"ילדה בת 15 מצילה את היישוב": הדסה בן ארי על הגיבורים שהפכו לספר

מי שקופץ על רימון במקום להציל את האור שלו למען המשפחה שלו מעיד על עצמו שהוא חי חיים שלמים ששווה לחיות למענם בזמן שחנן בן ארי הופיע בפני חיילים ימים ספורים לאחר תחילת המלחמה הדסה אשתו יצאה במיזם מיוחד כחודשיים בלבד לאחר הלידה השביעית שלה בספר המיוחד מלחמה של גיבורים הדסה יקרה ואהובה יש המון מה לשאול אותך את הישה באמת אישיות מעניינת לא בגלל שאת אשתו של אלא מי שאת אבל נפגשנו כאן לפרויקט אדיר שחשבת עליו ממש כמה ימים בודדים נכון או יום יומיים אפילו מיד מתחילת המלחמה כן אז בוא נדבר על הספר שלך כאילו איך השב בכלל איך נולד הרעיון בכלל אה הרעיון התחיל קודם כל כבר כששמענו את הזכות בירושלים היינו ככה

ממש מול הכנסת כשפרצה המלחמה כאילו בשביל סתם אתזה אצל ההורים שלך נכון אצל ההורים של חנן כן ואני מחזיקה תינוקת בת חושיים עם פיג'מה וכל הילדים משחקים וכאילו באותו רגע אמרתי לעצמי צו ק איתן זקות זה אמיתי זה לא איזה זה ותוך כדי שאנחנו הולכים למקלט אני מתחילה להרגיש איזה פחד שאני לא מכירה אותו אני רגילה במלחמות בתור נערה לפחות לדלג בין מקלטים בצפון מלחמת לבנון הראשונה להיות בסדרות הייתי בפיגוע ירי בצעיר כיסופים כאילו לא אני לא זוכרת איזה חווייה של פחד אף פעם לא היה לי אישיוז עם זה ופתאום אני מתה מפחד ואין לי מושג מה קורה אז אנחנו הולכים אני אומרת להם חבר'ה בואו מהר מה מהר למקלט ויש שם גם סטודנטים

חילוניים אז הם אמרו לנו מה קורה אזה קרוב משפחה הגיעה על מדים בדרך לצפון לקבל ברכה ו שמענו על 35 חטופים אז אני קולטת את הפנים שלנו המבוגרים מחליפים צבאים ורק שהילדים לא ישמעו ומדברים בצד עכשיו נו באמת הילדים הם יודעים הכל הם קוראים את הפנים שלנו הם קוראים את המחשבות שלנו אבל אנחנו ניסינו לשמור לא להגיד כלום וגם נשמעו כל מיני קריות בתקשורת בימים שאחראי לא לחסוף את הילדים לטלוויזיה לטיקטוק לאינסטגרם לסרטונים של לא יראו אני בשעות המעטות שישנתי בלילה בין הנקה להנקה בוודאי לא ראיתי סרטונים אבל עדיין התחושה הכללית שלא יודעים לאן זה הולך אז אמרתי לילדים בואו נרתם כאילו נעשה משהו בואו נכין עוגות

למפונים לחיילים בואו נכתוב מכתבים איזה ילד שלי כתב שלוש מכתבים ואמר אפשר לסיים עכשיו אני אומרת לה לא נשמה יש כבר 300 עוגות בתנור והיה פה איזה ליים כזה של עוגות ושל אבל הילדים הם לא היו איתי אבל את היית לבד בזה את אחל דה כן מה זה חודשיים החלדה כן אבל כאילו מלחמה נכון אבל מלחמה וזה וכאילו אני אומרת להם בואו בואו נגיד תהילים יש רון בואו נסיים ספר תהילים ביום הם כזה טוב אמ אני אגיד ל זה לא ספרון בואו נתאבד על זה אני אומרת להם בואו נעשה איזה לימוד תורה כבר למדנו בואו נתפלל התפללנו הם לא היו איתי זה ניסיון עקר סתם כאילו לספר לעצמי איזה סיפור שהם איתי ואז שבוע אחרי שפרצה המלחמה איזה ערב אחד השכבתי

את התינוקת ואמרתי להם רוצים לשמוע סיפור מהמלחמה אז הם אמרו לי כן והתחלתי לספר להם על רחל אדרי סיפור מלא מה מאופקים המחבלים נכנסו לבית ואני פתאום קולטת שרחל היא רחל מכניסת אורחים כמו יוסף מוכיר שבת אני אומרת לילדים אתם מבינים היא כזאת מערחת ולבבית היא לא יכלה לעצור את החסד הזה אפילו כלפי המחבלים חמודי תאכל משהו תשתה תירגע היא יודעה מה היא עושה אבל זה היה כל כך טבוע בה ואני רואה את הילדים העיניים שלהם ככה נפתחות והם מתלהבים והם מתרגשים ואני אומרת לעצמי אם איתי אמרתי להם מעכשיו נספר כל יום סיפור גבורה ובפנים אמרתי לעצמי אם זה טוב עבורם זה טוב בשביל כל הילדים במדינה ואחרי זה רק לא ידעתי מה אני

עושה עם זה כי בכל אופן אני עוד חובשת את פצעי אחרי הלידה הלא קלה שהייתה לי ו וזהו ואז נכנסתי ליומיים של כאבי ראש אמרתי אני חייבת לעשות את זה אני לא יכולה לעשות את זה אני חייבת לעשות את זה מה יומיים של מה של דילמה עם עצמך אם ללכת על הכיוון הזה ולא ללכת על הכיוון הזה כלו אני יודעת מה זה להפיק דברים אני כותבת אני עורכת תוכן זה מה שאני עושה כל החיים כי לא יודעת נראה לי השיר הראשון שכתבתי היה ברצח רבין הייתי בכיתתה א' אני כותבת אני פועלת אני עושה כל הרעיון שלי אני הופכת אותו לעוד אנשים ולצוות אבל זה זה קצת גדול ה יש לי צוות בבית שיבה על זה אם זה צוות זה צוות אלכל דבר עניין זה למה אני מחפשת עוד צוות

א לא היייתה ברה גם יותר מזה אתם עברתם דירה ממש לא מזמן זאת אומרת בתמוז נכנסתם לכאן שזה גם גם עברן גם לידה גם מלחמה שבעה ילדים זה המון א טק טק ק טק נכן אבל זה לא הייתה חשיבה זה כלומר זה משהו מבפנים בפרדס חנה לא הייתה אפילו הזקה אחת וכשהילדים שלי אמרו אמ אפשר לשחק במחשב אפשר לראות סרת מצאתי את עצמי כמעט תופסת אותם יש מלחמה על מה אתם מדברים עכשיו באמת הם לא מבינים למה שהם יבינו היינו עסוקים רק בלשמור לשמור אז הם לא מבינים אבל משבר מלחמה זה גם הצמיחה ומעבר לכל המילים היפות אין מצב שעוברים ליד זה אין מצב שעוברים ליד זה אז אמרתי זה לא יכול להיות אני אומרת להם חברים שלכם יושבים במקלטים בדרום מה זה

אפשר לשחק במחשב עכשיו הם באמת לא הבינו אז הניסיון כאילו כמו להקות ולכבות ואבל תהיו שותפים תהיו שותפים הוא זה לא אמיתי רציתי לחבר אותם מבפנים בואו נרגיש מה קורה פה איזה מחשבה מדהימה ומה קרה אחרי יומיים ככ דיון עם עצמך כן לא כן לא ישבתי פה במטבח עם חברה טובה שירה שמעון אמרת לה שירה אני חייבת לעשות את זה היא אמרה לי יאללה אני כירה מישי שהיא גרפיקאית מדהימה תהילה ברחמה ואודי דמרי אגסי היא כותבת חבל לך על הזמן א מה זה מבינה גם ברשתות אמרת לה שירה על מה את מדברת אין לי פייסבוק אין לי אינסטגרם זה לא מעניין אותי אני תראי אותי תראי אותי אני לא מתפקדת על מה את מדברת ואז היא אמרה טוב אבל תדעי שאן ממש

טובות אחרי יומיים אמרתי אמ כמו לא מפסיק את כאב הראש אז אז הרמתי טלפון לבנות אלו אמרתי להם בואו ניפגש נפגשנו פה ביום ראשון שבועיים אחרי שפרצה המלחמה ווואי זה ה ממש טרים יד מאוד שאף אחד גם לא דיבר על זה דיברנו על הרעיון שבוע ימים אחר כך כבר עלינו לרשתות והיה לי פייסבוק ואינסטגרם ואבל לפני שכתבתי את הסיפור הראשון התקשרתי לפסיכולוגית שהיא מומחית לטיפול בטראומה בילדים ואמרתי לה תני לי גבולות גזרה על מה אני יכולה לדבר והיא וכל הפסיכולוגים שהתייעץ איתם אמרו לי בבקשה לא זה עוד מוקדם המלחמה עדיין מתרחשת אסור לספר לילדים את חוספת אותם להתפרצות של טראומות ניסיתי להגיד להם אבל אבל אני מרגישה מבפנים אתם

רואים בקליניקה את מקרי הקצה יש ילדים שלא יגיעו לכם רוב הילדים מה נספר להם ה אמרו האירוע עדיין מתרחש עכשיו באמת זה לא כמו לספר על פרעה נכון הילדים כבר שמעו הכל הם שמעו על אמות שבישלו את הילדים שלהם בחורבן הילדים שלי לפחות כל שבת אנחנו לומדים את התנך כבר כמה שנים טובות הם שמעו על המלחמות הם שמעו על נביאי שקר ועל הכלבים שלי קקו את הדם של בסדר של מרצחים בתנך ועל נובות הישראלים שמעו הכל אז מבחינתי זה כאילו קצת חלק מאותו סיפור אבל נגיד כולנו יודעים שעל פרעה אנחנו מספרים וילדים שזרקו ליאור אבל על השואה אנחנו כבר פחות השואה היא כבר קרובה יותר אנחנו כזה מעלים את העגיל של החשיפה עכשיו המלחמה עדיין

מתרחשת ואני אומרת לעצמי הולכים הולכים לק אותי כאילו איך אני בכלל מעלה את זה אבל בשביל הסיכוי שיש ילדים שייקראו את זה ויתחזקו ויקבלו יפתחו איזשהו חוסן אמרתי אני הולכת על זה ווא אני גם מאוד התחזקתי בזה שנגיד הילדים שלי היו חוזרים בבית הספר הייתי עושה עהם טסטים תשמעו יש לי פה איזה סיפור חדש שכתבתי אז הנר שפירה נכנס למיגונית המחבלים זרקו עליו רימונים ואז הבן שלי בן אח אומר לי אה ואז הוא זרק עליהם בחזרה ככה אחד אחרי השני אני אומרת לו אמאל'ה אייך אתה מכיר את הסיפור הזה זה מפחיד הוא אמר לי לא אני שמעתי עם בית ספר אמר שם של חבר שאמא שלו ישת טיפול מדהימה מלווה משפחות בתקופה הזאת הא עובדת סוציאלית אין

להם בבית טלוויזייה הם לא חשופים לשום דבר שהוא לא סרת מצויר הנה מהילד הכי מוגן ושמור הוא שמע את הסיפור אז התחזקתי כאילו זקפתי את הקומה ואמרתי אוקיי כאילו הם שומעים את זה הם יודעים אישר נעליים מהם אשר ים ילדים את זה וואו איזה חכם זה אזה המחשבה עצמה א מצד אחד כאילו מי ש אמרה לך אתה לא מי שיש את מקצועה וכולי ולא מצד שני הבעירה הזאת שהיה בתוכך היא משהו שאי אפשר לכבות אותה באמת ואמרת אין אני הולכת על זה זה מדהים שעשית את זה באמת בפועל בואי תספרי לי עוד את השלבים איך זה קרה בפועל אז בעצם נפגשנו ואמרנו נתחיל בסיפור גבורה ביום עכשיו כששירת כותבים אמרתי להם בואו תנו לי את הסיפור ל דווקא של קרב חיים אני

א רוצה לראות איפה הם יהיו גיבורים בחיים שלהם כי גבורה לא נולדת ברגע אז בואו תנו לי איזה תכונה איזה משהו להצמד לסיפור אחד הנטייה הראשונית היא בואו נכתוב ספד הוא היה כזה והוא תמיד אהב לעזור והוא תמיד התנדב והוא היה והוא היה והילד שלי לא התחבר לשום דבר אבל אם אני אשמע סיפור אחד אפילו על איך הוא הציל את הכלב שלו פעם אני כבר אבין וואו איך הוא רגיש אפילו לכלבים איך הוא רגיש איך הוא עוזר איך יש לו את הרגישות לשים לב אני כבר אבין הכל אבל אז התחילו כמה כותבים לשלוח לי סיפורי ניסים איזה נסיה פה ואיזה נסיה שם ואמרתי להם בבקשה לא סיפורי נסים בואו נשמור את זה לספר אחר שמישהו אחר יכתוב אנחנו כותבים פה

סיפורי גבורה יש שם אלוקים שמתגלה דרך הטבע וואוו ואני רוצה שאנחנו נכתוב על אלוקים שהתגלה דרך בני אדם ונתן להם כוחות זה משהו שאני יכולה לתפוס וללמוד ממנו שמעתי על נס זה לא מש שאני אומרת אני אקום בבוקר ויהיה לי נס אני אני יכולה להגיד אני אקום בבוקר ואני אשים לב לאחים שלי אני אשים לב לילד מוכרן בכיתה אני אעזור לילדים צרכים מיוחדים זה משהו שאפשר לתפוס אוגן ניסים זה קצת ברור שהכל היה פה ניסים כמורים כן הכל זה ניסים כןכן אבל גם כל מלחמות ישראל גם ים סוף נבקע אחרי שנחשוב בן עמידה נכנס למים ונכנס ונכנס למים עלו עד האף דוגמה מדהימה בין כל ארבע קטות שהיו שם על הים מישהו אחד החליט להיכנס פנימה ולהכניס תף

סיפור מכונן סיפור שחיים שלמים אפשר לבנות עליו נכון כן אז מדובר בעצם על ההשתדלות שלנו על הכוח שלנו על מה אנחנו עושים בעצם כן זה המקום לא הנס שמגיע לינו מלמעלה אלא איך אנחנו פועלים וגם כתבנו על גיבורים חיים כמובן שבאמת עליהם קצת יותר קשה להביא את הגבורה בחייהם חוץ מאור בן יהודה מפקדת קרקל היא היייתה ילדה פחדנית היא היייתה פשוט ילדה פחדנית אבל מה שהיא עשתה מי שמכיר את הסיפור שלה מה שהיא עשתה בתחילת המלחמה שזה מהאזור שלה ועלתה צפונה לכיוון העוף וצילה ועלתה לזה רכס גם הקפיאה את המצב עם המחבלים שחדרו לבסיס שהי הגנה עליו הקפיאה את המצב עלתה על איזה רכס רעתה מאות אם לא אלפי מחבלים הבינה ששם היא

מסיימת את חייה ועדיין לא התייאשה ונלחמה ומשכה אחריה את כל הפקודים שלה זה כלומר יכולנו לספר עליה שהית הילדה פחדנית אבל על שאר הגיבורים החיים כאילו קצת פחות יכולתי לספר על מה היה בזמן חיהם ויותר לספר את סיפור הקרב ונגיד עמיחי שחם גיבור שהציל את הלומים מאוד מאוד קשה לצאת מהקרב ממש על ההתחלה זה תחושה של נפצעתי על ההתחלה על הדקות הראשונות ווא איזה תחושה כזאת זה קצת נקרא ישמת ניצולים ניצלתי יכולתי להציל יותר יכולתי זה אבל באמת באמת מספיק שהוא זייה הוא יצא על הרפת היייתה לו תורנות בן אדם שומר שבת הייתה לו תורנות בשבת הזאת היה צריך לצאת לכיוון הרפת הוא קלט את המחבלים אגב קלט אותם זזים לכיוון הבית

הראשון שם בקיבוץ המשפחה שלו זה היה הבית שלו השאיר את אשתו והילדים שלו בממד משך את האש לכיוון הרפת ו ושם התחיל בעצם סיפור ההצלה של הקיבוץ זה אלומים אז למרות שהוא יצא מהמשחק כאילו בהתחלה יש פה סיפור גבורה מטורף על מישהו שידע לזהות שריך מגיעים למשפחה שלו ו תשעה אנשים קפצו על רימון נגיד בשביל העשירי וואו תשה אנשים תשעה אנשים תשעה אנשים ממש עכשיו מישהי שאלה אותי מה את מחנכת את הילדים שלך לקפוץ על רימון ואמרתי לה לא אני מחנכת אותם לשלום ולאהבה כולם פה קופצים אחד על השני כאילו זה רימון כאילו אני אומרת להם אפשר צ פחות אלימות בבית אבל אמרתי להם מי שקופץ על רימון ברגע אמת במקום למלט את עצמו כאילו אמיחי

מה יכל רק להגן על המשפחה מי שקופץ על רימון במקום להציל את האור שלו למען המשפחה שלו מעיד על עצמו שהוא חי חיים שלמים ששווה לחיות למענם אחרת ברגע האמת האינסטינקט היה אומר תציל את עצמך נשמה תתחבא מי שקפץ על רימון מעיד אני חושבת שזה גם גבורה ילדים ואמהות שהתחבאו בממדים במשך שעות עשו את הצרכים שלהם שם זו בהחלט גבורה לשת את הסיפור הזה כל החיים זה גבורה הגיבורים החיים שהצילו נוסעים עליהם את השמל למה לא הצלנו עוד לא מעט מהם אני חושבת שגם זו גבורה אז בהתחלה באמת אה מדברים שהיו בתקשורת לקחנו ואז כשחלף הזמן אז עזרנו אומץ להתקשר למשפחות וגם התחילו לחפש אותנו הייתי מקבלת התודעות מהל מנות תחפשו לי את הדסה

בן הריש שתכתוב על בעלי זה וואו אין לטאר והייתי יושבת בלילות ומראיינת אותם אמהות שקולות אבות שקולים כתבו לנו בפיייסבוק התחלנו לכתוב את הסיפורים שלהם ואז גם יכולנו לאשר מולם אה לשפצר סיפורים ויש גם סיפורים שכאילו שגילוי יתר ויותר פרטים עם הזמן אז היה אפשר לעבוד יותר עליהם וואי ומתי החלטת בעצם להוציא את זה כספר כי כל פעם התווספו עוד סיפורים ועוד ספר אין לזה סוף כאילו לצערנו כן אבל כל הזמן מתי החלטת אמר אוקיי זהו עכשיו נציא את זה כספר מתי הגיעה ההחלטה קודם כל ברגע שסיפרתי לילדים את הסיפורים אמרתי טוב זה ספר זה ספר כאילו אני חובבת של הפרינט המילה הכתובה אני ממש מעדיפה אם אני יושבת ויש לי רגנ אחת

לקרוא מעיתון כתוב או משהו א היה לי ברור שזה יהיה ספר הגיע כבר איזשהי יצאה להוציא סדרת ספרים אבל אני הרגשתי שזה לא הזמן כן רגע מזה תורם הרגשתי שזה לא הזמן כאילו למה כי המלחמה עדיין מתרחשת וכשיהיה איזשהו מימד של מרחק אני אוכל לכתוב את זה יותר נכון גם כתבנו בחוקי הפורמט כתבנו 280 מילה זה כלום ספר אז אני יכולה יותר להרחיב אני יכולה להוסיף יותר פרטים להבות את הדמות של הגיבור ולתת לה כמה ממדים נוספים כן א אז אמרתי שנייה זה גם אנחנו בעיצומה של מלחמה זה הה לא מתאים אבל אז התקשרו אלי ידיעות ספרים א המתוקים והמדהימים ואמרו אנחנו רוצים את זה אמרתי אוקיי אז בואו נתחיל לעבוד נעבוד על כל סיפור נשנה אני

אוכל לדייק את הפרטים אני אוכל לכתוב את זה ככה יותר חי אולי גם נחכה קצת אמרו לא אנחנו רוצים את זה ככה איך שזה עכשיו להוציא את זה ככה מיד א את במת אז הייתה לי איזה מחשבה זה כבר קורה הם פה אני כבר אין לי שנייה לנשום אני אחרי זה גם עוד אערוך את זה אם הם לוקחים את זה על עצמם אני מוכנה להיות ש תופה שלהם א וזה כאילו גם מה שחיזק אותי מאוד זה שבמקביל קיבלתי תגובות אפילו של גיבורים שאני היום יכתבו סיפורים וואו בעצמי לא ידעתי איך לספר לילדים שלי את מה שעברתי בקרב מה את אומרת באמת זה אני רוצה לשאול אותך באמת על התגובות מה קיבלת מה אז גם הגיבורים עצמם הגיבורים החיים שכתבו וואו לא לא יכולתי לספר להם איך

נלחמנו על החיים שלנו ושל אחרים דרך הסיפור שלכם אני יכול ל זה מרגש עכשיו אבות חוזרים מעזה אומרים לספר מה שהיה שם אנחנו לא מסוגלים אבל דרך הספר אנחנו יכולים להראות משהו לילדים איזה מוסג ממה שעברנו זה מאוד מרגש משפחות שכתבו במילים האלו תודה רבה שעזרתם לנו להמם במשהו את הכאב כשאתם איתנו אנחנו מרגישים יותר חזקים מדהים מדהים מעניין ומה בעליך איך הוא הגיב הוא פרגן הוא כשהוא ראה את הספר הוא אמר וואו זה ממש הוא היה גם יתח בתהליך עצמו או רק בתוצאה אני רוצה להגיד שיתפת אותו א הוא ה הוא היה איתי ב 100% אבל כמו אפס כלומר הוא כאילו פרגן וכל הכבוד ואיך את עושה את זה בכלל אני לא מבין איך את בכלל עושה את זה

באמת איך את עושה את זה כאילו עכשיו אני שומעת מהעברת אני באמת לא אני בעצמי לא מבינה איך עשית את זה אני גם לא היה לי כל כך זמן לשתף אותו כי הוא כלומר שהוא היה פה כמו עם העשייה שלו שאנשים מבקשים שאני אצלם סרטונים וכל זה ואני אומרת להם אבל כשאני רואה אותו אני אגיד לו איך היה היום הם אתה יכול להוציא את הזבל הילד הזה זקוק לעזרה הילדה הזאת צועקת הצילו כאילו אני קצת פחות פנויה המשפחה הזא מספיק גדולה גם ככה יש לנו מה להתרכז זה הכי נכון אני אר לך קודמים להתרכז במה שהולך פה בית הוא נשאר בית אם הבית הזה יהפוך להיות הרחוב אז אז לא יהיה כוח לאף אחד לצאת לעשות משהו אז זה לא ששיתפתי אותו בכל סיפור וסיפור מדי

פעם דילמות הוא יהיה אצלי וזה אבל הוא פרגן התרגש מדי פעם גם היו סיפורים מצליבים אני ראיינתי הבררה לי בדיוק חנן היה אצלנו וניגן ושר אמרת לה וואו לא ידעתי לא ידעתי אני לא עוקבת אחריו לכל אני מספיק לעקוב אחרי כל ילד איפה הוא נמצא לאיזה חוגו צריך להגיע לשור צריך להיכנס אני גם צריכה לדעת איפה הוא נמצא למי הוא שר מה הוא עושה אני לא שם מצטיירת כאילו אני לא וואוו איזה מעניין זה הסיפורי הצלבה האלה כאילו שאת פתאום נכון וואי מעניין מעניין ממש ואיך את איך את הרגשת עם זה התוצאה הסופית אני קצת א אני חצוייה אני חושבת שכשמישהו מוציא ספר ביכורים הוא מאוד א מתרגש אבל זה כאילו אני מרגישה זה הסיפורים שלהם הם

הגיבורים אני כתבתי אותם ויש לי את הזכות הקטנה כאילו לא נעים לי לכתוב את הקרדיט על זה עכשיו זה לא כי אין לי הרכה לעצמי אני הראשונה שמוכרת לעצמי כפיים ת סיימת שם כאילו אני לא באמת חשה שא חרו לי כפיים כי אני אומרת לעצמי בונה שיחקת אותה אני לא כאילו אני בטוב עם זה ואני אומרת אני רק הייתי איזה שפר להביא את הקולות שלהם א לקטוף איזה תהילה ום מחלות כפיים על זה זה כאילו זה קצת פחות עשיתי מה שיכולתי שמחה שעשיתי את זה שמחה שגם שמעתי איתה קרייה הזאת אליי זה מאוד מצחיק נזכרתי בזה אתמול אני חושבת שבאזור החופש הגדול אמרתי עצמי אני צריכה לפתוח פייסבוק עכשיו בכוונה לא היה לי פייסבוק ולא אינסטגרם כי גם זה סתם

גוזל לי זמן גם לא רציתי להיות אשת הנשיא כל הזמן לענות להודעות ובקשות מחנן אבל כאילו גם אם יש לי להגיד משהו אני אומרת אותו יש לי פה שיעור שבועי כבר שבע שנים בסדר יש לי חבורה יש לי זה אני יכולה להגיד מה שאני רוצה לא לא חיפשתי במה כל השנים וגם כשרצו לראיין אותי אמרתי מה בתור אשתו של כאילו חבל על הדף חבל על ה על הסרטון כאילו כ אין לי משהו חשוב להגיד ויש לי מלא דברים חשובים להגיד כשיהיה לי משהו באמת שהגיע הזמן אני אגיד וכאילו כמו שמעתי איזה קריאה להיות שמעתי איזה קריאה לעשות משהו אבל אמרתי אבל מה אני אכתוב בפיייסבוק כאילו מה הקשר זה לא באמת הפייסבוק כמו מה יש לי להגיד לעולם וכאילו הרגשתי את הרצון

עוד מבלי שהבנתי מה בדיוק יש לי איזה כמה פרוייקטים שמתבשלים בסדר אבל שום דבר לא הפשי לכד משהו לעשות ואז כאילו כמו הגיעה המלחמה הזאת זה כאילו היה ברור שהקריאה התחברה למשהו מעשי לא כי רציתי להיות איזה אושיה אני גם לא הושיעה אבל כי רציתי להגיד איזה משהו להיות שופר של משהו וכאילו כמו זה קרה אני מרגישה איזה מין כזה לא נעים כאילו רכבתי פה על א הרגשתי את הצורך שלי בלהביא את המשמעות שלי ולא הייתי בוחרת בזה מלכתחילה כי בכל אופן אני אחרי לידה אני גם אני גם 14 שנה בבית אני מגדלת את הילדים כל אחד עד גיל שנתיים ואז תמיד הגיע זה שאחר כך ואני ולא הקרבתי שום דבר למען אף אחד אני רציתי להישאר בבית אני עבדתי כל

השנים מהבית לפעמים זה ה משרה וחצי בהתאם להריונות לדות לפעמים חצי משרה לפעמים רבע משרה וכאילו אמרתי לעצמי אני יכולה לעשות קריירה מגיל 40 הכל טוב אנשים חיים היום 90 שנה בסטטיסטיקה המשפחתית שלי גם אני יכולה לדעת שיש לי בעזרת השם גם איזה לא יודעת מה הם עשו כל השנים האלו אני ישמור לי משהו לאיזה יום סגריר יזה יום גריאטרי לעשות ובינתיים ים אני מגדלת את הילדים כאילו הכי כיף בעולם וואי זה מדהים מה שאת אומרת את יודעת כי את בעצם אומרת מה כיף לי בבית אני נהנת להיות בבית אני רוצה לגדל את הילדים שלי עד גיל שנתיים אמיתי ורק אחר כך אני שולחת אם זה זה המירות שאני פחות שומעת אותם ריום את יודעת כן אני תכננתי

בגלל שתמיד הייתי פעילה חברתית וכולי תכננתי לעשות דברים גדולים כאילו ברמה הציבורית ואז ילדתי א ובגלל שלמדתי תואר ועבדתי בשתי עבודות אמרתי וואו כאילו אני פתאום חושבת על זה אני לא יכולה להמשיך ככה ילדתי אותה לא בשביל לשים אותה אצ המטפלת בגיל שלושה חודשים ואני רוצה עוד ממנה א הרגשתי שהעשייה גם כל הזמן עבדתי מהבית אבל הרגשתי שהעשייה והעבודה שומרות לי על איזון יחד עם להיות עם הילדים בבית כי ברגע שהנחתי לישון אמרתי יאללה יש לי עכשיו שעתיים ברבק לתת עבודה ובן לבן אני יכולה רק טלפונים ובערב מש בערב אצלי בשם היו הולכים לישון 7 בערב עד א בלילה יש לי שש שעות נקיות אה לעבוד א אמרתי עצמי הדבר הכי חשוב

בעולם זה זה משפחה אני באמת קצת מרגישה בפער של דור אני מרגישה שהיום התנועה היא שהאישה הולכת ויוצאת ומשתחררת בשביל לעבוד ולהיות ולהחכים אני באופן אישי הרגשתי שהכבלים שלי היו לחשוב שלהיות אישה זה לפעול בחוץ גם תמיד עודדו אותי במשפחה תהי תפלי הייתי נוהמת גם בגיל 16 מול מאות אנשים והייתי הולכת לכנסת והייתי הולכת לעולם הזה ואומרת את כל מיני רעיונות שלי ופרוייקטים שלי והרגשתי שהשחרור שלי כשהתחתנתי היה להשתחרר מהבוץ ולאפשר לעצמי להיות האישה הקטנה הפשוטה בבית שמגדלת ילדים אני פחות האמא שעושה פאזל עם הילדים באיזה נחת אני יותר כזה יאללה חבר'ה משימות לוז לומדים את זה עושים את זה בקורונה שיעור על מדינת

ישראל שיעור על זה שיעור בואו נלמד ביחד בואו נעשה בואו נטייל חופש הגדול כולם באוטו מהבוקר עד הערב מטיילים פה שם בחופש הגדול האחרון זה לא קרה כן אבל הרשתי כאילו אני מנהיגה בתוך הבית שלי זה מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה התחביב שלי והעבודה שלי א ואחר כך יום אחד יכול להיות שאני אהיה קצת פחות אספת שמגדלת את הנכדים ואני עושה דברים שהם יותר שהם יותר עשייה אבל אני מרגישה שכמו שניטל יצר העבודה זרה כל השנים האלו הרגשתי מושגחת כאילו אלוקים בכבודו ובעצמו נטל ממני את הרצון הזה להיות מישהי כאילו שמסתכלים על ההגדה ועל ארבעת הבנים אז אני מקשה שבסוף התפקיד שלהם כהורים זה רק את פתח לו ובסוף יהיה הפי אנד נכון

מתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה בסדר אבל כאילו הנה יש פה אנשים מול העיניים שלנו שכתבו את ההיסטוריה מחדש היסטוריון של מלחמות אמר על הנר שפירה שהוא עשה משהו כשהוא השליך את הרימונים בחזרה הוא עשה משהו שלא עשו אף פעם בתולדות של המלחמות אף פעם אין תיעוד של אף אחד שתפס רימון ביד שלו וזרק את זה אני אומרת משהו חדש שהתגלה בעולם זה גם נתן לי תקווה לילדים שלי שכאילו ה השעה השמחה שלהם ביום זה לשאול האם היום אולי אפשר היום יהיה אפשר מחשב היום יהיה אפשר זה כאילו אנימ בואו נתרגש ממה שבלולים בחוץ בואו א אבל בסדר גם אני כמובן הם רואים אותי גם עובדת למחשב גם הם בגיל שלוש יודעים להגיד אני עובדת על מחשב חה הם

למדו ממני כאילו גם אני צריכה קצת לנהר את עצמי א אני אומרת בסוף יש סוף טוב בסוף אנחנו נגלים תמיד נגל ומה נסיים ב נכון כאילו נסיים טוב נרן חייב מרגש אותי שהשנה והגעת לבנך אני יודעת שיש את הספר הזה המדהים אה מלחמה של גיבורים שבאמת ספר שהוא שהוא משקף את הקבורה של דתיים של חילונים של צעירים של מבוגרים יש לנו סיפור על גלי הלון ילדה בת 15 שאמרה לחיילים שלא ידעו בקיבוץ שלהם לא ידעו כבר מאיפה נמצאים החיילים ואיפה זה אז אמרה להם אני יכולה לעזור לכם אספה את כל המקומות שמחבלים פצעו נכנסו שרפו כולם שחו לקריאות היא שחה לשם את החיילים איך הי ילדה בת 15 וואי איזה תו מצילה את את היישוב שלה איך זה יכול להיות

ואני אומרת וואו השנה יש לנו מה לספר לילדים שלנו להגיד להם רבותיי ההיסטוריה חוזרת אתם חלק מההיסטוריה הזאת כי אתם כשאתם תהיו לוחמים לוחמות בכל זירה שתהיו אם תהיו במדה אם תהיו בזקה אם תהיו לוחמים אם תהיו אמהות בבית אגב הם איך אומרת ימימה אביטל בחלק של ה משיטת החשיבה הכרתית של ימימה היא אומרת א בית אחד מהיר מאורו זה כבר משפיע על הכל זה לא כי דאגתי לעשות את הכביסות ולבשל ואני באופן אישי דאגתי ואני מאוד אוהבת לעשות את זה אין לי שום תלונות על המשבצת שלי במטבח אני אוהבת אותה אני כל הזמן צא במטבח באמת כולם יודעים אבל זה לא זה זה החזקת התודעה חברות שלי שהבעלים שלהם היו חמישה חודשים חמישה חודשים בעזה

התודעה שלה אנחנו חזקים אנחנו מנצחים אנחנו מוסריים גדלים פה ילדים אחרים הילדים האלו כבר גדלו אחרים אני חושבת שכשהם קוראים את זה זה הדבר הגדול ביותר שהיינו יכולים לעשות למעלה