"מצאנו אותו, ילד בן 3, מחבק בובה של ספר תורה": העדות הכי מצמררת שתשמעו

תודה שחזרתם אלינו ועכשיו מצטרף אלינו הרב שנור גול ראש צוות זקה רמתגן שלום לך שלום וברכה מה שלומך ברוך השם אז קודם כל אתה כאן בשביל כמה דברים אחד כמובן יד קיסלב יוצת בכסלו היום בערב אנחנו כמובן נדבר על כך אבל אתה כאן גם כמי שהיה במהלך החודשים חודשים רבים מתחילתו של אירועי השבעה מתחילתם של אירועי השבעה באוקטובר ממש עד לשלבים האחרונים חווית ראית שיתפת גם והיום אנחנו כאן גם כדי לדבר על זה ואני רוצה ככה קודם כל קצת על עצמך נשוי אבא לה בא ממשפחה קצת מה שנקרא קורות חיים אוקיי אני מגיע ממשפחת גול ההורים שלי הם ים של הרבי מלובביץ' בנוף הגליל אמא מלמדת נצרת אלית כן אמא מלמדת קלות ואבא מתעסק בחינוך

בהעברת שיעורי תורה ואני גר ברמת גן יש לי שישה ילדים ואני ביום יום אני מעביר שיעורי תורה אני מלמד באזור המתג גיבעתיים פתח תקווה ומפקד של זקר ר מדגן וגבעתיים איפה תופסים אותך אירועי השבע באוקטובר כמו את כל עם ישראל באמצע חג שמחת תורה כשאני נמצא בבית כנסת שאני מעביר שם שיעורי תורה ואני מגיע לרקוד ואז אני שומע משכנים שלי שמשהו לא טוב קורה ואז אני עוזב את הבית כנסת ורץ לביתי ואז אני פוגש את הרב יוסי אלגזי הוא אחד מהרבנים של הישיבה ברמת גן ישיבת רמתגן של הרב פירה א והוא אומר לי הוא אומר לי שני הורה תתארגנו יש הרוגים ויש חטיפה ויש בריצות בגדר לימים אז אני עד אז הכרתי אותו רק בתור רב בישיבה אבל לימים

כשעבדתי בצוות הזיהוי של הגופות אז הוא הגיע במדים לבקר אותי ואז הבנתי שהוא בצוות הפיקודי שמה ולכן הוא זה ששכרן אותי באותם רגעים אה כמה זמן לאחר הידיעה הזאת אתה יוצא לכיוון או איך איך התקנתם לאן צריך להגיע מה צריך להגיע הסכנה שנמצאת באזור מאיפה להגיע מי שעמד מולי זה היה המנכל שלי והרגע הבא שאני מוצא את עצמי זה היה במחנה שורה שכאני מגיע משאית וצביקה המנכל של זקה אומר לי תעלה ואני עולה ואני לא מכיל את המראה אני פשוט עומד על משאית שיש בהר גופות ארוזות בשקיות ומה ש כלומר הייתי באסון מרון וגם שם הייתי בצוות הזו הייתי אז במכון הפתולוגי אבל מה שהיה כאן שזכרו לי טראומטי זה שאני מסיים לרוקן את המשאית

ואז בצד עומדת עוד איזה שקית קטנה שחורה ואז אני זוכר שצק אומר לי שניו תביא גם את זאתי ואז אני מסתכל עליו גופות שקיות מה זה מה זה השקית הקטנה ואז אני מסתכל ואז אני לוקח אותה אליי ואני פותח ובפנים פשוט היייתה רגל של ילד וואו ואז בשנייה אחת כאילו התחלתי להבין מה קורה כי עד אז אתה שומע אתה לא באמת מבין מה פירוש שהם טווח שהם ביתרו איברים אבל זה היה הרגע שפתאום הבנתי ואז כאילו זה היה איזשהו מקום שהכין אותי למה הולך להיות כי אחרי זה בעצם ירדתי מהמשאית ואז נכנסתי לאחד מחדרי הזיהוי ופשוט ומד צוות שלם של פתולוגים אנשים שמזהים שיניים ואתה פותח מפשיט צריך כדי לבדוק רקמות עושה כל מה שצריך אבל זה היה הרגע

הזה כאילו שהבנתי מה קרה ואז ואז אתה זה משהו שהוא לא מובן אתה נכנס למין מוט כזה שהגוף עובד כמו מכונה אתה לא באמת מבין מה כלומר אתה לא מכיל את המראות מקום שבו היום אני מכיל את המראות זה היום אני בעצם נפגש עם המשפחות כלומר אני גם נפגש עם המשפחות השקולות וגם עם משפחות הנובה וגם עם משפחות החטופים וכשם מעלים בפניי שם של מישהו מישהי ואני קולט שזה מישהו שאני הייתי בצוות שטיפל בו אז פתאום הכל משתחרר אז אתה מבין מה עברנו וזה כל הזמן מכה בנו לפעמים זה מכה בנו אפילו בדברים כל כך א שכל כל כל אדם בא היהודי עושה אותם בשמחה וכשאני עושה אותם אז העיניים שלי מצטפא בדמעות אם אני אתן לזה דוגמה כל ערב שבת המקום

הזה שבו כל אדם יהודי לובש חולצה של שבת וחליפה אז אותי זה זורק לשבת שלי במחנה שורה שאחרי ימים של זיהוי מגיעה שבת כלומר קודם כל הודיעו לי שאתה נשאר במחנה אתה לא חוזר כי צוות זקה בשונה משוטרים או פתולוגים שהגיעו למשמרות אנחנו פשוט הגענו הכנסנו ולא יצאנו ואני לובש כאילו חולצה של שבת ואני יוצא מנקודת הנחה שאני הולך עכשיו להתפלל באוהל עם כל החיילים וכאילו אני מדמיין לעצמי שבתות כי אני מעביר שיעורים בפני חיילים ביום יום ואני כבר מתלבש אני מוכן ואז אני מקבל טלפון מהמפקד שלי מצביקה והוא אומר לי שנור הרבנות הראשית פסקה שאתה ממשיך לזהות ו ואמרתי לו לא הבנתי שבת כאילו מבחינתנו ביום יום מת ומוקצה אנחנו לא

מזהים בשבת אבל אז הוא אומר לי לא לא אתה חוזר חזרה לתוך ה לתוך המקום של הזיהוי ואתה ממשיך לזהות וזה היה כאילו המקום הזה להוריד את החולצה הלבנה ללבוש את הוסט את הכפפות את הנעליים כאילו אני זוכר את הקטע הזה שכאילו אני מוריד ואני אני כאילו עיניים זולגות דמעות ואני אומר מה למה כאילו שבת ואז כאילו אני מתקשר לרב רו' לרב של זקה ווא אומר לי כן ההלכה אומרת שאם ביכולת הזו נדע על עוד אדם יהודי על עוד ונצליח לדעת מי הם החטופים ומי נהרג אז יהיה פה הצלה וזה ההוראה וזה כאילו מקום שכל ערב שבת אתה מוריד ואתה שם את הבגדים וזה זורק אותך לשם כאילו כמה פרקי תהילים כמה תפילות שאתה כאילו לפעמים אומר לאלוקים שבת שבת

כולם מקבלים בשמחה אבל כמעט כל שבת עד היום אתה מקבל עם דמעות בעיניים זה משהו כזה שלא לא עוזב אותך כי זה זורק אותי מיד השבת השנייה והשלישית כבר הגוף הכיל את זה אבל תמיד המקום המראה הראשוני הזה הוא מטלטל אותך כי הגוף לא לא מוכן לזה כאילו אדם שחרדי גדל מבית שלא חילל שבת מעולם אלא אם כן בהקפצות של לידה ואירועים של פקוח נפש אבל פתאום זה תופס אותך על משהו שמבחינתך לא עושים כי זה זה חילול שבת זה מת הוא מוקצה וזה זורק אותך ברגע לשם המקום הזה שאתה בשבת כולם מתפללים אתה שומע שירת שלום עליכם אתה שומע לך דודי ואתה עסוק במכון עם הידיים בתוך שקית לסדר את האיברים לבנות דמות של גופה שם זה זורק אותי כל ערב שבת

משהו הכי פשוט שכל עם ישראל מקבל בשמחה ומתנדב זקה זה זורק אותנו שירות לתוך ה מכון הפתולוגי ואז זה כבר לוקח אותך לריח וזה קורה לי גם היום כלומר התארחתי לפני כמה שבועות הזמינו אותי לשבת לתת הרצאה וחיכתה לי חיכו לי ואני פשוט אמרתי שקשה לי ופשוט יצאתי זה היה ליד הפארק הלאומי בכפר המכביה הלכתי לפארק אמרתי את התהילים נשמתי וחזרתי הגעתי אחרי הדגים ובע לבית כאילו הוא אמר להם כאילו שאלתי אותו אם הוא יצא לי החוצה זה מובן להם אז הוא אומר לי שניעור הם יקבלו אותך הם יודעים מה עברת כולם מחכים לך אעל ככה זה היה רגע כזה של שבת רגילה אבל זה פתאום זרק אותי אז הייתי צריך את הזמן שלי וככה זה עבד באיזה שלב במהלך

היום הגיעה המשאית הראשונה שבאמת כבר באותו זמן ממש קיבלת את הטראומה הראשונית של להעלות ולזהות מתי זה היה באיזה שלב במהלך היום בערב או יום למחרת אני חושב שכבר בלילה כלומר אני לא יודע אני לא זוכר מה זה היה מסות שאז הגיעו רכבים כי מה שתפס אותי בסיטואציה כאילו אם אני אכנס לרגע למקום זה כשהגענו למקום כבר היו הרבה מעם ישראל שכבר בשבת א הגיעו והבינו שמחנה שור הקלות אז הצעקות שאני זוכר היה פשוט של משפחות שכאילו עומדות עם עם תמונות של יקרים שלמים והם צועקות לך תביא לי אותו לא משנה חתכים לא משנה ממה הואו מת רק תנו לי את הילד שלי כאילו זה זה המקום שכאילו אותי תופס כלומר אני מתנדב כבר למעלה מ-20 שנה בזקה

אבל ההתמודדות עםם עם מקרה המוות היא מוכרת לי היא כאילו המקום שאני כבר יכול להכיל אותו אבל עד היום ההתנדבות היא היא שקטה אתה מגיע אתה בתור איש שמכיר את את הדינים אתה מבין ששכינה נמצאת עליו לכסות אותו להעצים את העיניים לסגור את הפה לישר את האיברים כאילו אתה עובד ואתה מבין שאתה עושה את ה אתה מטפל בקדושים שנהרגו על עצם ותם יהודים עם כל האהבה עם כל הקדושה עם כל ה כאילו את מה שכבר לא ניתן להציל לפחות את הרגעים האחרונים לעשות בכבוד אבל כאן זה הה משהו שחדש לנו כי פגשנו פשוט כאילו במקום שלי המפגש עם עם השכול מיד זורק אותי לאנשים שעומדים וצועקים לבכי כאילו לשם אני נזרק או לפני הרגע הזה של המשאיות כי

המשאיות זורקות אותי וזה עד היום קורה שכש ולפת משאית של תנובה שבשב באוקטובר גם הם כ הם משאיות של קירור אז גם הם הביאו גופות ואז זה זורק אותי למקום הזה שכאילו אני אני מריח מהם את הריח ואני כאילו לאלא לא מסוגל לרגע כאילו להתעשת ולהגיד וואוו זה מכיל עכשיו מוצרי חלב ולשם זה זורק אותנו הסיטואציה הזאתי איך איך זה בעצם משפיע עליך ביום יום מבחינה תפקודית זה משפיע או שאתה די מצליח להתגבר על זה ו ולה המת האמת היא שזה שאלה שכולנו נשאלים ואני חושב שכל אחד מאיתנו מצא את המקום שעוזר לו להכיל את זה אז לי האמת היא שרק לפני יומיים שלוש רו אליי ו מטעם איזה משרד ממשלתי ואמרו לי שאתה עדיין לא קיבלת טיפול ואתה

זכאי לטיפול וכאילו האמתי שהתקשרו מלא פעמים בוא מלא פעמים התקשרו ואמרתי להם שהאירוע לא יסתיים כי אנחנו עדיין מטפלים ועדיין נאלצים לפתוח ולהחזיר אל כאילו חלקי איברים כשמזהים ועדיין אנחנו נמצאים ואיך אומרים הסיטואציה עדיין חיה ניגר ברמת גן והדרך לבית שלי באלוף ס ד שם תמונה של החיילות שעדיין שבויות ש מדממות והכל וזה הכל זורק אותך מיד אתה רואה אז אתה מיד הטראומה לוקחת אותך למקום ששם זה נמצא אבל בנקודה מסויימת המקום שלי היום להתמודד זה המפגש עם המשפחות כשאני עומד היום אם אני לוקח את שבוע שעבר לפני שבועיים אז נפגשתי דווקא ע משפחות של נופלים של חיילים שנופלים המשפחה של אדי קינן של עידן קינן שנפל ברמת

גן נפגשתי עם ההורים עם אבי ועדי וממש הת איתם בשבע והייתי איתם ב30 והם מעכשיו הם כל שבוע באים אליי לשיעור שאני מעביר בבית כנסת הם וכל החברים היחידה ואנחנו נפגשים עשרות עשרות ואני מסתכל עלהם בעיניים ואתה רואה כמה עם ישראל הוא חזק כמה הוא מאמין וזה מקור של בריאות כי אתה אומר לעצמך א א א נצרבה לך הנפש והתפרק לך הלב לרסיסים אבל בשביל הקדושים האלה שנהרגו שאנחנו צריכים להיות ראויים להם וככה זה עם כל משפחה כאילו כשהסתיים השיעור הראשון שעשיתי להם סיימתי את השיעור ובאתי לצאת ואז ראיתי נערה עומדת ובוכה שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה לי אני אחות של נחמן וקנין של חייל אחר שנפל ואז אמרתי לה ולמה את בוכה ז היא

אמר לי אני גם רוצה שנעשה כזה שיעור לאלו נשמתו שבוע אחרי זה עשינו לו שיעור השיעור הזה הסתיים וככה וזה מה שקורה היום כלומר אני כל שבוע נפגש ע משפחה של נופל עם משפחה של חטוף ואני שומע עליו ואני מעצים אותו ואנחנו מדברים עליו ואתה שומע את סיפורי הגבורה ואתה אתה כאילו לפעמים זה פשוט מצמרר אם אני אקח דוגמה גם כן של אחד מהאנשים שפגשתי בזמן אחרון זה היה את ההורים של מישהו שנהרג בנובה ש פתח טוויג הוא היה בעצם במכולת במכולת המוות ואני הגעתי לשמה וגם גם בשביעי באוקטובר שנה אחרי כלומר המשפחות הזמינו אותי כדי לדבר על העיקרים שלהם ופשוט עברתי משפחה משפחה ועמדנו ודיברנו ואמרנו קדיש ופרקי תהילים זה משהו שהוא

לא מובן מאליו כי כי זה מדהים שלפעמים הם לא אנשים שומרים מצוות אבל היכולת שלהם היום לשרוד זה לקחת איש דת איש שהוא אמונתי ופשוט להצמד אליו ולקבל ממנו כוחות נפש ויש כזאתי אמירה שפגש וטיפל ביקר הם מכול כן כן הם יוצאים מנקודת הנחש אתה אדם האחרון שראית את היקרים להם מכול אבל אצלם לדוגמה כשאני ישבתי ודיברתי איתם זה היה מאוד מאוד מרגש כי כי הבן שלהם זה משהו שהוא מתועד היום וכאילו מאוד מאוד איך אומרים עוצמתי הוא בעצם היו לצידו שתי בנות שני וסולי והוא בגוף שלו גונן עליהם והם הם היום חיות ומספרות מה היה ברגע שיראו כלומר היהה זה רגע מסוים שאתה מבין שהמוות בפתח יש אופציה להתחפר בתוך המכולה מתחת לגופות בין

שכי הזבל ולהסתתר ולא להיפגע ויש מציאות שאתה קולט בנות מפוחדות ואתה בוחר להיות מעליהם ולגונן עליהם וזה הצורה שבה הוא נהרג כשאני פגשתי את ההורים שלו זה היה ששיחה מצמררת בתוך המכולה נפגשנו ודיברנו עליו והשאלה שאני שאלתי אותם והיא היייתה השאלה המתבקשת איך מגדלים ילד כזה שברגע של אמת הוא הוא ה הוא מוכן למות כאילו הוא מבין שהוא לא יצא מפה חי כלומר זה ילד שברגע שלמת עכשיו לי מהמקום הדתי שלנו אז אנחנו מבינים את זה כי אמר רם רוטנברג מביא שאדם ברגע של מסירות נפש אז הנשמה בוקעת ומתגלה ומהירה את הגוף אבל אתה פוגש אנשים שלכאורה במרית העין הם לא נראים שומרי מצוות ואתה שואל אותם איך מגדלים ילד על זה והם

הדמו במה שהם אמרו לי הם אמרו לי שלבן שלהם יש דוד שהדוד שלהם בסיפור מטורף כשזר על מות הגור רימון הוא קפץ ומת בשבילו וזה היה הרגע שלי לשאול אם אני יכול לחבק אותם ה שאלו אותי למה אז אמרתי להם שבעולם היהודי כאילו אתה מכיר את אנשים שמסרו את נפשם על קדושת השם והם הפכו למורי הדורות של לאורם אנחנו הולכים אם זה עשרת הרוגים חות ולהבין שאתם עומדים עכשיו לצידי ובמשפחה אצלכם כשיש את האופציה להיות ראשון כדי להציל מישהו אחר זאת הבחירה זהזה לא מובן מאליו ואני פשוט אמרתי להם אתם אתם נותנים לי שפיות אתם נותנים לי בריאות המקום זה להבין שאתם הורים של ילד שבחר למות ולהציל אחרים ואני מבין שבמשפחה הדוד אח של אבא

כאילו זה אדם שהוא מת כשהוא ידע שוב שהוא הולך להתפרק לחלקים ולהציל וזה אני חושב אחד המקומות שנותנים לנו כוח ומאפשרים לנו את היום יום באיזשהי שגרה עוד פעם זה לא יגמר עד שלא נראה פה את כל החטופים ועד ש זה לא יגמר לעולם אבל זה נותן איזשהו נשימה עמוקה כשאתה פוגש עוד משפחה שלוחם ואתה מבין איזה פסיפס מדהים של עם אנחנו שחלק יושבים ולומדים תורה וחלק נמצאים על הגדר ושומרים וחלק מטפלים במי שצריך וזה מה שמגלם את העם שלנו שכל אחד עושה את המיטב שהוא יכול למען העם אני רוצה תכף לקחת אותך גם הביתה א כמובן בתיאור וגם לנסות אני התלבטתי ם לשאול או לא לשאול אבל כן חשוב לי לשאול כדי להבין מה מה עברת עברתם א אתה

יכול לתאר את הסיטואציה הקשה ביותר שחווית בכל החודשים הללו א אתה יודע אני אני חושב ש מצד אחד מאוד מאוד קשה לומר זה היה הדבר המטלטל וזה היה הדבר כי הכל בעצם מטלטל אבל דבר אחד שכן טלטל אותך בצורה קיצונית א אני חושב שכמו כל אדם מה שמטלטל אותנו בדרך כלל זה כשהחיים שלך מומים וזה קרה א זה לא יאו אבל זה קרה בתוך מחנה שורה זה היה בשבת וזה היה בשבת אני חושב השלישית לאסון שאז בעצם הגיעו משאיות מלאות בגופות שהם נאספו על הגדר וא שבתוכם היו מאות מחבלים רק שבתוכם ברגע שהודיעו על נועל חבל שבעצם הנועל היה לא לתת לאף אחד לעבור את הגדר אז פשוט יראו והרגו את כולם ומי שנהרגו אז זה נהרגו גם מחבלים וגם יהודים שניסו

לחטוף או שנהרגו כאילו אנשים שלנו שהיו על הגדר ובין אם זה התאילנדים הרטר כלומר מי שעבד על הגדר ובסיטואציה הזאתי אני זוכר הייתי בחדר זה היה בשבת בצהריים אחרי שבלילה כאילו עבדנו כל הלילה ו בבוקר לקחתי איזה הפוגה קטנה כדי להתפלל וו לקחת איזה נשימה עמוקה כי זה כבר היה השבוע השלישי זה אומר שהפסוק שאומר אפרת ול פרת שוב התקיים במילואו בעצם הריח היה נוראי ואנחנו כמתנדב זק אנחנו לא מצויידים כמו כוחות המשטרה או המז אנחנו עובדים ללא מסכות וזה אין אין דבר יותר היום צחנת אדם כאילו זה זה רח שלא עזב אותי חודשים אח הרי כאילו זה זה רק כדי להבין מה העוצמה של זה אני זוכר באחד הלילות אני חושב שזה הה יום חמישי

בלילה אני הלכתי לישון באול עם החיילים והשעה הייתה שתיים בלילה עד שסיימנו ואמרתי אני אתפוס הפוגה קטנה כלומר כדי לגרור כוחות ליום המחרת אחרי איזה שעתיים פתאום עלומה של פנס כאילו מעיירה לי את הפנים וחייל מנדנד אותי ואומר לי קו מגיע משאית אמרו לי להעיר אותך עכשיו אני לא אשכח את הרגע הזה כאילו אני מתעורר ואני באוהל עדיין המרחק מהאוהל שישנתי למקום שבו עזרתי בזיהוי הוא הוא 200 או 300 מטר כאילו זה מרחק הליכה של כמה דקות ואני בתוך המיטה שלי מריח את הריח פתאום וואו כאילו זה כבר עצם זה שאתה הגוף מבין שאתה הולך שוב להיחשף לצוואה הזו אז אתה ברגע מריח ואני זוכר שצנח י אחורנית ואז הוא שאל אותי אתה בסדר אז

אמרתי לו כן אני רק עייף כאילו התביישתי להגיד לו שכאילו אני אני אני אני אני עם טראומה כאילו אתה מדבר איתי עע ללכת שוב לזהות והריח נכנס לי לאף בצורה לא רצונית וזה פשוט זאת הסיטואציה אני נמצא בתוך החדר ו ובתפקיד שלי כאילו אני מוציא גופה מה מהמשאית מביא אות ה שואל איזה חדר פנוי ונכנס לתוך חדר שבפנים נמצא איש משטרה שרושם פרטים נמצא איש פתלוג נמצאת קצינה שהיא והתפקיד שלך בתור המתנדב זה בעצם לפתוח את השקיית להוריד את הבגדים להביא את הממצאים לכל אחד אם זה כבר בשבוע השלישי הזה לנסר עצם ולהוציא ממנה רקמות חיות כדי ש יהיה אפשר לעשות עליה א לדעת עליה dna ולדעת מי ומה הוא ואני נמצא כאילו זה היייתה

סיטואציה כזאת שכל אחד מהאנשים היו עסוקים בעניינים שלהם עכשיו זה גופה כבר שנופל ממנה כברות של תולעים וכאילו זה כאילו זה זואה כאילו הנראות של זה היא לא לאדם נורמלי וזה מצים זה מכריט פשוט אבל אבל אין ברירה צריך לעשות את זה כי בתוך זה אם אני מסביר ל רגע את הסיטואציה אז מצאנו דברים שעזרו המון לכוחות הביטחון כי כשמצאנו נו חיילים מהנכבה אז היה להם מפות שנתנו להבין מה הם תכננו ומה הם סו כלומר היה פה תפקיד מאוד מאוד מאוד רציני שעזר מאוד משמעותי שעזר המון אחרי זה במה שהיה צריך ואני מתחיל להפשיט איזשהיא גופה כלומר כבר ידענו פחות או יותר מי מכבל ומי לא לפעמים לפי הביגוד כי לפעמים זה היה עם הסרט הירוק

לכולם היו את אותם טלפונים נוק שחורים שכנראה חילקו לכולם איתם שלחו א הבגדים התחתונים שלהם היו דומים משום מה עם אותם צבעים כלומר היה להם די סמני זיוי ופה התחלתי להפשיט גופה ואני ככה ניגש לפל גוף תחתון כדי להתחיל להפשיט ואני כאילו מטפל בו לבד כל אחד מהמהם עסוק בעניינים שלו כאילו כבר אנחנו כבר כמה ימים טובים עובדים יחד וכולנו כבר מכירים את כולנו בשמות כולנו כבר מבינים את הרגשונים מישהו שוא לא מסוגל אז הוא יוצא החוצה כשצריך ואומר איש זק וכאילו א זה מצחיק אבל תמיד כאילו האיש זקה זה האיש שאצלו כאילו הוא נמצא פה כמתנדב בכלל הוא לא עובד הוא לא אבל דווקא בגלל זה אז הנשמה שלו כאילו מהירה זה כאילו כוחות

שלא ניתנים לתיור כי תמיד זה כאילו מגיע הרגע שאתה עובד ואז הם נפרדים ממך ואומרים אנחנו נוסעים אני אגיע עוד יומיים אחרי 48 שעות ואתה נשאר כאילו אתה מה היה עד עכשיו כאילו הם מקבלים מלך עדכונים מה קרה כי אתה זה שנשאר ונוכח ונמצא ורואה הכל ו ואני מתחיל להפשיט גופם ויש צריך להבין את הסיטואציה אתה לא חושב הראש לא עובד אתה מכנית עושה מה שלימדו והסבירו לך שנים כי שנים הכינו אותנו לתרחישים האלה עברנו את כל התהליך מה עושים איך עושים אנחנו בצוות התרח שאם חס ושלום קורה אסון אז לימדו אותנו באזורים מתים כמו בפארק הלאומי כמו בכאילו בכלל מיני מקומות יהודיים לזה שהסבירו לנו מה עושים וא והגוף עובד כאילו זה

באיזשהו ט במוח אוחסן ועכשיו זה מגיב ואני מתחיל להפשיט ופתאום אני שומע צרחה שהקביעה לי את הדה שנה אותה עצור אני כאילו כאילו הכל כל כך רגיש אני מסתובב ואני שואל מה עשיתי מה קרה ואז הוא אומר לי אתה תהרוג את כולנו עוד רגע אמרתי לו מה הוא אומר לי אתה לא רואה שאתה מושך לו מהכיס רימון חי וואו ואז אני זוכר שקפאתי לרגע כאילו היה במכנסיים משהו בולט ואני לטומי כאילו עד עכשיו הוצאתי מבפנים שטרות של כסף מלא כי הם גנבו הוצאתי טבעות של אנשים שנהרגו כי המחבלים כאילו הרגו ובזזו וכאילו כבר למדנו שמתוך הכיס הוצאתי שטרות הוצאתי שעונים הוצאתי טבעות ואחרי זה מול המשפחות היה לנו תיעוד שהם אמרו לנו מהים לקחו והיה פה

גם מלא השבת עבידה של משפחות שלקחו לה הם פשוט הרגו ולקחו אז כאילו התרגלתי להכניס את הידיים לכיסים ולהוציא הכל ופה היה משהו בולט לטומי חשבתי שעון בולט לא הבנתי מה אני מוציא ובאתי למשוך פשוט ניצרה ומי שמאחוריי בנס בנס פשוט בנס הוא הסתובב והוא קלט והוא פשוט שרח שאני זוכר כולנו קפאנו לשנייה פשוט עצרו את כל הפעילות במכון כאילו זה היה בתוך המחנה בתוך המקום של הזיהוי והביאו חבלנים וזה כאילו מקום שכאילו זה היה מחבל אבל זה היה מקום שכאילו אתה לרגע כאילו אני זוכר שיצאתי החוצה הצורי את הכל עד שהגיע חבלן כי כבר היה פחד גדול שם כאילו אחרי זה גם וד היה גופות ש מולקו אבל זה היה מקום שבו כאילו אתה אומר לעצמך

אתה בתוך מחנה מוקף שומרים מוקף חיילים מוקף הכל וגם כאן הם הם מנסים לפגוע ו להרוג אותנו כאילו זה היה המקום שכאילו יצאתי החוצה אני זוכר וזה היה בשבת וואו כאילו ואני זוכר שכאילו הולכתי כל הזמן בזיכרון שבעתי מ לזוקפי קרובה לבוא ואמרתי אלוקים איך איך אפשר לשרוד את הסיטואציה הזו של כאילו המוות נמצא כאן ואיתנו ואנשים שרק רוצים לעשות טוב לרפות את המשפחות השקולות ולהביא את הממצאים ובאמת באותה שבת מצאנו מצאנו מישהו כאילו שלנו עם תעודת זהות כחולה בדואי ומצאנו מישהי שהייתה חטופה וכאילו עשינו תפקיד חיוני מאוד באותה שבת אמאות הגופות של המחבלים אבל זה היה קטע כזה ש הדפיקות לב שלי כאילו הייתי צריך להסדיר

שהבנתי ואני יודע איך זה היה נראה כי טיפלנו בגופות של אותם אנשים שזרקו עליהם רימונים וכאילו מיד הראש עובד בצורה כזו שמיד אתה מדבר זה לוקח אותך לאייך נראית גופה ששכבה על רימון לאיך נראה אדם שאתה מבין שזה היה זה פשוט היה צמוד אליך הרגע הזה תגיד רגע לפני שככה אני אשאל אותך שאלה על במעבר חד עלי יד קיסלב אבל חשוב לי במשפט איזה איזה אבא הילדים קיבלו אחרי כל הסיפור הזה וואוו זה קשוח כן הבן שלי כן הבן שלי הקטן רוליק הוא הוא יכול לשאול אותי כמה פעמים ביום עכשיו אני חושב שזה יותר טוב אבל זה היייתה שאלה שרצה אז אבא למה עכשיו אתה בוכה אבא למה עכשיו יורה לך הדמאות כ שואלים את זה כן א כן כן כלומר זה לא זה

לא נשלט זה יכול להיות כאילו אנחנו יושבים ומשחקים בינינו ופתאום הוא הוא עושה איזה משהו איזה איזשהיא אמירה מסויימת ש זורקת אותי לשם לדוגמה זה קרה לפני חודש אני קניתי לו הוא גם פחד הוא רא שאני מסויד אז גם לא היה קשה אז קניתי לו ספר תורה קטן לישון איתו ו ובאחד הפעמים הוא שאל אותי איפה הספר תורה ואמרתי לו שהספר תורה דווקא עכשיו נמצא אצלי בחדר בליד המיטה שלי ואז הוא ביקש את הספר והוא חיבק אותו ואני קלתי עליו ושוב העיניים שלי הצטאות בדמעות הוא שאל אותי אבא מה קרה עכשיו זה זרק אותי לאחת השקיות שפתחנו שהיא הייתה של ילד בן שלוש או ארבע ש הוא כנראה היה בדרך עם האמא שלו לבית כנסת והיא קנתה לו ספר תורה

מבובה מספוג וכשהם תפסו אותו הם הרגו אותו ו הוא כנראה לפט את הספר תורה וכשראו אותו והביאו אותו אלינו הוא עדיין היה עם הבובה ביד עם הבובה היא היייתה ספוגת דם ואחד מהדברים שהיינו עושים זה היינו בודקים פצי ירי מאיפה הוא נהרג ולא היה עליו פיצי ירי ואז הפטל כאילו זה היה ממה הוא נהרג ואז התחלתי לעבור על הגופה ואז בעצם גיליתי ששחטו אותו בצוואר וזה לא הייתה סכין י נחדה זה היייתה סכין מטבח ואז הבנתי שהילד בעצם בתת מודה שלו כאילו זה היה ספר תורה אז הוא חיבק את זה כאיזה מגן אחרון וזה זרק אותי כאילו לרבי עקיבא שהתלמידים שלו אומרים לו רבנו עד כאן ואז הוא אומר כל ימי הייתי מצפה ועכשיו שהגיע לידי לא היה קבל

לנו שמחה או לרבי חנינא בן תרדיון שהתלמידים שלו שואלים אותו אבא מה אתה רואה והוא אומר להם אני רואה אותיות פורחות באוויר וגבים נשרפים וכאילו זה זה זורק אותך עכשיו לילד קשה להבין כאילו אבא קניתה לי ספר תורה אני משחק איתו כאילו למה אתה אמור לבכות כאילו שנעו אני אני ברשותך אני יושב פה מהצד כמעט לא לא יכול להתערב בשיחה המרתקת והמרגשת הזאת וזה מחזיר אותי רגע לאזור הזה יש לי מלמד בתלמוד תורה אצלי אני מנהל תלמוד תורה יש לי מלמד שעבד במחנה שורה כנראה ש יחד איתכם הוא תקופה ארוכה לא היה בתלמוד תורה והוא לא לימד אבל כשהוא חזר הוא חזר עם אותם סיפורים ועם אותם הרגשות והריח כמו שהוא אומר זה הדבר שרדף אותו כל

הזמן אך הוא אומר לי למה למרכך כביסה יש ריח של מתים מרקח כביסה היה מריח אוכל הוא היה מריח את הריח הזה של המתים זה פשוט יום אחד זהו זר לא יבין ואני תפסתי אותו יום אחד ואמרתי לו תקשיב כבוד הרב אתה לא מגיע אכן ממחר ללמד את הילדים הבריאות שלך והבריאות של הילדים קודמת להכל יש לך פוס טראומה אתה הולך ודבר ראשון מטפל בעצמך אז הוא אומר לי את אותו משפט שאתה אומר התקשרו אליי כבר כמה פעמים אבל אתה יודע עסוקים או אין עסוקים לא עסוקים דבר ראשון אתה רוצה ללמד תלמידים אתה רוצה שהתלמידים שלך יצו בריאים בנפשם אתה חייב להיות ברי אתה רוצה שלדים שלך יו בראים בנפשם אתה חייב להיות ברי עזוב הכל יש שירות שלה יש שמה

במחנה שורה ישבו שמה פסיכולוגים ועשו שיחות לאנשים במחנה עצמו כאילו חלק מהטיפול זה להביא את בן אדם לאותו מקום ששם הוא חוות הטראומה ולהוציא אותו מזה ופשוט שלחתי אותו היה מגיע בבוקר לך לך ולאט לאט הבן אדם חזר לעצמו היום הוא מתפקד כרגיל אני אני רוצה ברשות הרב רק אחרי ממש שאלה לסיום הרב שנאור אנחנו נמצאים בערב יחול ום ט כסלו ובעזרת השם אנחנו יודעים שזה מדברים כל הזמן על גאולה גאולת הפרט וגאולת הכלל איך אתה מחבר ורואה את הגאולה מאז ארועי השבעה באוקטובר וכל מה שחווינו לכיוון שאליו אנחנו הולכים לתהליך שאנחנו עושים כדי להגיע לגאולה השלמה ואמיתית אני חושב שאחד מאבני היסוד שרבי שנאור זלמן מילדי בעל

הילולה אה טווה ויסד וזה דווקא אחרי השביע באוקטובר תופס כאלה עוצמות זה בספר התניה שלו הוא מדבר על זה שכל יהודי יש בו חלק אלוקה ממעל ממש כלומר אין יהודי שאיין בו ניצוץ אלוקי והמפגש שלי עם משפחות שאפשר להבין שהכעס הוא גדול על מה שקרה ומחפשים השמים וכל מפגש שלי איתם היסוד הזה הוא אבן דרך בשבילי שאני אומר לעצמי להכיל את הכעס להכיל את הכאב ובסוף לחתור ולהגיע לנשמה האלוקית וזה ברמות כאלה שזה לא יאומן כי אני במה זה מתבטל לדוגמה ש אני מלוה את משפחות נרצחות הנובה שהם פעם בחודש עושים מפגש והמפגשים שלהם הם מפגשים מלאי כאב שאפשר לראות אותם פשוט מגיעים עם התמונות של היקרים שלהם והם עשו כזה טקס בלב תל אביב

בדיזנגוף ואת מי הם לקחו כדי לדבר בפני כולם הם הביאו אותי ואני עומד בלב דיזנגוף הם מביאים לי רמ קול בין ואני צועק איתם שמע ישראל ואומר איתם פרק תהילים וזה לא מובן מאליו זה לא מובן מאליו ממש זה ממש תהליך גיולה זה ממש ואני עומד איתם בקולי קולות וצועק איתם ואחרי זה אני מדבר איתם ואני שומע והם אומרים לי את זה הם אומרים לי שנ תדע לך שביום יום אנחנו ואתה זה לא קרה זה אל זה כל הלילה אבל המקום הזה היום וזה עד היום ככה אני יום יום יכול לפתוח וגם היום קיבלתי שלחה לי עכשיו מישהי שהאח שלה והיא מצאה תמונות שלו אז היא אומרת לי הרב תראה את התמונות האלה תסתכל עליו הנה פה תראה כשהוא כל הזמן כל הזמן עכשיו למה

אני אומר שזה תהליך גאולתי כי אנחנו לא מבינים בחשבונו של עולם איך אמר שלמה המלך עליו השלום שאילו ידעתיו התיו אם היינו יודעים את הבורא היינו כמוהו אז אנחנו לא מבינים למה זה קרה והצעקה שלנו היא צעקה שיאמר השם לצרותינו דייי אנחנו לא באמת יכולים להבין אבל כן אני רואה פה משהו עוצמתי שאלפי אלפי יהודים כתוצאה מזה התעוררו לאבא שבשמיים וקיבלו על עצמם מצוות וחזרו לשמור שבת ולומר פרקי תהילים כמובן שאנחנו מתפללים לבורא עולם שולא על ידי ניסיון חווינו את הגרוע מכל את הקשה מכל אנחנו מתפללים לבורא עולם כמו שכתוב אפרופו גאולה בילה מוות לנצח ומחה השם דימם על כל פנים שבורא עולם שיצר את הדמאות יתן לנו לרקוד

בגאולה האמתית וההשלמה מתוך דמעות של שמחה אמן אמן אמן הרב שנור גול אני חושב שזה אחד הרעיונות המרתקים והגדולים שהיו לי אני רוצה להודות לך שבאת תודה רבה תודה לכם שהזמנתם