אם השם אוהב אותנו, מדוע יש גם הרס, הרוגים ופצועים?

אם השם כל כך אוהב אותנו? למה יש כל כך הרבה מתים עכשיו? למה יש מלחמה עם איראן? למה הרבה בתים נהרסים? תינוקות בוכים.

שאלה טובה, זה שהאדם רואה פרט מתוך מכלול, לא בהכרח שהוא רואה את זה נכון? הקדוש ברוך הוא עושה רעג דברים מושלמים בעולם. רק לא תמיד הפרשנות שלו היא נכונה. ילד קטן שיוצא מהמקלחת ובוכה, האבא שאל אותו, תגיד לי, היה כיף להתקלח לו? אמא אוהבת אותך? כן. מי שאהב אותך עשה לך מה שטוב לך או מה שלא טוב לך? מה שטוב לי. אז למה אם הקילחה אותך? לא יודע. אז אם היא לא אוהבת אותך, לא, היא אוהבת. אז למה היא קילך? לא יודע. אז הטוב להתקלח. לא. מי שאהב אותך יעשה לך מה שטוב לך או מה שרע לך? מה שטוב לי. אז היה טוב להתקלח. לא. הוא חזר על זה בלופ. והילד לא התבלבל. אמא אוהבת אותי, אני לא מבין למה הקילך אותי. אז למה כשאנחנו

רואים איזה משהו, פרט שהשם עושה לנו, מיד המסקנה שלנו שהשם לא אוהב אותנו? חשבת אחרי השביעי באוקטובר מה היה צריך להיות באמת התמונה? כואב לנו על כל אדם שנשפח. אבל כולנו יודעים וכל איש צבא יגיד לך שאם באמת היה יוצא לפועל המחשבה של החמס והחזבלה ביחד איפה היינו אז נכון שהמחיר היה כבד כי כל ציפורן של יהודי זה דבר כואב אבל אי אפשר שלא לראות את ההשגחות של השם אסור לנו להסתכל על פרט אחד מתוך מכלול ולהשיק מסקנה על כל התמונה אלא להבין שבתוך המכלול הכל רחמים וחסדים גמורים של השם יתברך