מסרים מחכמת שלמה - חלק 2 | הרב זמיר כהן (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נמצאים בספר קהלת, פרק א', פסוק י"ב: שלמה המלך משתף אותנו בהתחבטויות, בלבטים, במהלכים שליוו אותו במשך החיים עד שהוא הגיע למסקנות ולתובנות שאותן הוא ילמד אותנו בהמשך. וכאן בפסוקים הבאים הוא משתף אותנו במה שעבר עליו. כשקוראים את הפסוקים, הכול נראה מלמעלה, אבל כשחודרים פנימה, כל בחור צעיר, כל נער שנמצא בתחילת דרכו בחיים, נער, נערה, בעלי תבונה, בעלי חוכמה ומנסים קצת להכיר את העולם, להיות מאושרים, להרגיש טוב עם עצמם. עוברים את המסלול ששלמה המלך מתאר כאן לפנינו, כל אחד יכול לקרוא את הדברים, להזדהות ולהרגיש עד כמה הוא חווה אותם, לא ברמה של שלמה המלך עם כל החוכמה שהייתה לו.

מגיל 12 הוא הוכתר למלך והקב"ה נגלה אליו בגבעון. אמר לו "שאל מה אתן לך", והוא ביקש חוכמה. והקב"ה הבטיח לו שתהיה לו חוכמה שלא היה ולא יהיה אדם כדוגמתו. כלומר, האיי-קיו של שלמה המלך יותר מכל החכמים, הנבונים, המדענים למיניהם. ושלמה המלך כאן מתחיל ואומר: למה הוא אומר: "הייתי מלך"? הרי להיום זה נכון, זה עבר, אבל בזמנו כשהוא היה חי היה צריך לומר: אני קהלת... הזכרנו כבר שהוא נקרא קהלת כי היו רבים מתקהלים מכל המקומות לשמוע את חוכמתו של שלמה, היה צריך לומר שאני מלך בירושלים, למה הוא אומר הייתי? הרי בזמנו הוא כן היה מלך. הגמרא אומרת במסכת גיטין בדף ס"ח שהייתה תקופה ששלמה המלך הוסר ממלכותו. כשהוא רצה

להביא את תולעת השמיר, רצה להשיג תולעת השמיר, תולעת שיש בה קרינה כזו שחז"ל מתארים שכשהתולעת הזו מתהלכת על אבנים היא בוקעת אותן. כשמעמידים אותה מול אבנים יקרות, אפשר לחרוט ולחקוק באבנים היקרות על ידי התולעת אף על פי שהיא לא נוגעת בהן. סוג של קרינה, תולעת השמיר, כך חקקו את אבני החושן, מסופר בגמרא. הוא לא ידע איך להשיג כי האבנים של בית המקדש, כתוב ש"כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו". הברזל הוא הורג, חרב, אבל צריך לחצוב אבנים, צריך לסתת אותן. אז הוא שאל את חכמי ישראל: מה אני עושה? אמרו לו: תשיג את השמיר שהיה למשה רבנו שהוא השתמש לבקוע את אבני החושן. הוא לא ידע איך להשיג. אומרת הגמרא שיש יצורים

שבשלושה דברים הם דומים למלאכי השרת, בשלושה דברים דומים לבני אדם, המלך שלהם נקרא אשמדאי, הוא יודע איפה זה נמצא. שלח את בניהו בן יהוידע, שהיה ראש הסנהדרין, חכם גדול, צדיק גדול, ועל ידי השם המפורש, שם יש סיפור ארוך איך הוא הצליח ללכוד אותו ולהביא אותו. כשהביא אותו לפני שלמה המלך, שלמה הצליח להשיג ממנו את הסוד איך למצוא את התולעת הזו, אבל הוא עשה לו איזה תרגיל והשתלט על הכיסא של שלמה. העיף אותו מהארמון והוא התחפש לשלמה. תקופה ארוכה שלמה המלך לא היה מלך. וכשחזר לאחר מכן למלכותו כשזיהו אותו שהוא זה הוא ושוב חזר למלכותו, לא הרבה יודעים, אבל בגמרא כתוב שהוא סבל מחרדות. שלמה המלך היה עם חרדות ועל זה

כתוב בשיר השירים: "הנה מיטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל, "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות". מה זה "פחד בלילות"? הוא היה מפחד, היו לו חרדות, לשלמה המלך, אחרי שההוא העיף אותו והחזיר אותו. אני מציין את הנקודה הזו כי יש היום הרבה שסובלים מחרדות ומרגישים כאילו משהו לא בסדר אצלי, אולי אני סוג ב', סוג ג'. צריך להתנחם, גם שלמה המלך עם כל גדולתו וחוכמתו סבל מחרדות. מה זה ה"שישים גיבורים"? לפי הפשט, כפשוטו, כשהיה הולך לישון, לא היה יכול להירדם עד שלא יהיו שישים גיבורים מקיפים את המיטה שלו, "איש חרבו על ירכו". זה לפי הפשט. אבל חכמי הסוד אומרים ששישים גיבורים אלה שישים האותיות של ברכת כוהנים

שהיו חקוקות סביב המיטה של שלמה המלך. בברכת כוהנים, "יברכך ה' וישמרך..." יש שישים אותיות, מי שיספור בספר התורה, והן היו חקוקות על המיטה של שלמה כדי לשמור ולהגן עליו. מכאן גם לומדים, אדם שסובל מפחדים, מלחצים, מחרדות, שיקפיד להתפלל במניין בבית כנסת ולהתברך בברכת כוהנים. גם אישה יכולה לבוא לעזרת הנשים. אם קשה לה כל יום, אפילו בשבת שתבוא לעזרת נשים, קשה לה בשחרית - שתבוא במוסף. אבל להתברך בברכת כוהנים בבית הכנסת, המקובלים אומרים שכשהכוהנים פורסים את ידיהם ומסתובבים ימינה ושמאלה: "יברכך ה' וישמרך", כמו קרינה של אור של בריאות, של שפע, של ברכה יוצאת מהאצבעות שלהם. זה מה שכתוב שם: "ושמו את שמי על בני

ישראל ואני אברכם". כלומר, הכוהנים הם בסך הכול צינור אבל אני אברכם, אני מעביר את הברכה דרך הכוהנים לעם ישראל. זה כמו מכשיר שקולט מלמעלה ומזרים. על כל פנים, אומר כאן שלמה המלך: את הדברים האלה הוא סיפר בזמן שהוא הושלך ממלכותו. ואז הוא כותב את החוויות של מה שהוא עבר בימים הטובים, בימי הגדולה שלו, ומשתף אותנו בהדרכה איך להתייחס למצבים שונים בחיים, מה התהפוכות, הלבטים, חיבוטי הנפש שהוא עבר. ואז הוא מתחיל לספר כך, פסוק י"ג: הוא לא אומר בְּחוכמה אלא בַּחוכמה. כלומר, באותה חוכמה שנתן לי אלוקים, "נתתי את ליבי לדרוש, ללמוד ולתור", הוא כמו תייר, אני לא יודע לאיפה אני אגיע, אבל אני הולך לחפש. כלומר, הייתי

סקרן גדול. כשהתחלתי את מסלול החיים שלי הייתי חכם גדול וממילא גם סקרן גדול ורציתי מאוד לתור ולדרוש, להכיר את כל מה שתחת השמיים. במילים אחרות, רצה לבלוע את כל כדור הארץ, לדעת כל מה שקורה בכל מקום, הדעות, החוויות, התחושות, הכול אני רוצה לדעת. אבל הוא אומר באנחה: הוא אומר: תדע שהסקרנות הזאת היא עניין שאם לא תשתמש בו נכון, הוא יכול להיות רע. הוא קורא לזה עניין רע כי פעמים שהסקרנות יכולה להרוס לאדם את החיים. מתוך סקרנות אדם יכול להיכנס ולצפות בסרטים שהוא לא צריך לצפות בהם. יש היום המון שסובלים מחרדות והם לא יודעים שזה קשור לסרטים שהם רואים. שהסרטים האלה, או שראו לפני, הכניסו אותם לעולם של פחדים,

עולם של דמיונות. כמה סרטים יש שהשחיתו בתים, שזוגות שהיו אוהבים ונאמנים, ואחד מהם התחיל לצפות בסרטים גרועים מתוך הסקרנות, והבית התפרק לחלוטין. הגיעו לשפל המדרגה - פייסבוק, כל זה סקרנות. אומר שלמה: תדע שהסקרנות אומנם דבר טוב, אתה יכול להחכים על ידו, אבל לי הוא אומר: מה שזה גרם בהתחלה - "עניין רע". כי שלמה המלך הרגיש שזה הציק לו. תכף נראה למה. במדרש כתוב על הפסוק "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". טוב מאוד זה היצר רע. כל מי שרואה את הפסוק הזה, מתפלא, קוראים לו יצר רע, שמו רע. וחז"ל אומרים: אתה יודע מה זה "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"? מי קיבל את התואר הזה, "טוב מאוד"? זה יצר

הרע. אבל אתה קורא לו רע, אז הוא טוב מאוד? אבל הביאור הוא כך: אם האדם מתגבר על היצר הרע, אז הוא טוב מאוד כי הוא בנה אותך. אם נפלת ברשת שלו אז הוא רע. כי מה היה קורה אם היינו נולדים לעולם שאין בו יצר הרע? מישהו מאיתנו היה מתפתח מבחינה רוחנית? כמו שהיינו נולדים כך היינו מתים, בלי התמודדות, בלי התרוממות, בלי ניצחונות, בלי כלום. זה כמו שאדם הולך למגרש כדורגל ריק, הוא שחקן מקצועי, רוצה לנצח במשחקים אז הוא הולך למגרש כדורגל ריק ומבקיע גול ועוד גול ועוד גול, הוא אומר: כל הכבוד לי! מאה גולים בעשר דקות. אם לא התמודדת, אם לא התגברת - לא נבנית, אין פה ניצחון בכלל. לכן הקב"ה ברא את היצר הרע בעולם,

פיתויים, ניסיונות, דחפים שיש לנו, אבל זה נועד לבנות את האדם, כשהוא מתגבר על היצרים שלו הוא הולך ומתרומם. אשתו מכעיסה אותו, הוא עומד להתפרץ, אבל הוא שולט בדיבור, מדבר בנחת. האדם הזה עכשיו ולפני חמש דקות זה לא אותו אדם. הוא כעת נמצא בקומה רוחנית יותר גבוהה כי הוא התגבר על היצר. כך כל ניסיון ופיתוי שיש לאדם, כשהוא מתגבר הוא הולך ונבנה, הוא הולך ומתרומם. לכן "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", סיכום הבריאה זה יצר הרע כי בלעדיו לא היה שווה כלום. העולם נבנה על ידו. אבל אני קורא לו רע, למה? כי התפקיד שלו להסיט את האדם לרעה. תתגבר עליו והוא נהיה מצוין בשבילך. הוא טוב מאוד. וכבר הזכרנו בעבר את

מה שלימדו אותנו חז"ל שאת היצר הרע לא הורגים. כובשים. "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". יש הבדל בין אדם. נניח במלחמה בין מדינות, אתה יכול להשליך אטום, מחקת את המדינה. נו, מה הרווחת מזה? אז מחקת אותם, עכשיו לא יבואו נגדך. אבל אם היית כובש את המדינה, היו לך בתים, היה לך הרבה כסף, מפעלים, כל הרכוש שיש שם היה עובר אליך. למה להרוס? היצר הרע הוא כוח, אנחנו לא אמורים להשמיד אותו. להשמיד את היצר הרע - אתה מפסיד המון, למה תהרוג אותו? הוא כוח אדיר. תכבוש אותו, תרתום אותו לצרכים שלך, תראה כמה יהיה לך טוב. לכן הגמרא אומרת במסכת קידושין, אמר הקב"ה: "בראתי יצר הרע, "בראתי לו תורה תבלין". הביטוי הזה מאוד

מעניין, לא כתוב בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה שתהרוג אותו, שתשמיד אותו. אמר: בראתי לו תורה תבלין. מה זה תבלין? יש לך סיר, בשר הכי משובח, ירקות הכי טובים, מים מינרליים, הכול טוב. בישלת, אבל אין שם מלח ותבלינים, שכחו להכניס מלח ותבלינים. מישהו יהיה מסוגל לטעום מהתבשיל הזה? תפל, ייקח כף אחת - יעזוב. קצת תבלינים, קצת מלח, השבחת אותו. כך אומר הקב"ה: בראתי יצר הרע, הוא תבשיל טוב, אבל בלי תבלין הוא גרוע. התורה היא התבלין שלו. התורה תיתן לך הדרכה איפה ומתי וכמה ואיך להשתמש בו. ואז תראה איזה כוח אדיר יש לך. יש כאלה שחוזרים בתשובה, מתחזקים אז חושבים שאם אני מתחזק, אז עכשיו אני צריך להיות כזה פרצוף של

דיכאון ולהיות לחוץ וכאילו להיות מסכן כזה. הפוך, אתה עושה תשובה - תהיה הכי מאושר בעולם. תשיר ותרקוד ותשמח. אם היית אוהב לצייר, תמשיך לצייר כי אם לפני כן ציירת דברים לא טובים, עכשיו תצייר את גדולי ישראל, תצייר את הכותל, תצייר את בית המקדש, תצייר נופים שהקב"ה ברא. אתה אוהב מוזיקה? אז לא בגלל שחזרת בתשובה תעזוב את המוזיקה, תיקח את הכישורים שהקב"ה נתן לך, תעשה עכשיו מוזיקה טובה. אם לפני כן המוזיקה הייתה יצרית, הרסנית, מילים לא טובות, תהפוך את זה לטובה. יש לך כישורים, למה תהרוס אותם? "אבל השתמשתי בזה ליצר הרע". תיקח את המנוע הזה, תשתמש בו לטובה וכך תתרומם על ידו. אז גם כאן כששלמה המלך אומר שהסקרנות

שהייתה לו "הוא עניין רע "נתן אלוהים לבני אדם לענות בו". "לענות" הכוונה לדבר. כשיש סקרנות, אנשים מדברים המון שטויות, מתעניינים בדברים שלא צריך, נכנסים לחיים של השני, פוגעים, מעליבים. יש פרטים שתעשה את עצמך כאילו אתה לא יודע. למה צריך לדבר על הכול? לא, הוא סקרן, רוצה לחפור בתוך החיים של השני. אז קורא לזה שלמה המלך שזה "עניין רע שנתן אלוהים לבני אדם". והוא אומר על עצמו: אני בתחילה השתמשתי בזה לא טוב. בחוכמה שלו הלך לבדוק מה קורה בעולם, איך אנשים מתנהגים, רצה קצת ללמוד לעצמו. התאכזב. כל מה שנראה עכשיו בקטעים הבאים, נראה את התהליכים שעברו על שלמה, כמה ציפיות ואכזבות היו לו עד שהוא הגיע ליעד,

למסקנה אותה הוא רוצה ללמד את כולנו. אז הוא אומר: בתחילה ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש. למה הוא קורא לזה "תחת השמש"? בהמשך הוא גם משתמש במילים "תחת השמש". כשהוא מדבר על עניינים חומריים של העולם הזה, כששלמה המלך מדבר על כסף, על תאוות, על רכוש, על יצרים, הוא קורא לזה "תחת השמש". כי יש מעשים שהם מעל השמש. כשאדם מתעלה במצוות, בתורה, זה נקרא מעל השמש, זה שייך לממד הרוחני של הבריאה. בכל מקום שהוא אומר "תחת השמש", צריך לדעת, קוד אצל שלמה, הכוונה לחומריות, ליצרים של העולם הזה. אז הוא אומר: "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכול הבל ורעות רוח". מה זה הבל? הבל זה אוויר, אדם מוציא דיבור מהפה,

יוצא לו הבל מהפה. "ורעות רוח", מה פירוש "רעות רוח"? דבר שהוא רעוע הוא לאט לאט נסדק עד שהוא נשבר ונופל. הוא אומר: גם כל הדברים האלה הם גורמים לשברון רוח. זה הפירוש "רעות רוח" - שברון רוח. אתה פתאום מגלה שמצב הרוח שלך נהרס. האדם רוצה להיות מאושר, רודף אחר החומריות, מנסה להשיג יותר, אבל פתאום הוא מגלה בסופו של דבר שברון רוח. למשל, אדם שמחליט ללכת לאיזו מסיבה באיזה מועדון, מתחילים ב-12 בלילה, בשתיים בלילה, אז הוא כמה מכין את עצמו לפני ומתלבש יפה ומתארגן ומסתכל בראי ששום שערה לא תזוז מהמקום שהיא אמורה להיות ובודק איזה מותגים הכי רציניים יש לו שהוא ילך שם, שלא ייראה שונה מכולם. מכל הבשמים שיש לו

בארון, בוחר את ההכי רציני, יוצא לשם, מעביר שעות, שותה, משתגע, רוקד, חוזר הביתה יותר מאושר מכפי שהוא יצא? מגיע לבית, נופל למיטה בדיכאון גמור. מרגיש: שרפתי לילה בלי טעם וריח, סתם רע כזה מרגיש עם עצמו, לא טוב לו, מחכה להירדם רק בשביל להתנתק מהמציאות. זה היצר של העולם, מאכזב את האדם. לעומת זאת, אדם הולך לשיעור תורה, מחכים. פותח, לומד דף גמרא. אז להגיע לשיעור זה קשה, אבל אחרי שהוא נמצא ולומד, יוצא, פתאום מרגיש מלא, מרגיש סיפוק. הבדל גדול. מה פשר ההבדל הזה? ההסבר פשוט. מבחינה רוחנית ההסבר פשוט. כשהאדם הולך לדבר עבירה, היצר הרע סותם לו את השכל, מלהיב אותו על אותו עניין, מלהיט אותו. לך, אתה תיהנה,

מכניס אותו לדמיונות. אחרי שהוא כבר נכשל, ראה דברים שלא צריך לראות, עשה מה שלא צריך לעשות, היצר הרע אומר: את שלי קיבלתי, נעזוב אותו, הולך. ברגע שהוא הולך, האדם מרגיש את המציאות, המציאות היא שהכול שטויות, הכול שקר, זה לא טוב. אז הוא מרגיש רע עם עצמו. בדברי תורה זה הפוך, במצווה זה הפוך. לפני שהוא הולך לעשות את המצווה, היצר שם לו מעצורים: אל תלך, לא כדאי, אין לך זמן בשביל זה, יש לך טלפון לארגן, אתה צריך לעשות כך. שם לו מעצורים. אחרי שהוא עשה את המצווה, הוא מרגיש את האמת, מרגיש סיפוק, מרגיש שמחה כי הוא התמלא במשהו. אגב, זה מה שאומרים בתפילה, בתפילת ערבית: "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו". מה זה

מלפנינו? כשאני הולך לעשות מצווה, הוא שם לי מעצורים - סלק אותו מלפניי, שלא ישים מעצורים. "ומאחרינו", בדבר עבירה עומד מאחורה, דוחף אותך - רוץ, רוץ מהר לפני שתתחרט. תיכנס למועדון, כמה שיותר מהר. זה "הסר השטן מלפנינו ומאחרינו". אומר שלמה: זה שברון רוח, לא יוצא מזה טוב, רק עצבות. הוא אומר: ראיתי שבין הדברים האלה יש לפעמים דבר שהוא מעוות, יש ישר שמעוותים אותו, "מעוות לא יוכל לתקון", יש מצב שאדם לא יכול לתקן את מה שהוא קלקל. חז"ל אומרים: כגון אדם שהביא ממזר לעולם, נכשל בחטא, נולד ממזר. "זה מעוות לא יוכל לתקון", מה הוא יכול לעשות עכשיו? אם נכשל בחילול שבת, עושה תשובה - מתנקה. גם מזה הוא עושה תשובה,

אבל יש כאן מי שנולד באיסור. "מעוות לא יוכל לתקון". "וחסרון לא יוכל להימנות". להימנות, מלשון ספירה, לספור את הדברים. יש חסרון שהאדם נחסר רכוש כזה גדול שאי אפשר למנות אותו, כמה הוא הפסיד. זה אדם שמבזבז את זמנו לבטלה. אדם שיכול לנצל את הזמן לעשות מצוות, מעשים טובים, חסדים, יכול להשתמש בזמן לעשות דברים טובים, והלך, איבד את זמנו על דברים לבטלה שלא יצא מהם שום דבר. זמן זה חיים. בארצות הברית אומרים שזמן זה כסף, בעם ישראל זמן זה חיים, יודעים, כל דקה אתה יכול לצבור לעצמך עוד רכוש, עוד חסד, עוד נתינה. אפילו אדם משועמם בבית, במקום שישב ויקרא עיתון, שיאמר לאשתו: לא דיברנו מספיק ביומיים האחרונים, בואי נשב

קצת לדבר. אפילו ידבר איתה, ייתן לה להשתפך, לשתף, שהיא תספר מה כואב לה, מה מעיק עליה, מה הדברים שהיא רוצה לדון בהם, הוא מקיים בזה מצווה, אף על פי שמדברים לכאורה דיבורי חול. אבל אם היא הייתה זקוקה לדבר, נתת לה לדבר - קיימת מצווה. חסד, שיעור תורה, אפילו חמש דקות לקרוא פרק תהילים עד שהאוטובוס יגיע. האדם מנצל. כשאדם מאבד את זמנו, שעות, ימים, לילות, אומר שלמה המלך: ראיתי שיש מצב של חסרון שאדם מחסר משהו מעצמו, לא יוכל להימנות, אפילו הספירה, אתה לא יכול להגיע במספר להפסד הגדול. כעת הוא עובר לשלב נוסף, הוא אומר: אמרתי לעצמי... אגב, זה שהוא מדגיש כל פעם את המילה אני, נראה בהמשך: "דיברתי אני", "אמרתי

אני", "ראיתי אני", למה הוא אומר "אני"? בדרך כלל אדם בעל ענווה לא מדגיש את האני שלו. ושלמה המלך שהיה חכם, כגודל חוכמתו כך ענוותנותו, לא היה לו עניין להבליט את עצמו. אבל הוא אומר: אני כמו תזכורת תמידית לקורא, תזכור שמי שאומר לך את הדברים האלה זה האדם שאלוקים העיד עליו שהוא הכי חכם בהיסטוריה, אז לטובתך תתייחס ברצינות לדברים. זה מה שמתכוון שלמה המלך לומר "וראיתי אני", שים לב, זה אני שלמה. כי מתוך קריאה עלולים לקרוא כמו שקוראים ספר אחר. אז הוא נותן תזכורות: תדע, יש כאן חוכמה גדולה שאם תיקח את זה לעצמך אתה תרוויח לכל החיים. אנחנו בפסוק ט"ז: חוכמה זה אינפורמציה, דעת זה מסקנה. הוא אומר: אני ראיתי

הרבה והגעתי למסקנות, לתובנות. אומר שלמה: תדע לך, אחרי שניסיתי להבין מה קורה בעולם, החלטתי שאני רוצה לדעת גם את החיובי שבעולם וגם את השלילי שבעולם. שוב, סוג של סקרנות כזו שרואים אותה הרבה אצל צעירים שאף על פי שהוא יודע מה זו יהדות, יודע את האמת של התורה, הוא רוצה ללכת גם לראות דברי הבל שיש בעולם כולו. אומר שלמה: אני הייתי סקרן ורציתי לדעת, "ואתנה ליבי לדעת חוכמה", זה צד אחד, כלומר את חוכמת התורה, את הדברים הטובים, "ודעת הוללות וסכלות", רציתי גם לדעת את הדעות שיש בעולם, דעות שאף על פי שאני יודע שהן באות מתוך הוללות וסכלות, שזו טיפשות גמורה. יש בעולם, לפעמים שומעים דעות כל כך משובשות, אבל אנשים

מציגים אותן מאוד יפה. למשל, אבולוציה, מי שמתבונן באבולוציה, מייד קולט איזה הבל זה, כאילו מספרים סיפורי סבתות על כישופים לילדים, שהיצור הזה התפתח ויצא ככה... הכול מתוכנן, הכול מתוכנת, איך אפשר להגיד שהגוף הזה התפתח לבד בלי מתכנן?! מאיפה יצאה האבולוציה? מתוך הוללות. מה זו הוללות? אדם רוצה להתהולל בעולם, שלא יגידו לו שיש דין ויש דיין ושיש דברים שאסור לעשות אז הוא אמר: אתה יודע מה? בוא נגיד אבולוציה. הרי כשאתה רואה אדם מורכב, אתה חייב להגיד שיש אלוקים. יש אלוקים, אז יש לו דרישות ממך. הוא לא רוצה שיהיו דרישות אז הוא אומר: אין אלוקים. והכול נובע מתוך השקרים שלו, מתוך ההוללות שהוא מחפש בחיים. היה

חוקר אחד בשם האקסלי, כל חייו היה לוחם בעד האבולוציה וטען שאין אלוקים ו... בסוף ימיו כתב מאמר שנקרא בשם "וידויו של כופר מקצועי", לפני שהוא הלך לעולמו. ושם הוא כותב: "כל החיים נלחמתי בדת כי רציתי לומר שאין אלוקים "כדי שלא יגביל אותי". אם יש אלוקים הוא מגביל אותי, יש דברים שהוא לא מרשה לי לעשות. אז הוא הודה, קרא לזה "וידויו של כופר מקצועי", שהוא מודה בדבר. וזו התשובה למה שיש ששואלים: איך יש מדענים שלא מאמינים? יש להם יצר יותר מאשר שכל, והיצר גובר לו על השכל שלו. לכן כשהוא מדבר "ואתנה ליבי לדעת חוכמה", הוא משתמש במילה אחת. חוכמה זו חוכמת התורה. "ודעת הוללות וסכלות". הוללות וסכלות, סכלות זה

טיפשות, הוללות זה אדם שרוצה להתהולל כי ההוללות מביאה לטיפשות. מתוך הרצון ללכת אחר התאוות אז האדם גם יכול לומר טענות שהן לא הגיוניות. הוא אומר: ידעתי שגם זה לא יעשה לי טוב. גם זה יגרום לשברון של הרוח כי כשהאדם רואה את כל השקרים, את כל השטויות שיש בעולם, זה גורם לו לעצבות, כמו שהוא ממשיך ואומר: "ברוב חוכמה", מרוב שניסיתי ללמוד מה כל האנשים בעולם חושבים, "רוב כעס", התחלתי להתעצבן. איך אנשים בכלל מסוגלים לחשוב כך? גם פה בארץ לפעמים שומעים דעות שאתה לא מבין, הרפורמים שעכשיו מנסים להיכנס פה לארץ ונלחמים על הכותל, רוצים שיהיה להם שם חלק, רוצים שהם יגיירו. אם המדינה תיתן רשות לרפורמים לגייר כמו שהם

מבינים, כל המסתננים תוך 24 שעות הופכים להיות יהודים כי על פי הרפורמים, רק תגיד שאתה מצהיר שאתה רוצה להצטרף, שהדת הזאת נחמדה בעיניך, ומנפיקים לך תעודה שאתה יהודי: ברית מילה, טבילה - בבקשה. איפה קבלת מצוות? איפה התחברות לעם ישראל? איפה ההכנה שלפני? הרסו את ארצות הברית, עכשיו רוצים להרוס גם את הארץ. ההתבוללות בארצות הברית היא נוראה, למעלה מ-70 אחוז. ומי אשם בזה? רק הרפורמים. התבוללות הייתה גם בדורות הקודמים, אחד פה, אחד שם, אבל 70 אחוז מתבוללים? זה רק מהרפורמים שעומד בחתונה רביי, הוא קורא לעצמו רביי, במקום שיקרא לעצמו מתקן נעליים, קורא לעצמו רביי והוא עומד שם ליד הכומר, זה עם הצלב וזה עם הטלית,

והם מחתנים יהודי וגויה. כל האורחים מה מרגישים? הנה הרביי, יש לו טלית, יש לו כיפה. זה מחלל שבת בפרהסיה, אוכל נבלות וטרפות, איך אפשר לקרוא לו רב? אבל הוא קורא לעצמו רב. אז אנשים חושבים, כל היראה שהייתה תמיד שיהודי וגויה לא הולך ביחד, הורידו את כל היראה הזאת בארצות הברית. ראיתם סרטון שהתפרסם על בר מצווה לכלבים שעושה הרבה הרפורמית? יש סרטון שהתפרסם. קוראת לעצמה רבה רפורמית, ויש כלב עם כיפה והם מרימים אותו ועושים לו בר מצווה וטלית שמים עליו. איפה הגיעו? חתונה בין סוסים, ועושים חופה וקידושין. אני לא יודע מה עשו עם הטבעת בשלב של הטבעת. עומד כומר ורבה ועושים ליל הסדר לכל אנשי הקהילה שלהם. שניהם,

הכומר והרבה, שניהם... דברים הזויים! והם רוצים פה לנהל את המדינה. אומר שלמה: "ברוב חוכמה רוב כעס", כשאתה שומע חוכמות משובשות זה מכעיס אותך, דברים שהם לא הגיוניים. פה בארץ, כל המחקרים שנעשו הראו שכשמגייסים נשים לקרבי בצבא מזיקים גם לאישה עצמה, הגוף שלה לא בנוי לקרבי, אישה בנויה אחרת. וגם לצבא זה לא טוב. על אף חוות הדעת המקצועית הזו שניתנה, החליטו - לא, מגייסים. למה? בשם השוויון. זה כמו שתיקח ילד שעכשיו נולד ואתה אוהב בשר, סטייק צלוי, תכניס לו לתוך הפה, תגיד "בשם השוויון", תינוק וגדול אותו דבר. אתה חונק אותו, זה לא בשבילו, לא טוב לו. אבל באים בשם השוויון. וכן על זה הדרך, כל כך הרבה דברים

משובשים. יש אנשים שומרי תורה ומצוות, מכבדים את האישה, שומרים על כבודה. האישה הולכת בצניעות, לא רוצה להתערבב, היא רוצה לשמור על המעמד שלה. אז אותם שלוקחים את הנשים ומשתמשים בהן בתור חפצים, כמו כלי חד-פעמי להשתמש ולזרוק, הם באים כנגדם, קוראים להם הדרת נשים. הם עושים החפצה, כמו חפץ משתמשים באישה, ויש להם טענה על אלה ששומרים על כבוד האישה שהם עושים הדרה לאישה. כל אלה דעות משובשות. על זה אומר שלמה: ניסיתי ללמוד את כל הדעות שבעולם אבל ראיתי "ברוב חוכמה רוב כעס "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב". וכאן שלמה חושף עניין מעניין מאוד, פרק ב', פסוק א': הוא אומר: הוא אומר: ראיתי שאני מאוכזב מכל העולם, אמרתי: בוא נלך

נשתה אלכוהול. "לכה נא אנסכה" לשון ניסוך, אני אשתה יין "בשמחה" - זה יעשה לי טוב, "וראה בטוב" - יהיה לך נחמד, תתנתק מכל העולם. תראו איך שלמה מבין את נפש האדם שהיום המון צעירים עוברים התחבטויות נפש, מחפשים ללמוד, מתאכזבים מהעולם, אומרים: נלך לשתות, נלך לעשן. ומה בעצם כל השתייה והעישון, מה המטרה שלהם? האדם מרגיש "לא טוב לי כאן, בוא נתנתק", סוג של בריחה. והבריחה הזאת מכניסה אותו לסוג של בועה כזו שהוא מרחף למעלה מתנתק מהמציאות, הוא אומר: עכשיו הכול נחמד, הכול טוב. "לכה נא אנסכה בשמחה", לנסך זה לשון של יין, "וראה בטוב", ככה יהיה לך טוב. אומר שלמה: הוא אומר: ראיתי שזה שטויות. הרי ברגע שזה מתפוגג,

ההשפעה של השתייה נגמרת אז אני נוחת לקרקע המציאות והכול מתרסק. אני רואה שהייתי רק בדמיון של הנאה. "לשחוק אמרתי מהולל", הצחוק הזה שמתוך היין, אדם משתכר אז הוא גם צוחק, הוא אומר: אמרתי זה הוללות, זה לא צחוק אמיתי. ידוע, יש הבדל בין שמחה לבין הוללות, הרמח"ל עומד על העניין הזה ב"מסילת ישרים". שמחה היא פנימית, היא עמוקה, אתה מאושר, אתה שמח. הוללות זה רעש חיצוני כשבפנים האדם מרגיש רע. הוא משחק שהוא מאושר אבל בפנים הוא מרגיש רע. על זה אומרת הגמרא: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא". כשאדם הוא ריק בתוכו ורק מנסה להראות כאילו הוא עושה הרבה רעש, כמו "איסתרא בלגינא". "לגין" זו קופה של נחושת, "איסתרא" זו מטבע

הכי קטנה שהייתה בזמנם, נניח 10 אגורות של היום. קח קופה של נחושת, שים 10 אגורות, תנענע, איזה רעש היא עושה! "קיש קיש קריא", היא קוראת בקול רם קיש קיש, הנה, אני פה. אבל אם הקופה מלאה בכסף, תנענע אותה, היא משמיעה קול עמום, לא עושה הרבה רעש. אדם שהוא שמח באמת הוא לא צריך להרעיש מסביב ולהראות "הנה אני כאן, תתייחסו אליי". "לשחוק אמרתי מהולל", הוא אומר: זו לא שמחה אמיתית. "ולשמחה מה זו עושה"? השמחה הזאת, אמרתי לעצמי: גם זו שיטה לא טובה. לברוח מהמציאות על ידי שתייה, על ידי עישון - גם לא זה. אז מה האמת? הוא אומר: ניסיתי כך, לא הלך לי, זה לא מסתדר, פה לא בסדר, אז מה אני עושה? אומר שלמה: החלטתי שאני משלב

את הכול. נשלב שלושה דברים: גם אשתה קצת, גם ליבי נוהג בחוכמה, מה שינהיג אותי בחיים - אני אלך על פי התורה, ולאחוז בשכלות, גם נעשה קצת שטויות. כמה יש כאלה היום צעירים שאומר: תשמע, בוא גם את זה, גם את זה, קצת תורה, קצת שטויות, קצת עישונים והכול בסדר. "עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים מספר ימי חייהם". הוא אומר: עד שנגיע למסקנה מסוימת, בזמן הקצר של החיים כי עד היום, הוא אומר: עד השלב הזה של חייו, עוד לא הגיע למסקנה ברורה איך נכון לחיות. ואז מה הוא עשה? מה עושים היום צעירים שיוצאים מבולבלים ומחליטים שזהו, אני כבר בדקתי, למדתי, חקרתי? אומר: יאללה, עכשיו קריירה. נשקיע את עצמי רק

בכסף, ברכוש. אומר שלמה המלך: מהשלב הזה שאמרתי בוא ננסה גם את זה, גם את זה, גם את זה, מתאר שלמה: צברתי לעצמי רכוש עצום, אמרתי: עכשיו יהיה לי טוב. אחרי שאני משיג את כל הרכוש העצום הזה, כלומר, החוכמה שאלוקים נתן לי יותר מכולם גם זה עזר לי להצליח במה שאף אחד לא הצליח. באמת מי שרואה היום בארכיאולוגיה את מפעלי הבנייה של שלמה המלך, רואה גאונות בלתי נתפסת על אספקת המים לבית המקדש, מערכת שבנה שלמה המלך, מי שרואה את זה עומד נדהם, איך הצליחו לעשות דבר כזה? אני אומר את זה בקצרה כי זה לא הנושא. בית המקדש היה על הר גבוה ושם היו קורבנות, שוחטים הרבה כבשים, הרבה דם. מצד שני, המקום הזה צריך להיות הכי נקי והכי

נוצץ. בפרט בית המקדש שבנה שלמה, התיאור שמי שיראה שם, הבניין מבחוץ איך היה נראה? הגובה שלו, הציפוי של השיש שלו, בפנים הקירות היו מצופים זהב. היום אם מישהו יראה שולחן מזהב - יתרגש, שם כל הקירות של בית המקדש בפנים היו ציפוי של זהב טהור, והרצפה שיש ודברים... מנורות המקדש, חוץ מהמנורה שעשה משה רבנו, מנורת המקדש, שלמה המלך הוסיף עוד 12 מנורות. הוסיף שישה מכל צד, והכול זהב טהור. עושר מופלג בלתי נתפס. בית המקדש צריך להיות נקי. כמה כמויות של מים היו צריכים להעלות בעגלות ולשטוף ולנקות ו... זה מסובך. וסביב ירושלים אין מקורות גדולים של מים. יש קצת מעיינות, אבל אנשי ירושלים צריכים לשתות אותם, עולי רגלים.

עד היום אפשר לראות, עושים סיורים, מי שרוצה יכול לראות. ליד חברון יש מעיינות, יש עוד ליד גוש עציון, אמת הביאר, כמה מקומות שיש מקורות של מים, שלמה המלך בנה מערכת של הובלת מים לירושלים ממרחק של 68 קילומטר שהעלו מים להר הבית על פי חוק כלים שלובים. אתם יודעים מה זה חוק כלים שלובים, כשיש לך... לומדים את זה ביסודי, כשיש מערכת כזאת עם צינורות וזכוכיות, מראים את זה לילדים - זה רחב, זה צר, אתה שופך מים אז המים תמיד שואפים להגיע לאותו גובה. אז אם כאן רחב, כאן צר, אז פה יהיה פחות מים, פה יהיה יותר, אבל הם שואפים להגיע לאותו גובה. יש מקומות בדרך שזה עומד על אלפית הסנטימטר, כדי שהמים יטפסו להר הבית ולא

יישארו למטה. שישים ושמונה קילומטר על פי חוק כלים שלובים שהמים שיוצאים מחברון יעברו מסלולים. בגילה, בתוך ההר יש מנהרה חצובה כדי להקפיד על הגובה. המים יוצאים מחברון מגובה מסוים, הם עולים להר הבית על פי חוק כלים שלובים אוטומטית, לא צריך בכלל להעלות אותם עם חביות. בריכות שלמה שיש ליד בית לחם, יש כאלה חוקרים שרוצים לומר שזה הורדוס עשה. זה לא נכון, בעם ישראל קוראים לזה בריכות שלמה לא לחינם. שלמה המלך יצר את זה. אחר כך הורדוס שיפץ, גם בתקופת הטורקים עשו שיפוצים בצנרת בדרך לירושלים. אבל המערכת הזו העלתה מים להר הבית. כתוב בחז"ל שברצפה של בית המקדש הייתה אבן סוגרת את אמת המים. כשהיו רוצים לשטוף את

הרצפה היו מרימים את האבן הזו, המים היו עולים על גדותיהם, לא יותר מדי, עולים קצת, שוטפים, סוגרים וגורפים את המים, הרצפה הייתה נקייה, אפילו לא היו צריכים לשפוך מים. הכול על פי חוק כלים שלובים מ-68 קילומטר, מאזור חברון ועד הר הבית. גאונות של שלמה המלך שהיא לא נתפסת. עוד מקומות בארץ במקומות שונים שכתוב בתנ"ך ששלמה בנה אותם והיום חפרו ומצאו. דברים מפליאים. אז אומר שלמה: "אף חוכמתי עמדה לי", בחוכמה שקיבלתי עשיתי הרבה דברים. כל מה שהעיניים שלי ראו וזה מותר, דברים האסורים ודאי הוא נזהר, היה צדיק וקדוש. אבל בדברים המותרים "לא אצלתי מהם", לא מנעתי ממני כל דבר המותר. אומר שלמה: גם זה אכזב אותי. כי בזמן

שהייתי עושה ופועל ויוצר הייתי מאושר. ברגע שהייתי מסיים, כל השמחה הייתה מתפוגגת. זה היה חלקי מכל עמלי. אז הייתי מרגיש שגם זה משעמם. וכל אדם יכול להרגיש על עצמו, אדם שואף לבנות קוטג', וילה, לקנות איזה משהו אז הוא טורח, עמל. במשך התקופה שהוא עמל וטורח להשיג הוא מרגיש סיפוק אז הוא בונה, עושה. סיים את הפרויקט, נכנס, מתרגל, השמחה נגמרה. אז מה עכשיו? שלמה המלך מביע את התסכול שלו, הוא אומר: אני רוצה להגיע ליעד, מתי אני אהיה מאושר? שוב, מה הוא מדגיש "תחת השמש"? בצד הגשמי, שום דבר. הוא אומר: כשהייתי צעיר הלכתי ללמוד, עכשיו הסתכלתי, פניתי, זה כמו אדם שמפנה את הראש לאחור, אמרתי בוא נסתובב "לראות חוכמה",

מה התוצאה שיצאה? יצא להם טוב או יצא לא טוב? הוא אומר: גיליתי שבדיוק כמו שאלוקים אמר זו התוצאה. אדם שהולך בדרך טובה, בדרך השם, מגיע ליעד שיש לו טוב בסך הכול. אדם שבחר בדרך אחרת, גם אם בהתחלה הכול היה נחמד, בשלב מסוים הכול מתהפך כנגדו. אם המלך כך אמר, אתה יכול להגיד אחרת? הוא היצרן והוא אומר לך: זו דרך טובה, זו דרך לא טובה. אתה תגיד "אני יותר חכם ממך"? "אני יודע יותר טוב מה נכון, מה לא נכון"? לכן הוא אומר: "כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו". מה שהאדם עשה זה בדיוק מה שראה תוצאה אחר כך. כתוב בפסוק: "תייסרך רעתך". יש אנשים שחושבים שאלוקים מעניש את האדם. אומר הקב"ה: אני לא מעניש אותך,

הרע שעשית - הוא מעניש. כי בראתי את העולם עם טוב ורע, ובתוך הרע טמון המהלך שגורם לאדם לסבול ממנו אחר כך. אז כשאדם לוקח רע, מכניס אותו לבית, נראה לו חיצונית מעטפה יפה אבל יש בפנים פצצה מתקתקת, מה שנקרא, בשלב מסוים זה מתפוצץ. אומר הקב"ה: אני הענשתי? אני לא הענשתי. "תייסרך רעתך", אם בחרת במה שאמרתי לך לא להתעסק, משם אתה תראה. ואנשים יכולים להעיד על כך. כשאדם רוצה ליהנות באיסור מדבר שהתורה אסרה, בהתחלה הוא נהנה, נהנה, פתאום הוא מרגיש שבתחום שהוא רצה ליהנות, הוא סובל כל החיים. כי למה אלוקים שם גדר, הוא אומר לך "תיהנה אבל עד כאן"? כי אחרי הגדר יש בור והוא לא רוצה שתיפול בבור. אדם שפורץ את הגדר, "למה

אלוקים שם לי גדרות"? אבל תדע, יש שם בור. אז הוא מרגיש נחמד, נהנה כי הוא לא רואה את הבור, בסוף נופל. הוא אומר: אחרי שראיתי את התוצאות, התחלתי להתבגר. הוא מספר פה את מסלול החיים שלו, הוא אומר: התחלתי להתבגר וראיתי את התוצאה של זה ואת התוצאה של זה, הגעתי למסקנה שיש יתרון לחוכמה מהסכלות, כלומר מהטיפשות, אדם שלא הולך בדרך השם מול אדם שהולך בדרך השם, "כיתרון האור מן החושך". מה זה "האור מן החושך"? יש שני בני אדם שהם שונים אחד מהשני אבל שניהם בני אדם אז הם זהים. אבל חושך ואור זה שני הפכים. הוא אומר: ההבדל בין הדרך הזו לדרך הזו, זה לא שניים שאתה אומר: טוב, פה יותר טוב, פה פחות טוב, זה אור וחושך, זה

הרס וזה אור, זה חיים אחרים. יש הרבה משתמשים בביטוי הזה "חכם עיניו בראשו", לא יודעים שזה לקוח משלמה המלך, מכאן. מה זה "החכם עיניו בראשו"? והכסיל, איפה העיניים שלו? ברגליים? גם הכסיל יש לו עיניים בראש, אז מה זה "החכם עיניו בראשו"? הכוונה היא כך, אומר שלמה: מי שחכם, הוא שם לב שיש לו עיניים בראש אז הוא מפעיל אותן, הוא פותח אותן, הוא מסתכל מה הלאה, לאיפה הדרך הזו מובילה. האם נכון לי להתנהג כך או שיצא לי מזה לא טוב? ואם לא טוב, הוא בולם, משנה כיוון, כמו בג'י-פי-אס, מחשב מסלול מחדש, הולך לכיוון אחר. הוא לא אומר: אם בטעות נכנסתי לבאר שבע במקום לחיפה - שיהיה, כבר נכנסתי. אתה רוצה להגיע לחיפה, מה תעשה

בבאר שבע? בגלל שנכנסת בטעות? אז עושים פרסה, חוזרים. כך הוא אומר: החכם עיניו בראשו. אדם שהוא חכם הוא מפעיל את העיניים ואז הוא גם רואה את התוצאה לאיפה אני מגיע. והכסיל, יש לו עיניים בראש, אבל הוא לא פותח אותן, הוא לא משתמש בהן. אז הכסיל בחושך הולך. למה? כי העיניים שלו עצומות, הוא לא באמת נמצא בחושך. תפתח את העיניים, אתה תראה אור. אבל הוא לא פותח את העיניים אז הוא בחושך הולך. והתוצאה פשוטה, הולך הולך, בסוף גם טועה בדרך, נכנס למסלול לא נכון, גם נופל לבורות. גם החכם וגם הטיפש בסופו של דבר יעזבו את העולם. מקרה אחד יקרה לכולם, השאלה מה האדם לוקח איתו. על זה אומר שלמה המלך: תעשה חשבון נפש ותבדוק. אני

קצת מדלג כדי להגיע למסקנה של שלמה בפרק הזה. נדלג לרגע לפסוק י"ז: תראו באיזה ביטויים הוא משתמש, שלמה המלך. הוא אומר: היו לי תקופות בחיים ששנאתי את החיים, כבר לא היה לי טעם בחיים. לא בחיים שלי ולא את האנשים החיים. כל העולם היה נראה לי לא טוב. הוא אומר: פתאום שמתי לב, אני עובד, עובד, עובד, בונה, בסוף אני אעזוב את העולם, מי ישתמש בזה? מישהו אחר שבא אחריי. מי שיבוא אחרי, אני בניתי מפעלים אדירים, מי שישתמש בהם, הוא יהיה חכם או טיפש? באמת, כמה עשירים ישנם שהשאירו הרבה כסף ליורשים, והיורשים, בגלל הכסף גמרו לעצמם את החיים. שקעו בדברים לא טובים, השתמשו בחומרים אסורים עד שנגמרו. ואם האבא היה יודע היה

מעדיף לשרוף את הכסף ולא להוריש אותו לבן. לפחות הבן שלי יחיה. אבל הוריש לו הרבה כסף והבן טיפש, קיבל את הכול מן המוכן והרס לעצמו את החיים. ושלמה מתחבט בזה, הוא אומר: אני כל כך עמל. כלומר, צבירת הרכוש, כל מה שהוא סיפר, עשיתי, בניתי - גם זה הבל. "סבותי", לשון סיבוב, הסתובבתי לצד ההפוך. כעת נעבור לפסוק האחרון בפרק הזה, שהוא בעצם מסכם. אחרי שמתח אותנו כל כך הרבה עם כל התהפוכות, אז תגיד עצה, עברת את כל זה, אני עכשיו בחור צעיר, תגיד לי אז מה נכון לעשות? מהי הדרך הנכונה? אומר שלמה המלך: כלומר, לאותו אדם שמשקיע את כל עמלו בגשמיות. אומר שלמה המלך כך: תדע, יש אדם שהוא טוב לפני האלוקים ויש אדם שנקרא בשם

חוטא. אם אתה רוצה להיות מאושר, אתה תהיה בהגדרה "אדם שטוב לפניו". אדם שמבטל את עצמו להוראות יצרן, לא מנסה להראות אני חכם יותר מאלוקים ואם אני לא מבין אז אני לא מקיים. יש מצוות שאדם מבין אותן, מזדהה איתן, כמו צדקה, חסד, עונג שבת. יש דברים שאדם מזדהה. יש מצוות שאדם לא מבין מה אני מרוויח מזה בדיוק. תפילין, מה זה עושה לי? למה דווקא מקווה ולא אמבטיה של בית? שאלות שאדם שואל, למה לא להתגלח בסכין? היום יש הסבר לכל הדברים האלה, גם החוקרים התחילו לגלות. אבל זאת טעות שאדם יאמר שאם אני לא מבין, אני לא עושה. כי אתה אומר: אני רוצה להיות טוב בעיני האלוקים. מבין, לא מבין, אני עושה את רצונו. "כי לאדם שטוב

לפניו נתן חוכמה ודעת ושמחה". הוא אומר: האדם הזה שהוא מוגדר טוב לפני השם כי הוא הולך בדרך השם, הוא יגלה שיש לו גם חוכמה, כלומר אינפורמציה. חוכמה זה קיבוץ של הרבה ידע. גם דעת, דעת זו מסקנה, המסקנות שלו יהיו נכונות. יש הבדל בין חוכמה לבין דעת. יש חוכמה, בינה ודעת בדרך כלל, פה שלמה כמעט לא הזכיר את המילה בינה כי כל המהלכים פה זה התבוננות. אבל חוכמה, מה זה אדם חכם? יוסף בא לפני פרעה, הוא אומר לו: לפי החלומות שלך יהיו שנות רעב ועכשיו יתחילו שנות שבע, שבע שנות שבע, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". יש נבון ויש חכם, זה שני דברים. חכם זה אדם שמקבל ומקבץ הרבה אינפורמציה. זה אדם חכם.

או מתוך שהוא קורא בספרים, או מתוך שהוא רואה מסביב, אבל הוא אוסף ידע, זה נקרא אדם שהוא חכם. זה לא אומר שהוא נבון. נבון זו מדרגה - קומה שנייה, הוא משתמש בידע שיש לו כדי להתבונן בפרטים הקטנים ולבנות מזה רעיון חדש. זה הפירוש אדם שהוא נבון, מלשון התבוננות ומלשון בנייה. לוקח את הלבנים הקטנות, בונה מהן מהלך חדש. זה חשוב לדעת גם בזוגיות, בחור רוצה להתחתן עם מישהי, היא רוצה להתחתן עם מישהו, צריך לדעת מה אני מחפש, אדם שהוא רק חכם או גם נבון? יש חכם, מה שמלמדים אותו הוא יודע. תחשוב קצת קדימה, קצת מעוף, אין לו את זה. אז הוא לא נבון. למשל, לתפקיד ניהולי אתה מחפש מישהו שיעבוד אצלך. אם אתה מחפש עובד שיסדר

במדפים, אתה לא צריך נבון, מספיק חכם, מה הבעיה לסדר במדפים? תגיד לו עושים ככה, הוא יודע. אבל אם אתה רוצה תפקיד ניהולי, מישהו עם מעוף, תחפש אדם שהוא גם נבון, שהוא חושב גם על מה שלא לימדו אותו, מתקדם הלאה. לכן יוסף אומר לפרעה שצריך להפקיד איש נבון וחכם. צריך מעוף, לדעת איך אתה שומר, לחשוב על כל מה שעתיד להיות. "וישיתהו על ארץ מצרים". אז אמרנו: יש חוכמה, קיבוץ אינפורמציה. בינה - התבוננות ובנייה, דעת זו מסקנה, שהמסקנה תהיה נכונה. אומר שלמה: "לאדם שטוב לפניו נתן חוכמה", מי שלומד תורה מקבל המון ידע, "ודעת", המסקנות שלו יותר נכונות, ההחלטות לא שגויות, כי יש לו הדרכה. "ושמחה", גם הוא יגלה שיש לו שמחת

חיים. כי אדם שהולך בדרך אמת הוא פטור מכל ההתחבטויות והצרות שהזכיר שלמה, כל התהפוכות שהוא עבר לפני כן, כי הוא שמח, הוא יודע שהוא הולך בדרך אמת, יש פה הוראות יצרן שאומרות לו את ההגדרות הנכונות. "ששת ימים תעבוד, ביום השביעי תשבות", איך תשבות? לפי הכללים שתקבל. כל דבר, אדם לא יכול לדעת את הגבולות. אם היה תלוי באדם יכול להיות שהיו אנשים שאומרים: יום אחד יום חול ויום אחד שבת, יום אחד יום חול ויום אחד שבת. זה יותר מדי. אלוקים, שהוא היצרן, אומר: "ששת ימים תעבוד, ביום השביעי תשבות". אני יודע בדיוק את המינון. טהרת המשפחה שבעה ימים ודווקא מקווה כי אני יודע איך המקווה בנוי ומה זה עושה בטהרה של האישה, מה

שאמבטיה של בית לעולם לא תיתן. וכן על זה הדרך, אז אדם נעשה שמח כי הוא מאוזן. אדם כזה לא צריך לשתות אלכוהול ולעשן דברים לא טובים כדי להתנתק מהמציאות כי הוא שמח מתוך המציאות. ההבדל בין היצר הרע לבין בורא עולם, נקרא לזה בין היצר לבין היוצר, היצר אומר לאדם: בוא תשמע לי, תיהנה מהדמיון. אלוקים אומר לו: בוא תשמע לי, תיהנה מהמציאות. אם אתה תיהנה מהדמיון, זה זמני, כשזה ייגמר, אתה תתרסק על הקרקע, אתה תנחת, פתאום תגלה שהבועה התפוצצה, ואז תרגיש יותר גרוע מאשר לפני וגם הזקת לבריאות שלך. אלוקים אומר: בוא תיהנה מהמציאות. תלך איתי, אתה תרגיש שמחה תמידית עם איזון נכון, כראוי. אדם שהוא חוטא, הקב"ה נותן לו מרץ

לצבור רכוש. והוא בטוח שהוא עושה דבר טוב, הנה, כבשתי עוד דירה, הרווחתי עוד חשבון בנק, עשיתי עוד, יש לי עוד כסף עכשיו. והוא לא יודע שכל העמל הזה נועד רק להטריד אותו שלא יהיה לו זמן לעצמו. יש אנשים, מרוב שרודפים כל הזמן אחר הכסף הם כבר לא מסוגלים... הם אוכלים יותר גרוע ממה שעניים אוכלים. יש אדם עני, אין לו הרבה כסף, אבל חוזר לבית אחרי העבודה, הוא עובד שכיר, הוא לא עצמאי, אבל חוזר, יש לו אישה שכיף לו איתה, מחכה לו בבית, אוכל טעים שבישלה לו, יושבים בשלווה, יוצאים למרפסת, נהנים ביחד. ויש אדם, יש לו המון כסף, אבל אין לו זמן לאכול. אוכל סנדוויצ'ים, אוכל בדרכים, אוכל תזונה לא בריאה. למה? כי הוא צריך

לעשות כסף. אז מסכן האדם הזה. "ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס", סותם לו את העיניים שרק יהיה ברדיפה כל החיים, "לתת לטוב לפני האלוהים". שבסופו של דבר, כל מה שהוא עמל יגיע לאדם שהוא טוב לפני האלוהים, כמו הסיפור שמופיע בגמרא על יוסף מוקיר שבת. מספרים את זה לילדים אבל לא יודעים שזה כתוב בגמרא, הסיפור הזה. סיפור ידוע, הגמרא מספרת, בזה נסיים. הגמרא מספרת שהיה יהודי אחד בשם יוסף שהיה מאוד מייקר את השבת. כל השבוע היה מצמצם. לא היה לו, הוא היה אדם מבחינה כלכלית מצב לא טוב, אבל היה מצמצם כל השבוע, אוכל פחות מהנדרש, חוסך כסף. בשבת סעודת מלכים, בגדים יפים, את המאכלים הכי משובחים היה קונה, לא בשביל עצמו,

לכבוד השבת, לייקר את השבת. בשכנותו היה לא יהודי שהיה עשיר גדול, כרמים, פרדסים, עדרי צאן ובקר, ארמון פאר. והנה אמרו לו האצטגנינים שמצאו בכוכבים חלומות שהרכוש שלו יעבור ליוסף הזה. הוא מאוד כעס, הרכוש שלי יעבור ליוסף? אבל כך גילו לו בדרך נסתרת. לא מצא מנוחה לעצמו עד שמכר את הכול, את כל הרכוש: כרמים, בקר... קנה בהכול יהלום אחד ענק ששווה מיליונים ותפר אותו בכובע. אמר לעצמו: כך אני שומר את זה צמוד אליי, אין סיכוי שזה יגיע ליוסף. יום אחד עבר על הגשר על פני הנהר, באה רוח חזקה, העיפה לו את הכובע. כמה שניסה לשמור, לא הצליח, הכובע נפל לנהר. והוא צורח ובוכה. לפחות התנחם שזה לא ילך ליוסף, שייקבר בקרקעית

של הנהר. הכובע נרקב עם הזמן, בא דג גדול, ראה משהו נוצץ מעניין, בלע אותו. יום שישי בצהריים הדייגים דגו את הדג הזה, הביאו אותו לשוק - אף אחד לא רוצה לקנות. דג ענק, כולם כבר הכינו לכבוד שבת, מה יש לעשות? ואז לא היו מקררים, אם לא מוכרים היום צריך לזרוק אותו. שאלו מה עושים, אמרו: אתם לא מכירים? יש אחד יוסף, ברגע שהוא רואה דג משובח, גם אם הוא הכין לשבת, הוא יקנה אותו. הלכו אליו, ראה דג כזה יפה, אמר: זה לכבוד שבת קודש. שילם כמה שביקשו, לקח אותו, פתח, מצא את היהלום והתעשר עושר גדול. וזה כלל גדול, יש פעמים שהקב"ה נותן לאדם לאסוף ולכנוס, אומר שלמה המלך, אבל מהניסיון, הוא אומר, בסוף לתת לטוב לפני

האלוהים. כשהקב"ה רוצה להעשיר מישהו, יכול לתת לאדם אחד שיטרח, שיתאמץ, ובסוף אותו אדם יקבל את הכול ויתעשר בסופו של דבר. נסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם, שהשם ייתן לכולם שפע, ברכה והצלחה, פרנסה טובה, בריאות איתנה. שנזכה תמיד ללכת בדרך אמת לחיים טובים ולשלום, אמן ואמן.