"אמרתי 'מי יתחתן איתי?'": מלי סגל על החיים שאחרי הפיגוע

אין לי לילה שאני נכנסת למיטה ואני ישנה. זה תמיד לילה. שהאופציה שהלילה זה הלילה. הלילה יכנסו מחבלים והלילה את תצטרכי להתמודד איתם ואת תצטרכי לשלוף את הנשק ואת תצטרכי להגן על הילדים שלך ואת תצטרכי להגן והכל כמובן בשליטה לכאורה בתכנון הכי הכי של אני יודעת מה הולכים לעשות אבל הרבה פעמים אני מוציא את עצמי שפתאום אני שומעת איזשהו רעש ואני פשוט קופץ ואני חייבת להעיר את לוי כאילו לוי בוא תבדוק תעשה סיור בבית כאילו

מה לי סגל? שלום שלום שלום לא צחקתי איתך קודם שלמה איך נהיה סגל ממרוקאית

וואי וואי אמריקאי ברוך השם

כן וואי

לגמרי אשכנזים לגמרי

אשכנזי לגמרי

עם ישראל בואי היום אנחנו הכל מהכל

נכון לגמרי נכון

ממש

את יודעת א וואי אני כזה כאילו קצת פוחדת לשאול אבל בוקר של פיגוע אז זה ישודר הרבה אחר אבל בדיוק הבוקר היה פיגוע קשה ונרצחים ואוטובוס ודברים ואני אומרת מי יודע את יודעת שאני לא סיפרתי לך כשבאתי לפה אמרתי בשקט לילד שלי לא לדבר בקול על הפיגועה כי היא עברה את זה

ואחר כך ראיתי כבר שאת מדברת על זה אז הבנתי שאת יודעת

איזה נסיכה

מה זה עושה לבן אדם שהיה בפיגוע לשמוע זה מחזיר אותו להכל

קודם כל ודאי שזה מחזיר ממש אמ אני יכול להיות א בואי אנחנו כבר 23 שנה אחרי הפיגוע שלי וחשבתי שכאילו החיים הם כאלה. כאילו כן יש פיגוע בבוקר. זה מחזיר אותי רגע. זה זה ממש מכניס לדבר.

אבל כאילו א בעצם אני חיה עם זה כאילו מבחינתי כאילו אני חושבת שזה ככה החיים. בסוף כולנו מתמודדים עם זה. בסוף כולנו חיים ושומעים על הפיגוע בבוקר. א אבל כאילו עד היום, עד לפני ככה כמה חודשים ממש הייתי כאילו מעבירה את זה כנראה כמו כל אחד לכאורה. הייתי חושבת שהייתי מעבירה את זה כמו כל אחד ולא מבינה כמה זה נמצא אצלי. תשת כזה את הרגשות את ה

או וואי וואי אצלי הרגשות

זה נושא בפני עצמו וממש ממש הדחקתי הנחתי בצד לא נתתי לזה להיות חלק על אף שאני מספרת את הסיפור שלי בכל מיני מקומות ומה עוברת בכל הארץ ומספרת ומספרת ומספרת אבל כשתמיד היו שואלים אותי איפה את מונחת במקום הנפשי איפה את מונחת במקום איך מה ההתמודדות שלך היום?

כן,

הייתי איכשהו מחליקה, הייתי איכשהו מעבירה את זה. אה, פה ושם זה כן יש משהו, אבל כאילו לא נותנת לזה מקום

יותר מדי. אמ והיום אני מגלה כי זה כי זה יושב לי עמוק. א וזה חלק מחיי. א וזה חלק שהוא שאני עכשיו בתהליך שלו,

שאני עכשיו עכשיו ממש מונחת ב

ב אולי להכיר בעצמי גם כפוסט טראומה. אה זה זה

לא זה לא אין לך את זה עדיין לא מוכ ממש עכשיו אני מתחילה את התהליך

וואו

אה כי שוב כי חשבתי שאלו החיים וככה אני זה ואני חיה חיים נורמלים אבל תמיד אני אומרת לבעלי מי יאמין לי שאני שיש אופציה בכלל לפוסט טראומה כי אני פעילה ואני עושה ואני הקמתי עכשיו בית ספר לסטיילינג וכל הזמן רואים אותי וברשתות ולא רואים את המאחורי הקלים ותמין אמרתי לו רק אתה יודע באמת איפה הדברים דברים מונחים.

וואי

איפה הדברים? איפה ההתמודדות? כי כי זה פוגש אותו כי כי אצלו זה ה סביבו גם זה הסיטואציה והוא גם רואה אותי בבוקר, בערב, בלילה.

מי מכיר אותנו יותר טוב מהבעלים שלנו? ודאי זה ברור.

וואו.

וזה באמת באמת תהליך א שעכשיו אני ככה בתוכו וזה מאוד מאוד חזק כי זה אחרי 23 שנה.

ממש

אבל זה נראה לי שזה לא משנה כמה זמן עבר. כשאתה חווה טראומה זה הכאן ועכשיו זה מה שאנשים צריכים להביא כל הסיפור הזה של חוק ההתיישנות ולמשל אין דבר כזה באמת באמת כשאתה חווה איזשהיא טראומה גם אם עברו 30 40 שנה עדיין כואב לך בצלקות צלך לצלקות באמת כן זה עדיין כואב לך בצלקות אין מה לעשות

נכון

ואת יודעת אני את ככה הזכרת ככה את הבית ספר לסטאלינג אני הגעתי אליך לא הכרתי אותך לא זכיתי להכיר אותך קודם כי אני לבית ספר לסטיילינגי לא אלך את יודעת אמרתי לך אין גרועה ממני בסטיילינג באמת זה כל כך לא

מהממת וזה בדיוק מה שמיוחד

אוקיי אז אולי לכן לא צריך אבל אני לא שם זה לא אף פעם לא הייתי בן אדם של בגדים ולבוש ו א מישהו שאני מכירה מנפל שאני מאוד אוהבת סיפרה לי אמרה לי תקשיבי נרשמתי לבית ספר לסטיילינג והיא לא סתם זה לא איך להתאים ג'קט לחצאית זה לא האירוע פה זה לא הסיפור כי התפלתי אמרתי א נרשמתי לבית סב אמרתי לא לא לא זה נפש זה בשביל הנפש שלי ואז אמרתי אני רוצה אותה פה מולי ולה ב מדובר.

אז בואי נתחיל מהתחלה כי הכל קשור להכל וכל הסיפור הזה של הסטיילינג והנפש מתחיל באמת ממה שעברת. אז קחרי אותי כזה לילדות שלך למתי קרה האירוע המכונן של החיים שלך בעצם.

אוקיי.

קשה לך?

לא א לספר את זה לא קשה לי. מה שהתחלנו בו, מה שפתחנו בו שמה, איפה שזה יושב על שמה זה חדש לי.

כן. אבל היום אני כבר באמת מספרת אותו כל כך הרבה אז מבחינתי זה זה הריפוי חלק מהריפוי שלי אין ספק

כן

אמ אז אני לוקחת לך לשמרון

כן

אני גדלה בימנואל א לומדת בקדומים באולפנת לאבה אני בכיתה ח 13 ו3 א והגיע חג חנוכה אז אני וחברה שלי ככה באות לצאת חופש חנוכה רוצות לבלות בעיר

העיר שלנו זאת כפר סבא זה העיר הקרובה

אה כן אוקיי כן ואני באה לצאת מהבית ואח שלי הקטן כיתה ו' הוא רואה שאני הולכת לבלות והוא אומר לי אני רוצה לבוא איתך אני בתו חמוד אין סיכוי אתה נשאר בבית אבל הוא מערב את ההורים שלי וככה נוצא מצב שאין לי ברירה ואח שלי מצטרף לכל הסיפור המטורף הזה ונסענו היה אחלה מעולה רצינו לחזור הביתה אמא שלי צעידה אותי עם הפלאפונים הגדולים שהיו פעם אמרה לי תעתקני אותי מה קורה איתכם

התקשרתי לה אמרתי לה אם אנחנו בדרך חזרה הביתה תחכו לנו להדלקת נרות בכל זאת רוצים צ להיות חלק מהחג בטח היא אומרת לי אנחנו מחכים לכם להגיע מכפר סבא לאימנואל זה לקחת אויבובוס אחד לקרני שמון שזה ישוב סמוך

ומקרני שמון יש לנו שני אופציות או עוד אוטובוס שמגיע ולוקח אותנו ליישוב או טרמפים עם אנשים שאנחנו ככה מכירים א שכלים שלנו

כן טרמפים זה דבר מאוד בשומרון יהודה בשומרון בכלל זה היום כאמרת איך איך איך אבל אה

תשמעי אבל אתה רואה ילדים בני 10 שעומדים ועיווצרים טרמפס זה

10 זה קטן אני לא לא יתן ב10 אבל כנוער בסופו של דבר כשאין לך את התחבורה ואתה צריך להגיד לך מניה ואתה צריך

אז אין כל כך את זה אבל א משתדלים כמה שיותר כן לתת את המענה המרחבי אני אני כהורה

אולי זה מהחרדות שלי אולי זה מה

אמ ובאמת ככה א חיכינו בקרן נשמון וחלפו על פנינו שלושה טרמפים אנשים האישוב אנשים שבדרך כלל עוצרים לנו והפעם לא עצרו ונורא נורא התבאסנו אבל הנקודה הזאתי זה ככה הייתה נקודה שהיום כשאני חושבת עליה אני אומרת וואו כאילו יכל לעבוד טרמפ יכלתי לעלות עליו ולהגיע הביתה ולא היה קורה כלום

הייתי ממשיכה את מסך

חיי

כנראה היה משהו דברים אחרים שהקדוש ברוך הוא היה בוחר בי אבל לא הוא בחר דווקא שאני אעבור את הד

ממש

וואו

וכששואלים אותי אגב היום אם הייתי יכולה לחזור אחורה ולשנות א ולא להיות בפיגוע ולחיות חיים אחרים אז אני תמיד אומרת לא הייתי מוותרת לעצמי על האירוע הזה כי האירוע הזה היה מאוד מאוד קשה בסוף היה פה 11 הרוגים מעל 35 פצועים

זה היה חתיכת פיגוע זה היה פיגוע משולב עם מטען ואז אחר כך

טוב חכי

כן חכיתכן

אבל מה שאני באה להגיד זה שהוא נתן הוא היה לי מאוד מאוד מכונן מאוד מאוד א עוצמתי לחיים שלי שינה לך את החיים

ממש שינה לי את החיים לטוב ולרע אני מאוד מאוד מברכת על הטוב ועדיין יש את ההתמודדות

כן

אבל גם ההתמודדות הזאתי בסופו של דבר אני אני רואה בהיום טוב

אני רואה בה היום עוצמה אני רואה בהיום גבורה אני רואה בהיום כוח

אבל זה דורש את הבחירה הזאתי

איזה מיוחדת את

י

ממש

שנזכה שנזכה שנזכה זה לא קל זה לא קל אבל זה גם אפשרי כן

לא עוצרו לנו

לא עוצרים לכם

נורא התבעסנו אבל קב 9 צריך להגיע.

אה, זה היה באוטובוס.

הנה הוא מגיע. אני עולה ראשונה. אני מתיישבת בספסל האחורי, לא האחורי לגמרי, אלא זה של הדלת האחורית, זה שיש לו מעכה מקדימה. אז אני מתיישבת שמה ליד מישהי שכבר הייתה בתוך האוטובוס ואח שלי וחברה שלי מתיישבים בספסל אחד מאחוריי, אבל בטור המקביל.

אה,

וככה בעצם אנחנו מתחילים לנסוע, זה 15 דקות של נסיעה. וכשפונים שמאלה לכניסה לימנואל זה ב בעצם דרך מאוד מאוד לא סימפטית במיוחד לפני 23 שנה

כן

גם ארוכה גם מפוטלת גם חשוכה גם תאום בצד שמאל א לא סימפטי

וזה כבר לילה את אומר

וזה כבר לילה זה שעון חורף 6 בערב אבל כבר שעון חור כבר חושך בחוץ

וכשאנחנו מגיעים בעצם לסיבוב הכי חד באותה כניסה מתרחש פיצוץ אדיר באוטובוס

מטען צד שהוא נח על הכביש מבאוד מועד בעצם מתפוצץ וכמעט ולא משאיר שום דבר מהאווטובוס

וואו

זה היה עוד בתקופה שאוטובוסים לא היו ממוגנים ואחרי הפיגוע הזה התחילו למגן את האוטובוסים

וואי

לצערי הרב זה לא פתרון טוב בכלל כי שבע חודשים אחרי הפיגוע הזה היה בדיוק אותו פיגוע אותו מקום אותו דבר אחד לאחד עם עוד 10ה נרצחים וזה וזה כבר היה אוטובוס ממוקני ירו

והוא פשוט היה מלכוד את מוות לא היה אפשר לצאת ממנו לא היה אפשר לברוח ממנו

אז מבוגן זה גם יכול למלקד את הנושאים בתוך האוטובוס אני מבינה

וואי מה את שומעת מה את שומעת מה את רואה באותם מגיעים

אז זה ממש זה השאלה שתמיד שמעתי מה את זוכרת מאותם רגעים של הפיצוץ עצמו אז האמת שאת הפיצוץ אני אני לא זוכרת כאילו אני לא יכולה להגיד אני אפילו לא שמעתי אותו מרוב שהוא היה כל כך כל כך חזק הדבר היחיד שאני זוכרת זה שהיה חמש שניות של שקט של שקט ואחריו פשוט קטסטרופה היינו מעל 35 אנשים באוטובוס נשים מבוגרים ילדים טרפת אחת גדולה יש לי צמרמורת

והדבר הראשון שאני עושה זה לראות מה קורה עם אח שלי וחברה שלי אני מסתובבת אליהם אני רואה שככה אח שלי עם הראש מופנה אני קוראת לארון אתה בסדר מסתובב אליי אני רואה שהוא בסדר ואני רואה גם שחברה שלי בסדר אני מנסה לתפוס את טלפון שאמא שלי ככה א נתנה לי מישהו קורא לי התקשר למשטרה אמרתי לו לא אני מתקשרת לאמא שלי עכשיו רגע לפני שהתקשרתי אני מזכירה לכם בת 13 וחצי אדו

ואני קולטת את הסיטואציה בצורה ברורה ואני ממש מוצאת את עצמי נאמדת לי בפרוסדור של האוטובוס ומודיעה לכולם חבר'ה תרגו זה פיגוע כאילו

ילדה

ממש והיום אני צוחקת על עצמי מה מה נסגר? כאילו אבל

אבל אני רואה אני רואה את זה קורה זאת אומרת זה הכי מדאים לי בעולם אבל זה כנראה גם סוג של א שליטה כזאתי לנסות

להגיד את הסיטואציה להבין גם לעצמך מה קורה כאן

לא כל כך היה בהצלחה להגיע את עצמי אבל

מרקאוס מטורף באוטובוס רחות חיות אתה רואה גופות של אנשים

לא ראיתי והיה כבר בשלב הזה א אבל לא ראיתי ברוך השם אמ כשאני מתקשרת לאמא שלי היא רגע יודעת שאנחנו היינו בקל שמון דיברתי איתה שם להיות אותו היא יודעת שאנחנו מגיעים אבל היא לא מדמינת לרגע שזו הסיטואציה שממנה אני מתקשרת אליה בכלל אז היא שומעת רעש ובאלגה אני אומרת שתי אופציות או בכל זאת שני אחים רבים ביניהם מתאים לנו מאוד

כן

אופספסו את האוטובוס משהו כזה כאילו

זה הייתה האופציהכן

אז היא לא הצליחה לדבר איתי אז היא אמרה טוב אני אנטק רגע אני אתקשר אליה עוד כמה דקות

איזה עוד כמה דקות ואיזה נעליים הטלפון כבר לא היה עליי

כן

והאוטובוס סמשיך לנסוע. עכשיו צריך להבין שזה הזה שהאוטובוס ממשיך לנסוע.

אה, נהג ממשיך לנסוע. למה בעצם?

תשיבי, כי היינו מאוד רחוקים עדיין מהישוב

ואנחנו באמצע שום מקום ואתו תראי כמה זה היה נס שהאוטובוס הזה המשיך. הנהג מתאר דבר כזה בכלל לא נשאר לו הגה. נשאר לו רק עמות שאליו מחובר ההגה. וזה תאום וזה עליה בדיוק ופיטול נס. והוא עושה את זה ותוך כדי העלייה הזאתי אני בעצם מרגישה שאני פצועה אני לא כל כך יודעת להגיד לעצמי מה בדיוק היה ציח

שום דבר לא כואב

כי אדרנלין מאוד מאוד חזק

נכון נכון הרבה מתארים את זה שבהתחלה הם בכלל לא יכול להיות שהם פצועים קשה ואפילו ענוש והם לא קולטים את זה בכלל בצד שחיילים בשתי הקרב מתארים את זה הרבה פעמים

ממש ככה

כן

ואחד מה הדיבורים היום על הפוסט טראומה אצלי זה שהאדרנלין הזה אני כל הזמן מחזירה לי אותו. אני חיה בעומס מטורף. אמרת מקודם שאתה יפה.

כאילו את לא רוצה להגיד את זה. אני כל הזמן

ואני חיה בטירוף מפרויקט לפרויקט ולכאורה זה נראה שאני חיה, שאני פועלת, שאני עוצמתית, שאני כאילו כן,

אבל לא תמיד זה בריא. העוצמה הזאתי כל הזמן אפול.

אני ממש מחזירה לעצמי את התחושה של אותו ערב. שוב, כן, זה עוד לא במוכר, אבל זה אחד הסימפטומים שזה עבורי מטורף להבין את זה.

זאת אומרת, את ב את מעניין, את מעסיקה את עצמך כלן, כי מה קורה כשאת לא עסוקה?כשאת שקט יש

כנראה

דברים צופים. לא כי כן כאילו זה לא תמיד יחזיר אותי לפיגוע זה לא תמיד אבל יכולים להיות כל מיני חרדות וכל מיני פחדים וכל מיני וכשהלילה מגיע אין לי לילה שאני נכנסת למיטה ואני ישנה זה תמיד לילה שהאופציה שהלילה זה הלילה הלילה יכנסו מחבלים והלילה את תצטרכי להתמודד איתם ואת תצטרכי לשלוף את הנשק ואת תצטרכי להגן על הילדים שלך ואת תצטרי להגן והכל כמובן בשליטה לכאורה בתכנון הכי הכי של אני יודעת מה הולכים לעשות אבל הרבה פעמים אני מוציא את עצמי שפתאום אני שומעת איזשהו רעש ואני פשוט קופת

ואני חייבת להעיר את לוי כאילו לוי בוא תבדוק תעשה סיור בבית כאילו אין לי לילה שזה ב בנחת

וואי זה קשה זה 23 שנה של לילות כפול 300 זה לא נורמלי

נכון וכל פיפס יאיר אותי בלילה וכל כל דבר כאילו זה ושמה זה ואני חשבתי שאלו החיים כאילו שזה סבבה

שכולם דרוכים בלילה

כן כולם ככה

יכולה להגיד לך שבשביעי לאוקטובר א בשמחת תורה אני הייתי שבועיים לפני לידה

וואי

וככל שהבנו פחות או יותר מה הולך להיות מה מה קורה כי ככה מהשמועות שהגיעו הבנתי שאני לא אצליח ללבדת ככה אין סיכוי אני לא אי אפשר אני לא אין איך שיצא שמחת תורה הודעתי לכולם, אף אחד לא מעדקן אותי בכלום. יצאתי מכל קבוצות הוואטאפ האפשריות כאילו להיות מנותקת בשבועיים הייתי מנותקת. הצלחת להיות מנותקת אממה שבוע אחרי שבת אחרי שמחת תורה אני כי תראי אני צמורת דברים גשה מעלה אפריים בחיים לא היה כזה דבר אביר לילה זה היה לנו באותו לילה אביר לילה זה אומר שחדירת מחבלים לישוב שבוע תדמיני מה קרה פה בארץ מה היה פה בתקופה הזאתי אני לא שמה כי אני שוב שמעתי פחות או יותר אני יודעת פחות או יותר כמה כמה זה מטורף אני זוכרת שקפצה לי איזה הודעה על שלוש 300 הרוגים והייתי בהלם ממש וכולם כבר ידעו על 1000 הרוגים

כן

אבל ממש שמרתי שאמרתי כמה שיכולתי ואז הגיע הדבר הזה עכשיו בעלי גוייס לגמר בישוב אנחנו מסיימים סעודת שבת ופתאום אתה שומע חדירה מחבלים חדירה מחבלים עכשיו זה תסרית חיי

זה תסרית חיי כאילו אני יודעת ש שיבוא היום כאילו הטבוח לא הפטיע אותי אני אני יודעת שזה

כי את חיה את זה כבר 23 שנה בלילות

כי מבחינתי זה זה אמור לקרות מתי שהוא כאילו כן וכל לילה ו פשוט אח שלי וגיסתי שהיו איתה אה לא אח שלי סליחה גיסתי ובעלי לוי פשוט ראו אותי אני אני כבר הייתי במיטה בום קופצת עושה את כל התסרט המתוכנן סוגרת את כל חלון סוגרת את כל הדברים סוגרת הכל כאילו תק טק טק עוברת חדר חדר מעבירה את כל הילדים לחדר שאני יודעת שהוא יהיה הכי בטוח הכל כאילו ככה הם היו ולוי יוצא כאילו כאילו הוא צריך לצאת מוקפץ והייתי בטוחה שזהו אני הולכת ללת באמבטיה עודו יואו

א ברוך השם בסופו של דבר זה היה הזקת שו אמ וא אחר כך לוי שלח מישהו לקרוא לי ולהגיד לי שהכל בסדר אה אבל זה ממש ה כאילו הרגע כאילו שחיכיתי לו שחיכיתי לו מרחאות כן

כן כן כן כן

וואו זה אוטובוס ממשיך לנסוע והנהג בעצם כשאנחנו מתקרבים 100 מטר לפני השער של היישוב מתחיל השן מאחורה מהמנוע אנשים צועקים לנהג תעצור תעצור אנחנו כבר לא מצליחים לנשום וכבר היה הרבה יותר רגני לעצור כי אפשר להגיע ליישוב

כן

ואני מבינה שאני פצועה ואני מבינה שאני לא נראה טוב אני מרגישה את הדם נוזל לי מאזור הפנים אני מרגישה שחסרות לי שיניים

אה וואו

זה ממש הייתה פציעה קשה

כן

אה אבל לא הבנתי את סדר הגודל אבל הבנתי שאני לא נראת טוב אני והבנתי שאני לא רוצה שאח שלי יראה את זה אז

אח שלך בסדר יחסית שלי בסדר

כן גם חברה שלי אחר כך ככה יותר הבנתי מה איתם אבל בעצם תפסתי אותו בתוך בתוך האוטובוס אמרתי לו אהרון איך שאנחנו יורדים מהאווטובוס אתה רץ ישר הביתה תזיק עזרה ובאמת ככה אנחנו יורדים מהאווטובוס היה צריך ככה לאדוף את הדלת שנפתחת ככה לצאת ואח שלי לא שם עליי והוא מסתכל עליי וכבר יש את הנורות כניסה לישוב וכבר רואים אחד את השני אני רואה את השוק שלו על הפנים אני אומר טוב כנראה אני באמת נראית רעה תרוץ הביתהכ

והוא כבר רץ הביתה וחברה שלי כבר לפניו רצה לכיוון הבית

ואני נשארת שם כי אני פצועה ואני צריכה שמישהו יעזור לי ויגיד לי מה לעשות ובאמת מתחילים להגיע איזשהו קומץ אנשים מתוך הישוב עצמו ואומרים לנו בואו תשכבו על הכביש הפצועים נראה מה אפשר לעשות עד שהצבא ומדה יוכלו להגיע

כן

וזה מה שאני עושה אני נשכבת על הכביש ועוד דם ועוד דם נוזל ואני ככה כבר א מאוד מאוד חלשה ובר דבר הבא לא ציפינו. שלושה מחבלים שנמצאים על ההר פשוט מתחילים לראות עלינו צעורות של עיריות.

משפיגוע משולב

בדיוק. עכשיו תביני את הנס הגדול שהאוטובוס לא נעצר כי הם היו שם. הם היו שם. הם היו בדרך האוטובוס ורצו להרוג את כולם.

הנס הגדול שהאווטובוס הזה המשיך לנסוע ובאמת נעצר 100 מטר וכבר הרבה אנשים כבר התקדמו לכיוון האישו ואז התחיל החלק השני. לצערי הרב גם נוצר פקק מאחורי האוטובוס שמהיריות נפגעו גם שלושה מכוניות מאחורי האוטובוס.

וואי איזה פיגוע קשה הייתי. זה לא סתם זה

אתגם עד שאתה כבר אנדרנים את טיפה נרגעת כי אנחנו כבר במקום מפתחים והנה שוב הסיוט הכי גדול שיכול להיות.

נכון

בנקודה הזאתי שכאילו שזה באמת זה פיגוע קשה אנחנו יכולים לשמוע בדיו על פצוע קל או משהו כזה קליל. כן,

אנחנו חושבים שזה סבבה. אוקיי, יופי. כי לפחות לא היו הרוגים, לפחות ואותו אחד שהוא פצוע קל,

יכול לגרור את זה כל החיים שלו. וזה ככה נקודה למחשבה שאנחנו צריכים להבין אותה. כאילו

וואו,

יש כל כך הרבה א פצועים

שלא רואים אותם, שלא שלא רואים על עליהם.

נכון.

אז ככה זה נקודה. אמ אבל איך שאני שומעת את היריות בעצם אני מבינה שאני צריכה להתחבה. אז אני נצמדת להר שממנו נשמעות היריעות. בשביל שלא יהיה את הטווח ראיה עליי

אני ממש מוצאת את עצמי ככה מקופפת לגמרי ואני בטוחה שזה אני מרימה את העיניים מישהו יורה בי ונגמר הסיפור אז אני ממש עוצרת רגע ואני פשוט אומרת שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד ואיך שאני מסיימת אני פותחת את העיניים ופשוט מתחילים להגיע מלאכים בדמויות אדם

שתי מטר ממני ג'יפ של הצבא מגיע מתחיל לנהל קרב יריות עם המחבלים ש קרב יריות של 24 שעות

עד למחרת

וואו

חלק חלק אה א זה היה שלושה מחבלים, מחבל אחד נהרג באותו ערב, אבל השניים האחרים גם המשיכו קרב והתחבאו וברחו ולא נהרגו בסוף הם הגיעו לכלא. אחד מהם שוחר ביחד את העסקאות

כזה. אמ ועוד מלאך אחר שמגיע וצועק, כל מי שיכול לרוץ לכיוון השער שירוץ. אני כזה, אוקיי, יש לי ידיים, יש לי רגליים, קדימה, תתחילי לרוץ. אני פשוט רצה ספרינט לכיוון השער של הישוב תוך כדי היריות וממש כבר מותשת, מתיישבת בכבדות ככה על הכיסא של השומר ואז אני רואה שיש עוד אוטובוס בתוך היישוב עצמו שכל מי שמצליח להגיע לשער אומרים לו בוא מהר תעלי לכיוון האוטובוס ניקח אותכם לתוך קופת חולים בישוב עד שבעצם יהיה אפשר לפנות אתכם

כן

ואני רואה את האוטובוס הזה ואני ממהרת אליו גם כי הוא מציל אותי, אבל גם כי יש שמה רגע מאוד מאוד חשוב לי. מה יש באוטובוס? באוטובוס יש מראה ואני מוצה אני רוצה לראות מה קורה איתי.

כי את מבינה מהתגובה של אחיך שאת לא נראת טוב.

אני גם מרגישה שזה גם אזור הפנים ושנוזל דם ושיניים וואי

אני לא יודעת להגיד לעצמי מה בדיוק.

מה את רואה כשאת מסתכלת במראה? אני רצה לאוטובוס, עולה במדרגות, השכנה שלי רואה אותי, אומרת לי, "מה לי, מה לי, הבת של אורה, הבת של אורה." אמרתי לה, "קי כן, אני בסדר, איפה המראה?" ואז כזה אני תופסת את המראה. עכשיו חושך בחוץ ואני לא מצליחה להבין מה אני רואה. אז אני מנסה לא לעצמי את הנתונים האלה. אני חוזרת לשכנה שלי, אני מסתכלת עליה ווואלה, אותה אני רואה חושך בחוץ, אבל אני רואה אותה, אני רואה את התווי פנים שלה, אז מה קורה פה? ואני ממש חוזרת למראה ואני מסתכלת ורק לאט לאט ככה זה נוחט שאני רואה את עצמי רק שאני לא נראת כמו שהייתי נראת לפני שעה כלה באמת אדם כיסה לי את כל הפנים וזה היה א רגע מאוד מאוד לא

פשוט עבורי ו אם אני קופצת איתך ביום למחורת חודש למחורת שנה למחורת וכמה שנים טובות למחורת מבחינתי לא ראיתי שום מורה בקצה המנהרה. מבחינתי זהו נגמרו החיים. אין לי אין לי מה להתקדם. אין לי מה לחזור לבית ספר. אני הודעתי לאמא שלי אני לא חוזרת לבית ספר שאף אחד לא יבוא לבקר אותי ותעשי הכל להעלים את הצלקות שיש לי על הפנים. למה? אין מצב שאני ממשיכה ככה. זה בדיוק גם נופל על גיל ההתבגרות

שכל כך ודת כל האנורקציה שמתפתחת זה בגיל הזה כל הזה דימוי גוף הדימוי הפנים אזה נופל עלייך את אומרת בדיוק את מרגישה קהורה את אומרת יש לי צלקות חסרות לי שיניים כל הדברים האלה הכי קשה

ממש כאילו זה הגיל לדבר הזה שאתה גם ככה מתמודד מכיר את עצמך מתפתח וולומד ולפעמים זה נופל לדברים לא פשוטים

כן פתאום לחוות כזו פציה בגיל הזה. זה היה לי מאוד מאוד לא פשוט.

וואי.

והלכתי רחוק, אמרתי מי התחתן איתי? כאילו זה הייתה המציאות, זה היה כאילו אין אופציה.

כן,

אני מכוערת. כאילו הסתכלתי במראה, כל מה שהצלחתי להביט ולראות בעצמי זה מה לי מכוערת. נקודה. אין אופציה אחרת.

ואמא שלי הייתה לו פריירית. אמרה לי אחרי שחזרתי מהבית חולים, אמרה לי, "גברת, יומיים את בבית, בסדר? אחרי זה קדימה עובר בו לבית ספר תחיל לו מרוקאית כמו שצריך

וואי וואי לגמרי מאוד כעסתי עליה באותם הימים כאילו לאי רואה אותי כאילו היא לא מבינה אותי והיום אני מאוד מאוד מודה לה על זה כי בסופו של דבר זה הייתה תחילתה של ההתמודדות עם הרבה עליות וירידות אבל זה לפחות שמר עליי לא להמשיך להיכנס עוד למטה באותו רגע

כן

היו הרבה רגעים שלמטה

את יודעת אני סליחה שקתי אותך אני חושבת על ה על המלי לי הילדה בת 13 וח שרגע אחרי פיגוע כל כך רצחני רצה לראות את עצמה בראי ומה לי המבוגרת יותר לא מבוגרת הבוגרת יותר כן לא לא את הרבה יותר צעירה ממני

שלוקחת נשים למראה להסתכל על עצמן ויש בזה קטע ממש ממש מרגש איזה משהו כזה שהוא איזה שהיא סגירת מעגל מתי התחלת לעסוק בסטיילינג אחרי זה אוקיי ניסאת ויש לך ילדים ברוך השם ושישה ילדים נכון שש דים חמישה בנים בתש

אה בת יחידה

יוא יוא ברור ומתי בעצם את עושה את ה את ה את מחליטה שאת מעצימה נשים דווקא דרך המראה דווקא דרך המראה להסתכל במראה הזה

ממש

מתי זה קורה

וזה קורה ברגע המכונן באמת אמ שכבר התחתנתי ברוך השם

הסכים להתחתן איתך למרות הצלקות

מלך מלך האמת שזה מה ש שאחד הדברים שככה נדקו אותו והיו חלק מהדבר וחלק מהעצמה וחלק מהעניין

אתם את שואלת אותי אני לדעתי הצלקות שלך יפייפיות אני אוהבת את זה

אני היום מאוד מאוד אוהבת אותם אבל לפני כן כשהייתי מתאפרת

הייתי מתאפרת בשביל רצון להסתיר ולטשטש

מה שהיום זה שני מילים

שאני לא משתמשת בהם היום בסטיילינג כאילו הם יודעות את זה התלמידות שלי וכל מי שאני פוגשת אני לא באה לטשטש אף אחד ולא באה להסתיר אף אחדמן

אנחנו באות לדייק אנחנו אנחנו באות להדגיש, יש אפשרויות אבל כשאני מדברת אליי בשפה שאני רוצה לטשטש את עצמי או אני רוצה להסתיר את עצמי לא מגיע לאף אחד מאיתנו שנהיה בתחושה הזאתי ועצם הדיבור שאני אומרת השפה שאני מדברת אל עצמי אל הגוף שלי היא נורא נורא קריטית היא נורא נורא חשובה היא נורא נותנת לי את המקום של איך שאני מסתכלת על עצמי בסוף הדימוי גוף הדימוי העצמי שלי זה ממש שם

וואי נור

אז שאלתך

כן

אמ ככה ככה גדלנו א התחתנו א ולכאורה

נשארת בשומרון אגב נכון

עם כל הטראומה שהייתה לך אני התחתנתי גרתי בקדומים אריאל אבל חצי שנה ועברנו לאשדוד

אה אוקיי

באשדוד היו טילים אז כאילו

אין בארץ הזאת לברן לברוח

והקדוש ברוך הוא בסופו של דבר זה זה מדויק ואם הוא ירצה זה יקרה בכל מקום

נכון

יש לך את המסע שלך אמ ועכשיו היום חזר לביקר

אה לביקר

א האהובה שלנו ממש ועם האתגרים ועם הפחדים אני לא מוותרת עליה

כאילו זה זה ארץ ישראל זה זה איך איך אפשר לוותר על ממש אז התחתנתי התחילו להגיע ילדים ברוך השם אה לכאורה הרגיש שבעצם אני מטפסת במדרגות כאילו עולה על הגל כן

א ואז ראינו מודעה על מכון משיבת נפש לימודי תורת הנפש

אוקיי

אמרתי אני רוצה לעשות לעסוק עם נוער ועם נערות. אני רוצה את התחום הזה וככה הלכתי ללמוד. חצי שנה הייתי כתלמידה ואחרי חצי שנה כבר התחלתי להיות בתפקיד שמה ב

מה זה כמו להיות קאוצ'רית כזה כמו

סוג של זה בעצם א להכוין אנחנו קוראים לזה הכוונה מכוונות ובעצם אתה את מכוונה נערות עונשים על פי התורה על פי תורת הנפש כל הכל הכל ממקורות של התורה מדהים מדהים לראות כמה זה

ובעצם לא הבנתי שאני הולכת לעשות תהליך עם עצמי מאוד מאוד חזק שםכ

ובשנה השלישית ללימודים התבקשנו ליצור מחימר את הדימוי שלנו וזה מה שעשיתי. עשיתי את הדימוי שלי בעצם מחימר. מה שיצרתי זה מדרגות א אישה שמטפסת במדרגות ולמעלה במדרגות יש כתר. הכתר זה בעצם הקדוש ברוך הוא, אני זה הדמות של האישה והמדרגות זה בעצם המדרגות שאנחנו מתאפסים פה בעולם הזה.

משתדלים. ואז הגיע החלק של השיקוף. החלק של השיקוף זה שאני מניחה את העבודה שלי במרכז וכל אחת בכיתה היא בעצם שואלת אותי שאלות בלי שאני מגלה בעצם מה עשיתי

כן

ואז הם מתחילות להגיד לי כל מיני שאלות שואלות אותי שאלות מוזרות הם אומרות לי את רואה מה לא תקין בעבודה שלך ואני מסתכלת ואני לא מצליחה להבין על מה הם מדברות בסוף מישהי שמה עוזרת לי ואומרת לי תסתכלי איך יצרת את דמות האישה

ואני מסתכלת ואז אני מבינה הרבה על מה הם מה הם על מה הם מדברות

למה איך נראית האישה

אז נכון כשאנחנו מטפשות במדרגות אנחנו מטפסות בצורה הזאתי כן כתפיים למעלה ראש למעלה זא הצורה אנחנו יכולות אולי להעזר באיזשהו מעקה אבל ככה אנחנו מטפסים אני יצרתי את דמות האישה מטפסת במדרגות אבל בעצם זוכלת

א

כמו תינוק

כן

עם הידיים

כן

ואז זה היה לי ממש רגע מאוד מאוד משמעותי בחיים כי הבנתי כמה כל השנים האלה מאז הפיגוע אני במין זכילה שכזו במין חוסר התקדמות במין התמסקנות מתקדמת עושה פועלת הפוך אפילו הייתי פעילה מאוד בחוץ בבית היה את הסיפור האחר שאני שמה הייתי מאוד מאוד חסרת רגשות לא יכולתי לספר להם היו שואלים אותי מה שלומי הייתי מתעצבנת כועסת הולכת לחדר רק שלא ידברו איתי רגשות בחוץ הייתי הרבה יותר מאפשרת את זה שבע שנים אחרי הפיגוע זה השלב שבו המשפחה שלי פעם ראשונה שמעה קראה יותר נכון מתוך אלון של שבת מה קרה לי

וואו

מה עברתי כי לא הייתי מסוגלת להם ספציפית לספר

מעניין לאח שעם אח זה דבר שככה נגע לי מהרגע הראשון שהייתי אחיך קטן כי איתו היה לך קשר יותר חזק מכולם כי הוא חווה איתך איזה משהו שאף אחד לא חווה או שלהפך לפעמים זה יותר לפעמים להפך אתה מנסה להתרחץ שהיום אני רואה את זה יותר כאילו אז אז הייתי ממש בנתק מול כולם במשפחה. לא יכולתי לצער אותם עוד פעם, לא יכולתי לספר להם קושי. כאילו זה היה נראה לי קשה מדי. שוב, זה היום אני אומרת. אז כאילו גם גיל ההתבגרות, גם עצבים, גם לא יכולתי לא יכולתי לספר רגש.

כן.

ולאחרים הצלחתי יותר. היום אני מרגישה כן שיש לי איזשהו אני ואח שלי ככה מבינים אחד את השני יותר, כאילו.

כן, ברור. א א בחזרה לרגע הזה הבנתי כמה כל השנים האלה ואמרתי די מלי די הגיע הזמן שתרימי את הכתפיים תרימי את הראש ותתחילי לעלות במדרגות פה בעולם הזה באמת וזה היה רגע מאוד מאוד מיוחד כי שבוע אחרי זה אני חוזרת ללימודים עכשיו לא עשיתי שום דבר באותו שבוע אבל אני חוזרת ללימודים פתאום החברות שלי שהם כבר שלוש שנים איתי אמרת לי מה לי איך התלבשת מאוד מאוד יפה וואי תיקחי אותי לקניות עכשיו אני מסתכלת עליהם מה אתן נורמליות כאילו אנחנו עוסקות פה בענייני הנפש

מה הקשר בין בגדים לנפש תעזבו אותי בשקט לא רוצה לכו לקניות לבד הם לא מוותרות לי ושלושה מתוכם אני שלוש מתוכם אני לוקחת לפניות כל אחת ונפרד שהם לא ויטרו פשוט לא ויטרו ולא הבנתי מה אני הולכת לעשות איתם אני זוכרת שרצתי לאיזה סדנה של סטיילינג למדתי על סגנונות לבוש ומשמה יצאתי אתם לדרך שאני לא מתכננת בכלל להיות סטייליסטית וגיליתי עולם וואו

גיליתי עולם מטורף אני רציתי לעסוק בנפש והקדוש ברוך הוא פשוט פרס בפניי את העולם של האישה את העולם של הנערה חלק מהמהות שלנו חלק מהמקום שלנו זה גם חלק מהיהדות ו וזה היה פשוט מטורף כל אחת מהן סיפרה תוך כדי שאנחנו קונות בגדים, תוך כדי שאנחנו מודדות בטה, תוך כדי שאנחנו משלמות בכסף, לכאורה הדבר הכי חומ הכי שטחי, הכי חומרי שיש. כל אחת מהם תוך כדי מספר לי את המקום הכי פנימי שלה. אחת מהם סיפרה לי על התודה מינישיה רק שהיא הייתה קטנה וכמה היום כל כך קשה להסתכל על עצמה ולאהוב את עצמה.

השנייה סיפרה לי על איזשהו משפט שאמא שלה אמרה לה כשהיא הייתה קטנה וכמה המשפט הזה היום מנהל אותה. היא אומרת, אמא, אמא לא התכוונה לפגוע בי.

וואו. זה מנהל אותי עד היום והשלישית הייתה במשקל גבוה למה אני להיכנס לקניון ולמצוא בגדים זה זה לא בחוויה שלי בכלל אין לי אופציה ותראי כמה שקיות יצאנו וואו איזה כיף אני מחכה למחר בבוקר להתלבש

וואו

ואמרתי כל אחת פה היא יוצאת עם עומק עם חיוך עם תובנות את רוצה לעסוק בנפש הנה קדימה קחי את זה ותצרי את הדבר הזה ואז גם נזכרתי בסיפור שלי אז נזכרתי גם אני עברתי פה תהליך מאוד מאוד משמעותי

בכל הלבל את עצמי ולאהוב את עצמי ואם דיברנו על המראה מקודם באמת כשהיום אני מסתכלת על עצמי במראה ואני רואה את הצלקות האלה ואני שמחה שלא הצלחנו להעלים אותם אגב יש לי אפשרויות לטפל בהם היום יותר אבל אני כבר לא מעוניינתכן

ואז הרופא שאמר לי שהוא לא יכול לעשות לי שום דבר ונורא נורא התבאסתי אני מודה לקדוש ברוך הוא שזה שזה המקום שלי היום כי כש כשאני מסתכלת על עצמי במראה היום אני אוהבת אותם ואני רואה את הכוח ואת הגבורה ואני רואה את עם ישראל ואני רואה את העוצמה שיש בדבר הזה ואת השליחות שיש לי בדבר הזה והיום כשיש לי תלמידות ובוגרות של הבית ספר ומעבירות את זה הלאה ורואות את זה כמו שסיפרת לי על על התלמידה הזאתי שדיברה איתך עליי זה זה כל כך כל כך מרגש אותי כי זה זה הדבר אז כן גם לומדים את האיך איך להתלבש ואיזה ג'קט לשים ומה נכון ואיך נכון אבל רק אם זה בא לך בטוב אם זה מתחבר לך אם יש חוק בסטיילינג שהוא לא נכון לך אז אני תמיד אומרת תורת הסטיילינג היא לא תורה מסיני

כן

ואפשר לזוז ולנוע בה ואפילו חייבים כי לא הגיוני לי כסטייליסטסית שאני אבוא למישהי ואני רק אביש אותה לפי החוקים ואני רק אגיד וזה מה שצריך. לא, יש פה נשמה, יש פה רגש, יש פה נפש, יש פה רצון של כל אחת ואחת. אז עושים את זה ביחד ממש במינון שאת גם מקצועית אבל אתם רואה את הנשמה. את מחברת את זה ביחד. כי זה מה שאני עברתי, זה מה שאני יודעת כמה הוא משמעותי וכמה הוא נכון כשזה הולך ביחד. יש לפעמים שאת כזה חושבת לעצמך איך היו הנראים החיים שלי אם לא היה קורה לי מה שקרה לי, מה הייתי עושה ומה הייתי עוסקת, איך הייתי נראית, לא פיזית איך הייתי נראית, מה איך היו נראים החיים שלי. אגב, אני אגלה לך, אני הייתי הכי בת בן שבעולם, לא הייתי קשורה לתחום הזה בכלל. הייתי

את לא היית עושה את זה, זה בטוח.

וואו, כל כך לא, כאילו, כנראה שלא. וזה שזה נהפך להיות השליחות וביחד והנפש והגוף, כל זה ביחד זה נהפך להיות עוצמתי כל כך אבל ממש לא הייתי מונחת שם הייתי כנראה איזה מנהלת אולפנה עושה משהו קשור לה מאחורי הקלים הייתי מאוד אוהבת את הניהול את הדברים האלה כאילו זה היה התחום שכנראה הייתי הולכת

אה וזה ממש הוביל למקום אחר ושינה בי ממש לגמרי

את נתקלת מעניין את את רוצה להגיד רגע טוב שנייה אוקיי, נתקלתי במשהו שרצתי להגיד, אבל אחר כך.

אוקיי, את נתקלת לפעמים באיזשהיא ביקורת כזה מהסביבה שבמה מה לי מתעסקת? יש לבית ספר לאיך ללבוש ג'קט או איזה עודם לשים ולהתאים או איזה תסרוקת יש לך לפעמים שאת שומעת קצת את הקולות האלה?

קודם כל אני שומעת שלא אותם גם מתוכי

אני שומעת אותם גם מתוכי למה? כאילו מה זה זה מה שאת מתעסקת כאילו בדבר הזה אבל אני כל פעם מזכירה לעצמי את עשרות אנשים ש אני פוגשת ומאות אנשים שפגשתי שזה כל כך הפך להם עולם ונתן להם עוצמה וגרם להם לחייך אז אני אז אני מורידה את זה זה כשזה בא ממניכ

אה יש פעמים שיכולים לבוא ולשאול ולהגיד אבל למה כאילו ואיך אבל כשהם שומעים את העומק של הדבר הם מבינים אגב אם לפני 15 שנה באמת הייית אומרת לי שאני כאילו שאני הייתי שם שאני הייתי שאני אהיה סטיילסטית הייתי צוחקת עליך מה זה סטיילינג בכלל מה זה הדבר הזה

אבל ב-15 שנה האחרונות הציבור הדתי החרדי עבר עבר א קברת דרך בדבר הזה

כן את רואה יותר נשים שהם מתעניינות

היום נשים פונות לסטאלין גישי זה לגמרי משהו שהוא א נצרח רוצות בזה היום נשים רוצות להרגיש טוב עם עצמם היום כשיש לנו תרבות המערב שרק מכניסה לנו כל מה כל פעם איך צריך להיראות ומה צריך להראות ו90 60 90 וכאלה דברים אנחנו מאוד מאוד מבולבלות אנחנו מאוד מאוד במקום לא טוב עם עצמנו אנחנו יכולות להיכנס למצב של א הפרעות אכילה של א כל הדבר הזה כל המצב הנפשי זה דיכאון כי אני לא מי שאני רודפת להיות ואני אגלה לך רק 2% מאוכלוסיית העולם יכולה להיות בממדים שתרבות המערב אומרת לנו להיות אז תחשבי ש98% רק רטפות ות אחרי הדבר הזה

אז אנחנו לא יכולות להיות את יודעת אני אשתף אותך למשהו אישי תוך כדי שני לאחרונה רזיתי עכשיו לא בגלל שרציתי זה הקטע עכשיו לא מה אני רוצה לספר לך טוב תקשיבי זה אמנם לא הרעיון שלי אבל חלק כת סטייליסטית עכשיו אני לא רציתי לרזות היה לי חיידק בבטן ולא יכלתי אני עד היום לא יכולה לאכול מלא דברים שהם כנראה פחמיממות א פסטות אני לא יכולה לאכול שוקולד לא עושה לי טוב זה אז מטבע הדברים רזיתי בשנה האחרונה עכשיו זה לא מעניין אותי כי אני לא רציתי לרדות אני נורא אהבתי את עצמי גם לפני חושבת שגם עוד 20 כאילו הייתי ואני פוגשת היום אנשים וזה קטע כי הם אומרים לי יואו את נראית טוב ואז מה עובר לי זה לא עושה לי טוב נראה טוב

בדיוק לא מזמן הייתי באיזה ביקור חולים בארץ באיזה מחלקת שיקום של איזה ואני והאחות עוצרת אומרת לי את חני להפשיט אני בהלם את נראית אחרת בסרטונים ובתמונות את את נראית טוב עכשיו עכשיו מה מה עובר עכשיו זה לא הייתה מחמאה זה היה נורא מעליב כי מה חשבתי לעצמי אוקיי אז לפני שהיה לי את החידה כזאת זה בבטן ובגלל לא רזיתי אז אז לא הייתי נראת טוב איזה 48 שנה בעולם כאילו מה זה לא אני אגיד לך שמקודם את נכנסת לסלון

כן

ראיתי אותך וראיתי את זה אבל אני בחיים

לא אמרתי לא משהו אם את לא תספרי לי

וכנל הפוך אנחנו רואות מישהי שהיא מלאה או מישהי שאנחנו חושבת שהיא בהריון אנחנו לא יכול היא בהריון מה בהריון האם היא רשתה מה הסיפור אנחנו לא יכולות לשאול אנחנו לא יכולות שוב היא תספר היא תשתף תהיי שם תקשיבי לה תהיי שם לגמרי תקשי תשמעי את הסיפור שלה

כן

גם אל רק תאירי את היערה שלך וזהו ותלכי אם אם את כאילו רואה שיש פה איזשהו עניין שיהיה פה הקשבה אמיתית כי היום אנחנו רק א

כן

אני אומרת את זה גם לעצמי כן עם המסכים שלנו להקשבה לפלאפון זה הזה אנחנו צריכים להיות עם הקשבה לעיניים שמולנו

וזה זהזה זה ממש זה אני ממש מלמדת את זה שאנחנו לא יכולות להעיר משהו למישהי כי אנחנו לא יודעות מאיפה זה מגיע

נכון לא רק זה גם אז בעצם בן אדם רזה הוא יותר יפה בן אדם מלא למשל אני נורא אוהבת את זה שאת סטיילסטית ואת לא בן אדם רזה וזה מקסים זה מקסים בעיניי מבינה זה זה לא זה לא האירוע פה זאת אומרת כל הסביב זה לא

להגיד את המילה שמנה זה בסדר גמור כמו שאני אומרת רזה אז יש שמנה זה זה נתון זה זה עובדה זה בסדר גמור זה לא משהו שהוא זה לא הפכנו את זה למין איזה עדיין יש את הרדיפה הזאת סביב הרזון.

יש את זה עדיין. יש את זה עדיין. ואני יכולה להגיד לך שגם אנשים רזות יכולות לסבול מזה. יכולות לסבול ולא למצוא בגדים. גם להם יש מקום. כאילו אני אומרת לכולם יש מקום. כאילו לרזות אין הם לא יכולות לדבר. את אל תדברי. כן. את לא שמה. לא. אני פוגשת רזות שממש לא מוצאות בגדים. זה ממש חלק מהעניין. אז לדעת שכל אחד במקום שלו, כל אחד במסך חיים שלו, כל אחד יש לו את המורכבויות שלו. ממש. כאילו זה וליזה ממש אני יכולה להגיד לך שהלצלקות האלה שהכי רואים אותם אה שואלים אותי ברחוב נולדתי עם שפה ששועה

אה נכון זה קצת זמן זה ממש

פעם הייתי אחזרית הייתי אומרת להם לא זה מפיגוע והם כזו אוי סליחה סליחה יותר נחמדה אני אומרת להם בעדינות לא זה נכון זה דומה אבל לצער זה מפיגוע א כזה יותר עדין

כן

א יותר מחילה יותר

אז סטיילינג עשה לך גם טוב

חד משמעית חד משמעית ממש לגמרי. אה אז זהו צריך לדעת כאילו להיות רגישים וזהעירים וכל הדבר הזה

ממש. תקשיבי מאלי, את פשוט כל כך זה כל כך קיצ'י להגיד מעוררת השראה אבל באמת מעוררת השראה זה כל כך חשוב כל מה שאת אומרת ואפילו לי שאני יודעת אמרת לך אני הכי לא אין לי סטייל אני לא יודעת אני לא יודעת זה לא מעניין אותי הדברים האלהוצמה שלך

אוקיי אני אומרת הסטייל שלי זה החיוך אז אני אפילו אני חושבת לעצי וואי עכשיו מעניין אותי לשאול אותה איזה צבע מתאים לי איזה זה מינה את לקחת אותי למקום שזה נפש זה לא באמת ה המה שו שתחייה זה נפש וזה חשוב

אז אז יש לך הצלחה אדירה אצלי תכף אני אתייעץ איתך איזה צבע טוב לי מה זה

אמרנו שאנחנו ניפגש אולי איתך

לגמרי וואי תודה תודה רבה שבאת וסיפרת הסיפור שלך ו איזה כיף והלוואי שלא לא נשאב בדעת בבקרים כאלה ונגיד היה פיגוע גם הבוקר שרק די כבר שהעם הזה ידע שקט ושלווה אמן אמן ושנדע שבכל אחת מאיתנו יש את מפתח הכוחות. הכוחות כבר קיימים בתוכנו. יש לנו את מסע החיים. הקדוש ברוך הוא בוחר את הניסיונות לכל אחת ואחת מאיתנו.

אנחנו רק צריכים לסובב את המפתח של הכוחות. והמפתח הזה זה האמונה שלנו. אנחנו שמים אותה בפרונט אז אז הכוחות שלנו מתמלאים ויוצאים החוצה. הם כבר קיימים בתוך הנו. אנחנו רק צריכים לסובב. ואז

נכון

זהו. והלסובב הזה זה האמונה. וואי חותמת על כל מילה שנזכה

מה לי המהממת תודה פשוט זו קסימה פשוט תודה