ילדים מדברים מהלב ב-AI | מה גרם לאיילה להרגיש ממש בודדה?

שלום, אני איילה ואני רוצה לספר לכם על יום שבו אני הרגשתי הכי לבד בעולם, אבל בסופו של דבר גיליתי משהו חשוב על עצמי. אז זה התחיל בבית הספר. בבוקר ראיתי את החברות שלי לכיתה, את נועה ואת הודיה, עמדו בצעד ולחשו. כשניסיתי להתקרב הן השתתקו והסתכלו עליי במבוכה בהפסקה שמעתי את מעיין ורוני מדברות על משהו מרגש אבל כששאלתי אז הן התחמקו מלת לי תשובה רוצות לשחק שאלתי אותן אנחנו עסוקות איננו לי ויצאו מהכיתה בריצה רציתי להחביא את עצמי מרוב בושה למה מתנהגות ככה הרגשתי לבד ולא שייכת והאמת שרק חיכיתי שהיום הזה כבר יגמר אחרי הצהריים אמא שלי אמרה שנלך יחד לקניות. ירדתי איתה ברגל. עדיין הייתי עצובה מהיום שעבר

עליי. כשהגענו העיניים שלי נמשכו לדוכן הגלידה שבצד כי שמה ראיתי את נועדיה, מעיין ועוני יושבות יחד וצוחקות עם גביי גלידה בידיים שלה. הרגשתי שהלב שלי נשבר. למה הם לא הזמינו אותי? אמא שלי הבחינה שמשהו לא בסדר והיא שאלה אותי מה קרה? איילה? למה אין שם בילתי? אני הייתי בשקט, מנסה להחזיק את הדמעות. ככה. אמא שלי הניחה על היד ואמרה, "אני יודעת שזה כואב, אבל זה בסדר שהן חברות קרובות. הן לא חייבות להזמין אותך לכל דבר שהן עושות. זה לא אומר עלייך שום דבר רע. אולי כרגע החיבור בינין הוא לא ממש חזק וזה בסדר. זה יכול גם להשתנות בעתיד. אבל אני מרגישה כל כך לבד, כאילו אין לי מקום בעולם." עניתי לה בעצב. אני בטוחה

שתדעי למצוא את המקום שלך. ענתה לי אמא בביטחון. עשינו קניות יחד, אבל לא הצלחתי לעצור את ההרגשה הזאת. כשיצאנו מהקניות, ראיתי אותן שוב, עדיין יושבות לידוכן הגלידה. הם היו נראות כל כך מאושרות. אז הרמתי עיניים לשמיים ולחשתי בשקט. בבקשה, בבקשה שאני לא ארגיש כל כך לבד כל הזמן. לפתע פתאום ממש מול העיניים שלי ראיתי דבורה מעופפת מעליי לכיוון הפרחים שבצידי השביל. הדבורה עברה מפרח לפרח, מחפש סוף, לבסוף היא נעצרה בתוך פרח סגול כזה יפה. חשבתי על זה שהדבורה היא בכלל לא מחכה שיזמינו אותה. היא מחפשת את המקום שיהיה טוב בשבילה ואם היא לא מוצאת סוף, היא פשוט מחכה לפרח הבא. גם בשביל הדבורה לא הכל קל. היא צריכה

להתאמץ ולעבוד קשה כדי לייצר את הדבש המתוק והטעים בכברת שלה. אולי גם אני יכולה להיות כמו דבורה חשבתי לעצמי לקחת אחריות ולמצוא את הדרך שלי כשחזרנו הביתה החלטתי להתגבר על הבושה והתקשרתי להזמין את אפרת מהכיתה שלי לשחק איתי אפרט אמרה שהיא לא יכולה כי יש לה חוג אז בהתחלה קצת נעלבתי ורציתי לוותר אבל אמא שלי חיזכה אותי אל תעלוי היא פשוט עסוקה נסי להתקשר למישהי אחרת התקשרתי ליהאל היא ממש שמחה מהזמנה תוך תוך 20 דקות היא כבר הייתה אצלי. הכנו צמידים מגומיות צבעוניות וגם יצירה מעיסת נייר. ורגע לפני שאמא שלה באה לאסוף אותי אז יאללה אמרה לי בשקט, "את יודעת? זאת פעם ראשונה שמישהי מהכיתה מזמינה אותי אליה

השנה. היה לי ממש כיף איתך. שמחתי שמצאתי חברה חדשה. בערב כששכבתי במיטה חשבתי שוב על הדבורה שראיתי. נכון שלא תמיד הדברים באים בקלות, אבל עם קצת אומץ והשתדלות גם אני יכולה למצוא צוף מתוק בחיים ולבנות לעצמי את הכברת שלי. מאז אותו יום אני כבר הרבה פחות נעלבת כשחברות לא רוצות לשתף אותי במשחק או לא מזמינות אותי לפעילות מסוימת. אני מחפשת את הבנות שכן ירצו לשחק או לבלות איתי וכשאף אחד לא יכולה או לא רוצה אז אני פשוט יוצאת לטבע לאט פרחים יפים בצד הדרך אני מתכופפת לראות בשקט אם יש שם דבורה קטנה ואמיצה כמוני