"רק תגיד לי שהם עשו הכל כדי להציל אותו" אלמנתו של צביקה לביא על הרגעים האחרונים וההתמודדות שאחרי

אני הולכת לפגוש את עליה א אייזה כיף ש פה איזה כיף ש במת וואו תליה אשתו של צביקה אומרת שהוא לא בחר את המקצוע שלו העבודה הסוציאלית בחרה אותו ובכלל נשמע שהוא היה אדם מיוחד במינו ואני הולכת לפגוש את עליה אשתו מתרגשת מאוד אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד אז מתאים לך מים קפה מים מים זה מצוין כן מעולה איך היייתה לך הדרך וואי האמת שקצרה אני אחרי נסיעות כן משוגעות כאלה אמרת לי שאת לא נוסעת יותר משעה נכון אני משתדלת לשמור על הכוחות שלי אני הגבלת את עצמי בכל מיני לשמור את המשאבים מה שנקרא זה עוזר תודה רבה אני אצטט אותך בכל המחיות

הורים שלי באהבה בואי נשב יאלה אני שנייה עושה איפוס לפני שאנחנו אני כבר יש כל כ הרבה שאלות לשאול אותך אבל שלום תליה אני מתרגשת מאוד שאת פה בואי תתני לנו רק להכניס אותנו לתוך האירוע כמה מילים על צביקה ועל מה קרה א אז אני התשת צביקה שבע בשבוע השביעי של המלחמה בפעם השנייה שצביקה נכנס לעזה א תוך כדי פשיטה לאיתור נפצע מאוד מאוד מאוד מאוד קשה הוא הגיע בנס לבית חולים מתקשרים אליי אמרו לי שצביקה נבצע קשה ושיבוא לקחת אותי בעצם חוסכים לי את הדפיקה בדלת מה זאת אומרת שמישהו נפצע בדרך כלל נותנים לחייל להתקשר למשפחה כדי להוכיח שהוא באמת צוע שהמשפחה תאמין צביקה היה מחוסר הקרה אז התקשרו להגיד לי ואמרו לי שעוד

מעט ידפקו לי בדלת ואז הגיעו בעצם מיצה לאסוף אותי לסוטה נסענו לסוטה בדרך אני מבינה שאנחנו באירוע גדול כאילו פצוע קשה אין הרבה לאן לברוח מזה צביקה עובד סוציאלי אז הוא לימד אותי לעשות בדיקת עובדות מה אני יודעת ואז אמרתי פצו הזה לא מת שזה טוב לנו כי צביקה ומ הולכים במלחמות אני יודעת שקשה זה לא ענוש בדיעבד הסתבר שההגדרות האלה לא כל כך רלוונטיות בכלל ואת שעה וחצי עם עצמך ש שואלת מה מימו ואת שמתי לי שיר אחד כל הדרך בלופ א שיר של שעי ימבר עוד דקה א והסוף שלו זה כל מילה שכתבת בחושך תהפוך לאור גדול וואו והייתה לי מן תחושה כזאת ש אוקיי בגלל זה שמעתי אותו זה שיר שנכתב למישהי שהבעל שלה נפצע והיא נוסעת

אליו אבל אבל עוד מעט כל מילה שכתבת חושך היא תהפוך כאילו זאת הידיעה שאני נוסעת איתה ואני ממש מתפללת שאם אם זה קשה כמו שזה אז אז י וזה הרגליים כי עם רגליים אני יודעת להתמודד וקה עובד סוציאלי הוא יודע הוא צריך ראש ולב וואך את יודעת להתמודד עם רגליים אה אני מרפה בעיסוק אני לא עובדת בשיקום אבל א אבל זה כאילו לא יודעת בשיקולי רווח והפסד אתה אומר שיהיה הרגליים א אנחנו מגיעים לבית חולים אנחנו נכנסים לחדר של הרופאים הרופאים ככה מתחילים לעשות סקירה איפה כל הרסיסים ובש אני יוצרת אותם אני אומרת להם אני אני לא הרופאה אני לא צריכה לדעת איפה כל רסיס נמצא זה שלכם תעשו מה שאתם יודעים לעשות כי כימה כי מה הרגשת

שהפרטים עושים לך הרגשתי שאני שאני לא שומעת מהם מספיק תקווה אני לא שומעת מהם מספיק עם מה אני יכולה מה אני יכולה להחזיק אז אז הראש לא נפגע עמוד שדרה בסדר גמור יד שמאל בלי שריטה וצביקה שמאלי מבחינתי זה מספיק בשביל לרוץ א ואני הולכת לראות אותו הוא נראה בסדר כאילו עיקר הפציעה הייתה את החלק האחורי של הגוף אז לא ראינו ממש היה אפשר כאילו היה נעים לעמוד לידו מצד שמאל זה היה המקום שלי א ואני הרופאים מנסים להסביר לי שאנחנו בדרך לרכבת הרים עד שאתה לא חווה איזה אפס and דאוס אחד אתה לא מבין מה הם מתכוונים ממש מה שהם ניסו להגיד לנו לא להתרגש מדברים חיוביים ולא להתבאס כאילו לקחת את זה באיזי וגם ודת אתה

מדמיין בסרטים טיפולים רץ שלושה ימים הביתה כאילו עוברים למחלקה לא זה גם יכול להיות ארוך א אני מקבלת המון המון הודעות מהמון אנשים ואני פותחת קבוצת וואטסאפ א בהצעתו של דוד שלי שבעצם כל מי שרוצה להתעדכן במצב של צביקה אנחנו שולחים שם בסוף זה בכללי זה איזה עיקרון שמנחה אותי התייעצתי עם איש מאוד מאוד חכם ככה אחרי השיבה הוא אמר לי שתי עקרונות שהולכים איתי עשו לי שינוי בכל בכל ה ההדף הזה שמגיע אליך אחד זה יסוד הכוונה טובה כל הסובבים רובם מתכוונים לטוב רוצים לטובתנו הרוב ה מחרי אז אז גם אם אתה אם מה שמתקבל אליך בסוף זה חווייה לא טובה תזכור שהכוונה שלנו הייתה טובה וזה זה משחרר כאילו אני ממש מרגישה שיש

פעמים שא אני מוציאה כיתור על משהו ואני אומרת אוקיי אוקיי הוא התכוון לטוב כאילו הוא לא צריך לשמוע את הכיתור שיצא עכשיו ה הוא באמת התכוון לטוב ועיקרון השני היה מה שלא נאמר לא קיים צריך להעביר דברים למילים אם את צריכה עזרה אם את לא צריכה עזרה איזה עזרה כל דבר מה שלא עובר למילים פשוט לא קיים כי זה זה חוסך ממך מה אני הרגשתי שהדרך הכי טובה שלי לעזור למעגלים שרוצים לעזור לי ולהגיד להם זה להיות ברורה החיים הקודמים שלי לפני שצביקה נפצע והכל א לפני המלחמה היו חיים של נהג אוטובוס ידעתי באיזה שעה אני קמה ידעתי איזה קו אני נוסעת היום ידעתי באיזה תחנות אני צריכה לעבור ידעתי איך יסתיים היום שלי ידעתי פחות

או יותר גם איך יראו החודשים הקרובים היה לי תוכניות מאוד ברורות עד גיל 80 הכל בסדר וזהו החיים שלי נהיו חיים של נהג מונית אני קמה בבוקר או שאני אשב בתחנה כל היום ולא א או שאני אהייה באיזה ספיישל לת או שלא יודעת אני לא יודעת איזה אנשים אני אפגוש באמת אני משלא חברת לעבודה א אני חוזרת לעבודה בימים אלו ממש ו כן אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי ואני עובדת במקום עבודה שהוא ממש משפחה ממש ואני אני מאוד מחכה לחזור אבל אני חושבת שזה הדבר ה נורמלי האחרון שעוד לא חזרתי לעשות כאילו חזרתי ליום אחד לפני איזה חודשיים ו ובבוקר דיברתי עם אחת המזכירות והחזקתי את הטלפון ביד והיה רתת של הודעה ופתאום אמרתי אה הציקה

הגיעה בדיוק ודעה וזה לא קרה לי מאז שהוא נהרג כי אני ראיתי אותו הולך אני נשמתי איתו את הנשימות האחרונות שלו ואני נפרדתי ממנו וזה המתנה שלי כי אני לא מדמיינת שהוא נכנס בדלת ואני לא שומעת את הקול שלו ואני לא חושבת ש לא קורה לי ופתאום שהייתי נורמליות אז קיפלתי איזה כפה כזאתי ש שכזה באסו היה לנו שלושה שבועות לאוויר בדיעבד זה נראה כמו שבעה כי אי אפשר להיכנס לצביקה יש שעתיים ביום בבוקר ובערב וכל כל הזמן באים אנשים בעצם הוא הייה פצוע קשה מאוד כל הזמן הוא היה מורדה ומונשם שלושה שבועות ואנשים באים חברים יצאים מאזה ועוברים דרכו בדרך הביתה ממש זה היה תחושה מאוד עוטפת וזה עוד אחד מהחסכונות הכינו את עצמם

קצת זה נורא מוזר להגיד את זה בדיעבד אבל אני ידעתי שהוא יקום לא היה לי שום ספק שום ספק שהוא קם ממש השקעתי עבודה בלא לתכנן את האקסל של אני צריכה אוקיי על החיים שלך ואז אנחנו נצא למרתון הזה אבל לא היה לי ספק שהוא יקום ולא היה לי שום סיבה לא לחשוב על זה כי לא היייתה אף הדרדרות מאוד מאוד משמעותית כאילו הכל היה מאוד מאוד עדין ומאוד מאוד ככה בזהירות א ומה קרה בני ראשון של חנוכה אני נסעתי לילדים התקשרו אליי להגיד שהאישונים הפסיקו להגיב וכנראה קורה משהו בראש בעשותה אין מחלקת ראש בית חולים מדהים ממש היינו עטופים במקצועיות הם שלחו אותנו לכל כך הרבה כבוד דעת אחרות שכולן החזירו אותנו חזרה לסוטה והיינו

צריכים לעבור לאחיו בגלל שאין מחלקת ראש אמרנו שאם שבת תעבור בשלום נעבור ביום ראשון עברנו ביום ראשון התקבלנו במחלקה פגשנו שם עוד חייל עם מצב מאוד מאוד דומה שבדיוק התעורר באותו יום אנחנו בתחושה של אוקיי זה הנס חנוקה שלנו משנה מקום משנה מזל אנחנו הכל בסדר א א וביום שני בבוקר אנחנו קמים בעצם לביקור רופאים הרופאים מתחילים להסביר קצת מהמצע והם בוכים ואני מסתגל לי אני אומרת תקשיבו אתם לא הבנתם זה זה לא הקונספט אנחנו באנו להחלים ואני נכנסת לצדקה ואני מתקשרת משם לפרופסור יונתן הלוי שהוא ליווה אותנו הרבה אתכל התקופה הזאת ואני אומרת לו תקשיב אני יודעת מה זה אני מבינה מה המצב שהם מדברים עליו הם מדברים על

התחלה של מוות מוחי אני מבקשת לך רק שתבדוק שהם עושים הכל כדי להציל את סביקה כי הם לא מכירים אותנו אין להם אינטרס להילחם על החיים שלו רק תוודא לי שאנחנו לא מרימים ידיים מוקדם מדי כי אני מחזיקה בראש שהקדוש ברוך הוא יכול הכל מי שאמר לשמן שידוק הוא יגיד לך חומץ שדלוק לא אין לי ספק ו הוא מתקשר אליי חזרה אומר לי ראיתי את עשיתי הם עשו כל מה שהם יכולים ואז אני ממש לא יודעת להסביר זה אייזה מין בהירות כזאת שיורדת אני אני יודעת כמו שידעתי שהוא יקום אני יודעת שיש לי משימה עכשיו לעזור לו לצאת מהעולם להיפרד כמו שהוא חי כמו שראוי לו ואז אני מתקשרת לרב שפרן לרב גל שפרן ואני אני אומרת לו אני נחדש על פסח גיטלמן

אני צריכה שא תעזור לי א אני לא מבינה בזה שום דבר בבקשה תתקשר למנהל המחלקה ותנחה אותו מה צריך לעשות והם בעצם מדברים ביניהם אה המנהל מחלקה באיזשהו שלב אומר לו שהוא הוא מרגיש ש ש שזאת נשמה גדולה והוא לא מעיז לקצר את השהות שלה בעולם הזה ם ככה הרב שפרן אמר לנו שזה הסוגיה ההלכתית הכי פשוטה שהוא נתקל בה ממש בי דבו כמו צביקה הכל מאוד מאורגן ומסודר מסוד כן ובעצם ההחלטה היא שאנחנו לא לא מחדשים את התרופות אנחנו סביב למיטה שלו ארבע שעות מסתכלים על המוניטור מחכים נפס זה חווייה מאוד מאוד מאוד קשה אנחנו ת באיזה שלב אתה רוצה להגיד אוקיי בית יקה תקראו לנו כשזה נגמר ומגיע הרב של בית חולים בעצם ללוות אותנו והוא

מסביר לנו שזאת זכות מאוד מאוד גדולה ללוות את המת מהעולם ולא הרבה אנשים זוכים ללוות את האהובים שלהם וגם לא הרבה אנשים זוכים שילוו אותם אנחנו נשארים שם אני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה ופשוט התחלנו לשיר שירים כאלה של סעודה שלישית ו אני מזהה את הרגע ואני אומרת איתו שמע ישראל ברגע הצבע בפנים משתנה קצת חום גוף שנשאר מסביב ללב ונעלם ממש ברגע אני נטל אתו נשיקה ואנחנו נפרדים ואנחנו יוצאים מהחדר בתחושה מאוד מאוד חזקה של א של כוח לא יודעת להסביר את זה כאילו מישהי שמע בחוץ מאיפה יצאנו והיא התפרקה בבכי ו ואנחנו היינו השפעה של איזה אירוע לא יודעת ממש ממש חווייה היה קצת לא יודעת כמו אחרי לידה כזה אני לא יודעת

להסביר את זה איזה מין תחושה מאוד מאוד חזקה אני קוראת לזה חווייה חוץ גופית ממש ממש יש אירועים שאתה לא יכול בוודאי לא יכול להסביר אותם גם לא יכול להרגיש שאתה רק יודע שאתה ניסא זה נשמע שכאילו ניסתם על גבי ואז את בעצם יש שיבה בבית של ההורים שלך של ההורים של צביקה של ההורים של צביקה בכרמל כון לא אצלך בבית לא אצלי בבית את בן אדם בסך הכל פרטי מאוד מאוד מאוד מאוד אני הכרתי את סביקה הזה כאילו המשפטים שאני מוציאה החוצה שלו אני מכירה אותו וזה לא היו משפטים שהוא היה מושלם בהם הוא פשוט עבד בהם הוא היה איש של עבודה הוא קם בבוקר להיות אדם יותר טוב וזה השפיע על כל כך הרבה תחומים הוא תמיד אמר ש שצריך להיות

מקצועיים עכשיו אתה תמיד מתרגל מקצועיות לקריירה אבל להיות מקצועי זה גם להיות הורה מקצועי זה ללמוד להיות הורה סבבא של נולד לך ילד מהמם אינטואיציות זה דבר חשוב מאוד אבל תלמד תקרא תתעניין אז אז יש לכם שלושה ילדים אז איך עובדים ב להיות מקצועיים מה מה בני כמה הילדים הגדולה שלי בת חמש ח וחצי א הקטן תכף בן ארבע והפיץ התי בת שנה ושלוש עשיתם משהו מיוחד קודם כל כל סיטואציה שהייתה עצרנו צביק התחיל את המסלול הצבעי שלו במטכל במטכל המסטר ס שלהם זה לתחקר בדיוק אז היינו עושים תחקורים ל מה זה יושב מה קרה משהו השתנה אני הבאתי את ההתפתחות הילד שלי הוא הביא את הפסיכולוגיה איתו ניסינו באמת לנסות להבין וגם אני

מרגישה ש שעבדנו מאוד קשה לייצר עקרונות צביקה הגדיר את זה פעם נורא נורא יפה הוא קרא לזה למתוח את הגומי מההתחלה אז בהכל השתדלנו למתוח את הגומי מהתחלה אם זה בלהגיד לבכורה שלי שאחים גדולים זה רק כיפים וצחוקים את לא אחראית עליהם את לא מנהלת אותם את לא דואגת להם אני אני אמא שלהם אני אחראית עליהם את לא זה לא התפקיד שלך את עושה להם כיפים וצחוקים ולהגיד שאחים זה דבר ראשון אם אתם באותו צהרון אז אז קודם אתם אחים קודם אתם דואגים אחד לשני זה לדבר בחיבוקים כל ועכשיו עכשיו ועכשיו העקרונות האלה הם הם הם הם טבים את הדרך אז איפה את מונחת היום באיזה בעיה שאת יכולה לשתף אותנו שאת אומר רגע זה עכשיו אני מונחת שם

עם הילדים א האמת שהיה עכשיו אוגוסט מאוד מאוד ארוך שהיינו ביחד אז הרגשתי שהרבה מהמשימה שלי אני מכירה את עצמי כאמא ואני יודעת איפה הבורות שלי ואני מרגישה שהם כל כך קטנים וכל כך מקסימים שהם לא צריכים לעבוד אני צריכה לפנות את הבורות שלי כדי שיהיה לנו אוגוסט טוב אז זה אומר לקנות לוח ענק ו סדר יום עם סקווטים הולכים לישון בערב מסדרים לוז מה קורה מחר יש זמן חופשי מה עושים בזמן החופשי רוצים פאזלים קניתי מיליון חומרי יצירה עשיתי פינת יצירה הגשמתי לעצמי חלום עשיתי פינת יצירה ענקיית בבית אני מנסה שהבית יהיה כזה מקום מוגן שיהיה אפשר להם איזשהו חוסן החוצה כאילו אני לא יכולה לרפד להם את כל החיים אין לי

ציפיה כזאת אבל אני מרגישה נכון חד משמעי תכלס ואני גם ממש מרגישה שה כאילו הם מוציאים את זה החוצה יש לנו צביק היה מספר סיפור בלי ספר ואז הגיע הרגע שפחדתי ממנו אמא תספרי לנו סיפור בלי ספר כמו אבא אין לי יכולות כאלה אני לא אני לא טובה כמור אבל אמרתי יאללה אני טובה בזה כמו כן לא יודעת אפשר להתווכח על זה א אמרתי טוב א אני אנסה תמיד הסיפורים של צדיקה היו מאוד עם הרבה מאוד כאילו מוסר הסכל אבל לא דידקטי כבד כזה אלא בוא נשים לב לאחרים והמצאתי סיפור ושכחתי ממנו לגמרי ולמחרת בת שלי אומרת לי אמא תספרי לנו שוב על גמדה מסביב אני כאילו לא זכרתי שסיפרתי את הסיפור הזה יש להו זיכרון מטורף היא הזכירה לי את

הסיפור אז סיפור ע על ארץ של גמדים שכל גמד שמגיע מסתכלים על ההתנהגות שלו ולפי זה נותנים לו שמות ואז כל הגמדים עוברים אזה טרנספורמציה כזאת תוך כדי אז היה הגמד שהוא היה גמדה בעצמו הוא היה עסוק רק בעצמו הוא רעה רק את עצמו ואז הוא נפל הבור ומישהו הציל אותו וזה ו הוא הבטיח לעצמו שהוא יהיה גמדה מסביב ומאז זאת השפה בבית שלנו יש לנו גם אדם מסביב ששם לב מה קורה מסביב ומביא לאביב מוצצי מבוכה ועוזר לאמא להגיש לשולחן ויש לנו גמדה בעצמי ש היה לו משימה מאוד מאוד קשה והוא לא הצליח לעמוד בה אז הוא פירק אותה לכמה שלבים ואז הוא נהיה גמד תקשיבי יועצים ארגונים יוצאים לדים של זהו ממש אני מרגישה כל התפקודים

הניהוליים של הריפוי בסוק י מרתי לגם מדים ועשינו פרויקט בחופש שכנו צנצנת גדולה כזאתי א ששמים בפונטו כל פעם שמישהו מצליח בלא יודעת גםד גם עד המילים כשאני כועס להגיד איך אני יכולה לעזור לא יודעת כאילו תספר לי מה קרה לך כל מיני כאלה ושאת נצנת מלא עושים משהו משפחתי כולם ביחד אז יצאנו למסעדה תקשיבי זה נשמע משהו שאת יכולה ללמד גם אחרים אני צריכה לפתח את זה עוד קצת אבל אבל זה זה ממש סה כרטיסיות של פה ובכל זאת את גרה בגבעה באלי אני שואלת את עצמי עזרה תמיחה א ולהיות שם לבד אז אז זהו אז חזרתי מהשבה הביתה היה לי ברור שאני חוזרת הביתה ממש מיד היינו שלושה שבועות בבית חולים גרתי במלון אחר כך השיבה אצל

ההורים של צביקה חזרתי הביתה ולא הרשתי לאף אחד לעזור לי שבוע אמרתי תנו לי לראות איך נר איך נראים החיים שלי איפה המוקשים מה אני מה אני צריכה באמת ויתרתי הרבה מוקשים צביקה היה המרי פופינס שלי הוא היה מגיע הביתה ואחרי העבודה ה עושה ככה הבית מסודר וזה שובר אותי מעבר לזה שזה קשה לי ברמות לסדר כאילו הוא היה מעולה בזה הידיעה שאם אני לא אזיז את המגבונים למקום שלהם אף אחד לא יקח זה זהו ככה והבנתי ש שזה מה שאני צריכה אני צריכה מישהו שיבוא סוף כל יום יסגור לי את הבית יגיד לי לילה טוב וילך בלי הרבה דיבורים בלי הרבה אני לא צריכה עניין אני צריכה עזרה אז יש לי מישהי מהממת שהיא הכוסמת שלי הילדים שלי צוחקים

שהיא כוסמת היא מגיעה היא עושה את הקסמים שלה מהממת ממש והולכת חזרה כאילו אני מסתכלת הרבה על הזוגיות שלנו ולאט לאט אני מצליחה כאילו זה היה נראה לי שככה זה זוגיות שכולם מסביב חווים מה שאני חווה ואני מדברת את זה החוצה ואני מרגישה פתאום שזה לא ככה שהיה שם משהו מיוחד בזוגיות הזאת זה שהמפגש בינינו הוציא מכל אחד מאיתנו את הדברים הכי טובים אבל כדי ש ש גם נגדל ביחד ושימשיך להיות לנו טוב ביחד צריך לדבר הכל הכל הכל להעביר למילים גם מה שלא מוצלח אז אני לא מפסיקה עכשיו אני כבר לא מתאפקת לשאול אותך אני ראיתי סרטונים עלייך אני עושה שיעורי בית בית עם כיסוי ראש נכון ואיך שראיתי אותך הבוקר אמרתי וואו כן א אז

האמת שזה החלטה שהתבשל י איתה כבר כבר בשבעה דיברתי הרב שלנו על הכיסוי ראש שיחה מאוד מאוד ארוכה שבסופה הוא נתן התר שהוא שהוא שלי א וגם עם זה עברתי או תהליך לקח לי זמן מאז שקיבלתי את היתר להוריד את הכיסוי ראש א בהתחלה עברתי לחצי והרגשתי שזה לא מספיק ורק באמת אחרי לפחות שלושה חודשים הרגשתי שזהו ואני כל כך שלמה עם ההחלטה הזאת אני מרגישה ש שצביקה גאבי על השיחה שעשינו של מה קורה עם מתים במלחמה ז א מה מה מה מה היה בשיחה הזאת קצת לפני הכניסה הראשונה לאז ה נסעתי אליו ו עוב ציה לי הוא הוא יודע מה צריך להגיד ומה זה אז אז ממש ישאר לו נסיכה של מה קורה עם מתים במלחמה הזאת א והשיחה הזאת א בסוף גם גם נאמרו

בדברים כמו א הוא בחר להגיד ש זה הכי אגואיסטי בעולם מבחינתי לצפות שתהי שלי לנצח ואני אומר לך שם אם קורה לי משהו אז צריכה להתחתן מחדש הכי מהר שאת יכולה עכשיו סבבה אוקיי ממש מצחיק מאוד כאילו לא יקרה וחודשיים אחרי השיבה אני אני החזקתי את השיחה הזאת בראש כבר ליד המיטה שלו כאילו כבר ליד המיטה שלו אני אני בוכה ואני יודעת שאני בוחה על זה שאני צריכה להתחיל הכל מחדש את כל הסודות שלי את כל מי שאני כל הכלל הכל שוב מחדש זה אני ממש ממש זוכרת את ה זאת היייתה המחשבה ליד המיטה שלו שאני אני מבינה אני רואה בעיניים שזה נגמר בערך חודש אחרי השיבה החבר שלו מגיע אליי הביתה אמר לי שהוא רוצה לספר לי משהו פנים על פנים

והוא מספר לי ש שכשהם נכנסו לאזה בפעם השנייה הדיסקיות נורא נורא הציקו לכולם וכולם שמו אותם בווסט איפשהו ורק צביקה התקש להמשיך לשפצר את הדיסקית אמר לו אחי שחרר שים ריצ'רד שהכל בסדר אומר לו לא אני רוצה להיות בטוח שאם קורה לי משהו את יכולה להתחתן מחדש ואני הולכת עם זה א אני יודעת ש שתהליכים קורים ואני א עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא ש אני את שלי עשיתי עכשיו שהוא יד אני לא פועלת במציאות אתה יודע מה טוב לי אתה יודע מה נכון לי אתה יודע מה אני מבקשת ממך קח את זה מכאן ובמקביל בלי קשר אני מרגישה ש שמשהו ב באובדן של צביקה טלטל אותי ברמה של לא יכול להיות שיש פה אנשים שמסתובבים בעולם הזה שרוצים להתחתן

ובגלל שאנחנו מתביישים לא אמיצים מספיק ול אנחנו לא מרימים טלפון ומצעים ואני מרגישה שזאת המשימה שלי כאילו צביקה ב נכון חיילים משאירים בפתקים בטלפון אז כמובן שההוא לא חושב שהוא ילך אז כמובן שהוא לא ישאיר שום דבר הדבר היחיד שיש שם זה רשימה של אנשים לשדך שהוא חשב עליהם כל הזמן ועם זה אני הולכת ה זאת המשימה שלי יש לי זוג שעזרתי להם לחזור חזרה והם התחתנו לפני חודש ממש בשיבה כבר עשיתי את זה ובעצם ביחד עם עוד כמה אחים שקולים ועוד אלמנות הקמנו איזהשהו מאגר כזה שקראנו ל שידוכי הגבורה שמי שעובר במעל הגבורה בירושלים יכול לראות שם ברקוד קטן שאפשר לסרוק ולהצטרף למגר שלנו ובכללי אני מרגישה שפשוט פשוט צריך

להעביר את זה למודעות צריך לחשוב על האנשים האלה כל הזמן זה גם נשמע שאת אומרת אני לעצמי אני לא רוצה להתבייש אני רוצה לשים את זה על השולחן אני מרגישה את זה על הבשר שלי שלכל אחד יש מבחן אחר יש יש מבחן ולכל אחד יש דרך להתמודד עם המבחן הזה וכל אחד בקצב שלו וכל אחד בזמן שלו וגם בתוך המשפחה כל אח מתמודד אחרת וגם אני עם עצמי היום מתמודדת ככה מחר אני אתמודד ואני מרגישה ששום הוראה שהי היא גורפת היא לא רלוונטית בטח בשכול ובאבל אבל אני כן מרגישה שיש יש מקום מאוד מאוד א אוהב ומחבק שאני מקבלת ומאוד מאוד לא שיפוטי לחשוב לחשוב על הצעד הבא אני רוצה קצת לסכם ולסיים את מה שאת אומרת שבעצם לכל אחד מתאים משהו אחר

אבל בעיניי את פותחת אופציה בצורה מקסימה ונוגעת ללב שזה לא סותר לך את האהבה העצומה ואת הביחד ואת האחד שלכם לבין לעמוד ולהגיד אני חייבת לעשות את מה שצביקה ואני גם סיכמנו עליו אני אגיד לך יותר מזה אני חושבת ש שביום מן הימים שאני אמצא את האדם המתאים הוא יצטרך להיות אסיר תודה לצביקה כי הוא בחיים לא היה פוגש את עלייה הזאת אם היא לא היייתה עוברת אם צביקה את המסע הזה מי שיסכים להכניס את עצמו לדבר הזה הוא הוא יצטרך להתחתן איתי עם צביקה ועם שלושה ילדים זה משאיר רק אנשים באמת באמת מיוחדים בתוך הדבר הזה אני ממש מרגישה ש פתחת לי איזה עולם ש אני מסתקרנים לראות את הטוב שבו וש בעזרת השם ימשיך לך הטוב והבהירות הדרך אמן אמן ירות חשוב תודה רבה רבה ממש מש אתה ספם לא לבד אתה אף פעם לא לבד