הרב זמיר כהן - כוח הדיבור ושמירת הלשון

שלום וברכה וערב טוב לכולם. אנחנו נראה היום בעזרת השם את הפרק השביעי והאחרון בהלכות דעות שבספר המדע להרמבם נקרא את לשונו המרגל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רחיל בעמך ואף על פי שאין לוקים על דבר זה עוון גדול הוא וגורם להרו להרוג נפשות רבות מישראל לכך נשמח לו ולא תעמוד על דם ראך. צא ולמד מהרה לדואג האדומי. בפרק הזה הרמב"ם מתחיל לדבר על ההקפדה הגדולה שאדם צריך להקפיד על הלשון, על הדיבור. שלמה המלך אמר, "מוות וחיים ביד לשון." לא כמו שנדפס אצל אנשים בדרך כלל שהמוות ביד האקדח והחיים ביד המזון. שלמה המלך אומר שיש כוח הרבה יותר חזק. מצד אחד הרסני ביותר, מצד שני בונה מאוד. זהו כוח הלשון. שומר פיוע

ולשונו, שומר מצרות נפשו. אנחנו נתבונן גם ברובד הפשוט וגם ברובד היותר עמוק על פי דבריהם של חכמי תורת הקבלה. מה המשמעות של הדיבור, של לשון הרע, של רכילות, דברים שהאדם מדבר שלא על פי ההלכה? אבל נפתח קודם כל בהגדרה מה זה לשון הרע, מה זה רכילות, מה זה מוציא שם רע. יש שלושה דברים נקרא את לשון הרמב"ם. בהלכה ב' הוא מסביר כך: איזה הוא רחיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה. הרי התורה אומרת, "לא תלך רחיל בעמך." מה זה רחיל? כמו רוכל. מה עושה הרוכל? קונה מכאן, הולך לשם, מוכר במקום אחר, לוקח מפה, מוכר שם. ככה האדם הזה שומע דברים כאן הולך מספר שם ראה כאן הולך ואומר מה שראה איזה הוא רחיל זה שטוען דברים טוען

הכוונה מרים על עצמו מסע של דיבורים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם יש עוון גדול מזה עד מאוד הראשון כבר הוא אומר שהוא מחריב את העולם זה שאוהב לשמוע ולדבר ולספר ומסכסך בין כולם אבל הוא אומר עוד יותר גרוע מזה והוא בכלל לו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו אף על פי שאומר אמת כלומר הראשון הרחיל רואה דברים שומע דברים הולך מספר שם לא אכפת לו מה התוצאות אף על פי שהוא לא סיבר איזה גנאי הוא לא אמר דברים רעים אבל עצם זה שסיפר מה שקרה מה שראה זה גורם לסכסוכים ולקצרים יש אדם שמספר דברי גנות מספר דברים רעים דברים לא טובים זה עוד יותר גרוע

זה נקרא לשון הרע אף על פי שהוא אומר אמת אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חברו אדם שמשקר אומר על אדם דברים רעים שהם לא נכונים זה עוד יותר גרוע נקרא מוציא שם רע לפי חוקי המדינות של היום ההגדרה של לשון הרע זה רק אם האדם מספר שקר אתה יכול לטב בואו על הוצאת דיבה אם הוא אם הוא אמר דברים שהם שקריים אבל אם הוא אמר דברים נכונים אתה לא יכול לטבע אותו על פי חוקי המדינות על פי התורה שלנו גם דברים נכונים אסור לספר מלבד בתנאים מסוימים למשל אם זה לתועלת מותר לספר לפעמים אפילו מצווה של השבת עבדה להציל את השני אתה רואה שאדם הולך ליפול באיזה עניין כי הוא סומך על אדם שאתה מכיר אותו כנוכל והוא והוא אמור לרמות

אותו, להזיק לו, אז ודאי שאין בזה לשון הרע ללכת לאותו אדם ולומר לו, "אל תתעסק עם הנוכל הזה, כי הוא יגזול את כספך כפי שהוא עשה לאחרים." לא רק שמותר להגיד דבר כזה, זה מצווה. אתה משיב עבדה. אדרבה, אם אתה יכול להציל ממונו של אדם ולא מציל, אומרת התורה, לא תעמוד על דם ראך. אדם שיכול להציל את חברו מנזק או את גופו או את ממונו יש מצווה מהתורה להציל אותו. גם מצוות השבת עבדה כשמדובר בממון. אבל כאן מדברים על אדם שהוא סתם מספר. אין בזה שום תועלת. אפילו דברים אמיתיים. שמע כאן הולך מספר שם. תדע הוא אמר עליך כך וכך. זה נכון שהוא אמר אבל למה אתה צריך לומר? או שהולך ואומר לחברו, "אתה חושב את פלוני שהוא כזה אדם

טוב כמו שהוא נראה כלפי חוץ?" אז תדע שלא. אני יודע שהוא לא כזה. ואז הוא מספר דברים ואין בזה שום תועלת. זה נקרא לשון הרע. אם סיפר דברי שקר זה גרוע יותר. מוציא שם רע. יוצא שיש לנו שלוש קומות. קומה ראשונה, לא תלך רחיל. אדם רואה, שומע, הולך ומספר במקומות אחרים. אף על פי שהוא לא אמר דברי גנאי. אבל זה גורם למתחים בין אנשים. החומרה יותר גדולה כשמספר לשון הרע אומר דברים של גנות אבל הם נכונים והכי גרוע כשאומר דברים של גנות שהם לא נכונים זה מה שכותב הרמבם אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חברו אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני כך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי ועל זה

אמר הכתוב בתהילים יחרת השם כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. כעת ניכנס קצת יותר לעומקם של דברים. מדוע לשון הרע כל כך חמור? למה הקלקול בזה הוא כל כך קשה? ברובד הפשוט הדברים מיד מובנים. אתה גורם למתחים בין אנשים. והדבר הכי חשוב אצל הקדוש ברוך הוא זה אחדות. כשאנשים מאוחדים יש אהבה ביניהם, יש שמחה לקדוש ברוך הוא. כמו כל אבא שיש לו ילדים, כמה הוא שמח כשהוא רואה את הילדים מאוחדים. אבל אם הוא רואה את ילדיו רבים, מסוכסכים, אף על פי שיש צדק למה הילד הגדול רב עם הילד הקטן, הוא צודק בזה. אבל האבא זה כואב. למה הם רבים? הייתי רוצה לראות יותר ויטור, יותר אהבה, יותר אחדות. כשיש קצר בינינו, יש מתחים בינינו,

על ידי שהאדם הזה גרם, גורם צער לקדוש ברוך הוא, אפילו דברים שהם אמת. הוא אומר, "אבל אמרתי את האמת." אמרת אמת, אבל הרחקת בין אנשים. לכן כתוב בתורה שאדם שהיה מוציא שם רע היה לוקה בצרת. ומה הייתה ההלכה של אדם שהוא לקה בצרעת? היה אסור לו להישאר בתוך מחנה ישראל. היה צריך ללכת מחוץ למחנה כדי שיהיה לו זמן לעשות חשבון נפש עם עצמו. כמו שהוא הפריד בין אנשים, מפרידים אותו מתוך עם ישראל. היה צריך להיות מחוץ למחנה מושבו שיהיה לו זמן לעשות חשבון נפש לראות איך הוא הגיע למצב הזה כדי שיתקן את עצמו ויחזור כשהוא מתן אבל בדברי חז"ל רואים שההתייחסות ללשון הרע היא כל כך חמורה נקרא עוד קטע מתוך דברי הרמב"ם דברים

שבמבט ראשון נראים תמוים מאוד הוא מביא דברי הגמרא אמרו חכמים שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים, אדם שעובד עבודה זרה, גילוי עריות, אשת איש, אמו, אחותו, בתו הרמב"ם, לדעת הרמב"ם במקום אחר גם איסור נידה נכלל בעם ישראל בעניין הזה ושפיכות דמים, אדם שרוצח אלה שלושת העבירות החמורות שבתורה שנפרעים מהאדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. אמא עשה תשובה, נכשל ועשה תשובה, כל דבר אפשר לתקן, אבל מראש ניזהר שלא ליפול. אז אלה שלושת העבירות החמורות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם. נשמע תמוע מאוד לשון הרע כנגד כולם, כנגד שלושת הדברים החמורים האלה.

ועוד אמרו חכמים, כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו לנשוננו נגביר שפתנו איתנו מי אדון לנו אדם מדבר לשון הרע כאילו כפר בקדוש ברוך הוא ועוד אמרו חכמים שלושה לשון הרע הורגת האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו והמקבלו יותר מן האומרו כלומר זה ששומע ומאמין ללשון הרע שהוא שמע עוד יותר גרוע מזה שסיפר כל המאמרים האלה של חז"ל במבט ראשון נראים תמוים מה יש כבר בלשון הרע שזה כל כך חמור כשאדם מספר דברים אמיתיים שהוא ראה אז אמר דברי גנאי למה זה כל כך חמור זה שהוא נקרא ככופר בעיקר פשט הדברים כי הוא בעצם מפר אחדות הקדוש ברוך הוא הוא אחד ועם ישראל אחד אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אדם

שמפר את האחדות בתוך עם ישראל מפרק זה כמו שהוא מפר את האחדות האלוקית לכן נחשב כאילו כופר בעיקר אצל הקדוש ברוך הוא ההסתכלות היא הסתכלות במימדים הרבה יותר גבוהים מכפי שנראה לעין ולמה זה שמספר לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים ראיתי הסבר מאוד מעניין כיד ידוע בשמיים כשהקדוש ברוך הוא דן חז"ל אומרים מלכותה דרקיעה כאין מלכותה דהרעה הקדוש ברוך הוא סידר את המלכות של השמיים כמו המלכות בעולם הזה כמו שכאן מתנהלים על ידי שיש סנגור יש קטגור יש עדים אף על פי שהקדוש ברוך הוא יודע הכל אבל כשהוא יושב למשפט הוא הולך על פי החוקים על פי הכללים שהוא כתב בתורה איך שההנהגה בעולם הזה כך הוא מנהיג את

העולם הבא נתאר לעצמנו אדם נניח יהודי שחלילה נכשל בעבודה זרה או גילוי עריות או שפיכות דמים נכשל בדבר חמור אחת העבירות הכי חמורות שיש בתורה כשהקטגור בעולם האמת נכנס לקטרג לפני הקדוש ברוך הוא אותו מלאך שממונה על הקטגוריה הוא נכנס ומקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ווא אומר לו ריבונו של עולם תראה את פלוני האדם הזה היהודי הזה עשה כך וכך תן לי רשות להעניש אותו והקדוש ברוך הוא אוהב אוהב את בניו, רוצה את הנהגת ערך הפיים, סבלנות. מה הוא עונה לו? הוא אומר לו, "בתורה שלי כתבתי על פי שני עדים יקום דבר. אתה עד אחד, עדות אחת לא כבילה." אגב, זה שבחוקים של המדינה יכולים לקבל עד אחד בבתי המשפט בעולם, לפעמים מסתמכים

על עד אחד, זו טעות גדולה. לא רק בגלל שיש חשש גדול שעד אחד ישקר, אלא לפי מחקרים, הבאנו את זה בספר המהפך, לפי מחקרים, אדם שרואה מעשה שהיה, עלול עם הזמן להוסיף פרטים לבד והוא מתחיל להאמין בהם שהם ודאי היו. אפילו יבדקו אותו במכונת אמת, יגלו שזו האמת שלו. כלומר, הוא יכול להוסיף פרטים מעצמו במשך הימים שאחרי ממה שהוא מדמה בדעתו. והוא בטוח שזו האמת. הוא לא משקר, אבל זה שקר, זה נגד המציאות. בדקו את זה, לא נעריך כעת בפרטים של המחקר הזה. דברים מדהימים. אבל כשיש שני עדים וחוקרים כל אחד בפני עצמו כדין תורה ואחר כך מצליבים את העדויות שלהם, אפשר יותר לעמוד על האמת. האם הדברים שהאדם הזה אומר זה באמת מה שקרה.

על כל פנים זה פסוק בתורה. על פי שני עדים יקום דבר. עד אחד שבא לבית הדין על פי דין תורה זה שום דבר. לא מקבלים את העדות שלו. כשבא אותו מלאך מקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לו, ריבונו של עולם, היהודי הזה נכשל בחטא. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עד אחד, אני לא מקבל את העדות. אז הוא יוצא מאוכזב מאולם בית המשפט. אבל כשיהודי בעולם הזה מדבר לשון הרע על חברו והוא מתחיל לספר את הדבר הלא טוב שהאדם הזה עשה, מיד אותו מקטרג למעלה, חוזר לבית המשפט, אומר לו, ריבונו של עולם, אני לא לבד, אנחנו שניים. הנה יש עוד עד. גם היהודי הזה שלמטה, גם הוא מספר את מה שאמרתי. ואז מידת הדין חס ושלום פוגעת בעולם הזה בגלל הדיבור

לשון הרע של אותו אדם. אם הוא לא היה מדבר אז הקטגור למעלה לא יכול להוציא לפועל שום דבר. אז נכון שאחרי 120 ודאי ידונו את האדם הזה, ישפטו אותו, אבל בעולם הזה הנהגת ערך הפיים פועלת שאולי הוא יעשה תשובה, אולי הוא יתקן, אבל כשבא זה ומדבר לשון הרע, הוא מצטרף לקטגור בעולמות העליונים וממילא הם הופכים להיות שני עדים. כמה חמור הדבר של הלשון הרע. המקובלים מסבירים שיש בזה עוד קומה גבוהה יותר וכדאי שניכנס אף על פי שזה קצת מורכב אבל עניין מאוד יסודי ביהדות בפרט בתורת הסוד בתורת הקבלה דבר שמלמד את גדולת האדם ועד כמה העולם שלנו מורכב הרבה יותר מכפי שהוא נראה בעולם הגשמי שלנו נראה שאדם שעשה מעשה רואים תוצאה יש

המון אנשים שמתחברים למצוות של בין אדם לחברו כמו צדקה, חסד, אבל לא מבינים מה יש בתפילין, מה יש בשבת, כי הם רואים רק את הרובד הפשוט של החלק הגשמי. אז אם אני מבין אני עושה, אם אני לא מבין לא מבין לא עושה. וזו טעות גדולה כי מדובר בהוראות של בורא עולם שוודאי שיש להם טעם וסיבה. אבל כל אדם שיבחן את עצמו יגלה שאנחנו בעצם פועלים בשלושה ממדים. כל אדם פועל בשלושה ממדים. ולשלוש את המימדים האלה יש השלכות. המימד האחד הוא מעשה. אישה לוקחת ירקות, בשר, מבשלת, עשתה מעשה, רואים תוצאות. יש מימד גבוה יותר שזהו הדיבור. כשהאדם מדבר הוא מוציא גלי קול, שומעים אותו, יש תקשורת, הוא יכול לגרום לאנשים צער, יכול לשמח

אותם, יכול להצחיק אותם. הדיבור פועל במציאות, אבל במימד יותר גבוה. זה לא כמו במעשה רואים אוכל מתבשל שאנשים עשו, בנו בית. יש ממד שלישי גבוה יותר שזהו המחשבה. כשהאדם חושב אמנם כלפי חוץ לא רואים שום דבר זה אפילו פחות מדיבור מבחינת הנראות לעין דיבור עוד שומעים מחשבות אף אחד לא קורא מחשבות חוץ מהקדוש ברוך הוא שהוא בוחן ליבות וקליות אבל המחשבה של האדם גם היא פועלת אלה בעצם שלושת הממדים שיש באדם מעשה דיבור ומחשבה בתורת הקבלה הנשמה מורכבת משלושה חלקים עיקריים. נפש, רוח, נשמה. יש עוד שני ממדים גבוהים יותר, חיה ויחידה. אבל הבסיס העיקרי של הנשמה, נפש, רוח, נשמה. הנפש היא אחראית על התאוות. מקום משכנה הוא

בכבד. אדם שמתווה לאכול או כל התאווה שבינו לבינה. מאיפה זה בא? הרי הגוף הוא חומרי. מי מרגיש את זה? הנפש היא אמנם רוחנית, אבל היא המימד הכי נמוך שיש בנשמה. נגדיר את זה בשפה פשוטה, כמו גלדים של בצל. אז יש את הגלד הכי רדוד, שזוהי הנפש. היא אחראית על התאוות. מקום משכנה הוא בכבד. למעלה ממנה הרוח. הרוח היא אחראית על הרגשות ומקום משכנה הוא בלב. אמנם גם הרוח, גם הנפש ממלאים את כל הגוף, אבל הריכוז, התחנה המרכזית, הנפש בכבד, היא נקראת הנפש הבהמית. מה שכתוב בפסוק כי הדם הוא הנפש והרוח מקום משכנה הוא בלב. והיא אחראית על הרגשות. כל אדם יכול להרגיש בעצמו שבזמן שהוא כועס, הלב בוער, עצוב, הלב מתכווץ שמח, הלב

מתרחב, מתגאה, הלב מתרומם. הרגשות זה בלב. הרי הלב הוא שריר בסך הכל גוש בשר. אבל הרוח ששוכנת בתוכו היא אחראית על הרגשות. הנשמה הגבוהה יותר היא אחראית על החשיבה, על הרציונל, על השכל, על קבלת החלטות בקומה הגבוהה יותר. והנשמה היכן היא שוכנת? במוח. לכן האדם מרגיש את המוח ששם הוא חושב. הרי המוח עצמו הוא חומרי. אבל הנשמה שנמצאת במוח היא זו שאחראית על החשיבה. אז זה בעצם נפש, רוח, נשמה. אדם שמשליט את השכל על הרגש ואת שניהם יחד על התאווה, זה נקרא אזה הוא גיבור הכובש את יצרו והוא מוגדר כמלך. מלך ראשי תיבות, מוח, לב, כבד. משליט את המוח שזה השכל, הנשמה, על הלב, שזה הרגש, הרוח ואת שניהם יחד על הכבד שזה

התאווה, הנפש שהיא הכי רדודה. זה מלך אמיתי, מלכות אמיתית. אדם שליט בעצמו, יודע איך להתנהל, השכל מנתב אותו והשכל עצמו גם עלול לטעות. אז הוא לומד תורה כדי ליישר את השכל, לדעת איך בדיוק צריך להתנהל בצורה נכונה על פי הוראות יצרן. זוהי מלכות אמיתית. הזכרנו לפני כן מה עם שלושת המימדים שאדם פעיל איתם? מעשה, דיבור, מחשבה. כל מי שמתבונן מיד רואה את הקשר. המעשה לאן הוא שייך? לתאווה, לכבד, לנפש. זה החלק הכי רדוד. המעשה זה יותר חומרי, יותר ניכר לעין. הדיבור גבוה יותר שייך לרוח. אף על פי שמדברים בפה, אבל זה שייך לרוח, גם רואים שדיבור זה בעצם גלי קל, זה אוויר. והמחשבה זה השכל, הנשמה. כלומר, יש כאן כמה וכמה

מקבילות בין זה לזה. אומרים חכמי תורת הקבלה על פי דברי הזוהר הקדוש. הזוהר אומר על הפסוק והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. פשט הפסוק החלום של יעקב. יעקב חולם חלום, רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אבל צריך לדעת, אדם שלומד תורה, פשט הפסוק זה רק המעטפת החיצונית. לפסוק הזה יש קומות של עומק, פרדס, פשעת, רמז, דרש וסוד. על דרך המשל, רק שנבין איך התורה בנויה. נתאר לעצמנו אדם שנוסע לטייל בדרום הארץ מגיע לאזור דימונה והוא רואה גן שעשועים גן משחקים וילדים משחקים שם בנדנדות במגלשות מה הוא רואה בעיניים פשוטות רואה מגרש משחקים גן שעשועים אבל הוא רואה שם איזה דלת קטנה מכוסה בשיחים מזיז את השיחים

פותח את הדלת יורד במדרגות פתאום הוא רואה מתחת לאדמה מה? ספריית ענק. כמה ספרים, כמה חוכמה, כמה עומק. עומד ומתפעל, אומר, חשבתי שיש פה גם שעשועים. אני רואה שמלמטה יש הרבה חוכמה שמסתתרת, יש הרבה מה ללמוד. יושב שם שעות, לילות, ימים, לאחר זמן רואה עוד דלת, יש שם מדרגות, נכנס יותר לקומה יותר למטה ושם הוא רואה דברים הרבה יותר מתוחקמים, מכשור הרבה יותר משוכלל. לאחר זמן רואה עוד דלת יורד לקומה רביעית למטה רואה קור אטומי אפשר להפציץ את כל העולם מהקור האטומי שנמצא שם בדימונה מתחת לאדמה כלפי חוץ מה הוא ראה גן שעשויים נראה לו משחק ילדים אבל תיכנס לרבדים הפנימיים תראה מה נמצא שם כך הקדוש ברוך הוא כתב את

התורה עם רבדים רבדים של עומק יש את הפשט של הפסוקים שאין מקרא יוצא מדי פשוטו באמת מי ששם לב התורה כתובה בצורה כל כך מדהימה שכל אדם בכל מנת משכל, בכל רמה יכול ללמוד את הפסוקים של התורה ולצאת מתפעל ושמח ומאושר. ילד בכיתה א' לומד חומש. לא לא איך שהיום מלמדים בתי ספר ממלכתיים רק גורמים לילדים לשנוע את הלימוד. כמו שמלמדים בתלמודי תורה עם כל מדרשי חז"ל והמתיקות והעומק והיופי הילדים מתחברים לחומש כל כך אוהבים מתפעלים שמחים חוזרים מספרים להורים בערב שבת על השולחן בסעודה את פרשת השבוע וההורים נרגשים ומתפעלים ילד בכיתה א' לומד חומש מתפעל והוא שמח הבנתי את החומש קיבלתי 100 במבחן הוא בטוח שהוא בקיא בכל

התורה כולה גדל יותר הQ שלו מתפתח לומד את אותם פסוקים פתאום מגלה רבדים אחרים, עומק אחר. בן 70 הוא יכול להיות פרופסור וגם תלמיד חכם, לומד את אותם פסוקים, מגלה רבדים חדשים של עומק. כך התורה בנויה. קשה למצוא ספר כזה בעולם שילד בכיתה א' יכול ללמוד אותו ולהתפעל ופרופסור וגאון ונבון בן 70 יכול לשבת ולקרוא ולהתפעל. אם ניקח ספר סיפורים של ילד בכיתה א' ניתן לפרופסור בן 70 הוא לא הבין מה מה אנחנו רוצים ממנו. מה זה קשור אליי בכלל. אם ניקח ספר בפיזיקה שלומד פרופסור בן 70, תן לילד בכיתה א', הוא לא יבין שום דבר. התורה כתובה עם רבדים של עומק שכל אדם יוכל ללמוד ולהחקים ולהבין. אומר הזוהר הקדוש על הפסוק, והנה

סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. פשט הפסוק אתה קורא זה החלום של יעקב. אומר הזוהר בקומה היותר פנימית ודאי היא היא נשמת חיים. כך לשון הזוהר. בוודאי שזוהיא נשמת חיים. שהנשמה של כל אחד מאיתנו היא בגדר סולם מוצב ארצה אבל ראשו מגיע השמימה. אומר רב חיים ולוז'ין, אם הייתה לנו ראייה רוחנית, היינו מסתכלים על כל אדם שיושב כאן. היינו רואים כמין עמוד אש רוחני, אור רוחני בוקע ועולה עד העולמות העליונים. כי כמו שבאדם נשמת האדם בנויה על פי נפש, רוח, נשמה חיה ויחידה, כך גם היקומים הרוחניים בנויים על פי רבדים רבדים. יש ארבע עולמות: אע, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. ומעליהם עולם אק שהוא הרבה יותר רוחני, הרבה

יותר גבוה. הכל מקביל אחד לשני. וכל זה כנגד ארבע אותיות שם הוויה. שם השם יש ארבע אותיות. י, אחר כך ה וה'. והמימד הגבוה ביותר, החמישי, זה הקוצו של י'. הליה הקטנה שיש בי' כתוב שרבי עקיבא היה דורש טילי טילים של הלכות על קוצו של י מה יש לדבר על הקוצו של י אבל כל המקבילים כל העולמות כל העניינים הרוחניים האלה כשאנחנו פועלים בעולם הזה אומר הזוהר הקדוש תדע שאתה פועל בכל המימדים הרוחניים העליונים שהנשמה באה מהם שם רב חיים ולוזין ממשיל את הדבר לחבל נתאר לעצמנו חבל עולה מעל הקורה ויורד מהצד השני אתה מנענ נעצה הזה של החבל, מיד יצרת תנועה למעלה ואז הקצה השני למטה גם הוא מתחיל לזוז. אתה פועל כאן, מפעיל

למעלה, רואים את התוצאות אחר כך כאן. אותו הדבר כשאנחנו פועלים בעולם הזה, כל מעשה טוב או להפך שעושים משפיע מיד ביקומים הרוחניים העליונים ואחר כך רואים את התוצאה בעולם הזה בהתאם למעשים של האדם. שדרך אגב כדאי לציין, זה גם נרמז במגן דוד, הסמל היהודי המפורסם המגן דוד. יש בו גם את המשמעות הזו. למגן דוד צריכים לדבר שעה שלמה בספר הצופן באות ז'. יש לנו אריכות על המגן דוד. הסודות שתמונים המגן דוד יסודו במנורת המקדש. והחידה כותב שכשדוד המלך היה יוצא לקרב, היה לוקח את המגן כמו בזמנם היה חרב, חנית ומגן. המגן שלו היה עם ששת הקצוות. כלומר מגן דוד כי שמו כן הוא. כך אומר הבן איש חי. יחידה כותב שעל זה היה חקוק

מבחוץ למנצח בנגינות בצורת המנורה. המגן דוד בפשטות ממה הוא עשוי? שני משולשים. משולש ישר משולש הפוך. תחבר אותם קיבלת מגן דוד. אבל ברובד העמוק המשולש הישר שמצביע כלפי שמיים מייצג את הרוחניות. המשולש ההפוך מצביע כלפי האדמה מייצג את הגשמיות. ביהדות מחברים גשמיות ורוחניות ונותנים לאדם להנות מהחיים בצורה מאוזנת. אם יהיה לו רק גשמיות, יאבד את הטעם. ינסה להיות רק רוחני, אתה חי בעולם. אתה לא יכול להיות כמו אותם בהודו הפקירים ההודים שרוצים לסגף את עצמם ולא נוסעים נשים. כמו גם בנצרות יש כאלה שלא נוסעים נשים. אצל הקתולים. מי שרוצה להתקדש זה הקצנה. היהדות אומרת תאזן בין חומר לרוח על פי הוראות יצרן. לאחר

שחיברנו את החומר ואת הרוח מגלים דבר מעניין. יש קו מאוזן עליון במגן דוד ויש קו מאוזן תחתון שזה בחינת שמיים וארץ. כל פעולה שאנחנו עושים למטה בארץ, אנחנו פה בקו התחתון בארץ, כל פעולה שעושים כאן היא לא נשארת כאן אלא כמו שרואים במגן דוד היא עולה למעלה וחודרת אל תוך הקו העליון, אל תוך השמיים, משפיעה בעולמות העליונים. אחרי שהיא השפיע למעלה, ההשפעה שוב חוזרת ויורטת וחודרת אל תוך העולם הגשמי שלנו בהתאם למעשה האדם. כלומר, כל פעולה שאנחנו עושים היא בעלת עוצמות, היא בעלת משמעות. כשהאדם מדבר לשון הרע, באיזה מימד הוא פגם? במימד של הרוח. אדם שהלך ויכע את חברו בידיים, באיזה מימד הוא פגם בבריאה? במימד של

העשייה, שזה כנגד הכבד. כנגד התאוות זה החלק הכי רדוד, הנפש. אבל כשהוא פגם בדיבור, דיבר לשון הרע, הוא פגע בחבר שלו בדיבור, זה יותר גרום ממי שהכה אותו. כי מי שהיקה אותו בידיים, אנחנו מדברים כעת מההיבט הרוחני של הבריאה בתורת הסוד, בתורת הקבלה, אם הוא היכעה אותו בידיים, הוא עשה דבר חמור. אבל איפה הוא פגם בבריאה? מבחינה רוחנית? בקומה הכי נמוכה. כשהוא פגע בשני בדיבור, דיבר עליו לשון הרע. איפה הוא פגע? בבריאה בקומה היותר גבוהה של הרוח של כנגד הלב כנגד היקומים היותר גבוהים היותר עליונים היותר רוחניים לכן זה כל כך משמעותי המעניין הוא שגם המחשבה יוצרת מציאות בדיבור ראינו עכשיו שלא כמו שנראה לאנשים שאם

האדם סיפר לשון הרע מה בעצם הוא עשה ברובד הפשוט אדם סיפר לשון הרע הוא בעצם סיפר את המציאות שהתרחשה שם עלי על פי תורת הקבלה אתה יצרת מציאות שלילית. ההוא שעשה את הדבר הלא טוב שדיברת עליו אז הוא עשה מציאות שלילית ברובד הנמוך. אתה דיברת לשון הרע, יצרת מציאות שלילית בקומה היותר גבוהה. הדיבור הרע יוצר מציאות. זו גם הסיבה שהתפילות של האדם הזה לא מתקבלות. לפעמים אנשים שואלים למה אני מתפלל כל כך הרבה ואני לא רואה תוצאות? אם הפה שלו פגום על ידי לשון הרע, רכילות, דיבורים לא נקיים, אז הוא יכול להתפלל והתפילות לא מתקבלות. פעם אמר רב יוספי, יהודי צדיק, מי שמכיר אותו, הרב יהודה יוספי, אדם צדיק משכמו ומעלה.

הוא אמר פעם, כשאדם מתפלל זה כמו שהוא מגיש בקשה לפני המלך. נתאר לעצמנו אומר אדם שמגיש לפני המלך עוגת פאר מתנה מאוד יוקרתית מאוד מפוארת באמת עוגה מיוחדת אבל המגש שעליו הוא מגיש את המנחה הזו מרוח בבוץ ועל זה הוא מגיש את ה את המתנה היוקרתית המלך יזרוק אותו משם אומר אבל הבאתי מתנה יוקרתית כך מגישים במגש כזה מלוכלך הוא אומר כשהפה של האדם מלוכלך מדיבורים לא נקיים לשון הרע רכילות והוא מתפלל אחר כך בלי שיעשה על זה תשובה אז בעצם הוא מגיש מנחה יפה אבל הכלי הוא לא נקי ואז הוא לא מבין למה התפילה שלו לא מתקבלת כמה השלכות יש לעניין הזה של פה קדוש פה נקי אבל המציאות שאדם יוצר זה לא רק בדיבור גם במחשבה המחשבה

יוצרת מציאות יש היום מחקרים שמוכיחים את זה מהמון הבטים בהידברות יש לנו הרצאה שלמה שנקראת כוח המחשבה אבל הבאתי כאן מחקר שהתפרסם לאחרונה. דבר מאוד מעניין, כדאי לדעת, הכותרת של הכתבה, הדרך בה אתם תופסים את הזקנה, עשויה להשפיע על איך שתזדכנו. מחקרים מצאו שההסתכלות שלנו על אנשים מבוגרים, אנשים זקנים, יכולה להשפיע על עצמנו ליצור מציאות איך האדם עצמו, מה יקרה לו בזמן שהוא יהיה זקן לפי הצורה שהוא מסתכל על גיל הזקנה. נקרא כמה קטעים מתוך הכתבה. אנשים המחזיקים בסטראוטיפים, כלומר דעות מכלילות כלפי אנשים מבוגרים, עלולים לממש אותם בבגרותם וללקוט באלצהיימר. כך עולה ממחקר חדש שנערך בבית הספר לבריאות הציבור

של אוניברסיטת יאל. אני קצת מדלג. התברר שאנשים שהחזיקו ביותר סטרטיפים כלפי מבוגרים, כלומר מסתכלים עליהם יותר בזלזול ורואים אותם כאנשים חסרי דעת, הם עצמם על פי המחקר לעת זקנה זה מה שקרה להם כי ככה הם מסתכלים, הם מנסים להסביר למה. ככל שאנשים מביאים עמדות שליליות יותר כלפי אנשים מבוגרים, כך ביצועי הזיכרון שלהם גרועים יותר בגיל מבוגר. אם האדם מסתכל על אדם מבוגר שהוא חסר דעת שהוא לא מבין כשהוא מגיע לגיל זקנה זה קורה לו אבל אם הוא רואה את האדם המבוגר כמו שחז"ל התורה איך התורה מתייחסת לאנשים מבוגרים מפני סבה תקום והדרתה פני זקן אדם מגיע לגיל 70 צריך לעמוד מפניו הגמרא אומרת שאביה היה הגדול הדור בזמנו

היה מכבד את הזקנים של אומות העולם זקנים גויים לא רק שהם לא למדו דו תורה אלא בכלל לא יהודי. בכל זאת היה מכבד אותם. והתלמידים היו מתפלאים. הרב הגדול מכבד אנשים מבוגרים שהם לא יהודים בכלל. היה אומר להם כמה הרפתקה עדו עליו. כמה הרפתקאות עברו עליהם בחיים במילים אחרות. כמה חוכמת חיים יש לאדם הזה. תכבד את החוכמת חיים שיש לו. היום הצעירים בגלל שהם בקיים בטכנולוגיה יותר מהמבוגרים אז הם מרגישים שהם יותר חכמים, יותר נבונים. אתה נותן לו מחשב, נותן לו אינטרנט, אור איך הוא משחק בשניות, בשולח הודעות, כשהמבוגר עדיין לא מבין איפה לוחצים ואיך מגיעים. אז הוא מרגיש שהוא יותר חכם ממנו. אבל אומרת התורה, מפני סבה

תקום, תכבד את המבוגר הזה. אדם שמתייחס בכבוד למבוגר כשהוא יזכין מחקרים חדשים שנעשו. אם הוא מסתכל על המבוגר כאדם נבון, כשהוא יתבגר הוא יהיה נבון. הוא מסתכל על המבוגר כאדם טיפש, המחשבה יוצרת מציאות. הוא עצמו בזקנותו יהיה טיפש. הם מנסים להסביר את זה מדעית מכל מיני היבטים. מה שלנו חשוב זה השורה התחתונה של הדברים. אני אקרא את סיום הכתבה של הפרופסור שעורך את הכתבה. מה שהוא אומר? אנחנו יודעים שהפנמה של סטרטיפים מתחילה כבר בגילאי הגן. ומאחר שסטראוטיפים חיוביים כלפי אנשים מבוגרים יכולים להגן על המוח, כדאי לקדם אותם ברמה החברתית. כך המוחות של כולנו יהיו במצב טוב יותר כאשר נגיע לגיל מבוגר. הם כותבים כאן

שזה אחד המחקרים הכי הארוכים שנעשו. התפרסו על עשרות שנים. התחילו את המחקר הזה כשאותם אנשים היו צעירים והיום הם כבר זקנים ועכשיו פרסמו את תוצאות המחקר שהתפרס על עשרות שנים. רואים מחשבה יוצרת מציאות. ובאמת על פי תורת הקבלה אחדות בין אנשים זה על ידי המחשבה. חז"ל אומרים על הפסוק חבור עצבים אפרים הנחלו גם אם עם ישראל עובד עבודה זרה אבל אם מאוחדים ביניהם אומר הקדוש ברוך הוא למידת הדין הנחלו שום פגע לא יהיה בעם ישראל כמו בזמן אחאב היו עובדי עבודה זרה מלך אחו היו עובדי עבודה זרה אבל היו מאוחדים והייתה להם שמירה על טבעית כי האחדות זה חיבור במחשבה כשכל אחד מאיתנו הוא לבד אז כל אחד הוא חוט קטן. אבל

כשכולנו מחוברים במחשבה, מרגישים מאוחדים, נעשים כמו חבל עוה. מי יכול לקרוע חבל כזה? איזה עוצמה יש לדבר כזה? כשלמדתי בישיבה, בישיבת פורת יוסף, הייתה אז המלחמה, המבוגרים בטח זוכרים, בין בריטניה לארגנטינה על יהיה פוקלנד. הארגנטינאים טענו שהאיים שליד ה שם בדרום אמריקה ליד ארגנטינה לפני דורות היו שייכים להם והיו בטוחים שאנגליה לא תלך להילחם על זה להגיע מאנגליה אדר רום אמריקה אז כבשו במהירות את ה קצת קצת חיילים בריטיים היו שם אז כבשו את זה במהירות אבל אז הייתה ראש ממשלת אנגליה קראו לה גברת הברזל של טאצ'ר כן המבוגרים זוכרים אותה הייתה אישה מאוד חזקה הכבוד הבריטי נפגש שלחה מיד אוניות מלחמה ונוסאות

מטוסים ואמא על הארגנטינאים שאם לא ישחררו את האיים האלה היא תצא למלחמה הם לא האמינו שבאמת זה יקרה פרצה מלחמה בישיבה בפורת יוסף באותה תקופה היו בחורים שהגיעו מארגנטינה ללמוד בארץ עד היום מצוי. באים משם ללמוד בארץ כישיבות פה ברמה גבוהה, ברוך השם. אז לומדים כאן ואחר כך חוזרים לשם ונעשים רבני קהילות. באמת כמה שלמדו איתי בישיבה היו משמשים שם כרבני קהילות. ובאותם ימים של המלחמה היו מאוד לחוצים כי גם יהודים בצבא הארגנטינאי ויש מלחמה שם. הם לא רגילים למלחמות. פה בארץ אנשים יותר מקבלים כל מלחמה מלחיצה אבל שם בכלל. והבריטים במהירות כבשו את איהי פוקלנד חזרה, חיסלו את כל הארגנטינאים שהיו שם והשלטון חזר

אליהם. טוב, הם יותר מיומנים במלחמות מאשר הארגנטינאים. כשהמלחמה הסתיימה, סיפר אחד הבחורים הארגנטינאים בישיבה עם בונוס איירס, שהאמא שלו סיפרה לו בטלפון שהיום יש בבית הכנסת שם מסיבת הודיה חגיגית. סיפור מדהים. חייל יהודי שהיה בצבא הארגנטינאי היה שם באייה וקלנד בזמן שהבריטים כבשו את האי האלה בחזרה. ציוד כבר לא היה. כדורים נגמרו והוא רואה שם מהחלונות איך שהם עוברים מבית לבית ומכסלים את כל החיילים הארגנטינאים והוא מפוחד נמצא שם בדירה הזאת לבד. יודע שזה עניין של זמן קצר שיגיע זמנו. והנה הדלת נפרצת. חייל בריטי נכנס עם נשק דרוך ועומד לראות בו. מה עושה יהודי כשרואה את המוות מול העיניים? צעק שמע ישראל,

השם אלוקינו השם אחד. החייל הבריטי שמע את זה, הוריד את הנשק, אמר לו באנגלית, "גם אתה יהודי? בוא, בוא מהר." מיד נתן לו מדים של חייל בריטי. הוציא אותו משם, חילץ אותו לחיים טובים ולשלום. אז הוא עושה מסיבת הודיה על ה זה אפילו חרב חדה מונחת על צברו של אדם אלמנע עצמו מן הרחמים אבל הסיפור הזה הוא מאוד מעניין הרי לכאורה אתה ארגנטינאי ואתה בריטי אתם אויבים איך פתאום אתה לוקח אותו דואג לו אתה בכלל לא מכיר אותו אתה אמור לראות בו אבל במחשבה אנחנו מחוברים אם במחשבה אתה אחי כי מבחינתי אני יהודי ואתה יהודי אז זה שאתה נולדת בארגנטינה ואני באנגליה. בשבילי אין הבדל. כי מה שמחבר בינינו זה החלק המחשבתי שאני יודע

שאתה יהודי ואני יהודי. אז אנחנו אחים, אנחנו לא אויבים. אז הוא הולך להציל אותו ואחר כך עשה מסיבת הודיה. החיבור האמיתי הוא חיבור שנעשה על ידי שהאדם בליבו מרגיש את השני. וכשיש אחדות בעם ישראל יש שמירה והגנה. נמצא אומרים חכמי הקבלה שהדיבור יוצר מציאות בקומה יותר גבוהה מאשר העשייה. המעשה פועל בקומה נמוכה ששייך לרובד. אמרנו שיש נפש, רוח, נשמה. ברובד של הנפש שם המעשה פועל. הדיבור פועל ברובד של הרוח והמחשבה פועלת ברובד הכי גבוה שזה הרובד של הנשמה. לכן אמרו חכמים, ערהורי עבירה קשים מעבירה. קשים הכוונה שהם מזיקים יותר. כי זה זה שייך לקומה יותר גבוהה, לקומה בלי דברי המקובלים קשה מאוד להבין איך ייתכן

שעירורי עבירה קשים מעבירה. זה לא שעדיף לעשות עבירה. אדם שיש לו רק עירורי עבירה שלא יאמר אז אני אעשה את העבירה ונגמור עם העירורים האלה, זה ודאי שלא. אבל קשים הכוונה מבחינת הנזק שלהם במימד הרוחני הגבוה הזה זה דבר שיש לו השפעה הרבה יותר גדולה. נמשיך את דברי הרמב"ם ויש דברים שהם אבק לשון הרע. עד עכשיו דיברנו על רחילות, לשון הרע ומוציא שם רע. רכילות. אדם שומע כאן, הולך מספר שם לשון הרע מדבר אפילו דברים אמיתיים אבל הם דברי גנאי. מוציא שם רע זה שקרים שזה הרבה יותר גרוע. אומר הרמב"ם בהלכה ד' ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא אתה או שיאמר שיתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה ר

ומה היה וכיוצא בדברים האלו וכל המספר בטובת חברו בפני שונא הרי זה אבק לשון הרע שזה גורם להם שיסברו בגנותו ועל זה העניין אמר שלמה מברך ראהו בקול גדול בבוקר אשקם קללה תחשב לו שמתוך תוך טובתו בא לידי רעתו וכן המספר בלשון הרע דרך סחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה וכן המספר לשון הרע דרך רמאות והוא שיספר לטומו כאילו אינו יודע שדבר זה הוא לשון הרע אלא כשמחין בו אומר איני יודע שדבר זה הוא לשון הרע או שאלו מעשיו של פלוני אומר הרמבם יש אבק לשון הרע כמו שיש אבק שמשאיר איזה שכבה כזו לא נעימה ככה יש בלשון הרע אבק לשון הרע אדם שלא אומר כלום על אדם מסוים, הוא לא מספר, אבל הוא אומר, "תעזבו, אני לא

רוצה לומר לכם מה מה הוא". אומר לו, "תספר." לא, אני לא רוצה לספר. זה כבר אבק לשון הרע. עצם זה שהוא אומר, "אני לא רוצה לומר לכם כמה הוא לא בסדר, כך הם מבינים מתוך דבריו." אז נכון שהם לא הבינו במה הוא לא בסדר, אבל אני לא רוצה לומר, זה כבר דבר שמזיק לאותו אדם. זה נקרא אבק לשון הרע. כך גם אומר אדם שמספר בטובת חברו בפני שונא הוא יודע שמי שיושב כאן שונא את פלוני רק ישמע שמשבחים את פלוני יתחיל לדבר עליו דברים רעים מצב כזה עדיף לא לספר דברים טובים כי אתה אומר טוב ואז אתה מעורר את מי ששונא אותו שיתחיל לדבר עליו רע אז נכון שלא אמרת רע אבל אתה גרמת שידברו עליו רע גם זה דבר שהוא לא טוב אחד המספר בלשון הרע

בפני חברו שלא בפניו. כלומר, בין אם החבר שומע שאתה מדבר עליו, בין אם הוא לא שומע. לפעמים לפניו יותר גרוע. גם מבייש אותו. והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חברו בגופו ובממונו, ואפילו להצר לו להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלושה, כבר נשמע הדבר ונודע. ואם סיפר הדבר אחד מן השלושה פעם אחרת, אין בו משום לשון הרע. והוא שלא התכוון להעביר הכל ולגלותו יותר. כלומר, דבר שכבר התפרסם, שיש שלושה שיודעים ומדברים, אז מי שמספר אחר כך, אין לזה כבר דין של לשון הרע, כי זה כבר התפרסם. למשל, אם בחדשות אמרו משהו על מישהו ואתה הולך וממשיך לספר הלאה, זה כבר לא לשון הרע, כי הדברים

התפרסמו, דברים ידועים, אבל גם בזה יש תנאים שלא תהיה לו מטרה להמשיך לפרסם. יש כמה כללים, כמה חשוב ללמוד את ההלכות, להיות בקי בהלכות, לדעת מה מותר ומה אסור. כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכנותם וכל שכן לשב עמהם ולשמוע דבריהם ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד עם ישראל במדבר על מה לא נכנסו לארץ רק על לשון הרע שהמרגלים שבאו לארץ חזרו וסיפרו לשון הרע על ארץ ישראל הם דיברו על אדמה על עפר ארץ אוכלת יושבי אבל זה גרם לעם ישראל שהסתובבו 40 שנה במדבר ולא יכנסו לארץ ישראל ובאמת לקראת סיום כדאי לקחת עצה טובה כל אדם שאומר טוב אני אני רוצה לא לדבר לשון הרע אבל מה לעשות שזה יוצא לי

אדם שירגיל את עצמו להסתכל חיובי על העולם אז הוא גם לא ירגיש צורך לדבר דברים לא טובים על העולם מי שרואה את העולם כשלילי אז הוא מדבר שלילי אדם שמרגיל את עצמו לראות את העולם במבט חיובי הוא ירגיש אחרת ויש בזה פתרונות לשלום בית בספר החדש שהבאנו שם כמה דוגמאות כאלה שמבט חיובי על המשפחה משנה את הכל לטובה ולברכה. הקדוש ברוך הוא אומר למשה, שלח לך אנשים ויתורו את הארץ. הוא לא אומר לו וירגלו ויתורו. גם תייר וגם מרגל שניהם עוברים ממדינה למדינה. נכון? גם תייר וגם מרגל. עוברים ממדינה למדינה. ושניהם מסתובבים במדינה ומחפשים מה לראות ומה לצלם. אבל יש הבדל ביניהם. מה ההבדל בין תייר לבין מרגל? נפתח את המצלמה של

התייר, נפתח את המצלמה של המרגל לפני שהם חוזרים למדינה שלהם. מה נמצא שם? התייר מצלם את המקומות הכי יפים. המרגל מצלם את נקודות התורפה שיש למדינה הזו. איפה לא בסדר? את זה הוא מצלם. זה ההבדל בין מרגל לבין תייר. אדם חוזר מהעבודה לבית, צריך לשאול את עצמו, אני עכשיו נכנס לבית על תקן של מרגל שמחפש מה לא טוב ואת זה אני מצלם, או על תקן של תייר שאני בודק מה טוב ואת זה אני מצלם. נכנס לבית, נניח שני גברים באותו יום בצהריים נכנסים, חזרו מהעבודה וכל אחד מהם כשנכנס לבית רואה קיור מלא בכלים לא ריחוצים, ערמת כביסה על הכיסא או על הספה שהוא הכי אוהב לשבת שם. אשתו יושבת עם הילדים, מכינה איתם שיעורי בית אחרי שכבר

אכלו ארוחת צהריים. שניהם רואים את אותה תמונה. האחד אומר לעצמו, "כל הכבוד לאשתי." איך היא הספיקה כבר לקבל את הילדים יפה, לדאוג להם לארוחת צהריים? הספיקה לבשל, יושבת איתם, מכינה איתם שיעורי בית, זכיתי לאשת חיל. השני מסתכל עם איזו אישה התחתנתי? נפלתי בפח. תראה את ערימת הכלים שבכיור, כל ערימת הכביסה הזו, מה היא עושה כל היום? רק מבזבזת את הזמן שלה. היא לא עושה שום דבר. יש הבדל. כך גם בעולם הטבע יש שני יצורים שהם אוהבים לנחוט, הם עפים באוויר, נוחטים ואוכלים. האחד פרפר והשני זבוב. הפרפר איפה הוא נוחט ומוצץ? פרחים, צוף, דברים ריכות נעימים. הזבוב לאיפה הולך? תינופת, פצעים. רק לשם הוא הולך. האדם נכנס

לבית, ישאל את עצמו, אני נכנס על תקן של פרפר או על תקן של זבוב? איפה אני רוצה לנחוט? לנחוט על על הלכלוכים ועל מה שלא בסדר? או אני רוצה לנחוט על עצוף ולהנות? אדם שמרגיל את עצמו לראות את העולם במבט טוב, גם אם הוא רואה דברים שהם לא בסדר, הוא לא טיפש, הוא רואה שיש גם דברים לא בסדר, אבל הוא אומר לעצמו, וכי אני מושלם, גם לי יש דברים לא בסדר, גם לי יש מה לתקן. אז גם אשתי לא מושלמת, אבל ברוך השם שיש לה את כל המעלות האלה. ממקד את המבט בדברים הטובים. אדם שמרגיל את עצמו למקד את המבט שלו בחיים על הדברים הטובים, הוא עצמו הופך להיות אדם יותר מאושר. הוא עצמו הופך להיות אדם יותר טוב. לא רק מאושר. כי אדם שחושב

טוב על העולם הוא הופך להיות טוב. אדם שחושב רע על העולם הוא הופך להיות אדם רע. כי הוא מרגיש שכל העולם רע. הוא צריך להצטרף לגל הזה של הרוע. אבל אם הוא רואה את העולם טוב, הוא מצטרף. וכשנזהר מדיבורים של לשון הרע, מרוויח גם שהוא שומר על עצמו מצרות. שומר פיושונו, שומר מצרות. זה פסוקים מפורשים. וגם מבחינה חברתית האדם הזה אהוב. כל אדם יכול לבדוק בחברה שהוא חי בה, יש אנשים שכולם מראים להם שהם חברים שלהם, אבל באמת אף אחד לא חבר של האדם הזה. ולמה? כי כל אדם יודע, לידי הוא מדבר רע על כולם. כשאני לא נמצא, מה הוא מדבר עליי ליד אחרים? גם כן מדבר עליי רע. נכון שלידי הוא לא אומר לי כלום על עצמי, אבל אם אני

שומע אותו ש הוא מדבר לידי על אחרים דברים רעים כשהם לא בסביביו, אז כשאני לא נמצא הוא מדבר גם על אז אדם כזה החברה לא באמת אוהבת אותו אבל אם אנחנו מכירים בחברה אדם שהוא נזהר מלשון הרע יודעים האדם הזה אף פעם לא ידבר רע על אף אחד אפילו שזה אמיתי הוא לא ידבר אלא אם כן זה לתועלת והוא ישאל את ההלכה אם מותר לו לדבר אדם כזה כולם אוהבים אותו אוהבים להיות בחברתו כי כמו שהוא לא מדבר איתי על אחרים, אני בטוח שהוא גם לא מדבר עם אחרים עליי. ההסתכלות החברתית היא בקומה אחרת. נמצא שאדם שמרגיל את עצמו, מחנך את עצמו לחיות על פי הכללים האלה של הלכות לשון הרע, הוא חי באקלים אחר, אהוב בחברה, מבחינה רוחנית בנוי אחרת

ומוריד שפע גדול לעולם גם לעצמו וגם לכל עם ישראל. נסיים בברכה שהשם יתן לכולנו לעלות ולהתחזק בשמירת הלשון עם בריאות אתה פרנסה טובה ושהשם יתן שפע וברכה לכל הציבור שכאן לכל הצופים בכל מקום שהם לחיים טובים ולשלום אמן ואמן ‏M