אתגר המוסר - הרב אהרון לוי (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, צופים יקרים. אנחנו בתוכנית נוספת מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה." וכמו תמיד, גם היום נמצאים איתי באולפן שלושה שותפים. אוהד, בן 40 ממודיעין, מנהל ושותף ב"מוסכם - מרכז המגשרים הארצי." שגיא בראון, בן 24 מראש העין, עובד באבטחה. שלום מור, בן 44, מוזיקאי, נגן כלי פריטה, זמר, יוצר, אב לארבעה. יפה. והיום אני רוצה לדבר על סוגיה מוסרית שיש בה גם צדדים אקטואליים. לפני כמה שנים היה איזשהו כנס של צוהרים מבה"ד 1 בנושא מורשת קרב של אחד הקרבות היותר משמעותיים ומורכבים במבצע "צוק איתן." במהלך הערב חלק מהתוכנית היה שזמרות צריכות לעלות לשיר, והיו שמה צוהרים מגדוד "גפן", דתיים, וכשהזמרות עלו לשיר הם קמו

בשקט ויצאו החוצה. המג"ד שראה את זה רץ אחריהם החוצה, אמר להם: אם אתם לא חוזרים, אתם מסרבים פקודה ומי שמסרב פקודה מודח מהקורס. תוך כדי שהם מדברים, בינתיים הזמרות כבר סיימו לשיר והם חזרו פנימה. אחר כך הזמרות עלו שוב והם שוב פעם יצאו, ולכן בסוף הערב הם קיבלו השעיה מהקורס ונהיה רעש גדול וכולם דיברו על זה "איך הם מתנהגים?" ו"מה קורה פה"? ו"צריך שלא יהיה פה איראן," ואתם מכירים את כל הסיסמאות. למה אני מספר את זה? כי לפני לא הרבה זמן שלחה חברת כנסת חדשה ליו"ר הכנסת מכתב שבו היא מבקשת ממנו שיחליף לה את הריפוד של הכיסא במליאה. "למה"? "-זה מעור." "אז מה"? היא צמחונית. והיא אמרה שכיוון שמדובר בעור של פרה

ורוב הפרות בתעשייה עוברות סבל עצום לפני שהן נשחטות ומשתמשים בעור שלהן, לכן היא לא רואה את עצמה מסוגלת במשך ארבע שנים לשבת על עור של פרה. כיוון שכמובן לא החליפו לה, אז היא הביאה מגבת ויש חציצה אז מותר. זאת אומרת, יש חוקים גם בצמחונות. עכשיו, מה שמטריד אותי בכל הסיפור זה למה שכשאנשים נתפסים לפרטים שקשורים לצער בעלי חיים כולם מצדדים בהם, וכשאנשים דתיים נתפסים בפרטים ולא רוצים לשמוע שירת נשים בגלל האמונה הדתית שלהם, כולם יוצאים עליהם ואומרים שהם חשוכים. זה מעורר אותנו לחשוב על הסוגיה של הצמחונות. יש היום מין כזה טרנד של אנשים, אולי אפילו לא טרנד, זו מין אמונה דתית ממש שאסור לאכול בעלי חיים ואפילו

לא משתמשים במוצרים מן החי, לא בקוסמטיקה ולא בלבוש. יש אנשים שלא הולכים עם נעליים מעור כי זה עשוי מבעלי חיים. זאת אומרת, יש פה מין אמירה מוסרית. עכשיו אני, בתור בן אדם שרוצה להיות מוסרי, כשאומרים לי מי ש... אדם מוסרי לא לובש נעליים מעור, ואני משתדל ללכת עם נעליים מעור, אז אני רוצה לבדוק את עצמי אם אני מוסרי או לא. והשאלה היא מה המקום של כל האמונות האלה במערכת המוסרית שלנו? זאת אומרת, האם באמת להשתמש בבעלי חיים או לאכול בשר זה לא מוסרי? עכשיו, מה הבעיה? הבעיה היא שיש כאלה שאומרים שעל פי ההלכה היום אסור לאכול בשר, שזה בכלל מרחיק לכת. והשאלה היא מה המקום של המוסריות בחיים שלנו? כלומר, על פי מה

אנחנו קובעים את הנורמות המוסריות שלנו? פשוט קם בן אדם בבוקר ומחליט זה אסור וזה מותר? איך זה בדיוק עובד? אני חושב שאחת הסיבות שהחברה באופן כללי מקבלת טיעון כזה או אחר זו שאלה אם יש לגיטימיות באמרה או בעשייה של אותו אדם עם האידיאולוגיה שלו, עם מה שהוא חושב. -מה קובע מה לגיטימי? ההבנה של החברה. אם החברה מקבלת את זה באופן כללי, איזשהו קונצנזוס שזה לגיטימי לחשוב ככה. זאת אומרת, החברה מעצבת את הלגיטימיות? -נכון. אם החברה מעצבת לגיטימיות אז בעצם החברה מעצבת את הנורמות המוסריות שלי, אז ככה אני לא יכול לקום בבוקר ולהחליט שיש לי דעה, אני צריך לבדוק את הלגיטימיות שלה מול החברה. זה בעייתי מאוד. זה... ככה

אני רואה את זה. למה אותם... ולמה זה לא לגיטימי לא לשמוע שירת נשים? כאילו מה... אני לא אומר שזה לא לגיטימי, יש פה מורכבות מאוד גדולה, אבל החברה החילונית לא מבינה את הצד של החברה הדתית, החרדית. יש פה איזושהי התנגשות. החברה החילונית כן רואה איזושהי אולי לגיטימיות במישהי שחושבת שלשים עור של פרה... -אז אני אשאל אותך ככה, למה החברה רואה לגיטימיות במאבק של עוזרות פרלמנטריות בגלל שאנשי משמר הכנסת לא מרשים להן להיכנס לכנסת עם חצאית קצרה מדי ואומרים שצריך להילחם בזה ושאיראן זה כאן, ושלא ניתן לזה לקרות, אבל כשמנחה של טקס המשואות שמה מטפחת על הראש יורדים עליה? אני לא מבין, אם זה פלורליזם אז עד הסוף, אם

זה ליברליות אז עד הסוף. מה, זאת אומרת הליברליות היא בערבון מוגבל? היא תלויה בשאלה האם אני מבין או לא מבין? אם זה תלוי במה שאני מבין, אז שום דבר לא פלורליסטי ושום דבר לא ליברלי. אם אני מבין זה בסדר, אם אני לא מבין זה לא בסדר ואני קובע. זו לא ליברליות, זה לא פלורליזם. -נכון, זו לא ליברליות, זה לא... אין פה ליברליות עכשיו בחברה עצמה. זאת אומרת, החברה צריכה להבין את הפעולה שאתה עושה. אם היא לא מבינה, היא לא מקבלת את זה. -היא מבינה שאני אדם דתי, אסור לי לשמוע שירת נשים. מה אתה רוצה יותר מזה להבין? אבל היא לא מבינה למה. אה, למה? -היא לא מבינה למה. נכון, אני יכול לתת לך אצלי, דוגמה אישית בבית שלי,

שאני לצורך העניין התחלתי לשמור שבת. ההורים שלי... -מזל טוב. תודה. ההורים שלי, המשפחה שלי לא מקבלת את זה. עכשיו, למה היא כן הייתה מקבלת לצורך העניין... אם היית נהיה צמחוני? -אם הייתי נהיה צמחוני או אם הייתי עכשיו פתאום סוגר שבת בבסיס ולא הייתי מגיע ביום שבת. -הכול בסדר. כי היא לא מבינה מה העקרונות שלי, היא לא מבינה למה אני עושה את זה. ברגע שהיא תבין למה אני עושה את זה, אז היא תוכל לקבל את זה. -יכול להיות שיש סיבה אחרת? יכול להיות שיש סיבה אחרת? יכול להיות שהם לא מקבלים את זה בגלל סיבה אחרת? תרשה לי להעלות השערות, אני לא מכיר את המשפחה שלך ואני לא רוצה לסכסך, אבל יכול להיות שהם לא מקבלים את זה

כי הם דואגים לך, יכול להיות שהם לא מקבלים את זה כי הם אומרים: ככה הצרות האלה מתחילות, אבל אתה לא יודע איפה זה נגמר. יום אחד הוא יבוא לנו פה עם כובע וחליפה, יהפוך לנו את המטבח, לא יאכל אצלנו. אחרי שגידלנו אותו והשקענו בו, יגיד לנו שאנחנו לא מספיק טובים? יש בזה עוד אמירה, שהאמירה הזאת גם מקוממת אותי כשאני יושב מול אנשים צמחונים לכן אני מזדהה עם ההורים שלך. כשההורים שלך יושבים מולך ואתה שומר שבת והם לא, גם אם אתה לא אומר כלום, אתה משדר להם ביקורת. אתה אומר להם: אתם לא בסדר, אני בסדר. אתם לא חינכתם אותי טוב, אני מצאתי את האמת במקום אחר, אתם הסתרתם אותה ממני. וזה משדר סוג של התנשאות כזאת. -נכון.

אמר לי פעם מישהו בהרצאה: אתה שחצן. בסדר. כלומר... בסדר. אפשר לחיות עם זה. אמרתי לו: אבל תגיד לי למה, מה ראית? מה אמרתי? הוא אומר לי: גם אם לא תגיד כלום, גם אם תשתוק אתה שחצן. אמרתי לו: אז אולי בשפת גוף משהו? הוא אמר לי: לא, גם כשאתה ישן אתה שחצן. אמרתי לו: למה? הוא אומר לי: פשוט מאוד, מה יש לך על הראש? אמרתי לו: כיפה. הוא אומר לי: ולמה יש לך כיפה על הראש? אמרתי: זה כי אני דתי. מה זה דתי? זו מילה חדשה. מה זה דתי? אמרתי לו: אני מאמין שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל. "ולמה אתה מקיים את התורה שהקב"ה נתן?" הוא אומר לי. מה זאת אומרת למה? כי זאת האמת. אז הוא אומר לי: יפה, אז אם זאת האמת, אם אני לא חי

כמוך, אני חי בשקר, נכון? זו לא התנשאות? זו שחצנות לשמה. כשאדם צמחוני יושב מולי והוא לא אוכל, "אני צמחוני, אני לא אוכל." אני שואל: למה אתה לא אוכל? "זה לא מוסרי." אז אם אני אוכל, על פי דעתו אני לא מוסרי, לכן אני רוצה לבדוק את עצמי מה לא מוסרי בזה. אז הוא אומר: אסור לצער בעלי חיים. בסדר, גם בני אדם אסור לצער. איך אנחנו יכולים למדוד בחיים שלנו מה היחס הנכון? כי כשאין פרופורציות בין ערכים לפעמים הדווקנות וההידבקות בערך אחד וההבלטה שלו על פני אחרים, חוסר הפרופורציות יכול לייצר דברים נוראים. השאלה היא האם צמחונות, האם אי אכילת בשר מטעמי מצפון ומוסר... אם בן אדם אומר לי "תשמע, אני לא אוכל בשר "כי

אני לא אוהב או כי זה לא בריא," אין לי איתו בעיה, אנחנו לא על אותו מגרש. אבל אם הוא אומר לי "מבחינה מוסרית אני לא אוכל," אני שואל "למה"? בגלל צער בעלי חיים? בגלל מה? אני חושב שכל אחד רוצה לעשות משהו טוב ופה באה הנתינה שלו. זאת אומרת, פה זה בא לידי ביטוי שהוא מרגיש טוב עם עצמו והוא ישן טוב בלילה והוא אומר: הנה, אני בן אדם טוב, אני לא אוכל בשר. בין אם זה נכון או לא נכון, זה פחות מעניין. מה שמעניין זו ההרגשה שלו ושהוא הולך לישון שנת ישרים בלילה. -בסדר. אגב, אני גם רוצה לחזור איתך, ברשותך, להתחלה, האמירה שאמרת שהרבה צידדו את השרה והרבה... זה לא באמת נכון. יש איזה גוף מסוים במדינה, זאת אומרת, זה לא

גוף, אלה אנשים מסוימים שכל דבר קטן בשבילם זה סיבה למסיבה. אין בעיה, אני בעד מסיבות. -אבל זה לא שכל העולם... כל המדינה קמה ואמרה: בוא ניתן לה את הכיסא הזה. אתה מדבר על עיקרון. -אני מדבר על אנשים, אני בעד מסיבות, אני בעד חגיגות, אני בעד... אני בעד ויכוחים, אני בעד הכול. אבל צריכה להיות הגינות, הגינות אינטלקטואלית. ברגע שאתה אומר: על זה אני יוצא למלחמה, אני אומר: אוקיי, מה יקרה אם זה דומה לזה ועל זה אתה לא יוצא למלחמה, אני רוצה להבין למה. זה בדיוק העניין. עכשיו, לגבי הנושא של המוסריות, אני רוצה להסביר למה אני מתכוון. אין ספק, אני חושב שתסכימו איתי, שאדם שלא מסוגל לאכול בשר כי הוא רואה את העגל

מסתכל עליו מתוך הצלחת זה מעיד, לכאורה, על רגישות מוסרית גבוהה. נכון? לכאורה. זאת אומרת, הוא חושב אפילו על זה. והשאלה אם זה נכון? עכשיו, אני מבקש להציג כאן בדיון שלנו שני עקרונות, יסודות שהם נכונים לא רק למקרה הזה, הם נכונים גם באופן כללי. דבר ראשון, אנחנו רואים שהדאגה לבעלי חיים לאורך ההיסטוריה לא הפכה את הדואגים למוסריים יותר בקנה מידה שלנו. למשל, מי היה האדם הראשון שהקים את האקדמיה לפסיכולוגיה של בעלי חיים? שזו רגישות גבוהה מאוד. קראו לו הרמן גרינג, שהוא היה סגנו של אדולף היטלר. או אדם אחר שכששאלו אותו מה דעתו על תרבות הציד של חיות ביערות, הוא אמר שלפי דעתו מדובר לא פחות מרצח עם. הוא, קראו

לו היינריך הימלר, הוא היה מפקד האס-אס, הרייכספיהרר. זאת אומרת, אדם יכול להיות רגיש מאוד לבעלי... לא כל מי שרגיש לבעלי חיים, חס ושלום, הוא חבר במפלגה הנציונל-סוציאליסטית, לא זה מה שאני אומר. אני אומר שזה שהאדם רגיש לבעלי חיים, זה עדיין לא אומר שהוא בן אדם מוסרי. -שהוא בן אדם מוסרי. כי המוסר צריך להיות פרופורציונלי. אתה לא יכול מצד אחד להתנהג בצורה ברוטלית מבחינה מוסרית ומצד שני לטעון למוסריות יתר. יש כאן חוסר פרופורציות. ועל זה אני רוצה לספר לכם סיפור, דוגמה. במסכת יומא הגמרא מספרת איך היו מחלקים את התפקידים בבית המקדש כל יום. אז הגמרא אומרת שבהתחלה, אתם יודעים, בלילה שורפים את ה... על המזבח

היו מקטירים את החלבים והאיברים כל הלילה, בבוקר היה נהיה דשן רציני על המזבח, היה צריך להוציא את הדשן שיהיה אפשר להקריב קורבן חדש. אז איך היו מחליטים מי יתרום את הדשן? פשוט מאוד, היו עומדים שני כוהנים, רצים על הכבש שעולה למזבח, מי שהיה יותר מהיר הוא היה תורם. חז"ל מספרים שפעם אחת רצו שניהם וראה אחד שהחבר שלו מקדים אותו, הוציא סכין, דקר אותו בלב. על הכבש. והוא נפל מתבוסס בדמו ונהיה רעש גדול. מה זה? איך יכול להיות בבית השם על מקום שעם ברזל לא חותכים את האבנים של המזבח כי מקריבים עליו קורבנות, בן אדם ישחט את החבר שלו? ירצח אותו עם סכין? נהיה רעש גדול, רבי צדוק עמד על מדרגות העזרה וצעק. ואז הגיע

אבא של התינוק, האבא של הילד, האבא של הכוהן, והוא מסתכל, רואה את הבן שלו מפרפר, עומד למות, נעמד, צועק: תוציאו את הסכין, עדיין בני מפרפר. מה זאת אומרת? למה להוציא את הסכין? כי כלי המקדש אסור להם להיות טמאים, ואם כלי של המקדש נוגע במת, הכלי נטמא ואחרי זה צריך לטהר אותו. אז הוא ראה שהבן שלו עוד חי, ישר אמר להם: תוציאו את הכלי שלא ייטמא. הגמרא שואלת: האם האמירה הזאת של האבא היא חיובית או שלילית? מצד אחד, שמע, בן אדם שרואה את הבן שלו עומד למות ובראש שלו זה שלא ייטמא כלי של המקדש, זה אומר שזה לא אנושי, זה בן אדם שהגיע למדרגות כל כך גבוהות שהקדושה כל כך חשובה לו. זה מזכיר את הברית בין הבתרים למעשה.

או את ברית בין הבתרים או את הצמחונות. זאת אומרת, זה מזכיר כל פעולה קיצונית במדרגתה. אז הגמרא שואלת: רגע, זה טיעון חיובי או שלילי? אומרת הגמרא: תלוי. ומכאן שאבתי את העיקרון של הפרופורציות במוסר. יש ערך לחיי אדם ויש ערך לקדושת כלי המקדש, נכון? יש קדושה לכלי המקדש, יש קדושה לחיים. עכשיו, מה יקרה אם נזהרים בכבוד החיים? אנחנו חיים בדור שחיי אדם זה חשוב מאוד, ובדור כזה, למרות שערך חיי אדם הוא חשוב מאוד, האיש הזה הסתכל וראה את קדושת כלי המקדש, אומרים זה דבר חשוב. אבל אם הוא חי בדור שמזלזלים בחיי אדם? ומכיוון שחיי אדם לא חשובים, הוא לא יסתכל על החיים של הבן שלו אלא על כלי המקדש, זה אות קלון לדור, זו

לא מעלה בכלל. לכן הגמרא אומרת: צריך לבדוק איך חיו באותו דור. אם באותו דור קדושת החיים הייתה גבוהה ולמרות זאת הוא הסתכל על הסכין, זו מדרגה של מלאך. כמו שאתה אומר, ברית בין הבתרים. אבל אם הוא חי בדור של הפקרות של חיי אדם, זה שבן אדם בדור מופקר כזה רואה את הסכין ולא את החיים של הילד שלו, זה רק מעיד על הדרגה הנמוכה שלהם. לכן אותו דבר גם עם מוסריות, אותו דבר עם כל תחום מוסרי שאנחנו מאמצים לעצמנו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אתה בשאר הדברים. אם בשאר הדברים אתה עובר ואתה מחמיר בדבר אחד, זה בסדר, זה אות לרגישות. אבל אם אתה שולח, להבדיל, חס ושלום, אני לא מכליל, אבל אני מדבר על אותם צוררים גרמנים,

יימח שמם וזכרם, אם מצד אחד אתה שולח מפגרים או אנשים עם תסמונות או נכים למות בגז בצורה מתועשת ומסודרת ומצד שני אתה מקים אקדמיה לבעלי חיים, משהו מעוות פה. איך שלא תסתכל זה משהו מעוות פה. גם אם הוא לא היה מקים אקדמיה לבעלי חיים, משהו עדיין היה מעוות פה שהוא... -זה ודאי. אבל משהו מעוות כאן כי מצד אחד אתה רואה רגישות מאוד גבוהה, לא מדובר במכונות, מדובר באנשים שיש להם רגישות. אין איזושהי אמת, זאת אומרת, שמשהו שבעצם הגמרא פה באה לעזר ומראה, אתה אומר שזה עניין דינמי, שזה תלוי בדור באותה תקופה ובהלך רוח חברתי כזה או אחר, יש איזושהי אמת. זאת אומרת, כמו שהוא אמר, בכל מקרה המעשה פסול כשאתה שולח ועושה...

-אני אתן לך דוגמה, כיבוד הורים זה ערך חשוב? -כן. חשוב או חשוב מאוד? חשוב מאוד. -חשוב מאוד. עזרה לנזקקים ולזולת זה ערך חשוב? חשוב מאוד. -חשוב מאוד. זאת אומרת, יש לנו פה שני ערכים חשובים מאוד. עכשיו, אתה רואה בן אדם שעוזר מאוד מאוד לנזקקים ולא להורים שלו. איך אתה מסתכל עליו, כאדם חיובי או כאדם שלילי? חיובי כי הוא עוזר לאנשים ושלילי - "עניי עירך קודמים." ההורים שלך, איך אתה מתעלם מהם? איך יש לך רגישות כל כך גבוהה לאנשים ולהורים שלך, שהם הביאו אותך לעולם, אין לך רגישות? לעומת זאת, אם הוא מכבד את הוריו ודואג להם ולפרנסתם בזקנתם וגם הולך לעזור לאחרים, נוסע לדרפור והולך לרפא חולים, נגיד: זה בן אדם

מושלם, כל הערכים שלו מושלמים ופה הוא לקח על עצמו אפילו יותר. לכן חייבת להיות... זה צריך להיות פרופורציונלי, צריך להיות יחס בין מערכת הערכים שלך לבין היציאה מחוץ לתחום. אני אתן לך דוגמה, היה איזה אחד, הייתה לו אישה צדקת. מה זה צדקת? יוצאת מן הכלל, כל כך צנועה שאמרה לו שהיא רוצה שבגג, בעליית הגג יש חלון, שישים שם וילון. למה? היא אומרת לפעמים היא לבד בבית, לא כל כך מקפידה על עצמי, לא רוצה שהציפורים יראו אותה לא צנוע. צדקת. יום אחד הוא חזר הביתה לא בזמן וראה שיש בבית עוד מישהו עם אשתו וזו לא הייתה ציפור. אז הוא ברח, ברח משם, למה ההוא, לא הציפור, רצה להרוג אותו. ברח, ברח, ברח, התיישב חסר אונים מול

הארמון של המלך. פתאום באים אליו שני שומרים, שמים לו אזיקים על הידיים והרגליים. אומר להם: מה עשיתי? אומרים לו: מה עשית אתה תדע בהמשך. בקיצור, התברר לו בבית הסוהר שהוא מואשם בגנבת הטבעת של המלך. אמר: בסדר, גם ככה העולם שלו נחרב, ימות. הולכים לתלות אותו, מגיע התליין, אומר לו: אנחנו עכשיו הולכים לתלות אותך, נעשה את זה הכי עדין שאפשר, בכל אופן אנחנו "ואהבת לרעך כמוך." ואז הוא רואה מרחוק איזה איש אחד הדור פנים הולך, מעדנות, ולפניו הולך איזה מין שמש כזה עם מקל, דופק ברצפה. שואל אותו התליין: תגיד, מה הבקשה האחרונה שלך? אז הוא יכול לבקש אוכל, יכול לבקש לא יודע מה, לבקש. הוא אומר לו: תגיד לי, האיש הזה

שהולך שמה עם המכובד הזה, מי זה? הוא אומר לו: זה הכומר, הוא בא לתוודות איתך. ומי זה האיש שהולך לפניו עם מקל? אומר לו: תראה, הכומר שלנו הוא צדיק גדול, הוא לא דורך על נמלים, צער בעלי חיים. אז זה שהולך לפניו עם המקל הוא מזיז את הנמלים. אומר לו: באמת? לקח אוויר, נתן צרחה: המלך! הנה הגנב! הטבעת אצלו! ההוא שמע "הטבעת אצלו," כולם הסתכלו עליו, התעלף הכומר, מצאו לו בכיס את הטבעת. כמובן שחררו את אותו אדם מהחבל, לוקחים אותו למלך, המלך מושיב אותו, מדבר איתו. הוא אומר לו: תגיד, אני רוצה לדעת, איך ידעת שהוא הגנב? הוא אומר לו: תקשיב, אדוני המלך, אני חף מפשע, הוא בא להרוג אותי, על נמלים הוא לא דורך? צדקת כזאת

הייתה לי כבר בבית. זה מה שחז"ל מלמדים. מערכת המוסר צריכה להיות מאוזנת. אין בעיה, אתה מרחם על בעלי חיים, "ורחמיו על כל מעשיו," האם יצאת ידי חובתך ברחמים על בני אדם? האם עשית כל מה שלאל ידך? אני שאלתי פעם אישה אחת שאמרה לי בהרצאה שהיא צמחונית, אמרתי לה: ונעליים מעור? אמרה לי: בשום אופן. היא מהדתיות יותר. "בשום אופן." אמרתי לה: אז אילו נעליים את נועלת? היא אומרת לי: לא, לא, אין, אין... זה בד, אין עור. אמרתי לה: אפשר לראות את הנעל? מראה לי נעל ספורט. אמרתי לה: תגידי לי, את לא מתביישת? היא אומרת לי: מה יש לי להתבייש? אמרתי לה: את יודעת מי מייצר את הנעליים האלה? את יודעת בווייטנאם לוקחים ילדים בני

שש, נותנים להם חצי צלחת אורז ביום בשביל שייצרו לך את הנעליים האלה ואת נועלת אותן? אז על בעלי חיים את מרחמת ועל ילדים לא? עכשיו, אני לא אומר שזה נכון מה שאמרתי. אבל אני אומר, אם אתה מגלה סף רגישות כל כך גבוה בנקודה אחת, אם אתה מרחם כל כך על בעלי חיים, למה יש בני אדם שעליהם אתה אומר שצריך להיכנס בהם, בעיקר אם הם דתיים, צריך להיכנס בהם ול... מה זה פה? לא תהיה פה איראן ו... למה כשחייל יוצא, גם אם לא קיבל לגיטימיות, זו האמונה שלו, הוא יוצא כי הוא לא רוצה לשמוע שירת נשים, כולם יורדים עליו. איך אמר לו המג"ד? אם אין לך כבוד לזמרות, אם אין לך רגישות לזמרות, איך אני יכול לסמוך עליך? יבוא לך ילד, איך

תדע לזהות אם הוא מביא תרופות הביתה או שהוא מחבל? אני לא יכול לתת לך להיות קצין. ככה, במילים האלה. אז אני אומר, אם אתה מגלה רגישות כל כך גבוהה לדבר אחד, איך זה שבדבר אחר אתה מגלה אטימות? לכן היהדות מלמדת שאת המוסר האדם לא קובע על פי החברה כי החברה יכולה להשתנות. את המוסר האדם צריך לקבוע לפי רצון השם. אם השם אמר - אסור, ואם השם אמר - מותר. לכן אם התורה אמרה שמותר לאכול בשר, על זה נאמר "אל תהי צדיק הרבה" ו"אל תרשע הרבה." כלומר, מה הקשר בין "אל תהי צדיק הרבה" ו"אל תרשע הרבה?" למה האדם יכול להיות צדיק הרבה ולא לרשע הרבה? אם אדם יוצא מהסדר פרופורציונלית לצד החיובי, זה מראה שיש תקלה במשקל, ואם יש

תקלה במשקל זה רק עניין של זמן עד שהוא ייפול בצד השני וייקח את זה לצד השלילי. לכן כשאנחנו בונים את המערכת המוסרית שלנו, לא מספיק שאנחנו נשאל את עצמנו מה אומרת החברה, אנחנו צריכים, כמו שאתה אמרת, צריך להיות איזה פלס מסודר, קבוע, בלתי משתנה שעל פיו אנחנו נבנה את המוסריות שלנו. אני תמיד נותן דוגמה, הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה, הרב שטיינמן, עליו השלום, היה אדם... אני לא יכול לתת לו ציונים בכלל, אבל בן אדם שמאה שנה לא הפסיק ללמוד, אתם מבינים שמדובר באדם שונה לגמרי. גם אורח החיים שלו, החומרי, רק בגלל שהיה לו גוף ידעו שהוא לא מלאך. הוא כמעט לא אכל והבית שלו, אפילו בתור מחסן גיבוי לא הייתם שוכרים. הוא

כמעט לא אכל. בשבת הוא היה אוכל עוף. עכשיו, אני מסתכל על האיש הזה ואני מסתכל על אישה שלא מוכנה לשבת על כיסא כי יש לו ריפוד מעור. ואני שואל את עצמי: איך זה יכול להיות? הרי האיש הזה, הייתה לו כזאת רגישות כל כך גבוהה לבני אדם, כל כך גבוהה, יש עליו סיפורים בלי סוף, על הרגישות העצומה שלו ליתומים ולאלמנות ולאנשים קשי יום, גם כשהיה חולה, ואני אומר: רגע, הוא ישב על כיסא מעור, הוא אכל בשר, משהו לא מסתדר לי. מה, הוא היה פחות רגיש? הוא היה פחות מוסרי? תשובה: הפרופורציות. הוא בנה את המוסר שלו על פי רצון השם. כשבן אדם בונה את המוסר שלו על פי רצון השם הוא כל הזמן בודק אם הוא עומד בקריטריונים, שלא תהיה

חריגה. ואם הכול בסדר, אתה יכול להמשיך לרוץ קדימה. אבל כשבן אדם אומר לי: "תשמע, אני לא אוכל בשר כי אני חושב שזה לא מוסרי "והיום גם לאנשים דתיים אסור לאכול בשר "כי יש בתעשיית הבשר צער בלי חיים, "ואתה מסייע בידי עוברי עבירה אם אתה קונה בשר", ככה אומרים. זאת אומרת, אם אתה עכשיו הולך קונה מהמשחטה בשר, אתה עוזר לאנשים שעוברים על איסור ולפי ההלכה אסור לסייע בידי עוברי עבירה. וזו הברקה. אני אומר: תגיד, בספארי היית? בלונה פארק, היית? הוא אומר לי: כן. למה, מה הבעיה? אמרתי לו: לא, אין בעיה. אתה יודע שהלונה פארק והספארי פתוחים בשבת? כשאתה הולך באמצע השבוע לספארי או ללונה פארק אתה מסייע ידי עוברי עבירה?

אז למה אתה מעלה את הקלף של מסייע ידי עוברי עבירה רק כשזה מתאים לערכים שלך? הרי אתה שומר שבת, מהשבת אכפת לך פחות מאשר מהפרות? צדקת כזאת, איך אמר האיש? הייתה לו כבר בבית. לכן יש כאן יסוד איך בונים את המערכת המוסרית שלנו. ברור? אני מאוד מודה לכם שהייתם איתי לעוד תוכנית. אני מודה גם לכם, צופים יקרים, שצפיתם בנו. אני מקווה שנהניתם ובעזרת השם ניפגש בתוכניות הבאות. כל טוב לכם.