המדריך לקבלת שפע בעולם הזה - הרב מאור כהן (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה צופים וצופות יקרים. תאמרו לי, על מושג של "מעשה רב", שמעתם פעם? ודאי ששמעתם. היום אתם הולכים לשמוע מעשה רב שאני בטוח שאם אתם באמת תאזינו כמו שצריך, הולך להפוך לכם את החוויה מהחיים ב-180 מעלות. מי שמכיר ושמע על הרב שטיינמן, כמדומני הוא נפטר בגיל 106, 107, אבל בינינו, בגילאים האלה מי כבר סופר? אני פעם אחת בחיים זכיתי להיות אצל הרב שטיינמן, לקבל ברכה לחתונה. אני זוכר שהשתרך תור מאוד מאוד ארוך, אני כבר בתור בחור צעיר קיבלתי פיק רגליים ואתה רואה את הרב, עם כל הקדושה שלו, אדם יהודי כל כך מבוגר, כל כך צנום, עומד, לא מתעייף, מקבל את כולם בסבר פנים כל כך יפות, ממש פלא. פלא שאדם כזה חי בינינו

והפסד גדול בשבילנו. אומרים שאיזה פעם אחת נכנס לרב שטיינמן איזה בחור, ועוד הפעם, הרב שטיינמן זה אדם שמנוזר מכל מיני מאכלים כאלה ואחרים. והוא אומר לו: הרב, יש לי שאלה מאוד מאוד דחופה. הוא אומר לו: תשאל. הוא אומר לו: שמע, הרב, אני גר פה בבני ברק וכמו שאתה יודע, הרב, הוא כבר החליט שהוא יודע, בבני ברק יש הרבה הרבה גלידריות. עכשיו, אני מאוד אוהב גלידה, אני כל פעם מול הדוכן של הגלידה לא יודע במה לבחור. הרב, תעשה לי טובה, תקבע לי פסק הלכה איזה טעם לבחור בגלידה. עכשיו, הרב לא מבין בכלל מה הוא התחיל להגיד, ודאי לא מה הוא סיים. אתם יודעים, יש דבר שקוראים לו משב"ק. שומר, משמש בקודש. המשב"ק של הרב רואה

שהרב קצת מתבלבל, הוא מטה אוזן והוא רואה שהבחור מדבר אל הרב בענייני גלידות. הוא אומר, בא אל הבחור: שמע, בחורצ'יק, זה לא שאלות לרב. אתה אל תתערב אני שואל את הרב, הרב יגיד לי באיזה גלידה לבחור. עכשיו, הרב קצת התבייש, אני... אני באמת לא יודע, אני לא מבין בזה. נו הרב, הרב יגיד לי באיזו גלידה לבחור. הרב לא יודע מה זו גלידה? אז הוא אומר לו: האמת שלא. הרב, אני מאוד אוהב גלידה, אני שמעתי שהרב לומד באזור ה-17 שעות ביממה תורה, לדעה המקלה. למה הרב לומד כל כך הרבה? כי הרב אוהב ללמוד, נכון? הרב אומר לו: כן. הוא אומר: הרב, אתה יודע למה אני אוכל גלידה בכמויות? כי אני מאוד אוהב גלידה, מה שאין כן ללמוד תורה.

הרב, למה אתה כל כך אוהב ללמוד תורה, מה שאני ממש לא? והרב לא מעניין אותו גלידה, מה שאותי ממש כן. אם הוא היה בא לשאול אותי הוא היה יוצא פצוע באזור כזה או אחר בגוף. תגיד לי, אתה לא יכול לשאול שאלה פשוטה? איך נהנים מלימוד תורה, אתה חייב לגרד את האוזן עם היד השנייה? הרב מסתכל עליו, ושימו לב מהי חוכמה אלוקית, הרב אומר לו: תגיד לי, דבש זה דבר מתוק? הוא אמר לו: כן. תגיד לי, יש בן אדם בעולם שיגיד שדבש זה לא דבר מתוק? שמע, את תאכל הרבה... -לא, לא, לא, אני לא מדבר איתך עכשיו על כאלה שאוכלים בכמויות. אדם אוכל פעם בחודש דבש, כולם יסכימו שזה דבר מתוק? ודאי הרב, כולם יסכימו. לא נכון. יש אדם שיגיד שדבש לא רק

שהוא לא מתוק, הוא גם שורף. מי זה, הרב? אדם עם פצעים מוגלתיים בלשון. המוגלה בלשון, לא רק שהיא תהפוך את המתוק למר, היא תהפוך את המתוק לשורף. בחור יקר, יש אנשים עם פצעים מוגלתיים בלשון ויש אנשים עם פצעים מוגלתיים בנפש. ואני מבטיח לך, כמו שאתה לא נהנה מלימוד תורה אתה גם לא נהנה ולא תיהנה מעוד הרבה הרבה דברים אחרים. כי אני שם לב שיש לך פצעים מוגלתיים בנפש. וידידיי היקרים, זה לא רק הבחור. זה הרבה מאיתנו. ואתם פצעים מוגלתיים לא ייתנו לנו לחתור אחר הצלחה, אנחנו כל הזמן נתייאש מעצמנו ומהסובבים אותנו, אנחנו כל כך נפחד לקחת צעדים בחיים ואנחנו בעצם סתמנו את עצמנו מלהיות כלי כי התייאשנו מהמושג של לקבל.

וקחו דוגמה, דוגמה אמיתית מעצם ההוויה שלנו, מהחיים האישיים שלנו. שלי, יותר נכון. אצלי בבית, פחות או יותר, גידלו את כל סוגי החיות האפשריים. עכשיו, היחידים ששרדו זה תוכים. למה הם שרדו? כי האבא ממשיך להאכיל אותם. בינינו, אתה, אבא יקר, אתה קונה חיה לבן שלך, מי מגדל אותה? עם התוכים האלה אמרתי כבר: זהו, נגמר. ילדים, אתם לא מאכילים את התוכים? מצדי שימותו. נגמר. לא מאכיל, לא מנקה להם יותר את החדר. בא הבן שלי, אומר לי: אבא, אל תאכיל, אני עוד לא בר מצווה, זו עבירה עליך. הבנתם? אז מי מאכיל? האבא מאכיל. עכשיו, עם התוכים האלה, אלה תוכונים, זן אוסטרלי, האכלת יד, מתוקים. יש לי שלושה כאלה, שניים באמת מתוקים,

אחד עבריין משני הצדדים, כפוי טובה. אני בא, אני שם לו אוכל, רוצה ללטף אותו הוא בא אליי בנשיכות. אני רוצה להחזיק אותו, הוא משתולל, צורח. כאילו, תוכי פסיכופט. עכשיו, הבן שלי הכי מחובר אליו, לא יכול להזיז, אתה תקוע איתו. אתה חייב לגזור להם את הכנפיים פעם בכמה חודשים, כמו הציפורניים שלנו, כי אם אתה לא גוזר להם את הכנפיים הם עפים. מי גוזר להם את הכנפיים? אני. רק מה? דבר מעניין, שני התוכים החמודים אולי פעם באיזה חצי שנה אני חייב לגזור להם את הכנפיים. הוא, התוכי ההוא, העבריין, פעם באיזה חודש וחצי. מה זה אורך לו הכנפיים, במהירות. הגעתי למוכר, למוכר, חנות חיות, ואמרתי לו: תגיד לי, יש קטע של עדות

בתוכים? הוא אומר לי: למה? אמרתי לו: שמע, יש לי תוכי שעיר, משהו פחד. פעם בחודש וחצי אני חייב לחתוך לו את הכנפיים. הוא התחיל לצחוק. הוא אומר לי: תגיד לי, התוכי הזה מנסה לברוח? אמרתי לו: מנסה לברוח? אסיר מ"אלקטרז" קטן עליו. כל שנייה פותחים את הכלוב... נבהל. הוא אומר לי: זה העניין. שימו לב איזה דבר אדיר, ידידיי. הוא אומר לי: עשו מחקר, וראו תוכי שלא התייאש מהתעופה הכנפיים שלו פשוט ממשיכות לצמוח באופן נורמאלי. תוכי שהתייאש מהמושג של תעופה כאילו "בדד אשב". יענו, נגזר עליי לחיות בשבי. הכנפיים שלו או מפסיקות לחלוטין לצמוח או צומחות בקצב מאוד מאוד מאוד איטי. אמרתי לו: שמע, אתה פיתחת אהבה אדירה ביני

לבין התוכי המשוגע. איזה כלי אדיר לחיים, ידידיי היקרים. אדם שמתייאש מהתעופה, אדם שמתייאש מלקבל הוא גוזר לעצמו את הכנפיים, הוא תוקע לעצמו את הפנצ'ר בגלגלים. ידידינו היקרים, על רבי נחמן מברסלב, שמעתם? ודאי ששמעתם. רבי נחמן מברסלב חיבר ספר שקוראים לו "סיפורי מעשיות". לא "עמי ותמי", סיפורי מעשיות, סיפורים שמביאים לידי מעשה. אחד מסיפורי המעשיות שלו קוראים לו "מעשה מבעל ביטחון". את המעשה הזה הוא סיפר בשעה שבנו שכב מוטה לפניו, מת לחלוטין. הוא אחז עולמות מהבן הזה, הוא אהב מאוד את הבן הזה. וכאשר קראו משניות לעילוי נשמת הבן, גופת בנו מולו, פתאום הוא בא, פתח את הפה וסיפר לתלמידים את הסיפור הבא: "מעשה

מבעל ביטחון". מאוד מומלץ לקרוא בפנים. ומה הוא פחות או יותר מספר? כמו שזה מתחיל בכל הסיפורים הטובים, על איזה מלך שרצה לבדוק האם יש אדם באמת מאושר בממלכה. אז הוא בהתחלה הלך לאזור הצפוני ושמע שמה מחבתות וסירים ואיזה אחד צועק לה: מאמי, יש לך קציצות אלוקים. כשהוא קצת בירר מה זה "קציצות אלוקים", הוא בירר וגילה שרק אלוקים יודע מה יש בקציצות כי המקום האחרון שאשתו בילתה שם זה המטבח. אז הוא אמר: פה לא נמצא האושר. הוא הלך לאזור המרכז, גם שם לא כל כך. עד שהוא הרחיק לאזור הפרוורים. מרחוק הוא שומע איזה אחד שר, זייפן משהו, אבל שר. "שמח בני בחלקך..." טוב, קול של עורב אבל לפחות שר. הוא מתקרב לעבר הביתן, הוא

מציץ מהחלון, הוא רואה איזה אחד, ברנש יושב מול השולחן בשר, יין, יושב ושר, מבסוט. המלך דופק בדלת. כרמלה, אורחים נוספים הגיעו. תיכנס, מי אתה? מה אתה? תקשיב, אני סתם עברתי בסביבה, שמעתי אותך שר. אפשר להצטרף? בטח, תצטרף. תגיד לי, מה אתה עושה בחיים? אומר לו: אני... נו מה, אני... אני מתקן דברים שבורים. אני הולך עם הטנדר שלי, מתקן דברים שבורים, צועק "דברים שבורים לתיקון, תבואו לפה". וכל הזמן מביאים לי דברים שבורים לתיקון, אני מרוויח את מנת לחמי, באותו יום קונה בשר ויין ומזה אני חי עד ליום למוחרת. הוא אומר לו: וזה מה שעושה אותך מאושר? כן. אני אוהב לשבת, בשר, יין ולשיר. הוא אומר לו: טוב, להתראות. המלך

גוזר יום למוחרת: אסור לתת דברים שבורים לתיקון. אומרים תלמידי רבנו נחמן, פה הרב רצה לחדד לנו נקודה. הרבה פעמים אתם יודעים מאיפה האושר מגיע? דווקא מהפצעים המוגלתיים בנפש, דווקא מהדברים השבורים שיש לנו בחיים. "לב נשבר ונדכה" ואז "אלוקים לא תבזה". אל תחפש הרבה פעמים את השלם בחיים שלך, אלא הרבה פעמים המשמעות האמיתית מגיעה דווקא מהדברים השבורים. יום למוחרת המלך גוזר גזירה: אסור לתת דברים שבורים לתיקון. אותו אחד יוצא עם הטנדר שלו, עכשיו, יש לו טלפון בלי הודעות, בלי ווטסאפים, בלי כלום, הוא לא שמע על הגזירה של המלך. הוא צועק: דברים שבורים. הוא מכיר שתקווה מקומה שלישית כל הזמן נותנת את הטוסטר שלה

לתיקון. תקווה, מה עם הטוסטר? לא שמעת על הגזירה? איזו גזירה? אסור לתת דברים שבורים לתיקון. מה נפל הבן אדם על כלבוייניק כמוני? מה הוא עשה באותו רגע? ירד מהטנדר, הלך וחיפש לו מקור פרנסה אחר. ראה איזה עשיר אחד חוטב עצים. הוא בא לעשיר והוא אמר לו: תגיד לי, למה אתה חוטב לעצמך? אתה נראה אדם שיש לו כסף, אני אחטוב בשבילך. אומרים תלמידי רבנו נחמן כלל שני: קיבלת סתירה בחיים, וזה קורה, קמת והכול שחור, מכתב פטורים. הדבר האחרון שתלך לשם זה למיטה. תקום, תמשיך הלאה. אל תתייאש, ידידי. הדבר האחרון זה להיסגר, לק שחור על העיניים ופול-ווליום של דיכי ברקע. תקום, חפש לך מיד פינה אחרת, אל תישבר. העשיר הזה אומר לו:

בוא הנה, נפלת עליי משמים. תן לי כך וכך, יספיק לי לבשר וליין. מצוין. אז הוא חטב עצים, בא הביתה. באותו לילה בא המלך, שומע את ההוא שר: "שמח בני בחלק..." אם הוא תיקן דברים שבורים... דפיקות בדלת, תיכנס. תגיד לי, אני רואה יש לך בשר ויין, לקחת הלוואה מהבנק? חס ושלום, לא לוקח הלוואות. אבל שמעתי על הגזירה של המלך לא לתקן דברים שבורים. כן, שמע, ירדתי מהטנדר, מצאתי חוטב עצים וישתבח שמו. אה, אז חטבת עצים? ומה תעשה מחר? קבעתי עם העשיר גם מחר. אוקי. יום למוחרת, ידידיי היקרים, המלך מוציא גזירה: אוי ואבוי מי שייתן את העצים שלו לחוטב עצים, כל אחד חוטב לעצמו. ההוא אין לו הודעות, אין לו עניינים, הוא בא לעשיר,

רואה את העשיר חוטב עצים. אומר לו: סיכמנו. הוא אמר לו: נכון, אבל המלך גזר גזירה. איזו גזירה? -אסור לתת לחוטבי עצים. מה המלך הזה נפל עליי, ריבונו של עולם? מה עשיתי לו? מה הוא עשה באותו רגע? הוא ראה פלוגה של חיילים עוברת. הוא בא למפקד והוא אמר לו: תגיד לי, אתה מחפש מובטל בן 40 לצבא? שמע, התפנה לי איזה תפקיד. מתי אתם נותנים את המשכורת אצלכם? בו ביום. אחלה, מצוין, מתאים לי. ההוא הלבישו אותו במדים של חייל מדופלם, נכנס לשיירה, קיבל את היומית, בשר, דגים, "שמח בני בחלקך". המלך מגיע, מאיפה השיג את הכסף? שימו לב טוב, ידידיי. שמעתי המלך גזר כך וכך. מאיפה עכשיו יש לך את הבשר ואת היין? אל תשאל, משמיים,

בדיוק פלוגה של חיילים עברה, התגייסתי, אני מחוייל, וקיבלתי את היומית והנה הבשר והיין. אוקי. המלך חוזר הביתה - גזירה. אוי ואבוי, לא נותנים לחיילים משכורת יומית אלא רק שנתית. ההוא יום למחרת לא שמע, אין לו הודעות, אין לו כלום. מה עושים? הוא בא לקבל את היומית שלו, המפקד אומר: שמע, רק סוף שנה. אבל אין לי עכשיו זמן, אני חייב את הבשר ואת היין, אני רוצה לשמוח. אומרים תלמידי רבנו נחמן תקשיבו טוב, ידידיי, יום אחד אתה תעמוד בחיים. אדוני היקר וגברתי הנכבדה, מה כבר ביקשתי, ריבונו של עולם? להיות מאושר. אני מנסה לפתוח מפה - אתה חוסם לי מפה, אני מנסה לפתוח מפה - אתה דופק אותי פה. ומה כבר ביקשתי? רק להיות

מאושר. כן. כי הקב"ה הרבה פעמים רוצה לראות את ההתאמצות שבך. האם אתה באמת מתאמץ על המתנה האדירה הזו ששמה "אושר"? או מכל פיסת נייר הכי קטנה אתה הולך ונכנס לך ב-ד' אמותיך? הוא רוצה את ההשתדלות שלך. אומר רבי נחמן שבאותו רגע מה האדם הזה עשה? הוא קיבל חרב. הוא הלך ולקח את החרב הזו ממתכת, מכר אותה לברזל, קיבל כמה שקלים, קנה בשר ודגים. הלך, גילף לעצמו חרב מעץ וכשיסתדר לי אני אחזיר לממלכה. הוא שר: "שמח בני בחלקך". ההוא מרחוק המלך שומע אותו, מאיפה הוא הביא את השקלים? מה נסגר עם הבן אדם? הוא דופק בדלת, אדוני היקר, מאיפה הכסף? הוא אמר לו: תקשיב, רק בינינו, הא? בטח בינינו. אני אין לי שום דבר עם הממלכה.

הוציא לו את החרב מעץ, אתה רואה? מכרתי, יסתדר לי אני אחזיר. אמר לו: אה, אוקיי, נתחשבן. שימו לב טוב, ידידיי היקרים, יום למוחרת היה צריך להוציא איזה מישהו להורג. המלך קרא לכל הפלוגות, שם את ההוא, אתם רואים אותו, ההוא עם הגבות המחוברות? צריך להוריד לו את הראש. במי אני עכשיו אבחר? הוא מסתכל על ההוא... אתה, אתה, אתה, בוא לפה. אני? -כן אתה. בוא לפה, תעלה לבמה. כולם תמחאו לו כפיים. תוריד לו את הראש בבקשה. אני, כבוד המלך? בחיים לא נגעתי בזבוב. תוריד לו את הראש או אני עכשיו מוריד לך את הראש. כבוד המלך... -תוריד לו עכשיו את הראש. אומר רבי נחמן: באותו רגע אותו יהודי מסתכל לשמיים ואומר: ריבונו של עולם

בחיים לא שפכתי דם נקי. אם הבן אדם הזה חייב מיתה, שתצא לי חרב רגילה ואם הוא לא חייב מיתה שתהפוך לי החרב לעץ. הוא מוציא את החרב מעץ. וכולם: איזה יופי. המלך מסתכל, מחייך, קלט את הקומבינה, קלט את החכמה, שחרר אותו לשלום. אומרים תלמידי רבי נחמן: לפעמים אתה תרגיש שאין, סתום לך מכל הכיוונים. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם "אל ימנע את עצמו מן הרחמים". כן. לפעמים אנחנו מונעים את עצמנו מן הרחמים. גם כשכל הדרכים נראות חסומות, תמיד, אבל תמיד הקב"ה ישאיר לי פתח מילוט. רק מה? אני חייב להישאר ככלי. אומר המהר"ל מפראג כי אם בן אדם מתייאש מלקבל את השפע, "פתח פיך ואמלהו". אם אתה לא תפתח את הפה, אין על מה

לספוג. אם אתה לא תבקש, אם אתה לא באמת תצפה לזה בכל לבבך, אתה לא תקבל את המושג של שפע. וקחו דוגמה, דוגמה מצוינת, דוגמה שמאוד מתאימה להיום. על אלישע הנביא שמעתם? ודאי שמעתם. על עובדיה שמעתם? מה השאלה? עובדיה היה אדם מאוד מאוד צדיק, הוא היה תלמיד של אלישע הנביא ובזמן עובדיה היה מלך אחאב, מלך רשע מרושע. הוא ואשתו איזבל הרגו כמעט את כל חכמי ישראל. מה עובדיה עשה? הוא לקח 100 מחכמי ישראל, החביא אותם בתוך מערה וזן ופרנס אותם. עכשיו, עובדיה היה שר בממלכה, לא שהיה חסר לו כסף. אבל תגידו לי, משפחה עם חמש נפשות, כמה צריך תקציב חודשי? צריך שקלים. משפחה עם חמש נפשות ועוד לזון ולפרנס 100 נביאים בוגרים? תוך

זמן קצר כבר נגמרו לו כל החסכונות. מה הוא עשה? הוא הלך לבן של אחאב והלווה ממנו בריבית. "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה". אף על פי שריבית בין האיסורים החמורים ביותר בתורה, הלך והלווה ריבית בשביל לזון ולפרנס את כל הנביאים. לא עלינו, לא על אף אחד מישראל, עובדיה הלך לבית עולמו, ולבינתיים הבן כבר נהיה מלך, והבן היה אפילו יותר רשע מאביו. ידידיי היקרים, בא הבן לאשת עובדיה. דפיקות בדלת: תקשיבי טוב, בעלך לווה ממני בריבית אני רוצה את הכסף. היא אומר לו: תגיד לי, כינים יש לך? הוא אומר לה: לא. -גם לי אין. וזה הדבר לא רק היחיד שאין לי, מאיפה אני אביא לך כסף? אין לי כלום, הוא השאיר אותי בלי כלום. תקשיבי

טוב, את לא מביאה לי כסף, אני אקח לך את הילדים. בטח הם יצאו כמו האבא שלהם ואני צריך כאלה שרים בממלכה. את הילדים שלי? חלמת. מה היא עושה באותו רגע? רצה לבית הקברות לקבר בעלה, והיא צועקת: עובדיה, עובדיה, אתה הכנסת אותי - אתה תוציא אותי. אומר הנביא שיורד עובדיה מפמליה של מעלה ואומר לה: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה". אל תדאגי, אשתי היקרה, לכי לנביא אלישע, הוא יסדר לך את הכול. היא רצה לנביא אלישע והיא מספרת לו את כל השתלשלות העניינים. והוא שואל אותה: תגידי לי, מה יש לך בבית? היא אומרת לו: אין לי כלום. עכשיו, הוא אומר לה: טוב, אם אין לך כלום, מה את רוצה ממני? מה הכוונה מה אני רוצה ממך? בעלי ירד

מפמליה של מעלה, אם לא שמעת, והוא אמר לי לבוא אליך. אבל אין לך כלום. מה הכוונה אין? נו ברור שאני... אם היה לי משהו, הייתי מגיעה אליך? אבל אם אין לך כלום, מה את רוצה ממני? היא אומר לו: מה יש לי בבית? איזה כלי קטן עם טיפ טיפה שמן כי אסוך שמן, אומרים חז"ל. היינו, אני יכולה להכניס את האצבע לבפנים, לגרד את השמן אבל השמן כבר לא יעבור לי ליד השנייה. נו, אז למה לא דיברת? מה "למה לא דיברתי?" איך אני אחזיר לו את החוב עם כד של... אבל שאלתי אותך אם יש לך משהו, למה לא אמרת לי שיש לך את הכלי הקטן הזה? תגידו לי, ידידיי היקרים, מה המשחק פה? מה הוא אומר לה לעשות? לכי, קחי את הכלי הזה, בקשי כלים מכל השכנות שלך

ותמלאי לתוך הכלי הזה. אז בזמנם השמן היה מצרך מאוד מאוד יקר. עד שייגמר לך הכלי תחזירי את החוב ועוד יישאר לך לחיות עם זה כל החיים. מה המשחק הזה? יש לך כלי? -לא, אין לי כלום. אה, יש לי איזה פך שמן קטן. -יופי, למה לא דיברת? תגידו לי, ידידיי היקרים, הרי כשהוא שאל אותה "אם יש לך משהו בבית", מה היא הבינה? היא הבינה, האם יש לך איזה חומש מהחוב ונוכל לעזור עם עוד גמ"ח מסביב. למה אתה מענה את האישה עד כדי כך? אלא אומרים חז"ל שפה אלישע נתן לנו כלל ברזל, מפתח לחיים לקבלת שפע. תקשיבי טוב, אני יכול לעשות לך ניסי ניסים, אבל אם את באה בלי כלום את תצאי בלי כלום. את חייבת לבוא עם המינימום, והמינימום הזה זה גם פך

שמן קטנטן. אתה יהודי, אתה חייב להיות עם משהו, להיות ולו עם הכלי הקטן ביותר בשביל לקבל את המושג של שפע. אבל הרבה פעמים אני יכול 40 שנה להתפלל על דבר מסוים אבל בתוך תוכי אני לא באמת מאמין בו, אני לא באמת מצפה לו. ואומרים חז"ל שהקב"ה משביע רק לאדם אחד. נו, תחזרו אחריי, הוא "משביע לכל חי..." נכון, "רצון". מי שיש בו רצון לקבל, מי שלא גזר לעצמו את הכנפיים, יכול באמת להתעופף לעתיד לבוא. אבל מי שהתייאש מהתעופה, שבא בלי כלום, בלי שום רצונות, אומר הקב"ה: אתה לא משביע את עצמך, איך אני אשביע אותך? ידידינו היקרים, היום שיעורי בית קטנים, בואו נהפוך לכלים, נבוא לקב"ה ולו עם הכלי הקטן ביותר. ואומרים חז"ל: מה זה הכלי שלנו? פשוט מאוד, הרצון. לא להתייאש מלקבל. בהצלחה.