אברהם אבינו, חלק א - הרב עמנואל מזרחי (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, צופים יקרים. כאשר יהודי מתחיל את תפילתו אם זאת תפילת שחרית, מנחה או ערבית, פותח במילים: "ה', שפתי תפתח "ופי יגיד תהילתך". ואז הוא מתחיל להזכיר זכות אבות: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב. למה תחילה מתחיל אותו יהודי להזכיר זכות אבות? אבותינו הקדושים, שחיו לפני כ-4,000 שנה, אם אני לוקח את הסבא שלי והסבא, ארבעת אלפים שנה לאחור, אני מגיע לאברהם. אברהם מביא את יצחק, יצחק מביא את יעקב, אמר הקב"ה ליעקב: לא יקרא שמך יעקב אלא ישראל. יעקב אבינו מביא 12 שבטים, ואנו הצאצאים שלהם. הדם שלנו זה הדם שלהם. אפילו השמות שלהם עדיין איתנו. לדוגמה, היום, יהודי שקוראים לו אבי הוא אברהם אבינו, למעשה.

איציק או צחי זה יצחק. קובי זה יעקב אבינו. אפילו השמות שלהם נמצאים איתנו. והנה, אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית. הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים כותב בפתיח שאברהם אבינו, בגיל שלוש, היה ילד אחד בעולם, והעולם היו טועים אחר עבודה זרה, הם היו מדמים שהקב"ה שם שמשים בעולם כגון: שמש, ירח, כוכבים, והוא רוצה שנעבוד אליהם. אבל היה יהודי אחד לעתיד שקראו לו אברהם, בתחילה הוא לא היה יהודי אלא הנכד שלו, יעקב אבינו, הוא התחיל את ישראל. עם ישראל. עם ישראל שיוצא מאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. הוא התחיל את ישראל. עם ישראל. עם ישראל שיוצא מאבותינו הקדושים, אברהם, יצחק, יעקב. ילד בגיל שלוש עומד ומסתכל על הבריאה,

ונדהם. תחילה חשב אברהם לעבוד לשמש, ראה שהיא זורחת, מאירה את העולם אבל בערב ראה שהשמש נעלמת ומגיע הירח, התחיל לעבוד לירח. אבל שוב השמש - אמר, לא זה ולא זה ברא את העולם. והלך לבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם 39 שנים עד שנעשה חכם גדול אומר ה"כסף משנה", בגיל שלוש התחיל אברהם אבינו להכיר את בורא עולם, ובגיל 48 הכירו יפה. ואז חזר לחרן אברהם וידע שכולם עובדים עבודה זרה וטועים, והיה אומר לאנשים: אתם טועים! יום אחד אברהם אבינו היה סוחב שני פסלים, ואז סוחב אותם וצועק: מי רוצה לקנות אליל? אליל אליל, שאין לו מועיל. היה עושה מין חרוז כזה. פתאום בא איזה זקן אחד, אומר לו: אדוני, אני רוצה לקנות אליל. אמר לו:

אדוני, בן כמה אתה? אמר לו: בן 90. אמר לו: אתה בגיל כזה, עם הרבה חוכמת חיים, אתה עובד לעץ ואבן, אין בו מאומה? אמר לו: אז את מי אעבוד? אמר לו: תעבוד את מי שאמר והיה העולם. יש בורא עולם שברא שמש, ירח, כוכבים, את כל הגלקסיה. אמר לו: תן לי כמה מילים שאדע מה להגיד. אמר לו: תגיד, השם הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. ואני אברהם - העבד שלו. וכך אברהם אבינו התחיל להכיר לעולם שיש בורא לעולם. באותו דור היה מושל גדול שקראו לו נמרוד, הוא סיפר שהוא ברא את העולם. יום אחד הוא תפס את אברהם שהוא מתחיל להסיט אנשים להפסיק לעבוד עבודה זרה. הגיע אברהם אליו, ואז באותה עת שואל אותו אברהם ליד העבדים שלו: אתה, נמרוד, אומר

שאתה בראת את העולם. אני כל בוקר רואה שהשמש זורחת במזרח שוקעת במערב. אתה הרי שליט על הכול, אני רוצה שעכשיו תגזור שהשמש תזרח במערב ותשקע במזרח. נבהל נמרוד ממה שאמר אברהם, ואז צעק לעבדים: קחו אותו ושימו אותו בבית הסוהר! קרא לשר בית הסוהר, אמר לו: תקשיב, זה, העבד הזה, האסיר הזה, שים אותו בצינוק הכי חשוך, הכי סגור, אל תיתן לו לאכול, לשתות. אמר לו: הוא ימות. אמר לו: כן, שימות. חלפה שנה, יום אחד שואל נמרוד את העבדים שלו: מה אעשה באברהם שמרד בי? אז אמרו לו היועצים שלו: נגיד לך מה נעשה, נמרוד, ניקח מין מודעה גדולה ונפרסם בכל חוצות האזור שנמרוד גזר שכולם צריכים להביא עצים למקום שנקרא אור כשדים. אור

כשדים זה על שם העצים, השריפה הגדולה שהייתה שם. במשך שלושה ימים ולילות, וככה הערימו עצים, נעשתה מדורה גדולה. לא הייתה מדורה כזאת גדולה מעולם כמו שעשו שם במדורה. ואז אחר שלושה ימים הסיקו את המדורה הזאת, וכל מי שהיה מתקרב, היה קרוב היה נסחף לתוך האש. מיד קרא נמרוד לשר בית הסוהר, אמר לו: אתה זוכר את האסיר הזה לפני שנה שאמרתי לך, אל תיתן לו לאכול ולשתות? אמר לו: כן. לך תביא אותו. אמר לו: הוא מת. אמר: אם מת - תקבור את העצמות, אבל אם לא - תביא אותו. נמרוד חשד, ידע שאברהם אדם גדול. והנה, כשהוא מגיע לשם, מה קרה באותה שנה? הקב"ה עשה נס לאברהם, ושלח אליו את המלאך גבריאל שהיה זן אותו באוכל ושתייה. וכך

היה, כשנכנס שר בית הסוהר ראה את אברהם אבינו יושב, פנים אדומות לא שלד, לא אדם מת, אדם חי! אמר לו: איך אתה חי? איך ייתכן? אתה סגור בפנים! אמר לו: בורא עולם זן אותי והחיה אותי. אמר לו: אני יודע שזו אמת, אני לא מאמין! אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמין! איך עובדים את בורא עולם? אמר לו: תגיד השם הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. ואז כשהגיעו שר בית הסוהר עם אברהם, ראה אותו נמרוד בצורה הזאת, ישר גזר: לכו תזרקו אותו לאור כשדים. עכשיו, היות שלא יכלו להתקרב לאש, מה עשו? עשו מן דבר שנקרא, מן רוגטקה גדולה כזאת, מן עץ שהיו מותחים אותו לאחור, שמים את האדם פה, ואז הוא נזרק לתוך האש, היות שאי אפשר להגיע. ולקחו את

אברהם והשליכו אותו לתוך האש ואז נעשה נס גדול מאוד. הם מסתכלים והם רואים את אברהם אבינו מסתובב בתוך האש, אדם חי, לא נשרף, לא גחלת, לא שום דבר! לא ייאמן כי יסופר. ישר קראו לנמרוד, אמרו לו: הוא חי, הוא מסתובב בתוך האש. אמר: אני לא מאמין, אני חייב לבוא לראות! וכשראה את אברהם אבינו מסתובב בתוך האש, כמו מיזוג אוויר מיוחד יש לו, מיד קרא לו החוצה, ואז כשיצא אברהם, מיד השתחווה נמרוד לאברהם וכולם השתחוו. אמר לו אברהם: אל תשתחווה אליי, אלא למי שאמר והיה העולם, שהוא הציל אותי מתוך אור כשדים, מתוך האש. ואז מה עשה נמרוד? נתן לאברהם את הבן שלו, יש אומרים את העבד שלו, שזה היה אליעזר. יצא אברהם אבינו והיה

זועק לכל באי עולם שיש בורא לעולם, והכיר לכל היקום, לכל כדור הארץ, כל מי שהיה חי באותה תקופה, שיש בורא לעולם, והתחיל לפרסם את שמו של בורא עולם. לא ייאמן כי יסופר. וזה למעשה בכל תפילת שחרית כשאומרים: אתה הוא השם האלוקים אשר הצלת את אברהם מאור כשדים וקראת שמו אברהם. היות שאברהם היה נקרא אברם, והוסיף לו הקב"ה את האות ה' ואז נקרא אברהם ואז זכה גם להולדה לאחר מכן. אברהם אבינו בנה אשל בבאר שבע. אש"ל - ראשי תיבות: אכילה, שתייה, יש אומרים לינה או לוויה - ללוות את האורח. היה מין אוהל כזה שפתוח לארבע רוחות העולם, ואברהם אבינו היה בתוך האוהל והיו אנשים מגיעים, מיד היה אברהם משרת אותם: אדוני, תשב תאכל, לא

מבקש - לא שכר, לא שום דבר על מה שאכלת, רק תגיד ברכת המזון. תגיד תודה למי שאמר והיה העולם. לא ייאמן. יום אחד נכנס איזה זקן אחד, המדרש כך מספר, לאוהל אברהם אבינו, ואז איך שנכנס, ישר אברהם משרת אותו: אדוני, תאכל, תשתה, ואז ביקש ממנו: תגיד תודה למי שאמר והיה העולם. אמר לו: אבא שלי אמר, הוא מוציא לו באותו רגע מהכיס שלו מין פסלון קטן, אבא שלי אמר שזה ברא את העולם. אומר לו אברהם: אדוני, אתה אדם זקן עברת הרבה בחיים, אבא שלי תרח היה לו בית פסילים לעבודת כוכבים, זה ברא את העולם? הרי זה עץ ואבן שאין בו מאומה. -אבא שלי אמר... יושב איתו אברהם אבינו שעתיים, שלוש, ארבע, שש שעות, ומסביר לו על בריאת העולם, על

השמש, על הירח, על הכוכבים. ממש בהשתלשלות. אבל הזקן הזה אטום, חתום ולא מקבל שום דבר. לא מקבל כלום. קם אותו זקן, יצא מאוהל אברהם, אברהם התייאש ממנו. מיד נגלה אליו הקב"ה, לאברהם, אמר לו: אברהם, אברהם, כיצד נתת לו לצאת? כיצד נתת לו ללכת? אמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שש שעות אני יושב איתו, אטום, חתום, לא מקבל כלום! אמר לו הקב"ה לאברהם, שימו לב צופים יקרים איזה מסר: אברהם, אתה שש שעות ישבת איתו והתייאשת? אני 90 שנה מחכה לו שייכנס תחת כנפי השכינה ואתה תוך שש שעות התייאשת ממנו? מיד כששמע זאת אברהם, ישר יצא החוצה, מחוץ לאוהל, התחיל לרוץ אחר הזקן. אמר לו: תעזוב אותי, אני לא מתקרב לאוהל. אמר

לו: שום דבר! אני מבקש, תיכנס, אני לא אבקש ממך שום דבר, לא אטריד אותך בכלום, רק תיכנס, אני רוצה לארח אותך. אותו זקן חזר, ואז במשך שלושה ימים ולילות אברהם אבינו מארח אותו מכל הלב, נותן לו אוכל, שתייה, מיטה ללון, ואז מרגיש אותו זקן כל כך הרבה חום ואהבה שלא הרגיש עד היום, ואז קרא לאברהם אבינו, אמר לו: אדוני, בוא תראה. הוא לקח את הפסלון הזה ויך את הפלשתי, הטיח אותו בקרקע. אמר לו: עכשיו תגיד לי כיצד עובדים את מי שאמר והיה העולם. וכך אברהם אבינו - את הנפש אשר עשו בחרן, כך כתוב בתורה. מה זה "את הנפש"? את כל הנפשות שהכניסו תחת כנפי השכינה. לאברהם היה אוהל, ולשרה אשתו היה גם אוהל. אברהם היה מגייר את

האנשים, ושרה הייתה מגיירת את הנשים. וזה "את הנפש אשר עשו בחרן". דרך אגב, כתוב בתורה דבר נוסף על אברהם ושרה, "אברהם ושרה זקנים באים בימים". מה זה "זקנים באים בימים"? אומרים חז"ל: הביאו את כל הימים שלהם. משל למה הדבר דומה? היה אחד שנכנס יום אחד לעיר. בכניסה לעיר היה בית קברות שם. איך שנכנס, הוא רואה על המצבות כתוב: "פה נקבר הצדיק פלוני בגיל 13". בגיל 13, צדיק? "פה נקבר החסיד פלוני בגיל 14". ארבע עשרה? מה הולך כאן? "פה נקבר האדמו"ר"... אדמו"ר זה אדוננו, מורנו ורבנו, "בגיל 15". אומר: מה, זו מגיפת ילדים פה? אבל למה זה צדיק, זה חסיד, זה אדמו"ר? שאל אחד מבני העיר: אדוני, תגיד לי, מה הולך כאן? הייתה

פה מגיפה? בגיל כזה. אמר לו: תקשיב, אנחנו פה בעיר לא רושמים על המצבה את סך החיים של האדם, אלא את הזמן שעשה מצוות בהיותו בעולם הזה. אז זה, מנינו את המצוות שלו ,יצא 15 שנה, וזה 14, וזה 13, זה מה שרושמים על המצבה. כאשר אברהם אבינו, עליו נאמר: "אברהם ושרה זקנים באים בימים", הביאו את כל הימים שלהם. אם אברהם חי 175 שנה ושרה 127 שנה, את כל השנים הללו הביאו בעבודת השם במלואה. לא ייאמן כי יסופר. זה אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, זכה לכל כך הרבה ברכות מהקב"ה. אומרים חז"ל: הטללים שהיו יורדים בעולם בזכות אברהם אבינו, העולם נברא בזכות אברהם אבינו. קרא לו הקב"ה "אברהם אוהבי". תראו איזה תואר, לא ייאמן!

אברהם זכה להיות כל כך מפורסם בעולם באותם ימים עד כדי כך שכל אבא שהיה רוצה לברך את בנו היה אומר לו: בני, אני מאחל לך שתהיה כמו אברהם אבינו. עד כדי כך. זכה אברהם אבינו לדבר העצום הזה. והנה, בהיות אברהם, במשך שנים רבות מתאמץ גם לקרב את הבריות תחת כנפי השכינה וגם עושה חסדים עם הבריות. אוהל אברהם, היה לו מין מעיין שהיה מזהה כל אדם שנכנס פנימה. המעיין הזה, היו לידו שני דקלים. אם היה אדם כשר, הדקלים היו נפרשים ואז ידע אברהם אבינו - האדם הזה אדם כשר, לא עובד עבודת כוכבים, עבודה זרה. אבל אם היה אדם שהיה עובד עבודה זרה וטמא, אז הדקלים היו מזדקפים ואז היה מבקש אברהם שיטבול קודם באותו מעיין, לא ייכנס

לבית שלו בצורה הזאת. כך היה מזהה אברהם אבינו. דבר נוסף היה לאברהם, בבוקר כשהיה משכים, הוא לא היה סועד עד שמכניס אורח לבית שלו. זו הייתה ההנהגה שלו, הכנסת האורחים של אברהם אבינו היא דבר מפורסם ביותר. דרך אגב, ילד שקוראים לו בשם אברהם, הדבר הזה משפיע לו חסד. הרבה אנשים בשם אברהם, יש להם נתינה, חסד, מכוח השם שמאוד משפיע עליהם. אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, דבר גדול ונפלא. אני רוצה לספר לכם, צופים יקרים, סיפור מאוד מרגש על עניין של חסד. חסד הוא עמוד העולם. כשם שאומר שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד, "על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". עמודי העולם. זאת אומרת, ביממה, ב-24 שעות בכדור

הארץ, צריך להיות כל הזמן תורה, לכן כדור הארץ הוא עגול, צריך להיות כל הזמן תפילה, בעבר זה היה עבודת הקורבנות בבית המקדש, היום זה תפילה וגמילות חסדים, שאדם עושה חסד עם הסובבים אותו. אשתו של הגאון מווילנה, לפני כ-200 שנה, הגאון מווילנה היה אדם גדול מאוד. אשתו הצדקנית, הייתה לה מצווה שהיא הייתה עושה עם חברה שלה, כל יום שישי מפנות כמה שעות מהזמן שלהן והולכות לנדיבות או לנדיבים להתרים אותם כדי להכניס כלות עניות שאין להן איך להתחתן, איך להינשא. הייתה איזו כלה שהיו צריכים לחתן, ואז הם החליטו ללכת לאיזה נדיב. באותו בוקר, באותם ימים, לא היו תנאי תחבורה כמו היום אז עשו את זה רגלי, ברגל, התחילו ללכת.

הגיעו לאותו בית, דופקים בדלת, אין קול ואין עונה, הוא לא נמצא בבית. יש להן סך הכול, יום שישי, כמה שעות, זה הזמן שיש להן הצטערו מאוד שלא יכלו להשיג את המצווה היקרה הזאת. בדרכן חזרה, הן הולכות בדרך הזו, בשביל השני, בדיוק אותו נדיב הלך. פתאום אחת מהן אמרה: הנה הוא! הם רצו אליו, סיפרו לו על אותה כלה. הוא ידע - אשתו של הגאון מווילנה ודאי יודעת איפה היא משקיעה את הדברים. ישר הוציא סכום נכבד, שמחו מאוד ויצאו לדרכן. ואז תוך כדי שהן הולכות ביחד, אחת אומרת לשנייה: תגידי לי, איזה שכר יש לנו בשמיים על המצווה הזאת שעשינו? בואי נעשה בינינו הסכם, הראשונה שתיפטר מהעולם אחר 120 שנה היא תבוא לחברה שלה בחלום

ותספר לה על השכר שיש בשמיים על המצוות שאנחנו עושות. מסכימה? אמרה לה: מסכימה. הן לחצו יד, ולחיצת היד הזאת היא לא פשוטה, לא כדאי במהירות להזדרז לעשות דברים כאלו. ואכן, יום אחד, אחת מהן נפטרה לבית עולמה. והנה, אחר 30 יום, היא נגלתה בחלום לחברה שלה. לא היה ברור אם זו אשתו של הגאון מווילנה או החברה שלה, אמרה לה: מה את בשמיים? אמרה לה: אין לי רשות לספר, לגלות. היות שאומרים חז"ל: שבעה דברים מכוסים מן האדם, אחד מהם זה עומק הדין. דברים כאלה לא מגלים בשביל הבחירה. אמרה לה: אבל דבר אחד הרשו לי לספר, את זוכרת את אותו יום שישי שהלכנו לאותו נדיב בשביל אותה כלה ענייה לחתן אותה והוא לא היה בבית, ובדרכנו חזרה

ראינו אותו בצד השני? אמרה לה: כן, כן. אמרה לה: את זוכרת שאני אמרתי "הנה הוא", הצבעתי "הנה הוא" ורצנו אליו וסיפרנו לו את מה שהיה? -כן. אמרה לה: את יודעת כמה שכר קיבלנו על המעשה הזה, על המצווה הזאת? את לא תאמיני כמה שכר ניתן לך לעתיד לבוא. אבל אמרה לה: לי יש קצת יותר שכר ממך, למה? אני הצבעתי - "הנה הוא", בשביל הושטת היד - "הנה הוא", קיבלתי יותר שכר ממך בשמיים על החסד הזה, ש"הנה הוא". סך הכול מה עשיתי? הצבעתי ראשונה, כבר זכיתי ליותר שכר, למה? בתוך המצווה, השכר מתגלם לפרטים, פרטים, פרטים, זה לא נגמר! "הנה הוא" - כמה שכר בשמיים על מצוות גמילות חסדים שעשינו. לא ייאמן כי יסופר. יום אחד נכנסתי לחנות

שנקראת "קופיקס", יש שם כל מיני משקאות. והנה, ראיתי שם איזה בחור צעיר, הוא היה המוכר שם, חייך, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה, זה לא כל כך נעים, אנשים זרים אבל בגלל שהוא חייך במיוחד, שאלתי אותו: תגיד לי, אתה מניח תפילין? אמר לי: תקשיב, אני בן 18, אני, מיום הבר מצווה שלי לא פספסתי יום אחד של תפילין. אמרתי לו: מה, אתה רציני? הוא בכלל לא נראה. אמר לי: אני אגיד לך עוד משהו, אני בן 18, אני, מהבר מצווה עד היום את כל השבתות שמרתי, אתה לא תאמין איך אני שומר שבת. שמעתי את זה, שמחתי, אמרתי לו: תדע לך, אתה כל יום מממש את שני האותות, את שני העדים שהיהודי צריך כל יום לממש. אילו שני עדים? "על פי שני עדים

יקום דבר", יש ליהודי שלוש אותות: אות אחת ברית מילה, ביום השמיני, האות השנייה - אות התפילין, האות השלישית - אות השבת. על תפילין כתוב במזוזה, כשמנשקים את המזוזה, שם כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך". יש כאלה שמנשקים. "והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". אז התפילין הן אות. איזו אות נוספת יש? אות השבת. איפה זה כתוב? כתוב בתורה: "כי אות היא ביני וביניכם כי ששת ימים ברא ה' את השמיים ואת הארץ "וביום השביעי שבת וינפש". השבת היא גם אות. לכן, הטעם שלא מניחים תפילין ביום השבת, בשבת לא מניחים תפילין למה לא מניחים תפילין? דבר מעניין, הרי בטלית כן מתעטפים. למה את התפילין לא? הרי זו גם מצווה.

היות שהשבת היא אות, וברית מילה זו אות, אז הנה, יש לנו שני עדים. לא צריך את האות השלישית, שהיא התפילין. זה הטעם העיקרי שאתה לא מניח תפילין ביום השבת. אמרתי לו, לאותו מוכר: תדע לך, אתה יודע כמה שכר ישלם לך הקב"ה לעתיד לבוא על כך? "את הנפש אשר עשו בחרן" - אברהם מגייר את האנשים, שרה מגיירת את הנשים. דבר נפלא ועצום. העניין הזה של חסד, אדם תמיד מרוויח ממנו. כל חסד שאתה עושה - אתה עושה לעצמך. נאחל לכל הצופים בבית שנזכה כולנו להיות אנשי חסד, ויהיו לכם בשורות טובות וכל טוב.