מדהים - מה עזר לנחמה, בת ה- 16, להתמודד עם הפרעת קשב וריכוז ללא תרופות? HD (כתוביות)

חזרנו אליכם והנה הצטרפה אלינו לאולפן נחמה דינה, שעשתה את כל הדרך מבאר שבע כדי לספר לנו את הסיפור האישי שלה. מה נשמע? -שלום. מה העניינים? -ברוך השם. איזה יופי שהגעת, אני מאוד שמחה. -אני גם. כן? את יודעת, אני מסתכלת עלייך ואת נראית מאוד מרוצה מהמקום שלך ושהכול בסדר, אבל פעם התמונה הייתה קצת אחרת. כן, אני נולדתי עם בעיית קשב וריכוז. עכשיו, מאוד מאוד אהבתי את זה כי זה נותן לי... זה נותן שמחה כזאת. אתה משתתף עם כל החברות ובגן אתה מתגלש ו... ויש גם יצירתיות מאוד מאוד גדולה. בעצם כל הבעיה התחילה ביסודי, שזה לא לשחק בגן, זה אתה צריך לשבת וללמוד וזו לא הדרך שלי, אז מה אני עושה? עכשיו, בתור ילדה אני לא

יודעת להסביר בעצם את מה שקשה לי ובאמת כשהלכנו לאבחונים, בגן אימא שלי עלתה על זה, אני... אז המליצו לי על כמה דברים: רכיבה טיפולית, לאמץ חיה, טיפול רגשי. והתחלנו ליישם את זה בטיפין טיפין ביסודי. -רגע, אימצת חיה? אימצתי. -איזו? שלוש פעמים אפרוחים ופעם אחת ארנבות. אה, אוקיי, לא כלב או משהו. -לא. וזה באמת נתן לי כי אני... אני לא האמנתי בעצמי, אני כל הזמן הרגשתי ש... שידרו לי כל הזמן "שבי", כל הזמן אומרים לי: "שבי, שבי, שבי". הרגשתי כל הזמן שאני לא טובה. למה כולם כן מסוגלות ואני לא? -חמודה. וזה תסכל אותי. -מגיל קטן? -כן. כן. כי כל הזמן, תחשבי, אבא ואימא מאוד אוהבים אותי, בבית הספר משדרים לי משהו

אחר ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. ואז בעצם ש... הגיע השלב שאני עוד מסוגלת להוציא משהו מהפה ולהגיד למורה תשובה ואם היא הייתה נכונה, אז הבנות היו מקנאות ו... מרביצות ו... אז בעצם למדתי להגיב בצורה מאוד לא נכונה, אלימה. כלומר, "אל תיגעו לי בדברים" כי זו הייתה ההגנה על עצמי. בנוסף לזה, הייתי ילדה גם מאוד מאוד גדולה פיזית, מה שלא הוסיף לי מבחינה חברתית. לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה פה. כאילו, למה? -רגע, בת כמה את היום? שאני אבין. שש עשרה. -שש עשרה? אני מרגישה שאני מדברת עם אישה בוגרת מאוד. -תודה. -אוקיי. ואז הבנת שיש איזושהי בעיה שאת צריכה בעצם לעזור לעצמך או להסביר מה שיש לך או... -יפה. עשו

אבחונים, ראו שיש לך בעיית קשב, על הסקלה היא נחשבת קשב חמורה? אני קצת פחות... לא נכנסתי לזה כי הבנתי שזה לא הפואנטה. אה, אוקיי, יש לך הפרעת קשב. -כן. אוקיי, ואז מה? מה עושים? ריטלין. אז זהו, זה מה שישר המליצו. איזה חסרי יצירתיות. -ישר דוחפים את זה, זה לא... הבנתי שזו לא הדרך שלי, זה גרם לי במקום להוציא את מי שאני להתנקז בעצמי. ולמה? אם יש במישהו עוצמה, למה להשתיק אותה? למה? -נכון. עכשיו, אף פעם לא הייתי מצליחה לעשות שיעורי בית לבד, חוסר ביטחון עצמי משווע. כלומר, לקרוא משפט, "אימא, הבנתי נכון?" "המילה הזאת כתבתי נכון?" זה לא רק תסכל את ההורים, זה תסכל את עצמי, אני לא מצליחה לענות על משפט. לחץ

ממבחנים. לא עשיתי. באיזשהו שלב פשוט הזנחתי את הלימודים, שמונה שנים לא למדתי כלום. מאיזה גיל עד איזה גיל? מכיתה א' עד כיתה ח'. רגע, היא בת 16, איפה שמונה השנים נכנסו? הבנתי. -לא למדתי כפשוטו. עכשיו, ההורים כל הזמן ניסו לתמוך ולעזור והמורות, אבל הם לא עשו את זה בצורה שאני הייתי זקוקה לה. כי ילד לא יכול להיות מרוכז בלימודים כשהסביבה שלו, החברים, בבעיה. הוא צריך קודם להיות פנוי נפשית. זה מה שהיה לי ביסודי. ואימא שלי, לא מתוך מקום רע כמובן, היא אומרת לי: נחמי, איך עכשיו תעברי את התיכון? זה בגרויות. וזה הלחיץ אותי נורא ונכנסתי לכיתה ט' עם תחושה של... אוקיי, אני חייבת לעשות את זה. איך אני עושה את

זה? הכול בפאניקה. אז תמיד הייתי יושבת ככה, מקשיבה למורה, והייתי מצליחה להוציא ציונים מאוד גבוהים, אבל לא ממקום נכון. היית מצליחה להוציא בלי ריטלין? כן. -וואו. אני לא ב... כאילו, אני בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו. לא, זה ברור, ברור. -את מבינה? אני הבנתי שאת לא בעד. -כי זה עושה לי לא טוב. את החלטת... רוב הילדים שלוקחים ריטלין זה עושה להם לא טוב, אבל זה כבר דיון אחר. אז את אמרת "זה עושה לי לא טוב, אני לא מוכנה לקחת את הריטלין", וההורים זרמו? כן. זה לא... זה לא... זה לא מובן מאליו בכלל. -כן. אז אוקיי, ואז ההורים שלי ראו ש... מה קורה? ולא ידעתי להסביר. זה מאוד תסכל אותי שאני רואה משהו שמפריע לי ואיך

אני אומרת "אימא קשה לי"? אני אומרת לה: אני לא חוזרת לבית ספר. "מה קשה לך? מה רע לך?" הכול. אתה לא יודע להסביר את עצמך. אז הם הגיעו לפגישה עם המנהלת, הרב והסגנית, ואז הרב פונה אליי ואומר לי: את עכשיו ילדה גדולה, את לא צריכה את ההורים, תדברי את. אנחנו נקשיב לך ואנחנו נעזור לך. המשפט הזה הוא נכנס לי ממש חזק והגעתי הביתה ואני כזה מתיישבת על הכורסה ואחותי הגדולה רואה אותי, אומרת לי: נחמי, בואי תעשי דבר כזה, כנסי לחדר בשקט שלך, ברוגע, תכתבי כל מה שאת צריכה לדעת על עצמך מהדברים הכי פשוטים. -כן. צבע אהוב, מה את אוהבת בעצמך, זה מאוד חשוב. -נכון. ואחרי שכתבתי מה מפריע לי, מה אני לא אוהבת, זה לקח המון

זמן וזה להתעקש עם עצמך, לא לוותר. לא! כי זה עניין של מודעות. אחרי שהגעתי לזה באתי להורים שלי: אוקיי, זה קשה לי, זה קשה לי וזה קשה לי. מה בעצם היה לך קשה, הלימודים או החברה? פחד מהחברה מה היא תגיב, פחד מזה שאני לא אצליח לעבור, איך אני אעשה את זה? ואז אמרתי להורים: תנו לי. אז בכיתה ט' בעצם הנקודה שלי הייתה להכיר את עצמי. ולהכיר את עצמי זה אומר לאהוב גם את הדברים שבעיניי הם לא טובים בי ולהשלים איתם כי זו מי שאני. ובכיתה י' השלב היה להוציא את המסקנות שלי לפועל. מה זו הכוונה? הסביבה, מה שאתה משדר לה זה מה שהיא תגיב לך. נכון, אבל רגע, לכל המסקנות האלה את מגיעה לבד? אני רק רוצה שנייה אחת להבין או

שאת היית באיזשהו טיפול או איזושהי עזרה או תמיכה? -היה לי טיפול רגשי בזה שאני מדברת ותוך כדי שאני מדברת פתאום אני אומרת: אוקיי... הבנת. -כן. -יפה. אבל זה המון תמיכה, המון המון המון. תמיכה מה, של ההורים או תמיכה טיפולית? גם וגם. -גם וגם. אוקיי. עכשיו, הייתה תקופה שזה ירד ואז אני בעצם... את מבינה? עם עצמי. כן להגיע עם עצמי למקום ש"מה את רוצה?" כי זה זהו, אי אפשר כל החיים להסתמך על ההורים. -נכון. אוקיי, אז עשיתי בעצם את המסקנות האלה, כלומר להגיד לחברה שלי אם היא אומרת לי "נחמי, עכשיו לא יהיה מבחן", למשל, אני אומרת לה: אוקיי, זו דעתך. הדעה שלך, מקובל עליי. אבל הדעה שלי נשארת העמדה שלי. לא לפחד כי

אתה לא בא ממקום רע, אתה צריך להיות שלם עם הדעות שלך. אם הן לא טובות - לתקן, אבל הנקודה היא להיות שלם עם עצמך. ועכשיו בכיתה י"א, אני כבר בתחילת שנה כתבתי רשימה מה אני רוצה שיהיה לי השנה. -יפה. אז הצלחה בלי לחץ. ועדיף לי כישלון... -מאשר הלחץ. -כן. כן. להיות מי שאני. ואני כבר המון שנים בלי כלום ואני מצליחה. איך את מנווטת את הפרעת הקשב היום? זאת אומרת, איך את... איך את מצליחה לשבת ולהתרכז? -אני עוזרת לעצמי. כלומר, אני באה למורה בתחילת שנה, אני אומרת לה: תקשיבי, את רוצה לעזור לי? "כן". -אוקיי, חשוב לי שיעודדו אותי, תיתני לי תמיכה. את רואה שאני מקשיבה בשיעור, תגידי לי "נחמי, כל הכבוד". זה חשוב לי.

-יפה. וזה ממקום של לבוא ולהגיד "תעזרו לי וככה אני אתקדם". זו הנקודה, להיות מודע לעצמך, זו לא בושה לבקש עזרה, ההפך, זה מגדיל אותך, זה מעצים אותך. רק ככה אתה בעצם מגיע למקום שאתה אומר, אחרי שאתה מגיע, "בזכות זה התקדמתי". -נכון. כי זו הנקודה החשובה. אימא'לה, היא בת 16, מה יקרה כשהיא תהיה בת 25? מישהו יכול להגיד לי? כאילו מה... מה הולך לקרות איתה? אז עכשיו בתיכון אני נורא נהנית. עכשיו, אני לא לוקחת זה, אני רוצה להיות מי שאני ואם אני מרגישה שיש עכשיו שיעור ואוקיי, לא רוצה לשבת. -אז נו? אז אני הולכת למורה: המורה, תקשיבי, קשה לי לשבת, את מסכימה שאני אעביר את השיעור? שאת תעבירי את השיעור? אני חולה

עליה. רגע, נו, ואז את הולכת ומעבירה את השיעור? -כן. אני נעמדת מול הכיתה, קוראת את החומש, שהוא על המקרן, ומסבירה ואם אני לא מסבירה טוב אז המורה עוזרת לי לתקן. עכשיו, הבנות מקשיבות, לא נעים, חברה מדברת, ואני עושה את זה בצורה מעניינת, יש לי... השם חנן אותי בכישרון לדבר, בכישרון... להתבטא בצורה מדהימה. -ברוך השם. את כותבת? מה את עושה? נו, יש לך מלא כישרונות, את צריכה לעשות מלא דברים. אני רוצה להפיץ את השליחות הזאת. שמה היא? -בעצם כל השינוי... השליחות? -כן. להיות מודע לעצמך, לאהוב את עצמך, למה? כי אתה חלק אלוקה ממעל ממש. אתה חלק מאלוקים, ואם יש בך איזו טעות קטנה, מה זה לעומת כל האינסוף שלך? מה זה

בכלל? אז אתה לא צריך לפחד מכלום. -נכון. כי אתה זה אתה ואם... עכשיו, גם מאוד מכעיסה אותי הנקודה הזאת שאומרים "הפרעת קשב וריכוז". נכון, את קוראת לזה אחרת. איך את קוראת לזה? -אני קוראת לזה "כישרון רב-תחומי". ממש. הבמאי פה מאחורי המצלמה, כמה דברים הוא צריך לעשות בבת-אחת? להשגיח על התאורה, על הצילום, על הסאונד, על המצלמות שבאמת הכול... יש לו המון לחץ והוא צריך להתמקד בכל דבר ודבר במאה אחוז. -כן. אם לא היה לו כישרון רב-תחומי איך הוא היה מצליח לעשות את זה? בני אדם, איך יכול להיות שהקב"ה נתן מעלה למישהו ובני אדם הפכו את זה להפרעה? למה להסתכל על זה בצורה כזאת? כל הכבוד! כל הכבוד! כל הכבוד! אני רוצה

להביא אותך לבית הספר שלנו. -בכיף. אבל אולי באמת זה גם משהו שאת צריכה לעשות, ללכת להסביר למורים שישר צועקים "תנו לילד שלכם ריטלין". אולי את צריכה להסביר להם רגע על השינוי. נשמע לי גם שיש תמיכה מאוד גדולה מבית הספר שלמדת בו, שהם היו מאוד בעדך ורוצים לעזור לך. המנהלת, כשאמרתי לה שאני הולכת להגיע, שתיתן לי אישור להשתחרר ביום רביעי, היא אומרת לי: אני מאחורייך, מה השאלה? -יפה. אז אני מאוד מאוד מעריכה את בית הספר הזה. -איזה בית ספר זה? "בית חיה ורבקה". מאוד מעריכה אותו. כל מורה, זה לא רק לי, זה לכל תלמידה, "מפריע לך? בואי תגידי, אנחנו איתך". -מדהים. אין על בית הספר הזה, כיף לי לקום בבוקר לבית הספר.

זו מתנה מאוד מאוד גדולה. -כיף לי. אז מה המסר שלך לילדים שיש להם כישרון רב-תחומי? דבר ראשון, ילד עם כישרון רב-תחומי,, בגלל שהוא כל כך מרוכז בהרבה הרבה דברים, אני ממליצה לפקס. יש לי פה דפים, אני צריכה פיקוס. זה מאוד יעזור. דבר שני... -לא באמת היית צריכה אותם הרי. ברוך השם. דבר שני זה לדעת שאתה חלק אלוקה ולא להיבהל מזה. בסדר, יש טעות. אומרים לך לשבת, זה לא כי אתה לא טוב, זה כרגע אתה צריך לדעת איך להשתמש בזה בצורה שונה. כלומר, אתה עכשיו צריך לשבת וללמוד? אתה רוצה לעשות משהו תוך כדי? יש לי רעיון, תצייר תוך כדי את מה שהמורה אומרת או שתשתתף בשיעור או שתקבע עם המורה מראש. עכשיו, ילד שאין לו תמיכה

מההורים מה הוא עושה? אני מניחה נהיה ילד, מה שנקרא "מופרע". -יפה. אז דבר ראשון, אני מאמינה בך. דבר ראשון. דבר שני, אתה צריך לדעת שאתה טוב כי אין בן אדם יהודי שהוא לא טוב וללכת עם זה. עכשיו, השינוי שאני... שהכול התחיל אצלי, זה היה כי אני טסתי לרבי לבקש ברכה והייתי כבר כל כך כבויה מבפנים שלא האמנתי שזה בכלל יעזור כי, אוקיי, אין מצב שאני אצליח, אבל פשוט הרגשתי שפתאום יש לי מסוגלות לשבת וללמוד. זהו, אז ברוך השם יש לי עזרה ותמיכה, אבל הייתה לי דמות ביסודי שמאוד לקחתי ממנה, היא... לא הייתה לה תמיכה כשהיא הייתה קטנה והיא הגיעה למקום שאני אומרת השינוי שהיא עשתה, מעריצה אותו. האישה הזאת זאת עדן הראל.

חמודה. השינוי שעשית זה בעצם שאלה איך את הצלחת בלי תמיכה להגיע לזה? היה לי כישרון רב-תחומי. בדיוק! אז לא, אל תהפכו את הפרעת הקשב וריכוז הזאת להפרעה, זה כישרון ותנצלו את זה. זו הנקודה. עכשיו, עוד משהו שאני יכולה להמליץ, אם יש לך חלום, אל תוותר עליו. -חס ושלום. אל תיתן ל"הפרעה" הזאת לעצור בעדך. יש לך חלום לעזור לילדים? אוקיי, תנסה לעשות בקטן, תתחיל, תתחיל. אז אני מאוד בעד זה. עכשיו, אם יש הורים שהם אומרים: אוקיי, הרמתי ידיים, לא מוצא שום דבר טוב בילד שלי או שלא טוב. הכוונה כאילו, הוא לא יצליח. או המורים, דבר ראשון לנסות... בדיוק היה אתמול י"ט כסלו, שזה העניין של האור, לנסות להפיץ את האור, כאילו,

מעט מן האור ולדחות את החושך. כלומר, אתה רואה אותו שנייה אחת יושב בכיתה, תגיד לו: כל הכבוד לך. -כל הכבוד. אתה רואה שהוא מבולגן, לא מצליח, משהו עובר עליו, בוא שנייה תעזור לי, תכתוב על הלוח "להוציא מחברות". כל הילדים יוציאו מחברות כי רגע, למה המורה קורא לו? תנסה למשוך. -להגדיל. -בדיוק. כל הזמן לראות את הטוב. ואם את אימא בבית והילד משגע אותך וכבר אין לך כוח, שנייה, למה הוא עושה את זה? הוא צריך להוציא מרץ או משהו מפריע לו? צאי איתו שנייה החוצה. אין לך זמן? את אומרת לו: אוקיי, אני מפעילה לך סטופר, לך תרוץ, עשר דקות אתה פה. את מראה לו מסלול מסוים. לתת לו את הצרכים שהוא צריך כי בהתחלה הוא לא יודע

להגיד. אבל אחר כך זה הילדים שגדלים ומזכים את הרבים והולכים ופועלים. נכון, יש להם עוצמות מאוד מאוד גדולות. -כשההורים זקנים אז הם עוזרים להם תכלס לטפח את הבית. ומה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? את בת 16, בואי. הכיוון שלי זה משהו טיפולי, לעזור, להיות עם ילדים. אני מאוד טובה בילדים גם בזכות הכישרון שיש לי אז אני מסוגלת נגיד אם יש קבוצה של ילדים, פתאום אני רואה ילד בצד, אני מסוגלת תוך כדי גם להפעיל אותם וגם להגיד לו "בוא תהיה איתי". -מדהים. אני חושבת שאת תעשי עוד הרבה יותר מזה. -בעזרת השם. אני חושבת שאת תגדילי את זה מאוד. יפה מאוד. -תודה רבה רבה. כל הכבוד. תודה רבה שבאת אלינו. באמת תודה רבה. אם גם

אתם רוצים להתראיין אצלנו, מכירים בני נוער עם סיפור נעורים מעניין, אז תשלחו לנו פרטים למייל של התוכנית ואנחנו נשמח לארח אתכם כאן אצלנו.