברים לבירור שקורה, הוא בירור מעבדתי. זה החלק שהילדים פחות אוהבים. הילדים

פחות אוהבים את החלק שאנחנו לוקחים להם בדיקות דם. את החלק של צילום כף היד, אני בטוחה שזוהר זוכרת, זה לא היה משהו שיש בו בעייתיות, נכון? -לא. ובעצם אנחנו לוקחים בדיקות דם שבודקות דברים כלליים. אנחנו מסתכלים שאין אנמיה, אנחנו מסתכלים שאין איזושהי הפרעה בכליות, רואים שאין הפרעה בבלוטת התריס, מסתכלים שכל המינרלים כמו שצריך, כמו לדוגמה ויטמין בי-12, רמה של ויטמין בי-12, של חומצה פולית, של ברזל, וגם לוקחים תפקודי בלוטת התריס וצליאק. כאשר אנחנו רואים שכל הבירור הזה תקין, אנחנו כבר מבינים שמדובר בילד בריא ואנחנו מרוצים. בודקים גם את רמת הורמון הגדילה? כי אנחנו הרי הולכות לשם, מה שלא... איך שלא נברח

מזה. -נכון. בילדים שנראה לנו שקצב הגדילה שלהם לא תקין או שהם נמוכים מבני משפחתם או שהם עונים בכלל להגדרה של קומה נמוכה. שבעצם עד כה לא אמרנו, אבל קומה נמוכה מוגדרת מתחת לאחוזון עשר. זו נקראת קומה נמוכה באופן כללי. קומה נמוכה קיצונית היא מתחת לאחוזון 2.3. אני חייבת לומר שכשאנחנו מסתכלים על ילדים, אז ילד יכול לגדול על אחוזון 8, והוריו הם באחוזון 60. אז יחסית לבני משפחתו הוא נמוך. לעומת זאת, ילד שגדל על אחוזון 1 או 2 הוא ילד שקומתו היא קומה נמוכה. ולכן שם בעצם הילדים האלה הם הילדים שאחרי שהם עברו את הבירור הראשוני יעברו בירור עמוק יותר, שזה בדיוק מה ששאלת, שזה בדיקת מלאי הורמון הגדילה, שהרבה

ילדים, לבדיקה הזאת הם מגיעים ומאוד מאוד מאוד חוששים ממנה. למה? מה זאת הבדיקה? את זוכרת את זה? את זוכרת שד"ר דמול שלחה אותך לבדוק את כמות הורמון הגדילה שיש במוח? אני זוכרת שעשיתי בדיקות דם וצילום כף יד והלכתי לשרון והיא מדדה לי גובה ומשקל. ואני חושבת שזה כל מה שאני זוכרת. את זוכרת שעשינו בדיקה שהייתה במוקד, בדיקה ארוכה, שבה מדדו שאם חסר לך הורמון גדילה או לא? שכל כמה דקות היית צריכה לחזור לשם ושוב לקחו לך בדיקת דם ושוב ושוב. טוב, היא לא זוכרת את זה, זהו. כנראה היא הדחיקה. בהדחקה. אז אני אגיד, זאת בדיקה שבעצם מבוצעת בצום. הילד מגיע בצום אחרי שנת לילה, ולמעשה אנחנו בודקים על ידי גירוי שניתן לגוף

באחת משלוש דרכים מקובלות. אנחנו בעצם מרכיבים לו עירוי, הוא יכול להסתובב, הוא יכול להיות... לשחק במשחק עם ההורים, לקרוא ספר, ובעצם אנחנו גורמים לגוף שלו בדרך של מתן של תרופה, להפריש הורמון גדילה. כדי לראות מה מצבו, אם הוא מגיב נכון? נכון. אם חסר לו או לא חסר לו הורמון גדילה בגוף. כי זה הולך להשפיע על הטיפול שתכף יבוא, אה? -נכון. -אוקיי, אוקיי. נכון, בהחלט, זה הולך להשפיע על הטיפול, זה הולך להשפיע גם על המשך הבירור, בגלל שאם ילד מתגלה כילד שחסר לו הורמון גדילה, ואני אגיד במאמר מוסגר שכדי לקבל את ההגדרה של חוסר הורמון גדילה, אתה צריך לעשות פעמיים את התבחין הזה. -איי. להוציא מקרים, במקומות

מסוימים שאפשר לעשות תבחין שהוא בעצם תבחין כפול, אבל זה משהו שהוא לא בכל מקום מבוצע. אז כשאתה מוגדר כילד שחסר לך הורמון גדילה, אתה גם עובר אחר כך איזושהי הדמיה כדי לראות איך נראית הבלוטה שמפרישה הורמון גדילה. אתה עושה הדמיה. אני מסתכלת עליה מקשיבה לנו, ואני רוצה לשאול אותך לא עניינים רפואיים, כי את ילדה, אבל בכל המסע הזה שד"ר דמול מתארת, של עוד בדיקה כזאת ועוד צילום כזה ועוד... יושב לך בלב כל הזמן רצון מאוד גדול להיות גבוהה יותר? ברור, כי בהתחלה חשבתי שכאילו משהו לא בסדר, שאני כאילו... אני נמוכה, זה אומר שאני לא בסדר, אני צריכה כנראה לתקן את זה. ואז אמרתי: לא משנה כמה טיפולים אני אצטרך לעבור

ולא משנה מה אני אעשה, אני צריכה לתקן את זה. זה מה שישב לי בראש כשאני התחלתי את זה. כל הזמן כאילו רציתי לשאוף גבוה יותר. -תעזרו לי. עולם המבוגרים, תעזרו לי להיות יותר גבוהה. -בדיוק. יש פה שאלה רגשית גם, כאילו מה אנחנו משדרים לדור הזה? מה אנחנו אומרים לו? "שמע, אנחנו יכולים לעזור לך", ותכף איך שתסבירי באיזושהי שיטה. אגב, אצלה היה חוסר או לא היה חוסר? לא היה חוסר. -לא היה חוסר. -לא. זה טוב שעכשיו יושבת כאן זוהר ולא היה לה חוסר, כי כשיש חוסר מבינים באופן הגיוני שאולי צריך לאזן ולכן לתת. -נכון. זה המקרה הקל, הפשוט. את ידעת מה זה אומר, שאם תטופלי עכשיו, מה זה אומר ביום-יום שלך? היו לי חברות שמכיתה

ד' בערך לוקחות את ההורמון והן היו באות לישון אצלי מלא, ואני הייתי הולכת לישון אצלן, אז בערך ידעתי איך זה מתנהל, ידעתי איך זה עובד. וגם התייעצתי איתן על זה הרבה. -אה, באמת? -כן. הן כאילו מביאות איתן תיק לישון אצלך, אז זה כזה פיג'מה, בגדים למחר, משחת שיניים ומזרק. -כן. טה טה טה טה, הנה אנחנו מגיעים לרגע הזה שבעצם כשאת מחליטה... אנחנו לא נקרא לזה מזרק, אנחנו נקרא לזה עט. -עט, ברור. הכול עניין של מינוחים. -זה ידידותי למשתמש, פשוט מאוד. מגיעים עם העט ובעצם זה נהיה חלק מחיי היום-יום, הן מזריקות לעצמן, עכשיו גם את, את מזריקה לעצמך? -כן. ידיים אני לא יכולה להזריק לעצמי, אימא עושה לי. -כן. אבל רגליים

אני עושה לעצמי. -אוקיי, ש... זה כואב? בהתחלה זה כואב, כי אתה לא רגיל לדקור את עצמך במקומות האלה. אני חושבת שזה לא מפסיק לכאוב, אבל פשוט מתרגלים לזה. זה כבר לא כזה... -בוא'נה, ילדה חכמה. אני הבנתי שאת גם היית בכנסת, ב"עמיתים ומשפיעים", את גם במועצת תלמידים, נכון? את גם ב"שגרירים צעירים", את גם בפורום 105, שזה פורום שהוא מגן על ילדים ברשת. -כן. ועכשיו את גם מדברת על זריקות עטים שמחדירים לגוף כדי שיהיה לו יותר חומר של הורמון גדילה. זה המלל של הילדים. מה בעצם עושה הדבר הזה לכשמחליטים שערב-ערב נכנס לגוף, מה? קודם כול, כשמחליטים את זה, זה אחרי שעברנו את כל התהליך הזה של מה שדיברנו. אני חושבת שזוהר

זוכרת, וגם מזיכרוני מההיכרות שלי עם זוהר ועם משפחתה, אחד הדברים שגם עשינו במהלך התהליך היה לעשות לה גם צילום כף יד. צילום כף יד זה מה שנקרא המעבדה של הטבע, זה אומר כמה עוד נשאר לנו לגדול. זאת אומרת, אם ילד הוא ילד בן 12 וגיל העצמות שלו הוא עשר, זה אומר שיש לו עוד שנתיים לגדול, שזה בשורות משמחות וטובות. ונשאלת השאלה האם זה... לאיזה גובה הוא יגיע? במקרים כמו הילדים במקרה של זוהר, שבהם הוחלט לטפל אחרי דיון עם ההורים, עם הבנה שמדובר בזריקה שניתנת כל יום, זה בעצם במקום מסוים משנה את כל התפיסה של הילד בפני עצמו, כי אנחנו לוקחים ילד בריא, שבעצם כל הבירור שלו היה תקין. זוהר היא ילדה בריאה לחלוטין,

שמחה וטובה וחזקה ופעילה. אנחנו רואים את כל הפעולות שהיא עושה. ואני אגיד במאמר מוסגר שגם אני הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה וגם אני הייתי ילדה שגדלה מאוחר, אבל אז לא היה הורמון גדילה. וכשאנחנו ניסינו להבין לאיזה גובה זוהר תגיע בלי טיפול, ראינו שהיא הולכת להיות קטנה מ-1.50 מטר, וזה... תסבירי לי עוד טיפה על צילום כף היד, כי אני בטוחה שזה מעניין עוד הרבה צופים שלנו, כרופא, מה את רואה? רווחים בין העצמות? -כן. בעצם יש לי אטלס, אני לוקחת את צילום כף היד של הילד שבוצע, תמיד זו יד שמאל. -למה? כי רוב האנשים הם ימניים, והשימוש ביד גם משנה את המראה, אז עושים של יד שמאל. -אוקיי. ובעצם אני מסתכלת כמה... האם

צילום כף היד או מראה העצמות, המרווחים בין העצמות, נוכחות העצמות, המראה שלהן, זהה לילד שבגיל האמיתי של הילד, או האם זה דומה לגיל ביולוגי. אפשר לחלק את זה לגיל ביולוגי וגיל כרונולוגי, או הגיל האמיתי או גיל העצמות, ואני מסתכלת האם גיל העצמות דומה לגיל האמיתי של הילד. שאני הכי רוצה כרופאה, כאימא, כילדה, כדי שיצליח טיפול, שגיל העצמות יהיה קטן מהילד? אני מבינה נכון? בואי נגיד שאם גיל העצמות הוא קטן מהילד, יש לנו יותר שנות טיפול. -יפה. ואם גיל העצמות יהיה מעל הילד, אז כאשר ננסה לנבא את הגובה שלו בעתיד, אנחנו נראה שפוטנציאל הגדילה שלו הוא פחות... -קטן יותר. קטן יותר בגלל הקידום יחסית לגילו. יש פה

איזה רגע שאני נכנסת רגע להיות ילדה, גם אני הייתי ילדה פעם, הקטע הזה ש... אני מניחה שאת פוגשת את זה בקליניקה: "אז לאיזה גובה אני אגיע?" זאת אומרת, זאת אחת השאלות הכי נפוצות שבטח את פוגשת. -נכון. עם, בלי? אגב, יש את זה גם בכדורים או שרק אפשר בזריקות? -רק בזריקה. עדיין אין את זה בכדורים. אולי ימציאו? לך תדע... -זו תהיה בשורה משמחת. וזאת שאלה, נכון? לאיזה גובה זה יגיע? -האם זה שווה לי בכלל? האם שווה לי לעבור את כל הדבר הזה? כמה זה שווה לי לעשות את זה? האם אני לא מעדיפה להישאר כבר נמוכה? שאלה... תגידי, ואת מדברת איתנו כאן באולפן עכשיו בכזאת חופשיות, איך זה לא מביך אותך? כי... בהתחלה זה כן הביך

אותי, נורא ניסיתי להסתיר את זה, כי עוד פעם, חשבתי שאני חולה במשהו. ואז פשוט עם הזמן הבנתי שוואלה, אני לא חולה בכלום. אני לא מחשיבה את זה כתרופה, כי אני לא חולה. כמו שאנשים שיש להם חוסר בברזל ודברים כאלה לוקחים כדורים כדי להשלים את זה, כנ"ל אני, אז אני מבחינתי יש לי חוסר בגובה, ואני פשוט משלימה את זה. זה לא מחלה. -על זה ייאמר איזו מאמי זאת, על זה ייאמר. פשוט על זה ייאמר. זה מעניין אותי שנייה כאימא, לוקחת גוזל כזה בריא, אוקיי, היא לא מספיק גבוהה, ומחדירה לה חומר כימי. מה זה? מה זה? מה זה החומר הזה? -את עומדת ממול ואומרת: אוקיי, יש לי בעד ונגד. בואי נהיה בזה שנייה. -בואי נהיה בזה שנייה. אז הבעד

היה שהילדה מתאימה, נכון? הילדה היא קטנה מאוד, היא קטנה מאחוזון, ממה שאני זוכרת מהפרטים של זוהר, היא הייתה על אחוזון 1 או 2. כל הבדיקות שלה היו תקינות. רגע, בת כמה היא הייתה? בת כמה? לפני שנתיים התחלנו? -התחלתי לפני שנה. שנה, אוקיי. היא הייתה בכיתה ח'. -היא הייתה בכיתה ח'. היא הגיעה ילדה צעירה בכיתה ח' שנראית קטנה מבני גילה, שמבחינה... היא ילדה בריאה לחלוטין, אבל כשהסתכלנו על צילום כף היד שלה, היה נראה לנו שהיא תסיים בגובה שהוא קטן מ-1.50 מטר, שזה קומה נמוכה. פיצוש. -קטנה. ואז בעצם ישבנו ואמרנו: אוקיי, אם לא נטפל בה, היא תהיה 1.47 מטר. אני לא זוכרת את המספרים המדויקים, אבל זה היה פחות מ-1.50

מטר. והאופציה שעומדת ממול היא לטפל בה. התהליך הוא קודם כול להבין לאן אנחנו הולכים, כי אני חושבת שאחת תופעות הלוואי הכי שכיחות של הורמון גדילה תהיה אכזבה להבין שהילד לא הולך עכשיו להיות ענק. אנחנו הולכים לנרמל, אנחנו הולכים להכניס אותו לתוך גובה שהוא גובה שילדה שתעבור את ה-1.50 מטר, ילד שיעבור את ה-1.60 מטר. אפרת, את מתארת לעצמך שהרבה פעמים גם באים הורים ואומרים לי: "אבל אני רוצה שהילד שלי לא יהיה 1.70 מטר, "אני רוצה שהוא יהיה 1.80 מטר". ילד כזה לא יקבל טיפול בהורמון גדילה, וכאן אנחנו בדיוק נכנסים לסוגיה, למה? הסוגיה היא שהורמון גדילה זה בכל זאת, זה תרופה, זה לתת לילד זריקה מדי יום, שגם לזה

צריך את שיתוף הפעולה של הילד. -נכון. -צריך לרתום אותו, צריך ליצור אצלו מוטיבציה. אז יש ילדים כמו זוהר, שזה נורא פשוט. אבל יש ילדים שאומרים לי: "לא אכפת לי להישאר קטן". "לא אכפת לי להישאר קטן". אז ההורה עונה לו: "אבל אתה לא יודע איך זה להיות גדול קטן, "איך תרגיש כשתהיה גדול ותישאר קטן". ואז בעצם עולה השאלה: איך לשתף את הילד, איך לתקשר על זה עם הילד. ואז בעצם אנחנו מתחילים איזשהו תהליך שאומר: הזריקה תינתן כל יום. מבחינת תופעות לוואי, יש תופעות לוואי. הן לא מרובות, אבל אנחנו מכירים שב... לדוגמה, אני אקח תופעת לוואי שאנחנו יחסית בואי נאמר באחד לאלף מהמקרים יש תופעה שנקראת יתר לחץ תוך-גולגולתי.

-אימא'לה. מה זה? -זה נדיר. -מה זה? זה גורם לכך שיש בעצם... הביטוי של זה זה כאבי ראש ולפעמים מלווה בטשטוש ראייה, וזו בעצם תופעת לוואי שכשמפסיקים את התרופה, ברגע... קודם כול, אחת ההנחיות זה שאנחנו אומרים להורים כשהילד מתחיל טיפול בהורמון גדילה, זה אנחנו אומרים להם: אם מופיעים כאבי ראש, אנחנו מבקשים להפסיק טיפול ולחזור אלינו. הילד צריך לעבור הערכה של רופא עיניים, וצריך לחשוב איך ממשיכים משם. אני חייבת להגיד שלא כל כאב ראש שיש לאחר טיפול בהורמון גדילה הוא אומר שיש איזושהי בעיה, אבל אנחנו יושבים עם ההורים ומתחילים להסביר ואומרים: יכול להיות תופעה של עלייה ביתר לחץ תוך-גולגולתי, יכול להיות עלייה

ברמת הסוכר, למרות שלדוגמה, סוכרת לא דווחה. תגידי, באיזה גיל כדאי להתחיל את זה? כאילו, באידיאל מתי לבוא לד"ר? -זה תלוי גם מה האינדיקציה. ילדים שיש להם חוסר בהורמון גדילה יכולים להתחיל בגיל צעיר מאוד. אה, בזה זה תלוי? מבחן הגיל? מבחן הגיל גם קיים שם. ילד, לדוגמה... אולי נדבר בצורה יותר מסודרת ונגיד בעצם מתי נותנים הורמון גדילה. המקרים הברורים זה בדיוק מה שציינת, שזה ילדים שיש להם חוסר בהורמון גדילה שהתגלה. מקרים נוספים זה לדוגמה ילד שנולד קטן לגיל היריון. ילדים שנולדו מאוד מאוד קטנים ולא הצליחו להיכנס לתוך עקומות הגדילה הרגילות, והילדים האלה, אנחנו מתחילים בדרך כלל טיפול בגיל ארבע. ויש עוד

אינדיקציות, כמו ילדים עם כשל כלייתי, טרנר. -טרנר, בדיוק, תסמונת טרנר, שאנחנו מכירים. נונאן, שזה גם אינדיקציות לטיפול בהורמון גדילה. אבל כשכל הדברים האלה לא קיימים, ובעצם אנחנו קוראים לזה קומה נמוכה ללא סיבה, שלא מצאנו מה הסיבה לזה לילד שהוא נמוך, וצפי הגובה שלו הוא, כמו שאמרתי, בבנות פחות מ-1.50 מטר, ובבנים פחות מ-1.60 מטר, אז אנחנו גם נותנים הורמון גדילה. ובעצם שמה עולה השאלה של עד איזה גיל נותנים, וכמו שאמרת, כמו ששאלו אותי גם, מה תופעות הלוואי. תגידי, עדיין יורדים עלייך? -ברור. -רגע, אבל גדלת באופן משמעותי. את מרגישה שגדלת? -אני מרגישה, כי פתאום אני עומדת ליד אח שלי, ואני פתאום רואה שאני

כבר לא כאילו... אני ואח שלי זה הפרש של שנה וחצי. הוא מקבל גם הורמון גדילה? -עדיין לא. גם לא נראה לי... -אה, הוא קטן ממך. הוא קטן ממני בשנה וחצי, ובדרך כלל היינו ככה. כאילו, אני גבוהה ממנו ממש בחצי סנטימטר אפילו. פתאום אני עומדת לידו בתמונות, ואני מגלה שאני כאילו גבוהה, אני גבוהה ממנו. פתאום נוצר פער. ואני עומדת ליד חברות שלי בכיתה, ואני כבר לא צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי לחבק אותן. אני כבר מצליחה לעשות את זה כשכל כף הרגל על הקרקע. זה נחת כזה, זו הרגשה כזו שעזרנו גם בלב. -כן, גם כשאני הולכת לביקורת כל פעם אצל שרון, ואני פתאום רואה את הגרף שלי שהוא ככה ואז פתאום הוא קפץ. וואי, וואי. -את

מודדת את עצמך בבית סתם כזה? -הרבה. נכון? -כן. מה? מה? ספרי לי על הקטעים האלה. כל פעם אני מרגישה, נגיד אני עומדת ליד אח שלי, אני עומדת ליד מישהו, אני אומרת: "וואי, אני מרגישה שגבהתי". אני הולכת ומודדת את עצמי. יש לנו קיר בבית עם מלא מדידות שלי, של אחים שלי, אני מסתכלת על ההתקדמות שלי לפני ההורמון, ואז פתאום אני רואה שזה כזה, ואז פתאום אחרי ההורמון יש קפיצות יותר גדולות. את יודעת להגיד כמה ילדים מהכיתה מקבלים את זה? מהכיתה שלי... -כאילו, זה משהו נפוץ הרבה? זה גם משהו שלא מדברים עליו, הרבה ילדים מובכים מזה שהם צריכים. אני יודעת שיש את החברות שסיפרתי שהן תאומות, אז שתיהן מקבלות. ויצא לי לדבר על

זה עם חברה שלי ועוד חברה שמעה את זה, ואז היא אמרה: "אה, גם אני. גם אני לוקחת". זה כאילו... פתאום אתה מגלה. -שזה שיח. את יודעת, ד"ר דמול, הרי רואים אותנו הורים, ילדים עכשיו, ויש כאלה שיגידו: "מה, זה משהו מלאכותי, בוא ננסה קודם בחומרים מן הטבע, "בוא ננסה דרך דברים שהם רפואה אלטרנטיבית". מה? מה? דברי אליי. אני לא מספיק מכירה את העולם הזה, זה לא העולם שלי. אני לא נגד. אני אומרת, כל דבר שיכול לעזור מבחינתי הוא מבורך. אני לא אביע את דעתי על דברים שאני באמת לא מכירה ולא מבינה בהם. אבל אני יכולה להגיד שכן דבר שחשוב מאוד, זה תזונה. חשוב. בואי נדבר על תזונה. את אוכלת טוב? חצי-חצי. תכף אני אשאל את הד"ר,

אבל את יודעת, כאימא נודניקית מפולניה עכשיו, כאילו, הקפדה על אוכל זה משמעותי? תכף אני אשאל את הד"ר. זה חשוב לאכול טוב או שאת מנשנשת פה ושם? -ברור שזה חשוב. ברור שזה חשוב, כי אז... לפי המחשבה שלי אני... אם אני לא... צריך להיות איזשהו איזון, כי אם אני רק אגדל והמשקל יישאר באותו מקום זה גם יגרום למחלה אחרת או למשהו אחר, וזה גם יהיה לא טוב. זה לא מקום שאני רוצה להגיע אליו. ברור שצריך לשמור על איזשהו איזון. אז את אוכלת טוב או לא? נשתפר, אפרתוש, את אומרת. -נשתפר. נשתפר. אבל ד"ר דמול, באמת מה, בקטע של אוכל, לכל ילד באשר הוא ילד, אבל בטח ילדים שמבקשים לגדול. -נכון, נכון. אז הרבה פעמים כשאני רואה ילד

שהוא אוכל מעט מאוד, אני מכניסה גם כמובן תזונאית לתמונה. -אה. ואפשר להגיד שבעצם הורמון גדילה זה כמו כשאתה רוצה לבנות בניין, אתה צריך לבנים כדי לבנות בניין, אז התזונה וכל חומרי המזון הם בעצם הלבנים לבניית הבניין, שזה הגובה שלך. אז אנחנו אומרים לילדים... אני מתעניינת שנייה במשהו, לא יודעת איך להגיד, כימי יותר, זאת אומרת, יש את בלוטת התריס שיושבת כאן, שענייני הורמונים עליה. הורמון גדילה, זה שמוזרק כמו אצל זוהר, בלילה? בלילה, לפני השינה. -לאן הוא הולך בגוף? למוח, לא? לאן הוא הולך? הוא הולך לכל מיני מקומות, הוא משפיע בצורה סיסטמית. ואיך הגוף בעצם מבין אותו? הוא קיבל חומר דומה למה שבורא עולם מייצר

בתוכנו? -בדיוק. ויש לו שליח קדימה, שהוא זה שמשפיע אחר כך בעצמות שלנו להתארך ועוד שינויים מטבוליים אחרים שעושה הורמון גדילה. וואלה, זאת אומרת, הורמון גדילה מאריך עצמות. כן, חלק מהילדים מדווחים שיכולים להיות כאבי גדילה, בהחלט. ובין בנים לבנות יש הבדל? -זו סוגיה שאני כאישה קטנה, זה מאוד מאוד נוגע בי. יש מחקר יפה שהסתכל על ההבדל בכל הנושא שקשור בהורמון גדילה ומגדר. וכמעט בכל תחום שקשור בגדילה בנים עוקפים את הבנות, מסיבות שלי לא ברורות. כי הרבה פעמים הורים אומרים לי: "אז היא תהיה קטנה". אני לא יודעת. אבל אני יכולה להגיד שבמספרים בנים מגיעים להארכה פי 1.9 יותר מבנות. הם מגיעים הרבה יותר גבוהים.

הבנות מגיעות הרבה יותר נמוכות. ואנחנו יודעים שככל שאתה יותר נמוך, יכולה להיות סיבה משמעותית, אורגנית, כמו טרנר וכאלה, לזה שאתה נמוך. ובבנות מוצאים ב-40 אחוז יותר סיבות. זאת אומרת, איפה הבנות דווקא? בואו בנות. -אני אומרת שגם בנות צריכות להגיע לטווח הגדילה גם מבחינה בריאותית. מי מגיב יותר טוב לטיפול, בנים או בנות? -אין הבדל. -אין הבדל. אין הבדל, אבל צריך להבין שבכל קטגוריה בנים מטופלים יותר מאשר בנות, ואני פה גם כדי... מהמין הנשי. אני רוצה שגם בנות... -יחי הבנות. -יחי הבנות. תגידי, במדינות שונות רואים ילדים שגדלים אחרת? זאת אומרת, לאו דווקא בקטע גנטי, נגיד, באזור רוסיה או באזור סקנדינביה תמיד

הם שם כאלה גבוהים. -בהחלט. כן? דברי איתי על זה שנייה. -בהחלט, אתה צריך לשים את הילד או את מי שאתה מסתכל על הגדילה שלו יחסית לאוכלוסיה שממנה הוא בא. ברור שילד גרמני, הוא יש לו גנים שהם יותר גבוהים מאשר ילד שגדל ביפן. -כן. אלו אוכלוסיות לגמרי שונות. אבל לטובת העניין, ההגדרה של הטיפול בהורמון גדילה בישראל היא הגדרה שלפי העקומות שאנחנו משתמשים בהן בישראל. שיש שני סוגים של עקומות, אבל באופן עקרוני הרבה יותר זה הסי-די-סי, שבו אנחנו משתמשים ומסתכלים על קצב הגדילה של הילד. כמה שנים מקבל... -ילד טיפול בהורמון גדילה? -כן. תלוי מתי הוא מתחיל. אנחנו, לדוגמה, ילד שלא חסר לו הורמון גדילה, כמו המקרה של

זוהר, יכול להתחיל טיפול אפילו בגיל חמש. וואו, אבל איך ההורים אומרים: "טוב, הוא נמוך בגן חובה, "יאללה, לד"ר"? את צודקת, אפרת, זה גיל מאוד מאוד מוקדם להגיע אלינו. אני חייבת להגיד שעם השנים אני רואה שהגיל שההורים פונים הולך ונעשה יותר צעיר. יכול להיות שזה גם יותר דור של נראות. -נכון. בואו נדבר על זה. -זה הגובה האידיאלי. מה את אומרת, זוהר? -זה הגובה האידיאלי, כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה 1.70 מטר, 1.80 מטר, גבוה. זאת הציפייה, אבל ברור לנו שבפועל, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד קודם, בפועל אנחנו רוצים לנרמל, וזה אחד הדברים שצריך לעשות בתיאום הציפיות מול המשפחה, מול ההורים, להגיד לאן נגיע. והטיפול נמשך -

בבנות עד גיל עצמות 14, בבנים בערך עד גיל עצמות 16, 17. זה הרבה שנים של טיפול. -בטח. וכל פעם את משנה את כמות החומר שיוזרק אלייך? כן, אני התחלתי שנה שעברה על 1.3, אם אני לא טועה. היום אני על 1.65, כי אני מניחה שכשרואים שזה מתקדם... -ועולים... והמשקל עולה. -המשקל עולה, אז אפשר להגדיל. המינון ניתן פר משקל גוף. ואת אוהבת איך שאת נראית היום? -כן. איזה חיוך! -כן, כי... כי? -כי אני רואה את ההבדל, אני רואה את ה... אני מרגישה יותר גדולה. כאילו, אני מתחילה לצמצם את המראה שלי לגיל שלי. אנשים כבר לא אומרים לי שאני נראית בכיתה ד'. היום אני כבר נראית בכיתה ח', ז', כזה. וזה בלתי הפיך, זאת אומרת, ברוך השם,

גדלת, גדלת, שטח משוחרר לא יוחזר, כן? -נכון. אבל צריך להמשיך את הטיפול עד סוף הגדילה. לא ניתן לתת, זה לא כמו באוטוסטרדה שאתה מניע ואז אתה שנה נותן טיפול ואז הגובה ממשיך. זאת אומרת, ברגע שילד יפסיק את הטיפול אחרי שנה, קצב הגדילה שלו ירד, ובעצם הוא יחזור להיות בעקומות הגדילה שהוא היה בהן קודם לכן. צריך להמשיך את הטיפול עד סוף הגדילה, כמו שתיארנו. כרופאה, כשאת יושבת מול פציינטית כזו בובי, מה עושה אותך מרוצה? האושר שלה. איזו תשובה. האושר שלה. אני מסתכלת קודם כול אם זה מפריע לילד או להורים. קודם כול, שוב, אני יודעת שאני חוזרת על אותה מנטרה, אבל אנחנו קודם כול רוצים לראות שמדובר בילד בריא. גם נפשית?

יש על זה ויכוח. הספרות לא מראה שילד שמטופל בהורמון גדילה הוא יותר מאושר. באמת? -כן. -יואו. ככל הנראה עצם ההתייחסות לזה מצד המשפחה היא זאת שתגרום לאושר, לראות את הילד, לשקף לילד, לשים אותו. את יודעת מה את אומרת לנו כאן? את אומרת לנו את הכול. כי גם זה משהו למבוגרים, כאילו, כמה מקבלים את מה שאתה עושה, כמה אוהבים את מה שאתה עושה, כמה פידבק חוזר אליך. רואים אותי, לא רואים אותי. זה סוד גדילה אמיתית. -נכון. כי בעצם להיות מאושר זה לא במדידה של הסנטימטרים שלך. זה ברור לנו. מנגד, אומרת זוהר ועוד ילדים דומים לזוהר, שהם מרגישים... אני זוכרת סיפור של ילד שסיפר לי שבגיל 14 הוא עזב את כל האומנויות לחימה, כי

הוא קטן, ושמה הקטע הפיזי והגודל בא לידי ביטוי, כך שהוא נמנע מללכת לחוג. עם כזה סיפור לי קשה, זה נוגע לליבי. כן, כי את קצת ילדה בעצמך תמיד, ד"ר. -כן, גם אני נשארתי ילדה. -כן. והאושר שלי הוא לראות אותם מגיעים אליי לחדר ולהגיד לי: "לא מזהים אותי". "לא בטוחים שזה אני". "אני יותר גבוה מהילד הזה, מהבן דוד הזה". "אני כבר לא הכי קטן בכיתה". "כבר לא מעמידים אותי בחלילית ראשון. אני כבר לא בטור הראשון". זה כבר לא ארגז הפוך, כמו בשיר של יונתן גפן. את מכירה את השיר הזה? -כן, שהוא עמד על ארגז הפוך בתמונות. בצילום. "הייתי הילד הכי קטן בכיתה". כשאני חושבת עלייך בעוד הרבה הרבה שנים, את חולמת על איזשהו יעד? או

שאת יאללה, בזרימה? -אני זורמת. אני בהתחלה רציתי שיהיה לי יעד, אבל אז אמרתי: רגע, אבל מה אם? מה אם משהו קורה ואני לא אגיע ליעד הזה? אני מעדיפה להיות שמחה עם מה שיש לי עכשיו ולהיות מאושרת עם זה, לא משנה מה יקרה להיות שלמה עם ההחלטה שלי, מאשר עוד כמה שנים לבוא ולהתאכזב ולהגיד: על מה? מי בבית רצה יותר שתגדלי, תגבהי? אני, הכי הרבה אני. -את רצית? הייתה הרבה תמיכה מההורים לצד הזה ולצד הזה. כי מצד אחד הם באמת רצו מה שהכי טוב בשבילי, אבל הם לא רצו לדחוף אותי לזה מדי. הם פחדו שאולי אני לא באמת רוצה את זה. "את מחליטה זה, את מחליטה זה - אנחנו מאחורייך". הם מאחוריי. ואני החלטתי שאני רוצה להיות יותר גבוהה.

מה זו הילדה הזו, תגידי לי? מאיפה הבאת את הילדה הזאת? -שלפתי אותה מבין המטופלים המקסימים שלי, שאני מבלה איתם כל יום בבוקר. איזה עוד תחום אנדוקרינולוגיית ילדים כוללת? גובה דיברנו, אבל מה עוד בדבר הזה? אנדוקרינולוגיה זה נושא רומנטי וגדול. התחום שלנו הוא תחום שמצד אחד מתעסק בסוכרת נעורים, ומצד שני מתעסק בכל העניינים של הגדילה, של ההתבגרות, של השמנה, שבשלוש שנים האחרונות הפכה הרבה יותר רווחת בגלל השינויים שעברנו והתקופה שעברנו. בלוטת התריס, שומנים בדם. את מרגישה שמכל התחומים האלה נושא של שאלות גדילה הולכות ופוקדות אתכן כרופאים יותר ויותר ככל שהשנים עוברות? אני חושבת שכן. -כן. -אני חושבת שכן. בן

כמה הילד או הילדה הכי גדולים היום שקיבלו הורמון גדילה? כאילו, כדי לראות מה שלומם אחרי הרבה שנים. הילדים שטופלו בהורמון גדילה בגלל שיש להם חוסר הורמון גדילה, הם ילדים שהם ילדים ממש כבר גדולים, אבל האישור של טיפול בהורמון גדילה בלי שחסר לך הורמון גדילה אושר כבר בשנת 2003. אוקיי, אוקיי. ויש גם כאלה שהתחילו עוד לפני. -אוקיי. ניקח מ-2003, אז... היום אנחנו ב... 20, 20 ומשהו כבר בטח. אולי יש אפילו קצת יותר גדולים. בנושא של אימהות, ילדות כאלה שקיבלו הורמון גדילה? לא מכירה ספרות שמדברת על משהו שהוא קשור בפוריות, אם זאת השאלה. -כן. אני לא בטוחה שאני יודעת את התשובה. -אוקיי. אבל אני לא מכירה שיש דיווחים

שמתן של הורמון גדילה השפיע על הפוריות בעתיד. אני מעריכה שזו שאלה שמעסיקה הורים שרוצים לתת לילד שלהם. בגלל זה אני שואלת. -כן. לא מכירה איזושהי ספרות שאומרת שטיפול בהורמון גדילה משפיע על פוריות בעתיד. וזה... נשאיר את זה ככה, מה שנקרא. איזה כיף שבאתן לכאן. זוהר, הלכת היום לבית ספר? -לא. זאת סיבה למסיבה פה לבוא ל"פתוח". בהחלט. -איזה כיף שבאת. שתגדלי, גם בגוף וגם בנפש, ותאירי כזה אור כמו שאת מאירה, הלאה הלאה, גם כשתהיי אישה, לא משנה איזה גובה. תודה. ד"ר דמול אליעז שרון, תודה שבאת לכאן. -תודה שאירחת אותנו. להתראות, יקרות. -להתראות. "נפשי בשאלתי", הידברות, תתקשרו, אה? להתראות. גובה, נראות חיצונית,

מראה מראה שעל הקיר. איך מתוארת רחל אימנו בספר בראשית? "יפת תואר ויפת מראה". מה זה? מה ההבדל? אז תיאור אחד הוא, ככה כותבים לנו המפרשים, כל חלק בפנים הוא יפה. אבל התיאור השני הוא שהכול ביחד מסתדר. שנזכה להיות עומדים מול המראה, מבינים שמה שבורא עולם נתן לנו זה כל כך מדויק משלנו ולהגיד שם לדמות הזאת: תודה לך.