הכתמת מישהו? גם לך ישאר כתם קטן על היד

תגיד על מישהו שהוא קמצן. מי שישמע אותך יזכור בעוד שבוע שאתה קמצן. לא הוא, אתה. בשנת 1998 בכתב העת היוקרתי לפסיכולוגיה חברתית פורסה מחקר שהוביל הפסיכולוג ג'ון סקורונסקי מאוניברסיטת אוהיו סטייט. הוא הראה למשתתפים אדם שמספר על מקר שלו דברים איומים שהוא מרמה בעבודה או מתאחזר לכלב שלו. כעבור כמה ימים כשהמשתתפים התבקשו לתאר את האדם שסיפר את הסיפור, הם תיארו אותו כאכזר, כנוכל, למרות שהוא רק דיווח על מישהו אחר. בפסיכולוגיה קוראים בתופעה הזו העברת תכונות ספונטנית STT. מסתבר שהמוח שלנו יוצר קישור אסוציאטיבי מהיר. כשאנחנו שומעים אדם מצמיד מילות תואר למישהו אחר, המוח מדביק את התכונות האלה באופן לא מודע

לפרצוף של הדובר עצמו. אגב, זה עובד גם הפוך. תגיד על מישהו שהוא חכם ונדיב והשומעים ישליחו את זה עליך. וכאן זה נהיה מצמרר, כי בתורה מי שמדבר לשון הרע הוא זה שנצבע. הוא הופך לי מצורע. הקטם עולה על האור שלו, לא של מי שדיברו עליו. תמיד חשבנו שזה עונש, מסתבר שזה פשוט תיאור מדויק של איך אנשים יזכרו אותך. הלשון היא לא מצלמה שמצלמת אחרים, היא מברשת וכל פעם שאתה מחתיאים מישהו, קצת צבע נשאר לך על היד. ‏B