נולדתי בשואה ומיד הפרידו אותי מהורי. בגיל 13 מגלים לי שאני מאומץ. סיפורו של ניצול השואה אפרים כוכבא

שלום אפריים כוכבה מניצול שואה שלום לך לך יש סיפור מאוד מאוד מעניין מאוד מאוד מורכב גם אפשר לומר ייתי רוצה רגע לפני שניגע בסיפור עצמו קח אותי קצת להיסטוריה של המשפחה שלך לפני שאני מתחיל בסיפור האישי שלי שאני גם תמיד אומר שהוא אני יותר נוטה לילדים של אותה תקופה בתוך השואה ואני אסביר תכף למה שפחות מודעים למה שקרה איתם ויותר הקשיבו ובצדק לניצולים שיצאו מהמחנות ופחות ידעו על ילדים ומה קרה איתם באותה התקופה כמו שבמקרה שלי לפני שאני ניגש ממש לסיפור האישי שלי אני א רוצה לגעת בשני דברים אחד קצת א קשה לי בזמן האחרון שמאז השביעי באוקטובר מנסים כאילו אה לראות שמה שקרה לנו בשביעי באוקטובר ומה שקרה לנו

בזמן השואה זה משהו דומה אותי זם מקומם אישית היהודים אז בתקופת המלחמה היו חסרי עונים לחלוטין לא יכלו לעשות שום דבר נגד המדינות שתפסו אותם ושלחו אותם להשמדה ו ולנו היום יש מדינה חזקה עם צבא ואמנם קרתה לנו טרגדיה איומה אבל ההשוואה לפי דעתי לא במקומה א דבר שני עכשיו אני מתחיל לספר את הסיפור האישי שלי משהו לגבי הולנד וההולנדי יש תדמית להולנדים בחלקה הוא נכון בחלקה רב הוא לא נכון של כאילו שהם עזרו מאוד ליהודים בתקופה היא אז זה לא מדויק בכלל ההפך הם שיתפו פעולה עם השלטונות הגרמנים והתוצאה הקשה של זה היייתה באותה תקופה היו בסך הכל בהולנד 140,000 יהודים מהם הושמדו מעל 120,000 והתוצאה היא כתוצאה משיתוף

הפעולה של השלטונות והאנשים המקומיים לשלטונות הגרמנים זה אומר שמבחינת אחוז באירופה זה האחוז הכי גבוה כמובן לא מספרית אתה בעצם מנפץ לנו איזשהו מיטוס שהיינו בטוחים באמת שמדובר על הולנד מדינה שחס הם יצרו תדמית ודרך אנה פרנק אבל פשוט זה לא מדויק ולא נכון על יד זה צריך להזכיר שהיו גם הולנדים לא יהודים שעזרו והצילו יהודים וצריך גם את זה כמובן להזכיר כמו במקרה שלי שאני מדבר איתם זכות אישה לא יהודיה שהסתירה אותי ועכשיו אני ניגש לסיפור האישי שלי הגרמנים פלשו להולנד ב-40 הולנד מבחינה אסטרטגית לא כל כך עניינה אותם אין בהולנד שום דבר שעניין אותם הם יותר הסתכלו צפונה לכיוון נורווגיה ושוודיה אבל יש גבול

משותף בין הולנד וגרמניה והם היו פשוט צריך להבטיח את עצמם מבחינה אסטרטגית הפלישה כאמור הייתה ב 40 הולנד אין לצבא בכלל ולא התכוננו אפילו לעמוד מול הצב האדיר הזה והם נכנסו פסו את העמדות האסטרטגי בתוך הולנד ובהתחלה לא לא קרה שום דבר לא עם היהודים ולא שום דבר אלא רק לקרת 42 שמחנה אושוויץ למשל הסתיים כבר ואז התחילו לחפש את היהודים ולשלוח אותם למחנות השמדה בהולנד התארגנה מחתרת יהודית ולא יהודית שהתחילו לחפש שהבינו כבר מה קורה עם היהודים לחפש מקומות מסטור ליהודים למשפחות לילדים ויכולת להסתיר היא רק אך ורק בבתים בהולנד אין ערים גבוהים ואין יערות רק בתוך בתים אפשר להסתיר וההסתרה עשתה בצורה לא פשוטה עם

המשפחות הורים בנפרד ילדים בנפרד למי שהיה כבר מוכן וגם מסתכן במידה לא קטנה להסתיר יהודים היה מקום מסתור לילדים במנזרים מקום די בטוח אפילו הגרמנים ידעו על זה רעיל מו קצת עין הסכנה הגדולה בזה היייתה שבאותה ע כל מי שנולד באותה תקופה יהודי גם לא נימול את ההוראה ברורה לא לימול גם אני בתוכם וילד שגודל במנזר וכל משפחתו שמדה ולא באו לקחת אותו חינוך יהודי הוא לא קיבל באופן מיוחד וגדלו אנשים שהם לא ידעו שהם יהודים והיו מקרים כאלה הפכו אפילו לכמרים עכשיו אני נכנס לסיפור האישי שלי ההרכב המשפחתי שלי הוא כזה לאבא שלי יש עוד אח ושתי אחיות אורי מתחתנים ב אמצע 42 אמי נכנסת להריון ו יש להם שכנים האישה לא יהודית

בעלה יהודי במקרה הזה נמצא פתרון יצירתי האישה לא יהודיה שאיין להם גם ילדים מתחזה לאישה בהריון הולכת כל התקופה עד הולדתי עם כרית בבטן וזה מתוך הידיעה שברגע שהם יכנסו לבית חולים ואני אוולד אני ארשם על שמה לי קוראים היום אפריים כוכבה אבל זה לא השם שבו נולדתי שהם נכנסו לבית החולים ונולדתי בשם ארנס ברנרד ון קופור שם הולנדי מפואר אחרי יומיים אחרי יום הם כבר היו צריכות לצא מהבית חולים שהיה מפוכח על ידי הגרמנים אני על הד דים של האישה לא יהודיה אמא שלי יוצאת ובאים לקחת אותה למקום המסתור שלהם שאבא שלי כבר היה בו בעיר אחרת לא באמסטרדם בעיר אוטרכט רגע הפרידה הזה שכל אחת הולכת למקום שלה אני קורא להו פרידה

לנצח למה פרידה לנצח כי מאותו רגע ואלה אורי לא ראו אותי יותר ואני לא ראיתי אותם כתוצאה מאל שנה הם נתפסו נשלחו להשמדה בהולנד אין השמדה של יהודים יש מחנה מעבר בשם וטרבור לשם נשלחו כל מי שנתפס ילדים הורים מבוגרים מחנה מסודר מפוקח על ידי הגרמנים מנעל על ידי ההולנדים בוא ננסה רגע לפני שממשיכים הלאה בסיפור אני רוצה כן להתעכב קצת על ההורים וגם עעל הרצון של החברה אותה אותה גוייה שהחליטה כן לעשות איזשהו מעשה ולנסות לקבל אותך לאימוץ מה לדעתך הניע אותה לעשות את הדבר הזה טוב לגבי ההור שלי עצמם אין לי הרבה מה לספר כי בכלל לא הכרתי אותם לא ראיתי אותם הם נספו בשנות ה-20 לחייהם עברו תהליך רגיל בהולנד של בית

ספר אחרי גמר הלימודים נכנס קצת למסחר ין הרבה לא הספיקו שו בר לגבי האישה הנפלאה והאמיצה הזאת א בעלה היה יהודי יכול להיות שהיא הרגישה איזה תחושה שהיא חייבת לעשות משהו התה גם אישה מאוד מיוחדת גם בעלה תפקיד די בכיר בעיריית אמסטרדם ולקחה על עצמה את הסיכון העצום הזה אין לי ידיעה ברורה זה אפשר רק להבין שהיא הרגישה ש הרגישה איזה צורך פנימי לנסות לעזור יכול להיות ש גם הא הכירה את ההורים שלי שהיו שכנים שלהם וגם אנשים שלקחו עליהם בכל אופן את הסיכון וחשבו שמה שקורה פה עם היהודים הוא הוא לא הדרך הנכונה ורצו לנסות לעזור ולהציל היו גם כאלה מתוך הכרה מתוך אי נכונות לקבל את מה שקורה ובזה באמת לזכותה אתה בעצם

נולד אחרי כעבור תשעה חודשים ההורים כבר לא נמצאים בתמונה נמצאים במחנות איך איך הדברים מתגלגלים ז אז א כאמור הלכתי עם האישה לבית שלה למקום המסתור שהוכן מאוד מועד שבעלה היהודי כבר היה שהוא הסתתר מתחת לאדמה בבית עצמו שסידרו את זה בצורת מסטור ש ושינו שם בעצם כל התקופה עד תום המלחמה כשאתה אומר עד תום התקופה כמה על כמה זמן מדובר זה מאוגוסט 43 עד מאי 45 וואו עכשיו אני לא אומר שאולי לקראת ערב יצאנו קצת מהמסתור אבל אני הסברתי שהיו כל כך הרבה לשנות שהיו מאוד מאוד צריכים להיזהר אבל המקום עצמו היה מסודר טוב והכל ואני וחזקת בצורה הכי טובה שיכולה להיות א בתום המלחמה חוזר האח של אבא שלי שהצליח להימלט לאנגליה

חוזר להולנד יודע ש שהוריי לו בחיים יודע על ה איפה אני נמצא הוא מכיר את המשפחה הזאת ובאופן טבעי בדרך כלל אם קורה אסון כזה ב שהורים נפטרו ונשאר ילד אז בדרך כלל מה שאני קורא המשפחה הגרעינית אחים אחיות מתארגנים ומחליטים לאן אלך הילד הוא מגיע למשפחה הם מכירים אותו ו מבקש את הילד מבקש אותי לא הילד הזה שלנו למה הילד הזה שלכם שלנו כי ההורים שלי זאת היייתה הטענה שלהם הבטיחו להם שבמידה והם לא חוזרים אני שלהם עכשיו אני רוצה להבהיר פה איזה נקודה זה לא נעשה מרוע נהפוכו הם עשו בשבילי הכל והיו הורים בשביל לי יותר מהורים ותחזק אותי בצורה נפלאה צריך לזכור שלא היה לילדים קיבלה תינוק בין יומו צריכה תחליפי חלב

עשתה את זה אם שואלים אותי אין לי ראיות כמו שבמשפט אומרים תביא ראיות אני חושב שהטענה הזאת נכונה למה הם ידעו מה קורה הם חששו שהם עלולים להתפס כמו שקרה באמת לא ידעו מה גורל שאר המשפחה ואמרו ובמדה וזה יקרה לפחות שיהיה לילד מקום מבטחים ואני מאמין שזה ככה זה היה בעצם החל משפט בין הדוד עכ עכשיו אני מגיע ל ולא היו מוכנים למסור אותי האח של הבא הדוד לא מוותר ו כאן יש איזה שינוי בסיפור הולך למהלך מאוד לא שגרתי לבית המשפט המחוזי ומתחיל להתנהל שמה דיון משפטי בתום הדיון השופט מקבל את הטענה של ההורים המאמצים ואומר הילד ישאר אצלהם באיזה גיל אתה באותו שלב אני אז באיזה 45 אני בן שנתיים וחצי א גם כל מה שאני

מספר זה מעליי ילד בגיל כזה לא כל כך כן לא לא באמת זוכר את ה הדוד האח של אבא לא מוותר והולך לבית המשפט העליון בתקופה שמתנהל אנחנו כבר ב-46 שמתחיל להתנהל הדיון בבית המשפט העליון קורים שני מהלכים אחד טראגי מאוד האישה נפלאה הזאת חולה במחלה הנושה סרטן ונפטרה בטרם התקבל פסק הדין בעליון בעוד האח של האבא התחתן ונולד לו ילד שמגיע רגע פסק הדין והוא קורא לאבא המאמץ הראשון היהודי שאשתו נפטרה הוא הופך את פסק הדין מתוך הנימוק הוא אומר לו אתה בתנאים שיש אחרי המלחמה בהולנד מחסור גדול מאוד במזון והכל והוא לבד אתה לא יכול לגדל ילד בתנאים האלה ופה יש זוג עם ילד והופך את פסק הדין וקובע שאני עובר טרופוס של האח של

האבא וכך היה אני יכול להגיד משהו בהערכה שלפי דעתי אם היא לא הייתה נפטרה לא מהמחלה יש סיכוי רב שאני הייתי הולנדי לכל דבר ונשאר בהולנד ולא הייתי מדבר איתכם היום ככה אני חושב כי גם היה לה איזה מעמד בהולנד משם מתחיל אני לרגע רוצה רק לעצור כאן ולשאול אותך כילד אם אתה זוכר את השלב שבו אתה עובר אתה זוכר את השלב לא זוכר שום דבר אני זוכר במומים רק תאים בעליה לארץ כל הקטע הזה מה שאני מספר ל זתומרת המעבר בין משפחה למשפחה לא זכור א לא זוכר לא זוכר את זה אני גם עברתי האחות של אבא שלי ששרדה ולה שני ילדים שגם שרדו היא הסתתרה בהולנד כן אה אני עברתי איזה תקופה אליהם ואני לא זוכר את זה ת צלה מכאן הלך מתחיל

תהליך עלייה לארץ עם האח של אבא שלי ש מתחיל בתהליך ונקבע עוד בהולנד שאני אהיה מאומץ על ידי אחות נוספת שהצליחה להימלט לשוויצריה בתום המלחמה היא הגיעה לנען התחתנה פה עם אדם בשם אורי כוכבה ולכן קוראים לי גם אפרים כוכבה ונקבע עוד שאנחנו נגיע לארץ אני אהיה מאומץ על ידי האחות לא על ידי האח כי הוא בא בתור עולה חדש עם ילד לא היה לו בכלל עוד לא שפה ולא מקום עבודה ולא מגורים וזה דווקא היייתה החלטה נבונה הגענו לארץ הגענו לנע לבית המשפחה של האחות של אבא שלי והם הודיעו לי שהם ההורים שלי וקיבלתי את זה וקראתי להם אבא ואמא עד גיל 13 אמרתי שיש לך זכרונות מהשלב שבו עלית לארץ מה מה אתה זוכר מה אני זוכר במאום אבל

זה איזה נסיעה ברכב לאוניה וקצת על האוניה אבל בזה זה נגמר מי היה זה שות שלי מתחילים בעצם מי שהגעתי הדוד הוא זה שבעצם הביא אותך לארץ הדוד הוא עלה לארץ והוא הביא אותי לארץ ונקבע כמור שאני אהיה שהוא בא לארץ הוא מוסר אותי לאחות לאימוץ אז בגיל ארבע אתה בעצם מגלה הורים שלא ידעת שהם ההורים שלך אבל אנ אני כן הם אמרו לי שהם אבא ואמא שלי וקיבלתי את זה וקראתי להם אבא ואמא עד גיל 13 בגיל 13 סיפרו לי ב פעם הראשונה את הסיפור האמתי של המקורות שלי ואכל סיפור חיי זה לא קל לקבל את זה בגיל הזה אתם יודעים שהיום זוג שמאמץ ילד כבר בגיל ברגע שהוא מבין נניח שלוש ארבע כבר מספרים לו לי רק בגיל 13 עד גיל 13 ב בבית ספר א

ברבים שהיו לי עם ילדים כמו שמקובל ומקללים קצת אותי קיללו זה לא ההורים שלי עכשיו זה לא קללה מקובלת ושאני באתי להורים ואמרתי להם תשמעו מקללים אותי שאתם לא ההורים שלי הם אמרו לי זה לא נכון אתם מבינים שאם בגיל 13 סיפרו לי את האמת אז זה לא קל בלשון המטה יש לי אפילו פה מסמך מאותה תקופה עיתון הפנימי של לקיבוץ שהם מבקשים מהציבור מהילדים לא להגיד לי שהם לא ההורים שלי טוב החיים ממשיכים אני כן אתעכב ר לשנייה על העניין הזה בכל זאת גיל 13 כמו שאתה אומר היום זה כבר בגילים הרבה יותר צעירים מספרים אבל בגיל 13 זה גיל שכבר ה הרגשות מאוד מאוד חזקים הרגש מאוד מאוד חזק כלפי ההורים שהם לכאורה ההורים אבל מסתבר שלא

מה אתה זוכר מהרגעים שבהם מודיעים ללך יש לך הורים אבל הם נרצחו אני בדרך כלל כשאני גם עומד מול קבוצות ו בב צהל אני מופיע בתי ספר אני לא נכנס יותר מדי לקטע של הרגשות האלה א אני אומר שבשבילי זה היה אלם רציני וגם ההתייחסות בהמשך היייתה קצת שונה אבל בכל אופן הם גידלו אותי והם ימצאו אותי ואני חייב להם את הכל אבל ברור ש שאתה יודע באותו רגע שזה לא ההורים שלך אז קצת משהו אבל צריך אני חב להם חוב אדיר הם גידלו אותי והם היו ממש כמו ההורים שלי באיזה שלב הודיעו לך שיש אבא נוסף שהוא אבא המאמץ שלך מהולנד ב כמו מעמד שסיפרו לי את הסיפור האמיתי אמרו לי סיפרו לי גם על הזוג המאמץ הראשון ושהוא נמצא בהולנד אני תכף

אגיע אליכם גם איתו א כאמור סיימתי בית ספר צבא כמקובל וכמובן אני כבר יודע ש האבא המאמץ הראשון בהולנד ונשאר בחיים ורואה חובה אדירה לסוע להולנד להכיר אותו ולשמוע ממנו על כל אותה תקופה התחתנתי ונסענו להולנד רגע המפגש איתו מקס קוראים לו טעון מאוד למה טעון מאוד הוא איבד פעמיים הוא איבד את אשתו והוא איבד אותי ילד לא היו לו גם בנישואים השניים א הוא סיפר לנו את כל השתלשלות העניינים הדבר הכי חשוב במפגש הזה שהוציא לי את היומן ואת האלבום שראיתם כל יום הוא כתב דף וצילם תמונות וכל זה הוא עשה בת שההורים שלי יחזרו שיהיה להם תיעוד מאותה תקופה שלצערי לא קרה לכן אני אומר שבמפגש הזה זה היה בשבילי הדבר הכי חשוב

שיש לי משהו מאותה תקופה שלא זכרתי כלום אבל תיעוד מלא ובכתובים על כל אותה תקופה מאז ועד יום אותו נשארנו בקשר וד התראנו נסענו לעולם הוא נסע לפה עד יום מותו כאן אני סוגר מעגל ראשון אנחנו עוברים למעגל השני לפני שנפתח את המעגל השני כן אני אני שומע בכל זאת מעבר מ הורה אחד אתה בעצם יודע על ההורים שהיו כאן בנען קיבוץ נען ואחר כך מספרים לך שיש הורים מאמצים ש נמצאים בהולנד יותרר נכון האבא המאמץ האמא נפטרה ואתה בכלל במקור גם יודע שההורים הביולוגים נפטרו נרצחו איזו סערת רגשות עוברת עליך באותה תקופה בכל זאת הרצון לראות את ההורים לדעת יש פה הורים ביולוגים ש ששמרו עליי כל כך והפקידו אותי ופתאום ממקום למקום

ממקום למקום יש הרבה מחשבות הרבה שעוברים בראש כמובן אבל המציאות היא חזקה מהכל וצריך להתקדם אי אפשר לשקוע את ההורים המאמצים הראשונים בהולנד לא הכרתי בכלל אז גם לא התחברתי רגשית אתה מתחבר רגשית שאתה מכיר אבל אני עזבתי אותו הייתי בקושי בן שנתיים ו לקח 20 שנה יותר מ-20 שנה עד שראיתי אותו שוב אז צריך להבין שהחיבור הרגשי כבר לא היה לא קיים מה הוא כתב ביומן אגב מה מה הוא כתב ביומן ביומן הוא כותב כל יום מה קורה איתי כמה אני עולה במשקל קצת בוחה כל הדברים של תינוק רגיל פעם צריך איזה רופא להביא או משהו כזה באמת דברים יומיומיים ש של תינוק וזה מאוד מרגש ומאוד מכובד מה שהוא עשה בעניין הזה עד התספורת הראשונה

שבא או אפילו הדביק את הטלטלה מהתספורת בתוך היומן וואו על זה גם יכול לספר את הסיפור כי יש לי תיעוד אמיתי זה באמת בעל ערך עצום ומתועד בצורה הכי יפה האוריגינל כאבו ביד ושם א ואנחנו רק אחרי שהצלחנו למצוא מקום שיסד נאמן למקור ובצורה כל כך יפה אז רק עברתי אז ליד ושם את עכשיו אנחנו יכולים לפתוח את המעגל השני עכשיו אני עובר למעגל השני ב-2005 א אני מקבל הודעה מיד ושם שאבא שלי קבור בשטוטגרט שטוטגרט גרמניה מה הוא ע מה הוא עושה בגרמניה טוב שאילו את ההורים שלי על הרכבת להשמדה לאושוויץ הורידו אותו מהרכבת שלחו אותו לגרמניה בתור עובד כפייה בבסיס של חיל האוויר הגרמני היום בסיס של חיל האוויר האמריקאי הוא הגיע

לשם בדצמבר 44 חורף קשה מאוד גם תנאי העבודה היו שם איומים והוא נפטר תוך תקופה קצרה היום זה בסיס של חיל האוויר האמריקאים חשפו שם קרקע להרחבת הבסיס התגלו 13 ארונות עם שמות אחד מהמהם היה עם השם של אבא שלי א שזה נכסף אודיו כמובן פה לארץ וליד ושם ויד ושם התקשרו אלי הודיעו לי שנמצא ארון עם אבא שלי אני הייתי היחידי של קרבה של בן ואב ואבא אחרים היו קרבה הרבה יותר רחוקה א והודיעו לנו שלוקחים אותנו שם לטקס קבורה עם הקהילה היהודית המקומית עם ראש העיר והכל וכך היה נסענו במשלחת שבה עמד באמת הרב לאו האבא ונסענו כל כל המקורבים של אותם אנשים שהיו בארונות שם עם השמות התקבלנו שם על ידי הקהילה היהודית והיה טקס

מאוד מרשים אני רינתי שם על ידי ה תחנת טלוויזיה ורדיו וגם הקראתי ב בטקס משהו ש הבאתי פה מהארץ ובעצם בזה זה הסתיים אפרים אני כן רוצה להתעכב על מה שקראת באותו מעמד והייתי רוצה לבקש ממך בכל זאת א ילד לאבא ש אחרי כל כך הרבה שנים מצאו את הארון מצאו את את מה שנותר מאוד מעניין אותי מה מה אומרים במעמד שכזה ואני רוצה להפתיע אותך יש לי כאן את ה את הטקסט שאותו הקראת והייתי רוצה לבקש ממך לקרוא אותו אפשר טוב זה כבר הרבה מאוד שנים יפה אבא שלי שלא הכרתי מעולם לא נפגשנו מאז נחת עלי סיפור חייי ידעתי אתה ואמא ועוד שישה מיליון של יהודים הובלתם במרכבות המוות אל שרפות ההשמדה בלהבה גדולה עליתם לשמיים להיות לאפר

כוכבים מכל כוכבי רקיע בחרת לי אותך לספר קורות חיי על משפחה אומנת שאתה מכיר שימצא אותי לבן על מסע מופלא של משפחה להשיב אל חייקה אל הבית שהקמנו בקיבוץ על משפחה גדולה של ילדים ונכדים שחיים במדינת היהודים העצמאית החזקה המקובלת בעמים דואגת לעצמה בכל כוחה שלא תהיה חולשה שלא תבוא שואה שנייה כבר הורגלתי לשיחות כיוון אחד נוסעות מבט אל כוכבך שבמרומים והנה ברק ברם ידיעה בלי שם אתה ברשימת 34 אחים תמונ באדמה שרידי גרמניה שהייתה באדמת גרמניה אחרת שיודעת ומודעת גם לעברה לא עוד כוכב רקיע שנבחר אלא מוגדר גשמי מוכר ובאו התקוות אל הלב אולי נאכל במעשה של חסד אחרון י להביך הביתה מנכר היום אני כל כך קרוב אליך

במפגש כמעט נוגע ושוב זה מתרחק הנה כבר חנוכה בשער חג ניסים והאור אולי יתרחש הנס שלי שלך חלום ח שיתגשם ולו לרגע חזון ישעיהו ויהיו העצמות בשמע אות הגול האבן הכבדה מעל הבור לראות אותך עולה שלם נושם יפה כמו בתמונות להתחבק להיפגש אני חייב לשאול אותך מה מה התחושות שלך כשאתה קורא את זה עכשיו זה מרגש מאוד כן עוד פעם לקרוא את זה להזכר בהחלט מחזיר אותי אחורה בוא נדבר על ההמשך המעגל השני שבעצם קיבלתם את הטלפון ונסתם אז בעצם א כאמור אה זה נסגר כמו שזה נסגר ואנחנו עוברים עכשיו למעגל השלישי והאחרון לפני ארבע שנים א ארבעת בני הודיעו לי אנחנו יוצאים ל טיול שורשים טיול שורשים מסע שורשים שעד אז היה לי קושי רב א

למרות שהוזמנתי על ידי משלחות שיצאו לאושוויץ אה של בתי ספר היה לי מחסום נפשי ו לא יצאתי אבל שהבנים אומרים א לא מסרבים יצאנו אשתי וארבעת הבנים פולין קרקוב אושוויץ לי לא קל היה באושוויץ לראות את כל מה שיש והגענו לביתן מספר 11 שם אמא של נפטרה עכשיו אני רוצה שישימו לב לתאריכים הם מאוד חשובים אושוויץ לא פועלת מינואר 45 שהרוסים מגיעים לאושוויץ הם לוקחים את הביתן הזה ששימש מעבדה של מנגלי והופכים אותו למעין בית חולים אמא שלי נפטרה ב פברואר 45 במקום הזה המלחמה נגמרה מאי 45 אנחנו לא יודעים איפה אמא שלי קבורה אין לה קבר אנחנו גם לא יודעים כמה זמן היא שעתה במקום הזה אנחנו רק יודעים שהיא נפטרה שם שהיה

כאמור המקום שבו מנגה לעשה את הניסו ים על בני אדם א אני לא יודע כמה זמן היא שעתה שם אבל היא כבר היייתה במצב ענוש ולא שרדה יש לה קבר בהולנד ההולנדים לפחות עשו איזה מעשה חסד והקימו קברות קברים לכל היהודים שנספו גם אם הם לא קבורים שם זאת אומרת הם שמו מצבה עם שם מתי לד מתי נפטר ולפחות את זה הם עשו היום הם גם הקימו אנדרטה מאוד יפה באמסטרדם א הם קצת מנסים לתקן את מה שהיה אז וכאמור אנחנו לא יודעים איפה אמא שלי קבורה משם חזרנו להולנד ועכשיו אני הולך להסביר את המהות של ה שלי ופורד נסענו לעיירה שנקראת קופ הורדן שם התחילה השושלת המשפחתית שלי הסבא והסבתא שם נולדו להם ארבעת הילדים בניהם אבא שלי ויערה נקראת

ופורד לכן גם השם המשפחתי הוא היה ופורד של המשפחה ארן היה השם של הסבא ואנחנו נשענו לשם משום ששם התחילה השושלת המשפחתית כל יהודי העיירה שם ניספו העירייה שם עשתה דבר מאוד יפה לקחה רחוב הפכה אותו למדרחוב והטביעו את השם של כל היהודים שניספו בשואה בעיירה הזאת באבנים לכל אורך הרחוב כולל הסבא והסבתא שלי מול חנות לכלי מטבח שלהם שהייתה קיימת עד היום ואז היייתה שלהם יש שם עוד איזה מוזאון קטן משם חזרנו לאמסטרדם הלכנו לבית שבו הסתרתי א לא הצלחנו להכנס לתוך למקום המסתור לשכנים כנראה לא היו ובעצם כאן אני סוגר את סיפור את המעגל האחרון של סיפור חיי אני תמיד מסיים עם הניצחון האישי הקטן שלי שהוא מקרין על כל

סורדי השואה ילדים נערים מבוגרים א הקמתי משפחה נולדו לי ארבע בנים 13 נכדים יש לנו מדינה שאנחנו צריכים לשמור עליה והיא תשמור עלינו וזהו סיפור חיי אפרים ממש לקראת סיום הייתי רוצה לשאול אותך דווקא היום אחרי 81 שנים שבאים בעצם נולדת בהולנד נולדת אל תוך התופת שהחלה בדיוק מלחמת העולם השנייה קצת בפנים יותר אבל אני רוצה לשאול אותך מה התובנות שלך לנו הדור הצעיר הדור החדש או כעם בכלל מה אנחנו צריכים להפיק ולהסיק מהתופת האיומה הזאת השואה שחווינו כדי שלא נחווה חלילה שואה שנייה טוב אנחנו יודעים שהשואה היייתה דחף הגדול להקים מדינה ולהבין את היהודים כדי שתהיה לנו מדינה משלנו שלא יקרה לנו חס וחלילה עוד פעם

שעה שנייה ואני חושב שהצלחנו בדרך נפלאה להקים פה מדינה חזקה שכל העולם תפעל מהיכולות שישנם פה ואנחנו חיייבים לשמר את זה דרך אחדות של העם לא משנה איזה פלגים והכל וזה אם לא נצליח לאחד את העם אז לא יודע לאן אנחנו ניגרר זאת הדרך האח אחת היחידה למרות שעם דעות שונות והכל ולזה אנחנו חייבים לשאוף ולהגיע ולהיות סובלנים וסבלנות כלפי אחד ו השני אז יש לנו צבא חזק אמין וטוב ואיין לי ספק שלא יקרה לנו כתוצאה מזה שואה שנייה אפרים תודה רבה לך תודה לכם גם