שום אש לא יכול לשרוף רעיון ורוח - מסר לצום י״ז בתמוז

אם מישהו היה לוקח ספר ושורף אותו, הדפים היו הופכים לאפר, האותיות נעלמות בעשן. נדמה שהמידע נמחק לתמיד, אבל הפיזיקה גילתה משהו מטלטל. המידע עצמו לא באמת נשמד, הוא בלתי ניתן להשמדה. זה עיקרון יסוד בפיזיקה הקוונטית. מידע אינו יכול להיעלה מהיקום. כששורפים ספר כל אות עדיין קיימת מקודדת בעשן באפר בחלקיקים בעיקרון אפשר לשחזר כל מילה המידע מבולגן אבל לא עבוד אפילו סטיבן הוקינג שטען בתחילה שחור שחור משמיד מידע נאלץ בסוף להודות המידע נשמר אפשר לשרוף את הנייר אבל לא את התוכן תקשיבו לעומק יש הבדל תהומי בין החומר לבין מה שהוא נושא הקלף והדיו הם רק המעטפת אבל התבנית, הרעיון הם ברמה אחרת של מציאות. אפשר

לשרוף את המעטפת הפיזית קליל, אבל את הרוח שבתוכה האש לא יכולה לגעת. היא חומקת ממנה ושורדת. והיום ב-17 בתמוז אנחנו צמים. ואחד הדברים שהראו ביום הזה שרף אפוסטומוס את התורה. אויב לקח את ספר התורה והעלה אותו באש. בטוח שהוא משמיד את היהדות עצמה. וכך לאורך הדורות. כל מי שרצה להשמיד אותנו התחיל בשריפת ספרים. בטוח שאם ישרוף את הקלף ימחק את הרוח. אבל חז"ל מספרים לנו על אדם שראה את האמת מתוך הלהבות. בגמרא במסכת עבודה זרה מסופר על רבי חנינא בן טרדיון שהרומאים שרפו אותו עטוף בספר תורה על שלימי תורה ברבים. בשעה שהאש חזה בו שאלו אותו תלמידיו רבי מה אתה רואה? תקשיבו לתשובה המצמררת שלו. הוא ענה גבילין נשרפין

ואותיות פורחות. הקלף נשרף אבל האותיות פורחות. עפות באוויר, חוזרות למקורן, חיות. רבי חנינא ראה בעיניו את מה שהפיזיקה גילתה אלפי שנים אחר כך. אפשר לשרוף את הגביל, את החומר, את הגוף, אבל את האותיות, את הרוח, את התורה עצמה, אי אפשר. הן בלתי ניתנות להשמדה. הן רק משנות צורה ופורחות הלאה. שום אש לא יכולה לשרוף רעיון, שום כוח לא יכול למחוק רוח. הגוף והחומר הם בני חלוף, אבל מה שאנחנו נוסעים בתוכנו, האמונה, התורה, המעשים הטובים, הם כמו האותיות הפורחות. גם כשהכל סביבנו נשרף, הניצוץ הפנימי שלנו פורח הלאה, שורד כל אש וחוזר למקורו. אז היום ב-17 בתמוז, כשנתאבל על התורה שנשרפה, נעצור, נזכור שאי אפשר לשרוף

מידע. נזכורת, גבילי נשרפין ואותיות פורחות. לא נפחד מהאש כי הגביל אולי נשרף. אבל האותיות שלנו פורחות לנצח.