הרב מרדכי חזיזה בסיפור אישי (עם כתוביות בעברית)

שבוע טוב לכולם. ערב טוב. ואנחנו רוצים, בעזרת השם יתברך, כולנו להתחיל את השבוע בחיזוק באמונה, לדעת, כשאדם חי עם אמונה, אז יש לו שמחה, יש לו ברכה. אין אדם שאין לו ניסיונות, אין אדם שאין לו התמודדויות, אין אדם שאין לו קשיים, אבל ברגע שאדם חי באמונה, לא אומר אמונה. ישנם מצפצפים, אמונה, אמונה, אמונה, אמונה, ועושים מה שהם רוצים. אנחנו, בעזרת השם יתברך, הערב נתחזק כולנו לחיות באמונה. כשאני אומר לחיות באמונה, פירוש הדברים זה כל הזמן להיות קרוב ודבק בהשם יתברך, כמו שאומר דוד המלך: "ואני קרבת אלוקים לי טוב." כי זה הטוב האמיתי, כשאדם קרוב לקב"ה, כשאדם חי עם הקב"ה, כשאדם מבין שכל מה שעובר עליו, כל מה

שקורה לו, הכול בהשגחה פרטית, אז כל החיים שלו נראים אחרת. אחים יקרים, נתבקשתי מהארגון הנפלא, ארגון הידברות, ברוך השם, שעושה רבות למען עם ישראל, שמגיע להם הרבה מחיאות כפיים. שלמעשה הידברות היא ההצלה של עם ישראל, לספר את הסיפור האישי שלי. אז זה מתחיל כך, גדלתי בחצור הגלילית, מקום נפלא, סוף העולם שמאלה. אנשים נפלאים, ברוך השם. הייתי ילד בגיל שבע, ראיתי את דוד שלי משחק טניס, טניס שדה. כולם מעודדים אותו, מעריצים אותו. אתם יודעים, ילד קטן זה כמו קופיף קטן, מה שהוא רואה, הוא רוצה להיות. אמרתי: אני גם רוצה להיות שחקן טניס. הלכתי הביתה, לקחתי את המחבט, ירדתי אל המתנ"ס, עמדתי מול הקיר והתחלתי לחבוט,

תק-תק, תק-תק. הכדור התעייף ואני לא התעייפתי. היו חבר'ה ששיחקו כדורגל, כדורסל, הם אמרו לי: כמה זמן אתה משחק טניס, שנה-שנתיים? אמרתי להם: רבע שעה. הכול מתנות שמיים. הלכו להורים שלי, אמרו להם: תשמעו, מדובר בכישרון, יכול לייצג את המדינה. רשמו אותי למרכז הטניס בקריית שמונה, שם יצאו אלופים גדולים. התחלתי להתאמן. אחרי חצי שנה, שנה, התחלתי להתחרות, אליפות הגליל. כל תחרות - מקום ראשון. אליפות הצפון - מקום ראשון. בגיל 13, 14 נכנסתי לדירוגים הראשונים בארץ, באו אליי ספונסרים, מממנים. הייתי מקבל חליפות, תיקים, הייתי רק הולך עם איזה סמל קטן של חברה, מקבל הרבה כסף. הכול מתנות שמיים. התאמנתי אימונים מאוד

קשים. יש טניס שולחן וטניס שדה, אני מדבר על טניס גדול, שזה ספורט מאוד מאוד מנטלי. אם אתה חזק בראש, אתה מנצח. הרבה הרבה כושר גופני. התחלתי להתחרות ככה ממש, רשמו עליי כל שבוע בעיתוני הספורט: "שגריר של ישראל, הולך לייצג את ישראל." כשאני מספר... לפעמים ככה מזמינים אותי להרצאות בסיפור אישי, אז אני מראה את זה עם מצגת, רואים אותי באולמות. בגיל 17 זכיתי מקום ראשון באליפות ישראל בטניס. ככה, הייתי בנבחרת ישראל, קיבלתי ספורטאי מצטיין בצבא. נסעתי עם נבחרת ישראל, הישג השיא שלי היה סגן אלוף אירופה. אספר לכם בקצרה כמה חוויות קטנות. נסענו ב... נבחרת ישראל. זה היה באליפות אירופה לנוער בדגנדורף. ואני נוסע

במיניבוס, אני מריח ריח של סירחון באוטובוס. כולם, מה זה הריח הזה? אמרתי גם אני: מעניין מה זה הריח הזה. אני פותח את התיק שלי, אני רואה, כל הקבנוס עם קופסאות השימורים, הכול נמעך. אין לי מה לאכול. אני נמצא באירופה, אני צריך חודש ימים להיות שם, אכלתי במלון עגבנייה ומלפפון. המשכתי לשחק רעב. ברבע גמר, תבינו, משחק ראשון ניצחתי, משחק שני ניצחתי, משחק שלישי, רבע גמר, שיחקתי נגד גרמני. כל יד שלו כמו שתי רגליים שלי. עכשיו, אני רעב, אחרי שלוש שעות משחק, בזמנו קראו לי מוטי. אמרתי: מוטי, תאכל. חברים שלי אכלו במלון מה שיש, מה שהם רוצים. אכלתי עגבנייה ומלפפון. הגעתי למצב שאני ממשיך לשחק רעב, ומשהו בתוכי אומר

לי "תאכל." ומלחמה, תאכל, לא תאכל. ואמרתי: לא, אני יהודי. היום אני מבין שזו הנשמה שלי, והמשכתי לשחק רעב וניצחתי את המשחק הזה. לפעמים אנשים מקבלים על עצמם "אני אתחזק וכשרות ואני אשמור," פתאום אדם מגיע לאיזו חנות באמצע, ככה, אחרי שהוא לא אכל כל היום, הוא מגיע למוכר, אומר לו... הוא רואה את גלגל השווארמה מסתובב, ואז הוא שואל אותו: יש לך תעודת כשרות? הוא אומר לו: לא, אבל יש לי תמונה של הבאבא סאלי. מה תעזור לו התמונה? יש ניסיונות, אומר הרמב"ם: "ונטמתם בם," אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. עיקר האמונה של האדם, מה הוא מכניס לפה. זה לא סתם עניין של שמירת כשרות. היה לי גם דבר מעניין בחצי גמר ואז נתקדם קדימה

לסיפור. בחצי גמר ניצחתי 6:4, במערכה השנייה הפסדתי 6:2, מערכה שלישית 6:6 במשחקים, עושים שובר שוויון. בקיצור, אתה משחק שלוש שעות משחק, שתי נקודות קובעות את המשחק. אני חובט חבטה, תק, הוצאתי את היריב. הוא רץ, רץ, כמעט נכנס בגדר. הכדור כאן. כל אחד כאן, בלי ללמוד טניס, טיק, נגיעה קלה, מעבר לרשת. אני מגיע לכדור, טיק... נגיעה קלה, הכדור נכנס, לאן? לרשת. ואז שאלתי את המחבט איך הוא רוצה את השבירה? ככה, ככה, או שאני זורק את המחבט לקהל. זו הייתה אפשרות ראשונה. אפשרות שנייה, אמרתי: מוטי, נכשלת, החטאת, תמשיך קדימה. אני לא אשכח את זה, לקחתי את הכדור, הגשתי "סרב" וניצחתי את המשחק. למה אני מתאר את זה? מה היצר

הרע רוצה? היצר הרע לא מחפש את העבירה, אחי היקר, היצר הרע מחפש את הייאוש. העבירה הוא האמצעי לייאוש, אבל באמת, מה המטרה שלו? לא העבירה. המטרה להתייאש. וככה לקחתי את הכלים מהטניס לעבודת השם. מי שליווה אותי לאורך כל הדרך בתור שחקן טניס הוא אבא שלי. כל היום עוטף אותי חום, אהבה. "מוטי נסע", תחרויות, אימונים. יום אחד התבשרנו בשורה לא פשוטה בכלל, אבא שלי קיבל את המחלה הקשה בריאות. בורא עולם... תענו אמן, בורא עולם ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל. -אמן. הגעתי לבית החולים "זיו" בצפת. ניגש אליי יהודי ירא שמיים, זקן ארוך, הוא אומר לי: תשמע, אני רואה שהמצב של אבא שלך לא פשוט. אמרתי לו: כן, אני גם רואה.

ואז הוא אומר לי: יש עניין בשעת יציאת הנשמה לומר "שמע ישראל." תבינו, אני אלוף ישראל, סגן אלוף אירופה, כל היום טניס, הייתה לי שאיפה להיות אלוף העולם בטניס, אני לא מבין יותר מדי, נשמה, לא נשמה, אבל המשפט שלו נכנס לי ללב. לא עזבתי את המיטה של אבא שלי משהו כמו עשרה ימים. אחיות שלי אמרו לי: תאכל, תשתה. פחדתי שיגיע הרגע שאבא ייפטר מהעולם ואני לא אספיק לומר "שמע ישראל." אחרי עשרה ימים אבא נפטר, עמדנו ליד המיטה, אמרנו: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד." הגעתי לשבעה בחצור הגלילית, הייתה לנו וילה גדולה מהסרטים, מה שנקרא. כל סוגי הפירות שאתם מכירים היו לנו: תפוזים, קלמנטינות, אפרסקים. באותו שבוע הגיע גם

הרכב החדש. אני רואה את הבית, אני רואה את האוטו. אני אומר: ריבונו של עולם, מה האדם לוקח איתו? עכשיו, אלה לא דרשות שרב אומר לך: תשמע, אתה זמני בעולם. אתה רואה את הבית, אתר אומר: ריבונו של עולם, מה האדם לוקח איתו? אבא שלי עבד כל כך קשה כל החיים שלו. ואז שאלתי את עצמי שאלה: מה אני מוכן לעשות בשביל אבא? וקיבלתי על עצמי שנה לומר קדיש. באו אליי שחקני נבחרת ישראל, אמרו לי: תחזור בתשובה? אמרתי: אני לא יודע. אבל אמרתי: דבר אחד אני יודע, אני שנה אומר קדיש. אומר הגאון מווילנה על המשנה באבות: מצווה גוררת מצווה. אתה עושה מצווה אחת, מצווה אחת, אבל במסירות נפש, תדמיין שיש לך עוד מצווה, גוררת לך עוד מצווה.

מצווה גוררת מצווה. ככה עשיתי במסירות נפש. שחרית, מנחה, ערבית, קדיש. תחזור בתשובה? -לא יודע, אבל אני יודע דבר אחד, שנה אני אומר קדיש. חיפשתי מניין, אני גר בנתניה, מניין בנתניה, אומרים לי: יש את הרב משה בן משה. אמרתי: מה זה, חרדים? אמרו לי: כן. אמרתי: תשמע, תנו לי משהו יותר עממי. פחדתי, בכל אופן. אתה יודע, בכל זאת, אתה לא מבין, אתה יודע רק טניס. ואני מגיע למצב, אני מחפש שוב מניין. באותה תקופה אני מאמן במרכז הטניס ברמת השרון. אני מחפש מניין בנתניה, אומרים לי שוב: הרב משה בן משה. אמרתי "מה יכול להיות?" אני נכנס, אני רואה אברכים יושבים, לומדים. איך שנכנסתי מישהו הביא לי לשתות. אחר כך מישהו אמר לי:

תשמע, יש שיעור בערב. אמרתי: ידעתי, מביאים לך לשתות, בסוף אומרים לך "שיעור בערב." אמרתי "מה יכול להיות"? אני מגיע לשיעור בערב, זה היה יום חמישי. שירה, ניגונים, שמחה. ברוך השם, היום אני זוכה, בסייעתא דשמיא, כל יום שני אני מעביר שם שיעורים של שלום בית, כבר שמונה חודשים, ברוך השם. בתים שלמים מתהפכים. בקיצור, אני רואה את הרב שר, ברוך השם, "שמח בני בחלקך," והדברים נכנסו לי ללב. הוא אמר: מה זה, יהודי ויהודייה, גם אם הם עברו את כל העבירות הכי חמורות בעולם, אם הם חוזרים בתשובה מאהבה, כל העבירות שלהם נהפכות להם לזכויות. תורה משמיים, כמה השם אוהב אותנו. אחים יקרים, התחלתי להתחזק. התחלתי להוסיף, כמו נרות

חנוכה, בערב קצת, ככה, בהדרגתיות, הכול צריך להיות בהדרגתיות, אבל בצורה בטוחה. אני מגיע קצת בבקרים, מדי פעם בערב. התחלתי ללמוד קצת בבוקר, ואני מאמן ברמת השרון. אחרי שנה וחצי שאני לומד חצי יום בכולל, חצי יום אני מאמן במרכז הטניס ברמת השרון. אחרי שנה וחצי התחלתי ללמד בכולל. עד היום אני מלמד שם, יש לי שיעורים לאברכים, בעלי בתים, אור החיים הקדוש, פרשת שבוע, גמרא. בתאריך י"ז בטבת, תשס"ו, אני מעביר שיעור תורה בכולל ואני אומר את המשפטים הבאים: אומר דוד המלך, עליו השלום, "כל מצוותיך אמונה." שבת, כשרות, טהרה, תפילה, ברכות, הכול להביא את האדם לידי אמונה. ובא חבקוק והעמידן על אחת, "וצדיק באמונתו..."

-"יחיה." אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים מלמעלה. בקיצור, אמונה, אמונה. סיימתי את השיעור. בתאריך י"ז בטבת, תשס"ו, אני יוצא בדרכי למרכז הטניס ברמת השרון. באותה תקופה אני ואשתי חיים חיים שגרתיים. נולדה לנו ילדה אחת אחרי שנים. אומרים חז"ל: "כל הנשמה תהלל יה הללויה- " אל תקרא כל הנשמה, אלא על כל נשימה ונשימה. נולדה לנו ילדה אחת אחרי שנים. קוראים לה אורי, ילדה בת חמש. מתנות שמיים. אני גם משחק איתה קצת טניס בבית, ישתבח שמו. סיימתי את השיעור, אמונה, אמונה, אמונה. אני יוצא, בדרכי למרכז הטניס ברמת השרון, אני מקבל שיחת טלפון. מרדכי? כן. רציתי להודיע לך, הילדה שלך נדרסה. מה קרה? -נפצעה פציעה

קלה ברגל. איפה היא? -בדרך ל"בילינסון." אמרתי: אם היא נדרסה בנתניה, לאיזה בית חולים צריכים לקחת אותה? "לניאדו." -לא, אל תדאג, פציעה קלה ברגל. כל הדרך אני נוסע: אבא תרחם, אבא תושיע, נתת לנו ילדה אחת אחרי שנים. אני מגיע לבית החולים, כולי ממש בכיות, "בורא עולם, תרחם." התקשרתי לחבר שלי, אורן ימיני. יודעים, הילדה באה אחרי שנים, שיתפללו בכולל. אני מבין פציעה קלה ברגל, אולי קצת יותר מזה... אני מגיע לבית החולים, אני מגיע אל אשתי, אני אומר לה: אל תדאגי, השם איתנו, הכול לטובה, הכול יהיה בסדר. תוך כדי, אחים יקרים, שאני מדבר איתה, פתאום נפתחות שתי דלתות ואני רואה את הרופאים והפרופסורים רצים עם המיטה. אני

אומר להם: מי כאן? אומרים לי: זו אורי. מה המצב שלה? מצב קשה, אי אפשר לדבר עכשיו. מצב קשה, אי אפשר לדבר עכשיו. הכול בשניות. אם בן אדם לא חזק באמונה, הוא נופל במסדרון. אני רץ אחרי המיטה, אני מגיע לטיפול נמרץ, סוגרים לי את הדלת בפנים. אני אומר: אני האבא. אבא, תמתין בחוץ. המתנו אני ואשתי משהו כמו שלושת רבעי שעה, שאני אומר לכם, זה היה כמו נצח. אחרי שלושת רבעי שעה יוצאת אלינו הפרופסורית: באתי לדווח לכם על המצב של הילדה. אנחנו יושבים ואז היא אומרת לנו, עוד לפני שהיא מדברת, שלוש דקות היא לא מדברת, ואז היא אומרת לנו: אפס אחוז סיכוי שהילדה תצא מזה. עצמתי את העיניים ואמרתי: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו

של האדם, "אל יתייאש מן הרחמים." הרופאים קיבלו רשות לרפא, שנאמר "ורפא ירפא", אבל לא לייאש. יש רופא שאומר לבן אדם "נשארו לך שבועיים לחיות," בסוף הבן אדם הזה חי עוד 30 שנה, הרופא הזה נפטר אחרי שבועיים. מי אלה הרופאים? הוא הרופא הגדול. יש אנשים שאם הם לא היו יודעים שהם חולים, היו מאריכים הרבה יותר שנים. אבל ממה הם מתים? מהפחד. צריך אמונה. אני מגיע למצב לא פשוט בכלל. הרב שלי זימן את כל הקהילה בחצות הלילה, הרב משה בן משה, השם ישמרהו ויחיהו. כולם תפילות, כמה חשוב להיות מחוברים לשיעור תורה, לרב, לרבנית, למה? העולם הזה, אומרים רבותינו, הוא עולם של ניסיונות. כותב הרמח"ל: "עיקר ירידת נשמת האדם לזה העולם

"לעמוד בניסיונות." דע למה באת, לעמוד בניסיונות. לענותך, לנסותך - למה? להיטיבך באחריתך. אדם שמבין שהכול זה ניסיון, הוא רואה את החיים אחרת. אחים יקרים, אני מגיע למצב... דרך אגב, העבירו אותה אחר כך מבילינסון לשניידר. עכשיו, אורי כאן, פה עוד ילדה, פה עוד ילד, פה עוד ילד. אני רואה את הרופאים לא ניגשים אל הבת שלי. אני אומר: למה אתם לא ניגשים אל אורי? אומרים לי: תתפלל. לא פשוט בכלל. אני תופס לה את היד: אורי, תעני לי, זה אבא. ילדה אחרי שנים, ילדה אחת. הרופאים אמרו: מבחינה רפואית אין לכם סיכוי להביא ילדים לעולם. לא פשוט בכלל. בשעות הבוקר הדופק הולך ויורד. כמה זה נתן לי כוח שבאו איתי חברים מהכולל, נתנו

לי כוח כל הלילה שם. העבירו אותה לשניידר. הרופאים אמרו: תתפלל. מה שקרה, היא חזרה בשעת צהריים מההסעה, וככל הנראה, היא סגרה על עצמה, על המעיל, את הדלת, היא נגררה ונפצעה פציעה קשה בראש. לא פשוט בכלל. אני תופס את הילדה, "אורי, תעני לי", שום דבר. בשעות הבוקר המוקדמות הדופק הולך ויורד. עשר, תשע... שש, חמש, ארבע... שלוש, שתיים, אחת, הילדה נפטרה. ואני אומר: "שמע ישראל "ה' אלוהינו "ה' אחד." "השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך." לא פשוט בכלל, הלב נקרע לגזרים, זה פורסם בתקשורת. באו רבנים מכל הארץ, הרב עמר, הרב יוסף, ממש... היה כל יום בשבעה כמו סמינר, אי אפשר להבין. אנשים קיבלו על עצמם, אני יודע שיש כאלה

שעד היום, שיעורי תורה, מתחזקים, קיבלו שבת, עד היום, לעילוי נשמת הילדה. אני לא אשכח את זה. הגעתי למצב... רק בשבעה הבנתי איזו ילדה הייתה לי. ילדה קטנה. ילדים קטנים, גיל חמש, בדרך כלל אחרי שירותים באמצע הלילה, הולכים לישון. אורי תופסת זווית בבית, מברכת: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, "אשר יצר את האדם בחוכמה"... ביום של גשם, היא אומרת לי: אבא, יורד גשם בחוץ, עכשיו נשים ילכו בצניעות. איזה דיבור של ילדה קטנה. אומר האר"י ז"ל: ילדים קטנים למעשה בגלגול הקודם היו צדיקים גדולים. הם באו לתקן משהו קטן. כמו שמבקשים מהאבות הקדושים ומהאימהות הקדושות, ככה אני יכול לבקש זכות של אורי. תיקון. זה לא פשוט בכלל.

סיימנו את השבעה, אמרתי: מרדכי, לא על אף אחד מעם ישראל. מה אתה מוכן לעשות למען עם ישראל? וקיבלתי על עצמי לחזק משפחות שכולות. מאז אני מסתובב... היום, לצערנו הרב, כל כך ניסיונות אנשים עוברים, כל כך התמודדויות, אבל צריך רק אמונה. "ובא חבקוק והעמידן על אחת." מה צריך בדור הזה? אמונה. איזו אמונה? "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." אומר האברבנאל: "אדם ובהמה תושיע ה- "' את מי הקב"ה מושיע? מי ששם עצמו כבהמה. מה הבהמה לא מבינה כלום, גם אנחנו בפני השם יתברך לא מבינים שום דבר. "תכלית הידיעה", כותב רבי נחמן, "תכלית הידיעה היא הידיעה." להבין שאני לא מבין, וכמה שאתה יותר מבין שאתה לא מבין, אתה מבין. ומי שמבין שהוא

מבין, הוא לא מבין. אני מדבר בערוץ, בערוץ הידברות, אז אני מדבר שם על תכלית הבריאה ועל חוכמת השם יתברך. אני יכול לדבר שעות על גוף האדם, לב, ריאות, טחול, מעברים, 65 אלף ליטר סירקולציה של דם בגוף האדם. איך התינוק בבטן... בורא עולם מטיפה סרוחה, איך בורא עולם יוצר מציאות של ידיים, רגליים, צר צורה, עיניים, אף, פה, לב, ריאות... "ויצר ה' אלוקים את האדם "עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים." בורא עולם מכניס... אם ניקח, חס ושלום, חס ושלום, תינוק, ונכניס אותו לתוך פיילה של מים, הוא יכול לחיות דקה, שתיים? בורא עולם לוקח את המציאות מכלום, מטיפה סרוחה, יוצר מציאות של ידיים, רגליים, צר צורה, מכניס נשמה, תינוק

בתוך המים, בתוך הבטן, אומרת הגמרא: "מה שנפתח נסתם, מה שנסתם נפתח." מה הפשט? חבל הטבור פתוח, מפה האימא אוכלת, התינוק אוכל, ולמעשה, גם מפה התינוק נושם. שאר האיברים סגורים. אומרת הגמרא: "מה שנפתח נסתם, מה שנסתם נפתח," מה הפשט? חבל הטבור פתוח, שאר האיברים סגורים, כשהתינוק יוצא לאוויר העולם, מה שנפתח, זה חבל הטבור - נסגר, שאר האיברים שהיו סגורים - נפתחים. כל זה בתשעה חודשים בבטן. מישהו יכול להבין את חוכמת הבורא, ישתבח שמו לעד? אבל אמרתי: אני לא מתייאש. אחרי הפטירה של הילדה, אמרתי... התקשרתי לחבר שלי, רגב דיין, מירושלים. אמרתי לו: רגב... אתם זוכרים שהחטאתי את הכדור לרשת, מה עשיתי, נשברתי או המשכתי?

אמרתי: אני ממשיך. המשכתי וגם ניצחתי את המשחק הזה. אמרתי: בורא עולם, אני היום לוחם שלך. כמו שעד היום שחקני נבחרת ישראל קוראים לי "הלוחם", אני היום הלוחם שלך. כמו שאז במגרש נלחמתי עד טיפת הדם האחרונה, ככה הייתי אומר, ככה היום למענך, יתברך, בורא עולם. הגעתי למצב שהתקשרתי לחבר שלי, רגב דיין, אמרתי לו: אני רוצה להמשיך קדימה בחיים. סיפרתי לו על הפטירה של אורי. הוא אמר לי: אז למה התקשרת? אמרתי: אני רוצה להתקדם קדימה, אני רוצה טלפונים, שדכנים, שדכניות. אתם לא תאמינו. אני מתקשר מנתניה, רגב נמצא בירושלים. הוא אמר לי: משמיים. אמרתי לו: מה משמיים? הוא עמד מול לוח מודעות, שמונה עשר שדכנים ושדכניות. אמרתי:

בורא עולם, איפה אני מתחיל, איפה אני מסיים? אמרתי לו: אני רוצה להתחתן, טלפונים של שדכנים, שדכניות. הוא אמר לי: אני בדיוק עכשיו עומד מול לוח מודעות, יש לי 18 שדכנים ושדכניות. אמרתי לו: רגב, תתחיל. אני מסמן, רושם 18... אמרתי: בורא עולם... אני מספר לכם מה אני עשיתי, עכשיו לא כל אחד יתחיל לעשות ככה, כן? אמרתי: בורא עולם, אני מסמן מפה, אם רצונך שמפה יהיה השידוך, מה טוב ומה נעים. השדכנית הראשונה, אני מתקשר אליה לירושלים, אני בכלל גר בנתניה. עונה לי איזו צרפתייה: כן, מה אתה רוצה? אמרתי לה: בחורה צדיקה, יראת שמיים. היא אמרה לי: אוי, יש לי מישהי מאוד צדיקה, יראת שמיים מנתניה, טוב לך? אמרתי: ישתבח שמו.

אמרתי: ודאי, גם אני מנתניה. יצאנו, נפגשנו פגישה ראשונה, פגישה שנייה, שלישית, רביעית. אני רואה מידות טובות, יראת שמיים, רוצה להקים בית של תורה. אמרתי: אחרי הפגישה החמישית, שישית, אני אציע לה נישואים. פעם שאלתי בהרצאה: איפה הכי יפה להציע נישואים בירושלים? אז מישהו אמר לי: בים. הוא ראה הרבה סרטים כנראה. בקיצור, איפה הכי יפה להציע נישואים בירושלים? בכותל. הלכנו לכותל, ואז עומדת ככה, מתפללת בכותל. תוך כדי שהיא מתפללת, השכרתי מסוק, ואז יורדת יריעה גדולה על הכותל: "התנשאי לי"? סתם, סתם. לא, לא. כל המדומיינים והמדומיינות. כמובן, הכול בקדושה, ישתבח שמו לעד. שימו לב טוב, אשתי, מאיפה היא? מנתניה. איפה

היא גרה? ליד הישיבה שלי. איפה היא התחילה? אצל אשתו של הרב שלי, אצל הרבנית. תראו מה זה, אני בכלל מנתניה, וברוך השם, שימו לב טוב, באותו שבוע שאני מתחתן, מי עוד מתחתנת? אה? אה, רגע, רגע, רגע, רגע. אבל את זה... תבינו טוב, אחרי הפטירה של הילדה, אני... דילגתי על החלק הזה, אז לפחות עכשיו נשלים אותו. אחרי הפטירה של הילדה, אני ואשתי נאלצים להתגרש. אני מוצא את עצמי אחרי תקופה בלי הילדה, בלי האישה. הייתה לי וילה ענקית בנתניה. בלי הילדה, בלי האישה, בלי הדירה, ככה אני מוצא את עצמי. אמרתי: בורא עולם, אני ממשיך קדימה. דילגתי על החלק הזה אז אני משלים לכם אותו. אמרתי, בורא עולם, אני ממשיך קדימה, אני לא

מתייאש, ואז התקשרתי לרגב דיין, קיבלתי את הטלפון, ואז התחתנו. ברוך השם, באותו שבוע שאני ואשתי מתחתנים, מי עוד מתחתנת? גרושתי. אתם זוכרים מה הרופאים אמרו לנו? "מבחינה רפואית אין לכם סיכוי להביא ילדים לעולם." אחרי תשעה חודשים, אני ואשתי, בן זכר. גרושתי, בן זכר. אחר כך, ברוך השם, אני ואשתי הבאנו עוד בן. גרושתי הביאה תאומים, בן ובת. אחר כך אני קניתי דירה חדשה. אחר כך, ברוך השם, היא הביאה עוד בת. כל מה שאני מספר לכם, ב-14 שנים האחרונות. איפה כפיים לבורא עולם? אם הייתי מתייאש, הייתי אומר: בורא עולם, הנה, אני חוזר בתשובה, אני מזכה את הרבים... תבינו, תוך זמן קצר, הפטירה של אורי, זיכרונה לברכה,

ההתמודדות של הפטירה לא הייתה פשוטה בכלל. כל ההתמודדות וכל הקושי. אני ואשתי נאלצים להתגרש. זה לא פשוט בכלל. הגענו למצב, עם כל הצער והקושי והכאב, הכול כמובן בדעת תורה, אני מוצא את עצמי במצב כזה, ככה, עם הבגדים ככה, בלי אישה, בלי ילדה, בלי דירה. אמרתי: בורא עולם, את הילדה לקחת, את האישה, את הדירה. אבל מה, דבר אחד, את האמונה בך, יתברך, את מסירות הנפש שהייתה לי בטניס אני שם בעבודת השם. אני לא שואל שאלות. היה אחד מגדולי ישראל שזכה להאריך ימים. שאלו אותו: איך זכית לאריכות ימים? הוא אמר: אני לא שואל שאלות על הקב"ה. אמרו לו: מה זה קשור לאריכות ימים? הוא אמר: מי ששואל הרבה שאלות, הקב"ה לוקח אותו, עונה

לו על כל השאלות. אני לא שואל שאלות. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך." מה זה "תמים תהיה עם ה' אלוקיך?" כל מה שבא עליך, קבל במה? תמימות. אל תחקור. יש כאלה, מה, "תגידו לי את העתידות," קורא בקפה, קוראת בקלפים, שטויות. מי שהולך בתמימות עם ה', כותב האברבנאל, הגמרא אומרת: "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד- " ראיתי את אחד הפירושים שמביאים, מה זאת אומרת "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד?" אומר המהרש"א: יהודי שמאמין שהכול לטובה, הוא יראה בטובה. צריך להאמין שהכול לטובה, השם אוהב אותנו. אין מי שאוהב אותנו בעולם כמו השם יתברך. אין מי שמרחם עלינו בעולם יותר מהשם יתברך. יותר מההורים שלנו שאוהבים אותנו, השם אוהב אותנו הרבה

יותר. והוא רוצה שיהיה לנו רק טוב. רק מה? באנו לעולם לתקופה מסוימת, לבחון אותנו. אבל התכלית היא הנצח. ודאי גם מי שחי פה חיי תורה. באו אליי בשבעה, אמרו לי: הרב חזיזה, אל תדאג, הקב"ה יפצה אותך. אמרתי: יפצה? וכי השם עושה רע? השם עושה רק טוב. מה, אנחנו מבינים למה זה קרה ככה וזה ככה? אנחנו לא יודעים כלום. כמו שיש את התמונה... גובלן, שרואים קשרים. האדם אומר: וואו, מה זה כל הקשרים האלה? למה פה קשרו אותי, פה קשרו אותי, פה קשרו... מסובבים לו את זה, הוא רואה את כל התמונה ברורה. זה מה שאמר יוסף: "אני יוסף אחיכם, העוד אבי חי"? פתאום הבינו את כל החיים, את כל הסרט של החיים. האדם יגיע אחרי 120, יראו לו בדיוק

למה הוא עבר את זה ולמה הוא עבר את זה. ואם הייתי מתייאש? הייתי אומר: מה, אני חוזר בתשובה, מזכה את הרבים, אני עושה סדנאות זוגיות בכל הארץ, ערוץ הידברות, מלמד בכולל, זה מה שמגיע לי, בורא עולם? לא. לא, למה? בורא עולם הוא אבא, אבא שלי, אוהב אותי, הוא יודע מה טוב בשבילי, אני לא שואל שאלות עליו. אדם שחי ככה, כל החיים שלו נראים אחרת. אתם יודעים כמה אנשים אמרו: מסכן הרב מרדכי חזיזה, הבת שלו נפטרה והוא התגרש והוא בלי הבית והוא ככה... ואני ידעתי דבר אחד, אני ידעתי שיש פה, יש פה מעין תסריט של הקב"ה, שבורא עולם בודק אותי עד כמה אני אהיה נאמן לו. ואני ראיתי את זה לאורך כל הדרך. נכון שהיה קשה, הלב נקרע

לגזרים, זה לא פשוט. אני אומר לכם, התהליך... מהפטירה של הילדה, לעבור תהליך של גירושים כל כך מהירים שלא חלמת עליהם. והייתה לי וילה ענקית, ואני מוצא את עצמי ככה. זה משהו שאף אחד לא יכול להבין אותו, ושהשם לא יעמיד אף אחד בניסיונות. אבל אני אומר לכם, מה שנתן לי את הכוח זה רק אמונה. איזו אמונה? לזרוק את השכל. תכלית הידיעה היא הידיעה. להבין שאני לא מבין. כמה שאתה יותר מבין שאתה לא מבין, אתה מבין... מישהו יכול להגיד לי איך כוכב הכי קטן יותר גדול מכל כדור הארץ? אנחנו יכולים להבין איך העיניים שלנו עובדות? העינית, רשתית, קרנית, לב האדם. תסביר לי. מישהו יכול לייצר לי עין? טיפת דם? וככל שהאדם חי את הידיעה

הזאת, ככל שהאדם חי את האמונה הזאת... אני עד לפני, כמה, משהו כמו עשר שנים, הייתי מאמן בטניס ברמת השרון ולמעשה, אני התלבטתי אם לעזוב שם, אבל הרב שלי אמר: תעזוב ותצא, ותהיה לך הצלחה גם בזיכוי הרבים. אתם יודעים, אפי לוי, מאמן נבחרת ישראל, התחלתי ללמוד איתו גמרא. הוא ראה בין אימון לאימון, בא, הצטרף עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, הצטרפו לשיעור הזה. פחדתי שהשיעור הזה יפסיק. וברוך השם, המשכנו אותו. אתם יודעים כמה התחזקו מהשיעור הזה? אפי לוי, מאמן נבחרת ישראל בטניס, היום לומד ב"נתיבות עולם." מיכאל בן טולילה, אצל הרב אדלשטיין זצ"ל, ברמת השרון. יריב כהן, אצל הרב אדלשטיין ברמת השרון. המזכירה שמה

בטניס, ברמת השרון, גם כן חזרה בתשובה, גם הקימה בית בקדושה. אמיל סבלייב, היה אלוף ישראל בטניס, למד ב"אש התלמוד," אחר כך בישיבת מיר, עכשיו התחתן, לא מזמן. המנקה שמה חזר בתשובה, שומר שבת. כולם, ברוך השם. המוכר בחנות, כל הילדים שלו, כולם בתלמודי תורה. פירקנו להם את הטניס, ברוך השם. עד היום במרכז הטניס, רמת השרון, יש שמה עזרת נשים, יש גמרות, תהילים. המאמנים בין אימון לאימון קוראים תהילים, ישתבח שמו. "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי... לא רעב ללחם "ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה."' אחים יקרים, היום בחוץ יש ג'ונגל, ג'ונגל. אין שבוע שלא באים אליי לקליניקה זוג ש... על מה? על בגידות. מאיפה? מהווטסאפ,

מהזה, מהזה. בתים שלמים נחרבים. אבל אדם שחי חיי תורה, מי ישמור אותו? לא אשתו. לא צריך היום מצלמות. יש כאלו שעושים מעקבים. בורא עולם, "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים." עברתי הרבה ניסיונות, אבל ביד של הקב"ה, ביד של אבא שאוהב אותי. הוא יודע מה טוב בשבילי. כמו שהבת שלי היא אורי, היא גם הבת שלו. מה, וכי הוא רוצה להכאיב לנו? יש פה תסריט, יש פה גובלן, שאנחנו רואים את הקשרים, אבל אחרי ה-120, הקב"ה יהפוך את הגובלן הזה ואנחנו נראה את התמונה, ואז נגיד: איך התלוננתי כאן? איזה יופי פה, איך התלוננתי כאן? צריך ללכת רק עם השם יתברך, בתמימות. לא רק בדיבורים, לשמור את השבת. לא, יש כאלה... "לקראת שבת

לכו ונלכה," והוא נותן גז, נוסע ברמזור. לא לצפצף, להראות לקב"ה, בורא עולם, מסירות נפש. השטן הכי הרבה מפחד ממסירות נפש. ואדם שמוסר נפש, רואה ברכה. אני מסיים במשל אחרון שאני אוהב לספר אותו. בכניסה לירושלים היה איזה שוטר, עומד, רואה רכב יגואר, גג נפתח, גלגלי מגנזיום, בר למשקאות, מסאז' לגב, אוויר לכפות הרגליים. בקיצור, חללית. אבל הוא רואה את הבן אדם רציני, לא מחייך. מאחוריו רכב מקרטע, הדלתות עומדות להתפרק כל רגע, עשנים יוצאים מהצדדים, השמשה הקדמית שבורה, עם יד אחת הוא תופס את ההגה, עם יד שנייה את מכסה המנוע, ומחייך, מבסוט. השוטר אומר: אני לא מבין, זה עם היגואר, גג נפתח, גלגלי מגנזיום, פרצוף תשעה

באב, לא מחייך, וזה עם הרכב המקרטע, כולו מחייך, שמח, אני חייב להבין מה קורה כאן. יגואר לעצור בצד, יגואר לעצור בצד. זה עם היגואר עוצר בצד, השוטר פותח את הדלת, אמר לו: לאן אתה נוסע? הוא אמר לו: תראה. מראה לו את האוטו, מראה לו את הריפודים. כן, לאן אתה נוסע? הוא אמר לו: תראה את האוטו. אמר לו: הבנתי אותך, סע. נתן גז, נסע. מקרטע, עצור בצד, מקרטע, עצור בצד. זה פותח את הדלת, מתחיל לעצור עם הרגל. השוטר עוצר אותו, אומר לו: לאן אתה נוסע? אומר לו: תראה, אני גר בתל אביב, אימא שלי גרה בירושלים, ואני שמח שהגעתי לבקר את אימא שלי, אימא שלי לא מרגישה טוב, שמח שהגעתי לבקר אותה. וככה גם ברמפות, בעליות לירושלים,

הוא מקבל גם מכות בדרך, ומחייך. הוא אמר לו: אני שמח, הגעתי לבקר את אימא שלי, היא לא מרגישה טוב, וגם אני הרבה זמן חוסך כסף לדלק, אני רואה במד של הדלק שנשאר לי עוד דלק לחזור חזרה לתל אביב. אמר לו השוטר: הבנתי אותך. השוטר סגר את הדלת, הדלת השנייה נפלה. אמר השוטר: למדתי פה מוסר של החיים שלי. יכול להיות בן אדם שיהיה לו הכול, יהיו לו כסף, בתים, מכוניות, מיליונר! אבל אם אין לו דרך בחיים, זה אדם מסכן. אדם שאין לו אמונה בהשם יתברך הוא אדם מסכן. הוא יכול לקבל מכות בדרך, יכול להיות שהדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה, אבל יש לו דרך. אם הייתי נשבר, הייתי מפסיד הכול. היום אני, ברוך השם, זוכה להיות בערוץ

הידברות, מזכה את הרבים, יש לי סדנאות לזוגיות. כותב הבעל שם טוב, לפעמים אדם עובר מסלול בחיים שלו של ניסיונות, בשביל שיעזור לאחרים. היום עיקר ההרצאות שלי, אני מדבר אמונה, שלום בית, חינוך ילדים, ישתבח שמו, מסלול שפחות או יותר עברתי. מה? הרבה ניסיונות של אמונה, עניין של גירושים, אני מתעסק היום עם שלום בית, והרבה הרבה הרבה, אני אומר לכם, בתים ניצלים כי הולכים בהכוונה של דרך התורה. כשהולכים עם התורה והולכים עם השם יתברך, אז רואים ישועות, רואים ברכה, רואים הצלחה. תודה רבה לכם על ההקשבה, השם יברך אתכם ונזכה שתמיד נעבוד את השם יתברך מתוך שמחה, מתוך אהבה, ונראה כולנו את הגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן. בשורות טובות.