החוט המקשר, בהנחיית גולן אזולאי - פרק 1: אמנויות לחימה HD (עם כתוביות בעברית)

האם יש השפעה לתנועה שלנו על העולם? האם כל פעולה שלנו במישור הגשמי מוצאת ביטוי גם במישור הרוחני? ואילו כלים אפשר לקחת מאומנויות הלחימה לעבודה הפנימית שלנו? איתנו הרב משה ארמוני והרב צבר ארם, שניהם מלמדים קבלה ומהצד השני בעלי דרגת דן 8 באומנויות לחימה. יחד איתם ישי אמנו, עילוי צעיר שמסוגל מתוך שינה לנטרל את תוקפו בכוח הריכוז. מומחי אומנויות הלחימה שהגיעו לכאן לתוכניתנו "החוט המקשר," להיפגש ולשוחח על העולם המרתק הזה ועל העולמות המרתקים האחרים שגילו במסעם ועל החוט המקשר ביניהם. הנשמה שלכם התחברה לאומנויות לחימה? הרב ארם צבר, מ"פ בסיירת שקד, מקום ראשון באליפות ארה"ב בקיקבוקס, דן 8 בג'יוג'יטסו.

הגיע לכוהן דת בודהיסטי שגילה לו שהמקור של כל תורת הסוד היפנית מגיע מהקבלה. ניצל מעלייה למטוס שהתרסק והתחיל להקשיב לקול הדוד שדופק, הקים את ישיבת המקובלים "אילנא דחיי" וכיום הוא מעביר מאות הרצאות, מאמן ומרפא אלטרנטיבי. ישי אמנו, דן 8 בג'יוג'יטסו, התחיל להתאמן כבר בגיל תשע. כשהגיע לתיכון היה יכול להגן על עצמו מתוך שינה והגיע ליכולות של ריכוז ושליטה. יום אחד כל הכוחות נטשו אותו, זה היה תהום של ייאוש. המלצה של חבר לקרוא תהילים בשביל להחזיר את הכוחות חוללה את המהפך. כיום הוא לומד תורה ומלמד אברכים ונערים את אומנות הלחימה הקטלנית עם התמחות מיוחדת בעזרה לנוער נושר. הרב משה ארמוני ירד ליפן ללמוד

תרבות ואומנויות לחימה יפניות. בשלבים המתקדמים, כשהמתאמנים היו משתחווים לעבודה זרה, הוא התחיל לכוון: שיוויתי ה' לנגדי תמיד. העבודה הזרה הבריחה אותו מהמנזר והוא המציא את עסקי העגלות ביפן עם רווחים ענקיים ומאות עובדים. סדרת מפגשים הזויים שלחה אותו לבקש עומק בחוכמת הקבלה והיום הוא מעביר שיעורים וכותב ספרים בתורת הקבלה. שלום לאורחים היקרים שלנו. טוב, תשמעו, אתם שלושה אנשים, כל אחד עם סיפור חיים עמוק ורחב, אפשר לדבר איתכם שעות, עם כל אחד מכם. אנחנו נצטרך בשיחה של זמן מוגבל למצוא את החוט המקשר וגם את הסיפור האישי הפרטי. בואו נתחיל מהתחלה, מה הרקע? גדלתם? איזה בית? איך זה החיבור ליהדות. בבקשה. אצלי

זה לא היה קשור לא לבית ולא לרוחניות. הייתי ילד קטן, פגיע, בסביבה של גויים. איפה? בבית ספר בינלאומי באפריקה. סביבה של תרבות אמריקאית, משחקי קלפים וסכינים. נפגעתי, הייתה לי צלקת לפני 30 שנה על יד הצוואר. מה, מסכין? -כן. באיזה גיל היית? אני הייתי בערך בן 13.5 והסכינאי היה קרוב ל-20. ואז מהפגיעה הזאת החלטת שאתה רוצה ללמוד להגן על עצמך? -כן. יפה. זה משהו הישרדותי. -כן, כן. ואתה, הרב ארמוני? -אני בצבא נחשפתי לאומנויות לחימה. מה, היית ביחידה קרבית? הייתי ביחידה קרבית. בנח"ל, לא מי יודע מה קרבית אבל שמה הכרתי איזה מישהו כשהייתי בלבנון שהתעסק באומנויות לחימה ומאוד עניין אותי והחלטתי שאחרי הצבא אני

נוסע ליפן לבדוק את העניינים. נסעתי לשלושה חודשים ונשארתי עשר שנים. וישי? -אני בן יחיד, ההורים שלי התגרשו שהייתי בן שלוש אז הייתי מאוד מתבונן, מחפש איך צריך להיות בחיים. סרטי הלחימה מאוד משכו אותי, הדמויות של הגיבורים, שהם בקור רוח, איך הם זזים מול החרבות ו... וזה מאוד משך אותי, הדמויות האלו. רציתי להיות כזה. אז מה שאתם מספרים פה בעצם זה שזה קרה כזה, לא איזה... והאם יש איזו סיבה רוחנית למה דווקא הנשמה שלכם התחברה לאומנויות לחימה? אני חושב ש... לפחות אני, כשנסעתי ליפן, היה לי עניין גדול לעשות... להשתלט על המחשבות והיצרים שלי. וחשבתי שבכוח של אומנויות לחימה אני אוכל לעשות את הדברים האלה. ובאמת

יש צד באומנויות לחימה שאתה יכול באמת להגיע למצב של שליטה במחשבות וגם שליטה בתאוות וביצרים. אלא מה? חסר איזה ממד קצת יותר גבוה, שאותו בעצם גיליתי בסופו של דבר שם. -הנקודה הייתה החיבור היהודי... בדיוק ככה. זאת אומרת שבאיזשהו מקום שדוחפים אותך לפינה, מה שנקרא בעבודת נפש, נמוג. כאילו אתה נמוג מהמצב הזה, אתה נמאס לך מהמצב הזה, אתה מחפש את הצד ההפוך. אצלי מה שהיה שבשלב מסוים כשהגעתי לדרגה טיפה גבוהה וביקשו ממני להתחיל לנהל את השיעורים שמה, אז הם גם ניסו להכניס את הרוחניות שלהם לתוך הדבר הזה ואז אמרתי לעצמי: אם רוחניות, אז למה אני צריך לחפש בשדות זרים? עדיף לי לחפש מה שקרוב אליי. מהבחינה הפיזית, זה

קשור לאיזה מין צורך גופני? אני חושב שזה התפתח. תוך כדי אימון אני קיבלתי את הכלים להתחיל להיות עם בקרה על הגוף שלי, שליטה עצמית, גם שליטה עצמית שדיבר עליה לפני רגע הרב ארמוני, אבל גם הבנתי שאני צריך גם כשאני מתעצל אני צריך לצאת ולעשות משהו גופני. זה נבנה. וישי, אתה בן יחיד, מה? אתה מדמיין... אתה לבד, מדמיין גיבורים? עולם של גיבורים שאתה מחובר אליהם? -הייתי הרבה לבד אז הייתי הרבה מתבונן על החיים אז הייתי אוהב לראות, לוחם הוא קונה את הקניין שלו שהוא מתאמן לבד הרבה. החיבור הזה שאתה לבד ומחובר לעצמך ולתנועה, זה משהו בנשמה ש... זה סוג אנשים שאוהבים את זה. עם השקט הזה, עם הלבד, להתאמן, להיכנס לאיזה

מצב אחר, להתנתק מהעולם. וההורים מבינים את זה? -האמת, כל אומנות, כול אומנות יש לאומן את הקטע הזה של ה... אימא שלי מאוד עודדה את זה. אימא שלי ניצולת שואה אז מבחינתה שאני אלמד את הכול ושלא יעשו לנו לעולם דברים כאלה. טוב, אז אנחנו עכשיו נדבר על הקטע בעצם המשמעותי, לפחות אותי הוא הכי תמיד מעניין, נקודת הלידה הזאת של החיבור שבו זה מתחבר, מה שאתם עושים מתחבר ליהדות, שזה מתחבר למשהו יותר גדול ממה שאתם רגילים אליו. טוב, אז כמו שאני אמרתי מקודם, יש איזה מצב שבו דווקא דבר הפוך מושך אותך למקור שלך. כביכול אני ברחתי ליפן כדי ללמוד תרבות יפנית ואתה רואה שהיפנים עצמם יש להם באמת תרבות מעוררת השתאות אבל מצד

שני, רוב הנוער שמה הוא מחפש להיות אמריקאי, מחפש להיות מערבי. ובמסגרת היותי שמה אז נתקלתי כמה פעמים בכל מיני דברים שגרמו לי להתחיל לחשוב. -מה? כמו מה? דבר ראשון, תקופה הייתי במקום שנקרא יאטו מי, זה ליד נגויה, זה כפר קטן שגרתי שם אצל איזו משפחה והייתי עובד שמה במכירה של קלטות לאנגלית. הייתי עובר מבית לבית ומציע את הדברים האלה, עם מישהו כמובן. והם היו חבורה שעסקו בסוג של בודהיזם שנקרא סוקה גקאי, שהחבר'ה האלה הם עושים כל הזמן צ'אנטינג של דברים. כזה שחוזרים על עצמם. -חוזרים על עצמם, ונשמע ככה... ויש להם איזה גונג קטן והם עושים פואינג. עוד פעם... פואינג. זה פשוט מחרפן לך את הראש באיזשהו שלב. והם

נורא רצו שאני אהיה הנציג שלהם בארץ. הם אמרו: איש מכירות אז בוא תמכור גם את הצ'אנטינג הזה. משהו כזה, כן. וכל הזמן יצא לי להתווכח איתם ויכוחים אינסופיים על הדבר הזה. -מה, זה עורר בך את ה... כן. -איזו התנגדות פנימית. התנגדות פנימית, עבודה זרה, מה פתאום? יש רק אל אחד בשמיים ואני לא מוכן לשמוע את הדברים האלה. כל הזמן ויכוחים. -וכשהיית מדבר עם אנשים אחרים? זאת אומרת, עם יהודים כשהיית יותר צעיר או משהו כזה, אז היית גם תוקף את היהדות? לא הייתי תוקף את היהדות. תמיד הייתה לי איזו נקודה חמה ליהדות, תמיד דיברתי עם הקב"ה, היה לי איזשהו משהו בתוכי מאוד מאוד קרוב לקדושה אבל אני נולדתי בבית די חילוני אז לכן

לא יישמתי את זה. אבל תמיד היה לי את הדבר, שמרתי כשרות גם ביפן. מרגע שהגעתי השתדלתי לא לאכול את הדברים שלהם. -אז איך זה נפתח? איך זה... יום אחד אני עזבתי שמה את המקום הזה והחלטתי שאני נוסע לאוקינאווה, מולדת הקרטה. ואני תופס טרמפים ובדרך... אני צריך להגיע לאיזו עיר נמל שבמרחק 800 ק"מ מהמקום שהייתי ואני עוצר טרמפ. כמובן אף אחד לא נוסע כל כך הרבה אבל לתפוס מקטעים. אצל יפנים כשהם לוקחים אותך טרמפ הם מרגישים איזה סוג של מחויבות עליך. -כן. ולפעמים הוא לוקח אותך 200 ק"מ יותר ממה שהוא צריך. יש ליפנים איזה סוג שהם מהססים או לא נעים להם אז יש להם איזה... כמו שאתה עושה לחתול מיאו או לכלב, הוא עושה ככה עם

הראש, אז יש להם ככה... "מה אני אומר."? אז אני רואה אותו כזה עושה לעצמו... שלוקים של אוויר. -כן, שלוקים של אוויר, ואני באותו זמן כבר מדבר יפנית אז אני אומר לו: מה אתה רוצה? אז הוא אומר לי: איזה בן אדם, מאיפה אתה? מאיזה... אמרתי: אני ישראלי. ואז הוא כמעט עושה תאונה, אתה רואה אותו... היפנים בדרך כלל שומרים על קור רוח, הם לא מראים יותר מדי את הלך הרוח שלהם. אני אומר לו: מה קרה? -מה קרה? למה? אז הוא אומר לי: אתה מבין בכלל מה אתה? אמרתי לו: מה אני? אתה עם סגולה, אתה העם שהקב"ה בחר. מה הוא, מהמקויה? מאיפה הוא? -אז אני אומר לו: מה אתה? אז יש קבוצה דומה למקויה, היא דומה ברעיון אבל היא שונה לגמרי,

שנקראת "בית שלום." -בית שלום... הבית שלום האלה, היה להם איזה כומר אחד שנקרא אבצקי שהוא היה כומר יפני שמוצב בצבא היפני בסין. והוא יום אחד הייתה לו הארה, הוא היה בחדר עם קצינים והייתה לו איזו הארה וזה היה בשנת 1943. ובהארה הוא מספר שהגיע אליו הקב"ה, לא פחות ולא יותר, ואמר לו שתוך חמש שנים או 50 שנה תיבנה מדינה בשם ישראל ושמה תהיה הגאולה. והם הראו לי סרט ובסרט אותו כומר, שכבר בינתיים הספיק להיפטר מן העולם, מתאר את החוויה שלו, והוא מתאר אותה באקסטזה מטורפת. זאת אומרת, הוא צועק ויורד לו רוק מהפה ו... "ראיתי את הקב"ה והוא אמר לי"!... משהו כזה בצורה שאתה... ויש לידו מתורגמן שמתרגם את זה לעברית. זאת

אומרת, יפני שמתרגם את היפנית הזו לעברית. ושהוא מתרגם גם הוא? -עכשיו, תאר לך שאדם צועק ואתה צריך לתרגם אותו, אתה לא יכול לדבר אדיש, אתה צריך גם לדבר באטרף, אז שניהם באטרף. ואני ככה מסתכל, כאילו לא יודע איפה הגעתי. איזה חיזיון אורקולי זה. בקיצור, אז הם הציעו לי להישאר שמה, אני הייתי כולי דבוק להגיע לאוקינאווה והגעתי לאוקינאווה, התמקמתי שמה. שמה גם היו לי איתם כל מיני עניינים שניסו לשכנע אותי... הרי כל אומנות לחימה כמעט יש בה שורש של עבודה זרה, צריך לדעת את זה. -עבודה זה, כן. ובסופו של דבר הם מבינים שהכוח האמיתי זה לא הכוח הפיזי, יש איזה כוח רוחני שמוליך את זה. יש כל מיני שיטות ביפן, יש כאלה

שיותר קשורים לשינטו, יש לבודהיזם. -כן. בקיצור, משהגעתי למקום שמה מה שהייתי עושה זה הייתי תמיד משתחווה לצד ואומר: שיוויתי ה' לנגדי תמיד. תשמור את זה כי אנחנו נחזור לזה. הרב צבר, מה הנקודה שאצלך? איך זה התעורר? הנקודה שהתעוררה... היו כמה דברים. קודם כול, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי, רעייתי. כל שבוע כמעט קיבלתי תקתוק כזה כי יפנים שאתה נפגש איתם בדרך שואלים מאיפה אתה, כמו ששמענו. -כן. ברגע ששומעים שאתה יהודי אז מיד מתחילות השאלות בקשר ליהדות ולא היו לי תשובות, גדלתי בקיבוץ. פרט לכך, כל אימת שיש קבוצה של גייג'ינים, של זרים, ונמצא שם איזה יפני, נניח כומר או משהו כזה, והוא מגלה שאתה יהודי, הוא נוטש

את כולם והוא... מתרכז ביהודי. ופעם ופעמיים ושלוש, אחרי שלוש-ארבע פעמים גם הראש שלי התחיל לקלוט את זה שיש משהו ככה שגויים מנשאים את היהודי. הם הופכים אותך לעם סגולה בעצם. -כן, לוחצים. הם רוצים שתהיה גם. התגובה שלהם כשאתה אומר "אני יהודי," אז התגובה היא: "חכם." -חכם, כן. תמיד זה היה... -אתה חכם. או איינשטיין, איינשטיין. כן. -כן. ישי, אתה גם מחבור ליפן? כי אתה נראה סיני. לא, לא, אני לא הגעתי ליפן, פגשתי את המאסטר היפני בהולנד בטאי-קאי, זה מחנה אימונים עולמי שהוא בוחר כל שנה איזו מדינה וכל הנינג'ות טסים להשתלמות איתו. -נינג'ות? ממש נינג'ות? מי שלומד נין ג'וטסו נקרא נינג'ה. והוא עם הבגדים גם או

ש... -לא, הבגדים האלה זה רק לאיזה מבצע בלילה אבל לבושים רגיל. נינג'ה זה מרגל. אתה יכול להתחפש לזקן, כמו איש מוסד. זה המקור של הנינג'ה. -נינג'ה זה מרגל. בסרטים קצת יש הפרזות. אבל ספר מה קרה לך שם. -כן, כן, אני מספר. אז הפן המנטאלי באומנות הזאת, שזה דבר מאוד מיוחד, מאוד משך אותי. אני בא מבית רחוק, לא ידעתי שיש בורא, לא כיפור, לא פסח, אימא שלי ניצולת שואה, היא באה יתומה לארץ, גדלתי איתה, קריית מוצקין, אני לא יודע כלום. וכשבאתי לאומנות הזו שה... זה משך אותי האומנות הזו בגלל הסיפורים העל-טבעיים קצת כביכול על הנינג'ות וראיתי שהמבחן שלהם בדן 5 זה לא מבחן טכני, קוראים לזה גודנטס, יושבים עם עיניים

עצומות, המורה מאחוריך עם חרב שלופה, אתה לא שומע שום דבר, הוא מוריד אותה במהירות, אתה צריך להרגיש את הסכנה ולזוז. זה היה נראה לי קצת הזוי, מה זה להרגיש בלי לשמוע? איך יכול להיות דבר כזה? הייתה איזו הרפיה שהיינו עושים בסוף האימון וזה אמור להוביל לזה וזה מאוד משך אותי. ואני הרבה שנים, שלוש שנים בתור נער הייתי כל לילה ביערות באימונים עד הבוקר, אינטנסיביים, לא הייתה לי ילדות רגילה. -אימונים? אבל... אתה למדת גם בתור נער במכון? -לא, לא, הייתי... חוץ מארבעת המורים שהייתי לומד, לבד או עם בן זוג מסוים, שלקחנו את זה בתור איזו תכלית, זו הייתה התכלית שלי בעולם, אני רוצה להיות נינג'ה מלפני אלף שנה. הולכים

ליער כל לילה, מתאמנים עד הבוקר לבד, יום אחרי זה בבית הספר ישנים על השולחן קצת, שורדים. נער יש לו הרבה אנרגיה. תחליט להיות נינג'ה ולטוס בסוף ליפן וזה היה... אז אתה שם ויש את הריכוז הזה? -אני שמה, עכשיו הקטע המנטאלי מאוד עבדתי עליו. לקחתי אותו רציני, הייתי עושה כל לילה ביער איזו שעה הרפיה. באמת נפתחו לי הרבה הרגשות יותר מלהרגיש סכנה וזה מאוד מילא אותי, זה גילה לי עולם חדש שיש יכולות. -נפתח עולם רגשי? זה... אתה יכול להרגיש לא רק סכנה, להרגיש המון המון דברים, כמו שציינת, מתוך שינה או להרגיש דברים שעומדים לקרות, שאדם הולך לעשות, אדם חושב על דברים. מי שיכול להרגיש אז הוא קצת מרגיש את האווירה

שנוצרת. קשה להסביר את זה ככה בקצר אבל זה משהו מאוד מיוחד וזה פתח לי עולם אחר. יום אחד פשוט נלקח לי כל הדבר הזה, כאילו, מלמעלה סגרו לי את הברז. ואומן לחימה, מה שאתה רואה מאסטרים זזים בתזמון הנכון, זה הדובדבן של הקצפת. אם הוא יכול להרגיש אז הוא יוצא עם השני ביחד, אין לו את זה - הרמה שלו יורדת. -אז אני לא מבין איך זה עדיין מתחבר לנקודה שלו היהודית. -אני אסביר לך, כי מתוך שהיו לי יכולות כאלה והרגשתי מאוד טוב, כשזה נלקח לי, חזרתי להיות כמו איזה... תקרא לזה חגורה צהובה, אדם מתחיל פתאום. אני יכול להסתכל... -פתחו לך את זה לרגע ולקחו לך את זה. -לקחו לי את זה לתקופה. פתחו לי את זה לכמה שנים -כמו חוזרים

בתשובה, נותנים לך אור. ולקחו לי את הכול, החזירו אותי אחורה, וחיפשתי להחזיר את היכולות. הייתי עושה כל מיני הרפיות, מדיטציות. אז בן הזוג שלי לאימונים ראה שאני מתייסר עוד יותר והוא לא מבין מה קרה לי והוא עדיין מרגיש, ואני נהיה לי בלק-אאוט. אז הוא אמר לי: מי שקורא תהילים בשבת, זה מכפר לו על הכול. אמרתי לו: מה, זה משהו משיעור תנ"ך? הוא אומר לי: כן, כן. באמת יום שבת אחד אני יושב בבית, אני מסתכל על המדף, אני רואה "אנציקלופדיה אביב." היה לנו "קסוטו", היינו לומדים "קסוטו." אני רואה כך, כתוב את המילה "תהילים," לא הכרתי מה זה תהילים בכלל. הורדתי את הספר, חשבתי שזה משהו מיסטי, אולי ספר קסמים יסדר לי את

האנרגיה. לא יודע מה זה. ושאלתי את אימא שלי איפה הכיפה כי באמת בשיעור תנ"ך היינו שמים כיפה. הייתה בבוידם כיפה סרוגה, שמתי אותה והתחלתי לקרוא ואז חוויתי איזו חוויה מאוד מיוחדת, חוויה רוחנית. -מה? בהתחלה קראתי, ראיתי מילים יפות, כמו ספרות כזו, "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים." פתאום... אני לא רגיל לקרוא ספרים בתור אדם רחוק, מה אני קורא? כתוביות בטלוויזיה? אני מתחיל לזוז ואני פתאום נתקע בתוך הקריאה, ואני קורא ארבע שעות, אני מרגיש כאילו כל החדר עולה באש, קורה פה איזה משהו, אני לא מבין מה קורה. ופתאום במחשבה אני רואה את כל מה שאני קורא ואני רואה את ירושלים וזה מוכר לי ואני מכיר את זה ואני לא מבין

מה קורה לי, אני עובר איזו חוויה רוחנית מסוימת חזקה. -רוחנית חזקה. אמרתי: אוקיי, אולי ככה זה עובד. אבל זה מוכר לי ברמות שאני... אני מכיר את הדמות, מוכר לי, זה החיים שלי, אני לא מבין מה קורה איתי. המילים האלה, אתה מרגיש שזה בתוך ה... -כאילו אני רואה את המחבר, אני רואה את הדמויות, אני מכיר את זה, זה מוכר לי, אני לא מבין מה קורה לי. סיימתי לקרוא, הרגשתי חוויה מאוד רצינית. היה לי אימון אז רצתי לאימון לראות אם זה עבד. הרגשתי יותר מעודן כזה, מחויך קצת. פתאום, כשנכנסתי לאולם, שזה הבית השני שלי והיה לי גם מפתח אישי ומזרנים, הריח שלהם זה יותר מהחדר. אני מרגיש שאני... למה אני פה? מה האווירה הזו? למה אני

צריך את זה? כל מיני מחשבות כאלה מוזרות. וכולם: למה הרצינות הזו? אמרתי: הספר הזה, אני לא נוגע בזה, זה לא עשה לי טוב. היו לי כל מיני שאלות בראש פתאום, למה אני צריך את זה? אני לא מבין למה אני חושב את זה. כאילו, פתאום ההרגשה... זה היה כל כך נעים ההרגשה הזו וההרגשה הזו פתאום מורידה לי את זה. למה אני צריך את זה? -זהו, הנקודה הזאת, הנקודה הזאת אני רוצה לשאול את כולם, זאת הנקודה, אני מכיר אותה גם בתור חוזר בתשובה. הנקודה הזאת שאתה מבין, אוקיי, זה כבר... מהנקודה הזאת התעורר משהו שאתה לא יכול להתעלם ממנו. ואז יש... מה שנקרא הקליפות רוצות... יש ריב. עכשיו, כן ללכת לזה? לא ללכת לזה? מה אני עושה עם

הנקודה? שכל אחד יתאר לי את הנקודה הזאת. לא הייתה לי הבעיה הזו כי אני לא ידעתי ש... מבחינתי זו לא חזרה בתשובה, אני לא מבין שזו יהדות אפילו. חשבתי ספר קסמים והוא לא עבד טוב. -אבל אתה מבין שהמציאות פה עכשיו היא... עובדה, משהו כל כך מהותי אצלך הולך לאיבוד. אני פה עדיין לא התקרבתי. זאת אומרת, אמרתי זה לא עבד וזה לא החזיר לי את היכולות, וזהו. ואז סיימתי פנימייה ב-י"א כי אמרתי אני הולך להיות מאמן וזהו, אני לא צריך ללמוד יותר. היו לי הרבה מחשבות: לך לבקר את החבר'ה, הכירו אותך שמה בשיא שלך, ישי הנינג'ה. אולי הזיכרונות יחזירו לך את זה. ואז כשבאתי אני רואה איזה חבר עם כיפה סרוגה שהתחזק, חזר בתשובה. הוא

אומר לי: מה נשמע? בוא, שב רגע בחדר אני רוצה לספר איזה סיפור על צדיק. אמרתי לו: בסדר. כיבדתי אותו, ישבתי. ואז הוא סיפר סיפור על אור החיים הקדוש. איך שהוא סיפר את הסיפור אני מרגיש עוד פעם את האווירה בחדר כמו עם התהילים, נהיה פה איזה משהו. ואני פתאום עוד פעם במחשבה רואה את זה, מכיר את זה, זה מוכר לי, אני לא מבין מה זה. הוא סיים את הסיפור, אמרתי לו: רותם, בוא רגע. אומר לי: מה? אמרתי לו: אתה קשור לתהילים, נכון? אומר לי: מה זאת אומרת קשור לתהילים? אני יודע שאתה קורא תהילים. כשסיפרת הרגשתי כמו עם התהילים. אומר לי: אתה רוצה להניח תפילין? הוא רוצה לחזק, הוא לא מבין מה קורה איתי. אמרתי לו: מה, זה גם

קשור לתהילים? הוא אומר לי: כן. אמרתי, כנראה הוא אמר לי חצי נוסחה, זה לא ריפא אותי, אני צריך גם את התפילין ואז זה יעבוד, האיזון. צודק. זה מה שחשבתי, הייתי רחוק מאוד. הנחתי תפילין, התפללתי שמונה עשרה, הרגשתי גם מאוד נפלא, רוחניות שאני לא מכיר. -גם תפילין, גם תהילים, גם שמונה עשרה, מה זה פה? -אבל עוד לא עובד לי, לא חוזר לי מה שאני מחפש של היכולות של הנינג'ה לא חוזרות לי עדיין. ואני מרגיש משהו חדש שאני לא מכיר, נפלא כזה. גם סיימנו עם זה, אומר לי: רוצה לאכול? בוא נאכל משהו, נלך לאכול שווארמה וזה. אתה רוצה ליטול ידיים? אמרתי לו: מה, זה קשור לתהילים? אומר לי: בטח. גם "המוציא" קשור לתהילים ואנחנו

נעשה ברכת המזון. עכשיו, הוא מצא טרף קל. הוא חושב לפחות. הכול קשור לתהילים. -ואני עושה את הכול, אני רוצה לחזור להיות... אני לא מבין מה הוא עושה איתי בכלל, אני אפילו לא מבין מה אני עושה. אחרי ברכת המזון הייתה לי השגת אלוקות ראשונה בחיים. אמרתי לו: אתה יודע, באמת צריך להגיד תודה למישהו. אם לא ירד גשם לא תגדל חיטה, גם אינדיאנים אומרים תודה לעולם. צריך להגיד תודה למישהו רוקדים, לא יודע, לגשם. הוא אומר לי: רוצה לעשות ערבית בבית כנסת? גם קשור לתהילים. אמרתי לו: בוא. לא הבנתי מה עשו רק ישבתי, אבל בא שליח הציבור, כולם עם ג'ינס וזה אבל שליח הציבור היה אדם זקן עם זקן לבן, עם גרטל שחור כזה. הסתכלתי כל

התפילה, סיימנו. אמרתי לו: תגיד, הוא עם השחור הזה, הוא כאילו חגורה... הוא המאסטר? הוא המבין בתחום הזה, בגלל זה הוא לבוש ככה? נראה לי הוא יותר מבין מכולם. הוא אמר לי: לא, זה חרדי, זה זה. הייתי ממש מנותק בתור צעיר, חייתי בעולם אחר. באתי ללכת הביתה, הוא אמר לי: שמע, אני מקווה שתמשיך עם זה. אמרתי לו: תשמע, אני לא יודע מה זה כל הדבר הזה אבל אני יודע שבשביל זה אני בעולם. זה מה שאני יודע. אני חזרתי מזה שהרגשתי שזו האמת מצד מה שחוויתי. לא הבנתי דת או זה. ככה. -זה היה טוטאלי בשבילך. הרב ארמוני, מה הנקודה הזו שבה אתה מבין שאתה חייב לעשות מעשה? פתאום מחייל משוחרר ואיש קרטה שלוש שנים פתאום נהייתי לבעל עסק

ענק. התחלתי למכור תמונות ברחוב, הבנתי שכדאי לפרסם את זה אצל כל הישראלים ואז נהיו לי 300 מוכרים בתוך... -על איזו שנה אתה מדבר? בשנת 84', 85.' אני המצאתי את מכירת הרחוב ביפן, זו הייתה המצאה שלנו. אז מהשפע הזה אתה... -אז בקיצור, כשאתה מתחיל פתאום להיות לחץ ומתח פה ושם, הייתי הולך לג'י-סי-סי היהודי כל יום שישי. שמה היינו קבוצה של אומני לחימה שכולם, בסופו של דבר, חזרו בתשובה. עד היום אנחנו בקשר עם כולם. -יפה. ארם? הג'י-סי-סי היה אחד משלוש הנקודות שלי, כן. היו שלוש והוא היה אחד מהן. הראשון היה שהוזמנתי לאיזה בית שהם קיבלו ממני לפני כן קלטות מישראל ושאלו על יהדות אז מה שידעתי סיפרתי. הם התלהבו מאיזה

שיר אחד, רשמתי להם את זה באותיות אנגליות את המילים של השיר ואז הם הזמינו אותי לבוא אליהם ביום שישי בלילה, לא הכרתי את המושג של ליל שבת. הגעתי אליהם בדיוק מאימון חרב יפנית, איאיידו, אז אני עומד בחוץ עם קסדה של אופנוע ככה והחרב תלויה על הגב, ואני דופק בדלת ואני שומע בפנים "רק רגע בבקשה." אחרי רגע הם אומרים לי... אני נכנס פנימה, בום. חטפתי מכה. שולחן כזה נמוך הם שמו עליו סדין כי הם שמעו ש... הם שמעו ממני מה קורה. הם הביאו מהג'י-סי-סי חלות בשבילי ובקבוק של יין נסך אסלי וכשאני נכנס התחילו לשיר. מה הם שרו? "מה אברך." זה השיר שהם למדו מהקלטת. -"מה אברך לו, במה יבורך..." -בדיוק. עשו לי קבלת שבת, אז

קבלת השבת הזו, הרגע הזה של הפגישה עם זה, אני אף פעם לא עברתי קבלת שבת לפני כן, זה היה... מישהו תקע לי פה איזושהי סכין ככה וסובב לי בלב. הרגשתי שאני מתחבר למשהו ש... משהו שמתוך הערפילים אני מכיר אותו ושייך לי. זה היה נורא חזק. נורא נורא חזק. -כן. זה נשאר איתי הרבה זמן. אני זוכר שהגעתי לטוקיו אחרי שלוש שנים באוקינאווה... שנייה, זה חשוב, זה קשור אליו. אז היינו בבית של ניר באיזו שבת, אז הגיע מכתב מצבר. והבנתי שצבר, כל זמן שהוא היה בטוקיו, עדיין לא קיים דברים בפועל, רק כשהגעת ללוס אנג'לס זה השתנה. ואז הוא כתב להם שמה: "כל כך התלהבתי מהנחת תפילין "שאני מניח כל יום, כולל שבת." כולל שבת... יפה. מה זה

אומר להיות אומן לחימה יהודי? וישי, נתחיל איתך. אני אסביר לך, כל אומנויות הלחימה יש להן, כמו שהוא אמר, מאמינים במה שהאמונה שלהם. לוחם יודע שאם הוא לא נשען על איזה גורם אחר שיסייע בעדו, הוא חייב איזה סיוע מהמעבר כי הכול בקרב זה במהירות-על, צריך להיכנס לאיזה מצב שאתה לא חושב וזורם עם התנועה, ולא חושב על מה יקרה. זה מצב פנימי מאוד גבוה. של מה? של התבטלות? -התבטלות. אומנות לחימה, הרבה חושבים שזה ברברי, מכות. אבל רשום "כל הנביאים היו מלומדי מלחמה," חז"ל אומרים "חכם, עניו וגיבור שכינה עליו." מידת הגבורה של לוחם... הוא במצב אחר, הוא נשען על איזה משהו. כשאתה יהודי... -כדי להגיע למידת הגבורה הוא חייב

להגיע לענווה. -חייב להישען על גורם אחר שיסייע בעדו ובאמונה אתה מאמין בקב"ה. -אבל למה? והיפנים לא עושים את זה? במי שהם חושבים, זה לא משנה. -אז מה ההבדל? אז כשיהודי את זה ושהוא מאמין... דוד המלך גם היה לוחם, יש לנו על מי להישען. אז על הקב"ה. דוד המלך אומר... גם הם נשענים על מישהו. -"ברוך ה' צורי "המלמד ידיי לקרב, אצבעותיי למלחמה." אז אנחנו נשענים על הקב"ה. אבל גם הם נשענים על איזו אמונה רוחנית. -שישען, אבל יש להישען על אמת ויש להישען על שווא. אבל... בתור אדם מאמין הכוונה זה יכול לקרב אותך מאוד, אתה חווה חוויה של דבקות גם בלחימה עם הקב"ה, זה יכול היה לתפעל את זה. החשיבה, יש דבר כזה שנקרא שפע

אלוקי, קדם, אחור. אתה לא מחשבן דברים, אתה צריך להישען על שיישלף לך. כשאתה נשען על השם אתה רואה איך הוא עוזר לך בטכניקה. אז אולי זה קשור לעבודה על המידות. יהודי, כל העבודה שלו זה עבודת המידות ובעיקר. אז אולי זה קשור לאומנויות לחימה וזה יכול להעמיק? הגמרא מספרת שנטרפה ספינה בים, ונפל יהודי לים ותפס בבול עץ, זה היה רבי עקיבא ואחר כך מצאו אותו ביבשה. אמרו לו: איך הגעת לפה? הוא אמר להם: מצאתי בול עץ, בכל גל שעבר נענעתי לו בראשי. ובעצם ההשקפה הזו היא בעצם מלמדת על אלפיים שנות גלות שעם ישראל היה בתוכה שלמעשה כל הצרות וכל הייסורים, שזה גלים עזים בעצם, צריך ללמוד להוריד את הראש. זה ה"גמאן" שהוא מדבר

עליו, הסבלנות שלהמתין, יגיע הזמן שבו ידינו תהיה על העליונה. אותו רבי עקיבא הוא היה למעשה נושא כליו של בר כוכבא, בר כוזיבא שאחר כך נהיה. ולמעשה אתה רואה באותו אדם שלמעשה כל הגמרא, אליבא דרבי עקיבא, את שני העניינים האלה. מצד אחד היכולת להיות בכניעה ובכוח הכניעה הזו שעם ישראל היה בגלות בעצם ניצלנו והגענו למה שהגענו, ומצד שני גם להיות מוכן להיות נושא כליו של בר כוכבא. ואני, התקווה שלי, שבאמת בסופו של דבר אומנויות לחימה ילומדו לכול, כולם ילמדו אומנויות לחימה. -יומני מלחמה. בישראל צריכים לחזור להיות בעצם חזקים. אני אגיד לך גם איך זה עוזר מאוד לאמונה כי לוחם חייב לא לרצות שתהיה מציאות, אלא לקלוט מה

המציאות מראה לו כדי לראות מה לעשות. אני אדם ש... צריך הרי להאמין בהשגחה גם, אנשים קשה להם לקבל את המציאות, הם רוצים שתהיה מציאות כזו וכזו. ולוחם עם השקפה באומנות הזו ספציפית, הוא גם אמור להיות מישהו שרק מקבל את המציאות כהווייתה אז זה מסייע לאמונה כי זה חלק מהאמונה באלוהות. -מקבל את המציאות ומגיב אליה. הייתי, במקרה ישנתי אצל יהודי בשם שמואל רייקין, מגדל דבורים ברמת הגולן, וראיתי אצלו בבית, בחדר שהניחו אותי, את הכתבים של יצחק טבנקין, מראשי תנועת העבודה לפני 70 שנה, 80 שנה, והוא כותב שם שיהודי בארץ ישראל... ילד בארץ ישראל צריך להתחיל ללמוד אומנויות לחימה בכיתה א.' תנועת העבודה של לפני 80 שנה. אז

עכשיו אני מסתכל עליכם ואני רואה שכל אחד מכם עוסק... הגיע לקבלה, לתורת הסוד והנסתר. זה קשור לאומנויות לחימה וקבלה? כי אפשר מזה להגיע להיות לומד גמרא, למה דווקא... רוב מה שקורה בלחימה זה הנסתר מאשר הגלוי, זה החיבור עם השני בעיניים, זה הרגשות של הדברים, זה לשדר מה אתה הולך לעשות או לא הולך לעשות, יש הרבה נסתר. אז מימלא קל לך גם בתורה להבין שיש הרבה מעבר לרובד הנראה. מי שבאומנויות לחימה הוא מבין שיש הרבה מעבר לנראה כי הכול מנהל הרבה מעבר לנראה. -אתם מסכימים עם זה, עם מה שהוא אומר? -לגמרי. אז באמת ידוע שלעם ישראל היו אומנויות לחימה מובהקות. הגמרא מספרת על סיפור שבו דוד המלך רצה לבדוק חרב שלו והיה

שם אחד נידון למוות והוא העביר את החרב דרך הצוואר שלו והחיתוך היה כל כך דק ומדויק שהראש נשאר במקום. הוא שאל אותו: מה אתה מרגיש? הוא אומר: כמדומני שעבר החרב את הבשר. ופתאום הראש נפל. שום סמוראי לא יכול לעשות חיתוך כל כך... -חיתוך יהודי, לייזר. יש לנו ביהדות... אני זוכר שהתפללתי פעם בבית כנסת בסוכות עם הלולב ועמד לידי יהודי מבוגר, הוא אמר לי: תגיד, אתה לא חושב שזה טקס פגני כל הדבר הזה עם הנענוע של הלולב? פתאום היה לו איזה מבט שכלי על זה מהצד. אז אמרתי לו: לא יודע. אצלי זה היה תמים... לא. אז הוא אמר לי: נראה לי טקס פגני. אבל יש משהו ב... בייחוד בקבלה, נכון? המקובלים, הרב שלי, זה נענוע מאוד ישר

וארוך, זה אין מין... יש תחושה שזה כמו עם החרב. זה איזה מין תנועה בחלל. יש בזה... יש גם "בחרבי ובקשתי," החרב, תפילה יש דימוי מאוד... מי שמתעסק עם חרב או עם קשת, אז זה גם יכול לתת לו השלכות קצת על איך להתפלל. כי גם חרב, זה לא כמו שחושבים, צריך לחתוך עם הסוף שלה, אתה צריך להיות מדויק, הכול שמה זה בדיוק. גם להתפלל צריך לדעת להגיד את המילים הנכונות שיקלע כחוט השערה. קשת זה מאוד מרגישים שזה על המטרה, צריך להרגיש את ה... מה להגיד נכון. יש הרבה דימויים שמאוד עוזרים מהיהדות. זה כמו סוג של קאטה, שבו בעצם אתה בונה קומה שלמה. בקאטה, בקרטה, אתה נלחם... -זהו, בקאטה אתה בונה איזה... לוחמה נגד אויבים

דמיוניים שנמצאים בצדדים שלך ובעצם גם פה בנענוע של הלולב בעצם זה... -אבל אם מישהו שבטלוויזיה לא מבין מה שאתה אומר, מה זה קאטה, קאטה זה מין מכלול של תנועות, סדר של תנועות מסוים, שיש סוגי קאטות. -כן. ומה? זה משפיע על העולם? על היריב? על ה... -לא. על מה? -קאטה משפיעה רק עליך. על איזה ריכוז? -ואולי על מי שמביט בך. אבל כשאני מנענע לולב אני משפיע על כל העולם. אז תסביר. אנחנו בובות על חוט, החוט מחובר למעלה. בדרך כלל מפעיל הבובה הוא זה שמרקיד את הבובה באמצעות החוטים, אבל אנחנו הבובה שלמטה, כשאנחנו בוחרים לעשות תנועה גורמים לשינוי המפעיל. אז אנחנו... כשאנחנו עושים איזו החלטה, אנחנו משפיעים על הצנרת

שפותחת את המקלחות בכל העולם, וכשאנחנו עושים החלטה לא נכונה אז הצנרת נשארת סגורה בכל העולם. אז יש רעידת אדמה בצ'ילה כי אני לא נענעתי לולב נכון או יש שיטפון בבנגלדש, יש צונאמי וכו.' אז עכשיו אני מבין... כן? אני אסביר לך, אולי לצופים, אתה יודע, שזה רחוק מהם. כמו שיש ממשק ניהול מאחורי האתר, זה מאחורי הקלעים שלו, המצוות זה מדבר לממשק הניהול שלפני הגשמיות, של הרוחניות שמזה נהיה מה שקורה בגשמיות. אנחנו מתעסקים עם ממשק הניהול לא שרואים אותו בעין, לא רק מה שנראה פה, נראה פה. כמו שיש ממשק ניהול לאתר ויש מאחורי הקלעים למחשב, יש מאחורי הקלעים בתוך הוויה הזו שאנחנו עם המציאות והמצוות הן דברים שמשפיעים על

הממשק הזה. יש איזה משהו בתנועה, בקאטות, שבתוך התנועה הזאת שהוא פועל עליך. הוא כן פועל על הסביבה, על הלוחם. -כן. יש משהו שמחובר לתנועה. ובקבלה, בכוונות, זה משהו שמחובר להשפעה של התנועה של העולם, כמו שאמרת. זאת אומרת, שבריכוז הזה, כי גם צריך הרבה ריכוז בכוונות, נכון? אז אתם מכוונים אותיות, מצרפים אותיות ובעצם משפיעים על התנועה של העולם, על תיקון העולם בעצם. אולי אם נדבר על הלולב אז באמת יש לנו פה ארבעה צדדים שאנחנו מנענעים, נכון? ומעלה ומטה. ארבעה צדדים זה יוצא כנגד חסד, גבורה, תפארת והיסוד. -כן. ואז יש מעלה ומטה שזה כנגד הנצח וההוד. חסר לנו רק את המוחין, חוכמה, בינה ודעת ולכן כל אחד זה בשלוש

תנועות כדי לחבר אליו את המוחין. יוצא שפה, על ידי מה שאנחנו עושים, אנחנו מתחברים לשפע שיורד בעליונים. אותו שפע שמיוצג בעליונים אנחנו עושים את זה פה בתור פעולה, פעולה גשמית. ולכן בעצם אנחנו לוקחים איזה משהו עליון וגבוה ומדמים אותו פה באיזה סוג של עשייה. מה רצית להגיד? ההשפעה של אומנות לחימה לבן אדם זה מאוד מאזן אותו נפשית. הם רואים בזה שהוא נהיה אדם יותר רגוע, יותר שלו. היום, בתור חרדי, בעולם החרדי למשל אני מתעסק עם נוער נושר, נוער בסיכון, כל מיני דברים כאלה. רואים שיש הרבה בריחה של הנוער, לא יודעים מה קורה, למה עוזבים וזה וזה. אם היו יודעים שהעיסוק בלחימה עם מורה שהוא עם יראת שמיים זה יכול

לגרום לפריקת מתחים, זה מעלה ביטחון עצמי, זה מתקן הרבה בעיות נפשיות של דימוי עצמי, זה עושה המון המון טוב העיסוק בזה. מה הדבר שאתה באופן אישי לקחת מאומנויות הלחימה לעבודה הפנימית שלך כיהודי? אני אגיד לך, לוחם חייב להיות אמיתי בתכלית. אני לא יכול גם לזוז וגם לחשוב על איך אני נראה בתזוזה. אתה נהיה מי שאתה לגמרי. ומול הקב"ה, בתפילה למשל או בקשות, אתה לא יכול לבוא בתור איזו דמות: למדתי היום או לא? זה מי שאני כנברא נטו, כמו תינוק שהוא ערום בלי שום דבר. האמת הזו שלוחם חייב להשתחרר ולהיות אדם פתוח ואמיתי כמו שהוא, זה מאוד מסייע באמת שלך מול הקב"ה. הרב ארמוני? יש ביפן מושג שנקרא "אוצ'י דשי." "אוצ'י

דשי" זה אותו אחד שבא להתאמן והוא גר בתוך הדוג'ו. וה"אוצ'י דשי" הזה הוא למעשה עושה את כל העבודות גם הבזויות ביותר שם בתוך המקום ולא אכפת לו כי הוא מרגיש שהוא משרת את המקום, על ידי זה הוא לומד. -משרת בקודש. יש באומנויות לחימה את העניין הזה של גבולות, אתה צריך דבר מאוד מדויק, אתה תחזור אליו עוד ועוד ועוד פעמים העיקר שתעשה אותו בצורה הטובה ביותר. למעשה, גם שולחן ערוך זה סוג של קאטה, סוג של גבולות שיש ליהודי שבו הקב"ה אומר לו: תעשה ככה זה יהיה... -אז מה אתה לקחת באופן אישי? אני אסביר, אני אסביר. אם אתה עולה למגדל עזריאלי ותעמוד שם על הגג, אם אין גדר מסביב, נגיד תשים שם מאה אנשים, כולם יתרכזו

במרכז. אם תשים גדרות, תראה שכולם יתפזרו לאורך כל הגג, לא יפחדו לעמוד בקצה של הגג. גבולות דווקא נותנים לך את האפשרות להתרחב. -אז אתה לקחת גבולות, הרב? לקחתי משמה את היכולת לקבל הוראות, לקבל גבולות, לקבל על עצמי... איך זה נקרא? עול תורה ומצוות. -כן, בדיוק, עול. ארם? מי שהתעסק בקרבות ונכנס לזירה יודע שכדי להתקדם חייבים... הדרך הטובה ביותר להתקדם בזירה בקרבות היא להילחם מול מישהו שהוא הרבה יותר טוב ממך, אז הוא מקדם אותך, הוא מכריח אותך, הוא מוציא את המיטב שבך. זה אחד. שניים, אם אני רוצה להתקדם אז אני פונה לאנשים נוספים שיש להם ידע שאין לי ואני מקבל מהם. חז"ל אומרים שצריך... בשביל לחדד סכין, אתה

צריך סכין נוספת אם תניע את הסכין באוויר לא יועיל, אבל סכין בסכין מחדד. זה מה שאנחנו זקוקים לו. אז אחד הדברים, אחת התוצאות לגביי כלוחם היא להיות עם ענווה, לא לחשוב שאני יודע הכול כי אז אני לא אלמד יותר, אף אחד לא יכול ללמד אותי. אבל אם אני מבין שלפלוני ולאלמוני יש דברים שאני יכול לקבל מהם אז אני מכופף ראש ואני מקבל. וזה אחר כך גיליתי ביהדות שזה ממש... זה חיוב מוחלט. אני אתבטל אז... -לומד כל רגע מחדש. להיות כלי שלא לטעון שאני מלא. יש עניין של לנצח גם באומנויות לחימה, נכון? כן, אבל לא בגלל שאתה רוצה לנצח. -לא בגלל שאתה רוצה לנצח? -לא. אם תרצה לנצח - אתה תפסיד כי אתה רוצה ליצור מציאות, אתה לא

תראה מה הוא עושה בשביל לזוז מולו. התוצאה תהיה שתגבור עליו מזה שאתה לא רוצה לנצח אז כביכול ניצחת אבל זה לא בא מרצון להיות מנצח. כשאתה רוצה רצון, אתה לא רואה מה השני רוצה לעשות כי אתה רוצה לעשות. זו נקודת חשיבה של לוחם. כתוצאה שלא תרצה לנצח אתה תראה מה הוא עושה, אתה תדע להגיב ויוצא שניצחת אבל לא כי רצית לנצח. זה לא בא ממידה של "אני רוצה להיות מנצח." גם האומנות שאני למדתי ומלמד אין בזה תחרויות, רוצה להיות אלוף וזה. -בסדר, אבל אתם לא מוצאים את עצמכם שבתוך קרבות או בתוך... שיש את הניצחון. אז מה, אין נקודת גאווה שמתעוררת? תלוי איזו אומנות. בכנות, תגידו לי בכנות. אתם אנשים, אנחנו לא מלאכים. יש

בקיקבוקס קרבות והכול מכוון לקראת הקרבות, אז בקרב עצמו ודאי שכשמישהו מנצח אז הוא מרגיש שיש לו הרגשה טובה, יש לו מין אופוריה כזאת. אבל העולם של הקיקבוקס זה לא הקרב, הקרב זה מין קולמינציה כזאת, זה רגע אחד של הנאה. על כל קרב יש לי המון שעות של פעילות של קיקבוקס והפעילות הזאת... -זאת אומרת, הדרך יותר... הדרך היא העניין. -הדרך היא החשובה, כן. הגענו לדרך, שהדרך היא העיקר. צריך ליהנות גם מהתהליך, לא רק מהסוף. -כן. תראה, בלחימה יש גם סוגי אומנויות, יש אומנויות שמובנות לתחרות אז כן אולי ההוויה של הניצחון קיימת בהן. -כמו ג'ודו, להפיל, וזה, להכניע. יש אומנויות שהחשיבה שלהן יותר עמוקה והיא לא סביב ה... אם

אני אלוף או לא אלוף. -סביב הניצחון. יותר התכונות של מה שרוכשים מהתהליך. כי המציאות של לחימה היא לדעת להגן על עצמי, לא אם אני אהיה אלוף או לא אלוף. זו כבר נקודה אחרת. יש מצווה הישמרו לנפשותיכם. איזה פוסק אחד אמר לי... חז"ל אומרים שחייב ללמד את הבן שלו שחייה, שלא יטבע. והסיכוי היום שהוא ילך למקום, לא יזום, למקום של מים, הוא קלוש וזה חיוב. הסיכוי שהוא יכול להיפגע מאיזה מפגע אלימותי הוא יותר גבוה. אז מצד "הישמרו לנפשותיכם" זה טוב לדעת. אבל איך רשום, להכין סוסים למלחמה ולה' התשועה? זה עם ביטחון, אם זה לא עם ביטחון אדם לא יצליח. וגם כשאני מלמד את כולם אני אומר להם: אם הקב"ה ייתן לך סייעתא דשמיא

הכול יתופעל כמו שתצריך. כמו בכל מקצוע. כל מקצוע אתה לא בוטח רק על המקצוע אתה עושה את המקצוע והשם מברך את המקצוע. אז היום כשאתם מלמדים, כולכם מלמדים פחות או יותר, מה הדבר בהתחלה, אני מאמין שיש איזה מין מפגש שאתם אומרים לו את האני מאמין שלכם לגבי העיסוק הזה, לגבי האומנות הזאת. איך, מה אתם אומרים לו שזה מחובר ליהדות? כל אחד בקצרה יגיד. אני לא... כשאני בא לאמן אנשים אני לא מתחיל מזה שאני נותן להם איזה... את הפילוסופיה העמוקה שלי. במיוחד לא אם זה צעירים. צעירים רוצים קודם כול להרגיש שהם נעים אז אני נותן להם לנוע. אני נותן להם לנוע וכשהם שבעים מזה, זה לא חייב להיות באימון הראשון, אז לאט לאט מתחיל

לטפטף מפני שאני לוקח בחשבון, ואני חושב שיש על זה הסכמה, שברגע שהם מקבלים אותי כמאמן, וזה לא יקרה ביום האימון הראשון, אז ביום האימון השני והשלישי והרביעי הם יתחילו לאט לאט לקלוט שיש לי באמת מה לתת והוא מועיל להם והם משתנים אז הם יהיו מוכנים לקבל כל דבר ממני. הרב ארמוני? הכוח האמיתי הוא לא כוח פיזי. ברגע שתהיה חזק בסופו של דבר תמיד יהיה אחד יותר חזק ממך. הכוח האמיתי זה הכוח הרוחני, בעצם אולי גם כן נקרא יכולת הכניעה. זאת אומרת, אם אני איישר את היד ואני אגיד לך "תקפל לי את היד," ואני אעשה כוח חזק מאוד, אז אם יהיה לך כוח יותר חזק אתה תקפל לי. אבל אם אני אתרכז ואני אתן לאנרגיה לזוז ואני אנעל ככה,

אתה לא תוכל להזיז לי את היד. אותו דבר אם אני אגיד לך תרים אותי, ואני אחשוב על להתרומם למעלה, יהיה לך קל להרים אותי. -נכון. אבל אם אני אתרכז בכיס שלי, ואני פשוט... ואני לא ארצה שתרים אותי אז זה יהיה יותר כבד. -זה יהיה לך מאוד קשה, בדיוק. אבל בסופו של דבר, אם אדם מנצל את הכוחות הפנימיים שלו זה העיקר בבריאה. והקב"ה נתן לנו יכולת להשתמש בכוחות פנימיים ובכוונה אנחנו אומרים שבכל דבר אתה צריך לראות את הכוח הפועל שבנפעל. ישי? -אין איזה נאום פתיחה שאדם בא, אתה נותן לו איזה נאום פתיחה כזה. לא אמרתי נאום פתיחה. -זה תוך כדי האימונים, כל פעם באיזה שלב מסוים. לדוגמה, יש קטע שצועקים לפעמים במכה. אני גם

מסביר להם את העניין של מה זו צעקה מבחינת תפילה שצועקים, מה זה עושה, מה האפקט. כל פעם שנוגעים בנושא מסוים בלחימה אני מקשר אותו ומראה איך זה קשור לתורה או איפה זה... הכול, הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם. אין שורש של משהו שאין בו חכמה, "לא רמיזא באורייתא," אני מראה להם איך זה קשור לתורה ואז ההרגשה היא נעימה, בחורי ישיבות או כל מיני. הרגשה שאנחנו חיים בתורנויות. אני מסביר להם משהו על נקודות תורפה זה נראה כזה אולי אכזרי. -זה מנקה, מנטרל את הפחד הזה מהעניין של עבודה זרה. -כן, כי אלה דברים ש... זה נטו מלאכה כמו כל עבודה, כמו סנדלר, חשמלאי. אנחנו לומדים טכניקה של לחימה, זה הכול. לפעמים בחורי ישיבות

יושבים איתי וזה, אומרים: מה זו אומנות לחימה? אני אומר להם: בדיוק כמו במשלי, "בתחבולות תעשה מלחמה," לומדים תחבולות. אה, כן... הכול קשור בתורה כי גם תורת הלחימה... -חיברת להם את זה, זה הרגיע אותם. -דוד נלחם וכולם נלחמו. פשוט בגלל שזה בא מגויים. אני, מי שדרבן אותי לאמן הרב שמעון בעדני שיחיה, כל פעם רצו שאני אאמן וחששתי, לא ידעתי אם מותר, אסור. הייתי שואל אותו והוא היה אומר לי "כן, זה בסדר" בקצרה, ולא התקבל אצלי. כשהוא ראה שאני כבר כמה פעמים שואל אותו הוא בסוף צעק עליי בטלפון, הוא אומר לי: תגיד לי, מה אתה לא מבין? רשום "חוכמה בגויים תאמין." אתה מאמין בדת שלהם? אמרתי לו: לא, גם לא למדתי את זה,

למדתי טכניקות. אז מה הבעיה? אתה חושב חשמלאי, יהודי המציא? סנדלר, יהודי המציא? זו טכניקה. והתורה אומרת חוכמה של טכנית בגויים - תאמין. אמרתי לו: והרפיה? הוא אומר לי: מה עושים עם הרפיה? אמרתי לו: עוצמים עיניים, נושמים, שומעים קצת את הצלילים מסביב, את הרעשים שקיימים. הוא אומר לי: יופי, מה הבעיה? מה הבעיה בזה? אמרתי לו: אני שואל. הוא אומר לי: יופי, הבנת עכשיו סופית שאין בעיה? מה אני אגיד לכם? אני רוצה להגיד לכם משהו, כל הזמן הזה שדיברנו, אמיתי, הרגשתי בגוף שלי רצון לקום, לא יודע, לעשות ככה וככה. אתם מדברים ואני כאילו מתעורר לי איזה מין... אש של תנועה. אז... באיזו שעה אתה מאמן? אולי אני אבוא אליכם,

אני לא יודע, צריך לעשות איזה משהו. טוב, אז לסיום, אני רוצה להגיד לכם שזה היה מרתק להיכנס לתוך עולם כזה שכל אחד מכם מביא ולמצוא גם את הנקודה המשותפת ורואים בבירור נקודות משותפות. אני לפחות מרגיש שנתתם לי עוד גאווה יהודית והצלחתם לחבר אותנו ל... הרי אומנויות לחימה זה מקור של כוח ואז רואים את החיבור של הרוחניות עם הכוח זה עוד יותר כוח, כוח עצום. אז תודה רבה ובהצלחה בהמשך הדרך. -חן, חן.