איך יתכן שכל גדולי התורה היו ענותנים?

בשנת 1855 סר ג'ורג' אירי אסטרונום המלכותי של בריטניה פתח מכתב סוקרים שעבדו בהודו ליד הריעים עליה הם דיווחו על תוצאה בלתי הגיונית כאשר מדדו את שדה הכבידה של הערים הענקיים הם קיבלו ערכים נמוכים בהרבה מהצפוי הערים פיזית משכו פחות ממה שהפיזיקה אמרה איך זה ייתכן הרי אם זה הגוש העצום ביותר יותר על פני כדור הארץ אמורה להיות שם משיכת קלידה אדירה אבל המספרים אמרו ההפך אירי ישב במשרדו בלונדון חישב ופתאום הבין משהו ששינה את הגאולוגיה לנצח הערים לא יושבים על האדמה הם צפים בה כמו קרחון בים אירי כתב מצב קרום כדור הארץ ניתן להשוואה לרפסודת עצים הצפה על המים אם נראה בול אחד שמשטחו העליון צף הרבה יותר גבוה

מהאחרים נדע שמשטחו התחתון שוכב עמוק יותר במים. הוא הוכיח שכל הר שאנחנו רואים מסתיר מתחתיו שורש גדול פי שבעה מהחלק הגלוי. האמלה לא מתנסת לתשע קילומטרים בלבד. היא ממשיכה למטה לעומק 70 קילומטר. ככל שההר גבוה יותר, שורשו עמוק יותר. בלי השורש ההר היה קורס מיד תחת משקלו. חברים, החוק הזה הוא סיפור חיינו. אנחנו רוצים את הגובה, הכרה, הצלחה, השפעה, מעמד. רואים אנשים שהגיעו רחוק ואומרים גם אני רוצה ככה. ואנחנו מנסים לבנות גובה בלי לבנות שורש. בלי עבודה פנימית, בלי ענווה, בלי שעות שאף אחד לא רואה. ואז מתפלים שהכל מתמוטט, שהמילים שלנו לא נכנסות, שההצלחה הקטנה לא מחזיקה מעמד. אלפי שנים לפני אירי, התורה

לימדה אותנו את חוק האיזוסטזיה של הנשמה. בספר משלי כתוב לפני שבר יגבע לב ולפני כבוד ענווה תקשיבו לדיוק שלמה המלך קובע חוק טבע לפני כל כבוד אמיתי חייבת לבוא ענווה בלי השורש הסמוי של הענווה הגובה הגלוי של הכבוד התמוטט ובאבות כתוב מאוד מאוד שפעל רוח הענווה אינה תכונה נחמדה היא הקרום שמחזיק את ההר לכן כל הענקים שהיהדות מכירה היו בעלי שורש עמוק משה רבנו העניו מכל האדם. אברהם ואנוכי עפר ואפר. ככל שהאדם גדל ברוחניות, כך השורש עמוק יותר. בלי השורש אין הר. אז בפעם הבאה שננסה להראות יותר, להגיע יותר, להוכיח יותר, נעצור. נזכור את עירי. נזכור שהשורש הסמוי הוא ההר. לא נעבוד על מה שכולם רואים, נעבוד על מה שאף אחד לא רואה. ושם תתבנה הגדולה.